מחזור סוף השבוע ברחבי הגלובוס הביא עימו כמה בשורות. חלקן נעו לכיוון חיובי, חלקן פחות, אך מעבר להכל, הוכח כי כדורגל הוא רק מנת חלקה של הפסיכולוגיה, אה והיה גם טניס משובח
סיור סוף השבוע והתובנות שהוא מביא עימו יצא שוב לדרך. לאחר מפח הנפש שחווינו עם הפסדה של הנבחרת ליוון, חזר אל המרקע העומס משלל ליגות אירופה, וליגת העל הקטנה בתוכן. שעות על גבי שעות, שהפיקו הגיגים חגיגיים עד השעות הקטנות של ליל אמש.
הולך ומאבד את זה
כבר כתבתי את זה באחד מסיקורי האחרונים, אך עושה הרושם כי אלישע לוי בדרכו לעונה האחרונה במכבי חיפה. הקבוצה איבדה המון אנרגיות בכישלון העפלה לליגת האלופות, וגם צירוף סיטונאי של שחקנים, לא ממש מועיל, ואולי להיפך, רק גורם למרירות אצל חלק מהסגל. זה לא שלאשדוד יש הרבה מה למכור, בסה"כ הפרויקט של בן זקן מיועד לשנים קדימה, כרגע מדובר בקבוצה צעירה שנחלשה ולמרות זאת גם אותה, לא הצליחו חניכיו של לוי לפרק.
להזכירם גם במחזור הראשון בנתניה, המחצית הראשונה נראתה רע, ותוצאת ה-1-4, מעט משקרת. אצל רבים מאוהדי מכבי חיפה, אלישע לוי כבר מזמן לא רצוי, ביקורות רבות אפשר לראות בפורומים של האוהדים וגם בקריאות מן היציע, נראה כי השנה הזו העניין מחלחל לתוך המועדון, השחקנים נראים כבויים, ללא יותר מידי שאיפות, ומושפעים פסיכולוגית מלחץ האוהדים. לא בטוח שיענקל'ה שחר לא יסיק מכך מסקנות.
ועם כבר מדברים על פסיכולוגיה, אצל מכבי ת"א זה הולך בכיוון החיובי, והרבה מהסיבות לניצחון 0-2 על הפועל ראשל"צ, מגיע מהביטחון הפסיכולוגי של החניכים של איווניר, שמונעים על גלי ההצלחה, וגם במשחק לא מרשים, זוכים לתת לפסיכולוגיה החיובית להוביל אותם.
שיר תקווה
התקווה של השבוע 
מגיעה מספרד. ריאל סוסיאדד הצנועה, הצליחה לחלץ תיקו 2-2 מברצלונה, ולתת למי שאינו אוהד את שתי הגדולות, למרות שגם לאוהדי ריאל מדריד, תקווה כי לא מדובר בליגה חסרת תחרות. נכון, אל לנו להסיק מסקנות מהירות, ועדיין הפערים עצומים, אך כאחד שלא נמנע על אוהדי שני המועדונים הללו, הזכירו לי יציע ה"סאן סבסטיאן", את הימים בהם ה"בלאידוס" בויגו, זהר בניצחונות על ברצלונה וריאל מדריד. ד"א תזכרו את השם של כובש השער השני לסוסיאדד, אנטואן גרייזמן, מדובר בשחקן ענק, ואתם עוד תשמעו עליו בעתיד הלא רחוק.
אצל ריאל מדריד העניינים דווקא עובדים כאשר אפשר לפצוח בשירה ה"רוץ בין סוסי, קארים בנזמה".
תקווה נוספת אפשר היה למצוא במשחק הפתיחה של הליגה האיטלקית. לאציו הגיעה למילאנו, והוליכה 0-2 מהיר, מילאן חזרה ל-2-2, והבטיחה לנו הרבה להמשך. התכולים מרומא הציגו את החוד המרשים והחדש, עם קלוסה וסיסה, ואילו מילאן, היא צריכה לדאוג להגנה שנראתה לא טוב, ובייחוד לקראת המשחק בליגת האלופות, אליו ברצלונה תגיע טעונה בעקבות התיקו אמש.
חילופי יוצרות
התובנה המצערת מסוף השבוע הקרוב, היא היעלמותה של התחרות בליגה האנגלית. הכדורגל האנגלי ששובה את ליבם של אוהדים רבים ברחבי הגלובוס, הולך ונעשה לכזה של שתי קבוצות ללא תחרות. ברור שלמנצ'סטר יונייטד אוהדים רבים ברחבי הכדור, וכנראה שגם הסיטי יאספו כמה מאות אלפים בקרוב, אך לאוהדים שרוצים תחרות ומתנגדים לשלטון יחיד, יכולות התוצאות העונה לתת נורית אזהרה משמעותית.
בעוד הניצחונות על בולטון וויגאן בהתאמה, ותצוגה של פערי רמות מטורפים, עוד מתקבלים בהבנה, מבט כולל לעבר שאר הליגה, ולעבר תוצאות המחזור הקודם, יוצרות אצלי פחד מעתיד ללא תחרות, והרי מדובר בליגה האנגלית, זו שכולם רוצים לאהוב.
עולמו של ווין
ועדיין לצד הפיכתה של העיר מנצ'סטר לשליטה הבלעדית בפרמייר ליג, אי אפשר שלא להתפעל מווין רוני. הבחור השתיל שיער הקיץ, וכנראה שההשתלה חדרה גם קצת מעבר למעטפת הקרקפת. לא שקודם לכן הוא לא היה כדורגלן עצום, אך כשהכל מסביב מתחבר, אי אפשר לעצור את הבחור, פשוט אי אפשר.
באיירן פירוקים בע"מ
הבווארים ממינכן חוזרים לשלוט ללא עוררין בכדורגל הגרמני, ומוכיחים לעת עתה כי אין מי שיכול להתחרות בהם לאורך זמן. העוצמה הכלכלית גורמת לעליונות שמידי פעם נסוגה, אך כשבאיירן רוצה, ומתנהלת נכון, אין לה באמת מתחרות בגרמניה.
ה-0-5 על פרייבורג ממשיך שרשרת הצלחות של חניכיו של יופ היינקס, שנראה כי הוא האיש המתאים ביותר לאחר כשלון אשתקד. ההפסד של דורטמונד, וחוסר היציבות של שאר יריבות הצמרת, למרות פתיחה נחמדה של ורדר ברמן, יכולים לתת לבאיירן מקדמה רצינית לעונה ללא מתחרים.
נולה עולה עולה
נובאק דג'וקוביץ' כבר היה עם רגל מחוץ לגמר טורניר ה-US OPEN, אך אם בכדורגל מדברים על פסיכולוגיה, בטניס העניין מקבל משמעות כפולה ואף משולשת. מפיגור במערכות הוא חזר לשיוויון 2-2, וכבר ערער את הביטחון של פדרר, וכשהצליח לשבור אותו במערכה החמישית, דווקא בפיגור של 40-15 ו-5-3 במשחקונים, היה ברור שהשוויצרי פשוט מאבד את האמון בעצמו, ומותיר לנולה את כל הדרך לגמר עם רפאל נדאל. הקלילות והשואו של דג'וקוביץ', יכולים להזכיר מעט את יוסיין בולט על המסלול, אך בניגוד לאלו שחושבים כי זו שחצנות, זו דרך שחרור אולטימטיבית, נשבע לכם, תשאלו פסיכולוגים.
ונעבור לפינת הפסיכולוג
קבוצות ליגת העל זקוקות ברובן לפסיכולוג בדחיפות. הפועל חיפה מושפעת מקיץ בו המאמן, ניצן שירזי, לא בדיוק התרכז בכדורגל, ופתיחת העונה הגרועה של המועדון, מכניסה את החבורה הצעירה מהכרמל לכדור שאם ימשיך להסתחרר בצורה הזו, לא בטוח שלא ייעצר בליגת המשנה. יואב כץ יכול לטעון עד מחר כי הקבוצה תהיה בצמרת, אך כששחקני הרכש של המועדון הם שחקנים שכבר עבר זמנם כמו משה ביטון ומיכאל זנדברג, מהיכן תבוא הישועה? אולי מישהו מהצעירים המוכשרים יהיה המנהיג לעת צורך, כי בינתיים זה לא ממש הולך.
גם מכבי נתניה, חרף ניצחון נחמד בקרית שמונה, שגם היא לא ממש מרשימה עד כה, זקוקה להסברים פסיכולוגים. הוויתור על אוראל דגני מסמן לחניכים של עטר, למרות שהוא מאמן מוכשר ושאפתן, את הלך הרוח במועדון, ואיבוד השאיפה לצמרת. אולי אותו הפסיכולוג יזכיר לראשי המועדון כי מדובר במכבי נתניה, אחת הקבוצות המפוארות בארצנו, ולא זו שצריכה לספק פתרונות למועדונים אחרים, אלא לשאוף בעצמה להישגים.
כל זאת עוד לפני המנה העיקרית של סוף השבוע בליגת העל, המשחק בין הפועל ת"א לבית"ר י-ם, שלאחר מפגש הגביע בעונה החולפת, קיבל תוספת חריפה למשחק טעון תמידית. נקווה שכאן הפסיכולוגיה לא תהיה הכוכב המרכזי של הערב.
