אל תדאגו למכבי חיפה

התפרסם היום טור בעיתון "ידיעות אחרונות" בנוגע למצבה של מכבי חיפה העונה. כתבו על הטעויות בקיץ, על החורים בהגנה, ועל כך "שהניצוץ של מכבי חיפה הלך לאיבוד…"

אל תדאגו למכבי חיפה. אומנם היא לא מפרקת קבוצות כמו בתחילת העונה שעברה, אומנם היא לא מבקיעה שלישיות ורביעיות כל משחק, אבל מכבי חיפה ממוקמת במקום השלישי עם אותו מספר הנקודות כמו מכבי תל אביב, כאשר במקום הראשון נמצאת קריית שמונה, ולא סביר שהיא תישאר שם עוד הרבה זמן.

דרך ושיטה

מה שמאפיין את מכבי חיפה יותר מכל זו דרך ושיטה. יענק'לה שחר התווה דרך, והוא לא מוכן לסטות ממנה, לא בשביל ברק יצחקי, ולא בשביל קשר איסלנדי שדורשים עליו הרבה יותר ממה שהוא שווה. לכן חיפה תמיד בצמרת, גם אם לא אלופה, היא כל שנה נאבקת על תארים, וכך יהיה גם השנה.

מכבי חיפה לקחה בעשר השנים האחרונות 6 אליפויות. היא לא זכתה באליפויות הללו בגלל שיענק'לה שחר שפך מיליונים על גבי מיליונים. כל השקעה חושבה בקפידה, וגם אם התוצאות להן חיפה ייחלה לא הגיעו באותה השנה, התוצאות הגיעו שנה לאחר מכן. דרך ושיטה.

למכבי חיפה עשרות קבוצות ילדים בכל רחבי הצפון, הם משקיעים בילדים ובנוער שלהם, זו הדרך וזו השיטה. בירם כיאל, דקל קינן, מוחמד גאדיר, יניב קטן, ליאור רפאלוב ועוד ועוד…כולם גדלו בחיפה, כולם שיחקו שנה שעברה בהרכב הקבוצה. כאשר שחקן גודל במועדון לרוב הוא יסכים לוותר עבור סכומי עתק על מנת לשחק בקבוצת נעוריו, במיוחד אם יש לקבוצה סיכוי לזכות בתואר.

אי אפשר לזכות בתואר בכל שנה

כל קבוצה רוצה לזכות בתואר, כל שחקן רוצה לזכות בתואר, לכן הם משחקים את המשחק. אבל גם השחקנים, וגם ההנהלה יודעת שזה בלתי אפשרי לזכות כל שנה באליפות (אלא אם אתה מכבי תל אביב בכדורסל). יענק'לה שחר לוקח בחשבון שלא כל שנה מכבי חיפה תסיים ראשונה, ולכן ההשקעה שלו בקבוצה היא הגיונית ולא מפוזרת. יענק'לה שחר אמר על ארקדי גאידמק שההשקעה שלו בבית"ר ירושלים היא רק עניין של זמן, וגם צדק. לכן הוא לא השתגע והשקיע מיליונים של דולרים גם כאשר גאידמק שפך סכומי עתק על כל שחקן בינוני שהמאמן רצה. זו הדרך וזו השיטה. גם השנה, כאשר מיץ' גולדהאר החליט להשתגע ולשלם לרוברטו קולאוטי, שחקן שכבר יותר משנה יכולתו דוהרת במורד הר תלול, סכומי עתק, או כאשר גולדהאר זרק צ'קים פתוחים על מנת להחתים את ברק יצחקי, יענק'לה שחר לא נכנס לפאניקה, הראש נשאר שקול וצלול, ושחר נשאר בשלו.

אם מכבי חיפה לא תזכה השנה באליפות, שחר לא יהיה מרוצה, אך הוא יודע, אם לא השנה, אז שנה הבאה (6 אליפויות בעשר שנים כבר אמרנו?).

אז למה אומרים שמכבי חיפה כבויה?

אפשר להבין למה אומרים שמכבי חיפה כבויה. הסיבה היא, שפשוט התרגלו לראות אותה דורסת קבוצות. אבל טיפה סבלנות לא תזיק. מכבי חיפה סובלת ממכת פציעות קשה מאוד השנה, ובכל משחק לפחות שני שחקני הרכב חשובים לא משחקים. בנוסף עזבו אותה 2 הבלמים, דקל קינן וג'ורג' טשיירה אשר היו מצוינים בשנה שעברה. שי מימון וקאנוטו עוד לא משחקים טוב ביחד, אבל תנו להם זמן. בלמים דורשים תיאום, וזו השנה הראשונה שהם משחקים יחד. ועדיין, מכבי חיפה במקום השלישי.

בנוסף למכת הפציעות, וחוסר תיאום הבלמים, אומרים שאין למכבי חיפה מנהיג. יניב קטן, המנהיג הבלתי מעורער של מכבי חיפה פצוע רוב הזמן ולא משחק הרבה, אז מי ינהיג? ליאור רפאלוב צריך לקחת את הקבוצה על עצמו, זו ההזדמנות שלו להראות שהוא שחקן אחראי ובוגר. אין עוררין לגבי הכישרון האדיר של רפאלוב, אבל זו צריכה להיות השנה של רפאלוב, במיוחד כאשר יניב קטן לא משחק.
השאלה אם לליאור רפאלוב "יש את זה", האם הוא יוכל להוביל את מכבי חיפה. גם אם חיפה לא תיקח תואר, רפאלוב צריך להיות המנהיג של הקבוצה השנה.

גם אם מכבי חיפה לא תיקח את האליפות השנה אל תדאגו לה. יש גם את שנה הבאה, בינתיים צומחים שחקנים נהדרים בקבוצה. שלומי אזולאי, סולליך, אייל גולסה, אלכסנדר זהבי, זו הדרך וזו השיטה של מכבי חיפה. קבוצה כמו מכבי חיפה רוצה לזכות בכל התארים כל שנה, אבל גם היא יודעת שזה כמעט בלתי אפשרי, לכן משקיעים נכון, מטפחים את הצעירים, ושומרים על יציבות.

6 אליפויות בעשר שנים זו יציבות של חומת סין. בית"ר ירושלים של גאידמק ומכבי תל אביב של גולדהאר זו חומת ברלין.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

ההגנה מול ההתקפה, ישראל מול יוון – הסיכום של ישראספורט

מה נאמר ומה נגיד? האמת שאני לא יודע כל כך איך לסכם את המשחק מול יוון. מצד אחד התקפה טובה עם שחקנים יצירתיים בדמות איתי שכטר, וליאור רפאלוב, מצד שני הגנה חלשה ביותר, בדמות דקל קינן ורמי גרשון.

אני אפילו לא יודע אם לבקר את לואיס פרננדז על המערך שהוא הציב, כי מה אני אוכל לחדש? יתכן ורמי גרשון לא היה צריך לשחק, ובמקומו היה צריך לשחק מישהו עם יותר ניסיון בינלאומי. אולי אבי סטרול. אבל גם אם אבי סטרול היה משחק, היינו מנצחים? אולי לא נועדנו לנצח? אולי אנחנו אמורים להיות נבחרת שאומרים עליה שהיא נבחרת טובה, אבל בסוף מנצחים אותה. אולי הבינוניות מקועקעת לנו כל כך עמוק מתחת לעור ששום דבר כבר לא יעזור, וגם אם אנחנו לא אוהבים את זה, פשוט נצטרך לחיות עם זה.

אייל ברקוביץ', במשך כל המשחק, חזר וטען שאנחנו פראיירים. יוון וקרואטיה נבחרות בינוניות ברקו אמר, אבל ישראל? האם אנחנו לא בינוניים? כל קמפיין אותו הסיפור, אומרים שהפעם יש סיכוי, יוון וקרואטיה נבחרות שאפשר לעבור. אבל שוב, לא עברנו. ושוב, אנחנו מאוכזבים. אם זה הולך כמו ברווז, נשמע כמו ברווז, זו כנראה נבחרת ישראל. זה מי שאנחנו, לטוב, לרע ולבינוניות. אנחנו נבחרת בינונית, בואו נגיד זאת בגאווה ! אנחנו נבחרת בינונית ! אנחנו לא יותר טובים מיוון, בטח לא יותר טובים מקרואטיה, וגם לא בטוח שאנחנו יותר טובים מגאורגיה.

אני מבין את רצון העם, השחקנים, המאמן, כמובן את רצון יושב ראש התאחדות הכדורגל שנעלה כבר ריבונו של עולם לטורניר גדול. אבל חברים, כנראה שאין לנו את זה, אז למה שנשלה את עצמנו? אפשר וגם רצוי לנסות, זו החובה של השחקנים והצוות המקצועי. אבל תפנימו, אנחנו לא מספיק טובים. לא עכשיו, לא עוד שנתיים, אולי עוד 10 שנים. אם כמובן, יבוא השינוי.

השחקן שהכי איכזב אותי הוא דקל קינן. דקל קינן שנלחם, דקל קינן שלא מוותר, דקל קינן המקצוען. עושה רושם שמאז שעבר לשחק בפרמייר ליג באנגליה, במדי קבוצת בלאקפול, דקל קינן עשה התקדמות כלפי מטה. קינן נראה כבד, איטי, השתמש בידיים, עשה עבירות טיפשיות והיה האשם הבלעדי בשער הראשון שספגה הנבחרת. קשה לבקר את רמי גרשון, שחקן צעיר שעורך את הופעת הבכורה שלו במשחק חוץ גורלי ביוון. שחקן שלא שיחק מעולם עם המגנים איתם הוא שיתף פעולה היום, קשה להאשים אותו בחוסר תיאום. זו הייתה טעות של לואיס פרננדז.

איתי שכטר וליאור רפאלוב היו מצוינים. כאשר הם קיבלו את הכדור עם הפנים מול השער היווני הם הצליחו לאיים על השאר לא מעט פעמים, אך ההרגשה היא שהם היו היחידים שאיימו על השאר. רוברטו קולאוטי אומנם בישל את השער לאיתי שכטר, אך מעבר לבישול ועוד 8 דקות טובות הוא לא ראוי לציון. אייל גולסה לא היה קיים, פעם ב – 20 דקות נזכרתי שהוא על המגרש, ואני חושב שהיה נכון לפתוח עם גילי ורמוט בהרכב. אלמוג כהן וביבראס נאתכו היו על המגרש? אם כן אני לא זוכר, בלי קישור ובלי הגנה אי אפשר לנצח.

מה שחשוב עכשיו הוא לא להוריד את הראש, לבוא למשחק הבא ולנצח. לנצח את גאורגיה, לנצח את יוון בבית, ולבוא לנצח את קרואטיה בחוץ. קשה, אולי בלתי אפשרי, אך עובדה זו לא צריכה לשנות את קו המחשבה של השחקנים. הבינוניות היא עובדה, מנטליות היא דמיון.

לטור משחק ההזדמנות האחרונה של נבחרת ישראל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט