תגית: מילאן
אינטר – מילאן (0:1) / תקציר המשחק
הדרבי של מילאנו הוא תמיד משחק חם, ומילאן קיוו שהמשחק הזה יתן לכם את נקודת האור להמשך הדרך, אבל שער מהיר של וולטר סמואל סגר את הסיפור מוקדם מהצפוי.
רק 3 דקות מהפתיחה, ואינטר קיבלו כדור חופשי. קמביאסו הרים, הכדור חלף מעל כל השחקנים לצד הרחוק של הרחבה, ו-וולטר סמואל הבקיע בנגיחה מרשימה במיוחד. 0:1 אינטר.
עברו 2 דקות ושוער מילאן – אביאטי, ביצע טעות קשה כשמסר למיליטו, אבל זה לא היה מוכן, ואיבד את ההזדמנות. מילאן התעוררו קצת, אבל זה לא הספיק, ומלבד מספר בעיטות מרחוק לא איימו יותר מדי על השער.
בדקה ה – 48 נאגוטומו קיבל את הכרטיס האדום כשנגע בידו וקיבל את הצהוב השני. בדקה ה – 63 מונטליבו בעט כדור חזק מ – 30 מטר, הנדנוביץ' עצר, בקושי.
צפו בתקציר המלא של המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מילאן – זניט סנט פטרסבורג (2:3) / תקציר המשחק
משחק מצוין היה אתמול בין מילאן לזניט. הרבה שערים, תהפוכות, כל מה שצריך במשחק כדורגל.
מילאן הייתה הראשונה לאיים על השער כאשר בויאן בעט, אך מלפאייב הצליח לעצור את הכדור. בדקה ה – 13 האיטלקים עלו ליתרון, כאשר בעיטה חופשית של עמנואלסון פגעה בשירוקוב ונכנסה פנימה. 0:1. לאחר 3 דקות מילאן מבקיעה את השני. סטפן אל שעראווי היה המבקיע.
קצת לפני המחצית, הולק הברזילאי המצוין, צימק ל 1:2 בטיל נפלא אל תוך הרשת.
חלפו להן רק 4 דקות במחצית השניה וזניט השוו את התוצאה. הולק הרים כדור קרן, ורומן שירוקוב נגח פנימה. 2:2.
ואז הגיעה הדקה ה – 75, והאיטלקים עלו ל 2:3. ריקרדו מונטליבו העביר כדור רוחב שפגע ברגלו של תומאס הובוצ'ן ונכנס פנימה. הפסד אכזרי לזניט, ניצחון מצוין למילאן שאולי אולי יוצאת לדרך חדשה.
צפו בתקציר המלא של המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מילאן – בולוניה (1:3) / תקציר המשחק / שלושער של פאציני
קיץ לא פשוט עבר על מילאן, ואחרי ההשפלה במחזור בפתיחה מול ספמדוריה, מילאן היו חייבים 3 נקודות. ומי האיש שסיפק אותן? הרכש הנפלא שהגיע מאינטר – ג'יאמפאולו פאציני.
בדקה ה – 11 מילאן הגיעה לבזדמנות הראשונה במשחק, כאשר בואטנג בועט כדור שחלף ליד הקורה. לאחר 2 דקות הוא שוב בועט, אבל השוער עדף את הכדור. בדקה ה – 15 פאציני הוכשל ברחבה על ידי צ'רובין, ופאציני בעט את הפנדל לרשת – 0:1 מילאן.
בדקה ה – 41 דה יונג ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הרוסונרי במקומו של מונטליבו שנפצע. ודקה לאחר מכן בולניה השוותה את התוצאה לאחר שער של דיאמנטי.
המחצית השניה נפתחה עם לחץ של בולוניה, כשבדקה ה – 47 אקוופרסקה מסר לגווארנטה שבעט אך הכדור חלף ליד הקורה. עוד שחקן שערך הופעת בכורה במדי מילאן הוא בויאן קרקיץ' שנכנס בדקה ה – 67. בדקה – 77 פאציני הבקיע את שערו השני – שוער בולוניה אדליארדי שמט כדור פשוט, ופאציני דחק את הקרוב מקרוב פנימה.
בדקה ה – 84 פאציני סגר את הסיפור עם שלושער ענק. נוצ'רינו בעט את הכדור, ופאציני הסיט אותו נפלא עם העקב – 1:3 מילאן.
צפו בתקציר המלא של המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
הכדורגל אומר תודה לחלוץ ענק – נפרדים מאנדריי שבצ'נקו (דעה)
גמר ליגת האלופות, 2003. מילאן ויובנטוס נפגשות באולד-טראפורד לקרב כל-איטלקי על הגביע החשוב באירופה. קצב המשחק מהיר ביותר, אך עם זאת מצבי הבקעה רבים אין, ובאופן בלתי מפתיע, כשמדובר בשתי יריבות איטלקיות – התוצאה אחרי 120 דקות היא 0-0.
חלק מהשחקנים שהשתתפו באותו משחק לפני תשע שנים עדיין משחקים כדורגל. חלק קטן מהם אף נמצא עדיין בקדמת הבמה. לעומתם, רבים כבר הודיעו על פרישה ממשחק פעיל. שניים מהם, הלוא הם שני חלוצי החוד של מילאן, עשו זאת השבוע, בהפרש של מספר ימים.
הראשון, פליפו אינזאגי, הודיע על פרישה אחרי שתיים-עשרה עונות במדי מילאן, והצטרף לצוות המקצועי במחלקת הנוער של המועדון.
השני, עליו ארחיב את הדיבור, הוא האוקראיני הנפלא, אנדריי שבצ'נקו, שהודיע היום על פרישה ממשחק פעיל וכניסה (כן כן) לפוליטיקה.
שבה, קיצור של שמו, אך עבורנו גם סוג של משחק מילים עם מספר החולצה איתו היה מזוהה לאורך כל הקריירה (כנראה שהוא עצמו לא ממש התחבר למשחק המילים הזה. באוקראינית יש מילה אחרת למספר שבע), הוא אחד מגדולי הכדורגלנים האוקראינים אי פעם (ולבטח הגדול ביותר בימי אוקראינה העצמאית). מלך השערים של הנבחרת, ובנוסף – השחקן הצעיר וגם השחקן המבוגר ביותר שכבש שער במדים הלאומיים.
הצאר, כך הוא מכונה, הוביל את הנבחרת האוקראינית ביורו האחרון כקפטן, וכבש את שני השערים בניצחון 2-1 נגד שבדיה, זאת אחרי שרבים כבר הספידו אותו וטענו שאין לו יותר מה לתרום.
אולי שבה כבר לא היה בשיאו, אבל הוא הוכיח שלפעמים אין תחליף לניסיון, למיקום טוב ולחוכמת משחק, ומאלו היה לו בשפע.
ההישג הגדול ביותר של אנדריי שבצ'נקו במדי הנבחרת היה העפלה לרבע גמר גביע העולם ב-2006, אבל את הישגיו המשמעותיים באמת הוא רשם במדי הקבוצות בהן שיחק.
בחמש עונותיו הראשונות בקבוצה הבוגרת של דינמו קייב, זכה שבצ'נקו בחמש אליפויות רצופות, והוסיף אחת במילאן. הוא מדורג רביעי ברשימת מבקיעי דינמו בכל הזמנים, ושני בזו של הרוסונרי. בעונתו הראשונה במילאן כבר היה מלך השערים של הסריה A, עם 24 כיבושים, מספר ששחזר עוד פעמיים במהלך שבע שנותיו באיטליה.
בניגוד לשותפו, אינזאגי, אנדריי שבצ'נקו היה חלוץ רב-גוני, וקשה מאוד היה לעצור אותו. טכניקה מצויינת, משחק ראש נהדר, בעיטה חזקה ומדוייקת גם מחוץ לרחבה ומהירות סוחפת, היו התכונות שאיפיינו את אחד מגדולי החלוצים של דורנו. מעל לכל, איפיינה אותו חוכמת משחק בלתי רגילה, שחיברה את כל התכונות הללו, שילבה אותן באופן מושלם, והפכה את שבצ'קנו לחלוץ בלתי צפוי שקורא הגנות, ושלהגנות קשה מאוד לקרוא אותו.
באותו גמר, ב-2003, שבצ'נקו הבקיע את שער השדה היחיד במשחק, שער שנפסל מסיבה לא מוצדקת, והשאיר את התוצאה על 0-0, עד לשלב בעיטות ההכרעה.
לבעיטה החמישית והאחרונה ניגש שבצ'נקו, שזכה להזדמנות לתקן את העוול שנעשה לו כ-100 דקות קודם לכן. יכולת לראות על הפנים שלו שהוא יבקיע.
שבצ'נקו סיים את הערב עם גביע אירופה לאלופות, הראשון והיחיד בקריירה העשירה שלו.
הכדורגל אומר היום תודה לחלוץ ענק.
פיפו פרו – נפרדים מפליפה אינזאגי (דעה)
השבוע שוב נפרדנו מחלוץ גדול. בזמנים שבהם רק הכסף הגדול מדבר ושחקנים נאמנים הם נחלת העבר, נשאר לנו רק לתלות תקווה שנראה כדורגל טוב ומהנה. כי את כל השאר כבר לאט לאט איבדנו
שחקן נוסף תולה את הנעליים. עוד שחקן גדול נפרד מאיתנו ומתחיל את קריירת האימון שלו. השלב הבא של כל אחד מכוכבי העבר בדרך להנחיל לדורות הבאים מה שעבד אצלם כל כך טוב. בתקווה שגם בדור העתיד יצליח להשריש את היכולות שהיו לו.
פיליפו אינזאגי האיטלקי הוא לא החלוץ שכולם רוצים להיות, הוא לא ניחן ביכולת טכנית אמיתית, כזו שתהפנט אותנו כמו מסי, הוא לא ניחן בפריצות אדירות עם בעיטת פצצה סטייל כריסטיאנו רונאלדו, והוא אפילו לא היה הנאמן שבשחקני הקבוצות, אבל פיפו בהחלט הביא איתו משהו אחר. המשהו הזה שאפשר להגיד שחסר היום לחלוצים, גם לגדולים שבהם. הגדולה של חלוץ בלי להיכנס לדקויות הוא פשוט להיות במקום הנכון, בזמן הנכון. תשאלו אפילו את האווירון שלנו, על זה לבד הוא בנה קריירה שלמה.
פיפו אינזאגי היה המשהו האחר הזה שכולם תמיד חיפשו. היה אפשר לראות בכל גול שיבקיע את ריצת האמוק והטירוף, גם אם מדובר במשחק חסר חשיבות מול קבוצת תחתית בסריה A כאילו זכה בליגת האלופות (שוב). לדעתי זה היה הסוד שהשאיר את השחקן הזה ברמות הגבוהות ביותר, גם בגיל 38. נכון בשנים האחרונות לא ראינו יותר מדי מהחלוץ המזדקן, אבל גם כשעלה לשחק תמיד נתן את הכל והבקיע לא מעט שערים. חשובים יותר או פחות. תמיד היה אפשר לסמוך עליו, בלי קשר לסוג המשחק וחשיבותו.
פיפו מסיים את הקריירה בתור הכובש השני בליגת האלופות עם 70 שערים. סך הכל שבעה פחות מכובש אגדי אחר, ראול הספרדי. אינזאגי מסיים את קריירת המשחק שלו עם 313 שערים בכל המסגרות. התקופה הטובה ביותר בקריירה של סופר פיפו הייתה כאשר הצטרף למילאן והיה שותף ללא פחות מ 8 זכיות שונות כאשר באוסף האישי היו לו: 2 סקודטו (אליפות), גביע איטלקי אחד, 2 סופר-קאפ אירופי, אליפות העולם לקבוצות ופעמיים זכייה בליגת האלופות.
לסיכום, פיפו לא היה השחקן הכי נאמן (עבר מיובה למילאן), אבל הצליח לסגור 11 שנים ברוסונרי, הוא לא היה החלוץ שכולם אהבו לראות, אבל תמיד ידע לכבוש כשצריך, הוא לא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל תמך בקבוצה גם בזמנים קשים ובעצם היום כבר אין חלוצים כאלו, במיוחד כשלאט לאט ההתמקדות בכסף מורידה את ההתעניינות בכמה חלוץ נותן, אלא בכמה חלוצים יש לך. אולי עד שהפייר-פלי של פיפ"א יכנס לתוקף. אז כבר נראה עולם כדורגל אחר.
תיאגו סילבה לא רצה לעזוב את מילאן, ומתנצל בפני האוהדים
כאשר שחקן שהאוהדים אוהבים עוזב את הקבוצה קוראים לו בוגד או תעב בצע, אבל לאחר שעבר לפאריס סן ז'רמן יחד עם זלאטן איברהימוביץ', החליט תיאגו סילבה להבהיר שהוא לא רצה לעזוב את מילאן, ושהכסף הגדול של פאריס סן ז'רמן לא פיתה אותו.
זו ההודעה שתיאגו סילבה הוציא:
"שמחתי על המעבר, אך גם הייתי עצוב על עזיבתי את מילאן, בגלל הרגשות הגדולים שהיו לי כלפי הקבוצה. אנשים קוראים לי תעב בצע, וזה מכעיס אותי. אני לא מרוויח יותר בפאריס סן ז'רמן מאשר הרווחתי במילאן. זו לא אשמתי, ואני רוצה להתנצל בפני האוהדים של מילאן. זו הייתה סיטואציה לא פשוטה בשבילי – לא רציתי לעזוב את מילאן, וגם משפחתי לא רצתה, אבל זה גם יכול להיות צעד חיובי עבורי, מכיוון שמהמנהל הספורטיבי (לאונרדו) וקרלו אנצ'לוטי רצו אותי בקבוצה".
זה אומנם קל להתנצל לאחר שכבר עברת קבוצה, אבל זה מראה לכם שלא תמיד צריך להאשים את השחקן שרק מחפש את הכסף, לפעמים הקבוצות אשמות לא פחות, והן מחפשות את הכסף אפילו יותר מהשחקן שעובר.
אז תיאגו סילבה מראה אמפטיה ורגש כלפי קבוצתו לשעבר, לא כמו זלאטן שרק רוצה שיעריכו אותו יותר.
עונת המלפפונים הלוהטים – ההחתמות הלוהטות של הקיץ בכדורגל העולמי (דעה)
החלק הכי מעניין של העונה כבר כאן. "עונת המלפפונים" היא התקופה שבו הכסף הגדול זורם והחיזוקים המשמעותיים קורים ברחבי אירופה וגם בעולם כולו. חלק מהמעברים בין הקבוצות בהחלט יכול לעשות שינויים מעניינים בליגות ויש כאלו שצריך לשים לב אליהם במיוחד. אז קבלו סקירה קצרה ומעניינת של הרכישות שצריך לשים לב אליהם בעונה הקרובה
זה כבר לא סוד שהכסף הסעודי ובכלל השייחים הערבים השתלטו על הכדורגל האירופי ומבזבזים בו כסף ללא הכרה. אחרי השייח והבעלים של מנצ'סטר סיטי נתקלנו גם בשייח של מלאגה וכמובן בשייח האולטימטיבי של פאריס סן ז'רמן שעושה הכל כדי שהקבוצה מבירת צרפת תחזור למפת הכדורגל האירופי. אך מה לעשות שכסף זה לא הכל, צריך גם לעשות את הרכישות הנכונות בשביל לסדר את הקבוצה טוב לפני שיהיה בלאגן.
שינג'י קגאווה – הכדורגלן היפני הבינלאומי מגיע לאנגליה ולסגל של סר אלכס. קודם נתחיל במחמאה לפרגוסון, רכישה טובה, מדויקת ובהחלט מעניינת. נתחיל מזה שקגאווה מככב כבר שנתיים בבורוסיה דורטמונד, אלופת השנתיים האחרונות בבונדסליגה. השחקן בהחלט הוכיח את עצמו וראוי לעשות את הקפיצה הגדולה וללא ספק יכול להשתלב בהרכב של האדומים. הדבר הכי מפתיע, אך גם מובן, זהו תג המחיר הנמוך יחסית של השחקן המוכשר – 14 מיליון יורו בלבד. ככה זה כשנותרה לך שנה אחרונה בחוזה.
טיאגו סילבה + זלאטן איברהימוביץ' – צמד השחקנים שנוחת ממילאן היישר לעיר הבירה הצרפתית מוכיחים שכסף זהו שם המשחק. תג המחיר לשני הכוכבים יחדיו עומד על 65 מיליון יורו. במהלך הימים האחרונים בושלה העסקה ולמעשה גם סוכמה. הראשון שחתם הוא הבלם הבריזלאי – טיאגו סילבה שנחת בפאריס לפני כיומיים והוכרז רשמית גם באתר הרשמי של הקבוצה מצרפת. הסיכום עם השבדי הענק לקראת סיום. מה שמפתיע בכל הרכש הזה הוא הצהרתו של סילבה שלא רצה לעזוב את מילאן. רק שבוע לפני כן סירב להצעה מברצלונה וחתם לעוד 4 שנים במדי מילאן. מסתבר שהכסף יודע לדבר גם פורטוגזית.
אוליבייה ג'ירו – רכש קצת מפתיע אך עם זאת ידוע מראש. ג'ירו שמגיע מאלופת צרפת המפתיעה מונפלייה עושה קפיצת מדרגה גדולה אל עבר הכדורגל האנגלי. החלוץ שכבש בעונה האחרונה 21 שערים בהחלט עשה עבודה טובה כשגם היה חלק מהסגל הצרפתי באליפות אירופה ועשה מספר הופעות כמחליף במדי הטריקולור. החוד של ארסנל סוף סוף מקבל התייצבות טובה כשגם לוקאס פודולסקי הגרמני הצטרף במקביל. הדבר היחידי עכשיו שהורס הוא העזיבה הצפויה של רובין ואן פרסי ההולנדי.
קלרנס סידורף – הענק הוותיק מהולנד עזב את מילאן לאחר עשור במדי הרוסונרי והתלבט איפה לחתום. הקשר האגדי שמחזיק ב 4 אליפויות אירופה לא רוצה לתלות את הנעליים גם לא בגיל 36. הפעם החליט סידורף, שלא כמו חבריו ברחבי אירופה, לחתום בברזיל לשנתיים במדי בוטאפוגו. החלטה מפתיעה ללא ספק אבל מובנת. לאחרונה הרבה כוכבים נטשו את הביטחון של אירופה וחתמו בליגה הברזילאית שבהחלט מראה את כוחה ומצליחה להנחית סופר-סטארים עולמיים. מפגש מעניין שייערך – סידורף ובוטאפוגו VS רונאלדיניו ואתלטיקו מיניירו.
פאביו בוריני – אולי השם הכי פחות מוכר בכתבה, אך החלוץ האיטלקי הצעיר בהחלט עושה עבודה טובה ואף נכלל בסגל איטליה ביורו האחרון. בשנה שעברה שיחק במדי הג'לארוסי מרומא והפגין יכולת טובה. המחיר עליו סוכם עבור החלוץ הצעיר (סך הכל בן 21) הינו 10 מיליון יורו. מחיר זול וטוב לליברפול המתחדשת שבהחלט צריכה דם צעיר ואיכותי בחוד האנמי שלה.
יאן וארטונגן – הבלם הבלגי המעולה. שחקן נבחרת בלגיה שהוכיח את עצמו בשנים האחרונות במדיה של אייאקס ההולנדית ועזר לה להחזיר את ההגמוניה בכדורגל ההולנדי עובר לטוטנהאם. אחד הבלמים הכי טובים שיש לכדורגל האירופי להציע. החתמה מצוינת מצידם של התרנגולים שעוברים מהפך קל מאז החתמת המאמן הפורטוגלי וילאש-בואש. מחירו של וארטונגן עמד סך הכל על 9.5 מיליון ליש"ט.
העברות נוספות מעניינות בעולם: דידייה דרוגבה בשנחאי שונואה (מצ'לסי), לוסיו ביובנטוס (מאינטר), קייטה בדליאן (מברצלונה), מקסי רודריגז בניו אולד בויס (מליברפול), אלטינטופ בגלאטסריי (מריאל מדריד), רודיאגה בפולהאם (מוויגאן), מקסי לופס בסמפדוריה (מקאטניה), פאולו גררו בקורינתי אס (מהמבורג).
רע-ניירי
אחרי 5 אליפויות רצופות, וסגנות בעונה שעברה משהו בהחלט עובר על אינטר. משהו לא טוב, משהו שחור. מה קורה העונה בנראזורי שמביא אותם לכישלון כה גדול? התרגלנו לראות את הצבע שלהם בכותרות, התרגלנו לשמות הנוצצים שהקבוצה הזו מביאה כל שבוע למגרשים, התרגלנו לראות אותם מניפים צלחת אליפות. אבל מה קורה השנה באינטר?
למה המפלה כל כך קשה וכואבת? האם העזיבה של מוריניו השאירה בור כל כך גדול במועדון ענק שכזה?
על העבר של אינטר אין צורך לספר, לא על 18 צלחות האליפות, על 7 הגביעים האיטלקיים ו-9 התארים האירופאים. כמו כל שנה חשבנו שגם השנה נראה את אינטר במרכז הבמה האירופאית ולבטח האיטלקית, אבל משהו קרה שם, משהו שאף אחד מאיתנו לא מבין איך.
הכל מתחיל מהעזיבה של ה"מיוחד" את סן סירו בצבעו הכחול. המהפכות שידעה הקבוצה מאז פשוט לא נגמרות. גם בצוות השחקנים וכמובן בצוות הניהולי. מאז שמוריניו עזב את אינטר התחלפו שם לא פחות מ 4 מאמנים בשנה וחצי. השמות שישבו על הספסל יכלו לאמן כל קבוצה ברחבי אירופה וכל אחד קליבר בפני עצמו.
הראשון היה רפא בניטס (אלוף אירופה עם ליברפול) שחשב שיוכל לקחת את המושכות בידיו ולהביא את ה"אני מאמין" שלו. בניטס לא החזיק מעמד יותר מדי זמן. ההתחלה הייתה מבטיחה, בניטס הצליח להביא זכיה יפה של הסופרקאפ האיטלקי לארון העמוס ואפילו הניף את גביע אליפות העולם למועדונים, אבל שם זה נגמר. חצי שנה שוררת בקבוצה המבולגנת הספיקה לספרדי והוא החליט להשתחרר מחוזהו ולחפש מקום אחר.
אחריו הגיע לאונרדו הברזילאי. אף אחד לא האמין שדווקא השחקן שכל כך מזוהה עם מילאן (ואפילו אימן אותה עונה לפני כן) יחצה את הקווים ויישב על הספסל בצד השני של העיר, אבל הכסף הגדול הביא אותו גם לשם. אחרי חצי עונה שבה הצליח לסיים עם אינטר כסגנית הסריה A למילאן וזכה בגביע האיטלקי החליט גם הברזילאי לברוח מסן סירו.
אינטר פתחה את עונת 2011/2012 עם זעזוע רציני בסגל. שוב הכסף שיחק תפקיד לא קטן בהחלטות. בתחילת העונה מונה לתפקיד המנג'ר ג'אן פיירו גאספריני האיטלקי שהגיע מגנואה. לי אישית ולבטח לאוהדי אינטר החתמתו הייתה מעשה תמוהה מצידו של יו"ר המועדון מוראטי. כנראה אחרי שבזבז מיליונים על מאמנים בעלי שם עולמי, שלא הביאו את האליפות חשב אולי ששם קטן יוכל להביא לו נחת (סטייל אלגרי במילאן). אך המפלה הייתה מהירה וכואבת יותר ממה שחשב.
הכוכב הגדול סמואל אטו עזב לטובת הליגה הרוסית בתמורה ל-27 מיליון יורו, ווסלי סניידר לא מצליח להיגמל מפציעות חוזרות ונשנות. הרכש היה לא מועט, אבל כנראה גם לא מספיק. לחוד ההתקפה הצטרפו: מאורו סראטה מלאציו ודייגו פורלאן מאתלטיקו מדריד. לקישור הצטרפו: אנדראה פולי וריקי אלבארז (שהיה אמור להיות הכוכב הגדול). אבל פה זה נגמר. השמות אכן שמות מכובדים, אבל אי אפשר לצפות משחקנים סבירים וחלקם גם לא מוכרים שיסחפו מועדון בעל שם עולמי תוך כמה חודשים. לאחר המפלה האדירה שספגה אינטר עם גאספריני הוחלט להנחית שם מוכר וידוע במועדון שיעשה סדר.
הבא בתור היה לא אחר מאשר קלאודיו ראניירי. שם גדול ללא ספק, אבל לוזר גדול גם כן. המנג'ר שלא זכה בתואר כבר כמעט עשור הונחת אולי רק כדי למלא חורים ולנסות לבנות את הביטחון שאבד במשך שנה וחצי, אבל אולי מסותם חורים הוא יהפוך להיות שם מכובד באסקולה האיטלקית?
קלאודיו ראיינרי הצליח להשתלט על הספינה הטובעת ולייצב את השורות. הקבוצה התחילה להשלים משחקים חסרים ולאט לאט לטפס במעלה הטבלה. השיא היה עד לפני כ-5 מחזורים. כאשר אינטר החלה לדגדג את הצמרת, כולם חשבו שהנה הם חוזרים, הנראזורי יכנסו למירוץ מחדש. אך כנראה שחלומות לחוד וציפיות לחוד. השחקנים של ראניירי (ואולי גם הוא עצמו) לא עמדו בלחץ והקבוצה החלה במטר הפסדים שסגרו לה סופית את חלום האליפות.
אחרי שאיבדה את הגביע האיטלקי בהפסד ללאציו בחצי גמר, איבדה כנראה גם את הליגה ברצף של 3 הפסדים קשים. 9 נקודות שבאינטר לא חשבו שיאבדו. הפסדים ללצ'ה, נובארה ועכשיו גם לבולוניה כולן מתחתית הליגה הביאו מכות כבדות לקבוצה.
אחרי הכל, כנראה שקלאודיו ראניירי יישאר לפחות עד סוף העונה, מישהו מוכן להמר שהוא יישאר שם גם בעונה הבאה?
מילאן: הזברה באדום-שחור
כבר שנתיים שמילאן רצה חזק בצמרת הסרייה A. השינוי הגדול שהגיע בעמדת המאמן כנראה מגלה לנו את מילאן החדשה.
בשנתיים האחרונות מילאן חוזרת למרכז הבמה האיטלקית לאחר מספר שנים לא קטנות בצילה של היריבה השנואה מהצד הכחול – אינטר. נראה שמקומו של אלגרי שמור לעוד כמה שנים טובות בעקבות ההצלחה. האם החיבור של המאמן הנכון בזמן הנכון הוא זה שמביא למילאנזים את סוד ההצלחה? או שמא בעצם הכל מונח על הכוכב העליון של הקבוצה – השבדי זלאטן איברהימוביץ'?
אחרי 4 שנים בצילו הנוראי של היער הכחול החליטו האדומים לצאת למלחמה ולהחזיר את ההגמוניה לעיר. אלופת אירופה 7 פעמים הרגישה שהיא מאבדת מכוחה והשפעתה על הליגה, והחליטה לעשות הכל על מנת לחזור לצד השולט והחזק בעיר ובעיקר בליגה כולה. בזמן שרוב הכתבות והסיפורים בכל עיתוני אירופה מהללים את ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד ואפילו פורטו, החליטו במילאן לעשות מעשה. לא עוד להיות עוד אחת מקבוצות הליגה ללא סיכויי אליפות.
לצורך משימת בניית והצערת הקבוצה מחדש סימן הנשיא סילביו ברלוסקוני את מסימיליאנו אלגרי בתור המאמן הבא של הרוסונורי. ההחתמה של אלגרי במועדון הרימה גבה בכמה מקומות שלא הבינו איך מגיע מאמן אלמוני שכזה לקדמת הבמה מבלי שהגיע להישגים בכדורגל האיטלקי. אך הפעם נראה שברלוסקוני פגע במטרה. אלגרי הלך בקו שהוא מאמין בו, דבקות במטרה עם עבודה קשה, טקטיקה שלא מביישת את הגדולות ביבשת, ובשנה אחת הצליח להחזיר את ההגמוניה האדומה-שחורה וכמובן את כתר האליפות האבוד.
אלגרי גם הצליח היכן שהרבה טעו בשנים האחרונות. ייצב את הסירה, תמרן בין הזקנים של הקבוצה לבין הצעירים והצעיד אותם בבטחה. הרכש אולי הכי חשוב של הקבוצה הוא השבדי זלאטן איברהימוביץ' שלא הצליח להתאקלם במדי אלופת אירופה – ברצלונה, עשה את המעבר המיוחל מבחינתו וחזר לכדורגל האיטלקי אותו הוא כל כך מכיר וגם אוהב. זלאטן אמנם שיחק באינטר, אבל כידוע לכולנו לשחקן השבדי החסון אין יותר מדי סנטימנטים או ערכים כשזה מגיע לכדורגל. כיום השבדי הוא למעשה המנהיג הבלתי מעורער של מילאן על המגרש. הוא שולט בקצב המשחק ומנווט אותו בהתקפה. אין ספק שהוא שחקן חשוב וכוח אימתני שעוזר למילאן להשיג את המטרות החדשות שלה.
בנוסף לזלאטן, ראינו עוד שמות חדשים שלאט לאט השתלבו בקבוצה ובהרכב: המגן השמאלי הנהדר שהגיע ממארסיי – טיה טיאוו, הבלם פיליפ מקסס שהגיע מרומא, אלברטו אקווילני שמושאל מליברפול, קווין עימנואלסון הקשר העולה בכוח ההולנדי שהגיע מאייאקס, קווין-פרינס בואטנג הגנאי המפציץ, וכמובן אנטוניו קאסנו הבעייתי מסמפדוריה. כמובן שלא נשכח את היהלום שבכתר – פאטו הברזילאי.
הדבר היחידי שהפתיע עד כה בהתנהלות של הקבוצה עד כה, היא הסכמתה למכור את אחד הכוכבים, והכוח הכי רציני בהתקפה (פאטו), לטובת קארליטו טבס שאמור היה להגיע ממנצ'סטר סיטי. למזלה הרב של הקבוצה, פאטו עצמו לא הסכים לעבור (לפ.ס.ז') ובכך מנע ממילאן צרה גדולה מאוד. טבס עמוס כשרון אך במקביל, גם עמוס בעיות שלא נגמרות. החלפה של שני השחקנים אחד בשני הייתה הורסת את כל מה שאלגרי ניסה לבנות בשנה וחצי האחרונות.
העונה, כמו בעונה שעברה, מילאן חזק במרוץ האליפות. איתה רצה אחת היריבות הכי גדולות ושנואות שלה – יובנטוס, שכמותה גם היא מנסה לחזור לקדמת הכדורגל האיטלקי והאירופי לאחר מספר שנים בעקבות פרשת הקאלצ'יופולי. כאשר מאחוריהן אפשר למצוא את אודינזה (הפתעה הפלאה כבר מספר עונות), לאציו (שחוזרת לצמרת) ואינטר שמתגנבת מאחור (לאחר פתיחה קטסטרופלית לעונה).
ההימור שלי לעונה הזו: מילאן תיקח אליפות גם השנה. אומנם היכולת כרגע לא בשמיים ולא עקבית יתר על המידה, אבל כרגע היא נראית הכי חזקה ומתאימה לזכייה נוספת. יובנטוס, אינטר ואודינזה יאלצו להסתפק במקום שיוביל לליגת האלופות בעונה הבאה.