תגית: מנצ'סטר סיטי

כל חובב כדורגל יכול להישבע שזהו אחד השבועות המטורפים ביותר בכדורגל בשנים האחרונות.

מי שהיו האחראים העיקריים לשבוע המטורף הזה הם הכדורגלנים המסכנים. אלה שאנחנו רגילים לראות אותם מפסידים, לקרוא עליהם כתבות בתקשורת בהקשרים שליליים ואין להם מזל בשפע. אלה שכל הקריירה שלהם היא "כמעט" אחד גדול, ותמיד מספר 2.

שבוע המסכנים התחיל בשבת בלילה. בארסה שיחקה נגד סביליה, וסיימה  ב0:0 מפתיע, הרבה בזכות חאבי ואראס. השוער בן ה-29, שעד המשחק המדובר היה אלמוני לחלוטין, מעכשיו יהיה חרוט בזכרונו של כל אוהדי הכדורגל הספרדי, ובמיוחד בזיכרון של ווינר אחד גדול (רק בבארסה כמובן), ליאו מסי.

ואראס, שהיה רגיל להיות מחליף של אנדרס פאלופ האגדי, נתן הופעה הרואית שגרמה לכמה קטאלונים עוגמת נפש קטנה. הוא עצר פעם אחר פעם את המכונה המשומנת של בארסה, סיכל מצב אחר מצב ועצירת הפנדל של מסי בתוספת הזמן הייתה סיומת נהדרת לאחת מתצוגות השוערים הטובות בשנים האחרונות בליגה הספרדית.

בצהרי יום ראשון, מילאן פגשה את לצ'ה, למשחק שעל הנייר אמור להיות פשוט למילאן. המילאנזים פתחו לא טוב בלשון המעטה, וירדו למחצית בפיגור 3:0. מאמן מילאן, אלגרי, הכניס את קווין פרינס בואטנג למחצית השנייה במקומו של רוביניו (עוד שחקן ללא מזל).

הגנאי- גרמני הבעייתי, שעדיין לא מצא את עצמו בעולם הכדורגל, גמל לאלגרי בשלושער מדהים שהשווה את התוצאה.

נדמה שמזל ושכל זה לא החלק החזק אצל בואטנג. חודש לפני תחילת המונדיאל, פורטסמות' של גרנט פגשה את צ'לסי למשחק גמר גביע אנגלי. כזכור, במהלך המחצית הראשונה, בואטנג נכנס חזק במיכאל באלאק וסיים לקשר הגרמני את חלום המונדיאל. האוהדים הגרמנים לא חסו על בואטנג המסכן, שמצדו אמר: "אני מצטער, זה לא היה במתכוון. אני באתי מאוחר מדי, שגרם למגע מלא (עם באלאק)."

עוד באותו משחק, קווין החמיץ פנדל, שהיה יכול להעלות את פורטסמות' ליתרון מפתיע, לשנות לגמרי את פני המשחק ולהציל את הקריירה של אברם גרנט באי הבריטי.

במונדיאל, הוא נאלץ לראות (וגם לפגוש ולהפסיד) את אחיו הצעיר מככב במדי גרמניה התוססת, בעוד שהוא משחק בנבחרת גאנה הבינונית. חוסר המזל של הקשר חלחל גם לנבחרתו, אחרת איך תוכלו להסביר מה קרה ברבע הגמר נגד אורגוואי מהדקה ה-120 ועד סיום המשחק?

בערך שלוש שעות לאחר שבואטנג השלים שלושער נגד לצ'ה, מסכנים אחרים חגגו, ובגדול! הפעם מדובר באוהדים של מנצ'סטר סיטי שצפו בקבוצתם משפילה את מנצ'סטר יונייטד 1-6 בלתי נתפס!

כבר כמה עשורים, שהאוהדים התכולים סובלים מעליונותה של היריבה העירונית. אבל, ביום ראשון קבוצת הכוכבים של מנצ'יני נתנה לאותם אוהדים רגע של נחת, רגע של עליונות על היונייטד השנואים והכל כך מוצלחים.

כוכב הדרבי ללא ספק היה מריו באלוטלי. לפעמים נדמה שזהו התאום האובד של קווין בואטנג, גם החלוץ האיטלקי- גנאי לא בורך במזל ובטח שלא בשכל. יעידו על כך פקחי מנצ'סטר שנתנו לו מעל 100 דוחות חנייה בשנה, שחקני מחלקת הנוער של הסיטי שחטפו ממנו מטר של אינדיקים והכבאים שנאלצו לכבות את ביתו ביום שבת האחרון לאחר ששיחק עם זיקוקי דינור באמבטיה.

סופר מריו סיים את המשחק עם צמד, אבל ללא ספק הרגע הזכור מהמשחק הוא חשיפת החולצה עם הכיתוב "למה תמיד אני? ((why always me?". למה תמיד אני?, את זה אתה יכול לשאול רק את עצמך!

הצמד של באלוטלי בדרבי החזיר אותי 3 וחצי שנים אחורה. אינטר פוגשת את יובנטוס ברבע גמר הגביע האיטלקי. מריו באלוטלי כובש צמד, כולל שער בהארכה, שהעלה את אינטר לחצי גמר.

אחרי אותו משחק, כולם היו בטוחים שהשמיים הם הגבול בשביל החלוץ הצעיר. עד עכשיו באלוטלי עסוק בלהסתבך במקום בקריירה שלו ככדורגלן. אני מקווה שהדרבי של מנצ'סטר הוא נקודת תפנית בקריירה של המסתבך הסדרתי, ומעכשיו הוא יעסוק רק בכדורגל, ואז הכישרון האדיר שטמון בו יפרוץ, ואולי האוהדים המסכנים של הסיטיזנס יוכלו לחגוג אליפות ראשונה אחרי 44 שנות בצורת.

ראשון בבוקר–

כל הלילה לא ישנתי, כלומר ישנתי, אבל הרגשתי שאני ער כל הזמן, חלומות מוזרים, על המשפחה, על הקבוצה

אין ספק, הגיע הבוקר, בוקר של משחק הדרבי הגדול בכל הזמנים

10 בבוקר–

השתניתי, קצת, פעם לפני משחקים גדולים הייתי רואה משחקי עבר, מכין את עצמי טוב טוב לאירוע, היום? לא מסוגל אפילו אם רוצה, המתח אדיר כאילו מדובר בגמר ליגת האלופות, או לפחות קרב ישיר על האליפות שתוכרע היום..זה רק עוד משחק, אומר לעצמי, מתקלח ולובש את תחתוני המזל, כן אלה אותם תחתונים שהפסדנו לברצלונה פעמיים ולליברפול בבית 4-1, ועדיין נקראים תחתוני מזל, לא ברור למה.

12 בצהריים–

איזה יום ספורטיבי מחכה לנו, מבט ללוח השידורים, דווקא המשחק הכי חשוב לי בשעה כל כך מוקדמת, לפני זה מילאן במשחק זניח, אחרי זה צ'לסי, 3 משחקים מליגת העל וערב הכדורסל של ישראל, מטורף, רק חבל שהראש כל כך כואב ועוד לא התחלנו בכלל

13:00

תוך כדי הכנת שניצלים, מלר צועק ברקע שמילאן בתצוגה החלשה שלה מאז ומעולם, 3-0 ללצ'ה ועוד לא מחצית, הוא אומר שלא משנה מה יקרה היום בספרד, איטליה ואפילו בדרבי של מנצ'סטר זו התוצאה של היום, נגיד…

14:00

זהו, מגיע השלב שכבר אי אפשר לנשום רגיל, מילאן הופכת ל 4-3, אבל את מי זה מעניין בכלל? עוד חצי שעה מתחילים, פחד היסטרי

14:45

רבע שעה בה סיטי נזכרת שלא משנה כמה כסף משקיעים בה, היא עדיין האחות הרועשת והלא כל כך יפה בעיר, לא מגיעים למצבים אבל גם זה יגיע, כבר יש לי תגובה בראש לדה באזר במידה והכול יהיה בסדר, זה האביב הערבי שהבטיחו לנו?

15:00

זיכרונות מחצי גמר שנה שעברה מציפים אותי, סיטי לא עושה כלום ובהתקפה הראשונה 1-0 להם, שוק באולד טראפורד ובראשון לציון כאחד. לא מרגיש טוב, הפעם באמת.

15:15

מחצית 1-0 לסיטי, התחלתי את המשחק בריא, עכשיו 38.5 מעלות חום, כאב ראש איום, אני בטוח שגם לשחקנים, הסר יעיר אותם במקל, בסרגל, במה שבא ליד

15:35

כל האופטימיות שלי שאנחנו תמיד חוזרים, במיוחד נגד היריבה השנואה, נמוגה עם טעות איומה של אוונס והנה 10 שחקנים, עם 11 לא הגענו נגדם למצב, אז עכשיו?

15:45

בטח הכותרת תהיה עידן חדש או מנצ'סטר החדשה אם אלי אוחנה הוא עורך העיתון, כבר 3-0 וזה לא נראה שהם מרפים, כבר שולף את הסיסמאות הרגילות בימים קשים כאלה, עוד יום בהיסטוריה וכו', זה תמיד עובד

16:00

יש! חלוש אבל עדיין יש! בגול של פלטשר, רק 3-1, נזכר בכל הקאמבקים בעבר, מעולם לא חזרנו עם 10 שחקנים מפיגור 3-0 רבע שעה לסיום, אימא'לה אני מכביסט!

16:15

$%%^$##^^&**%$###^&&))^$#@@^&&*))*)*()())(&$#@@%#%#####%^&&&*)))

16:30

נופל שדוד על הספה בסלון, לא יודע אם יותר חולה, או יותר בדיכאון, תודה לאל שיש ילדים, האחת מלטפת ומנשקת כי היא יודעת שאבא סובל, השני עושה פרצופים מצחיקים כדי שאצחק, לרגע שכחתי מהטראומה, לרגע שכחתי מההשפלה, לרגע. כי עדיין הטלוויזיה סגורה ולא מוכן לראות כלום

17:30

אפילו שמחה לאיד לא עוזרת בימים כאלה, צ'לסי בפיגור והשופט מתעלל בהם ומרחיק 2 שחקנים וזה פשוט לא מזיז לי, איך לעזאזל מתאוששים מזה? מחשב את הדקות לדונקסטר ביום שלישי בגביע הליגה, מצידי שישחקו אפילו עכשיו.

18:30

מדהים, איך החיים שלי השתנו, בשנות ה 90 אחרי השפלות כאלה ובעיקר אחרות הייתי שם דיסק טוב, מסתגר ונותן לזעם לחלוף, כיום למי יש זמן לזה? ארוחת ערב לילדים, מקלחות, סיפור, על איזה הפסד מדובר פה? תזכיר לי?

19:00

איך אפשר לשכוח? אפילו בגלי צה"ל בחדשות טרחו להזכיר את ההפסד שלכם אומרת לימור, שלכם היא אמרה, שלכם? אחרי 7 שנים ביחד היא עדיין אומרת שלכם? איפה טעיתי?

19:45

מה זה היום המטורף הזה? קודם מילאן, אחר כך היה איזה דרבי שבטח חשוב למישהו, צ'לסי מפסידה, גם באיירן ועכשיו 3-0 לקרית שמונה ועוד לא נגמר, ואני עוד מסרב לראות..אבל האינטרנט פתוח וכו'

19:50

SMS לארז כנראה שזה לא היום שלנו, אם אני חטפתי 6, אתה תחטוף 40 מכל הבקעה ביחד נמחק, הוא עוד יחשוב שאני כותב את זה בתור אוהד ירושלים ויצחק עליי על ההפסד שיגיע מהגליל

21:00

זהו,הילדים ישנים, ארוחת ערב הסתיימה, האישה עוד רגע נרדמת, ואני עם המחשבות נשאר..זה רק עוד בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד, לטוב ולרע, אם ניקח אליפות אחרי זה, יישאר לאוהדי סיטי זיכרון מתוק מעונת מפח נפש, אם לא ניקח, נגיד שעכשיו לפרגי יש פרויקט חדש שיגרום לו להישאר עוד עשור או שניים בקבוצה, לפחות

22:00

זהו, הגיע הזמן לסגור את היום הזה, דווקא בימים כאלה אני גאה להיות אוהד יונייטד, הרי אנשים כסילים נוהגים להשוות אותנו למכבי ת"א בכדורסל, הרי אנחנו תמיד אלופים או משהו בסגנון,אז הנה יש תחרות!, יש אלטרנטיבה! , יש קבוצות עם יותר כסף, ועם זה נתמודד, אם רק אצליח להתעורר בבוקר…או בכלל לישון.

ליל מנוחה

מרחק עצום ברמה, נסיבות אחרות לגמרי, אך משהו אחד דומה בין ליגת העל לפרמייר ליג העונה. האפשרות כי תהיה אלופה שונה לגמרי הופכת ריאלית ממחזור למחזור. לפני ההצהרות על אלטרנטיבה, נעשה קצת כבוד למכבי נתניה והרבה כבוד למנצ'סטר סיטי

נפל דבר בליגה האנגלית. העיר מנצ'סטר נצבעה בצבע תכלת, האמת הרבה בחסות הצבע הירוק שגרם לשבירת ההגמוניה העירונית הברורה. בארץ היו אלו מכבי חיפה והפועל תל אביב שממשיכות לגמגם, ותסלחו לי גם היכולת הלא משכנעת של מכבי תל אביב, שנותנות לי לחשוב כי אולי זו העונה של מכבי נתניה חרף חוסר הבהירות הכלכלית.

אנגליה תחילה

זוהי לא תוצאה שאפשר לעבור עליה לסדר היום. לא בכל יום מוצאים את היונייטד מפסידה בביתה, ובטח שלא מובסת ומובכת בידי היריבה העירונית שנראית כדבר הכי קרוב לשלמות, לפחות בגזרה המקומית, מאחר שבאירופאית היא מעט מתקשה עדיין להטביע חותם. בניית הסגל של מנצ'יני הייתה מחושבת להפליא. קולארוב נח משבוע עמוס, אך משחק הקבוצה לא נפגע וקלישי דוהר באגף. דז'קו נח, באלוטלי יתחיל במלאכה ודז'קו יסיימה.

מכל כיוון יש לה עומק שאין לאף אחת אחרת. זה נעשה צעד אחר צעד, עונה אחר עונה, והנה העונה הזו הסיטי סוף סוף עומדים בפני קצירת הפירות. סילבה ונאסרי אמונים על התחכום והאומנות, אגוארו הוא האיש לשבירת ההגנות בימים שקשה, באלוטלי הוא גאון בגלימה של אידיוט, והיתרון שלה על פני יריבתה העירונית הוכח כמעט בכל עמדה במגרש.

פרגוסון ממשיך במשחקי הרוטציה שלו, אז זה נחמד לגלות תגליות כמו ג'וני אוואנס, דני וולבק ואחרים, אך בימים שצריך את הגדולים באמת, לא משאירים את צ'יצאריטו המתעתע על הספסל. שבוע קודם לכן הוא יצא בזול מאנפילד (למרות הרכב משני), אתמול עם הרכב הרבה יותר רציני, אך עדיין לוקה בחסר, הוא כבר לא יכול היה למנצ'יני המבויש, שלא נהנה להשפיל כך את הסר. הפערים בין הקבוצות אמנם אינם כה גדולים, אך האיכות של התכולים העונה, והיכולת לרמוס כשצריך, כנראה תספק מענה בצורת צלחת. מנצ'יני מהדיר את שמו ביציעי ה"סיטי אוף מנצ'סטר" וכאחד שלמד והפנים, הוא גם מבצע את הדרישה היחידה של הבעלים הקטארים – אליפות.

אל-לי מקביל

יהיה מגוחך להקביל בין ליגת העל לליגה הנוצצת באנגליה, אך דבר האלטרנטיבה הוא הבשורה הבולטת ממחזור אמש, וגם מהעונה כולה עד כה. ראובן עטר ורן בן שמעון נעים על גלי ההצלחה מאשתקד, מנצלים ליגה רעועה וחלשה ומפיקים מחבורות צעירות של שחקנים רגעי נחת ורמה שהיא קצת מעבר לרמה הכללית החלשה.

מכבי חיפה בדרכה לעונת פרידה מאלישע אין על כך עוררין, משהו רקוב בחדר ההלבשה, משהו עגום ברמת המחויבות ואת הקהל לא מעניינת הליגה האירופית. עם מסע רכש שכזה כל הביקורות מופנות רק לאלישע שמא אלו השחקנים המתאימים. עונת הפרידה שלו דומה באופייה לעונת הפרידה של גיורא שפיגל ותבוסות כמו אמש לא בטוח שראינו בפעם האחרונה העונה.

וכשהיריבות הגדולות שלה, מכבי והפועל תל אביב גם הן נראות רע, למרות הדירוג, תחושת הפספוס של הירוקים יכולה להיות גדולה יותר.

מי שעטה על המציאה בעיקר היא מכבי נתניה עם המאמן הבא של מכבי חיפה, ראובן עטר. מישהו חושב אחרת? את נתניה כיף לראות. היא התקפית, סוחפת ומהירה, וזאת למרות היעדרו של הקפטן בתחילת העונה, אוראל דגני. עטר מצליח לחבר את החבורה השאפתנית שלו לכדורגל מרתק ביחס למוצע בארצנו, אך עליו לחשוב טוב אם המקום שלו הוא לא בנתניה, הרי הוא ניסה כבר במחוזות אחרים והבין מהר כי ה"קופסא" היא הבית שלו.

בעונה כמו שאנו חווים בה מכבי חיפה לא באמת רוצה, הפועל תל אביב לא באמת יכולה (היכולת על הדשא לא יכולה לשקר לאורך זמן) ומכבי תל אביב לא הכי יציבה, מכבי נתניה יכולה לקחת את המושכות קדימה, לנצל את חולשת האחרות, ולמרות היעדר מסוים בסגל, אולי זו העונה שלה.

הזמן שלך זו הקריאה שיודע היום כל אוהד תכול בעיר מנצ'סטר, ויכול להיות שזה גם מה שידעו תושבי עיר היהלומים העונה.

היכולת הלא מרשימה של הפועל תל אביב עלתה לה באיבוד נקודות/ אחד סבע נקודת אור בליגה בינונית/ הליגה הספרדית חוזרת למקורות/ באיירן ללא מתחרות/ ופאריס סן ז'רמן מתחברת. סוף שבוע שדוגל ביופי ולא נותן לכדורגל לשקר לנו

היכולת של ליגת העל העונה דיי מזוויעה. מוליכת הטבלה שמגרדת ניצחונות, כשגם יריבותיה הגדולות הן לא אטרקציות גדולות. מעבר הלגיונרים שבינתיים לא מפסיקים להרשית, הוריד את רמתה של ליגת לוזון הרבה מתחת למקום השישי באירופה. ליגת העל צריכה זריקת מרץ חדשה, אולי השנה החדשה תביא עימה את הבשורה.

אין בלופים בכדורגל

הפועל תל אביב לא מרשימה, וכפי שכבר כתבתי, כי הטבלה מעט משקרת. קשטן יכול לבוא ולומר שגזלו לו שער חוקי (אכן כך), אך קבוצה שמתיימרת לזכות באליפות לא יכולה להציג בחמישה מתוך ששה מחזורים יכולת כה דלה. יהיו כאלו שיאמרו תנו להם זמן להתחבר, ונכון, בל נשכח כי עזבו אותה השחקנים המובילים, אך עושה הרושם כי בניית הקבוצה הייתה קלוקלת לגמרי. אין שטף, למרות השענות על שיטה כביכול התקפית. לאורמוש יש כישרון, אך לא בטוח שהוא זה שיניע את תמוז ודמארי, וכאשר אבוטבול לא פתח טוב את העונה, עבאס בינוני, ואיגייבור אדיש, אי אפשר היה לחשוב שהבלוף הזה לא יתפוצץ מתישהו. האמת, זה עוד לא שיאו של הפיצוץ.

סבע-בה

בין כל הרמה הלא מרשימה הזו, אי אפשר שלא להריע לאחמד סבע, וגם להצטער על העובדה כי התגלה בגיל מאוחר. החלוץ של מכבי נתניה הוא אימתני, חזק וגם חכם. ראובן עטר מציג מסביבו את השחקנים הטכניים ביניהם נחום, מוגרבי ועזרא, וסבע משמש כפיבוט ומוציא לפועל. בעונה כה חלשה, לא בטוח שזה לא יספיק לצמרת הגבוהה. אם ידעו לשמור גם על הקופסה, הכל יהיה סבבה.

בחזרה למקורות

הריסוק השנתי של אתלטיקו מדריד חזר על עצמו, ברצלונה כנראה גורמת לחבורה של הקולצ'ונרוס לאבד כל אמונה ודרך. מסי עצום, והגשם שטף יחד עם משחקה של בארסה אמש, אבל כשאתלטיקו משחקת לרגליה, הכל נראה קלי קלות. אולי בשנה הבאה. גם ריאל מדריד מוכיחה כי כשהיא לוחצת על הגז באמת, ההכרזות על חזרתה של התחרות בספרד מוקדמות לגמרי.

הגזע העליון

באיירן מינכן ללא מתחרות. רמיסה קלילה של 0-3 על לברקוזן השאפתנית, הוכיחה למי שעוד תהה, השנה אין לה מתחרות, לפחות בגזרה המקומית. דורטמונד מתקשה ומנצחת בקושי, ברמן לא יציבה, שאלקה אמנם טובה, אבל לא בכדי לדגדג את היינקס וחניכיו. הליגה הגרמנית סגורה השנה, תאמינו לי. בואו נסגור על שנה לבאיירן, שנה לשאר, הולך?

מחוברים

סוף סוף זה הגיע. פאריס סן ז'רמן הגיע למשחק חוץ קשה במונפלייה המוליכה, והצליחה להרשים עם 0-3 גם היא. פאסטורה הוא כוכב בחסד עליון, ובטח בליגה הזו, וכשהצוות המסייע שלו הולך ומתחבר, עושה הרושם שבמקרה שלה זה באמת היה עניין של חיבור, והרי אין כמו רגע שיא בכדי להוכיח זאת. עם לוגאנו וחזרתו של סאקו גם מרכז הגנה עולמי יהיה לה, ובעיר האורות אפשר להתחיל להדליק אותם, אם כי עדיין לא לצחצח את שדרות השאנז אליזה, אולי בעוד שבוע נגד ליון.

פיצוחים בע"מ

גם אברטון הגיעה להסתגר ב"סיטי אוף מנצ'סטר" מול חבורת הכסף של מנצ'יני. הוא ידע לשלוף מהספסל את המחליפים המתאימים, כאשר דז'קו במשחק לא טוב, ולמרות שאברטון התחפשה לרגע להפועל חיפה ובקושי עברה את החצי, באלוטלי ומילנר הם המושיעים הזמניים. צורת המשחק הלוחצת של הסיטי ידעה להתמודד עם בונקר מתמיד, קשטן, הבט, כך עושים זאת.

עוד סוף שבוע הסתיים לו. היה מעניין, אך גם מאכזב. ליגת העל חלשה, בספרד אי אפשר לבנות על תחרות, וכך גם בגרמניה. למה נוצר הכדורגל אם לא להפתעות? אולי היום בבאר שבע?