צבוע.
אני אדם צבוע.
אבא שלי תמיד רצה ג'יפ. כשהיינו ילדים הוא רצה בלייזר, כמו של צ'אק נוריס ב"ווקר", אבל לא היה מספיק כסף כדי לקנות ולתדלק דבר כזה.
לאבא שלי יש הרבה סבלנות.
כמה סבלנות?
כמה שצריך. 20 שנה.
בתחילת השנה, קצת לפני שנכנס לניתוח ערמונית הגיע זמן הג'יפ.
הגיע הזמן לחדש חוזה ליסינג על הרכבים בעבודה ואבא שלי הקים קואליציה והציג התכנות וכדאות כלכלית לרכישת ג'יפיי מיצובישי לחברה.
פועל יוצא של התהליך – פרוספקטים של הג'יפ מכסים את המושב האחורי של הפאסאט.
בפעם הראשונה שנתקלתי בפרוספקט, התמלאתי ביקורת מהולה בציניות.
בשביל מה אתה צריך ג'יפ? אפשר לחשוב כמה שטח אתה עושה ?
בשביל הפקקים, הא?
זה לא רכב בטיחותי למרות הגודל שלו!
תראה כמה הוא מזהם, הצבעתי על מד זיהום האוויר שבתחתית הפרוספקט, מד שמצביע על 13 יחידות אדומות כדם מתוך 16.
אבא כעס, קצת נעלב, אבל יום לפני שנכנס לניתוח חיכה לו בחנייה ג'יפ מיצובישי אאוטלנדר אפור שחור עם 0 ק"מ.
בקצת יותר מחצי שנה שחלפה מאז, נסעתי איתו בעיקר לסבתא, תמיד ליד הנהג, תמיד מציק לו, מזהם , קראתי לו.
עד סוף השבוע האחרון.
הם בחו"ל אבא ואימא, הג'יפ איתי , יום וחצי לקח לי להתרגל אליו .עכשיו אי אפשר להפריד בינינו. מזמן לא נהנתי כך מנסיעה להורים של כרמית.
תחושת גבר קשוח ואמיד מלווה אותי כשאני מטפס אליו, בוהה במראות שנפתחות ונסגרות בהתאם ללחיצה על השלט, כובש מדרכות, רומס חצץ. אני רוכב עז מבט על סוס יפני אצילי.
התמכרתי.
חושב איך ומתי אצליח לרכוש אחד כזה.
חולם. הוזה.
ג'יפ. רוצה.
ביום שלישי קיבלתי טלפון מרותם.
בצהריים דיברתי עם רועי.
אחרי הצהריים עברתי על כל מדורי הספורט באינטרנט.
בערב נכנסתי לפורום ומאז אני מרענן בקצב של ארבע פעמים ביום , מחכה לשמוע את האישור הרשמי.
שיאשר כבר את בואו, לשמוע שחתם.אצלנו.בחולון.
מריח את הכותרות.
מתרגש מהאפשרויות.מפנטז על החתמות, גביעים, אליפויות .
לוחש בשקט "שושלות".
ברור לי שזה לא משהו שאנחנו צריכים,.
יודע שכמו שיבוא כך הוא גם יכול להיעלם
יודע שהוא מזהם.
צבוע.
אני אדם צבוע.
ופיני גרשון הוא הג'יפ שלי.
בחזרה לעמוד הבית קליק על אתר ספורט