כוכב ה – NBA לשעבר, ופרשן ה – NBA של TNT, שאקיל אוניל, הגיב בהזמנה לקרב לציוץ של ג'ייסון וויטלוק (כתב של foxsports.com) שצחק על משקלו של הסנטר לשעבר.
וויטלוק שלח את הציוץ הבא לתכנית Inside The NBA לפני פתיחת המשחק הראשון של העונה בין מיאמי היט לבוסטון סלטיקס:
וויטלוק התכוון לתחרות שהייתה בשנה שעברה בין צ'ארלס בארקלי לבין שאקיל אוניל, מי יוריד יותר משקל. שאק זכה בתחרות, אבל וויטלוק חושב שבארקלי נראה טוב יותר עכשיו. בחלק השני של הציוץ וויטלוק נכנס בשאק על כך שהיה מגיע לא בכושר לתחילתן של עונות ה – NBA.
וכמובן ששאק לא התכוון לשבת בשקט:
"ג'ייסון וויטלוק, בוא אגיד לך כך, אתה יכול לבוא לפה ולהתארגף איתי מתי שתרצה".
"הכל שרירים פה בייבי, תהיה בטוח", אמר שאק, כשהוא מצביע על הגוף שלו. שאק ממשיך…
"ג'ייסון וויטלוק, אני אגיד לך מה. אני אשתמש ביד אחת, ואתה בשתיים. אני אהיה על הברכיים. בכל זמן, בכל מקום. אתה לא יודע אל מי אתה מדבר" אמר שאק. \
לאחר שהם חזרו מהפרסומות, הראו לשאק תמונה של וויטלוק שוכב על הספה.
"זה הוא? תראו מי שמדבר…" אמר שאק כשראה את התמונה.
ואיך וויטלוק הגיב?
למרות הירידות ההדדיות זה ברור שהכל נאמר בהומור וברוח טובה. למרות שלא היה אכפת לי לראות את שאק נכנס לזירה ונלחם עם מישהו. זה דווקא יכול להיות מאוד מעניין, לא?
צפו בוידאו של שאק מזמין את ג'ייסון וויטלוק לקרב:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
שאקיל אוניל הוא אחד מבדרנים הגדולים בעולם. כך הוא היה כשעוד היה שחקן פעיל, ועכשיו שיש לו הרבה זמן פנוי, שאק מקדיש את עצמו לקומדיה.
לשאקיל אוניל יש ערוץ יוטיוב מצוין, בו הוא מעלה קטעים קומיים, פשוט קורעים מצחוק. ואתמול הוא התארח בתכנית של קלי ריפה ומייקל סטרייהן, והתחרה איתם בתחרות קריוקי.
שאק התחפש לפרינס ושר את הלהיט – When Doves Cry, ואם זה לא גורם לכם להתעלף מצחוק, אני לא יודע מה כן.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
דווייט הווארד החליף קבוצות, ועכשיו מסתבר שהוא רוצה להחליף את הכינוי שלו.
הסנטר החדש של הלייקרס אמר בשידור של טיים וורנר גלובל שהוא רוצה להחליף את הכינוי שלו מ – Superman ל – Iron Man.
על פי דיווח של כתב שמסקר את הלייקרס – קווין דינג, הווארד קיבל את ההצעה דרך הטוויטר, ושוקל אותה בחיוב כבר מספר ימים. סביר להניח שהוא רוצה להחליף את הכינוי, על מנת להמנע מלחקת את שאקיל אוניל.
יש הרבה דמיון בין דווייט הווארד לשאקיל אוניל. שניהם סנטרים דומיננטיים שנבחרו בדראפט על ידי אורלנדו. שניהם עברו מאורלנדו לשחק בלייקרס. והכינוי של שניהם היה Superman.
שאקיל "יצא" מספר פעמים על דווייט הווארד, ואפילו אמר שהוא גנב לו את הכינוי. ב – 2010 הווארד חשב להחליף את הכינוי שלו ל – Batman, אבל מעולם לא עשה זאת.
המצחיק הוא שדווייט הווארד מנסה להמנע מלחקות את דרכו של שאק, אבל הוא לא מצליח. ולצערו של הווארד הכינוי אליו הוא רוצה להחליף (Iron Man) היה שייך בעבר לכוכב אחר הלייקרס.
איי.סי גרין, לשעבר פורוורד בלייקרס קיבל את הכינוי Iron Man לאחר ששבר את שיא המשחקים הרצופים (1192). גרין כל כך מזוהה עם הכינוי, שאפילו לחשבון הטוויטרשלו קוראים NBA Ironman.
כשדווייט הווארד גילה שהכינוי כבר תפוס על ידי איי.סי גרין הוא היה מאוכזב ביותר – "איזה באסה, אין שום דבר חדש תחת השמש" אמר הסנטר החדש של הלייקרס.
זה כל כך אופייני להווארד. גם כשהוא מנסה לעשות משהו מסיבה טובה, הוא יוצא הרע בכל הסיפור.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
שאקיל אוניל חוזר למגרשים? בקרוב נגלה. לפי דיווח ב-אי.אס.פי.אן דפורטס, שאקיל אוניל קיבל הצעה לשחק במדי קבוצת פוארזה רג'יה מהליגה המקסיקנית.
הדיווחים כרגע הם בגדר ספקולציות בלבד, כאשר נשיא פוארזה רג'יה – סרחיו גאנם מנהל משא ומתן עם נציגיו של הסנטר הענק.
הנה תרגום גוגל לדיווח של אי.אס.פי.אן דפורטס:
"סרג'יו גאנן, נשיא קבוצת הכדורסל של פוארזה רג'יה מהליגה המקסיקנית בכדורסל אישר שהוא מנהל משא ומתן עם שאקיל אוניל כדי שישחק משחק אחד או שניים בחודש אוקטובר במסגרת הליגה המקסיקנית. הנשיא הקבוצה אמר שהוא דיבר בטלפון עם שחקן העבר ונישא לשכנע אותו לחזור לפעילות. התשובה אמורה להתקבל בשבוע הבא, והרבה יהיה תלוי במחויבויות השונות של שאקיל אוניל לטלוויזיה שם הוא משמש כפרשן".
"ההזמנה של שאק לחזור לשחק התקבלה בחודש אוגוסט בשנה שעברה, כאשר כוכב ה – NBA ביקר במונטריי בשביל לעשות עבודת קהילה למען מרכז נוער של ילדים בכיסאות גלגלים".
"פוארזה רג'יה החתימה בעבר את דניס רודמן ששיחק שני משחקים בשורותיה בעונת 2004, כמו כן, היא החתימה את הענק הסיני סון מינג מינג שמתנשא לגובה של 2.36 מטר. הליגה המקסיקנית נפתחה ביום שלישי האחרון".
כמובן שכל המהלך הוא שיווקי נטו. פוארזה רג'יה החתימה את דניס רודמן ואת הענק הסיני בשביל למכור כרטיסים, לא בשביל לנצח משחקים. זה הרי ברור. החתמתו של שאקיל אוניל, אפילו אם זה רק לשני משחקים, תהיה יקרה מאוד. אבל סביר להניח שזה גם ישתלם, שאקיל אוניל הרבה יותר מפורסם מדניס רודמן, ובטח מסונג מינג מינג.
אז דניס רודמן הוא אולי התולעת, אבל האם שאקיל אוניל ישתה טקילה עם תולעת במקסיקו? בקרוב נגלה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
המסך הגדול אינו זר לשאקיל אוניל. כולנו זוכרים אותו בתפקיד המצוין בסרט Blue Chips, וכמובן בסרט הקאלט – קאזאם.
לאחר הפרישה של הדיזל מכדורסל היה ברור לכולם שלא נחכה הרבה זמן עד שנראה אותו על גבי המסך – גדול או קטן. שאקיל הוא חלק מהפאנל המצוין של NBA on TNT, ובזכותו (אבל לא רק) התכנית זוכה להצלחה אדירה.
עכשיו שאקיל אוניל חוזר בתפקיד משנה בתור שוטר בסרט ההמשך – מגודלים 2.
שאק ישחק שוטר בעל אפרו צידי, וקרחת נוצצת מלמעלה. אין ספק שזה השוטר הגדול ביותר שתראו – במציאות או על גבי מסך הקולנוע.
הסרט אמור לצאת מתישהו בשנת 2013 (אין תאריך סופי), ואם הסרט הראשון היה נחמד, את הסרט השני לא כדאי לפספס – בגלל שאק כמובן.
אני אוהב לראות סרטים, הרבה סרטים. לא תמיד יש זמן (יותר מדי שידורי ספורט – בעצם…אין דבר כזה יותר מדי שידורי ספורט), אבל לפעמים אני מוצא שעתיים פנויות ונרגע עם סרט טוב, פופקורן וקולה (כי אי אפשר לאכול פופקורן ולא לשתות קולה).
קומדיות, אקשן, דרמה, אימה – אני אוהב כמעט כל ז'אנר, אבל בעיקר אני אוהב לראות סרטי ספורט. סרטי ספורט טובים. אבל יש לי הרגשה שבשנים האחרונות פשוט לא עושים יותר סרטי ספורט טובים. מדי פעם יוצא סרט ספורט אבל הוא Over Made – זאת אומרת, מנסים לעשות אותו יותר מדי בומבסטי ומפספסים את הפואנטה. את היופי של הספורט.
אז מכיוון שאני כל כך אוהב לראות סרטי ספורט, החלטתי לדרג בשבילכם את הטופ 10 של סרטי הספורט (שאני ראיתי) של כל הזמנים.
אז קבלו את הדירוג:
The Natural .10 – אחד מסרטי הבייסבול הטובים שנעשו. רוברט רדפורד מגלם שחקן בייסבול ממוצע, שמשום מקום מגיע לרמות הכי טובות עם כישרון נדיר במיוחד. (1984)
9. יום ראשון הגדול – Any Given Sunday – סרט עוצמתי של אוליבר סטון. מסופר על מאמן פוטבול (אל פאצ'ינו) שחברו הטוב נפטר והוריש את ניהול הקבוצה לביתו (קמרון דיאז) שאותה מעניין רק המצב הכלכלי של הקבוצה. המצב הגרוע נעלם כאשר שחקן רוקי אותו מגלם ג'יימי פוקס מתחיל לפרוח, אבל דווקא אז מתחילות שוב הצרות, בגלל האישיות הבעייתית של ווילי בימן (ג'יימי פוקס). (1999)
Blue Chips .8 – אני חושב שהסרט הזה נמצא בטופ 10 שלי רק בגלל שאקיל אוניל שהוא אחד משחקני הכדורסל האהובים עלי (וגם שחקן קולנוע לא רע – להוציא את שאזאם). סרט כדורסל כייפי וקליל. סיפור מכללות קלאסי של גיוס שחקנים שלא ע"פ החוק, מאמן/מחנך בעייתי וכו'…אתם כבר מכירים את הז'אנר. (1994)
Rebound: The Legend Of Earl "The Goat" Manigault .7– סרט מרגש על חייו של ארל מניגולט – שחקן כדורסל רחוב שגדל בהארלם. היה אחד משחקני התיכון הגדולים בארה"ב, אבל פנייה לסמים הובילה אותו לכלא, לאחר שיצא מהכלא הקדיש את חייו לקהילה הצעירה של הארלם. למניגולט יצא לשחק במגרשים של ניו יורק עם כמה מהשחקנים הגדולים שנולדו (קארים עבדול ג'באר, ארל מונרו). את מניגולט משחק דון צ'ידל. (1996)
Hoosiers .6 – סיפור אמריקאי קלאסי. מאמן בעייתי, קבוצת תיכון קטנה מאינדיאנה שמגיעה משום מקום כדי להיות מתמודדת על האליפות הארצית. סרט מרגש ומצוין. עם ג'ין האקמן, ודניס הופר. (1986)
5. רוקי – Rocky – מי לא מכיר את רוקי של סילבסטר סטלון? כל מילה מיותר. סרט קלאסי. (1976)
He Got Game .4 – סרטו המעולה של ספייק לי. סיפורו של אב שצריך לשכנע את בנו הכדורסלן לשחק בקולג' ספציפי על מנת שהוא יקבל קיצור בעונשו, וישב פחות זמן בכלא. עם דנזל וושינגטון וריי אלן. (1998)
3. ג'רי מקגוויר – Jerry Maguire – קלאסיקה של הבמאי קמרון קרואו. טום קרוז משחק סוכן שחקנים, אשר מתפטר מסוכנות גדולה, ומנסה למשוך אליו שחקנים שיחתמו איתו, ולבסוף מוצא את עצמו משקיע את כל זמנו בשחקן פוטבול (קובה גודינג ג'וניור – שזכה באוסקר על התפקיד). סרט מצחיק, מרגש, ופשוט מעולה. (1996
2. השור הזועם – Raging Bull – סרטו הנפלא של מרטין סקורסזה. רוברט דה נירו מגלם את ג'ייק למוטה – מתאגרף, שההרס העצמי שלו מוביל אותו לפסגה המקצועית, אבל לשפל בחייו הפרטיים. הסרט מבוסס על חייו האמיתיים של למוטה. (1980)
1. שדה החלומות – Field Of Dreams – כן כן, אני יודע מה תגידו. סרט אמריקאי קיצ'י ומשעמם. אבל מה לעשות? סרט פשוט ענק, שאני מסוגל לראות שוב ושוב. קווין קוסטנר מגלם חקלאי ששומע קולות אשר אומרים לו לבנות מגרש בייסבול ומישהו יגיע. ואכן, מישהו באמת הגיע. המגרש אגב, אמיתי וקיים במדינת איווה שבארה"ב, והוא אטרקציית תיירות גדולה מאוד במדינה. (1989)
אז זהו, זה הטופ 10 שלי לגבי סרטי הספורט. כמובן שהוא מבוסס על סרטים שראיתי. שמעתי שאומרים ש – Moneyball הוא סרט מעולה, אבל לצערי עוד לא יצא לי לראותו.
אהה, כמובן שיש עוד כמה סרטים שלא מצאו מקום של כבוד ברשימה, אבל ניתן להם את הכבוד המגיע להם ונציין אותם בכל זאת.
White Men Can't Jump – סרט משעשע על כדורסל רחוב
Remember The Titans – סרט קיצ'י (סיפור אמיתי) למדי על קבוצת פוטבול תיכוניים אשר בפעם הראשונה משחקים בה שחקנים שחורים וגם לבנים. סרט לא רע, שלא תבינו לא נכון. אבל הקיצ'יות גומרת אותו.
כמובן שיש מספר סרטי ספורט ישראלים, אבל עם כל הכבוד, לא מגיע להם להיות ברשימה (אני גם לא חובב גדול של סרטים ישראלים). אבל נציין אותם בכל זאת. אז כמובן שיש את מלך הסלים עם דובי גל, ואת הסרט אזרח אמריקאי, על שחקן כדורסל זר בישראל.
מסכימים? חושבים שהדירוג שלי גרוע? אשמח לתגובות ולדירוג עשרת סרטי הספורט האהובים עליכם.
הסתיימה השביתה וב-NBA התחילו לעבוד. ובקצב. כל יום שחקנים חופשיים חותמים בקבוצות חדשות, וטריידים משמעותיים המתבצעים משנים את אופיין של הקבוצות. הייתי רוצה להתייחס לתופעה המסעירה את הליגה בשנים האחרונות וזוהי לידתה של ה"סופר-טים”.
בתקופה האחרונה אנו נחשפים ללידתן של קבוצות בעלות 2-3 כוכבי על מרכזיים.
בוסטון של פירס, אלן, וגארנט, הלייקרס של קובי, וגאסול וכמובן מיאמי של ווייד, לברון ג'יימס וכריס בוש הן דוגמאות בולטות לכך. הכוכבים הגדולים ביותר מבינים שכדי לקחת אליפות הם צריכים לוותר (קצת) על האגו, על הכסף והמעמד כדי לקחת טבעת. בעוד שפירס, אלן וגארנט עשו זאת לאחר גיל 30 ואחרי 10 שנים באותה קבוצה לוזרית, חבורת הצעירים ממיאמי החליטה שהיא לא מחכה יותר מדי וחוברת יחדיו כדי ליצור את ה"סופר טים" מפלורידה.
הייתם חושבים שבעקבות הכישלון של הכוכבים ממיאמי מול דאלאס (וכוכבה היחיד, נוביצקי) בסדרת הגמר האחרונה הקונספט של ה"סופר-טים" קצת ייפגע. אבל ההפך הוא הנכון. כבר בשבועיים האחרונים אנחנו עדים ללחץ של כוכבי על נוספים בליגה: כריס פול ודוויט הווארד המאיימים לעזוב את הקבוצה בה עשו את כל הקריירה המקצוענית שלהם ולעבור לקבוצה אחרת בה יש כוכב אחד לפחות. תחילה רצה כריס פול לחבור לאמארה וכרמלו בניו יורק או לקובי בלייקרס, אבל בסוף "הסתפק" בבלייק גריפין מהקליפרס. בעוד שעניינו המרכזי של הווארד הוא להשאיר חותם רשמי על כך שהוא הסופרמן האמיתי ולהיות המחליף של שאקיל בלייקרס.
החלטתו הדרמטית של לברון בקיץ שעבר לחבור לווייד ובוש במיאמי נתנה לכל שאר הכוכבים בליגה להבין שכדי שהם לא יהפכו להיות רג'י מילר, גארי פייטון וקארל מלון הבאים (שחקנים גדולים שלא לקחו אליפות), הם צריכים לעשות שינוי ועכשיו. לא עוד 7 שנים עם חוזה מירבי בקבוצה בינונית. לא עוד תירוצים של ג'נרל מנג'רים שמנסים בכל הכוח להשאיר אותך בקבוצה. כל הכוח נמצא אצל כוכב העל, והוא זה שיקבע לאן הליגה והוא ילכו.
ה"סופר טים" היא התוצאה הישירה של שינוי מאזן הכוחות בליגה. אם עד לפני מספר שנים בעלי הקבוצות והג'נרל מנג'רים שלהם שלטו בשחקנים וביחסי הכוחות בליגה, אז היום הכוכבים הם אלו שקובעים את כללי המשחק.
כמו שכולם יודעים אין עשן בלי אש. כך גם הפך להיות ברור שללא כוכבים אין ליגה. והחשוב ביותר, שהם יהיו מרוצים. בסופו של דבר אפילו הקומינישר, דייוויד סטרן, הבין שכדי להמשיך ולשמור על המותג שנקרא NBA הוא צריך לנשוך שפתיים ולתת לטבע לעשות את שלו. ומי ששולט היום בטבע של ה- NBA הם השחקנים.
לדעתי, השינוי ב-DNA של הליגה פוגע בה. אז נכון שהחלום של לא מעט אנשים זה לראות כוכבי על משחקים ביחד יותר פעמים ,ולא פעם בכמה שנים במסגרת הדרים טים. ונכון שאין דבר יפה יותר מלראות את ווייד נותן אסיסט לדאנק של לברון. יחד עם זאת, השוויוניות שאפיינה את הליגה לאורך שנים נפגעת. שווקים שלמים נשארים ללא פרנציי'ז פליירז, אוהדים פחות ופחות מגיעים למשחקים והפתעות בפלייאוף הולכות ומתמעטות.
לסיכום, לידתה של ה"סופר טים" גורמת לשינוי אופייה של הליגה על המגרש ומחוצה לה. כעת, כאשר הכוח בידי השחקנים, יהיה מעניין לצפות איזו ליגה אנחנו הולכים לקבל בעונה הקרובה.
אז לאחר 149 ימי ניגוח בין הבעלים לבין השחקנים הכריזו הצדדים על שביתת נשק והניחו את העטים על השולחן וחתמו על ההסכם שממנו אף צד אינו יוצא נשכר.
אז מה יהיה לנו?
בואו נעשה לכם סדר בדברים. עונת ה-NBA הקרובה נדחסה לארבעה חודשים צפופים מזיעים ומעייפים, הכוללים מרתון של 66 משחקי גב אל גב, לעיתים שלושה בארבעה ימים, גיחה קצרה אל משחק האול-סטאר שיתקיים באורלנדו באמצע העונה וכל זה לא כולל את הפלייאוף. בפעם האחרונה שקיבלנו עונת שביתה מקוצרת הייתה עונת 98/99 והתקיימו בה 50 משחקים בלבד ללא משחק האול-סטאר. לצורך השוואה – בעונה סדירה מתקיימים 82 משחקים הפרוסים על קצת יותר מחמישה חודשים לא כולל את הפלייאוף. בימים אלו ממש מתקיימים משחקי קדם העונה כאשר הליגה צפויה להיפתח ביום ראשון 25.12.2011 במהלך חג החנוכה או הקריסמס תלוי במתבונן.
אז מה היה לנו?
תדמיתה של הליגה המטופחת והמבוקרת לעיתים עד כדי פנאטיות ע"י הקומישינר דיוויד סטרן ספגה את המכה הכואבת ביותר שלה, המלחמה באיגוד השחקנים הביאה בשלב מסוים להתדרדרות במצבו הבריאותי של הקומישינר, השחקנים טענו שהליגה מאז ימי ג'ורדן העליזים לא ראתה אחוזי רייטינג גבוהים כל כך ורצו לשמור על חלקם בעסקה. לעומתם, בעלי הקבוצות שדיווחו על הפסדים עצומים וחלוקה לא שווה של זכויות השידור. תדמיתם של השחקנים לא יצאה ללא רבב וספגה זעזוע בכך שהצטיירו כרודפי בצע בזמן שהמיתון האמריקאי בשפל המאיים לשבור את המיתון שלאחר מלחמת העולם הראשונה. במהלך השביתה הציף גל גדול של שחקנים את אירופה אך היו אלו שחקני הדרג השני ושהשלישי למעט דרון וויליאמס (שיחק בבשיקטאש הטורקית), כשלבסוף נכנעו והכריזו על פירוק הארגון וסיום השביתה.
אז מי לא יהיה לנו?
אבל הליגה לא רק איבדה נתח מנכסיה היא איבדה את אחד השחקנים הגדולים בדורנו.
הגבוה הדומיננטי ביותר שידעה הליגה מאז ווילט צ'מברליין וביל ראסל, האיש ששקל 325 ליברות או בתרגום לשפתנו 147 ק"גאשר היו מתוחים על 216 סנטימטרים, התופעה שידעה לחסל שחקנים, קבוצות, לזלול תארים, ואחרי כל זה לחייך חיוך של אחד שנמצא פה רק בשביל השואו-טיים. אין ספק ששאקיל אוניל על שלל כינוייו יכנס להיכל התהילה של הליגה אך העובדה שבמשחק האול-סטאר העונה באורלנדו, דווקא העיר שבה הוא החל את קריירת ה–NBA שלו, הוא לא ילבש את מדי המזרח או המערב אלא יהיה מאחורי מיקרופון של רשת השידור TNT בתור פרשן. אין ספק שכל אוהד כדורסל על הפלנטה יהיה עצוב לא לראות את שאק משחק באולסטאר.
הפציעות הן שהביאו קריירה עמוסת תארים לסיומה, פציעה טורדנית באצבע ועוד אחת בקרסול וברכיים שכבר לא יכלו לשאת את משקל הגוף אדיר המימדים הזה גרמו לו להחליף גופיה בחליפה. את הקריירה החל באורלנדו מג'יק, זכה בתואר רוקי השנה, ובעונתו השלישית הוביל את המג'יק לגמר ה-NBA אך שם פגש אגדה אחרת, האקים אלאג'ואן ויוסטון רוקטס, והושפל בסוויפ. לאחר מכן החליף חוף ועבר לצידה השני של ארה"ב ונחת בלוס אנג'לס. הלייקרס החלו לבנות את השושלת שלהם סביבו וסביב רוקי צעיר שנשלח בטרייד משארלוט תמורת ולאדה דיבאץ', קובי בראיינט שמו. בארבע העונות הבאות עם צירופו של פיל ג'קסון לקחו הצוות "שאקובי" שלוש אליפויות רצופות בין העונות 1999/2000 ל-2001/2002 במהלכן עברו להקות של פוקימונים שחורים בין השניים והגיצים עפו לכל עבר. לאחר שהלייקרס הצביעו ברגליים סביב מי הם בונים את השושלת הבאה הועבר שאקיל בטרייד למיאמי היט ושם חבר לסופר-סטאר צעיר נוסף העונה לכינוי "פלאש", דווין וייד. בעונתו השנייה ולאחר פציעה, הוליך את מיאמי לגמר ה-NBA ושם הם גברו על דאלאס מאבריקס וזכה באליפות רביעית במספר.
לאחר כמה פציעות לא קלות החל לנדוד ברחבי הליגה, תחילה נחת בפיניקס המדברית והדביק לעצמו את הכינוי "דה ביג שאקטוס", סיבוב נוסף הביא אותו לשתף פעולה עם לברון ג'יימס בקליבלנד שעליו הכריז כגדול בכל הזמנים. את עונותיו האחרונות בילה בצוות הגריאטרי של בוסטון סלטיקס, שם לא הזדמן לו לשחק יותר מדי עקב פציעות חוזרות, אך ברגע שעלה לפרקט היה נדמה שהנה הוא חוזר, ה"דיזל" שב לדרוס את הליגה אבל אז היינו מתבשרים על פציעה נוספת שמנפצת לנו את הבועה.
והסוף הידוע מראש הגיע כמו שרק שאקיל הרגיל את עולם הכדורסל במסיבות הבריכה שלו. מסיבת עיתונאים בביתו כשהוא אוסף את בכירי הרשתות ומגיע חנוט בחליפה אפורה ועניבה ורודה, לא מזיל דמעה, מחייך, מפזר בדיחות על עצמו ומודה לכל מי שהיה שם לאורך קריירה מפוארת, ולבסוף שולף עוד שפן מהכובע עם הכרזה על הצטרפותו לצוות TNT כפרשן.
