אחד הויכוחים הגדולים ביותר בעולם הכדורגל הוא איזו ליגה היא החזקה ביותר. רוב האנשים מסתכלים על 2-3 קבוצות גדולות מליגה כלשהי ולפי גדולתם של הקבוצות הם קובעים אם הליגה חזקה. כך למשל, יש הטוענים שהספרדית היא החזקה ביותר מכיוון שאצלה משחקות ברצלונה אלופת אירופה, וריאל מדריד שיאנית הזכיות בגביע אירופה.
השאלה הגדולה היא איך מודדים גדולה של ליגה? האם בכמות הכסף של קבוצות הליגה, או בכמות הקבוצות שזכו באליפות בעשור האחרון? ישנם מספר רב של משתנים שיכולים לעזור לקבוע מי גדולה יותר. כל אחד יכול לקחת את הנתון שחשוב לו ולהשתמש בו למען הויכוח.
אם כך, מבחינת כסף הליגה האנגלית היא המשופעת ביותר ביחד עם הגרמנית. חוזי הטלוויזיה המובילים באירופה והחלוקה כמעט שווה בין המועדונים. כך נוצר מצב שהפערים בין התקציבים בין הגבוהה ביותר לבין הנמוכה ביותר לא חוצות את קו ה-60 מליון דולר. בניגוד לספרדית שם ההבדלים גדולים מ-150 מליון דולר.
הקבוצות האנגליות מבזבזות הכי הרבה כסף, יותר מכל ליגה אחרת באירופה. הגרמניות מרוויחות יותר מכל אחת אחרת, והיא הליגה היחידה מבין "הגדולות" שעומדת במצב רווחי וללא הפסד. כתוצאה מכך, בגרמניה ובהולנד מספר האלופות המשתנות הוא הגדול ביותר. גם בליגה האיטלקית הכסף שזורם הוא רב, אך רוב הכסף מתחלק בין 5 קבוצות בלבד, ובספרד רק בין 2 קבוצות, זו אחת הסיבות לפערים הענקיים בין הגדולות לקטנות.
מבחינת מגרשים מלאים, הגרמנים מנצחים בנוק-אאוט, כאשר בורוסיה דורטמונד מובילה את אירופה בכמות המנויים שעומד על 88 אלף כבר מספר שנים ברציפות, יותר מבארסה שבה יש "רק" כ- 60 אלף מנויים.
אולי בכלל צריך לבדוק מאילו מדינות הגיעו הכי הרבה זוכות בתארים אירופאים? מבחינת 2 הגביעים החשובים באירופה, המאבק הוא כזה. בגביע אירופה (UEFA CUP) המאזן הוא כזה. איטליה עם 9 זכיות ואחריה ספרד עם 6, גרמניה עם 6 ואנגליה עם 5. הולנד עם 4 ורוסיה עם 3. כל היתר זניחות בתחרות. אך לא נמעיט מערכם.
בליגת האלופות, כך עומד מאזן הזכיות – ספרד עם 13 (ריאל מדריד עם 9 מהן), איטליה עם 12 (מחולק בין 3 קבוצות), אנגליה עם 11 (מחולק בין 4 קבוצות), גרמניה והולנד עם 6 זכיות. הצרפתים למשל שנחשבים לחזקים רק עם זכייה אחת.
קחו את הנתונים הללו ותנסו להחליט מי חזקה יותר, זאת עם מספר הזכיות הגדול יותר? או זאת שיותר קבוצות שלה זכו בתארים. בכל מקרה מספר ליגות שנחשבות חלשות יחסית כגון ההולנדים, נמצאים גבוה מאד ברשימת הזכיות, והצרפתים בערך ברמה של הליגה השבדית או הבלגית לפי הנתון הזה.
באנגליה למשל, המאבק על האליפות הוא בין הכי הרבה קבוצות, כאשר בספרד הוא רק בין 2 קבוצות במשך כמעט עשור, כך גם בצרפת כאשר ליון זכתה ב-7 אליפויות. למרות שלאחרונה חל שיפור בנושא כאשר בורדו, מארסיי וליל נאבקו גם כן על תואר האליפות.
אז איך מודדים חוזקה של ליגה? לפי קבוצה אחת? לפי כלל הקבוצות בליגה? או בכלל לפי מאזני תקציבים וזכיות בגביעים האירופאים? כנראה שאין תשובה אמיתית לכך. בכל מקרה, מכל הנתונים הללו מוכח דבר אחד שכולם יסכימו עליו. שישראל היא לא הליגה השישית באירופה. וכנראה גם לא העשירית או החמש עשרה אפילו.
נכון. העונה האירופית טרם הסתיימה. מנצ'סטר יונייטד או ברצלונה תהיינה אלופות אירופה, פורטו גברה על בראגה בגמר הגביע של הליגה האירופית, והאלופות בליגות המקומיות כבר נקבעו ברובן. אחרי כל הבישולים והשערים שנכבשו העונה ברחבי היבשת, מתחילים מחדש ולשם כך צריך מצרכים חדשים, להלן מלפפונים. אז הנה כמה מהשמות שיהוו מקור למרדף הקיץ, מנה ראשונה בתפריט.
אלכסיס סאנצ'ס
אולי השם החם ביותר ביבשת כרגע. הצ'יליאני הצנום סומן כבר שנים כפוטנציאל עצום עוד מימיו בקולו קולו וריבר פלייט. 3 עונות במדי אודינזה האיטלקית שהיא עצמה חממה לכישרונות מאמריקה הלטינית מסתיימות זה עתה לאחר עונת שיא בה המועדון הציג אולי את הכדורגל המרהיב ביותר ב – סרייה א'. למה מסתיימות? כי סאנצ'ס לא ישאר, אודינזה קטנה עליו. אינטר, מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה, ריאל מדריד, ליברפול, צ'לסי אחת מהם תחטוף את התכשיט שלא סתם מכונה "ניניו מרביליה" – ילד פלא.
מחירון: 30 מיליון יורו.
חאבייר פאסטורה "אל פלאקו" הארגנטינאי הנפלא של פאלרמו הוא אחד השמות החמים בשוק כרגע. פאסטורה זכה לתהילה כאשר הוביל את הורקאן לעונה מופלאה ב – 2009. מאז הוא הוביל את הקישור של פאלרמו במשך שתי עונות ואף תפס מקום כבוד במדי האלביסלסטה מארגנטינה. הקיץ הוא יעשה צעד נוסף בדרכו להיות אחד מהקשרים הטובים בעולם, כשערן זהבי סומן כמי שיחליף אותו. מילאן, יונייטד, ריאל וברצלונה כבר הביעו עניין.
מחירון:30 מיליון יורו.
עדן האזרד כן כן, עדן זה אולי שם ישראלי, אך הבלגי בן ה – 20 הוא הכוכב של אלופת הליגה הצרפתית, ליל. מגילאים קטנים סומן כאחד הכוכבים הבאים של הכדורגל העולמי וערך בכורה בנבחרת הבלגית הבוגרת כבר בגיל 17. האזרד הוליך את ליל לאליפות ודאבל היסטורי לאחר שזו כבר זכתה בגביע הצרפתי, הוא לא צפוי להישאר בצרפת ואף הצהיר שברצונו להתקדם. היעד כנראה אנגליה אצל ונגר בארסנל, אבל אל תופתעו אם ינחת באולד טראפורד או קאמפ נואו.
מחירון: 20-25 מיליון יורו.
האלק הברזילאי האימתני של פורטו נותן עונה פנטסטית יחד עם שותפו להתקפה, הקולומביאני רדאמל פאלקאו, וביצועיו יובילו אותו ככל הנראה למדיה של אלופת איטליה החדשה, מילאן.
האלק שהגיע לפורטו מהליגה היפנית הוא חלוץ פיזי, טכני ואולי בדיוק מה שיכול להשלים יחד עם זלאטן חוד קטלני.
מחירון: 25 מיליון יורו.
ג'וספה רוסי האיטלקי בן ה – 24, אולי שם מוכר לחובבי הכדורגל האירופי, אך לאחר שמיתג עצמו בתור אחד החלוצים הטובים בשוק הגיע זמנו גם לחזור למועדון גדול ולקדמת הבמה. נכון שויאריאל הוא לא מועדון קטן, אבל רוסי שכבר תפס מקום קבע בהרכב הנבחרת האיטלקית חייב להמשיך ולהתקדם בקריירה האישית שלו. להזכירכם הוא תוצר מחלקת הנוער של מנצ'סטר יונייטד, שאולי מצטערת על הויתור המהיר עליו, או שמא הוא יחזור דרך הדלת האחורית. בינתיים מי ש"חמות" עליו הן ברצלונה ויובנטוס.
מחירון: 30 מיליון יורו.
דידייה קונאן-יה אולי השם הפחות מוכר עד כה מבין הרשימה. החלוץ מחוף השנהב נתן עונה אדירה במדיה של האנובר והוביל אותה למקום הרביעי בטבלה, מרחק נגיעה ממוקדמות ליגת האלופות. לאחר שאת יסודותיו הראשוניים באירופה הוא עשה במדי רוזנבורג הנורבגית, הרשית שערים רבים בבונדסליגה ומקומו הוא כנראה במועדון גדול מהאנובר. באיירן מינכן הביעה עניין, והוא בהחלט יכול להוות תחליף למירוסלב קלוזה הדועך, והאמת גם לכל מועדון גדול אחר שמחפש חלוץ לא יקר במיוחד.
מחירון: 10 מיליון יורו.
אשלי יאנג האנגלי בן ה – 25, תוצר מחלקת הנוער של ווטפורד עומד בפני קיץ בו הוא חייב להתקדם. הכישרון העצום שלומקנה לו מקום קבע בנבחרת האנגלית, אבל המשך התבזבזות במדיה של אסטון וילה לא יובילו אותו להישגים. צ'לסי, יונייטד, סיטי וליברפול באחת מהן הוא ישחק בעונה הבאה.
מחירון: 25-30 מיליון יורו.
יאן ורטונגן לאחר ההצלחה של ארסנל עם תומאס ורמאלן הבלגי, עושה רושם כי הבלם השני של הנבחרת הזו צפוי גם הוא להתקדם. ורמאלן הגיע לארסנל מאייאקס תמורת סכום של עשרה מיליון יורו, וכך גם ורטונגן צפוי לעשות את אותה הדרך מאייאקס, כנראה לארסנל, אך אולי תהיה זו ליברפול שתשים ידיה על הבלם המצוין.
מחירון: 10-12 מיליון יורו.
מארקו מארין ליברפול מקושרת להרבה מאוד שחקנים הקיץ, אך מי שעתיד באמת לנחות באנפילד הוא מארין הגרמני בן ה – 22. לאחר עונה מאכזבת במדיה של ורדר ברמן, הכישרון שלו חייב לפרוץ במקום בעל שאיפות לתארים. גם טוטנהאם מעוניינת, ומארין ינטוש את הספינה הדועכת של תומאס שאף תמורת כמה מיליוני דולרים.
מחירון: 8-10 מיליון יורו.
זוהי רק המנה הראשונה והשמועות עוד ירוצו. נורי שאהין וחמיט אלטינטופ כבר סגרו בריאל מדריד, מרטן שטקלנבורג יהיה המחליף של ואן דר סאר ביונייטד, נוייר יצטרף לבאיירן מינכן, אבל לגבי השמות הנ"ל השוק עוד יגעש, ויצטרפו אליהם רבים אחרים. לטור רבות השנים
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
זהו. נגמר. כל הליגות באירופה הכריזו על האלופה (חוץ מצרפת, אבל כנראה שליל תזכה בסופו של דבר).
אחרי מבט אחד על האליפויות ביבשת, היה משהו משותף לכל הזכיות בליגות הבכירות. כולן הגיעו לאליפות אחרי שנים לא מעטות של כלום, ולמרות שמנצ'סטר יונייטד זכתה באליפות רק לפני שנתיים, ההישג שלה כן נכנס להגדרה הזאת, שכן היא עקפה את ליברפול במספר האליפויות ובעצם שברה שיא שעמד על יותר מ – 20 שנה.
אז מה הסיבה שפתאום קבוצות מהיבשת זכו להניף את צלחת האליפות אחרי שנים של כלום ושום דבר? וזה עוד במקרה הטוב…
גרמניה
בבונדסליגה העונה בורוסיה דורטמונד זכתה באליפות אחרי עשור חסר תארים. למה? אנחנו צריכים לחזור מספר שנים אחורה כדי להבין איך היום היא האלופה. בשנת 2003 נפגעה דורטמונד כלכלית ונכנסה לקשיים, כתוצאה מכך היא מכרה את האצטדיון שלה (למרות שהיא עדיין משחקת בו) ומכרה המון שחקני מפתח כמו תומאס רוזיצקי, ויאן קולר. למרות שנקלעה לקשיים כלכליים היא החליטה להשקיע במחלקת הנוער שלה וחוץ מלשדרג אותו בכמה מיליונים, היא גם הגדילה את רשת הסקאוטינג שלה. אחרי שנים של בניה, העונה בורוסיה דורטמונד היא אלופת גרמניה, עם אחד הסגלים הצעירים ביותר ביבשת, וכמובן תוסיפו לזה את סגנון המשחק שלה שדומה מאוד לסגנון של ארסנל וברצלונה, ותקבלו את אחת הקבוצות המרשימות והחזקות ביותר באירופה היום, וכבר בשבועות האחרונים התבשרנו על קצירת הפירות של מחלקת הנוער של דורטמונד עם הידיעה שריאל מדריד החתימה את נורי שאהין תמורת 10 מיליון יורו.
צרפת
56 שנה ריקות מזכייה בגביע הצרפתי הגיעו לקיצם. תנו לי לחזור על המשפט, אחרי 56 שנה ליל זכתה בגביע הצרפתי.
עכשיו כשנותרו עוד 2 משחקים לסיום העונה (לליל 3 משחקי) ועם פער של 3 נקודות ליל בדרך הנכונה והבטוחה לזכות באליפות ראשונה מזה 57 שנה.
ההצלחה של ליל נובעת בעיקר מהיחלשות של שאר הקבוצות הבכירות בליגה הצרפתית. ליון, אחרי שנים של שליטה בליגה הצרפתית הפסידה לפני שנתיים את האליפות שלה לבורדו ובשנה האחרונה למארסיי. ושימו לב לזה, בורדו שלפני שנתיים זכתה באליפות, מדורגת היום במקום ה -11, מקום שלא מוביל אותה לשום מקום וכל מה שנותר לה זה לבנות את עצמה לעונה הבאה מוקדם מהצפוי.
אבל למרות שזה לא תירוץ, הסיבה אולי העיקרית למעט היחלשותם של היריבות הגדולות בשנים האחרונות זה הסגל של ליל שמחובר כל כך טוב, והיעדר משחקים במפעלים שונים, כמו ליגת האלופות, הליגה האירופית, דבר שמשאיר את ליל לדהור כל הדרך אל התואר. אין בעיות של עומס, אין בעיות של פציעות, וזה נותן לליל שקט בגזרה הזאת.
ספרד
לברצלונה השנה אין שום דבר חדש. הכל נשאר אותו דבר והכל נראה כמו שידור חוזר של העונה שעברה. שוב מסי וברצלונה שוברים שיאים, שוב הם מגיעים לגמרים של המפעלים, ותמיד מראים תצוגות בלתי נשכחות של כדורגל.
אבל למרות שספרד יוצאת דופן משאר הליגות בעולם, גם העונה נלקח שם תואר שהגיע אחרי שנים ארוכות של היעדרות מהגמר ובטח מהזכייה בו. כמובן שאני מדבר על ריאל מדריד שהגיעה לגמר הגביע הספרדי אחרי 18 שנה, וכמובן זכתה בו. מעבר לזה הכל במקום ושום דבר לא השתנה.
אנגליה
נכון. מנצ'סטר יונייטד זכתה רק לפני שנתיים באליפות, אבל איזו אליפות. אחרי ש – 20 שנה הייתה ליברפול בטופ מבחינת כמות הזכיות, מנצ'סטר יונייטד עשתה את זה. ולא רק את הזכייה באליפות, אלא גם את הזכות לעקוף את ליברפול בטבלה הנחשקת מכל.
אכלס פרגוסון האיש שהפך את מנצ'סטר יונייטד לקבוצה הפופולארית באנגליה והפופולארית ביותר בעולם אחרי ריאל מדריד זכה איתה באליפות מס' 12 בעשרים השנים האחרונות שהוא נמצא איתה. מנצ'סטר השנה לא הראתה סגל מיוחד או נוצץ עם שמות מפוצצים כמו שנים עברו אבל היא הראתה סגל יציב ומחובר ששיחק בצורה יעילה, נכונה, ולא נפל מול הקבוצות הגדולות.
מנצ'סטר בקיץ האחרון לא עשתה שום רכש מאסיבי ולא הוציאה מיליונים על שחקנים, גם בגלל משפחת גלייזר שגרמה לה להיכנס לחובות עצומים, וגם בגלל שהשחקן היחיד שהיא הייתה צריכה זה חאבייר הרננדז. כל השאר היה מושלם מבחינתה, וזאת הוכחה לכך שלא רק שהיא זכתה באליפות מס' 19 של המועדון, אלא גם הגיעה לגמר ליגת האלופות השני שלה מזה שנתיים.
מנצ'סטר יונייטד הוכיחה שלא חייב להביא ילדים בני 18 כדי להצליח בכל המפעלים. היא גרמה לראיין גיגס להיות אחד השחקנים הטובים שלה העונה, ואחד הטובים באירופה. עם שוער בן 40, גיגסי בן ה – 37 ועם סקולס בן ה – 36, מי אמר שיש לגיל השפעה על היכולת.
פרגסון הוכיח שיש לו את זה, ולא רק עם כוכבים. גם שחקנים שעוד מעט חוגגים את הולדת הנכד שלהם. הוא ידע לשנות להם עמדות ולהוציא מהם את המיטב כמו שרק הוא יודע לעשות.
מצידה השני של העיר עומדת סיטי. מנצ'סטר סיטי. או יותר נכון,מנצ'סטר – כסף כמו מים, ועם תקציב כמו כוכבי השמיים – סיטי. סיטי לקחה גביע אחרי 35 שנה ריקות מתארים וגרמה לכל העיתונים באנגליה להתעלם באופן ביזארי מהזכייה ההיסטורית של מנצ'סטר יונייטד. כל כותרות העיתונים התייחסו לזכייה של סיטי כאילו היא זכתה עכשיו בליגת האלופות, אבל את המהפך שעשתה סיטי בזכות הכסף הגדול שלה לא נעלמה מעיני כותרות העיתונים, ותוסיפו לזה את המקום הרביעי שהבטיח לה להיות במוקדמות ליגת האלופות בפעם הראשונה בתולדותיה ותבינו את עצם משמעות ההיסטריה וההיסטוריה סביב סיטי.
אולי כבר בעונה הקרובה אנחנו נצפה בעוד היסטוריה קטנה. שסיטי תזכה בליגת האלופות, והעיר מנצ'סטר תהפוך לעיר השנייה בעולם שבה יש שתי קבוצות מאותה עיר שזכו בליגת האלופות (היום זאת העיר מילאנו).
איטליה
משנת 2004 מילאן לא זכתה באליפות. היא הגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות, וזכתה באחד מהם. אבל את האליפות היא שכחה בצד. חוץ מהשנים הרעות שעברו על מילאן עם הורדת נקודות בפרשת הקאלצ'ופולי, ואי זכייה באליפות הסרייה A, למילאן הייתה בעיה גם עם רכש שחקנים.
מילאן לא ממש מפזרת כסף לקניות ולא בגלל שהיא לא רוצה. פשוט אין לה. כאלופה היוצאת, אינטר מחתימה שמות גדולים, מילאן מחתימה שחקנים שלא מוצאים את עצמם, או שלא מוצאים את הקריירה שלהם.
אבל למילאן יש העונה מזל, והרבה מזל. אחרי שהיא רכשה את רוביניו, זלאטן, וקווין פרינס בואטנג, היא החליטה להצהיר על הכוונות שלה כבר מהתחלה. אז נכון שלא כולם הם השחקנים הכי טובים והכי זוהרים בשוק אבל זה לא שיובנטוס התחזקה באופן משמעותי, או שרומא מציגה את סגל חזק. חוץ מאינטר, לא הייתה למילאן שום יריבה אמיתית, למרות שגם נאפולי ולאציו היו ממוקמות במקום השני בחלקים שונים של העונה. כאשר מילאן הגיעה מולם, הם פשוט נפלו מהרגליים והפסידו.
השחקנים של מילאן הראו חיבור יוצא דופן, ובינואר מילאן התחזקה עם שחקנים לא רעים בכלל. גם קסאנו,וגם ואן בומל הגיעו למילאן כדי לחזק את הסגל שלה. אז נכון שהם לא יכלו לשחק בליגת האלופות דבר שהתברר כנכון וטוב למילאן. ככל שמילאן נפלה במסגרות השונות היא יכלה להתרכז במטרה הנחשקת מכל. אליפות הסרייה א'.
אז גם אינטר, שהראתה יכולת עלובה מפתיחת העונה ויש שיגידו בגלל המונדיאל ואולי בגלל רפא בניטז שלא הצליח להיכנס לנעליים הגדולות של מוריניו, למילאן היו את כל היתרונות להצליח העונה ולעשות את זה.
למרות שחלק מהשחקנים שלה יכולים להיות בגילאי דינוזאורים מסוימים, כנראה שברלוסקוני ביקש מכל אחד מהם לתת את העונה האחרונה שלו במדי הקבוצה ועם יכולת טובה. והם, כנראה שהם הקשיבו. אחרת איך תסבירו את סיידרוף שפרח, את נסטה שהפגין יכולת לא רעה, וכמובן גאטוסו ופירלו.
אז כן, מילאן לא הראתה כדורגל סוחף, מרהיב, ובטח שלא עוצר נשימה. היא הסתפקה ביעילות ויציבות לאורך כל העונה, וזה מה שנתן לה את אליפות מספר 18, והשתוותה לאינטר.
לסיכום: אז אם ניתן ללמוד מכל מה שהיה לנו העונה ברחבי אירופה, זה זכיות של תארים ששברו שיאים ו/או הגיעו אחרי המון שנים.
נקווה רק שנמשיך לראות את זה בעונות הבאות וגם במפעלים האירופיים.
כשאף אחת לא באמת מאיימת על אינטר, עושה רושם כי הבטן של הליגה האיטלקית תהפך לקרב מעניין ביותר, כששינויים רבים צפויים עם מהלך העונה, וגם מקומם של מילאן ויובנטוס אינו מובטח בצמרת הגבוהה.
במבט מהיר על סגלי הקבוצות בסרייה A, הליגה האיטלקית אנו רואים שלא לכתו של ז'וזה מוריניו היא זו שתשנה את המפה ואינטר עדיין בפער עצום מבחינת כשרון משאר הקבוצות. למעט באלוטלי שעזב, אינטר למעשה לא נחלשה וזה מעביר את מרכז העניינים לשאר הקבוצות שקוראות תיגר על מקומות 2-7.
רומא שהיוותה עד סיום העונה כמתחרה העיקרית של אינטר בליגה האיטלקית אשתקד, צירפה את אדריאנו (אקס אינטר) וסימפליסיו שהגיע מפאלרמו, אך זה יספיק לאליפות כנראה, ובכל זאת הסגל עתיר בשחקנים טובים שיספקו לג'אלורוסי עונה בצמרת.
מילאן עברה קיץ עם שינוי בעמדת המאמן, כשמינתה מאמן אלמוני יחסית, מסימילאנו אלגרי, שהגיע מקליארי, אך גם מהלך זה לא שכנע את האוהדים הכמהים לקבוצה אטרקטיבית וכזו שתאיים על ההגמוניה העירונית הברורה של אינטר, והם ערכו הפגנות רבות על הרכש המועט כביכול ועל חוסר הרצון של ברלוסקוני למכור את המועדון. הסגל מוכשר אבל לא דיי בקווין פרינס-בואטנג, ממצטייני גאנה במונדיאל האחרון, בכדי לשאת אותם למאבק עם אינטר על הכס, ולא בטוח שגם לנשל את יובנטוס ורומא ואולי אף קבוצות אחרות ממאבקים על כרטיסים לליגת האלופות.
יובנטוס, אחרי עונה מבזה בה סיימה רק במקום השביעי והצליחה להשתחל בקושי למוקדמות הליגה האירופית, הביאה את לואיג'י דל-נרי, שהביא את סמפדוריה למקום הרביעי אשתקד, על מנת שיחזיר אותה לקדמת הבמה. גם צירופים של פפה ובונוצ'י מהנבחרת האיטלקית וקראסיץ' הסרבי אמורים לסייע ליובה לחזור לפחות למקום השני.
עושה רושם כי המתחזקת העיקרית הקיץ היא דווקא גנואה, שראתה את אחותה לעיר, סמפדוריה נוחלת הצלחה רבה ומסיימת עם הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. כנראה שזה עשה חשק לנשיא פרזיוסי, שפתח את הכיס וצרף את לוקה טוני הוותיק, אדוארדו ומיגל ולוסו שחקני נבחרת פורטוגל, וראפיניה הברזילאי בכדי לשדרג את הקבוצה לפחות למעמד הזהה לזה של סמפדוריה מאשתקד.
פיורנטינה שאיבדה את מאמנה, פראנדלי לנבחרת, נאפולי, פאלרמו ואולי לאציו ינסו גם הן לדגדג את הצמרת, ומאבק אמיתי על הבטן האיטלקית ולאו דווקא בניחוחות הרביולי או הפטוצ'יני צפוי לנו. שיהיה בתאבון.
