בית"ר ירושלים הגיע לשפל חדש לאחר ההפסד הביתי 0:2 להפועל פתח תקווה אתמול. עם כל הבעיות שיש לקבוצה הזו, חשוב לזכור שלבית"ר ירושלים יש את התקציב הרביעי הכי גדול בליגה. אז למה היא נראית כמו ניתוח פלסטי שהתקלקל?
אימפוטנציה מנטאלית. כך אפשר להגדיר את בית"ר ירושלים של השנה. עם ניצחון אחד ו – 5 נקודות בלבד לאחר 9 מחזורים, אפשר להגיד שבית"ר ירושלים תאבק בתחתית העונה. אלא אם כן…אלא אם כן השחקנים יבינו ויפנימו איך הקבוצה נראית, ולאן היא הולכת. כרגע גם "אליצור בית אבות" עילית מנצחים את בית"ר ירושלים.
אורי מלמיליאן קיבל על עצמו את התפקיד, למרות כל הבעיות שהיו בקיץ. בעלים עם צווי הסגרה, משפטים ועיקולים. ספונסר שלא יודע איפה הוא נמצא, ועתיד הקבוצה לא היה ברור. הרבה שחקנים בולטים שוחררו, אבל כשקראו לאורי, בית"ריסט בנשמתו, הוא התייצב בגאווה.
האם אורי מלמיליאן צריך להתפטר?
כן ולא. אם מלמיליאן מרגיש שהוא לא יכול להוציא מסגל השחקנים שלו יותר ממה שהם נותנים (שזה בין כלום לשום דבר) אז אין לו סיבה להישאר. אבל אם אורי מלמיליאן חושב שהוא יכול לשנות את צורת המחשבה של השחקנים, אם הוא חושב שהוא יכול לגרום להם להקשיב לו, אז הוא צריך להישאר, בהחלט כן. מלמיליאן מאמן טוב, הוא הוכיח זאת בעבר, אבל משהו לא טוב קורה בבית"ר של השנה. והאשמה היא בראש ובראשונה של השחקנים.
אבוי לבושת השחקנים
השיא היה אתמול כאשר בית"ר ירושלים הושפלה בביתה מול הפועל פתח תקווה. חבר טוב, אוהד בית"ר ירושלים, אמר לי היום, שמזלם של השחקנים שהמשחק נערך ללא קהל, כי זה לא היה עובר בשקט, והקהל היה עלול לפוצץ את המשחק. איפה הגאווה של השחקנים? איפה הכבוד? יודעים מה? איפה המקצוענות? אז אין לשחקנים גאווה, ובטח שאין להם כבוד אם כך הם משחקים. אבל מקצוענות? זה המינימום ששחקן צריך לתת. על מה משלמים להם שכר? ואין לשחקני בית"ר סיבה להתבייש בשכר שלהם. הם מקבלים משכורת מצוינת. אתם מדמיינים לעצמכם רוכלים בשוק מחנה יהודה מוכרים עגבניות רקובות ללקוחות? שחקני בית"ר ירושלים משחקים כמו עגבניות רקובות.
הקפטן הנעלם
קפטן הקבוצה הוא אבירם ברוכיאן, אחיינו של אורי מלמיליאן. אם יש מישהו שמצפים ממנו לתת אקסטרה, להרים את הקבוצה כאשר היא במצב לא טוב, זה הקפטן. על אחת כמה וכמה כאשר הוא שחקן בית (למרות שגדל בהפועל ירושלים). אז איפה ברוכיאן? כנראה שהוא לא שמע שההקפאה הסתיימה. לאבירם ברוכיאן פשוט אין את זה. לא כל אחד ניחן בכושר מנהיגות, וברוכיאן הוא אחד מאלה. ברוכיאן שחקן כישרוני, אבל עם יכולת מנטאלית של מלפפון חמוץ. כאשר המצב לא טוב, הוא מתקפל. כאשר יש לחץ, הוא מתחבא. שחקן כזה לא יכול לשמש קפטן, וזה לא משנה אם קוראים לו ברוכיאן, מלמיליאן, או מנדוניאן(י). לבית"ר יש שחקן אחד שיכול להוציא את הקבוצה מהבוץ. קוראים לו עידן טל, למרות שלפעמים עידן טל עושה פעולות שאנחנו לא כל כך אוהבים, רב עם שחקני יריב, ואפילו עם שחקני הקבוצה שלו. הכל נובע מהרצון שלו לנצח, גם אם הדרך לא תמיד נראית לנו, את הרצון אי אפשר לקחת ממנו.
גירוש זרים
לבית"ר יש שחקן זר מצוין, דריו פרננדז. כבר נתן עונה מצוינת בבית"ר ירושלים בעבר. אבל השנה? השנה השחקן פשוט לא רוצה להיות חלק מהקבוצה. והוא דואג להראות את זה. מאחר לאימון, מאחר לעוד אימון, על המגרש הוא לא משחק, ועוד בכוונה ! "רק תעיפו אותי, הוא זועק בפנטומימה. אני לא רוצה להיות פה." ואת מבוקשו הוא יקבל. כנראה שהוא יעזוב בינואר, ועד אז, טוב יעשו בבית"ר אם יתנו לו להתאמן עם הנוער, ויושיבו אותו ביציע בזמן המשחקים. שחקן שעושה דווקא על המגרש לא ראוי לטיפת כבוד. לשחקן אין כבוד לקבוצה, למקצוע ולקהל, וכך צריך להתייחס אליו.
כדאי לשחקני בית"ר להתעורר ומהר. לא מאמן חדש יוציא אותם מהבוץ. לא המאמן בועט לשער, או יורד לגליצ'ים. אם השחקנים לא יקחו את עצמם בידיים (או ברגליים) בית"ר ירושלים תמצא את עצמה נאבקת עד סוף העונה כנגד הירידה.
לטור כדורגל ישראלי – הבזיון של המדינה
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
סחתיין על הכתבה כאוהד ביתר ירושלים שרוף אין לי מילה להוסיף על מה שכתבת הכל נכון אבל לגבי אורי מלמליאן גם אני חושב כמוך שאם הוא יכול לגרום לשחקנים להקשיב לו אז מה טוב אבל לגבי זה שהוא מאמן טוב וכבר הוכיח את עצמו קצת לא מדוייק כי אולי הוא הוכיח בקבוצות קטנות כמו אשקלון נתניה והפועל ירושלים שהעלה אותם ליגה אבל לא בקבוצה גדולה ובטח שלא בקבוצה כמו ביתר ירושלים שסיר הלחץ שם גדול יותר מכל שאר הקבוצות בארץ אבל מי יודע והלוואי ואני טועה, שיהיה לנו בהצלחה ויאללה ביתר!