תגית: ליגת האלופות

בורוסיה דורטמונד תפגוש הערב את אייאקס באמסטרדם, וכפי שאפשר לראות בסרטון, מריו גצה והחברים נראים רגועים מאוד לקראת המשחק.

במהלך אימון של הקבוצה, נראה גצה יורק את המסטיק אותו לעס, ומתחיל להקפיץ אותו על הרגל כאילו היה כדור, לאחר מספר הקפצות, גצה בועט את המסטיק גבוה באוויר, ותופס אותו שוב עם הפה. איכס?!?

נו טוב, נקווה שהנעליים של גצה היו נקיות, בכל מקרה, שחקן ענק, אז מותר לו, לא?

צפו בשעשועים של גצה עם המסטיק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

ידוע שאוהדי כדורגל הם הכי רגשניים, והכי אמוציונלים כשזה מגיע לקבוצה שלהם. אם חשבתם אחרת, אז רוד סטוארט בטוח ישכנע אתכם.

רוד סטוארט נכח אמש במשחק בין סלטיק לבין ברצלונה במסגרת ליגת האלופות. סלטיק חגגו גם 125 שנים למועדון. המשחק כמובן היה אמור להיות בשליטה מוחלטת של ברצלונה, וכולם ציפו שהיא תנצח בקלות, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד.

שחקני סלטיק נתנו מלחמה אדירה, והצליחו לנצח 1:2 באחת ההפתעות הגדולות אי פעם במסגרת ליגת האלופות, וסטוארט שידוע כאוהד שרוף של סלטיק לא הצליח להחזיק את הרגשות בפנים ובכה כמו ילדה קטנה עם שריקת הסיום.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אתמול בלילה שיחקו ארסנל ואולימפיאקוס במסגרת ליגת האלופות, ולמרות הניצחון של התותחנים, תומאס ורמאלן ירצה לשכוח את המשחק.

הבלם לא סיפק את הסחורה במשחק, במיוחד כאשר נתן לחלוץ של אולימפיאקוס, קוסטאס מיטרוגלו להבקיע את השער בסיומה של המחצית הראשונה.

אבל הפספוס הכי גדול של לרמאלן היה במחצית השניה, והוא הגיע לאחר מהלך מתוכנן של התותחנים. מיקל ארטטה בעט כדור חופשי מעל המשקוף, והבלגי רצה להביע את התסכול על ידי תלייה על המשקוף, אבל לצערו, הוא החליק, והתרסק בצורה מגוחכת וכמובן מצחיקה ביותר על התחת ואל תוך הרשת.

צפו בסרטון המשעשע:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

משחק מצוין היה אתמול בין מילאן לזניט. הרבה שערים, תהפוכות, כל מה שצריך במשחק כדורגל.

מילאן הייתה הראשונה לאיים על השער כאשר בויאן בעט, אך מלפאייב הצליח לעצור את הכדור. בדקה ה – 13 האיטלקים עלו ליתרון, כאשר בעיטה חופשית של עמנואלסון פגעה בשירוקוב ונכנסה פנימה. 0:1. לאחר 3 דקות מילאן מבקיעה את השני. סטפן אל שעראווי היה המבקיע.

קצת לפני המחצית, הולק הברזילאי המצוין, צימק ל 1:2 בטיל נפלא אל תוך הרשת.

חלפו להן רק 4 דקות במחצית השניה וזניט השוו את התוצאה. הולק הרים כדור קרן, ורומן שירוקוב נגח פנימה. 2:2.

ואז הגיעה הדקה ה – 75, והאיטלקים עלו ל 2:3. ריקרדו מונטליבו העביר כדור רוחב שפגע ברגלו של תומאס הובוצ'ן ונכנס פנימה. הפסד אכזרי לזניט, ניצחון מצוין למילאן שאולי אולי יוצאת לדרך חדשה.

צפו בתקציר המלא של המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אין לי ספק שבטור הקרוב אני אגרור לא מעט תגובות זועמות, נאצות ושאר קללות. אבל אם יש משהו אחד שאני לא מסוגל לסבול, זו הערצה עיוורת כלפי מועדון כזה או אחר.

ראשית, תרשו לי לפתוח בגילוי נאות. אני מכיר את ליאור ואת הערצתה למועדון הכדורגל של ברצלונה באופן אישי. ולא אני ממש לא בא לפתוח במלחמת "איזה מועדון כדורגל יותר טוב". להיפך. אני מעריץ אותה ואת אהדתה לספורט המדהים הזה. אבל יש כמה דברים שקצת מפריעים לי במושא הערצתה הנלהבת.

הערצה עיוורת
אם יש משהו שמעצבן אותי בבחירת קבוצה אותה אנו אוהדים, זו הערצה עיוורת. בחיי הכרתי באופן אישי אוהדים שרופים של ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, יובנטוס, ריאל מדריד, בטיס, כמובן ברצלונה ואפילו בית"ר ב"ש. הקשר בין כולם מלבד אוהדי ברצלונה (לא אלו שאני מכיר בכל אופן) זה שהם מוכנים להודות מתי קבוצתם נכשלה. איכשהו, עם אוהדי ברצלונה, זה אף פעם לא קורה. ובבקשה תחסכו ממני את התשובות בסגנון "כי ברצלונה תמיד טובה".

למי שלא זוכר, מלבד הזכייה ההיא בליגת האלופות בעונת 2005-2006, שרשרת התארים שאסף לרשותו המועדון, היו במהלך 4 השנים שאימן פפ גווארדיולה. שלא תבינו לא נכון. ברצלונה הציגה באותן שנים כדורגל אולי הטוב ביותר שהוצג אי-פעם. מסי עשה על הדשא דברים שאני לא עושה בפלייסטיישן ותאמינו לי שאני טוב. אבל מלבד אותו תור הזהב המדהים והזכייה ההיא בשנת 2006, קרו עוד הרבה דברים לפני ואחרי. למשל, מה עם אותן שנים שברצלונה כבר איבדה עניין במהלך חודש נובמבר? אותן שנים שהמועדון היה זקוק לנס מריבאלדו שיכבוש במספרת בתוספת הזמן נגד ולנסיה, רק כדי להבטיח את המקום במוקדמות ליגת האלופות? מה עם השנתיים האחרונות של ואן-חאל שפוצץ את המועדון בהולנדים שעשו בערך כלום ושום דבר כולל לחרב לפטריק קלייברט – אולי החלוץ הטוב בעולם דאז- את הקריירה? את השנים הקבועות בהן ברסה לא עברה את שלב הבתים של ליגת האלופות? איפה הסכסוך המתוקשר של רייקארד עם רונלדיניו?

מעניין שאוהדי ברצלונה בוחרים שלא לראות את הדברים האלו, כי אולי הם הורגלו להצלחות. אני אפילו לא מדבר על חובות העתק של המועדון שעליהם כולם שותקים, ואילו מיורקה שלה חוב שהוא אפילו לא חמישית מחוב הקטאלונים, מקבלת איום של הורדת ליגה או כמעט ולא פותחת את העונה?

שוב. אני ממש לא פה לחפש את הדם של ברצלונה בתקופה שהיא מדממת, וכמו שראינו יש תקופות כאלו. אין מועדון שלא כואב, נופל, נכשל ורואה כיצד היריבה המרה מנצחת. פשוט איכשהו עם אוהדי ברצלונה זה מרגיש כאילו כל הקבוצות כסחניות ורק ברצלונה שניה לעירוני ראשון במירוץ אל עבר גביע ההגינות (היה פעם דבר כזה. באמת.). כאילו המועדון הזה לא פגיע אף-פעם. וזה מה שמעצבן אותי. איכשהו זה בסדר לשכוח שיש קבוצה אחת יותר בכיינית, יותר כסחנית, יותר מושחתת, אבל שגם שיחקה כדורגל יותר טוב בעונה שעברה עם שיא נקודות ושיא שערים. אז מה אם אין לה בקישור את ליונל "בנו של ישו" מסי? יש לה לא מעט שחקנים טובים, כולל השחקן עם הרגל אולי המדוייקת והעוצמתית ביותר ששנייה רק לוויין רוני. בכיין, קשה לו, עצוב לו ובכל זאת יש לו משחק ראש שלא נופל מקרלוס "ראש בוקסה" פויול.

השורה התחתונה.
אז ליאור אהובתי, תעריצי את ברצלונה, זה בהחלט מגיע לקבוצה כזו ולשחקנים כמו פיקה, מסי, צ'אבי וכמובן גם אינייסטה. מה שאני רק מבקש ממך משאר חברייך להערצה העיוורת, זה שתראו שיש לא מעט קבוצות בשטח שלא נופלות מברצלונה, וכמו שראינו בשנה החולפת גם יותר טובות ממנה. וכן כן כבר שמעתי על הבונקר של צ'לסי שדומה לבונקר ההוא של אינטר מלפני שלוש שנים. אבל איך אומרים? את הכסף סופרים במדרגות, ובכדורגל כמו בכלל בחיים זוכרים אותנו בזכות התוצאות האחרונות שהשגנו, אז ככה שאת טורס זה ממש לא עיניין שהוא דאג לנעוץ את המסמר האחרון בחצי גמר האלופות בשנה שעברה.

אז אוהדים יקרים. באמת אני אומר. תודה לקבוצה שלכם שהיא נראית ככה, כי בזכותה המשחק הזה כל-כך מהנה לצפייה. סליחה, תיקון. גם בזכותה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

בערוץ הספורט , או ערוץ 5, נהוג לזלזל. אומרים שהוא מלא בקשקושים במקום ספורט, שהוא אוהד ברצלונה ושחוץ מהקבוצה הזאת והיריבה הגדולה שלה הוא לא מראה שום דבר מעניין בשידור חי.

ומה עושים שם כדי להחזיר אליהם את הצופים ודעת הקהל? דוחפים לפני תקצירי ליגת האלופות את חדשות הספורט, בירבורים בשעת לילה מאוחרת על פוטבול אמריקאי ומנחה שנותן פתאום פרשנות על כדורגל. הכוונה היא לא למודי בראון הנהדר, אלא לאלי אילדיס (הסביר בהחלט) שזה לא ממש אמור להיות תפקידו. בצ'רלטון זאביק זלצר לא היה עושה את התפקיד של לירן שכנר, אבל בערוץ שאיבד את דרכו כבר אין ממש חוקים.

וכל זה בלי שנזכיר את התשדירים שלהם באורך הגלות כשאנשים בסך הכול רוצים לראות את השערים שהובקעו באותו ערב. אתה מצפה לראות את היגוואין בברנבאו נגד הסיטי ואתה מקבל את נאסר נגד באר שבע בוסרמיל. אין גם הנחות ואין לוח זמנים שאומר לצופה המיואש, המיוסר והעייף מתי יתחילו התקצירים. הכל בשביל קידום של תוכניות אחרות בערוץ. אנשי השיווק במתחם יודעים שערבי הצ'מפיונס ליג זוכים לחשיפה הגדולה ביותר מבין התכנים שלהם, ומנסים לנצל את זה לכמה שיותר דולרים. לסחוט את הלימון עד הסוף. ככה לא עושים מלימון לימונדה.

האנשים בבית לא מטומטמים. בטח לא במדינה כמו ישראל, שבה לאנשים כל כך חשוב "לא לצאת פראייר". אנחנו שמים לב וזוכרים שהערוץ לא היה טוב אלינו, לא משנה כמה חן משפריץ המנחה וכמה נהדרות הכתבות לפני המשחק ברבע לעשר.

אתמול לרגע שכחתי בשביל מה אני בכלל יושב מול המסך. זה ערוץ הקיבוץ או ערוץ הקניות?

ובשביל מה להחזיר את איציק זוהר כפרשן בפאנל? למישהו הוא חסר שם חוץ ממנהל הבנק שלו?

יש לנו בערוץ את זוהר, את אלי אוחנה, אייל ברקוביץ', שלמה שרף, רון קופמן, נדב יעקבי,שגיא כהן ואבי מלר בתפקיד נותני הדעה האישית.

שלושת הראשונים קשקשנים, כשהשני הוא לקקן ופחדן שלא פעם מגיע לא מוכן למשחקים. השלישי שתמיד דיבר על כמה שהוא כנה מתגלה כאינטרסנט לא קטן , במיוחד כשנבחרת ישראל על הפרק. שלמה שרף? נו, לפני כל ניתוח שלו צריך לבדוק אם המנותח לא הסתכסך איתו או עבר אצלו בנס טוברוק.

את קופמן הערכתי לפני יציע העיתונות. כתב יפה ולעניין בעיתון "הארץ". מאז שהוא הגיע לתוכנית הגיעו איתו הצעקות והלשון הגסה. בערוץ הבינו, שוב, שזה מביא רייטינג והקוף הולך איתם יד ביד כבר שנים.

נדב יעקבי קורא לעצמו אוהד ארסנל אבל בגמר של ליגת האלופות ב-2006 מול ברצלונה הוא דווקא אהד את הקטאלונים. בתור שדר הדציבלים שהוא מעלה לא עוברים טוב ומבחינת פענוח טקטיקות נראה שאין לו הרבה מה לתרום. בפרטי טריוויה הוא נהדר אבל זה לא צריך לזכות אותו בשידורי הליגה הספרדית או פרשנות בפאנל של ימי שלישי ורביעי.

על שגיא כהן אפשר לומר בפשטות שהוא מחליף דעה כמו תנועת רכבים שבאים וממשיכם הלאה בצומת.

הקבוצה הבקיע? היא מקבלת מחמאות מוגזמות והשחקן ששם את הכדור ברשת הוא מדהים וגדול.

עברו 10 דקות ויש שיוויון. כל התיאורים והברכות של שער היתרון נמחקות ועוברות לקבוצה שהשוותה.

נשארנו עם אבי מלר. הפרשן הראוי היחיד בערוץ שקיים 700 שנה. מלר הוא רהוט, שוחה בחומר, מביא סיפורים מעניינים ובדיחות חביבות. הלוואי וכל הפרשנים בארץ היו ברמה שלו. אם הכדורגל פה היה מתנהל כמוהו אז בטוח שדברים היו נראים טוב יותר.

נראה שמה שחשוב בערוץ הספורט זה מה שנראה, כלומר עובר מסך. התוכן הוא משני, משני ביותר.

כשברוממה של הספורט יאבדו את שידורי הליגה הספרדית הם יאבדו את ערוץ, אבל אותי הם כבר איבדו מזמן. ככה זה שצוחקים עלייך בפנים והשיא שלך באותו יום בערוץ זה "חדשות הספורט".

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אחרי העדרות של שנתיים מליגת האלופות יובנטוס חזרה לזירה הראשית של אירופה, ואיזו חזרה זו הייתה. קאמבק נפלא מול צ'לסי בסטמפורד ברידג' נותן לגברת הזקנה אופטימיות להמשך הדרך.

המשחק היה שקול בתחילתו, אבל בדקה ה – 31 אוסקר בעט כדור שפגע בלאונרדו בונוצ'י, הטעה את בופון ונכנס פנימהץ 0:1 צ'לסי. 2 דקות עברו ואוסקר לא היה צריך עזרה מאף אחד. סיבוב ענק של הילד, ובעיטה אדירה לחיבורים של בופון. 0:2, עם אחד השערים היפים שראינו העונה.

בדקה ה – 38 ארתורו וידאל שנפצע ברגלו בעט כדור שטוח וחזק לפינה השמאלית של פטר צ'ך – 1:2 בהפסקה.

בדקה ה – 80 פאביו קוואליארלה שנכנס כמחליף קיבל כדור עומק מצוין ממרקיסיו והשווה ל – 2:2. קאמבק נפלא של יובה. משחק מצוין של 2 הקבוצות.

צפו בתקציר המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

המשחק הראשון של ברצלונה ומאמנה טיטו וילאנובה בליגת האלופות לא היה קל בכלל. אבל בסופו של דבר ליאו מסי היה ההבדל.

ג'רארד פיקה נפצע בדקה ה – 12, אבל בארסה לא נבהלו, ולאחר 2 דקות טיו העלה את הקטאלונים ל – 0:1. רבע שעה עברה, ומתפרקת של ספרטק מוסקבה מצאה את בארסה לא מוכנה, וכדור רוחב של אמניקה פגש את דני אלבס שבעט לשערו הוא. 1:1.

במחצית השניה ספרטק עשתה את הבלתי יאמן. רומולו עבר את אדראינו, ושלח כדור לרשת של ויקטור ואלדז. 1:2 מדהים של ספרטק. הרוסים באופן טבעי הלכו אחורה ונתנו להתקפה של בארסה לשבת לה על השער. ובדקה ה – 72 טייו העביר כדור רוחב, ומסי הבקיע מ – 5 מטר. 8 דקות לאחר מכן, מסי העלה את בארסה ל – 2:3, ומנע סנסציה ענקית.

צפו בתקציר המלא של המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

זהו. תם היורו, בנבחרת הסיפור נגמר עוד לפני שהתחיל, לנבחרת הכדורסל יש עכשיו שנה של שקט, ואפילו זוכה היסטורי באליפות ארה"ב בטניס כבר יש לנו. כל שנותר הוא לפנות את הבמה להצגה השנתית הגדולה מכולן.

כמידי שנה במהלך חודש ספטמבר נפתחת לה עונה חדשה של הליגה המדהימה הזו, שיש שיאמרו שכל מיני שינויים של אופ"א ובראשה פלטיני, רק פוגעים באיכות הליגה הזו. תכף תבינו למה זה ממש לא משנה.

לוקחים את 32 הקבוצות הטובות באירופה, מחלקים לשמונה בתים, ופשוט מקבלים כל שבועיים (לפעמים כל שלושה ומלבד פגרת החורף) מחזור של משחקים שגורם לכל מעריצי הכדורגל – סליחה על הבוטות – פשוט להרטיב. כי על הליגה הזו נאמר: אין עוד דברים כאלו. אין עוד ליגה שיכולה להתהדר במנה עיקרית של אלופות כל הליגות הבכירות באירופה, להוסיף בצד תוספת עסיסית של סגניותיהן ולזגג מלמעלה עם כל מיני סינדרלות מקפריסין, מולדובה, סלובניה ואפילו פעם בכמה שנים, גם מישראל. כדי להמחיש יותר טוב על מה אני מדבר אני אפרט קצת.

כל אוהד כדורגל ממוצע מבין שבכל עונה של ליגת האלופות חייבים את מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה, באיירן מינכן ומילאן. אלו רק מספר דוגמאות לקבוצות הפאר שמשתתפות העונה, והן "רק" סגניות האלופה בליגה המקומית שלהן. אין עוד ליגה שבה נוכל לפגוש ככה במחזור ליגה "רגיל" קבוצות כמו ריאל מדריד נגד מנצ'סטר סיטי.

אז נכון, יש שיאמרו שמנצ'סטר סיטי היא לא אותה קבוצה קטלנית של הליגה האנגלית, כי היא פשוט לא מספיק מנוסה. יש אפילו כאלה שיגידו שהזכייה של צ'לסי בשנה שעברה, היא סוג-של-מגעילה כי היא לא הציגה כדורגל מספיק טוב. אז תרשו לי רגע להתחפש לאבי מלר, ולהגיד שבעצם זו היא כל הרומנטיקה בליגה הזו. החוסר ניסיון הזה של חלק מהקבוצות, העובדה שקבוצה יכולה להפגין יכולת לא-מי-יודע-מה במהלך רוב העונה ואז במרץ-מאי להתפוצץ על הדשא ובסוף להגיע עד לגמר, ובין כל זה לראות קבוצות מתחדשות לגמרי בתוך כמה שנים (יובנטוס), או קבוצות שבמדיהן יש שחקנים שהפכו לאגדה עוד תוך כדי משחק פעיל (ראיין גיגס במנצ'סטר יונייטד), או לקבל מימוש של חלום רטוב כדוגמת מנצ'סטר נגד ברצלונה שבוע אחר שבוע, או לראות שחקנים שהתייבשו עונות שלמות על ספסל קבוצותיהם עוברים למדינה וליגה חדשות ופורחים מחדש (פודולסקי בארסנל), או אפילו 4 משחקי סופר-קלאסיקו בתוך שבועיים ורבע. אלו רק חלק מהסיבות למה הליגה הזו מרגשת כל פעם מחדש. אלו דברים שיכולים לקרות רק בליגה הזו.

אז בפעם הבאה שאתם מחפשים ליגה מעניינת, מרתקת, עם המנון שמחלחל לתוך הוורידים ועם פגרות שרק מעוררות את הרעב כל פעם מחדש, שבו מול המסך בערבי שלישי ורביעי, ותרגישו איך כל פנטזיות הכדורגל שלכם מתממשות באופן שבו אפילו מסי, רוני ורונאלדו ביחד לא יוכלו לממש לכם. פשוט כי גם הם חייבים את שאר הקבוצות סביבם כדי שהם יוכלו להיות שחקנים ראשיים בהצגה הטובה בעולם.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אני מסתכל על התקצירים, על השערים, ההנפה, ופשוט מבין עד כמה מגיע לקבוצה האנגלית הזאת להניף את הגביע, סוף סוף. כל שנה היה פנצ'ר שונה שגמר הכל, ששינה להם את האווירה, קבוצה לונדונית חזקה שכל שנה נחשבת לאחת מהרציניות ביותר לזכות בתואר ומגיעה רק לגמר אחד, וגם אותו מפסידה בפנדלים?

עם כל הכבוד לקרוז, שווינשטייגר, מריו גומז, הם עוד יניפו את הגביע הזה, זה יקרה, אבל העונה היה זה הזמן של דרוגבה, למפארד, טרי וצ'ך, ארבעת האריות של צ'לסי, היסודות שעליהן הקבוצה הזאת רצה ומשחקת, ואני אישית חושב שלא היה יכול לקרות מצב שבו טרי או למפארד פורשים ללא גביע אלופות, זה פשוט לא פייר, לא הגיוני.

האמת שכל מה שרומן אברמוביץ' צריך כרגע זה למנות מאמן ולפטר אותו שוב באמצע העונה, רק לבחור בדי מתיאו שוב ולא בגרנט, כי מסתבר שבכל עונה שהוא עושה את זה צ'לסי מגיעה לגמר גביע וגמר האלופות והתוצאה וכל שאר ההשלכות מכאן והלאה תלויות במאמן.

לא ריאל, לא ברצלונה, לא יונייטד ובמיוחד לא באיירן, צ'לסי! היא אלופת אירופה בעונה שבה הספידו את הכדורגל האנגלי על כמה שהוא מקובע, משעמם וחסר נשמה. על כמה שהליגה האנגלית איבדה את הטאץ' הכל כך יעיל וכוחני שלה ביבשת. צ'לסי השתיקה את כולם, כשניצחה עם הלב, רק עם הלב. האמת שזאת אחת העונות האחרונות בעידן ארוך שבו צ'לסי, ברצלונה, ריאל ובאיירן היו הפייבוריטיות לזכייה, דברים הולכים להשתנות כאן בקרוב, ואנחנו חייבים לתת עליהם את הדעת.

אז לכל חובבי ליגת האלופות בישראל שימו לב, עם כל הכבוד לברצלונה, ריאל או באיירן מינכן, יש שלוש אריות חדשות ביבשת: נאפולי, מנצ'סטר סיטי ודורטמונד. שלוש קבוצות כשרוניות ברמה אחרת, שרק חוסר ניסיון ומזל מנעו מהן להגיע לשלבים המתקדמים במפעל. לברצלונה של טיטו, ריאל של מוריניו ובאיירן של רובן מחכים אתגרים גדולים בהרבה ממה שהיו השנה. מעל לכל, יש ביבשת קבוצות גדולות שעומדות על סף פירוק של ממש, מנצ'סטר יונייטד, ארסנל ומילאן, שלוש קבוצות שכוכביהן או עוזבים אותן בקיץ או שפשוט איבדו גובה, בשנה הבא יהיה נורא מעניין לראות מי יגיעו לטופ 8 של אירופה.

מאזן הכוחות משתנה, יובנטוס מתחילה לחזור לימים היפים שלה, ארסנל רוב הסיכויים לא תישאר עם "ההולנדי המעופף 2" שלה(RVP), אייאקס תחזור לליגת האלופות חזקה יותר אחרי אליפות שנייה ברציפות ומילאן מתחילה להיראות פחות מאיימת מפעם. לבאיירן הייתה את אחת ההזדמנויות הכי גדולות בתולדות המפעל הזה כדי להוכיח שהיא אחת הגדולות, שאין כמוה, ניצחון באליינץ ארנה, בדקה 83, אבל במקום זה היא פשוט קרסה, לא מקבלים כל יום הזדמנות כזאת.

כמה מילים על באיירן ובמיוחד אריאן רובן, ונתחיל דווקא מההולנדי. רובן הוא הלוזר האולטימטיבי, בצ'לסי הוא לא ממש המריא ובריאל לא ממש הסתדר, וכרגע במינכן כל מה שנותר להגיד זה פשוט : "תפסיק להחמיץ!" ההחמצות מול איקר קאסיאס ב-2010 וההחמצה מול צ'ך אמש לא ייצאו לו מהראש עד יום מותו, אליפות, ליגת האלופות, מונדיאל, אלוף בלהפסיד. מה לגבי באיירן? רק היא יכולה להפסיד לקבוצה כמו צ'לסי שלוקחת על חשבונה את הגביע הראשון שלה, רק היא יכולה להפסיד לאינטר שלא נגעה בגביע בערך 50 שנה קודם לכן, רק היא יכולה להפסיד למנצ'סטר יונייטד בדקה ה-94, ולאחר מכן לנצח קבוצה חצי מפורקת בדמותה של ולנסיה בגמר משעמם, רק היא, הלוזרית האולטימטיבית.

כל התנאים הבשילו, ממש כמו בסרט, 8 שנים חיכו בצ'לסי לרגע הזה, ובדקה ה-83 מולר גרם לעלילה להגיעה לשיאה, ואז גיבור הסרט, דידייה דרוגבה הזכיר לכולנו מדוע הוא אחד הגדולים בהיסטוריה, מדוע יש לו מקום בדפי ההיסטוריה ליד מסי, רונאלדו וקאקה, אחרי כל הלחץ, בא החלוץ האימתני הזה ובבעיטה חזקה לפינה השמאלית הרגיע את כל הכחולים שהגיעו למינכן ואמר להם עם דמאות בעיניים: " אין לכם מה לדאוג, דידייה דרוג-בא".