אתמול בלילה החלה סדרת חצי גמר המזרח בין מיאמי היט לשיקגו בולס, ולפני המשחק היה רגע משעשע למדי באולפן של NBA on TNT.
צ'ארלס בארקלי אמר שללא לואל דנג הסדרה לא תהיה מעניינת, אבל כנראה שלאחר ששיקגו ניצחו את משחק מספר 1 במיאמי צ'אק ישנה את דעתו.
אבל רגע, זה לא מה שמצחיק – בארקלי, שמגיע מאלבמה שבדרום ארצות הברית ידוע בכך שהוא מתקשה עם השפה האנגלית, וכאשר הוא היה צריך להגיד לואל דנג, הוא לא ממש הצליח. בסוף יצא לו 'נואל דנג'.
הקשיבו לצ'ארלס בארקלי מפשל עם השם של דנג:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לא פעם ולא פעמיים שמענו על שחקני כדורסל שהיו כוכבי על בתיכון, ולא הצליחו להגיע ל – NBA, זהו סיפורו של לני קוק.
לני קוק (1.98 מטר) נולד ב 29 באפריל, 1982, ובשנתו האחרונה בתיכון (2001) הוא דורג גבוה יותר מכוכבי העל לברון ג'יימס, כרמלו אנת'וני ואמארה סטודמאייר.
לקוק היו הצעות ממכללות שונות כגון צפון קרוליינה, סיטון הול, סנט. ג'ונס, מיאמי ואוהיו סטייט, אבל הוא בחר לצאת לדראפט מיד בסיום התיכון (ב – 2001 שחקנים יכלו לצאת לדראפט מיד לאחר התיכון – כמו לברון ג'יימס), אבל אף קבוצה לא בחרה בו.
קוק קלע 31 נקודות למשחק בשמונת המשחקים הראשונים של שנתו האחרונה בתיכון, אבל כאשר הגיע לגיל 19 לא יכל לשחק יותר לפי חוקי מדינת ניו ג'רזי, לכן קוק עבר ללמוד בתיכון בעיר פלינט שבמישיגן, אבל שם כבר לא שיחק כדורסל.
קוק זכה בכל תואר אפשרי במחנות האימונים השונים של שחקני התיכון, והיה ברור לכולם שהוא יהיה כוכב NBA, אבל זה לא קרה.
קוק היה בעייתי בתיכון, לא רצה ללמוד, לא הצליח להתמודד עם המסגרת, ורצה להגיע ישר ל – NBA. קבוצות ה – NBA ידעו זאת, וחשבו שהוא לא מתאים לחיים הקשים של שחקני ה – NBA, שהוא לא יצליח מנטלית בליגה, ולכן לא נבחר בדראפט. אומרים שאם היה הולך למכללות, סיכוי טוב שהיה משחק היום ב – NBA.
בשנים 2003-2004 קוק שיחק קצת בפיליפינים ובסין שם קלע כמעט 17 נקודות למשחק עם 7 ריבאונדים, לאחר מכן עבר לליגות המקומיות בארה"ב שם הוא משחק עד היום.
החודש יצא בארה"ב סרט תיעודי על לני קוק, על הכוכב שהיה בתיכון, על מה שקרה במהלך הדרך, ומדוע לא מימש את הפוטנציאל שהיה לו.
צפו בטריילר של הסרט – לני קוק. למטה אפשר לראות סרטון מעניין שמראה את לברון ג'יימס, סבסטיאן טלפייר, לני קוק, וקובי בראיינט במחנה אדידס של קובי בראיינט:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מיאמי היט הגיעה לשיקגו למשחק נגד הבולס בתקווה להמשיך את רצף הניצחנות המדהים שלה שעמד על 27, בדרך לשבירת השיא של הלייקרס מעונת 1971/72 שעומד על 33, אבל מולם עמדה קבוצה עקשנית ונחושה.
הבולס, למרות מכת פציעות איומה (ג'ואקים נואה, ריפ המילטון, דרז רוז) היו נחושים מהדקה הראשונה, נלחמו והגיעו לכל כדור ראשונים. קירק היינריך נתן מלחמה אדירה, נייט רובינסון נתן דקות טובות מהספסל, ולואל דנג היה פשוט נפלא.
בסיום הבולס ניצחו 97-101 והנחילו להיט הפסד ראשון לאחר 27 ניצחונות רצופים.
לברון גיימס שוב היה מצוין, אבל היה אפשר לראות את העצבים שלו בסיום, כשקיבל עבירה בלתי ספורטיבית לאחר שהוריד את הכתף ונכנס בעוצמה בקרלוס בוזר שעמד לחסימה, ובסיום המשחק כאשר ג'יימס היה בדרכו לחדר ההלבשה, אוהדת שיקגו החליטה משום מה שזה זמן טוב לשלוח את היד ולנסות ולהוריד את סופג הזיעה של ג'יימס ישר מהראש שלו.
קינג ג'יימס עצר, נתן מבט מוות לבחורה והמשיך בדרכו אל חדר ההלבשה.
צפו בוידאו:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לברון ג'יימס הטביע על ג'ייסון טרי במהלך הרבע השני של המשחק בין מיאמי היט לבוסטון סלטיקס ביום שני בלילה.
לברון קיבל עבירה טכנית לאחר הדאנק בגלל התגרות. הדאנק היה כל כך עוצמתי ומשפיל, שאנשים כבר החלו להשוות אותו לדאנק המטורף של דיאנדרה ג'ורדן.
ג'ייסון טרי חטף את הכדור, אבל דוויין ווייד חטף אותו בחזרה, לאחר שהוציא את הכדור מידיו של טרי. ווייד מסר את הכדור למריו צאלמרס שמסר לנוריס קול, שהזין את לברון ג'יימס עם מסירה גבוהה. לברון ג'יימס קפץ למעלה למעלה ופשוט רכב על ג'ייסון טרי שניסה לעצור את הדאנק. לברון הוריד דאנק פסיכי על טרי, שנפל לפרקט, לברון נתן לו "מבט מוות" ולכן קיבל את הטכנית.
לאחר הדאנק המטורף דף הוויקיפדיה של גיי'סון טרי שונה ונוספה לו כותרת של "מת", ובתיאור כתוב כך: "בתאריך 18 למרץ 2013 לברון ג'יימס הרג את ג'ייסון טרי ב-טי.די. גארדן (אולמה הביתי של בוסטון סלטיקס, מ.י) סיבת המוות – קיבל דאנק מטורף על הפרצוף".
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אנחנו אוהדי הספורט אוהבים להתחבר לשחקנים שלנו. המרחק אומנם גדול, אבל אנחנו מחפשים את נקודות הדמיון בהן אנחנו יכולים להזדהות עם השחקנים האהובים עלינו. הבעיה המדוברת נמצאת היום בכל תחומי הספורט הקבוצתי, אני בחרתי דווקא את ענף הכדורסל, אך בשאר הענפים המצב זהה.
מי לא כאב יחד עם ג'ון סטוקטון כשהוא נאלץ לפרוש ללא טבעת? מי לא עמד וכיבד את רג'י מילר באותו רגע מרגש בו הוא ירד פעם אחרונה מהמגרש, אפילו ספייק לי, יריבו המושבע הבין שזוהי סופה של יריבות נהדרת. אנחנו אוהבים אותם, אותם שחקנים שנותנים את כל כולם על המגרש למען המועדון, הכדורסל ולמעננו. ואפילו שהם לא היו מספיק טובים וברי מזל בשביל לקחת אליפות, הם מספיק טובים בשבילנו ואנחנו לא נשכח אותם לעולם.
לאחרונה אני מחפש אותו בליגה. אותו שחקן שנלחם מעבר למלחמות האגו ורואה מחויבות למועדון שבו הוא משחק.
אני מחפש ומחפש ומעטים השחקנים עליהם ניתן להצביע כשחקני מועדון, אותם שחקנים ששנים קדימה יהיה זה לכבוד לתלות את הגופיה שלהם במרומי האולם.
האם התפיסה הזאת הפכה למיושנת? האם השחקנים הפכו את הקבוצות שלהם למדרגת קפיצה בדרך להגשמת מטרותיהם האישיות?
הנושא עלה לתודעה אחרי הקרקס התקשורתי שעשה לברון ג'יימס לפני שנתיים כשהחליט לעבור למיאמי. אם החלטה זו אתית או לא, כרגע זה לא הנושא, אך האם זאת הדרך שבה שחקן כדורסל מכובד עובר קבוצה? בסוג של תוכנית ריאלטי סטייל הקיץ של לברון, כששיאה היה בהכרזה בשידור חי ב- ESPN. מה זה גמר רוקדים עם כוכבים? למה כל ההמולה הזאת? כך בסופו של דבר יצא שבמקום לבקר את הצורה בה בחר לברון לעבור קבוצה, התקשורת נותנת לו יד והופכת את ערוץ הספורט האמריקאי לקרנבל ריאלטי.
ה"מלך" ג'יימס מכנים אותו, אך כל ילד יודע שזו אינה דרך מלך.
ראו שחקני ה-NBA כי טוב וכן עשו. הסיקור הרחב שקיבלה תוכנית הקיץ "הפסטיבל של לברון" פתח את הדלת לשחקנים נוספים להתלונן על מר מצבם ורצונם לעזוב.
כבר היום כל שחקן שאינו חש מסופק / מרוצה / לא בא לו / שמח / קם לא טוב בבוקר רואה לנכון לשתף זאת עם התקשורת בידיעה שראשי המועדון שומעים את הדברים ויתחילו לעבוד על טרייד שיעמוד בציפיות השחקן עם עדיפות למועמדת לאליפות ועם חוזה מקסימום.
אחת הדוגמאות העכשוויות לטרנד הוא אותו סופרמן שלא מפסיק לחייך מאז שהגיע ללוס אנג'לס (למרות מצבם הלא מזהיר עד כה), אך עד לפני המעבר המתוקשר דאג סופרמן להודיע לנו שהוא לא מאושר בפלורידה, שקשה שלו ושהנהלת אורלנדו לא דואגת לספק לו צוות מסיע. אז כמו המלך, גם סופרמן הוכיח שאינו גיבור.
שחקנים כנראה שכחו שבסופו של יום הם עובדים, הם מרוויחים יפה, משלמים להם בזמן ואקסטרות פינוקים לא חסר. עדיין, כמו בכל מקום עבודה גם שחקן NBA יכול למצוא את עצמו לא מרוצה אך עניינים שכאלה אפשר לפתור בחדרי חדרים במשרדי ההנהלה ולא בדו שיח שמתנהל בין שחקן להנהלה דרך התקשורת.
ההיפך הוא הנכון, הרי זה רק הגיוני ששחקן יתחבר לאולם, להנהלה, לשחקנים, למקום וחשוב מכל לאוהדים ולא ירצה לעזוב כי רק שם הוא מרגיש בבית.
אנחנו הקהל שואפים לחיבור שכזה, אם שחקן בית יחזור להיות תואר מבוקש, סביר להניח שלא נצטרך לסבול מסדרת ההמשך "הקרנבל של לברון 2".
אני רוצה לסייג שאין דבר רע בטרייד, במעבר בסוף חוזה או בבקשת עזיבה מצד שחקן את המועדון, אך דברים צריכים להיעשות בטוב טעם ועדיף הרחק מעיני המצלמות. תנו לנו את רגעי האושר ואת הכביסה המלוכלכת תכבסו במשרדי ההנהלה.
עם הזמן אנחנו נשארים עם שבבי גיבורים, מעטים שעוד זוכרים חסד נעורים לקבוצה שהאמינה בהם כשהם רק היו בחירות דראפט טריות, קבוצה שנתנה להם הכל ולמענה ולמען אוהדיה אותו שחקן מחויב עד היום בו הוא יתלה את נעליו. יש עוד בליגה שחקני בית שמזכירים לנו שיש קשר חיובי בין מועדון לשחקן, מטיישון פרינס ועד טים דאנקן אנחנו מחפשים אותם ורוצים להאמין בדרך שלהם כי זאת היא דרך המלך!
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לברון ג'יימס שינה את דעתו בנוגע לדאנקים בחימום לפני משחקים. מוקדם יותר השבוע ג'יימס אמר שהוא לא יתן מופע דאנקים מרהיב כמו שעשה עד עכשיו, אבל כנראה שהוא שינה את דעתו.
הרבה אנשים ביקרו את לברון ג'יימס על זה שהוא לא משתתף בתחרות ההטבעות (בתכלס, זה האיש כולנו רוצים לראות משתתף), ג'יימס אמר שלא אכפת לו שמבקרים אותו על כך, שגם כך מבקרים אותו על כל דבר שהוא עושה או לא עושה, ותחרות ההטבעות היא רק חלק קטן ולא חשוב באג'נדה שלו. תכלס, הוא צודק.
אבל במשחקים האחרונים של מיאמי, לברון הראה שאם הוא היה מתחרה בתחרות ההטבעות, סיכוי לא רע בכלל שהוא גם היה זוכה.
צפו בדאנקים אדירים שלו בחימום של המשחקים של מיאמי:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מיאמי היט הגיעה למשחק בשיקגו כשיש לה את המאזן הטוב במזרח. לצערה של שיקגו, מיאמי הגיעה גם עם אחד – לברון ג'יימס, וכיסחה לבולס את הצורה 67-86.
לברון ג'יימס סיים משחק רגיל של 26 נקודות, 12 ריבאונדים ו – 7 אסיסטים, אבל המהלך הכי מרשים שלו באותו הערב לא נחשב – שלשה אדירה עם יד שמאל(!!) מיד אחרי שהשופטים שרקו במשרוקית.
יש משהו שהבחור הזה לא יכול לעשות? מדהים !
צפו בלברון ג'יימס קולע שלשה עם יד שמאל:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לפי סטן ואן גנדי השאלה היא לא אם לברון ג'יימס יכול להיות טוב כמו מייקל ג'ורדן, אלא כמה טוב יותר לברון ג'יימס יהיה ממייקל ג'ורדן.
בתכנית רדיו במיאמי של דן לה בטרד, שמשודרת גם בפודקאסט, ואן גנדי אמר ש-"לברון ג'יימס כבר יותר טוב ממייקל ג'ורדן".
סטן ואן גנדי מעולם לא התבייש להביע את דעתו. כשהוא גילה שדווייט האוורד ביקש שיפטרו אותו מאימון אורלנדו מג'יק, הוא אמר לתקשורת: "נאמר לי שהדברים נכונים על ידי אנשים בהנהלה, ישר מהתחלה". ההבדל בין הדברים שאמר בעבר לדברים שהוא אומר בקשר ללברון ג'יימס עכשיו הם שהוא מדבר כפרשן NBA, שמספק את דעת המומחה שלו לציבור. עושה רושם שואן גנדי באמת מאמין שלברון ג'יימס הוא שחקן טוב יותר ממייקל ג'ורדן. אין ספק שהדברים של ואן גנדי יבוקרו על ידי הרבה מאוד מאנשי ה – NBA והספורט בעולם.
ואן גנדי הוא אחד מאנשי ה – NBA מהראשונים שהעיזו להגיד ששחקן כלשהו טוב יותר ממייקל ג'ורדן, ורק ואן גנדי עצמו יודע אם הוא באמת התכוון לזה. אבל גם הוא וגם אח שלו (ג'ף) ידועים ככאלו שלא מפחדים להגיד דברים שוברי מוסכמות, דברים שירימו הרבה גבות, כך שסביר להניח שואן גנדי מאמין בכל ליבו שלברון ג'יימס שחקן טוב יותר ממייקל ג'ורדן.
מסכימים עם סטן ואן גנדי? חושבים שהוא מדבר שטויות? דברו על זה בתגובות.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם