קודם כל ברכות, כמו שנהגו לצחוק ב"רמזור" על פתיחת הראיונות הקבועה של רפי רשף. קארדיף סיטי עלתה לראשונה בתולדותיה לפריימיר ליג. זה היה קרוב לקרות כבר כמה פעמים בשנים האחרונות ונדמה שקללה רובצת על הקבוצה מבירת וויילס, אבל הפעם זה נגמר בשלום ואנחת רווחה.
מאלקי מאקיי, מאמן הקבוצה מזה כשנתיים, הצעיד אותה העונה למקום הראשון, בהפרש 7 נקודות מהמקום השני ו-13 מהשלישי, שנותן רק כניסה לפלייאוף ולא עלייה אוטומטית.
הציפורים הכחולות, שהבעלים המלזי שלהם וינסנט טאן שינה את הסמל לדרקון אדום, יהיו הפתעה מרעננת בפריימיר ליג. קבוצה שעוד לא הייתה שם, ולא שוב אותם מועדונים שאנחנו רגילים לראות עולים ויורדים. קארדיף היא קבוצה מוויילס, עם מאמן סקוטי, בליגה אנגלית. סלט בריטי, שבניגוד למטבח הזה, לא יהיה תפל.
כשמזכירים את עניין הלאום אז מגיעים לנקודת השיא ביתרונות של עליית הקבוצה לפריימיר ליג: דרבי וולשי לוהט מול סוואנזי השנואה. כל אחת מהשתיים תאבק על הזכות להיות הנציגה המקומית הבכירה. אם דברים לא ילכו כמו שצריך הן עשויות להיאבק ראש בראש כנגד הירידה.
כדי לשרוד בעונה הבאה חייבת קארדיף חיזוק מאסיבי. חוץ מקרייג בלאמי הוותיק והמתקשש אין לה שמות מוכרים. הבעלים עשה צעד חכם וכבר הודיע שיספק 25 מילון פאונד לקניות בקיץ. המעבר מהצ'מפיונשיפ לפריימיר ליג הוא קשה והבדלי הרמות גדולים. בשביל לא לחזור לשם חייבים להשקיע כסף. כך גם אצל קבוצות מרכז הטבלה שבקלות יכולות למצוא את עצמן בסרט שניוקאסל, סנדרלנד וסטוק נכנסו אליו ומתקשות לצאת ממנו.
לקארדיף יש אצטדיון ביתי (שקרוי על שמה, כמה מגלומני מצדה) לא גדול, אבל הוא בהחלט חם ותומך. השחקנים זקוקים לו, בעיקר כשנלחמים על החיים. עשרים ושש אלף פטריוטים שמעודדים אותך מאוד עוזרים מול יריבות אורחות. לשוחרי המשחק האטרקטיבי נראה שאין מה לדאוג במקרה הזה. אפרוחי הפריימיר ליג הבקיעו העונה בליגה יותר משני שערים בממוצע למשחק. אין פה עוד קבוצת "בעט ורוץ".
העלייה הזאת תוסיף פלפל חדש לליגה האנגלית והלוואי ששתי הקבוצות יצליחו להישאר שם כמה שיותר כדי שגם ה"ניו פירם" אם תרצו, ימשיך להתקיים.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
פאולו די קאניו הוא הצד המכוער של חופש הביטוי. כזה שמנצל אותו כדי להסית נגד אוכלוסיות שונות ולגזענות. חבל שבסנדרלנד בחרו להתעלם מזה ולמנות אותו למאמן הקבוצה.
כשמבקרים עבודה מקצועית של מישהו כדאי להתייחס אליה בלבד ולא לאישיות של אותו אדם. דן בן אמוץ ושמוליק קראוס היו אנשים עם עבר מאוד בעייתי, אבל זה לא צריך למנוע מהקהל ליהנות מהיצירות המוצלחות שלהם. אותו דבר דודו טופז, ג'ון לנון ודוגמא מהעולם שלנו – דייגו מראדונה.
אבל לכל כלל, תמשיכו אתם….. נכון, יש יוצא מהכלל. פאולו די קאניו הודה שהוא פאשיסט. הוא נתפס מצדיע במוהל יד. מאחורי המילים וההגדרות המפוצצות האלו עומדות אידיאולוגיות של השמדת עמים ואנשים בעלי נטיות מיניות שונות. הפאשיזם והנאציזם הם שני הכתמים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית. די קאניו אולי משחק אותה שה תמים כשאמר אחרי המינוי השערורייתי שלו ש"אני ממש לא רוצה לדבר על פוליטיקה, זה פשוט לא תחום שאני מתמחה בו" ,אבל כבנאדם מבוגר ואחד שגדל ביציע הקיצוני ימני של לאציו הוא כנראה מתמחה בתחום מסוים בפוליטיקה. מצד שני, אם הוא כל כך נסחף אחרי זרם פוליטי כלשהו בלי לדעת שום דבר עליו, אז הבחור פשוט מטומטם.
המלחמה שלו על המגרש כשחקן זיכתה אותו בהרבה מעריצים. גם היכולת הייתה לא רעה. שער אדיר שלו במדי ווסטהאם שווה לפחות ביקור יו טיוב שנתי. מעניין מה היה קורה אם הוא פשוט היה מתרכז בכדורגל והופך לעוד שחקן איטלקי טוב שגם שיחק באנגליה ואחר כך פרש והתחיל לאמן בליגות נמוכות בלי שאף אחד שם לב.
הרוע הכה על חטא ולא רק שהביא לו רייטינג כשהיה שחקן ,אלא סידר לו ג'וב מאוד מהיר בליגה יוקרתית. הוא ראוי לא לשי פסח בשלב הזה. די קאניו בסך הכל התחיל לאמן ב-2011 את סווינדון מהליגה הרביעית והעלה אותה אל ליג וואן. כשחתם ב"חתולים השחורים", הלא הם סנדרלנד, סווינדון הייתה בסך הכול במקום החמישי באותה ליגה. שום דבר מיוחד שמצדיק קפיצת מדרגה למאמן צעיר וחסר ניסיון ברמות הגבוהות.
הדעות של האיטלקי, שאותן הוא לא מסתיר אלא רק מנסה לעדן מעט בימים האחרונות, מסוכנות. איזה מטורף יכול לשמוע את מה שהוא אומר ודואג גם להעביר בצורה גופנית ולקחת את זה צעד אחד רחוק מידי. כן, גם לרצח. תארו לכם שאיתמר בן גביר או ברוך מרזל היו מאמנים קבוצת כדורגל. "קומץ" כמו שאוהבים לקרוא לזה אצלנו היו מתחברים לקבוצה ומשם הדרך לאלימות קצרה מהנסיעה מתל אביב ליפו.
היה מתקבל על הדעת אם קבוצה שמזוהה עם דעות דומות לאלו של די קאניו הייתה ממנה אותו למאמן. לאציו בה גדל וקיבל רעיונות משונים, פיינורד ואפילו ווסטהאם שסוגדת לו. אבל סנדרלנד? מועדון צנוע, מגובש ולוחמני שמצליח כבר שנים לשמור על עצמו בפריימיר ליג? אולי כדאי עכשיו לשנות את שם המגרש הביתי המרשים מ"אצטדיון האור" ל"אצטדיון החושך". צעד נבון ומתבקש עשה סגן נשיא הקבוצה, דיוויד מיליבנד, כשהתפטר לאחר מינויו של די קאניו. יש הרבה אוהדים שרצו לראות את סנדרלנד יורדת בסיום העונה בגלל הכדורגל הלא אטרקטיבי שהיא שיחקה תחת המאמן המפוטר מרטין אוניל. עכשיו, למרות שהוא כבר לא שם יש כנראה הרבה אחרים שרוצים שהיא תרד אבל מסיבות אחרות.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
להוציא את QPR ש"דוהרת" במקום האחרון, הקבוצה שהכי אכזבה את האוהדים שלה באנגליה העונה היא אסטון וילה.
עונת 2012\2011 הייתה סיוט לא שכיח, כשהקבוצה הבכירה ממרכז אנגליה סיימה רק שתי מקומות מעל הקו האדום. המינוי השגוי של המאמן אלכס מקליש, שירד באותו קיץ ליגה עם ברמינגהם סיטי, הביא לכישלון צפוי ומשחק משמים על כדורים ארוכים.
אחרי הפיטורים של הג'ינג'י הסקוטי מינתה הנהלת הוילה מאמן סקוטי אחר. פול לאמברט שמו. אלא שזה אוהב כדורגל פתוח יותר, כשהקבוצה שלו מבקיעה הרבה וגם סופגת לא מעט. לאמברט הגיע אחרי שהעלה את נוריץ' לפריימירליג ותקע איתה יתד שם עונה אחר כך. "הכנריות" נחשבו למרעננת ומפתיעה של הליגה באנגליה, יחד עם סוואנסי סיטי. בוילה פארק קיוו להחזיר עטרה ליושנה. כלומר, לחזור לחלק העליון של הטבלה בו היא הייתה רגילה להימצא בשנים האחרונות.
אבל למציאות כמו המציאות, היו תוכניות אחרות. הבעלים רנדי לרנר נתן תקציב צנוע לרכש ולמעט כריסטיאן בנטקה המצטיין, לא נקנו שחקנים בעלי שיעורי קומה. הקבוצה מבוססת על צעירים שעדיין בוסריים מכדי להוביל קבוצה ששואפת ליותר מרק השארות בליגה. דארן בנט הוא חלוץ רחבה מצוין ומוכר בנוף הכדורגל האנגלי, אבל הוא סבל מפציעה ארוכה העונה ומיעט לשחק. במקום לפתוח את הארנק ולרכוש עוד חלוץ טוב ההנהלה בוילה ממשיכה לסמוך על בנטקה והשותף שלו שלא פוגע אנדרו ויימאן.
כרגע הקבוצה נמצאת במקום ה-17, שלוש נקודות מעל הקו האדום. לוויגאן יש משחק ביד ואם תנצח אותו תשווה את מאזן הנקודות שלה לזה של וילה. רק הפרש שערים יפריד בין הקבוצה של לאמברט לקו האדום. מועדון עם עבר של זכייה בגביעי אירופה, אליפויות וגביעים מקומיים, איצטדיון של 42,000 מקומות שמתמלא כשהיא משחקת ברמה נורמלית – כל זה לא תואם את המצב הנוכחי ומה שוילה שווה.
זה יכול להתקבל בהבנה אם היה מדובר בוולבס, האל או סהאות'המטון. מועדונים שהתרגלו והתרגלנו לראות אותם בתחתית, נאבקים על החיים. לא אסטון וילה, שנאבקת על מקום בליגה האירופית נגד ליברפול ואברטון.
אחת הסיבות למצב העגום היא אותם בעלים אמריקאי, לרנר. באוגוסט 2010, אחרי שהוביל את וילה להישגים מרשימים במשך ארבע שנים, מרטין אוניל המאמן דאז התאכזב מחוסר המוטיבציה הכספית של לרנר לרכש והתפטר. מאז הקבוצה בירידה חדה. אף מאמן לא מוצא את עצמו באסטון וילה. נראה שבמקרה שלה, לא מספיק מאמן טוב אלא צריך גם תמיכה פיננסית מההנהלה. לא יעזור כמה טוב האיש שעומד מאחורי הקווים, הדבר החשוב ביותר זה השחקנים שרצים על הדשא.
ספק אם הבעלים לקח את העניין בצורה הזאת, כי הצרה הזאת נמשכת כבר כמה שנים. נראה שרק ירידת ליגה תגרום לו לבום הרצוי או לעזיבה ומכירת הקבוצה. בינתיים נמשיך לראות קרחות לא יפות ביציעים וקבוצה שפעם הייתה זנב לאריות והיום היא אפילו לא ראש לשועלים.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
סיפור הסינדרלה של ברדפורד סיטי אמנם נגמר בתבוסה עם חמישייה ברשת מול סוואנזי, אבל ספק אם הייתה הפתעה כל כך ארוכה ולא מציאותית כמו שלה בהיסטוריה.
כדי להבין עד כמה הקבוצה שהגיע עד לגמר גביע הליגה קטנה, צריך להרחיק עד לליגה הרביעית באנגליה. שם ניגשים לטבלה, לוקחים 21 נקודות מהפסגה ורק אז הגעתם אליה. מעט קרובה יותר להשתחלות אל הפלייאוף מאשר ירידת ליגה. הקבוצה האלמונית הזאת , שיש לה בהרכב שחקן שעד לפני כמה שנים עוד עבד בסופרמרקט, הגיעה פשוט משום מקום. אתם הייתם שמים אפילו שקל על זה שהיא תעשה חצי מהדרך שעברה עד וומבלי?
המסע המופלא התחיל בסיבוב הראשון, עם ניצחון אחרי ההארכה על נוט'ס קאונטי, שנמצאת ליגה מעל ברדפורד. אגב, קאונטי היא מועדון הכדורגל הראשון בעולם והוקם בשנת 1862. כבר כאן זה מפתיע. חכו, עוד לא ראיתם כלום (תרתי משמע). השחקנים של פיל פרקינסון, שבסך הכול משחקים על כדורים ארוכים וקיוו להמשיך בטיול הנחמד כמה שיותר, יצאו למשחק חוץ אצל ווטפורד מליגת המשנה. היריבה הלא אטרקטיבית משכה בקושי 5,000 צופים מהעיר. במשחק עצמו האורחים עמדו יפה, עד שהגיע השער של הניה (לא הלהקה ולא הטרוריסט) והכניס אותם לפיגור צפוי. אלא שלמרות הזמן המועט שנשאר לה עד הסיום הצליחה ברדפורד להשוות בדקה ה-84 ולבצע מהפך מדהים, ארבע דקות בתוך תוספת הזמן. עכשיו כבר אנשים התחילו לשמוע את השם "ברדפורד".
הסיבוב השלישי זימן לה מפגש עם בורטון אלביון. אני אישית לא שמעתי אף פעם על קבוצה כזאת, אבל מבחינת ברדפורד מדובר במועדון שנמצא מעליה בליגה הרביעית. גם פה חזרה ברדפורד מפיגור לניצחון. הפעם מיתרון שני שערים של בורטון, כשהיא משווה בדקה ה-90. עמוק בתוך ההארכה המלאכה הסתיימה בשער של סטפן דרבי. החלום נמשך כמו שאמר פעם מאמן ישראלי שאימן פעם. המפגש הבא היה הקשה ביותר שלה בקמפיין הגביע הנוכחי. ברדפורד הוגרלה לשחק מול וויגאן אתלטיק, בחוץ. הסינדרלה באדום וצהוב התחילה למשוך קצת קהל, כשנכחו במשחק 11,000 צופים באצטדיון שגם ככה משאיר לרוב הרבה קרחות ביציעים. גיבורינו עמדו יפה במשימה, שמרו על שער נקי במשך מאה ועשרים דקות וניצחו בפנדלים.
אחר כך הגיעה רבע הגמר וההדחה המפורסמת של ארסנל. קבוצה עם שחקנים שמרוויחים עשרות אלפי פאונדים לשבוע, נוסעים במכוניות פאר והגיעו לגמרים של מונדיאלים ואליפויות אירופה. כל זה לא הספיק לתותחנים לנצח בחוץ את ברדפורד הצנועה. זה כמעט נגמר בכלל בתשעים דקות, כשהמקומיים בניצוחו של נאקי וולס הברמודי המרשים, מובילים עד שתי דקות לפני תוספת הזמן. בפנדלים היא ניצחה 3-2 וגרמה למבוכה שכמותה לא נראתה אצל הלונדונים מאז ההפסד 8-2 למנצ'סטר יונייטד.
בחצי הגמר, כן, חצי הגמר היא פגשה את אסטון וילה למפגש כפול בצורת בית-חוץ. אצלה בצפון, מול אצטדיון מלא, קהל נהדר ושירים שנונים, ברדפורד המשיכה להפתיע. 3-1 מרשים לטובתה. אפשר להתחיל לחלום על וומבלי. ארבעים אלף צופים בוילה פארק לא הפחידו את ה-11 שלה וברדפורד הפסידה 2-1 גומלין, מה שנתן לה כרטיס לגמר. לא יאומן כי יסופר ועוד יסופר רבות בעיר על משחקי גביע הליגה של הקבוצה בעונה הזאת.
בגמר זה נגמר. הבדלי הרמות באו לבסוף לידי ביטוי, מה שלא מנע מהאוהדים שלה לנופף בדגלים לא לבנים ולשיר לשחקנים והמועדון ולהודות להם על אגדה נפלאה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
המשחק אתמול (שבת) בין ווסט ברומיץ' לבין אסטון וילה הסתיים בתיקו 2-2, וחוץ מהשערים שנפלו, היו עוד מספר רגעים שהגיעו לכותרות.
הרגע הכי מעניין אולי, חוץ מהשערים, הגיע כ – 10 דקות לסיום במשחק כאשר אוהד של ווסט ברומיץ' נצפה זורק כדור שלג על ג'ו בנט מוילה.
בנט, מגן אנגלי בן 22, הלך לזרוק כדור חוץ, כאשר הוא התקרב לאוהד (השיכור?) שהכין לעצמו כדור שלג הדוק טוב טוב ומוכן להשלכה.
האוהד, נראה כבן 30, עם קפוצ'ון על הראש פתאום הופיע במצלמת הטלוויזיה כשהוא זורק את כדור השלג שהכין מבעוד מועד. לצערו ולמזלו הוא החטיא את ג'ו בנט, שאפילו לא שם לב שמשהו נזרק לכיוונו.
צפו באירוע הביזארי:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אם אתם עוקבים בטוויטר אחרי ג'ואי ברטון ואחרי דיטמר האמן, אז ביום שני בערב הייתה לכם חגיגה אמיתית, לאחר שהשניים פשוט החלו לריב (וירטואלית כמובן) ברשת החברתית הפופולרית.
הכל החל כאשר ברטון גילה שלואיק רמי עומד להצטרף לקווינס פארק ריינג'רס ולא לניוקאסל יונייטד, כאשר ברטון, שמשחק במדי מארסיי הצרפתית, צחק על הבעלים של ניוקאסל שלא הצליח לסגור את העסקה עם החלוץ הצרפתי.
האמן ציין שזה לא בסדר מצידו של ג'ואי ברטון לבקר בציבור קבוצה בה הוא שיחק בעבר, ומכאן הכל הדרדר.
מה שהחל כ"הצקה הדדית" מהר מאוד הפך לריב מגעיל במיוחד מצידו של ג'ואי ברטון שטען שהאמן הרס את המשפחה שלו, ושהוא משתמש קבוע בסמים.
הויכוח גרר יותר מ – 50 הודעות בין השניים ששיחקו יחד במנצ'סטר סיטי בעונת 2006/2007.
אי אפשר להגיד שמישהו מהשניים ניצח בויכוח, כי זה היה כל כך מפגר. האמן עוד שמר על ג'נטלמניות ועל קור רוח, אבל ג'ואי ברטון איבד את זה לגמרי, כשהוא פשוט מלכלך את הגרמני ללא הפסקה.
הנה הציוצים הטובים ביותר של הויכוח הילדותי של ג'ואי ברטון ודיטמר האמן:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
הרומן של יוסי בניון עם ווסטהאם הסתיים כצפוי לא טוב ומוקדם במיוחד.
הקשר עשה טעות מלכתחילה שעבר לשם (בהשאלה). חוץ מסטוק סיטי, אין קבוצה פחות מתאימה בשבילו בליגה האנגלית. ווסטהאם במקרה הטוב מעבירה את הכדור לשחקני האגף שלה ומשם הם מגביהים כדור לרחבה במטרה למצוא ראש עם חולצה סגולה. במקרה הרע נשלחים כדורים מההגנה או מעט קדימה יותר אל החלוצים. הסגנון הזה מתאים לחלוצים גבוהים וחזקים, וקשרים שיודעים להלחם ולהרים כדור, גם ממרחק רב. יוסי בניון הוא שחקן שהנשק שלו הוא הטכניקה. יש לו כדרור איכותי, יכולת לעבור שחקנים וסיומת מצוינת. גם ראיית משחק לא חסרה לו.
האמוציות וחסד הנעורים לקבוצה שעשתה לו קפיצת מדרגה ופרסום לפני שבע שנים, גרמו לבניון לחזור אליה בלי לשקול את תופעות הלוואי של הצעד. בעבר, כשקיבל הצעה מסם אלרדייס לחתום בבולטון הוא סירב. בקיץ הוא לקח את ההצעה מאותו אלרדייס שכיום מאמן את ווסטהאם.
ארבעה משחקים בהרכב ושניים כמחליף זה הקרדיט שלו הוא "זכה" למשך חצי עונה. מאזן השערים שלו עומד על אפס. שחקנים טכניים נבלעים בדרך כלל בקבוצות אפורות וזה בדיוק מה שקרה פה. ווסטהאם קיבלה שחקן שונה ממה שיש לה בסגל. כזה שיכול לפתוח הגנות מבוצרות במשחק קרקע ולהיות מעין "אס" מפתיע. "היהלום" לא קיבל מהמהלך הזה שום דבר חוץ מנוסטלגיה.
רק בניון יודע איזה הצעות נפלו בחיקו ואולי זאת באמת הייתה האופציה הטובה ביותר מבחינתו. בקיץ ארסנל הגישה הצעה לקנות אותו מצ'לסי, אבל העיסקה לא יצאה לפועל. עכשיו צצות השמועות על השאלה נוספת שלו ל"תותחנים". בכלל לא בטוח שבניון יראה שם דשא מעבר למה שראה באפטון פארק, אבל הסגנון יתאים לו הרבה יותר. מה גם שארסן ונגר עשה שינוי מהותי בהרכב במשחקים האחרונים ובאגף ימין הוא פותח עם אוקסלייד צ'מברליין בן ה-19. מדובר בשחקן שעדיין נמצא בשלבי התפתחות ובניון שכבר הבשיל מזמן יכול בהחלט לתפוס את מקומו.
גם לא צריך לפסול חזרה לארץ בגיל 32 וחצי כמעט. אם כסף הוא האישיו של כדורגלנים לקראת סוף הקריירה אז גם מכבי תל אביב תוכל לשלם לבניון סכומים מאוד מכובדים. מכבי חיפה תקבל אותו בזרועות פתוחות ואולי גם בכיסים פתוחים. בכרמל, באצטדיון החדש, הוא לבטח יהיה שחקן הרכב. שחקן ברמתו של בניון בליגה הסופר חלשה בארץ יהיה מרענן מאוד.
עד סגירת חלון ההעברות באנגליה יש חודש שלם. מספיק זמן בשביל לשקול את העתיד ולהגיע להחלטה טובה. בניון טעה עם הקדנציה השנייה בווסטהאם אבל כמעט לאורך כל הקריירה השתלב מצויין בקבוצות בהן שיחק. התסריט הגרוע ביותר שיכול לקרות הוא הישארות בצ'לסי שגם על זה הרבה שחקנים בעולם היו חותמים בשמחה. אבל שם בניון ישחק מעט מאוד ומחכה לו גם ראפא בניטז עליו לכלך הקשר כשעזב את ליברפול לטובת צ'לסי. בכל מקרה הוא יקבל הצעות. הוא רק צריך לבחור נכון.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
