תגית: לימור לבנת

מאז דו"ח זליכה והלחץ שהופעל על ההתאחדות לכדורגל, בין היתר, מצד שרת הספורט והתרבות, המועצה להסדר ההימורים וחברי כנסת נוספים, בוצעו מספר שינויים בתקנוני ההתאחדות. בראש ובראשונה, נועדו השינויים לתת תוקף משפטי להקפאת המצב הקיים, ועל כן נדרשו.

כך, הסמכות ל"בחירת מאמנים לנבחרות ישראל ע"פ נוהל בחירת מאמנים" הועברה כעת, בנוסף לסמכויות רבות אחרות, לידי מזכירות ההתאחדות. לרגע, ניתן לחשוב שמדובר בהפקת לקחים ממקרה אלי גוטמן שמונה על ידי המזכירות ולא על ידי ההנהלה, בניגוד לתקנון הקודם. אבל, נראה כי הדבר נועד על מנת להקל על העברת המינוי הבא, לצמצם ביקורת פנימית, אם קיימת בכלל.

במקביל, הוארכה תקופת כהונתו של יו"ר איגוד השופטים. זאת, "מתוך מגמה לאפשר למר סלמן בן ציון להשלים את תהליכי רפורמה באיגוד, קביעה ויישום של תהליכי עבודה ובקרה, תהליכי גיוס כוח אדם לאיגוד, הכשרת מערך המבקרים ומתן משוב…". כלומר, עזבו מכרז, בחירות חופשיות, מתן הזדמנות שווה, ותנו לסלמן לנצח. ומדוע כל אותם "תהליכי עבודה" לא נעשו בזמן כהונתו? מדוע היה צריך לחכות לדוחות זליכה וכהן על מנת להבין שאיגוד השופטים צריך רפורמה? ומדוע אותו אדם שעומד בראשות האיגוד הוא זה שאמור לעשות את הרפורמה?

כהונת היועץ המשפטי אף היא הוארכה עד ל 1.8.2014. זאת במקביל, לתהליך הבחירה ליועץ המשפטי שמתקיים, על מנת למצוא מחליף הולם. אך, מכיוון שלא מצאו מועמד ראוי (קיימים כ 50,000 עורכי דין בישראל), הוחלט להאריך את כהונתו. שוב, ללא מכרז וללא הסבר רציני, בחרה ההתאחדות להמשיך בהתקשרות.

גם יו"ר הרשות לבקרה תקציבית זכה להארכת כהונה עד ל 31.5.2016. רק להזכיר את סאגת אום אל פאחם, עיכוב משכורות ברמת השרון, בית"ר ירושלים ומקרים תמוהים נוספים שהתרחשו בתקופה האחרונה. אבל בטח בכהונה הבאה הכל יסתדר. אם לא, נאריך עוד טיפה.

והחשוב מכל, ההודעה כי הבחירות ליו"ר ההתאחדות נדחו ל 29.7.2014. נחשו מי ימשיך לכהן עד אז? ככה, בגמישות מחשבתית, עוקפים את ההתחייבות (אם באמת ניתנה) כי אבי לוזון לא יתמודד לתפקיד. פשוט מאריכים את הקדנציה. שינוי זה הוא המטריד ביותר. במשך זמן רב הובטח, בעיקר בתקשורת, לציבור כי היו"ר הנוכחי לא יתמודד בבחירות. כמו גם, הובטח שינוי בשיטת הבחירות להנהלת ההתאחדות ולתפקיד יושב הראש. הבטחות אלה, שהיה ברור כי אינן יתגשמו, אכן "הוחלקו" בעדינות החוצה.

נראה כי ההתאחדות מבצרת עצמה באנשי שלומה, עד לסיבוב הבא מול מועצת ההימורים. כך, היועץ המשפטי, הרשות לבקרה תקציבית והיו"ר ממשיכים לסיבוב נוסף. לא בהכרח קצר מקודמיו. ואנחנו נשארים עם אותה כוורת של מומחים עליה זליכה העביר ביקורת נוקבת. שוב, ללא אופציה אחרת.

בקטנה

"נציג הבעלים" – הביטוי הכי "הוצא מהקשרו" בכדורגל הישראלי.

איך אברהם גרנט לא היה מיועד לתפקיד היועץ המשפטי, איגוד השופטים, הבקרה התקציבית? מחדל, כנראה של התקשורת.

העובדה שפרוספר אזגי הוא היחיד שהתנגד להסכם השיווק…

האם לוזון וחלובה סיימו כבר קריאה מעמיקה בדו"ח המסכם (4 עמודים. לפי התקשורת), שהגיש גוטמן?

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

כבר חודשים שמתנהלת מלחמת חורמה בין ההתאחדות לכדורגל לבין הטוטו ועמיתיו. אותה מלחמה שהיתה בצללים במשך תקופה מסוימת וניצתה לתודעה הציבורית במסיבת העיתונאים הידועה לכל אוהד ספורט פשוט, שזכורה לרוב בגלל מופע תכלית של שרת הספורט (והחינוך) הגברת לימור לבנת.

בגלל שרק לאחרונה התחלתי לראות משחקי הכס (אז לא לעשות ספוילרים!), כל סיפור מלחמת השליטה על הכדורגל הישראלי מזכירה מאוד בקווים מקבילים את הקרבות השליטה על ה-Iron throne  במשחקי הכס:

בתפקיד המלך ג'ופרי כמובן אבי לוזון יו"ר ההתאחדות לכדורגל – אינו אהוד בקרב העם, אך מצד שני למי אכפת מה העם חושב, הוא שולט והוא ימשיך לשלוט בממלכת ההתאחדות לכדורגל עד אשר קרב עיקש יתיש אותו. אליו מצטרפים כל משפחת לאניסטר הרי הם משפחת לוזון על שלל אילן היוחסין שלהם, כאשר כמובן שעלייתו של לוזון לכס הברזל סייעה למשפחה לשפר את מעמדם בממלכת הכדורגל הישראלי.

בתפקיד דנריס אם הדרקונים הגברת לימור לבנת – שורפת כל מה שבדרכה, לא מפחדת מקרב ועימות עם אף אחד ורואה בסכסוך המתמשך מלחמה של דורות אחורה. כמו דנריס כך הגברת לבנת אוספת מאחוריה צבא של יועצים, אנשי תקשורת ואוהדים שמוכנים לצאת איתה למלחמה לצורך השבת הכדורגל הישראלי לידיים אליהם הוא שייך, אל שר הספורט והעם.

בתפקיד טייווין לאנסיטר/לורד בייליש שהם שרי המטבע האחראים על התקציב ניצב צחי פישביין – יו"ר המועצה להסדר ההימורים בספורט צחי פישביין דומה מאוד לשתי הדמויות, מצד אחד כמו טייווין לאניסטר בתוך תוכו הוא אדם טוב שפשוט נקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון ולצערו (או שמחתו) הוא משתייך למשפחת הטוטו. מצד שני כמו לורד בייליש גם לורד פישביין מנהל בית זונות.

בתפקיד המלומד לואין נמצא מקבילו הצעיר יותר במעט פרופסור ירון זליכה – הוא אומנם בצללים אך לוחש על אוזניהם של מקבלי ההחלטות. הוא רוצה לכוון ולהנחיל לממלכה את הדרכים הנכונות והערכים לפיהם צריכה ממלכה להתנהל. בדומה לו פרופסור זליכה חיבר מסמך מקיף על הדרך בה צריכה מערכת הכדורגל בישראל להתנהג, אך כצפוי לא כל בני המלוכה מסכימים להקשיב לעצותיו.

גם לחומה יש מקבילה בכדורגל הישראלי, מאחורי החומה ניצב אויב לא ידוע, דבר מפחיד שמעטים חזרו לספר על אשר מתרחשב בצידו השני. החומה היא מטאפורה לכל טורניר כדורגל גדול אליו מסרבת נבחרת ישראל להגיע. מעטים חזרו לספר על מה שקורה בטורניר גדול ומאז 1970 מועברים לילדים סיפורי אלף לילה ולילה על מה שמתרחש בטורנירים גדולים הרחק מעבר לחומה, מקום אליו הכדורגל הישראלי מפחד להגיע.

נכון שניתן לכל דמות כמעט למצוא את מקבילה במציאות, הרי אם נחשוב על זה רגע, כל מה שקורה במשחקי הכס זהה כמעט לחלוטין (למזלנו עם פחות רציחות ודם) לכל שקורה בכדורגל הישראלי – כולם רוצים לשלוט, להשאר בתודעה הציבורית, להשאיר חותם, להתקדם ולהעצים את כבוד המשפחה או הבית ממנו הם מגיעים. בגידות, תככים, מזימות, כספים וזהב, נישואים לאנשים הנכונים, ניצול הזדמנויות – הכל תקף גם לכדורגל הישראלי.

ישבתי וחשבתי והכל הסתדר חוץ מדבר אחד, מי הוא המלך שבצפון? מי בגרסא הישראלית שלנו הוא אדם הנכון באמת להנהיג, האדם שראוי, שמסוגל לסחוף אחריו את העם, שיגרום לנו להאמין שעדיין יש מי שנלחם עבור מה שצודק ונכון עבורנו. שאם כל הכבוד לערך נאמנות למשפחה, הנאמנות הראשונית שלו היא לעם שהמליך אותו.

בתקווה שבשנה הקרובה נזכה לגלות את האיש הנכון להצעיד את הכדורגל הישראלי קדימה ולהפסיק לשחק במלחמות – כנראה שזה לא יקרה, אז לפחות נתנחם בעונה חדשה של משחקי הכס!

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אתמול, במהלכו של יום החג הלאומי שיזכה מעתה לכינוי "יום השקת דו"ח זליכה" חזר ועלה שמו של כתב ספורט "הארץ" משה בוקר. בחודשים האחרונים פרסם עיתון "הארץ" מספר טורי דעה בהם "החמיא" בוקר להתאחדות לכדורגל, ולעומד בראשה. כך, במסגרת הבעת דעה, שאין חולק כי לגיטימית היא.

ביום 1.7.2013, פרסם הכתב שלמה מן (בטורו "עומד בשער", במגזין האינטרנט "העין השביעית") את התרשמותו המקצועית מבוקר, שזכה לכינויים המפרגנים כתב חצר וכתב מטעם. כך, במסגרת הבעת דעה על טוריו של בוקר. מכיוון שאני מחשיב את שלמה מן כאחד הכותבים הטובים ביותר בתקשורת הספורט, שמחתי עד מאוד על העובדה ששרת הספורט, לימור לבנת, חזרה ופרסמה את קיומו של שלמה מן והמגזין בו הוא כותב. הלוואי ופרסום זה יחזיר את שלמה מן לקדמת הבמה, בתקווה שבכך הוא חפץ.

פחות שמחתי מהעובדה ששרת הספורט בחרה שלא להשיב לשאלותיו של משה בוקר לעניין ניגוד עניינים בין חברי הוועדה לבין הגוף המבוקר, ובין השרה לבין אבנר קופל. הרי לשם כך נועדה מסיבת העיתונאים, ובשים לב שבפתחה הודיעה השרה כי תשיב לשאלות העיתונאים.

בסופו של יום, ניתן היה להשיב לשאלת בוקר כי יו"ר הוועדה, פרופ' זליכה לא נטל חלק בדיון או בהחלטה לעניין הבקרה התקציבית (עמ' 24 בדו"ח). לעניין תרומתו של אבנר קופל (לשעבר יו"ר מנהלת הכדורסל, ויו"ר איגוד הכדורסל), הרי קיומה של תרומה בסך 7,500 ₪ (מיום 27.11.2008) מופיעה (כמו יתר התרומות) באתר משרד מבקר המדינה. עניינו של יצחק שום אף הוא ידוע וגלוי לכל. וכך גם לגבי יתר הדברים שהעלה בוקר, במהלך מסיבת העיתונאים. כמו כן, התרוצצותו של ראש מטה משרד הספורט, ומתן פתקאות לשרה, כאילו הגיע מידע מודיעיני איכותי בדבר כוונתו של בוקר לגרום לפרובוקציה, היו טיפה מוגזמות. כמו גם, האיומים המשפטיים שהושמעו על ידי ראש המטה במהלך תוכנית "יציע העיתונות" היו מופרכים, וחסרי בסיס משפטי. ולא רק מהטעם שטרם נבדקו על ידי עורך דין, המתמחה בדיני "לשון הרע". נראה היה כי נועדו הם על מנת להשתיק את פיו של בוקר, ולהרחיק סקרנים פוטנציאלים.

אין לטעות ולחשוב שאני ובוקר אוחזים בדעות משותפות בעניין ההתאחדות לכדורגל.  למעשה, אני מניח שהפער בינינו הוא כפער בין מזרח למערב, ואינו ניתן לגישור. אך למרות הכל, התביישתי לראות כיצד הורחק ממסיבת העיתונאים, דמו, ושמו הטוב הוקזו במהלך "יציע העיתונות", וכיצד הוא זכה לאיומים מנציג משרד הספורט (ראש המטה).

אז נכון, דעתו של בוקר אינה כדעת מרבית אנשי תקשורת הספורט. וכתיבתו אכן מפרגנת "פרגון יתר" להתאחדות ולאבי לוזון. אך, זוהי זכותו המלאה של בוקר, כל עוד לא הוכח כי בוקר פועל ממניעים אסורים. מכיוון שבוקר מעולם לא הורשע בבית הדין של מועצת העיתונות (למיטב הבנתי), עומדת לו זכותו לשמו הטוב, ועל חבריו למקצוע להגן עליו ולכבד את דעותיו.

*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

פרסום המסקנות החשובות של ועדת זליכה הפך לדרמה גדולה במהלך מסיבת העיתונאים אחרי שמשה בוקר, עיתונאי 'הארץ' תקף את שרת הספורט, לימור לבנת, בטענה כי היא פועלת נגד יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, על רקע אישי.

"נתתי לך להשמיע את כל ההשמצות והשקרים שלך", אמרה השרה אחרי מספר שאלות תוקפניות של כתב 'הארץ' משה בוקר, "קראתי ב'עין השביעית' על ההתנהלות שלך ואני מזמינה את כולם להיכנס לשם ולקרוא מדוע אתה לא יכול לסקר את ההתאחדות לכדורגל. כל מה שאמרת זה אישי. אמרת אוסף של שקרים רכילות שאינם ראויים לתגובה. אתה עובד בשביל לוזון".

העיתונאי לא נשאר חייב וענה ללבנת: "בתקופה של פוטין לא התייחסו בצורה כזו לעיתונאים. אני מזהיר אותך מתביעת דיבה". בשלב מסוים, בוקר המשיך להגיב לדבריה של לבנת, והיא דרשה להוציא אותו ממסיבת העיתונאים, תוך כדי שהוא מאיים עליה בתביעה. ואכן, שומר נשלח כדי להרחיק את העיתונאי מהחדר.

הכל החל כאשר בוקר שאל מספר שאלות ברציפות שכללו איזכורים של לכאורה סיבות וגורמים אישיים שהובילו את השרה לפעול נגד ההתאחדות ואבי לוזון. זה כנראה הוציא את השרה מהכלים והיא החלה לתקוף אותו גם כן באופן אישי.

צפו בעימות של לימור לבנת ומשה בוקר:

לפני כשנה, בסמוך לאירועי האלימות שהתרחשו בין מכבי פתח תקווה והפועל חיפה, וכמו גם במשחק בין בני לוד והפועל רמת גן, הודיע עמוס לוזון על פרישתו מעולם הכדורגל. ההודעה הדרמטית הייתה בסמוך להחלטת בית הדין המשמעתי, והצטיירה כניסיון למחות על אי הצדק שבענישה, שלטענת מכבי פתח תקווה נבע מלחץ ציבורי ומהפליה כלפי הקבוצה ובעלי תפקיד בה.

בהודעת הפרישה לא נאמר ולא נרמז כי עמוס לוזון היה בדרכו להודות בכתב אישום, שיש בו כדי למנוע את המשך פעילותו במכבי פתח תקווה. כך או כך, היה עליו, מכח תקנון התאחדות לכדורגל, לסיים את תפקידו כנשיא מכבי פתח תקווה.  על אף שחלפה למעלה משנה, עמוס לוזון עדיין מתהדר בתואר נשיא הקבוצה (אתר האינטרנט של הקבוצה). לפני כשנה העברתי פניה מסודרת להתאחדות לכדורגל בה נאמר כי על פי סעיף 3יד(3) לתקנון היסוד – חוקת ההתאחדות הקובע:

"נתברר לאגודה ו/או להתאחדות כי אחד או יותר מחברי הנהלת האגודה ו/או מי ממלאי התפקידים בה, הינו בעל עבר פלילי – תהא האגודה חייבת לדאוג לכך שהנ"ל יחדל לכהן בתפקיד כלשהו באגודה, אלא אם כן, חלפו 7 שנים מיום שהורשע בדינו ואם הוטל עליו עונש בפועל – לאחר חלוף 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו".

טרם התקבלה תשובת ההתאחדות.

למעשה, באופן מפתיע, הצליח עמוס לוזון לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך, וכלל לא קושר לנעשה במכבי פתח תקווה, עד אתמול (24.6.2013), אז התראיין בתוכנית הספורט ב 102 והצהיר "אני לא נשיא, אני האיש למשימות מיוחדות" וגם הוסיף סקופ "קיבלתי את המינוי להיות נציג מכבי פתח תקווה במנהלת הליגה". על דברים דומים חזר בתוכנית הספורט ב FM103.

כאן, פינטזתי על הרגע בו נציג מההתאחדות יעלה לשידור ויזכיר לעמוס לוזון את נושא ההרשעה. חשבתי על האח המסור שמתמודד לקדנציה נוספת ומעוניין להדגים לשרת הספורט כי נאמנותו מסורה לתקנון ההתאחדות. כמו גם לקוד האתי של משרד הספורט. חשבתי על היועץ המשפטי (עו"ד משה אביבי) ועל התובע (עו"ד שלום אבן עזרא) שימשיכו במרץ לעקור עשבים שוטים כפי שעשו בנאמנות כל השנים. חשבתי גם על המנכ"ל המסור שמסיים תפקידו עוד חודש ויעדיף להשאיר התאחדות מסודרת. גם הבזיקה המחשבה על הסמנכ"ל, בקרוב המנכ"ל, רותם קמר. אפילו, כנראה מתוך יאוש, חשבתי על הדוברת המסורה. אבל כלום. השידור, ובעיקר הצחוקים הרועמים של עמוס ואופירה המשיכו ללא הפרעה. חשבתי שזהו. צחקנו ונהננו ועכשיו אפשר לעבור למרואיין הבא. אבל אז לוזון המשיך. הוא סיפר כי העברתו של טל בן חיים ממכבי פתח תקווה להפועל תל אביב, שבוצעה על גבי "טופס העברה" שנחתם על ידי הקבוצות, הינה למעשה השאלה בכיסוי של העברה. כלומר, בפני ההתאחדות הציגו מצג אחד ולמעשה קיימו מצג אחר. למעשה, לא רק שהוליכו אותם שולל (ההתאחדות), גם אין בעיה שידעו, הרי מה כבר יקרה? כלום. או ששוב יודיע עמוס על פרישה.

ואחת קטנה לסיום. מסתמן כי המינוי של מיכאל ניס (המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות) שמונה, בין היתר, נוכח הידידות בין ההתאחדות הישראלית למקבילתה בגרמניה (על פי הודעת הדוברות שהובאה בעדכון אופ"א מחודש מרץ 2013), נועד להסיט את האש מאבי לוזון בכל הנוגע למינויי ההמשך של אלון חזן, אלי אוחנה, ועופר פביאן, ומינויים מפתיעים נוספים. בהודעת הדוברות רק הודגש כי ניס עבד עבור ההתאחדות הדרום אפריקאית, ההתאחדות הרואנדית ובאיי סיישל. לסיכום, נראה כי הורחקנו מאסיה, עברנו לאירופה, וכעת ההתאחדות שולחת אותנו, בסיוע מומחה גרמני, לאפריקה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

חברים יקרים בני המאיה צדקו, כל הסימנים מראים כי סוף העולם הגיע. מחלות מסתוריות מתגלות כל שנה, אסונות טבע שלא נראו כמותם בעולם, טרור, פשע, אלימות ברחובות, וכן, אל תשכחו גם את הנתון הבא: ישראל לא חזרה עם מדליה מלונדון! לכל האנשים שיושבים היום בבית ובפעם הראשונה למדו קצת על תנאי רוח בשייט או על שיטת הניקוד בג'ודו יש לי רק דבר אחד לומר – סתמו את הפה! נמאסתם!

יש לנו בעיה, והבעיה היא עמוקה וקשה. כאן בארצנו הקטנה מקדשים את התוצאה בלבד, לא את הדרך והעבודה הקשה, זאת הסיבה למחסור במתקני ספורט בכל הארץ וגם אלה שקיימים לא באמת יכולים להיקרא כך. זאת הסיבה לכך שזכינו סך הכל ב6 מדליות אולימפיות.

רוב ילדי המדינה עסוקים במסי ורונאלדו, ואם לא אחד מהשניים האלה אז בטח במחשב. שטילוב? זאבי? קורזיץ? לא לא, עליהם הם שומעים פעם בארבע שנים, וגם זה במקרה. בזמן שילדים בני גילם במדינות אחרות מקבלים עידוד ורוח גבית לעסוק באתלטיקה, בשחייה, ג'ודו וכן הלאה… בארצנו הקטנה מעדיפים להקריא שמות חצי שעה ואת כל מה שנשאר להעביר עם כדור כדורגל במגרש, ולמרות שזה כל מה שעושים אצלנו בשיעורי הספורט גם בכדורגל בסופו של דבר אנחנו לא טובים.

תרבות היא מילת המפתח, ולא צריך להיות גאון כדי להבין שאין כאן תרבות, אנחנו יכולים לצחוק על כל שכנינו ולהגיד עליהם שהם ברברים, אך בסופו של דבר האיראנים סיימו עם יותר מדליות מאיתנו. לאיטלקים? תרבות אופנה מפותחת, לגרמנים? עבודה קשה ופרפקציוניזם, לישראלים? אוכל, והעיקר שלא נדפק איכשהו, כי אנחנו – אנחנו בטח לא פראיירים. לי קורזיץ יקירתי, ליבי איתך, וביחד איתך התבאסתי על כך שסיימת ללא מדליה, רק עם דבר אחד לא הסכמתי איתך, טענת שאנחנו לא פראיירים, אז רק שתדעי לך, וזה בלי שום קשר להישג המדהים שלך, אנחנו פראיירים, פראיירים ענקיים בכל התחומים. המקום הזה שנקרא מדינת ישראל, חייב לעבור שינוי, וזה לא רק בספורט. אנחנו תמיד מחפשים את קיצורי הדרך, תמיד מחפשים מסביב, כדי שיהיה יותר קל להגיע לתוצאה, לזהב, למה שכל כך רצינו, בלי להבין שמה שנעבור בדרך ייתן לנו לא רק תוצאה אחת, לא זהב אחת, אלא עשרות ומאות…

 

במדינה שבה כל מה שמחפשים זה לעקוף בתור ולקצר את הדרך ולא משנה למה הוא, קופת חולים או מכולת לא נגיע לשום מקום. אני מצדיע ללי קורזיץ, לאריק זאבי, ולכל שאר הספורטאים הענקיים האלו שהצליחו כנגד כל הסיכויים, ללא מתקנים ראויים, ללא תקצוב ראוי, להגיע להישגים האלה, אני ממש לא מאשים אותם. הגיע הזמן להודות באמת, זה או שאנחנו משקיעים כאן בספורט עד הסוף, או שאנחנו מוותרים מראש ולא שמים תקוות וציפיות על ראשי הספורטאים.

בהזדמנות זאת אני רוצה לפנות לשרת הספורט לימור לבנת, הצעת להקים ועדה שתבדוק את כשלי אולימפיאדת לונדון, ועדה שתקום ותשאל את השאלות כדי שנוכל להערך לאולימפיאדה הבאה, אז לימור, הרשי לי בהזדמנות זאת לשאול אותך מספר שאלות: מה ההבדל בין יוקו וואזארי? כמה שחקנים משחקים בכל הרכב בכדורסל? מהו נבדל בכדורגל? מהו משחקון בטניס? חלילה אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מזלזל בלימור לבנת כלל וכלל, היא פוליטיקאית לכל דבר ויכולה להראות לי דבר או שניים על איך תופסים כיסא כזה או אחר בממשלה, סומך עלייה בעניינים האלה, אבל כשזה מגיע לספורט, ולא, לא בגלל שהיא אישה, היא לא ממש מבינה, כך זה לפחות נראה בתקציבים, בהחלטות ובנאומים שלה אחרי האולימפיאדה הנוכחית.

משהו רציני צריך לקרות כדי שהספורט כאן יחזור למסלול נורמלי, לא ביקשנו את תרבות הספורט של סין, גם לא ביקשנו את התקציבים והמתקנים האמריקאים, קודם כל להתחיל משינוי קו המחשבה, הדרך היא הרבה יותר חשובה, וכך נתחיל לחנך ילדים קטנים לרצות ולעשות ספורט, החינוך צריך להגיע מאיתנו והרצון מהם. תלמדו מספרד, מי שמקדש את הדרך והחינוך נהנה לאורך זמן, מי שמקדש את התוצאה נהנה רק באותו רגע ואף פעם לא חוזר על אותו הישג…

 

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אז מה, נפטרנו מטביב, אה? כמה יחסרו לי הכתבות על אי תשלומים שלו לשחקנים, סינון שיחות שלהם ושל עובדים שלו, הדוגמה של "ראיין גיג" כמודל לחיקוי ושאר השכונתיות שלו. עוד מעט תחל האולימפיאדה, אז בדירוג הבעלים הגרועים בהיסטוריה טביב לוקח את מדליית הארד. ויקטור יונה כסף (אל תתעצבן חביבי, תזכור שמדובר בכסף) ואת הזהב לוקח אתם יודעים מי.

אלי טביב הלך, עכשיו נשארו רק עוד מאה כמוהו בכדורגל המקומי. בעלים שחושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים, רודפי פרסום, שהתהילה המפוקפקת עלתה להם לראש. כאלה שמלכלכים על המאמן בתקשורת, עושים ממנו סמרטוט ובסוף אחרי כל ההשפלות הוא נשאר לעבוד אצלם.

זאת תופעה שצברה תאוצה רק בשנים האחרונות. פעם המצב היה שונה. היה את הירושלמי שהזכרנו ו…זהו פחות או יותר. עם כל הבהמיות שהולכת היום אני מתגעגע כבר לדדש ולמפיות שלו.

ההתאחדות עומדת מנגד ולא עושה שום דבר. לא רק זה, חלק מאותם בעלים חברים בה. חלקם בעלי עבר פלילי ומפוקפק אבל האירגון מתעלם כי נוח לו.

אלה אנשים שיראו ומראים נאמנות פוליטית, אז למי איכפת שהם מטנפים את הענף? ולמה אפשר לצפות כשהיושב ראש מראה חוסר אובייקטיביות, מעודד קבוצה קבל עם ועדה וצורח על שופטים? הדג מסריח מהראש גם אם אין נמל בפתח תקווה. ואולי חבל שזה ככה, כי חסרות אטרקציות בעיר.

שרת הספורט עאלק, לימור ליבנת, עושה את מה שחברה לממשלה עושה כבר שלוש שנים. לא לעשות. צועקת כשיש מכות בליגת הכדורגל ("אני מבקשת!") כדי לקבל קצת רייטינג, אבל בפועל לא מזיזה שום דבר. ועדות זה לא פיתרון שמספק אף אוהד שראה את מה שקרה בוינטר ובאצטדיון המושבה, אלא רק כיסוי תחת. רוצים תוצאות בשטח. אחרי המכות במשחק האחרון בסדרת גמר היד בין הראשוניות לא נשמע קולה של השרה.

נמאס כבר לראות ולהקשיב לאבי לוזון הזחוח, שנבחר אחרי "הצבעות דמוקרטיות" פעם אחר פעם על ידי אנשים שפחדו להצביע נגדו בגלל תפקידו לשעבר בבנק דיסקונט.

לצערי אני לא רואה מצב להתארגנות אוהדים משמעותית באופק שתפעיל לחץ על לוזון או על שארי חברי ההתאחדות ונראה חילופי משמרות . ההפגנה שערך לפני כמה חודשיים אייל ברקוביץ' הזיזה כמו אקמול לאדם גוסס. והכדורגל פה גוסס. הרמה שלו מתחת לכל ביקורת, כך גם המגרשים והעניין לציבור.

הפועל רמת גן, מתוך עיקרון של הבעלים כנגד האלימות שראה, מגיעה לליגת העל עם תקציב של חמישה מיליון שקלים. איזה איכות אפשר להעמיד בסכום כזה? יש בכלל תקווה להפתיע או שזה תקציב שבא להרים ידיים מראש?

אבי לוזון אמר שהליגה הישראלית היא השישית בטיבה באירופה. אז במקום להתחנף לפלאטיני ולבלות במסיבות קוקטייל ולהתעלק על דרוגבה, שיסתכל איך עובדים באותן חמש ליגות. איך הן מתנהלות מול הקבוצות, בעלים, אוהדים. איך הן משווקות את עצמן לעולם וגורמות לאיציק מרעננה לאהוד את קטאניה או קייבו הקטנות.

הגיעה השעה גם לנסח חוקים חדשים נגד חוסר התשלומים והתבטאויות של בעלים. ההתאחדות תטיל סנקצקיות על עוברים על חוקים אלה ואז הם יחשבו פעמיים אם לשחרר את הרפש שיוצא להם מהפה. אולי גם על הדרך יתחילו לכבד את השחקנים והמאמנים שלהם, שבלעדיהם הקבוצה לא יכולה להתקיים.