תגית: ליגת העל בכדורגל

כמו שזה נראה כרגע המצב של בית"ר ירושלים לא השתפר עם הפיכתו של אלי טביב לבעלים החדש במקום ארקדי גאיידמק. עמית בן שושן וערן לוי עזבו, אריאל הרוש מתנדנד ובסך הכל יש בבית וגן רק חמישה שחתומים על חוזה.

בגזרת הרכש אין שום דבר מעודד. אלי כהן מהפועל רמת גן הוא לא מאמן טוב מאלי "השריף" כהן. איש מקצוע שסיים עונה עם ירידת ליגה ומקבל קבוצה ששואפת לצמרת בליגת העל? מריח לא טוב. ואם בריחות עסקינן, מה נגיד על הרכש בדמות דוד רביבו, אחיו של נציג הבעלים החדש חיים? לחיי הקומבינה וחוסר המקצוענות. נראה מה שווה החברות הזאת על הדשא, שם לכישורים יש משקל גדול מלקשרים (ולשקרים).

אלי טביב רחוק מלהיות בעלים אידיאלי. מסתכסך עם כולם, בעל עבר פלילי ואולי גם הווה, קשה להוציא ממנו כסף ואם זה לא מספיק הוא גם שתלטן. כזה שמנסה לעיתים לקבוע למאמן שהוא מעסיק את סגנון המשחק, למרות שהוא מבין הרבה פחות ממנו בכדורגל. למרות כל זה, הייתה תקווה שלעומת השנים האחרונות בהם גאיידמק היה קצר במזומנים והקבוצה ניסתה בעיקר לשרוד, עידן טביב יהיה טוב יותר. הוא יזרים יותר כסף למועדון, יגיע רכש טוב ולמאמן יהיה עם מה לעבוד חוץ מכמה צעירים וזר וחצי. לטביב כנראה יש כסף להשקיע, אבל הוא מתעקש לשמור אותו אחרי שקנה את הקבוצה. אם הוא ימשיך להתבנקר כמו שעשה בהפועל תל אביב ולפני כן בכפר סבא, הוא עלול למצוא את עצמו ואת בית"ר ירושלים שאותה הוא אוהד, בליגה השנייה. כפר סבא אגב, אותה הוא עזב כשנשרה לליגה הלאומית, כבר צנחה לליגה א' לראשונה בתולדותיה.

טביב עושה לעצמו בעיקר בושות, ולקבוצות שהוא מנהל בעיקר בעיות. זה צפוי להמשיך גם בבית"ר. האוהדים בינתיים מחבקים אותו תרתי משמע, אבל רצף של ניצחונות לא טובים והם שורפים את המועדון, ולא מטאפורית. חיים רביבו, שממנו לא תשמעו מילה רעה אחת על טביב כל עוד הוא עובד אצלו, כבר ניסה להתחנף לאוהדים הקיצונים וחבל. "לא נחתים שחקנים ערבים כדי להתגרות באוהדים". יופי, המופרעים מכים עובדים ערבים במקדונלדס והנציג של הבוס נותן להם קינוח חינם. רק שיקפיד שזה לא יהיה כנאפה. כמו שזה נראה כרגע בית"ר ירושלים שוב הולכת העונה לשום מקום, הבלאגן חוגג ואיזה מסכנים האוהדים, למרות שאולי זה בעצם מגיע להם.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

לפני כשנה, בסמוך לאירועי האלימות שהתרחשו בין מכבי פתח תקווה והפועל חיפה, וכמו גם במשחק בין בני לוד והפועל רמת גן, הודיע עמוס לוזון על פרישתו מעולם הכדורגל. ההודעה הדרמטית הייתה בסמוך להחלטת בית הדין המשמעתי, והצטיירה כניסיון למחות על אי הצדק שבענישה, שלטענת מכבי פתח תקווה נבע מלחץ ציבורי ומהפליה כלפי הקבוצה ובעלי תפקיד בה.

בהודעת הפרישה לא נאמר ולא נרמז כי עמוס לוזון היה בדרכו להודות בכתב אישום, שיש בו כדי למנוע את המשך פעילותו במכבי פתח תקווה. כך או כך, היה עליו, מכח תקנון התאחדות לכדורגל, לסיים את תפקידו כנשיא מכבי פתח תקווה.  על אף שחלפה למעלה משנה, עמוס לוזון עדיין מתהדר בתואר נשיא הקבוצה (אתר האינטרנט של הקבוצה). לפני כשנה העברתי פניה מסודרת להתאחדות לכדורגל בה נאמר כי על פי סעיף 3יד(3) לתקנון היסוד – חוקת ההתאחדות הקובע:

"נתברר לאגודה ו/או להתאחדות כי אחד או יותר מחברי הנהלת האגודה ו/או מי ממלאי התפקידים בה, הינו בעל עבר פלילי – תהא האגודה חייבת לדאוג לכך שהנ"ל יחדל לכהן בתפקיד כלשהו באגודה, אלא אם כן, חלפו 7 שנים מיום שהורשע בדינו ואם הוטל עליו עונש בפועל – לאחר חלוף 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו".

טרם התקבלה תשובת ההתאחדות.

למעשה, באופן מפתיע, הצליח עמוס לוזון לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך, וכלל לא קושר לנעשה במכבי פתח תקווה, עד אתמול (24.6.2013), אז התראיין בתוכנית הספורט ב 102 והצהיר "אני לא נשיא, אני האיש למשימות מיוחדות" וגם הוסיף סקופ "קיבלתי את המינוי להיות נציג מכבי פתח תקווה במנהלת הליגה". על דברים דומים חזר בתוכנית הספורט ב FM103.

כאן, פינטזתי על הרגע בו נציג מההתאחדות יעלה לשידור ויזכיר לעמוס לוזון את נושא ההרשעה. חשבתי על האח המסור שמתמודד לקדנציה נוספת ומעוניין להדגים לשרת הספורט כי נאמנותו מסורה לתקנון ההתאחדות. כמו גם לקוד האתי של משרד הספורט. חשבתי על היועץ המשפטי (עו"ד משה אביבי) ועל התובע (עו"ד שלום אבן עזרא) שימשיכו במרץ לעקור עשבים שוטים כפי שעשו בנאמנות כל השנים. חשבתי גם על המנכ"ל המסור שמסיים תפקידו עוד חודש ויעדיף להשאיר התאחדות מסודרת. גם הבזיקה המחשבה על הסמנכ"ל, בקרוב המנכ"ל, רותם קמר. אפילו, כנראה מתוך יאוש, חשבתי על הדוברת המסורה. אבל כלום. השידור, ובעיקר הצחוקים הרועמים של עמוס ואופירה המשיכו ללא הפרעה. חשבתי שזהו. צחקנו ונהננו ועכשיו אפשר לעבור למרואיין הבא. אבל אז לוזון המשיך. הוא סיפר כי העברתו של טל בן חיים ממכבי פתח תקווה להפועל תל אביב, שבוצעה על גבי "טופס העברה" שנחתם על ידי הקבוצות, הינה למעשה השאלה בכיסוי של העברה. כלומר, בפני ההתאחדות הציגו מצג אחד ולמעשה קיימו מצג אחר. למעשה, לא רק שהוליכו אותם שולל (ההתאחדות), גם אין בעיה שידעו, הרי מה כבר יקרה? כלום. או ששוב יודיע עמוס על פרישה.

ואחת קטנה לסיום. מסתמן כי המינוי של מיכאל ניס (המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות) שמונה, בין היתר, נוכח הידידות בין ההתאחדות הישראלית למקבילתה בגרמניה (על פי הודעת הדוברות שהובאה בעדכון אופ"א מחודש מרץ 2013), נועד להסיט את האש מאבי לוזון בכל הנוגע למינויי ההמשך של אלון חזן, אלי אוחנה, ועופר פביאן, ומינויים מפתיעים נוספים. בהודעת הדוברות רק הודגש כי ניס עבד עבור ההתאחדות הדרום אפריקאית, ההתאחדות הרואנדית ובאיי סיישל. לסיכום, נראה כי הורחקנו מאסיה, עברנו לאירופה, וכעת ההתאחדות שולחת אותנו, בסיוע מומחה גרמני, לאפריקה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

החזרה של איתי שכטר לארץ היא עוד תעודת עניות מקצועית ומנטאלית של הלגיונר הישראלי. בסך הכל החלוץ ניסה את מזלו שנתיים באירופה, כשהוא יוצא לשם בגיל צעיר מידי וחוזר משם בגיל צעיר מידי.

בקייזרסלאוטרן הוא הספיק לשחק לא מעט. הסטטיסטיקה שלו ושל הקבוצה כולה הייתה חלשה להחריד והסתיימה בירידת ליגה, אבל השערים הבודדים שכבש בכל זאת עזרו לו לסדר דיל בסוואנזי מהפריימירליג. כצפוי, הוא לא הטביע שם חתמו.

קשה לבוא אליו בטענות על חוסר ההצלחה בקבוצה מווילס, היא רצה כבר שלוש שנים יפה מאוד והרמה של הליגה האנגלית גדולה עליו. הוא רחוק מלהיות מסוגל למלא חלק פעיל באחת משלושת הליגות הטובות בעולם. הברבורים לא התברברו ושלחו אותו לדרכו, וכך גם עשתה קייזרסלאוטרן בקיץ הנוכחי. התגובה המתאימה לשחקן עם מוטיבציה ואמונה עצמית היא להמשיך לחפש קבוצה באירופה ולהצליח בה. זה לא חייב להיות בסרייה A, אבל גם בצרפת או הולנד שכטר יכול ללמוד המון ולשפר את הכדורגל שלו. במקום זה הוא החליט לחזור הביתה, למה שמוכר לו. הפועל תל אביב יכולה לחכות גם לסוף הקריירה, אבל השחקן רץ אליה בזרועות פתוחות כששמע כמה היא מוכנה לשלם לו. שנתיים באירופה לא מספיקות כדי למצות פוטנציאל של שחקן, בטח כזה שמרבה להיפצע וממעט לשחק. מה כל כך בוער לחזור? המתקן המרשים בוולפסון? או אולי הרמה בליגת העל? שכטר קיבל הזדמנות לשחק באירופה אבל ירד מהמטוס כשעבר מעל תורכיה. נדמה שהשחקן הזה הוא בעיקר דיבורים ומעט כדורגל.  בסך הכול הייתה לו עונה טובה אחת בהפועל תל אביב וגם זה היה מזמן.

אם מסתכלים על ליגיונרים ישראלים אחרים אין פלא שזאת הייתה דרך המילוט של שכטר מאתגר קשה. רובם יוצאים לאירופה אחרי שכבשו בארץ שלושה שערים. הם לא משחקים שם, קר להם, עצוב להם והטיסה הישירה חזרה לא מאחרת לבוא. שכטר היה צריך לקחת דוגמא מברדה, בניון ונאתכו. אלו שחקנים שעובדים קשה, לא מתלוננים כמעט ובסוף גם מקבלים תמורה מהמאמן שנותן להם לשחק. כשתתחיל עונת 2013/2014 ושכטר ישחק בואסרמיל הוא ישאל את עצמו "למה עשיתי את זה לעצמי? ". כאן אין לו לאן להתקדם. גם אם יבנו עוד עשרה אצטדיונים כמו המושבה ונתניה הכדורגל הישראלי יישאר במרחק קילומטרים מהאירופאי, ועוד מהבינוני שבו. על טעויות משלמים, גם שכטר ישלם וגם הפועל תל אביב שנותנת לו שכר של מראדונה. הוא יבלה אצלה כנראה הרבה על מיטת הטיפולים, וחבל שמועדון מוציא כאלו סכומים עם כזה סיכון. בטח כשהעלו שם את מחיר המנויים כדי לממן את הרכישה והמשכורת של השחקן המדובר.

שכטר בחר בדרך הקלה, אבל היא לא תוביל אותו לשום מקום. אם לא יצא שוב בשנתיים הקרובות לחו"ל הוא כבר לא יוכל לחזור לשם בגיל מבוגר. כדאי לו ולסוכן שלו להתחיל להזיז עניינים בקיץ הבא, כי אחרת זאת יכולה להיות קריירה מפוספסת.

יהלי רואה מנתח את השנתיים החלשות של איתי שכטר באירופה, וסבור כי הצטרפות פוטנציאלית שלו למכבי חיפה תעשה לו רק טוב, ותשרת את הירוקים. שם המשחק: ביטחון, כי הכל מעבר לכך כבר קיים.

מה לא נאמר על הכישרון הבלתי נגמר של איתי שכטר ברגליים. מימיו בנצרת עילית, דרך הפריצה בנתניה ועד ההצלחה המסחררת בהפועל תל אביב, אנשי הכדורגל בארץ היו תמימי דעים, תמיד, באשר לפוטנציאל שטמון בשחקן הזה. שכטר, שזכה עם האדומים מוולפסון בדאבל נפלא, החליט לנסות את מזלו בקלחת האירופית, בבמות המרכזיות ביותר שיש לכדורגל העולמי להציע – הליגה האנגלית והליגה הגרמנית.

לאחר שנתיים ניתו לומר בבירור – אולי שלא באשמתו, את מקומו באירופה הוא איננו מצא, למרות הבלחות של יכולת חיובית – בעיקר בעונה הראשונה שלו בקייזרסלאוטרן. חשוב לציין שמרכיבים רבים נלווים לדעיכה של החלוץ בסרגל הזמן – מחד החלטות מאוד מפוקפקות של מאמן קייזרסלאוטרן, חולשת הקישור של הקבוצה בהשוואה לאריות הבונדסליגה וצלילתה עם השבועות. מאידך, הסגל הפנטסטי שיש בסווונסי וחלוציה המשופעים. בסה"כ, כבש איתי שכטר חמישה שערים בתקופתו הכפולה בגרמניה ואנגליה – שלושה שערים בבונדסליגה, שער אחד בגביע הגרמני ושער נוסף, לפני מספר שבועות, בפריימרליג, ב-2:3 של סוונסי על וויגאן – שער שאולי ממתיק במעט את הגלולה המרה מהעונה האישית הדי מאכזבת של שכטר באי הבריטי. אגב, במאמר מוסגר, השער של שכטר התברר כהרה גורל מבחינת ה"לאתיקס", שנשרו עם שריקת הסיום של העונה לצ'מפיונשיפ.

כעת נשאלת השאלה לאן פניו של איתי שכטר מועדות – האם עליו לנסות בכל מחיר להמשיך באירופה או לחזור הביתה לקבוצת צמרת בליגה הישראלית? השאלה קשה, המענה עליה מורכב. לטעמי, לאיתי שכטר אסור לבצע את טעות שלומי ארבייטמן, שנעלם כמעט לחלוטין ממפת הזימונים לנבחרת וכבר שנים עומד במקום. אסור לשחקן כמו שכטר, שזקוק לזריקת ביטחון כמו אוויר לנשימה, לחמם את הספסל, תהא הקבוצה והמועדון בו ישתייך מכובדת ומכובד ככל שיהיו. שכטר הוא מסוג השחקנים שצריכים להיות ג'וקרים בטוחים בקבוצה שלהם. כששכטר יקבל אשראי לעשות כרצונו על כר הדשא – הקבוצה תהנה ממנו, ועל כך יעיד מאמן הנבחרת, אלי גוטמן.

התכונות של שכטר מגוונות מאוד בכל קנה מידה. לא סתם ראינו אותו מלהטט סביב שחקנים בליגה האירופית ועובר אותם כאילו הם אוויר, לא סתם ראינו אותו מבשל שני בישולים ענקיים בניצחון האחרון של נבחרת ישראל בבלפסט. העובדה שהחלוץ עמד במקום מבחינת כיבושים (למרות שיש בו מרכיבים רבים של שחקן עושה משחק, יעיד על כך פאבלו הרננדס שקיבל ממנו בישול גאוני מול צ'לסי בתחילת העונה), היא מחדל רציני, הן מבחינת החלוץ שמצוי היה במשבר, והן מבחינת מאמניו. "הוא היה השחקן הטוב ביותר בקייזרסלאוטרן ומשהו ממש לא מסתדר לי עם ההחלטות של המאמן שלו, הזוי לחלוטין", אומר ברייש גליי כוכב הנבחרת לשעבר, אייל ברקוביץ'. ולמרות התפוקה הכמעט ולא קיימת, אלי גוטמן יודע דבר או שניים על איתי שכטר – טכניקה ברגליים יש לו, מהירות עם הפנים אל היריב יש, סיבוב מהיר עם הגב למגן יש, התמצאות טובה יש, בעיטה חזקה יש, משחק ראש יש, פיזיות ונוכחות יש. התכונות של שכטר ככדורגלן, ללא ספק, בטח ובטח במונחים הישראלים, הן פשוט פנטסטיות.

שימו לב לדברים שאמר איתי שכטר בראיון לגלי צה"ל: "אני לא יודע מה יהיה בדיוק. אני לא יודע מה בונה ג'ורדי, ומה בונה אריק, ומה קורה עם הפועל תל אביב – זה דברים שלאט לאט נבנים. כסף יהווה פקטור במעבר שלי כי אם אני אחזור לארץ זה חוזה לחמש שנים. אני רוצה לשחק כדורגל בסופו של דבר, אני רוצה לשחק ולהנות מהקריירה שלי, כי בשנה האחרונה בכלל לא נהניתי". צודק איתי.

מבחינה פרקטית, קייזרסלאוטרן שעתידה יתבהר ביום שני הקרוב, זוכרת את המו"מ הקשוח מול האדומים לפני שנתיים ולא יתפשרו בעלויות שחרורו – דבר ששם בצד את אופציית חזרתו להפועל ת"א. מבחינת שכטר צריך לזכור כי האדומים מוולפסון לא מסתמנים כמועמדים וודאיים לזכייה בתארים ועם כל הכבוד – הוא איננו סמל במועדון, ולמרות השנתיים היפות שהיו לו בצד האדום של העיר התוססת  – יעשה נכון השחקן אם יוותר על שהייה שנייה בסיר הלחץ הלא ברור, הן פיננסית והן מקצועית, של האדומים. מבחינת אופציית המעבר למכבי ת"א, חייבים לשים לב – הצפיפות בחוד של הצהובים-כחולים היא לא עובדה מעודדת מבחינת שכטר, שאחרי עונה מורטת עצבים יצטרך להתמודד על מקום בהרכב מול שחקנים כמו אלירן עטר, ברק יצחקי, מונס דאבור, ראדה פריצה וגאל מרגוליס.

מבחינת מכבי חיפה, גורמים במועדון הירוק מבהירים כי ההצעה שתושם על השולחן מול שכטר היא גבוהה מאוד בסטנדרטים של יעקב שחר. אין ספק שהצטרפות למועדון מסודר כמו זה מהכרמל, תסדר את שכטר מכל הכיוונים. מקצועית, מקומו של שכטר כדמות מובילה עתיד להיות מובטח, שכן חיפה זקוקה בדחיפות לחלוץ מרכזי אחרי שיחרורם של עמאשה וימפולסקי. כשחושבים על זה, שילוב קטלני כמו זה של שכטר-עזרא-ורד מבחינת הצד הישראלי, אמור להוות מניה בטוחה. בד בבד, אריק בנאדו התגלה בעונה האחרונה כדמות שיודעת לנווט ספינות אבודות, כאיש מקצוע מרגיע, שקול, חכם, ויחד עם זאת צעיר, רעב ושאפתן – כל אלה הם בדיוק מה שאיתי שכטר צריך בנקודה זו של הקריירה שלו. אז אולי מכבי חיפה היא לא אירופה במובן הקלאסי של המילה, אבל היא הכי קרובה לאירופה במפת הכדורגל שלנו, ויכולה לקטוף הישגים של ממש, הן בזירה המקומית והן בליגה האירופית. אז איתי, תתחיל לחשוב ירוק, אל תתמהמה יותר מדי, ולך על ההצעה של שחר את אריק. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה – אנחנו צריכים אותך בשיא לקראת החודשים הקרובים בקמפיין הנבחרת.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

הפגרה כבר מעבר לפינה וקיץ מלא לחות ונטול כדורגל לפנינו. הנה המדריך שאולי יעזור לכם לעבור אותו בשלום:

לעשות ולא לעשות:

• תקצירים של משחקי הקבוצה שלכם, מהעונה והעבר: תמיד נחמד להעלות זיכרונות, בתנאי שהם נעימים. אם אתם אוהדים קבוצת פריימירליג אז לראות אותה מפרקת את מנצ'סטר יונייטד, או את ריאל מדריד מנצחת שוב את ברצלונה בקלאסיקו. להתענג על הרגעים והשערים היפים, עם מוזיקה שמכניסה אנרגיה ברקע. הסעיף לא מתייחס לאוהדי קבוצות בעט ורוץ, שם גם לראות לקט שערים זה עינוי.

• לצחוק על עונת המלפפונים: אוסקר גארסיה לברצלונה? מאור בוזגלו לסקציה נס ציונה? הכול כמעט עובר את המסננת של העורך בקיץ. אין משחקים לדווח עליהם ולפרשן אותם אז צריך איכשהו למלא את הדפים. צריך לזכור שרוב הידיעות הם חסרות בסיס ולא לקפוץ ליו טיוב ולראות קליפים שבו השחקן שמקושר אליכם מפגין את הכישרון שלו (כמובן ששם מראים רק את המהלכים הטובים שלו וכל שחקן בינוני נראה כמו מסי).

• לא לספור את הימים שנשארו: גם שבוע הוא נצח כשמחשבים בכל יום מתי הוא יגמר. תשאלו את כל האנשים שעובדים. החופש של הכדורגלנים הוא גם שלנו, הצופים. אפשר להתאוורר ממשחק אחרי משחק אחרי משחק בשבתות. לראות קצת דברים אחרים. בימי ראשון ושני בערב לא לראות את המשחק המרכזי בליגת העל, אלא האח הגדול. סתם, לא צריך להגזים. גם הצ'מפיונס ליג באמצע השבוע תחסר, אבל עד שלבי רבע הגמר המפעל הזה די משעמם. אז אל תהיו חד מימדיים כמו המשחק של ברצלונה ותפתחו גם לכיוונים אחרים.

• לא לראות את היורו של הצעירות: אם אתם נואשים לכדורגל כשבכל הליגות כבר סיימו לשחק אז מצפה לכם אכזבה. אליפות אירופה עד גיל 21 היא אפילו לא חצי נחמה. מעטים מהשחקנים יהפכו לשמות מוכרים. כולם יודעים שהפער בין כוכב נוער לכוכב בבוגרים הוא הבדל של שמיים וארץ. גם של שחקן רוטציה. כל זה לפני שהזכרנו את היציעים הכמעט ריקים שצפויים להראות במלוא הדרם לגאוותו של אבי לוזון.

• שידורים חוזרים של משחקים: אם זה עושה לכם טוב ומרגיע לכם את הדודא לכדור, לכו על זה. גם חלק קטן ממשחק יכול להיות כיף. כדורגל איכותי או מעניין שווה צפייה נוספת, גם אם היא חלקית. בעיקר בפגרה.

• אל תתחבר לצד הנשי שלך: השעמום גורם לנו לעשות דברים שטותיים, אבל שלא תעיז אפילו להתחיל לסרוג. זה לא בשבילנו. אין לנו את הסבלנות והעניין, וגם מי בכלל צריך סוודר בחורף הישראלי. חוץ מזה, אם חס וחלילה מישהו יגלה? כל המוניטין שבנית במשך שנים ייפול בבת אחת. תתרחק, מזה ומהסודוקו. לעזאזל כמה ווים יש במילה הזאת.

• תראה את התוכניות על אסירים בנשיונאל ג'אוגרפיק: אולי תמצא באחד הפרקים את ג'ואי ברטון.

• סיינפלד זה לא מצחיק, עזוב: אם בא לך להעביר את הזמן או את הבאסה עם צחוקים תראה פרקים ישנים של "הרצועה". חתרני, בלי צנזורה ועדיין עושה את העבודה בניגוד לכל מיני קומיקאים שרק צועקים ומספרים בדיחות גסות ומביכות. סלמוניקו השלישי, גדעון להב, דני צייד הנאצים וזוזיא מחכים לכם. ולהם לא כדאי לתת לחכות. " ציפי המזכירה, ציפי המזכירה!"

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

מכבי נתניה והפועל באר שבע נפגשו אתמול כאשר מכבי נתניה חייבת ניצחון על מנת להשאיר לעצמה סיכוי להישאר בליגת העל. אבל נתניה לא עמדה במשימה, והושפלה 3-0 על ידי הקבוצה הדרומית.

את השער השלישי שסגר את הסיפור של נתניה בליגת העל הבקיע דובב גבאי, ואיזה שער זה היה.

בדקה ה – 65 גבאי קיבל את הכדור כ – 60 מטרים מהשער של נתניה, החל בדהירה, עבר שחקן אחד, הטעה עוד שני שחקנים ושיגר טיל מ – 18 מטרים לחיבורים של השער.

צפו בגולאסו של דובב גבאי:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

תשאלו את עצמכם, ותהיו כנים בבקשה: באמת יהיה עצוב לראות את בית"ר ירושלים יורדת ליגה? לי אישית ממש לא.

קהל עם אלפי גזענים והתחמקות של עשרות שנים מהתופעה מצד המועדון. אולי העונש הכי גדול שלה מגיע דווקא אחרי שהבעלים ארקדי גאידמק הרים את הכפפה והחתים שני מוסלמים. ספק אם יש לאוליגרך מושג ירוק בכדורגל, אבל הכיוון הוא טוב גם אם נעשה בכוח. במקרה של ירידה לליגה הלאומית האשמים לא יהיו שני הצ'צ'נים המסכנים, אלא בעלי הפה המלוכלך ביציע.

לכל קבוצה בליגה כמעט יש שחקנים מוסלמים והם מסתדרים, רק בבירה מתנהגים כאילו שתו יותר מידי ומאבדים כל רסן דרך קבע. הבא בתור על דוכן הנאשמים הוא המאמן אלי כהן. כשהכול דפק והקבוצה שלו הייתה לשתי שניות בצמרת הוא דיבר על אליפות. מאז שהתחילה ההידרדרות הוא רק מקטר ומאשים את השחקנים שלו. הלו, אתה המאמן והתפקיד שלך הוא להרים אותם ולעצור את הנפילה! קל מאוד להפיל את הכול על אחרים ולברוח מאחריות.

הביזיונות שנשמעים בטדי לא ראויים לליגה שמכבדת את עצמה. ההתאחדות ובית הדין שלה מתנהגים ביד רכה (לפעמים גם ביד קשה, כשהקבוצה של הבוס יורדת ליגה) והפרחחים רואים שהעונשים הם דרדל'ה אז למה לא להמשיך? מידי פעם אנחנו קוראים באינטרנט על קבוצות מהולנד, גרמניה והונגריה שהקהל שלהם שר שירים אנטישמיים. בטוקבקים וגם בתקשורת שאמורה להיות אובייקטיבית, מיד מתרעמים על התופעה. אבל במקרה של בית"ר ירושלים המועדון מקבל רק קנסות ורדיוסים מצחיקים במקום לצאת לגלות בליגה השנייה.

222 מילים על בית"ר ולא הזכרנו עוד את "לה פאמליה". איזה פאשלה. החבר'ה שם עוד לא הבינו שהם הולכים לשלוח את הקבוצה שלהם לה עזאזל. התבטאויות כמו "אני לא אוהד את בית"ר אם ישחקו שם מוסלמים" הן ריקות מתוכן. קשה מאוד להיגמל מאהבה לקבוצה שגדלת עליה. תמיד ידגדג לך לבדוק כמה כמה יצא, מי כבש ומה שלום החברים מהטריבונה.

אם בטריבונה עסקינן, מה הקטע של ההמנון לפני תחילת המשחקים בטדי? אף קבוצה בליגת העל לא עושה את זה. גם בעולם לא נהוג להשמיע את ההמנון הלאומי במשחק ליגה. בית"ר היא מועדון שמייצג רק את עצמו וטוב שכך. אוי ואבוי ליחסי החוץ של ישראל אם היה אחרת. חוץ מזה שמשחקים בקבוצה זרים, למי ששכח, אז מה הקשר שלהם לארץ ציון חוץ מהשכר החודשי?

אם בית"ר תפסיד בשבת לסכנין, אני לא אצא לנמל ואנופף לשלום דומע לספינה הירושלמית שעוזבת את החוף.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

האם מכבי נתניה כבר מזמן הייתה יכולה להבטיח את הישארותה בליגה? סרטון חדש מראה שכן.

משתמש היוטיוב MaorAlfasi העלה סרטון בו הוא מראה טעויות שיפוט רבות וקשות שנשרקו נגד מכבי נתניה במהלך העונה.

שריקות לפנדלים שלא היו, שערים שהובקעו נגד הקבוצה מעמדות נבדל ועוד.

הסרטון הזה מוכיח דבר אחד – שיש להשתמש במצלמות במשחקי הכדורגל. הסרטון הזה מראה את טעויות השיפוט נגד מכבי נתניה, אבל אני בטוח שכל קבוצה הייתה יכולה להכין סרטון כזה. שופטים לא יכולים לראות את כל מה שקורה, הקוונים לא תמיד עוזרים להם, אבל מצלמות הטלוויזיה כן יעזרו.

אז אנשי מכבי נתניה אולי ירגישו מקופחים לאחר שהם יראו את הסרטון הזה, אבל הם לא היחידים שסבלו מטעויות שיפוט העונה.

צפו בסרטון שמראה את טעויות השיפוט הקשות כנגד מכבי נתניה:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אפשר לקרר את השמפניות ולהכין אותן לקראת החגיגות. האליפות הוכרעה שלשום בקרית אליעזר, כשמכבי חיפה לא השכילה לנצח את היריבה העירונית.

עשר נקודות הפרש, רגע לפני הפלייאוף, זה פער כמעט דמיוני לסגור. אמנם בעונת הפרמייר ליג הקודמת מנצ'סטר סיטי הייתה במינוס שמונה ולקחה בסוף אליפות, אבל קשה להשוות את וויאם עמאשה וגוסטבו בוקולי לקרלוס טבז ויאיא טורה.

למכבי תל אביב הסגל הכי טוב בליגה בהפרש ניכר, אבל שמות לא מביאים תארים. החיבור בין המערכים, עליהם אחראים אוסקר גארסיה וג'ורדי קרוייף הם הגורם העיקרי לתואר הממשמש ובא. היציבות תרמה לה מאוד ועשתה את ההבדל בינה למכבי חיפה. בלי הפתיחה החלשה להחריד של הירוקים עם עטר כמאמן, מי יודע איך הייתה נראית הצמרת היום. הרכישות של הצוות בקרית שלום היו טובות כמעט כולן.

מהראן ראדי חזר והשתלב נהדר. פריצה חזק מידי בשביל הבלמים בארץ והתאקלם במהירות. איתן טיבי ממשיך את היציבות מקרית שמונה. ערן זהבי הוא גניבת השנה. במקום השני בקטגוריה נמצא וינסנט אניימה, המנייה הבטוחה שהבריז להפועל תל אביב. אלירן עטר, שנתן עונה בינונית ב-2012\2011, חזר ובגדול. עד שפריצה הגיע, המשחק והקבוצה ממש היו תלויים בו. למזלם של השניים הוא נותן את עונת חייו. במקרה שלו, כבר אפשר לדבר על אירופה בעונה הבאה. נראה שהוא התבגר ופחות מגיב לפרובוקציות מהקהל. גיל 26 זה זמן מצוין ליציאה מהארץ בשביל האתגר שביבשת השכנה. גם הצעירים יותר קיבלו במה להמשך התפתחותם ככדורגלנים. דאבור, ייני, מרגוליס ומיכה.

לפני מוקדמות ליגת האלופות, יש לצוות המקצועי במכבי משימה לא פשוטה. הם צריכים לדאוג שהשחקנים לא ייכנסו לשאננות וישחקו כאילו האליפות כבר שלהם. גארסיה יצטרך לעשות שעות נוספות בהעברת אנרגיה ומוטיבציה לשחקנים שלו. אם מכבי תל אביב תתחיל ברצף של איבוד נקודות ומכבי חיפה תצמצם את ההפרש, המועדון כולו יכנס ללחץ.

מתח אצל מכבי תל אביב הוא אחת התופעות הפחות נעימות שיש לספורט הישראלי להציע. מתח שאולי עלה לקבוצה בנקודות ותארים לאורך השנים. מכבי הודחה מגביע המדינה. נשאר לה לשחק "רק" על האליפות. אין מקום לרוטציה. הטובים ביותר צריכים לשחק עד שהתואר יובטח.

במקרה שבאמת הצפוי יקרה, אליפות של מכבי תל אביב בלי אבי נמני בטח תהיה מוזרה לרבים מאוהדיה. הפעם האחרונה שהרימו שם את הגביע הכסוף הייתה לפני עשר שנים, לפני הקרע והמחנאות שלו ושל טל בנין. נמני הוא עדיין אליל אצל הצהובים, למרות הכישלון שלו כמאמן. הוא כבר לא חלק מהמועדון, אבל בצורה לא ישירה הוא עדיין האלוהים של האוהדים. תסמכו עליהם שהם כבר ידעו איך לשלב את השם שלו בחגיגות האליפות.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

את ברק בכר יצא לי להכיר לראשונה לפני יותר מעשר שנים, עת הצטרף לאהבתי בכחול, הפועל פתח תקווה, כמגן ימני. הוא עשה זאת אחרי קדנציה בהכח ר"ג לפני עידן האיחוד, והתקבל ע"י ניר לוין ופרדי דוד בזרועות פתוחות, היישר לקלחת ההרכב.

זוהי הייתה אחת העונות המורכבות שידענו עד אותן שנים, ובכר הצעיר התגלה כאחד מנקודות האור בקאדר המקרטע של הכחולים. ממבט ראשון הותיר עלי בכר רושם פנטסטי – לוחם בכל רמ"ח איבריו, עיקש באגף ובעל אוריינטציות נוספות מלבד הפן ההגנתי. ברור שרוברטו קרלוס הוא לא, ולראייה זימון לנבחרת הוא אף פעם לא קיבל, אבל במונחים של הליגה הישראלית ובפרספקטיבה עכשווית, לטעמי הוא אחד מהפספוסים הלא מדוברים שהכדורגל הישראלי ידע מתחילת המילניום, לפחות מזווית שחקני הקו האחורי.

בכר הוא הכדורגלן הישראלי הלא טיפוסי, משקיען ופועל שחור בשטחים הכביכול מתים על השדה. הוא האיש של המאמן על המגרש, אחד שלא מפספס כמעט אף הופעה, כזה שיודע לכוון, לדחוף, לצעוק כשצריך, להרגיע כשמתבקש. זכור במיוחד הבישול הענק שלו לטומיסלב ארצג עונה לאחר מכן, ב-0:4 הענק על מכבי נתניה באורווה עליה השלום.

בגלל התכונות שהזכרתי, לא התפלאתי בכלל מהחלטתו להמשיך בעולם הכדורגל גם אחרי פרישתו – כעוזר מאמן לרן בן שמעון. אין לי צל של ספק, שתכונותיו אלה, היוו סיוע משמעותי, באופן שלא משתמע לשתי פנים, בהשגת האליפות של קרית שמונה. בעת שחתול שחור עבר בין בן שמעון לשירצקי, הנוכחות של בכר בחדר ההלבשה, כאח גדול של השחקנים (טוב, לא אם תשאלו את סאלח חסארמה) וכדמות מייצבת ומרגיעה, הייתה אקוטית למימוש ההישג ההיסטורי. מלבד זאת, השילוב שלו עם בן שמעון היה כמעט מושלם מכל נקודת הסתכלות ועל כך יעיד האחרון גם היום.

בכר המשיך לעבוד בצוות המקצועי של הצפוניים גם אחרי עזיבתו הלא נעימה של בן שמעון, ושימש כעוזרו של לנדאו החל מהקיץ האחרון ועד לפיצוץ שהוביל לעזיבתו. לא יהיה קשה לשער כיום שלא לכולם קל להסתדר עם איזי שירצקי, לו זכויות רבות יותר מכל אחד אחר במועדון הסימפטי מאצבע הגליל, אך יחד עם זאת לא מעט ניואנסים בעייתיים שמאמן חייב להכיל עם הצטרפותו לקרית שמונה.

בכר הצליח להיכנס לנעלי הסנפיר האלה כנגד כל הסיכויים, כאשר יותר מסיבה אחת מונחת על הכף להתרחשותו של כישלון מהיר: הראשונה היא גילו הצעיר, 33 בסך הכל, וחוסר ניסיונו כמאמן ראשי (בגלל שאינו מחזיק בתעודת פרו, מונה לאחר מכן עפר מזרחי כ"מאמן" שמשמש בפועל כעוזר של בכר), בטח ובטח בבוגרים. השנייה היא הטיימינג בו קיבל בכר את הקבוצה, בתחילת אוקטובר, עם הליגה האירופית על הראש (כשגם שם, הצליחה קרית שמונה לערוך מספר הופעות מכובדות מול ליון וספרטה פארג) ושחקנים שתוהים לאן נושבת הרוח במועדון, שנודע כאחד המסודרים בישראל והפך למוקצה מחמת מיאוס, לפחות מכיוון פרשני הספורט המקומיים. שלישית ובולטת מכולן לטעמי, היא העובדה שרבים שכחו – קרית שמונה אלופת המדינה, וככזאת, המדרון התלול והחלקלק למטה מוגש לראווה – לא הרבה אנשי מקצוע ששים להוביל קבוצות אחרי השגת אורגזמה ספורטיבית כמו אליפות סנסציונית. אלא שבכר לא נבהל ולא נרתע. במסיבת העיתונאים לפני המשחק הביתי מול ליון, הוא ניצב מול המצלמות ושידר ביטחון ורוגע, כאילו אומר בפירוש: "חבר'ה, שום דבר לא קרה, אני כאן". ובכן, זה הצליח לו. בכר הלך על כל הקופה, קיבל את אמונו של שירצקי ולא התבלבל – הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, ראו ערך אריק בנאדו, והתגלה, למרות שמוקדם להכתיר מלכים בכיכר העיר, כאיש מקצוע בכל רמ"ח איבריו בדיוק כפי שהיה כשחקן.

רגע לפני הפלייאוף העליון, גם שירצקי יודע שהוא פגע בינגו וגם בכר יודע שמקומו בקרית שמונה מובטח בעונה הבאה. המרוויחה הגדולה היא עירוני קרית שמונה, שאולי לא תזכה שוב באליפות, אבל בהחלט יכולה לראות את עצמה כאחת מקבוצות הצמרת בליגה הישראלית, וכזאת שמכוונת לעוד הרפתקה אירופית. רק ימים יגידו האם הרומן של בכר עם קרית שמונה ימשיך לשחרר ניחוחות מתוקים גם בפרספקטיבה ממושכת ולקטוף מחמאות גם מחסידי הסקפטיות והציניות. בינתיים, מי אנחנו שלא נרים את הכפפה ונפרגן?

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם