תגית: ליגת האלופות 2011-2012

ההדחה המפתיעה של היונייטד אמש בליגת האלופות, היא בסך הכל סממן בעונת מעבר של האדומים. פיל ג'ונס, דני וולבק, טום קלברלי וכריס סמולינג הם העתיד, השאלה האם זה יספיק בכדי להחזיר עטרה ליושנה

שלב הבתים בליגת האלופות הגיע לסיום עם הפתעה גדולה בדמות הדחתה של מנצ'סטר יונייטד מהמשך הטורניר. יריבתה העירונית העשירה, הסיטי, הסתפקה בעונת בכורה סבירה. מצד אחד, עונת בכורה בזירה הגדולה ובית קשה למדי, מצד שני, מדובר במועדון עם התקציב הגבוה ביותר בבריטניה וכזה שבוודאי אמור להוביל אותו קדימה משלב הבתים, אך כנראה שהתכולים יתמקדו בהפקדת ההגמוניה העירונית בידם.

ההדחות של שתי הנציגות הבריטיות הבכירות מותירות את כס המלכות בידיה של ספרד. נכון, גם מילאן, אינטר, באיירן וצ'לסי שם, אך האם אתם רואים מישהו שמסוגל לגבור על שתי הספרדיות הענקיות בקרב נוק אאוט? אולי אפואל ניקוסיה או באזל?

ועם זאת מירב העניין עתה סובב סביב אותה הדחה מפתיעה של מועדון הפאר מהעיר מנצ'סטר, זו שמאז שנת 2005 לא העיזה להיעדר משלבי הנוק אאוט. אין זהו סוד שהיונייטד היא לא אותה קבוצה זוהרת של השנים האחרונות, אך אולי כל זה הוא עוד שלב בדרך לעתיד טוב יותר.

חשיבות המפעלים והרוטציה

אוהדי כדורגל אנגלים יאמרו בפה מלא כי סדר החשיבות הוא קודם כל התארים הנחשבים בממלכה. לא ליגת האלופות ולא גביע הליגה יכולים לגרום לאוהד היונייטד לחייך כמו ניצחון על הסיטי, ליברפול, צ'לסי ואפילו ניוקאסל. סדר החשיבות הזה הוא גם מה שכנראה הוביל את סר אלכס פרגוסון לעלות עם הרכבי משנה ולגרום לאיבוד נקודות קריטי שהיה לה לרועץ במשחק האחרון אמש. הרצון שלו, שהעונה סובל מכישלון בליגה המקומית, עלה ליונייטד באותן הדחות הן מליגת האלופות והן נגד קריסטל פאלאס בשבוע שעבר במסגרת גביע הליגה.

פרגוסון לא קרא נכון את המפה. הסגל שלו העונה מעט שבע, וכנראה גם לא מספיק עמוק בכדי לוותר על שחקנים חשובים במשחקים קריטיים. ההרכב המשני שעלה למשל באנפילד במשחק שהסתיים בשיוויון 1-1, יכול להעיד מצד אחד על התנשאות ומצד שני על הלחץ שאליו נחשף בעקבות אותן תוצאות לא מעודדות בתחילת הקמפיין האירופי, אלו שאילצו אותו למנף את ההרכבים הטובים לאותם משחקי סיום בשלב הבתים.

נכון, השנה הגלייזרים שפכו כסף והביאו לאולד טראפורד את דה חאה, יאנג ופיל ג'ונס, אך הרכישות הללו אינן מספיקות בכדי לכפות על מרכז שדה בינוני, ומרכז הגנה וותיק שנוטה להיפצע. התחליפים שמעבר אינם מספיקים למועדון בסדר הגודל הזה. לא פאביו, לא רפאל, לא פלטשר ובטח לא ג'וני אוואנס. משחקי הרוטציה לא אמורים לפגום ביכולת ובאיכות המשחק, דבר שלא קורה אצל היונייטד.

כפי שהוזכר בהתחלה חשיבות המפעלים היא ערך עליון בקרב אוהדי הכדורגל הבריטים ומשהו שאומץ גם על ידי פרגוסון עצמו, אך מה שהוא קיבל עתה בעקבות אותו מחסור בעומק הוא הליגה האירופית, שתהיה תקועה כמו עצם בגרון. (דבר המעיד בנוסף על אובדן היוקרה שבמפעל גביע אופ"א לשעבר).

בתאבון

לא הכל שחור בהדחה הזו. סמכו על סר אלכס שהוא ידע להסיק מסקנות, לנפות את השבעים ולהביא עוד תוספות רעבות למועדון. פיל ג'ונס הופך אייקון חשוב ביציעי יונייטד ושנוא ביציעי היריבות, כריס סמולינג הופך מגן ימני אימתני שיפאר את הקו גם ביורו הקרוב בנבחרת אנגליה, וגם דני וולבק הוא פוטנציאל אדיר להפוך לחלוץ ממטיר שערים. בל נשכח את הפציעה הנוכחית של הרעב מכולם, טום קלברלי, שאמור היה לספק איזון למרכז השדה הבינוני יחד ע פלטשר ואנדרסון.

הדור ההוא של ג'וני אוואנס, פלטשר, קאריק וגיבסון יהיה הבא בתור ללכת בדרכם של ווס בראון ואושיי, כשאליהם יצטרפו כנראה גם מספר וותיקים נוספים כמו ג'יסונג פארק וברבטוב, ובמקומם יגיעו שחקנים שגם אם לא יעלו כמו אלו של התכולים מהעיר, יוכלו לתת מענה בשעת רוטציה, והמאפיין העיקרי שלהם יהיה אותו רעב לתארים.

עונת מעבר בקבוצת כדורגל זה דבר נחוץ. למדים, מסיקים מסקנות ויוצאים חזקים ורעבים יותר. טוב בטח כשהסיטי מחכה מעבר לפינה .

מחזור הפתיחה של ליגת האלופות היה מעניין, נשא מעט הפתעות, ובעיקר היה בעוכריהם של ברצלונה ואינטר. אז הנה מנת משכל מסוימת משני הערבים הללו, וגם מה הקשר בין אינטר ליובל נעים?

ליגת האלופות 2011-12 יצאה לה לדרך. באיירן סימנה "וי" ראשון בדרך לגמר הרצוי, במאי בביתה, ריאל מדריד הצליחה להתמודד עם קהל עוין, אפואל ניקוסיה הוכיחה כי לא רק הכסף מדבר, וגם מילאן נהנתה מההפקר, זה שבהגנת ברצלונה.

שתי קבוצות שצריכות להסיק מסקנות, הן ברצלונה ואינטר. אצל הקטלונים המצב טוב, הראש עובד נהדר, אבל צריך לתת את הדעת במקומות מסוימים, אצל המילאנזים לעומת זאת, תחשבו טוב אם בעוד שבועיים תראו שוב את גאספריני על הקווים.

קוסם חולם

אני חייב להודות שאני לא נמנה על הגל הסוחף של אוהדי ברצלונה, אם כי גם לא על אלו של היריבה ממדריד, ובכל זאת הערצתי לפפ גוארדיולה ולמשנתו היא עצומה.

כפי שיכול היה להיכשל באותה העת כשקיבל את הקבוצה ללא ניסיון, תחילת דרכו במועדון כמאמן, האירה לו פנים, ומשם קצרה היריעה מלהרעיף שבחים. יותר מכל בולטת לעין חוכמתו של האיש, והבנת המשחק, והשינויים הכרוכים בהתאם לנסיבות.

והנה כבר במחזור הפתיחה של ליגת האלופות, הוכיח לנו גוארדיולה, כיצד מאמני הדור הנוכחי של הכדורגל העולמי, צריכים לנהוג. הוא פתח במערך של ארבעה שחקני הגנה, כאשר בהעדרו של ג'ראר פיקה וכושרו הנוכחי של קרלס פויול, אילצו את הרכבתם של מסצ'ראנו ובוסקטס במרכז ההגנה.

אף אחד לא חלם על פתיחה כזאת, אך הגול של אלשנדרה פאטו טרף את הקלפים כבר בדקה הראשונה, וגוארדיולה לא איחר מלהגיב. שינוי מערך מהיר, תוך הסטתו של אריק אבידל לעמדת הבלם השמאלי, ומעבר מהיר למערך של 3-5-2 הניב פירות במהירות, ולחץ בלתי נגמר של בארסה על שערה של מילאן. את דני אלבס הוא העלה לעמדת הקשר הימני, את פדרו העביר שמאלה, ודויד וייה ומסי קיבלו גיבוי מאחור מצ'אבי, אינייסטה (פאברגס) וקייטה.

נכון שגול השוויון של פדרו נבע בעיקר בזכות קריאת מהלך לא נכונה של איגנציו אבאטה, אך הלחץ, הנעת הכדור והדריסה המתמדת הוכיחו עצמם מיד.

לשתי הקבוצות הגנה לא מתאימה, גוארדיולה ניצל את היתרון שלו בחלק ההתקפי, בכדי להביך את הגנת מילאן האיטית בראשותו של נסטה, איפה מקסס? וגם זמברוטה כבר מעבר לשיא, לשם מה הובא טאייה טאיו?

בברצלונה שספגה ארבעה שערים תוך ארבעה ימים, חייבים לתת את הדעת על מרכז ההגנה. נכון, פויול מזדקן, ופיקה חסר, אך האם מסצ'ראנו הוא הפתרון לצד בוסקטס? האמת כשמדובר בגוארדיולה, אין מה לדאוג, הוא ימצא לזה פתרון מהיר, אז אל נא תספידו את בארסה כל כך במהירות.

לא אני הוא האיש

מינוי הקיץ של ג'אן פיירו גאספריני למאמנה הראשי של אינטר, עשה מלכתחילה קולות של ברירת מחדל. אינטר רדפה אחרי יורש למוריניו בייחוד אחרי עונה לא מוצלחת עם רפא בניטס ולאונרדו על הקווים, אך התנגדותו של מוראטי לשלם פיצוי לפורטו, עבור שרותיו של אנדרה וילאש בואש, הייתה חייבת לפחות לספק מועמד ראוי אחר למשרה.

גאספריני עם כל הכבוד אינו האיש ההולם למשרה לחוצה וטובעת שכזו. קריירת האימון שלו, ולהזכיר כי הוא כבר בן 53, לא נסקה למקומות מרשימים (למעט הצלחה זמנית בגנואה), ומוזר היה כי דווקא בו בחרו באינטר, חרף המצב הכלכלי הלא טוב של המועדון. מאמנים צעירים ותוססים, כאלו שיתחברו ביתר קלות לשחקני הקבוצה, היו ששים להגיע רק מתוך רכישת כבוד לכך שאינטר מסמנת אותם כמאמני הקבוצה.

אינטר החליטה על עונה פיננסית, שחקני רכש גדולים לא הגיעו, וגם את דייגו פורלאן, השם הכי נוצץ שהצטרף למועדון, רכשו כשהוא בדעיכה ובתמורה לחמישה מיליוני יורו בלבד. ריקי אלברס, ג'ונתן ולוק קאסטיניוס הם שמות אדירים, לעתיד. ואם רוצים עתיד, כדאי היה למנות מאמן צעיר שאליו יתחברו כל הצעירים הללו, לצד הסגל הבכל זאת איכותי שיש לקבוצה, גם בהיעדרו של סמואל אטו.

תחילת העונה נראית מדאיגה עם הפסדים לפאלרמו וטרבזונספור, לא דברים מתוכננים באינטר. חוליית הגנה מבוגרת ומחוררת, ווסלי סניידר עם הראש באולד טראפורד, וגם ההתקפה לא מבריקה עד כה, זאת למרות הצטרפותם של פורלאן וסארטה, שיכולים להיות צמד מצוין, אך כזה שצריך חיבור, ורעב, ומי שיודע חיבור למאמן, הוא ערך נכבד בעגת הכדורגל,תסתכלו על יובל נעים, ותבינו כמה שזה נכון.

אז עד שיובל נעים יגיע בכדי להטריף את שחקני אינטר ולחברם, נמשיך להנות ממגוון ההפתעות הללו, ומהגנות לא מרשימות, אבל מה אכפת לנו, זה מספק לנו שערים, לא?