הסיפור הזה שאתם עומדים לקרוא הוא על תלמידה בכיתה ב' שהציגה את תהליך הלידה של אמא שלה.
הסיפור הזה הופיע בכמה אתרים, והוא קיבל את הכותרת 'הבא את הסיפור שלך לכיתה'.
עם הזמן, הסיפור הועבר גם במיילים, והוא כל כך מצחיק ויש לו את ההסבר הכי טוב שאי פעם שמענו!
ענת, מורה בבית ספר יסודי בחיפה, נזכרה בסיפור הלידה הגאוני הזה של אחת התלמידות שלה…
"אני מלמדת כ 15 שנה. יש לי שני ילדים משלי, אבל סיפור הלידה הכי טוב שאני מכירה הוא זה שראיתי בכיתה ב' שלימדתי לפני כמה שנים.
בדרך כלל שזה יום בו התלמידים מביאים משהו לכיתה ומדברים עליו, לא קורה משהו מיוחד. הילדים מביאים צב מחמד, צעצוע כלשהו, תמונה שהם אוהבים. דברים כאלה. ואני לעולם לא מציבה להם גבולות או מגבילה אותם. אם הם רוצים לסחוב את זה לבית הספר ולדבר על זה, בשמחה".
"ובכן יום אחד, הילדה הקטנה הזו, גאיה, ילדה מאוד חכמה ומוחצנת, קיבלה את התור שלה לדבר על מה שהיא רוצה והיא קמה ועמדה בקדמת הכיתה מול כולם עם כרית מתחת לחולצה שלה. היא החזיקה תמונה של תינוק, ואמרה:
'זה איתי, האח התינוק שלי, ואני אספר לכם על יום ההולדת שלו. קודם כל, אמא ואבא עשו אותו כסמל לאהבה שלהם, ואז אבא הכניס גרעין לבטן של אמא, ואיתי גדל שם. הוא אכל במשך 9 חודשים דרך חבל הטבון'. היא עומדת שם עם היד על הכרית, ואני מנסה לא לצחוק ומצטערת שאין לי אפשרות לצלם אותה בוידאו. הילדים הסתכלו עליה מרוכזים".
'אז, לפני שתי שבתות, אמא שלי החלה לעשות קולות, אווו, אוווו, אוווו'. "גאיה שמה את הידיים מאחורי הגב שלה ונאנחת. 'היא הלכה ברחבי הבית במשך כשעה, כל הזמן עשתה קולות, אווו אווו אווו'. עכשיו הילדה עושה הליכת ברווז קורעת מצחוק, מחזיקה את הגב ונאנחת. 'אבא שלי התקשר למייצדת. היא עוזרת לתינוקות לצאת החוצה, אבל אין לה שלט על המכונית או אורות כמו לאמבולנס. הם השכיבו את אמא שלי במיטה ככה', גאיה שכבה עם הגב שלה נשען על הקיר. 'ואז, פוףףף! לאמא שלי היה שק מים גדול שהיא שמרה בפנים למקרה שהוא יהיה צמא, והוא פשוט התפוצץ ונשכבה על כל המיטה כמו…פוווווו' ".
"הרגליים של הילדה מפוסקות והידיים הקטנות שלה מחקות איך המים זורמים לכל מקום. זה פשוט היה אדיר".
'אז המייצדת החלה להגיד, תדחפי, תדחפי, ותנשמי, תנשמי. הם החלו לספור, אבל לא עברו את 10. ואז, פתאום, אח שלי יצא החוצה. הוא היה מכוסה באיכסה, הם אמרו שזה מהגן משחקים שהיה שם, אז כנראה שהיו הרבה דברים בפנים'.
"אז גאיה נעמדה, קדה קידה וחזרה לכיסא שלה. אני בטוחה שמחאתי כפיים הכי חזק שיכולתי. מאז, בכל פעם שזה היום בו התלמידים מביאים משהו לכיתה, אני דואגת לצלם בוידאו – רק למקרה שגאיה נוספת תציג".
תודה על השיתוף. זה גאוני!