דווין שוקו, מתאבק מתיכון נורטון לא הפסיד השנה קרב אחד, עד אתמול.
אחרי שניצח את הקרב ה 100 שלו, ועלה למאזן של 0-27 השנה, שוקו רותק למזרן על ידי תלמיד המייצג את תיכון דייטון-רהובוט.
היריב שלו? מתאבק בעל צרכים מיוחד בשם אנדי הולנד.
שוקו אמר שהוא שמח מאוד להעניק את הניצחון של להולנד, כמחווה וכבוד לתשוקה, התמדה והעבודה הקשה שלו.
איזה ילד גבר!
זאת פרסומת מרגשת ביותר בשם 'הגיבור'.
היא נוצרה על ידי חברת הביטוח Thai Life והיא עוקבת אחרי החיים של אדם טוב לב שמתעורר כל בוקר ועושה מעשים טובים עבור אחרים. הכל מהאכלת כלב משוטט ועד לתת לילדה ענייה כסף. הוא אפילו משאיר בננות על ידית הדלת של שכנה מבוגרת. כל המעשים שלו עוברים בלי שאף אחד ישים לב. הוא לא מקבל הכרה ולא תהילת מדיה חברתית. ולא אכפת לו מכל זה.
"הוא לא מקבל דבר. הוא לא יתעשר. הוא לא יופיע בטלוויזיה. עדיין אנונימי. ואפילו לא קצת יותר מפורסם".
אבל ככל שהזמן עובר, האדם מקבל את הגמול שלו על המעשים המסורים. הילדה הקטנה חוסכת כסף כדי ללכת לבית הספר, הכלב המשוטט הולך איתו הביתה. הפרחים שקיבלו מים מתחילים לפרוח.
"הוא עד לאושר. מגיע להבנה עמוקה יותר. מרגיש את האהבה. מקבל את מה שכסף לא יכול לקנות. עולם שנהיה יפה יותר".
זאת אולי הפרסומת הכי מרגשת ונוגעת ללב שתראו. בימים האלה של אנשים עם אגו ומחפשי תהילה אחרים, זה הדבר הכי מרענן שיש. הלוואי והעולם שלנו היה כמו העולם שלו.
ארגון בשם Aspinall עובד כדי להחזיר גורילות בשבי בחזרה לסביבה הטבעית שלהם. הארגון מנוהל על ידי דמיאן אספינל, שבמהלך 10 השנים האחרונות ראה מאות גורילות שחזרו לטבע.
במהלך הזמן הזה, גורילה מצאה מקום מיוחד בליבו של דמיאן: קוויבי. דמיאן טיפל בקוויבי עד שהיה בן 5 ואז שוחרר בחזרה לג'ונגל. אף אחד לא חשב שהשניים יפגשו שוב.
5 שנים אחר כך דמיאן החליט לחפש את חברו הוותיק, למרות שכולם הזהירו אותו שסביר להניח שקוויבי כבר התרגל לחיים בטבע ויתנהג באגרסיביות כלפי כל אחד שינסה להתקרב אליו.
הסרטון מראה מה קורה כאשר השניים נפגשו שוב בפעם הראשונה מזה 5 שנים. זה פשוט מדהים – תוך מספר שניות הלב שלי נמס. צפו באיחוד המרגש למטה.
אישה אחת קיבלה את מתנת חג המולד האולטימטיבית. מה שהיה אחר הצהריים רגיל של יום ראשון, הפך למשהו בלתי רגיל.
לאווה יש בן בשם דוני שהתחתן עם מירנדה. שניהם משרתים בחיל האוויר, אבל לאחרונה מירנדה פרשה מהשירות. התכנית הייתה לאמץ ילד. התהליך הלא צפוי ומלא ההפתעות שגורר איתו הרבה גורמים לא ידועים היה משהו שהזוג רצה לשמור לעצמו. הם לא רצו שאנשים אחרים ידעו על רכבת ההרים הרגשית שהם עוברים, אז הם שמרו הכל בסוד. מירנדה הסבירה:
"רצינו להגן על ליבנו ועל הלב שלהם. לקחנו סיכון עצום. ברגע שהתינוקת לילי עברה אלינו באופן רשמי, והפכה לבת שלנו, החלטנו שזה לא סוג החדשות שאנחנו רוצים לשתף בטלפון".
ברגע שהכל היה נעול וחתום, והזוג הפך להורים באופן רשמי, הם החליטו לנסוע לאווה באותו יום ראשון מיוחד. הביקור עצמו לא היה ההפתעה, אלא האושר שהם הביאו יחד איתם היה ההפתעה הגדולה. לאווה לא היה מושג, והתגובה שלה אומרת הכל.
ספורט קבוצתי יכול לפעמים לשנות למישהו את החיים.
הנה ילד בשם מיצ'ל שמאז שהיה ילד היה מאוהב ואוהד של משחק הכדורסל. הוא עוזר לקבוצה והוא הילד האהוב והעוזר של המאמן. מיצ'ל הוא גם ילד בעל צרכים מיוחדים. במהלך שהפתיע את כולם, המאמן אמר למיצ'ל לשים את גופיית הקבוצה ולהתכונן למשחק. זה היה סיום העונה, המשחק האחרון, וזה היה הזמן לתת הזדמנות לאלו שבדרך כלל לא מקבלים אותה.
הוא נכנס למשחק, וחבריו לקבוצה מסרו לו את הכדור כדי שיקלע, אבל הוא פשוט לא הצליח. הוא לא קלע סל אחד, אבל המאמן קיווה שרק עצם העובדה שהוא נכנס למשחק תשמח אותו. אבל אז קרה דבר מדהים…
אף אחד לא צריך להיות מופתע שבחורף קר, אבל החורף שבמדינת יוטה הוא קר מאוד, והשלג יורד שם כבר מחודש נובמבר.
וכאשר יצור חי נמצא בחוץ בטמפרטורות הקפואות הללו זה יכול להיות מסוכן מאוד, בטח ובטח כאשר יורד שלג. אז כאשר אדם נתקל בחתלתול קטן שלא זז תחת שכבת שלג, הוא חשש מהנורא מכל.
בריידן בינגהאם הוא תושב יוטה שפעל בחוסר אנוכיות למען היצור הקטנטן, וגור החתולים היה קפוא כמעט לגמרי. למרבה המזל, אח שלו ג'סטין היה איתו, אחרת הסיפור היה נגמר אחרת לגמרי.
ג'סטין לקח כמה שיעורי וטרינריה במכללה אז הוא ידע איך להחיות את הבחור הקטן. אחרי ניסיונות רבים, המשפחה כמעט ויתרה, אבל אז החתול החמוד החל לזוז. זה סיפור מופלא עם טוב עוד יותר טוב שאני לא רוצה להרוס, אבל אני יכול להבטיח לכם שזה יחמם לכם את הלב.
13 שבועות אל תוך ההריון שלה עם תאומים, נאמר לאמה לי שתינוקת הופ יש אנאנצפלוס, מום נדיר שמונע מהמוח והגולגולת להתפתח ברחם.
הרופאים ציפו שאמה לי תבקש לעשות הפלה, אבל האינסטינקט שלה אמר לה ללדת את התינוקת הופ ולתרום את האיברים שלה לתינוקות נזקקים.
אמה ילדה את הופ ואת אחיה התאום הבריא ג'וש בחודש נובמבר. הופ זכתה לחיות 74 דקות בדיוק לפני שמתה בידיים של אמא שלה, ובכך הפכה לתורמת האיברים הכי צעירה בהיסטוריה של בריטניה.
אמה אמרה למירור, "אני לא חושבת שמישהו דיבר במהלך 74 הדקות, כולנו פשוט חיבקנו והתכרבלנו איתה".
בעלה דרו הוסיף, "בכיתי בלי סוף ברגע שהחזקתי אותה. כל כך הצטערתי בשבילה בגלל שהיא הייתה כל כך קטנה".
"וכולם בחדר, כולל האחיות, החלו לבכות. אני לא חוש שנשארה עין יבשה בכל החדר".
אמה קיבלה השראה לתרום את איבריה של הופ מטדי הולסטון שנולד מוקדם יותר השנה עם אותו מום כמו של הופ.
טדי חי 100 דקות וההורים שלו תרמו את מסתמי הלב ואת הכליות שלו.
אמה אמרה לחדשות קיימברידג', "כשגילינו שהופ לא תשרוד, ואחרי שהכרנו את הסיפור של טדי, הייתי בטוחה שהרופאים יוכלו לעשות את אותו הדבר".
"אם הסיטואציה הייתה שונה והיא הייתה נפטרת אחרי הלידה, אני חושבת שההחלטה לא הייתה כל כך קלה".
אמה הוסיפה, "היום היא עדיין חיה בתוך מישהו אחר וזה עוזר עם היגון והצער".
דרו ואמה התקשו לחשוב על שם לתאומה אחרי שעל השם של ג'וש הם חשבו מראש. עכשיו הם שמחים שהם בחרו בהופ (תקווה).
"השם באמת עבד טוב. עדיין יש לנו כי היא עדיין חיה בתוך אנשים אחרים".
דרו ואמה לי לא יכלו להיות גאים יותר ממה שהופ השיגה בחייה הקצרים.
תאי הכבד והכליות שתרמה יכולים להשאיר חמישה אנשים בוגרים בחיים בזמן שהם מחכים לאיברים.
"היא הייתה בחיים 74 דקות בלבד, אבל השיגה יותר מאשר אנשים משיגים כל החיים שלהם. אנחנו מרגישים שהילדה הקטנה שלנו היא גיבורה".
לליסה באסלר היו חיים נורמליים.
אבל ב 14 לינואר, 2011, ליסה אובחנה עם סרטן אנגיוסרקומה בקרקפת שלב 4. ואמרו לה שהחיים שלה עומדים להשתנות לנצח. הסרטן עמד להתפשט לריאות, מעיים ואפילו למוח. הרופאים אמרו שלא נשאר לה זמן רב לחיות. היא עברה טיפולי כימותרפיה קשים, ועברה ניתוחים רבים.
מה שהופך את המקרה לקשה הרבה יותר הוא שהסרטן של ליסה הוא נדיר ואגרסיבי, כזה שלא הרבה רופאים נתקלו בו בעבר. אבל עם כל מה שליסה סבלה ועדיין סובלת, היא רוצה לחיות חיים נורמליים. היא לא מוותרת. היא לוחמת. היא החליטה להמשיך ללכת לעבודה בחנות הפרחים. מקום העבודה שלה החליט לעשות מעשה נפלא עבורה – על כל פרח שהיא מוכרת, הם ישוו את המחיר ויתרמו את הכסף לטיפולים הרפואיים שלה. הייתם מצפים שכל אדם יהיה סימפתי כלפי מצבה של ליסה, אבל איך שאדם אחד התייחס אליה…זה פשוט דוחה.
אבל בדיוק כשהתחלתי לאבד תקווה, משהו קרה שהחזיר את האמונה שלי באנושות, ומילא את עיני בדמעות.
נראה שבכל קהילה, יש את האנשים המיוחדים שהמעשים הלא אנוכיים שלהם מביאים רק אושר לאלו הסובבים אותם.
במרכז טקסס, אליזבת' ליירד בת ה 83 ידועה יותר בכינוי 'אשת החיבוקים', בגלל המחווה הקטנה והקבועה שהיא עושה, כשהיא נוסעת לבסיס חיל האוויר הקרוב בפורט הוד, כדי להביע את ההערכה והכבוד שלה עם חיבוק לחיילים שנוסעים למשימה.
למעשה, אליזבת מביעה את הערכתה בצורה הזאת מאז שנת 2003.
המחווה הקטנה שלה השפיעה רבות על אלו שמשרתים את מדינתם, כשאליזבת מספקת להם את המנה האחרונה של אדיבות והכרה לפני שהם עוזבים את ביתם, אולי בפעם האחרונה.
אך כאשר הם חוזרים הביתה, אתם יכולים להיות בטוחים שליירד תהיה שם, מחכה להם עם זרועות פתוחות, מוכנה לברך אותם על שיבתם הביתה.
במהלך 12 השנים שהיא עמדה לצידם את החיילים, היא חילקה יותר מחצי מיליון חיבוקים.
אבל יום אחד אליזבת' לא הייתה שם.
אף אחד בקהילה לא ידע, אבל אליזבת' נאבקת בסרטן השד ב 11 השנים האחרונות, ולאחרונה היא אושפזה בבית החולים.
החיילים מיד הבחינו בהיעדרותה של אליזבת, וכאשר הם גילו את הסיבה מדוע, הגברים והנשים הנפלאים שאליזבת עמדה לצידם במהלך השנים החלו לבקר אותה בבית החולים, במאמץ להחזיר לה על כל החיבוקים שהיא חילקה.
סמל ג'ראבז ווילקס אמר לחדשות NBC: "זה יהיה כבוד עבורי לתת לה חיבוק בעת הצורך. היה חשוב לי להגיע לכאן ולהראות לה קצת אהבה בגלל האהבה הרבה שהיא הראתה לי".
החיילים גם הקימו עמוד התרמה באינטרנט על מנת לכסות את ההוצאות הרפואיות של אליזבת, ומאז גייסו יותר מ 80,000$.
הבן של אליזבת, ריצ'רד דוויס, אמר: "כמות האנשים שהגיעו, התגובות של אנשים, זה מדהים. היא נגעה בכל כך הרבה אנשים עם חיבוק אחד קטן".
בעולם עם כל כך הרבה שנאה, כאב וכאוס, זה נפלא לראות אנשים כמו אליזבת' ליירד מאירים את חייהם של אלו הסובבים אותם. אליזבת', את אישה נפלאה ונדיבה, ואנחנו מאחלים לך החלמה מהירה.
על מנת לתרום לעמוד ההתרמה של אליזבת' ליירד, לחצו כאן.
אחד הדברים שאנשים לוקחים כמובן מאליו זה עד כמה בני נוער מודעים בימינו.
בזכות האינטרנט, מדיה חברתית ומקורות אחרים, בניה נוער יכולים להתחבר לאנשים ולאנושות, אבל מה הם עושים עם זה? הנערים הללו החליטו להתרחק מהפעילות היומיומית של כתיבת סטטוסים, ציוצים ופרסום תמונות באינסטגרם, ובמקום הם החליטו לתת בחזרה.
הילדים הנפלאים האלה הלכו למקדונלדס והזמינו 100 מקדאבלס; העובדים במקום היו בטוחים שזאת עוד זוג של מתיחה וסירבו להזמנה בהתחלה. אבל בסופו של דבר העובדים הסקפטיים הבינו שזאת לא בדיחה, ואין מצלמות נסתרות. לא, הנערים האלה לקחו את ההמבורגרים וחילקו אותם להומלסים.
אפשר לראות איזה הבדל יכול לעשות משהו קטן כמו המבורגר לאלו שחיים ברחוב, וזה פשוט מחמם את הלב לראות את התגובות שלהם.