תגית: מחמם את הלב

ג'אנט הייתה אהבת חייו של ווינסטון הו.

למעשה, זו הייתה אהבה ממבט ראשון עבור הנשמות התאומות, אשר התחזקה עם כל יום שעבר.

הזוג התחתן ב 1962 ואהבו אחד את השנייה ללא תנאי.

האהבה שלהם הייתה כל כך חזקה שאנשים בקהילה שאלו אותם איך הם נשארים כל כך מאושרים אחרי כל כך הרבה שנים יחד.

אבל האהבה שלה לא נמשכה לנצח. אחרי 33 שנות נישואים, ג'אנט הלכה לעולמה כתוצאה מהתקף לב.

אחרי שנישאו ב 1962, ווינסטון וג'אנט עברו לגור בחווה מקסימה שהתפרסה על פני שטח של 455 דונם.

ג'אנט ילדה את בנם הראשון זמן קצר אחר כך, ובמהלך השנים היה לשניים קשר שאחרים רק חולמים עליו.

מערכת היחסים שלהם הייתה חזקה ויציבה, הבן שלהם היה בריא והחווה שלהם שגשגה. החיים היו מושלמים בוויקוואר, גלוסטשייר, בית החלומות של ווינסטון וג'אנט במשך יותרת משלושה עשורים.

אבל הדברים עמדו להשתנות.

ב 1995 ג'אנט נפטרה בפתאומיות כשסבלה מהתקף לב בגיל 50.

ווינסטון היה שבור וכל עולמו התמוטט. אהבת חייו הייתה איננה.

כדי לכבד את זכרה של אישתו האהובה, ווינסטון שתל 6000 עצי אלון בשדה ליד הבית בו הם גרו כל השנים האלו.

ווינסטון רצה ליצור מקום פרטי וקדוש בו הוא והבן שלו יוכלו לבקר בימים קשים. אז ווינסטון החל לשתול עצים – הרבה עצים.

אבל מה שהופך את המחווה של ווינסטון למיוחדת כל כך זה מה שהוא החביא בתוך היער – שדה פתוח בצורת לב.

הכרזת האהבה היפיפייה שלו נשמרה בסוד מהעולם במשך 17 שנים. ווינסטון הגשים את המטרה שלו, אך המוטיבציה האמיתית מאחורי היצירה נשארה בסוד, מוסתרת בין כל העצים.

ב 2012 הסוד של ווינסטון סוף סוף נחשף כאשר אדם בשם אנדי קולט היה גבוה בשמים בכדור פורח. הוא הסתכל למטה וראה צורת לב.

המחווה היפיפייה של ווינסטון הייתה הגן הסודי שלו במשך שנים רבות עד שאנדי ראה אותו במקרה מלמעלה.

"אפשר לדמיין את סיפור האהבה הזה. יש לי כדור פורח משלי ואני עף איתו לעתים תכופות, אבל זה היה מחזה מדהים שמעולם לא ראיתי מהשמיים", אמר אנדי.

הקצה של הלב של ווינסטון הו מצביע לכיוון בית הילדות של ג'אנט.

ווינסטון גם שתל גדר חיה מסביב וכל אביב נרקיסים פורחים.

"חשבתי שזה רעיון נפלא – הייתה לי השראה – ושתלתי כמה אלפי עצי אלון. ברגע שסיימנו, שמנו כיסא בשדה, שצופה על הגבעה קרוב למקום בו גדלה", אמר ווינסטון.

ווינסטון אמר שלפעמים הוא הולך לשדה בצורת לב ונזכר ברגעים היפים שהיו לו עם ג'אנט.

"זו מחווה יפה שתישאר כאן שנים רבות", אמר ווינסטון.

שום דבר אומנם לא יחזיר את ג'אנט לחיים, אבל ווינסטון יכול להיות בטוח שהיא הייתה אוהבת את השדה בצורת לב שהוא הכין במיוחד בשבילה.

ויש לנו הרגשה שגן עדן דומה מאוד למקום הזה שהוא הכין לאישתו האהובה…

לאבד אדם יקר, במיוחד בעל או אישה שבניתם איתם את החיים זה הדבר הקשה ביותרת. אבל הסיפור הזה מראה שלפעמים דברים טובים יוצאים מטרגדיה.

לא משנה כמה ננסה, אי אפשר להעלים לגמרי את תופעת הבריונות מהחברה. זה נכון במיוחד בכל הקשור לילדים, שחלקם לא מבדילים בין טוב לרע, ופשוט מחפשים דרכים להיות מקובלים.

כתוצאה מכך, ילדים יכולים להיות יצורים אכזריים מאוד. בדיוק כמו שגילתה אבי האוול שקיבלה שיחת טלפון שוברת לב מאחת החברות שלה, קריסטין, ביום האהבה.

בתה של קריסטין, אייסלין, היא תלמידת כיתה ז', שציפתה בקוצר רוח ליום האהבה.

ילדים ויום האהבה

ישנו באזז מסוים בבית הספר כשמגיע ולנטיינס דיי (יום האהבה). ילדים מחליפים מתנות ושוקולדים, והיום מלא בהתרגשות חיובית וצחוק.

ביום שלישי בערב, אייסלין נשארה ערה מאוחר יותר מבדרך כלל כדי לאפות מספיק עוגיות בשביל חבריה לכיתה. היא לא יכלה לחכות להגיע לבית הספר ולחלק אותן לכולם, והיא גם ציפתה לראות מה האחרים הביאו בשבילה.

יום נוראי

למרבה הצער, היום לא הלך כמתוכנן.

אייסלין חילקה את העוגיות שלה, אבל היא לא קיבלה דבר אחד בחזרה. ואז, בסוף היום, היא עלתה על אוטובוס ההסעות וילד אחד אכזרי אמר לה, "אל תפלי, יש כאן רעידת אדמה". היא חלפה על פניו, וילדה אחרת צעקה לה, "לא קיבלה מתנות תליום אהבה כי את כלבה שמנה מ*דיינת".

אייסלין כמעט הגיעה הביתה לפני שפרצה בבכי. אמא שלה קריסטין לא הצליחה להרגע אחרי ששמעה את הסיפור, ומאוחר יותר פנתה לחברה הטובה שלה אבי.

כשאבי שמעה את הסיפור, היא ביקשה מהבנות שלה לשתף את מה שקרה. הן ארגנו שיחת וידאו עם אייסלין כדי לשפר את מצב הרוח שלה.

תגובה כועסת

אבל מי שלקח את זה אפילו צעד אחד רחוק יותר היה בנה בן ה 15 של אבי, אייזיאה, שהיה בשוק וכעס כל כך שהוא ידע שהוא חייב לעשות משהו כדי להקל על חייה של אייסלין.

אייזיאה לומד בבית, אבל יום למחרת הוא חיכה עד לארוחת הצהריים לפני שנסע לבית הספר של אייסלין. הוא מצא אותה בקפיטריה, וללא אזהרה, ניגש אליה עם משהו ביד.

"אייסלין עדיין ברקיע השביעי", אמרה אבי. "המשפחות שלנו תמיד היו קרובות ואנחנו אוהבים אחד את השני מאוד ולא יכולנו לסבול את הכאב שנגרם לאייסלין".

"רצינו לגרום לה לחייך שוב ושתדע שאוהבים אותה. אני כל כך גאה בבן שלי שחשב על זה ועל מה שהוא עשה".

צפו בסרטון של אייזיאה מפתיע את אייסלין בבית הספר:

תודה ענקית לכל מי שעמד לצידה של אייסלין בזמן המצוקה שלה!

אנחנו צריכים לעבוד יחד כדי לשים סוף לבריונות בכל צורה. שתפו את הכתבה עם המשפחה והחברים שלכם אם אתם מסכימים.

לא לקח זמן רב עד שההורים של צ'ארלי הבינו שמשהו לא כשורה עם התינוקת שלהם.

היא לא הגיבה צלילים בכלל. הם החלו לחשוד שלבת שלהם יש בעיית שמיעה.

כמובן, בתור הורה, אתם מקווים לטוב ביותר עבור הילד שלכם ותעשו כל מה שאתם יכולים כדי לעזור לו. אז אמא של צ'ארלי מיד לקחה אותה לראות רופא.

 

View this post on Instagram

 

From the bottom of my heart- thank you all so much for the heartfelt responses to our video of Charlotte hearing for the first time. All the pain I felt knowing she hadn't heard me tell her "I love you" the last few months instantly went away in that moment. With all of the craziness going on in the world, we love that Charly has been able to warm hearts everywhere. We just adore her sweet little soul and I love being her mama! #charlyshearingjourney #darlingcharly #phonak #cochlear #deaf

A post shared by Christy Keane (@theblushingbluebird) on Oct 16, 2017 at 5:55am PDT

מגיל צעיר ילדים לומדים לפתח מחשבות ורווחה רגשית דרך שמיעה.

זה לא שכיח עבור ילדים קטנים לא לשמוע, אבל אם אתם חושדים שזה אולי המקרה עם הילד שלכם, חשוב מאוד להעניק לו עזרה כמה שיותר מהר.

עזרה בגיל מוקדם יכולה לעזור להתפתחות השפתית שלהם. ככל שהם יקבלו את הכלים המתאימים בגיל מוקדם, כך השפה שלהם תתפתח מהר יותר.

למרות שההורים של צ'ארלי גילו את הבעיה בשלב מוקדם, הם לא היו בטוחים אם מכשיר שמיעה יעזור.

לא קל לשאול ילד צעיר שאפילו לא למד עדיין לזחול.

כאשר שמו את מכשיר השמיעה באוזן של צ'ארלי, אמא חששה, אך גם הייתה מלאת תקווה.

לא לקח זמן רב עד שהעיניים של צ'ארלי נפקחו לרווה כאשר שמעה את קולה של אמה.

למעשה, שמיעת הקול של אמא הייתה כל כך מרגשת, שצ'ארלי החלה לבכות.

זה מדהים שאפילו לתינוקת יכולים להיות כל כך הרבה רגשות בו זמנית.

אף אחד לעולם לא ידע מה בדיוק צ'ארלי הקטנה הרגישה כאשר שמעה את הקול של אמא שלה בפעם הראשונה.

עכשיו, למרות שלצ'ארלי עוד יש זמן עד שהיא תתחיל לדבר, היא בהחלט נמצאת בכיוון הנכון.

צפו למטה בסרטון ותראו את התגובה סוחטת הדמעות של צ'ארלי:

גם אתם לא הצלחתם לעצור את הדמעות?

בשביל רובנו, נסיעות לשדה התעופה יכולות להיות חוויות מעייפות מאוד. המקום בדרך כלל הומה אדם, מלא באנשים שממהרים ממקום אחד לשני, או שיושבים שעות ארוכות עם מעט מאוד דברים לעשות מלבד להעיף מבט מפעם לפעם אל לוח הטיסות האלקטרוני.

הסופר והנואם קווין ארמנטרוט אולי ציפה לחוות את אותם תסכולים כאשר היה לאחרונה בשדה התעופה עם בתו בת השנה וחצי. אך החוויה שלו הפכה להיות כזו שהוא לעולם לא ישכח, והוא פשוט היה חייב לשתף אותה עם העולם.

הסיפור של ארמנטרוט הוא על בתו הקטנה קרטר ג'ין ועל היכרות לא צפויה שהייתה לה עם אדם בשם ג'וזף רייט.

ג'וזף רייט הוא מנהל מכירות, ומסתבר שגם יש לו לב מזהב.

הוא יצר חברות עם קרטר ג'ין ארמנטרוט בת השנה וחצי שהשאירה את האבא קווין מלא ברגשות.

פוסט בפייסבוק

קווין עצמו ידע שהוא חייב לספר בפייסבוק את כל הפרטים של המפגש, וזה מה שהוא כתב:

"אתמול בלילה, בזמן שחיכינו לעלות למטוס, קרטר ג'ין הייתה סקרנית כמו תמיד ורצתה לפגוש ולהגיד 'היי' לכל מי שהיא יכולה, אז היא ניגשה לאיש הזה", הוא כתב.

"הוא היה נחמד ושאל אם היא רוצה לשבת איתו. הוא שלף את הטאבלט שלו והראה לה איך לצייר איתו, הם צפו יחד בסרטים מצוירים, והיא הציעה לו חטיפים. וזה לא היה עניין של כמה דקות, אלא של 45 דקות. לראות אותם ברגע הזה, לא יכולתי שלא לחשוב על המינים השונים, גזעים שונים, דורות אחרים, ועל חברים הכי טובים. זה העולם שאני רוצה בשבילה".

"במדינה כל כך מחולקת על ידי אמונות, אני רוצה שהחיים שלה יהיו מלאים ברגעים כאלה…לא ליברלי או שמרני או דמוקרטי או רפובליקני, סוציאליסט או קפיטליסט, פשוט בן אדם".

יותר מכך, ארמנטורט התראיין ליאהו לייף סטייל והודה שג'וזף הראה סבלנות מדהימה עם הבת שלו.

"היו כמה רגעים שהיא צרחה וניסתה להיכנס ליומן העבודה שלו, אבל לא היה לו אכפת בכלל", הוא אמר.

למרבה המזל, הפוסט של ארמנטרוט הגיע לחברים של ג'וזף, שלא הופתעו ממה שקראו.

הפוסט של קווין זכה לכמעט 300,000 לייקים  ושותף יותר מ 200,000 פעמים!

ג'וזף רייט, אנו מצדיעים לך! אם רק אנשים היו לוקחים קצת זמן מהיום שלהם כדי להכיר ולהיות נחמדים לאנשים אחרים…

שתפו את הכתבה אם זה העלה לכם לחיוך על הפנים.

צלם העיתונות ג'מב אקאש נוגע בליבם של אנשים בכל העולם, בזכות פוסט מיוחד שהוא כתב בפייסבוק.

בפוסט, הוא מספר את הסיפור של אבא עני שעובד קשה כל יום כדי שהילדים שלו יוכלו ללכת לבית הספר. משהו שהוא עצמו מעולם לא זכה לעשות.

האבא, העונה לשם אידריס, אומר: "מעולם לא סיפרתי לילדים שלי במה אני עובד. לא רציתי שהם יתביישו בגללי. כשבתי הצעירה שאלה אותי מה אני עושה, הייתי אומר לה בהיסוס שאני "פועל".

אבל זה רחוק מהאמת.

הנה הסיפור של האבא:

מעולם לא סיפרתי לילדות שלי במה אני עובד. לא רציתי שהן יתביישו בגללי. כשבתי הצעירה שאלה אותי מה אני עושה, הייתי אומר לה בהססנות שאני פועל.

לפני שחזרתי הביתה בכל ערב, הייתי מתקלח בשירותים ציבוריים כדי שהם לא יקבלו רמז לעבודה שאני עושה. רציתי לשלוח את הילדות שלי לבית הספר, רציתי שהן ילמדו. רציתי שהן יעמדו עם כבוד מול אנשים. לא רציתי שאנשים יתנשאו עליהן ויחשבו שהם יותר מהן, כמו שכולם עשו לי. אנשים תמיד השפילו אותי. 

השקעתי כל אגורה ממה שהרווחתי בחינוך של הבנות שלי. מעולם לא קניתי חולצה חדשה, במקום השתמשתי בסף כדי לקנות להן ספרים.

כבוד, זה כל מה שרציתי לקבל מהן. הייתי מנקה.

ביום האחרון להרשמה לאוניברסיטה שבתי רצתה להתקבל אליה, לא הצלחתי לגייס מספיק כסף בשביל דמי ההרשמה. לא יכולתי לעבוד באותו היום, ישבתי ליד ערימת אשפה, מנסה בכל הכוח להסתיר את הדמעות.

שאר העובדים הסתכלו עלי אבל אף אחד מהם לא בא לדבר איתי. נכשלתי והרגשתי שליבי נשבר.

לא ידעתי איך אעמוד מול בתי כאשר תשאל אותי לגבי ההרשמה כאשר אחזור הביתה. 

נולדתי עני. אני מאמין ששום דבר טוב לא יכול לקרות לאדם עני. אחרי העבודה כל שאר המנקים ניגשו אלי, ישבו לידי ושאלו אם אני מחשיב אותם כאחים שלי. לפני שיכולתי לענות, הם נתנו לי את הכסף שהם הרוויחו באותו יום.

כשניסיתי לסרב להם; הם לא הסכימו לשמוע ואמרו, 'אנחנו נרעב היום אם צריך אבל הבת שלך צריכה ללכת לאוניברסיטה'.

לא הצלחתי לענות להם. באותו היום לא עשיתי מקלחת, הלכתי ישר לבית כשאני נראה כמו מנקה.

הבת שלי תסיים בקרוב תואר ראשון באוניברסיטה. שלושת הבנות שעדיין בבית לא נותנות לי ללכת לעבודה יותר. לבת באוניברסיטה יש משרה זמנית, ושלושת הבנות האחרות עוסקות בהדרכה. אבל לפעמים היא לוקחת אותי למקום העבודה שלי. ומכינה אוכל לכל העובדים. 

הם צוחקים ושואלים מדוע היא מכינה להם אוכל לעתים תכופות כל כך. הבת שלי אמרה להם, 'כולכם לא אכלתם באותו היום בגללי, כדי שאני אוכל להיות מי ומה שאני היום, תתפללו עבורי שאני אוכל להאכיל אתכם כל יום'.

היום אני כבר לא מרגיש כמו אדם עני. אם יש לכם ילדים, איך אתם יכולים להיות עניים!

-אידריס

לפעמים אנחנו שוכחים את ההקרבות שההורים לנו עושים עבורנו. האבא הזה עשה כל כך הרבה עבור הבנות שלו, והוא עשה את הכל מתוך אהבה טהורה וללא תנאי. 

אנו מקווים שההורים האוהבים שלנו – והאבא הזה – יקבלו את כל התודה וההכרה שמגיעים להם. 

שתפו את הסיפור הזה כדי שעוד אנשים יוכלו להתרגש מהמילים העוצמתיות של האבא הזה!

לפעמים אנחנו פוגשים בחיים אנשים שבאמת יש להם לב זהב. זה לא דבר שכיח למצוא נשמה כזו, אבל הם כן קיימים…ולפעמים במקומות שאנו הכי פחות מצפים.

ד"ר אריק בוסטורם, רופא מאזור כפרי במינסוטה, הוא אחד מהאנשים האלה. הדבר שהוא הכי אוהב בחיים זה לחגוג ולכבד לידות של תינוקות שהוא עזר ליילד.

אבל עזרה בהענקת חיים לדור הבא זה לא הדבר היחידי שבזכותו ד"ר בוסטורם עלה לכותרות…

ד"ר בוסטורם הוא רופא מיילד שעוזר לנשים לפני הלידה, בלידה עצמה ואחריה.

הוא עשה לעצמו שם לא קטן בתור הרופא החדש באזור הכפרי של מינסוטה, ולא רק בזכות הדרך בה הוא עוזר לנשים בזמן שהן הכי צריכות את העזרה הזו.

אתם מבינים, ד"ר בוסטורם עושה מעל ומעבר לתפקיד שלו בכך שהוא תופר שמיכות אישיות לכל אחד מהתינוקות שהוא מיילד.

בהתחלה, הוא התקשה עם התפירה, אך הוא התמיד בזה מכיוון שרצה לעשות משהו מיוחד באמת עבור המטופלים שלו. מאז שהתמקצע, ד"ר בוסטורם תפר ביד שמיכה לכל תינוק שיילד.

לייסי הייטלטי היא אחת המטופלות של דS"ר בוסטורם. לאחרונה היא ילדה תינוקת, ולא היה לה מושג שהרופא הנחמד יפתיע אותה עם שמיכה אישית בבדיקת שבועיים לאחר הלידה.

פשוט תראו את התגובה שלה בסרטון למטה:

איזו מחשבה נפלאה  של הדוקטור!

אם אתם חושבים שמגיע לו כל הכבוד, שתפו את הכתבה והפיצו את האושר היום!

במשך עשרות שנים אמנדה סקרפינטי שמרה על תמונה בשחור לבן של אחות מחבקת אותה כשהייתה תינוקת.

השנה בה צולמה התמונה הייתה 1977 והיא צולמה בבית חולים בניו יורק אחרי שאמנדה סבלה מתאונה קשה. אמנדה, אז בת 3 חודשים, נפלה מהספה לתוך מכשיר אדים ונשארה עם כוויות בדרגה 3. בתמונה, הראש של הילדה הקטנה עטוף בתחבושת כשהאחות עושה כמיטב יכולה לנחם אותה.

במהלך השנים הבאות, אמנדה עברה ניתוחים רבים והייתה קורבן לבריונות מתלמידים בבית הספר בגלל המראה שלה. בכל פעם שלאמנדה היה יום רע, היא הייתה מסתכלת על תמונת השחור לבן עם של האחות. התמונה הביאה לה נחמה כשהיא יודעת שיש לפחות אדם אחד שאכפת לו ממנה.

אמנדה המשיכה לקוות שיום אחד היא תזכה לפגוש את המלאך השומר שלה. היא חיפשה במשך 20 שנה, ולבסוף החליטה לפנות לרשתות החברתיות בניסיון אחד אחרון.

מה שקרה אחר כך חימם לנו את הלב, והיינו חייבים לשתף את הסיפור המרתק הזה איתכם!

השנה הייתה 1977 כאשר אמנדה סקרפינטי, תינוקת בת 3 חודשים, הובהלה באמבולנס לבית החולים באולבני, ניו יורק, עם כוויות בדרגה 3. היא ספה מהספה לתוך מכשיר אדים.

בבית החולים טיפלה בה אחות צעירה. בתמונת השחור לבן מאותה שנה רואים את האחות מחזיקה את אמנדה בזרועותיה ומחייכת אליה בעדינות.

קורבן בלתי פוסק לבריונות

אמנדה החלימה מהתקרית, אך למרבה הצער היא הייתה קורבן לבריונות אינסופית בגלל הצלקות שהשאירו הכוויות.

"כשהייתי ילדה, והיו לי צלקות מהכוויות, כל הזמן היו מציקים לי, מענים אותי", אמרה אמנדה. "הייתי מסתכלת על התמונות האלה ומדברת איתה, אפילו שלא ידעתי מי היא. קיבלתי נחמה רק מלהסתכל על האישה הזו שנראתה כל כך כנה ואמיתית כשטיפלה בי".

אמנדה קיוותה שיום אחד היא תוכל למצוא את האחות שניחמה וטיפלה בה במהלך התקופה הקשה. אחרי 20 שנים של חיפושים, ללא הצלחה, אמנדה ניסתה את מזלה ברשתות החברתיות. היא שיתפה את תמונת השחור לבן בעמוד הפייסבוק שלה, וכתבה, "ממש הייתי רוצה לדעת איך קוראים לה ואולי לדבר ולהיפגש איתה. בבקשה שתפו, כי אתם לעולם לא יודעים למי זה יכול להגיע".

התפשטה כמו אש בשדה קוצים

הפוסט שלה שותף פעמים רבות, ויום למחרת היא קיבלה את ההודעה לה חיכתה כל כך הרבה זמן. אנג'לה לירי, שעבדה בבית החולים באותו הזמן, זיהתה את חברתה לעבודה, סוזן ברגר. סוזן הייתה בת 21 כשהתמונה צולמה ובדיוק סיימה לימודים באוניברסיטה. גם היא שמרה את התמונות ומעולם לא שכחה את התינוקת עם הכוויות.

"אני זוכרת אותה. היא הייתה שלווה ושקטה מאוד", נזכרת סוזן. "בדרך כלל כשתינוקות יוצאים מניתוח הם ישנים או בוכים. היא הייתה כל כך בוטחת ורגועה. זה היה מדהים".

זמן קצר אחר כך, השתיים זכו לאיחוד מרגש אחרי 38 שנים.

"אני לא יודעת לכמה אחיות היה את המזל שמשהו כזה יקרה, שמישהו יזכור אותך אחרי כל כך הרבה זמן", אמרה סוזן.

"אני מרגישה כבוד שאני זו שמייצגת את כל האחיות שטיפלו באמנדה במהלך השנים".

כל כך התרגשנו כשקראנו את הסיפור הזה, במיוחד כשחושבים על כל מה שאמנדה עברה.

זה ידוע ומתועד שלמגע פיזי יש אפקט מרפא על בני אדם, ובמיוחד על פגים. זה יכול להיות קשה מאוד לפגים להיות רחוקים מההורים שלהם אפילו לשנייה אחת. ורוב ההורים מנסים להישאר בפגיה יחד עם הניסים הקטנים שלהם כמה שיותר.

אך למרבה הצער, הורים צריכים לפעמים לעשות דברים אחרים מחוץ לבועת התינוקות, כמו לעבוד או לעשות סידורים. כשזה קורה, זו לא אשמת אף אחד, למרות שזה קשה מאוד להשאיר את התינוק לבדו בבית החולים.

אך בפגיה בבית חולים באטלנטה, מישהו הופך את החיים קלים יותר עבור הורים במהלך 12 השנים האחרונות. דייויד דוצ'מן חיבק אלפי תינוקות בבית החולים במהלך השנים, והכל כדי להקל על חייהם של ההורים שלהם.

לפני 15 שנה, דיוויד דוצ'מן יצא לפנסיה אחרי קריירה ארוכה ומוצלחת בתור איש עסקים בינלאומי. אבל כמו פנסיונרים רבים, היה לו הרבה זמן פנוי והוא לא ידע מה הוא רוצה לעשות בזמן הזה. הוא עשה כמה הרצאות באוניברסיטה הקרובה לביתו. אך הוא רצה לעשות משהו שיתרום בחזרה לקהילה.

וזה היה הרגע שהוא הבין שהוא יכול לעשות משהו שיעזור לדור הצעיר. הוא הלך לבית חולים באטלנטה ושאל אם הם צריכים מתנדבים, והם אכן היו צריכים. בשנה הראשונה, דיוויד עזר במחלקת טיפול נמרץ לילדים, ולאחר מכן התבקש לעזור בטיפול נמרץ לתינוקות.

"לפני ששמתי לב, החזקתי תינוקות קטנים בידיים", סיפר דיוויד. "ו 12 שנים חלפו להן במהירות".

דיוויד בן ה 82 הוא נשוי, יש לו שתי בנות בשנות ה 50 לחייהן, ויש לו גם שני נכדים. הוא אמר שהעבודה שלו בבית החולים לא עזרה רק לתינוקות, אלא מהווה ברכה עבורו.

"זה מספק מאוד, לא רק בגלל שהתינוקות בוכים ואתה יכול לעזור להם להפסיק לבכות. התחלתי לאהוב את זה, אבל לא רק בגלל החיבור עם התינוקות, אלא בגלל האווירה הכללית בבית החולים".

אבל דיוויד לא נמצא שם רק בשביל התינוקות – הוא שם גם עבור ההורים כשהם זקוקים לכתף תומכת.

"אני מדבר לפעמים עם אמהות ומחזיק להם את היד, מכיוון שלהחזיק יד של אמא זה חשוב בדיוק כמו להחזיק יד של תינוק. הורים נמצאים תחת לחץ רב. כשיש מישהו שאומר להם שהם יכולים ללכת לאכול ארוחת בוקר ולהבטיח להם שאני אשאר עם התינוק שלהם, זה בעל משמעות עבורם. זה חשוב", אמר דיוויד.

זה משהו שאמו של לוגן הקטן למדה מקרוב. היא חוזרת הביתה לישון בכל לילה. ואז בכל בוקר, היא חוזרת לבית החולים כדי להיות עם בנה בפגיה. לוגן נולד בשבוע ה 25 להריונה של אמו, ואמא שלו אמרה שהיא מרגישה אשמה שהיא יכולה להישאר איתו 24/7.

עד שיום אחד הכל השתנה. היא הגיעה לבית החולים וראתה את דיוויד יושב בכיסא מחזיק את בנה בזרועותיו.

"הוא חייך ואמר, 'היי! אני הסבא של הפגיה' ".

אמו של לוגן מיד החלה לבכות כשרגשות האשמה והצער שלה לאט לאט דעכו.

היא התקשתה לעצור את הדמעות, אך היא הצליחה לצלם תמונה של לוגן ודיוויד. ואז, בית החולים פרסם את התמונה בעמוד הפייסבוק שלו, ומאות אלפי אנשים שיבחו והיללו את 'הסבא של הפגיה'.

בית החולים כתב, "התמונה הזו מתעדת רק רגע אחד יקר עם מתנדב שהוא אגדה בבית החולים, אשר מחזיק את ידיהם של מטופלים וההורים שלהם ב 12 השנים האחרונות".

דיוויד פשוט מאושר להחזיק את הפגים ולעזור להורים שלהם בזמנים הקשים ביותר בחייהם.

"אם יש משהו שאני יכול לעשות כדי שאנשים ירגישו שמטפלים בהם, זה מה שאני אעשה", אמר דיוויד.

למרבה המזל, מספר תחנות טלוויזיה ועיתונים העלו את האדם היקר הזה לכותרות. אחרי 12 שנים, המעט שאנו יכולים לעשות זה לגרום לכמה שיותר אנשים להכיר את האיש המדהים הזה!

בעולם הוגן, אף ילד לא יצטרך לראות את בית החולים מבפנים כשהוא גדל. תהיה להם הזדמנות לשחק וללמוד בסביבה בטוחה, כמו שמגיע לכל ילד.

עבור ג'קסון מקי בן ה 8, המציאות הייתה רחוקה מזה. הוא בילה חלק גדול מחייו הקצרים בבית החולים.

כשהיה קטן, נמצאה במוח שלו ציסטה. הוא נולד עם הידרוצפלוס כרוני – הצטברות נוזל חוט שדרה במוח.

הוא נכנס ויוצא מבתי החולים יותר ממה שכל ילד אמור. החברים שלו במסע הזה תמיד נשארו זהים: אמא שלו, אבא שלו, ובובת הדובי הקטנה שלו 'ליטל בייבי'.

למרבה המזל, ג'קסון בורך עם רופאים מדמהימים. אחד מהם, דניאל מקינלי, מטפל בו מאז שהגיח לאוויר העולם.

במהלך הניתוח האחרון של ג'קסון, הייתה לו בקשה מיוחדת מהרופא שלי רגע לפני שהרדימו אותו.

דניאל לא יכל לסרב לילד לו עזר כבר שמונה שנים. אז בלי לשאול אפילו את ההורים של ג'קסון, הוא עשה משהו שלא הייתם מוצאים בספר ההדרכה של מנתחים.

אחרי ההחלטה שלו, דניאל זכה למחמאות ושבחים בכל העולם עבור החמלה המרגשת שלו.

"חשבתי שזה יגרום לכמה אנשים לחייך, זו הייתה הכוונה היחידה שלי", אמר מקינלי.

"אני שמח שאחרים נהנו מזה".

דניאל ביקש מהאחיות להכין שולחן ניתוחים קטן.

קודם הוא ניתח את ג'קסון, אבל כשסיים הוא החליט שיש לו עוד עבודה לעשות.

בלי היסוס

לפני שהורדם, ג'קסון שאל את דניאל אם הוא יכול לנתח גם את הדובי הקטן שלו, 'ליטל בייבי'. הרופא המתחשב לא היסס לשנייה וקיבל על עצמו את המשימה.

לאביו של ג'קסון היו רק דברים טובים לומר על דניאל.

זה מוכיח שהוא לא רק מנתח מדהים, אלא גם בנאדם מדהים.

"הוא אחד האנשים הנחמדים שפגשתי", אמר אביו של ג'קסון, ריק.

כשג'קסון התעורר מהניתוח, הוא שמח לראות שליטל בייבי נתפר באותה צורה כמוהו.

זו הייתה הפעם הראשונה שד"ר דניאל מנתח בובת דובי, אבל משהו אומר לנו שזו לא הפעם האחרונה.

אחרי הניתוח, הוא בחר לשתף את הסיפור שלו ברשת החברתית, וזכה לשבחים על המאמצים שלו.

ליד התמונה הוא כתב:

"המטופל שאל אם אני יכול לתקן את הדובי לפני שמרדימים אותו…איך יכולתי להגיד לא?"

Patient asks if I can also fix teddy bear just before being put off to sleep… how could I say no? pic.twitter.com/WOKFc5zr91

— P. Daniel McNeely (@pdmcneely) September 30, 2018

המחווה הנפלאה של ד"ר דניאל מקנילי התפשטה ברשת כמו אש בשדה קוצים, כשאנשים בכל העולם מהללים ומשבחים אותו.

שתפו את הכתבה עם החברים כדי שגם הם יוכלו ליהנות מהסיפור מחמם הלב הזה. זה מגיע לד"ר דניאל!

אמנדה קרטג'ין היא יותר מבעלת עסק. היא אמר לילד בעל צרכים מיוחדים, תומכת חזקה של הקהילה, בוסית לצוות מאושר, בין שאר הדברים.

וזו הסיבה שכאשר אמנדה שמעה שאחד העובדים שלה הוטרד על ידי לקוח, היא ידעה שהיא חייבת לפעול.

זה שכיח בתעשיית השירות להחליק בעיות על ידי כך שאומרים 'הלקוח תמיד צודק'. אבל ברור שהלקוח לא תמיד צודק, וכאשר אמנדה שמעה מה קרה בתוך המסעדה שלה, היא הזדעזעה.

היא החליטה לפעול נגד אותו אדם שהביך את העובד שלה וגרם לו להרגיש לא טוב לגבי מי שהוא.

בתור אמא לילד עם תסמונת דאון, אמנדה יודעת שאלו עם צרכים מיוחדים צריכים קצת יותר זמן כדי לבצע מטלות מסוימות. ברגע שהם מצליחים, האפשרויות הן אינסופיות!

לפי הדיווח, אמנדה הסבירה שהבן שלה הוא ההשראה שעומדת מאחוריה גיוס עובדים רבים בעלי מוגבלויות שעובדים במסעדה.

"אנחנו ההורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים תמיד צריכים לשבור מחסומים, להתמודד עם סטיגמות, ללמד אנשים אחרים שהילדים שלנו יותר דומים להם מאשר שונים…", היא אמרה.

"אם יש לכם את הסבלנות לאפשר להם לקחת את הזמן וללמוד בקצב שלהם, כשהנורה נדלקת, אי אפשר לעצור אותם".

כדמות אימהית, אמנדה מגינה על העובדים שלה כאילו הם משפחה. וכאשר שמעה על לקוח שגרם לעובד שלה להרגיש חסר חשיבות היא התרגזה.

לפי הדיווחים, הלקוח ביקש מהעובד למלא את קערת החסה שלו מבר הסלטים. זה לא היה משהו שהנער הוכשר לעשות, מכיוון שכל אחד מהעובדים במסעדה הוכשר לעשות עבודה ספציפית.

שיטת הניהול הייחודית של אמנדה לא התיישבה טוב עם הלקוח, והוא החל לתקוף את העובד, את המנהל, ואחרים שהיו במסעדה.

"המנהל שלי הסביר לו בשקט ובפרטיות את הסיטואציה, 'זו לא העבודה שלו. הכשרנו אותו לעשות עבודה ספציפית, וישנן נסיבות מיוחדות', אבל הלקוח עדיין לא היה מרוצה", אמרה אמנדה.

למרבה הצער, הדברים לא הסתיימו כאן. לפני שיצא בסערה מהמסעדה, הלקוח הממורמר צרח שהמסעדה צריכה לתלות בחוץ שלט ש"מזהיר" אנשים אחרים לגבי העובדים בעלי המוגבלויות של המסעדה.

אז אמנדה עשתה בדיוק את זה…

היא חשבה שהשלט יהיה דרך מצוינת להגן על העובדים שלה ולגרום להם להרגיש מוערכים, ובאותו הזמן לשלוח מסר ברור לכל אלו שלא רואים את העולם כפי שהיא רואה אותו.

"הם כמו הילדים שלי, וזה הכעיס אותי. רציתי לעשות משהו לא חצוף אבל שיעביר את המסר", היא אמרה.

בשלט היא כתבה:

"אנחנו גאים להיות מעסיק שוויון הזדמנויות, ומעסיקים את כל הילדים של אלוהים! :)"

צפו בדיווח החדשות על השלט הנפלא של אמנדה:

ובכן, אנו חייבים לומר שאנחנו תומכים לחלוטין בהחלטה של אמנדה, כמו גם בגישה בה היא מנהלת את המסעדה!

אם אתם מאמינים שאמנדה עשתה את הדבר הנכון, ספרו לנו על זה בתגובות למטה. שתפו את הכתבה כדי להראות את התמיכה שלכם.