זאת אולי לא תהיה הפתעה גדולה מדי עבור אנשים לא דתיים, אבל מחקר שנערך על ידי קתלין קוריבו מאוניברסיטת בוסטון מצא שחשיפה לדת משפיעה על היכולת של הילד להבחין בין מציאות לדמיון.
החוקרים הציגו שלושה סיפורים לילדים בני 5-6; אחד דתי, אחד מיתי, ואחד מציאותי. הילדים חולקו לארבע קבוצות: ילדים שהולכים לכנסייה ולומדים בבית ספר ציבורי, ילדים שלא הולכים לכנסייה ולומדים בבית ספר ציבורי, ילדים שלא הולכים לכנסייה ולומדים בבית ספר דתי, וילדים שהולכים לכנסייה ולומדים בבית ספר דתי.
המחקר מצא שילדים דתיים שלומדים בבית ספר דתי התקשו לזהות איזה סיפור היה מציאותי ואיזה סיפור היה בדיוני.
התוצאות הראו שחשיפה לרעיונות דתיים משפיעים מאוד על היכולת של הילד להבחין בין מציאות לדמיון, לא רק עבור סיפורים דתיים אלא גם עבור סיפורים מיתיים.
הממצא אולי הכי מעניין היה הגילוי שהצורה בה הילד גדל משפיעה על הצורה בה הם שופטים את הדמויות בסיפורים המיתיים.
ילדים חילוניים זיהו אותן כדמויות לא אמיתיות, כאשר ילדים דתיים האמינו שדמויות אמיתיות.
"אפילו אם לילדים אין שום נטייה טבעית להאמין בדמות אלוהית או על אנושית, ההדרכה הטבעית מובילה אותם לעשות כן", כתוב במחקר.
"לימודי דת, במיוחד חשיפה לסיפורי ניסים, מובילים את הילדים לקבלה גנרית כלפי הבלתי אפשרי, כלומר, להסכמה נרחבת שהבלתי אפשרי יכול לקרות בניגוד להגיון".