ז'וז'ה מוריניו היה במצב רוח מצוין אתמול במסיבת עיתונאים, וכאשר נשאר על אפשרות מעבר של וויין רוני לצ'לסי, המנג'ר פשוט התפקע מצחוק.
כאשר נשאל על ידי עיתונאי ששמו של רוני נקשר לצ'לסי, מוריניו שאל – 'על ידי מי?'.
כאשר העיתונאי בלע את הרוק, ולבסוף אמר שאין לו מקור אמין, מוריניו פשוט נקרע מצחוק.
צפו במסיבת העיתונאים המשעשעת:
צ'לסי של מוריניו היא עדיין קבוצה חזקה, גם בגלל שהיא שלו ,אבל יש לה בעיה רצינית בחוד.
בתחילת העונה שלח "המיוחד" או "המאושר", את השחקן הכי טוב שלו בכל מה שקשור להבקעת שערים – רומאלו לוקאקו. הבלגי רק בן 20 וכבר הספיק להוציא לו שם של אחד שיכול להסתדר ברמות הגבוהות ביותר. הכישרון הצעיר הגיע מאנדרלכט בקול תרועה רמה לצ'לסי בעונת 2011-2012 אבל מיעט לשחק. הגיל והשאיפה לראות יותר דשא הובילו אותו להשאלה בווסט ברומיץ'.
כשקצת התרחק מאור הזרקורים וקיבל במה מלאה להראות מה הוא יודע, לוקאקו הראה. שבעה עשר שערי ליגה ב-35 הופעות הציבו אותו כאחד הסקוררים הטובים באותה עונה. יותר מכל חלוץ או שחקן אחר בצ'לסי. בקיץ הוא חזר לצ'לסי אבל מוריניו התעלם מהכוכב בהתהוות ושלח אותו להשאלה נוספת, הפעם באברטון. גם שם ממשיך החלוץ השרירי לפרוח, עם חמישה שערים בשישה משחקים. למוריניו יש חוד שכולל את פרננדו טורס, דמבה בה וסמואל אטו. אף אחד מהם לא מבקיע כמעט והתקשורת חגגה על על העניין הזה.
הפורטוגלי התגונן ואמר ש"באברטון קל יותר להצליח מבצ'לסי". יש בזה גרעין של אמת, אבל שחקן שמבקיע כבר שנה וחצי בלי הפסקה ראוי לצ'אנס בצ'לסי חסרת המחץ ההתקפי. אם ננתח אחד אחד את שלושת החלוצים הבכירים בבלוז, התהייה תגדל עוד יותר. טורס לא פוגע כבר שנים. הוא חסר ביטחון מול השער, איבד את החדות והפך לבדיחה עולמית. חמישים מיליון עלאק. דמבה בה הגיע בינואר האחרון מניוקאסל אחרי קמפיינים יפים בווסטהאם ובעיר הצפונית, אבל מיעט להבקיע. מאוד. עכשיו אצל מוריניו הוא גם ממעט לשחק. אז נשאלת השאלה, מדוע האחרון לא היה מוכן לשחרר אותו לארסנל בקיץ אם הוא לא מאמין בו? נשארנו עם סמואל אטו. ארבעת המילים האחרונות, בגילו המופלג של השחקן הענק לשעבר, צריכה להדאיג את אוהדי הקבוצה. אטו מעבר לשיא, המהירות שלו ירדה והוא לא מזכיר את מה שהיה פעם. הוא כבר לא חלוץ שמסוגל ליצור לעצמו מצבים וגם להבקיע.
מוריניו רואה בו גם משהו נוסטלגי, כשאימן אותו באינטר שזכתה בתארים מקומיים ובליגת האלופות. אולי אטו נקנה מהסיבות הלא נכונות. יכול להיות שיש פה בכלל קטע של "שמור לי ואשמור לך". לא רק בלוזון ליג, גם בחלונות הגבוהים. צ'לסי כרגע במקום הרביעי בפריימירליג וראשונה בבית שלה בליגת האלופות. למרות זאת, בסגל בלי חלוץ איכותי היא לא תוכל לרוץ עד הסוף. היא לא תיקח את אליפות אנגליה ולא תזכה בליגת האלופות. שערים מהקישור, גדול ככל שיהיה עם שורלה ,אוסקר והזארד, לא יחפו תמיד על המחסור במספר 9 טוב. העובדה שמאטה, הקשר היצירתי ואחד הסקוררים הטובים ביותר במרכז השדה של צ'לסי הפך לשחקן ספסל רק מחזקת את הבעיה. ינואר זה בסך הכול עוד חודשיים. בחלון ההעברות החורפי שיגיע מוריניו צריך להוריד את המעיל, להפשיל שרוולים ולרכוש חלוץ, גם אם זה אומר לשחרר אחד מהסגל הנוכחי. הקבוצה הזאת זקוקה לשחקן שידע לעבוד עם הקישור, יוריד ממנו את הנטל ויכבוש 15-20 שערים לעונה. בטוח שמוריניו עם הניסיון והידע שלו, וצ'לסי עם המעמד והמשאבים שלה, יכולים למצוא אחד כזה.
מה יהיה עם הצלילות וההצגות של שחקני הכדורגל?
צ'לסי פיגרו 1-2 בזמן פציעות בסטמפורד ברידג' נגד ווסט ברומיץ', ועשה רושם שמוריניו וצ'לסי עומדים בפני הפסד.
ממש לפני סיום המשחק, רמירז חדר אל תוך רחבת ווסט ברום.
הקשר הברזילאי צלל לדשא למרות שאף אחד לא נגע בו.
איכשהו ומשום מה השופט, אנדרה מרינר, קנה את הנפילה של רמירז ושרק לפנדל לזכות צ'לסי. פנדל שאדן הזאר הבקיע ושווה את המשחק.
בזכות הפנדל שהובקע מוריניו עדיין לא הפסיד משחק בסטמפורד ברידג'. מדהים!
ניוקאסל הפסידו בשבוע שעבר לסנדרלנד, אבל חזרו עם ניצחון ענק 0-2 על צ'לסי.
ה-מהלך של המשחק היה מהלך הגנתי מדהים של מוסא סיסוקו מקרן של צ'לסי.
הקשר של ניוקאסל לא הסתכל בכלל לכיוון הכדור כאשר היה עסוק בשמירה של ברניסלב איבנוביץ'.
באופן מצחיק ביותר הוא קפץ לכדור שהתקרב אליו והרחיק אותו בנגיחה.
איך לעאזל הוא ראה את הכדור?!? הזוי ולא מוסבר.
צפו:
הסיפור של ג'ו קול שונה מהעלילה המוכרת לנו מהכדורגל העולמי והישראלי, על שחקן מוכשר שהתהילה עלתה לו לראש והרסה לו את הקריירה. במקרה הזה, בדומה למייקל אוון, הכול נופל על חוסר מזל של פציעות קשות שלאט לאט גורמות לשחקן לדעוך עד שהוא בגדר של חצי נעלם.
ג'ו קול גדל בווסטהאם ובגיל 17 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת. אייל ברקוביץ', שהיה באותה תקופה שחקן "הפטישים" שיבח אותו ואמר: "באימונים רק ג'ואי קול הצליח לעבור את ריו פרדיננד". בין היתר קול גם צחצח לברקוביץ' את הנעליים, כנהוג במועדון המזרח לונדוני. עם הזמן הוא קיבל מקום בהרכב וכשהקבוצה ירדה לליגת המשנה עבר לצ'לסי של אברמוביץ' תמורת 6.6 מיליון פאונד. מאמנה אז, ראניירי, ראה בו שחקן מהיר, טכני, עם בעיטה טובה ופוטנציאל ליכולת כיבוש גבוהה. בהמשך זה גם מה שקרה. עונת 2003-2004 הייתה הראשונה של קול בצ'לסי וגם החלשה מכולן. שער בודד ב-35 משחקים לא הצדיק את הקנייה שלו וכמות הדשא ראה. אולי השיטה ההגנתית של ראניירי סרסה שחקן עם אופי התקפי כל כך מובהק כמו של הקשר.
בסיום קמפיין ללא תואר עשה אברמוביץ' את מה שהוא תמיד עשה למאמן שהביא כאלה תוצאות – פיטר אותו. מוריניו הצבעוני ומלא האגו החליף אותו. הפעם לקול שוב הדברים לא הלכו, אלא שבניגוד לתקופה עם ראיינרי אצל הפורטוגלי קול מיעט לשחק. הוא כבר שקל לעזוב לטוטנהאם בינואר, עד שהדברים התחילו להשתנות. אריאן רובן נפצע, והאנגלי הצעיר קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו באחת הקבוצות הטובות בעולם, תחת מאמן באותו סדר גודל. הפעם הוא לקח את ההזדמנות בשתי הידיים (והרגליים) וסיים את העונה עם שמונה שערי ליגה ועם חלק חשוב בזכייה באליפות הראשונה של צ'לסי מזה חמישים שנה. כצפוי, גם הזימון לנבחרת האנגלית הגיע ושם קול המשיך לתת תפוקה במשחקי מוקדמות המונדיאל. "אני חי בחלום" אמר הקשר.
שנה לאחר מכן הקשר לא הוביל את צ'לסי לאליפות, אבל זכה איתה בגביע האנגלי וסיפק יכולת טובה. הקשר הסילוני נמוך הקומה היה זן נדיר בנוף הקיצונים האנגלים שלרוב התמחו בהגבהות ולחימה. קול כידרר נהדר, עבר שחקנים, הבקיע הרבה והוסיף מימד ווירטואוזי וטכני לצ'לסי האפורה והטקטית. אלא שלכל דבר טוב יש סוף. בעונת 2006-2007 קול סבל מפציעה קשה שהשביתה אותו לתקופה ארוכה. רק שלושה עשר משחקי ליגה הוא רשם תחת השם שלו. תחילת הסוף אם תרצו.
בתחילת עונת 2007-2008 ז'וז'ה מוריניו פוטר ואברם גרנט מונה למאמן הקבוצה באופן מפתיע, או שלא. גרנט נתן לקול חופש על המגרש שמוריניו לא הרשה והקשר חזר לפרוח. לצערם של הצמד, קול מבחינת דקות המשחק וגרנט מבחינת הלוטו בו זכה, המאמן פוטר בסיום אותה עונה. הפציעות שוב נתנו את אותותיהם והפעם קול שילם מחיר לטווח הארוך. המהירות, שהייתה הנשק הגדול שלו, נפגעה בצורה נכרת. קול כבר לא יכול היה לעבור שחקנים מכל אגף במגרש וללהטט כל הדרך אל השער. צריך לזכור שמהירות היא תכונה חשובה מאין כמוה לליגה קצבית ופיזית כמו הפריימיר ליג. בצ'לסי כבר לא היה לו מקום.
למרות הכרסום ביכולתו, לקול עדיין היה מעמד של שחקן מעולה באנגליה וליברפול קיבלה אותו בחינם. במקום להיות הגניבה הגדולה של חלון ההעברות הקיצי של עונת 2010-2011 קול הפך לפלופ. אוהדי ליברפול התאכזבו קשות (והם רגילים לאכזבות) ואוהדי ארסנל שמחו שבסופו של דבר הוא בחר בקבוצה של רוי הודג'סון ולא שלהם. ההידרדרות לא נעצרה שם והקשר, פעם שחקן ברמה כמעט עולמית, מצא את עצמו בליל הצרפתית. גם שם הוא לא הצליח לחזור לעצמו וכבש ארבעה שערים בכל עונה. תקופה קצרה ונוספת בליברפול שוב העלתה חרס עד שהפטישים הרימו את הכפפה בינואר האחרון והחזירו אליהם את השחקן שגדל אצלם. אין קבוצה שפחות מתאימה לקול מאשר ווסטהאם של סם אלרדייס. כדורים ארוכים ומשחק אגרסיבי אלו לא התכונות של קבוצה שבה קול יכול להביא לידי ביטוי את היכולות שלו. מאז המעבר הוא מיעט לשחקן, מיעט לתרום ואין זכר לשחקן הנהדר שהיה. תהילת העולם לה זכה חלפה מזמן. נשאר רק קשר שאוטוטו סוגר 32 סתווים, שמעריציו איבדו בו עניין. אלא שהאשמה לו עליו.
החזרה של ז'וז'ה מוריניו לצ'לסי מתחילה להיראות מצוין עבור הבלוז לאחר שער הניצחון של פרננדו טורס בתוספת הזמן נגד מנצ'סטר סיטי.
אוהדי צ'לסי חיכו לרגע ש"המיוחד" יחזור לסטמפורד ברידג', ובקיץ התפילות שלהם נענו.
אתמול, כולנו ראינו את האהבה הענקית שיש בין מוריניו לבין אוהדי צל'סי.
צפו במוריניו חוגג עם האוהדים את הניצחון:
הנה סיפור הזוי וביזארי מהיציעים של אצטדיוני הכדורגל באירופה.
רגע לפני האלווין 11 אנשים לא מוכרים ולא ידועים מפחידים את היציעים באצטדיוני הכדורגל באירופה לאחר שהופיעו באליאץ ארנה ובסטמפורד ברידג' ביום שבת וביום ראשון כשהם לבושים בבגדים מפחידים למדי.
לבושים בגלימות שחורות עם כיסוי ראש, עם סימנים שטניים מקדימה, ופרצופים צבועים בלבן, ה – 11 נצפו במשחקי הבית של באיירן מינכן וצ'לסי.
לפי דיווחים ה – 11 עשו תנועות מוזרות מסונכרנות היטב.
אחד האוהדים במשחק של באיירן מינכן אמר שמדי פעם הם קמו כולם ביחד, הניפו את הידיים בלי קשר לכלום, ואז חזרו וישבו ביחד במקום. הוא הוסיף שחלק מהאוהדים צחקו, וחלק היו מאוד מבולבלים מה – 11.
מה שבטוח שזה חתיכת סיפור ביזארי.
צפו בתמונות של ה – 11:
