תגית: כריסטיאנו רונאלדו
ריאל מדריד החדשה vs. ברצלונה הישנה
ביום ראשון התקיים ביפן גמר גביע העולם לקבוצות – משחק שהעניק, באופן צפוי למדי, את תואר אלופת העולם לברצלונה. אם מישהו היה זקוק לחותמת רשמית לכך שבארסה היא הקבוצה הטובה בתבל הוא קיבל אותה במשחק החד-צדדי נגד סאנטוס, אבל מעשית – החותמת לכך ניתנה שבוע אחד קודם לכן, במשחק נגד ריאל מדריד.
לראשונה מזה שלוש שנים, הגיעה ריאל מדריד לקלאסיקו כאשר היא בעמדת יתרון משמעותית על פני ברצלונה בטבלה, ולדעת רבים גם ביכולת. המעבר המהיר מהגנה להתקפה, המתפרצות הסוחפות וכדורי העומק הקטלניים, מכניעים ללא תנאי כמעט כל קבוצה שנקרית בדרכם של הבלאנקוס. מי שרוצה להבין על מה מדובר, שיצפה בתקציר המשחק האחרון נגד סביליה. השאלה הגדולה ערב הקלאסיקו הייתה איך תעבוד השיטה של ריאל מדריד מול אחת ההגנות החזקות ביבשת. האם כדורי העומק והמעבר החד להתקפה יכניעו גם את בארסה, כפי שעשו לקבוצות כמו ולנסיה וליון? התשובה של ברצלונה הייתה חד משמעית. ההגנה הותיקה והמתואמת בראשותו של פויול קראה היטב את כל הניסיונות של ריאל לחדור לרחבה של ואלדז וביטלה כמעט לחלוטין את היכולת שלה ליצור מצבים בהתקפה מהירה. שמירה הדוקה שיתקה את כריסטיאנו רונאלדו ברוב שלבי המשחק, כך גם לגבי אוזיל ובנזמה, שמלבד השער שואלדז סידר לו במתנה, לא עשה הרבה במהלך המשחק.
בצד השני של המגרש, לעומת זאת, בארסה לא התקשתה באופן יחסי, וגם הפעם ההגנה של ריאל לא הצליחה להתמודד עם הנעת הכדור המסחררת שלה. חילופי מקום מתמידים בין מסי, אינייסטה ופברגאס הקשו מאוד על ריאל את השמירה עליהם, וגם העובדה שאלכסיס סאנצ'ז נתן את משחקו הטוב ביותר מאז שהגיע לבארסה, לא סייעה לחברים של קסיאס להגן על שערו. לא נגמר אמנם 5-0, אבל גם שלושה שערים מספיקים כדי להבהיר את המציאות העגומה של מוריניו – ריאל מדריד עדיין לא מצאה דרך להתמודד עם ברצלונה. המציאות הנ"ל עגומה במיוחד נוכח העובדה שקשה לראות את ריאל הופכת לקבוצה יותר טובה מאשר היא עכשיו. אם יכולת שיא של רונאלדו, היגוואין, בנזמה, די-מריה ואלונסו לא מספיקה, אז מה כן? אם מוריניו על הקווים לא מצליח למצוא פיתרון שינצח את פפ, האם יש מאמן אחר שמסוגל?
ריאל עדיין מובילה את הטבלה בשלוש נקודות, ולכן עדיין נמצאת בעמדת יתרון על פני ברצלונה במרוץ לאליפות, אבל כמו שזה נראה עכשיו, על נקודות בקאמפ-נואו בסיבוב הבא מוריניו לא יכול לבנות. אז מה בכל זאת יכולה ריאל מדריד לעשות על-מנת לגבור על ברצלונה? מה יכולה ריאל לעשות שהיא טרם עשתה? האם יש מישהו שיכול להביא את השינוי?
ובכן, יש מישהו. שחקן אחד, שמכל סוללת הכוכבים העמוסה של ריאל, טרם הגיע למיצוי רבע מיכולתו במדים הלבנים. שחקן שבימים טובים נחשב לקשר הטוב בעולם, אך בשנתיים האחרונות מבלה את רוב זמנו בהחלמה מפציעות חוזרות ונשנות. אני מדבר כמובן על קאקה.
ריקארדו קאקה הגיע לריאל מדריד ממילאן ב-2009 תמורת סכום של כמעט 70 מיליון יורו. הסכום גבוה, ולכן הציפיות היו בהתאם, אבל עונת בכורה בינונית תחת המאמן מנואל פלגריני הסתיימה עם תשעה שערים בלבד בכל המסגרות. בסיומו של מונדיאל פושר בקיץ 2010, נפצע קאקה ונעדר מהמגרשים כמעט לכל אורך העונה שעברה. במקביל לפריחה של הגרמני הצעיר מסוט אוזיל, המשחק באותו תפקיד על המגרש, נשמעו לא מעט ספקולציות לגבי עזיבה אפשרית של קאקה את הסנטיאגו ברנבאו. מוריניו, לעומת זאת, לא אמר דבר. הוא ידע איזה יהלום יש לו ביד, וכמאמן שיודע למצות עד תום את הפוטנציאל הגלום בשחקנים שלו, נראה שקאקה נמצא בידיים טובות.
פתיחת העונה נראתה מצוין עבור קאקה. לראשונה מזה זמן רב הוא הצליח ליצור רצף של כמה משחקים בהרכב, וחשוב מכך – רצף של כמה משחקים טובים. קאקה הלך והשתפר, ולרגע נראה היה שקאקה הגדול חוזר. שחקן כל-כך מהיר, טכני וחכם מתאים בדיוק לסגנון ההתקפה של ריאל מדריד. ההרגשה הייתה שלא רק קאקה צריך את ריאל מדריד. פתאום הייתה הרגשה שריאל מדריד צריכה את קאקה. עם קאקה ביכולת טובה על המגרש, ריאל פשוט נראתה יותר טוב. כמובן שהתסריט הידוע חזר. קאקה שוב נפצע, ריאל שוב הסתדרה מצוין בלעדיו, ריאל שוב הפסידה לברצלונה.
אם קאקה יצליח להתאושש מהפציעות הרבות שעבר ולשמור במשך תקופה של כמה חודשים על יציבות, ריאל עשויה לקבל בחזרה את אחד הכוכבים הגדולים שידע הכדורגל העולמי בעשור האחרון. עדיין לא בן 30, קאקה מסוגל לחזור לעצמו, ובתחילת העונה, ולו לכמה משחקים, ראינו שזה בהחלט יכול לקרות. אם ריאל תקבל את קאקה בחזרה, הוא יכול להוות גורם מכריע בהתמודדות עם ברצלונה. עם ראיית משחק כמו של אוזיל, מהירות של די-מריה ובעיטה של צ'אבי אלונסו, קאקה יכול להוסיף למשחק של ריאל מימד שלא היה קיים בשנים האחרונות. אם מוריניו יצליח להחזיר את קאקה להיות קאקה שכולנו הכרנו במילאן, יכול להיות שזה יתברר כפיתרון לו ריאל חיכתה כל כך הרבה זמן.
אם לא, נתחיל לתהות אם פיתרון שכזה בכלל קיים.
קלאסיקו
קלאסיקו. מדריד נגד ברצלונה. ממלכת ספרד נגד קטאלוניה. מאבק בין שני המועדונים המפוארים ביותר בכדורגל הספרדי. קרב בין שתי קבוצות הכדורגל הטובות ביותר בעולם. קלאסיקו. משחק בין שתי קבוצות המייצגות באופן הקרוב ביותר לשלמות, שתי אסכולות כדורגל שונות לחלוטין.
ברצלונה מבססת את המשחק שלה על הנעת כדור סבלנית מרגל לרגל, במסירות קצרות ומהירות. הנעת הכדור של ברצלונה מגיעה לעתים ל-40-50 מסירות ברציפות, כל זאת בסבלנות ובהתמדה, עד שתימצא הדרך לפרוץ את הגנת היריב. כתוצאה מכך, כמעט בכל משחק ונגד כל יריבה, מחזיקה ברצלונה בכדור למעלה מ-65 אחוזים מהזמן.
ריאל מדריד, לעומת זאת, משחקת כדורגל מהיר ותכליתי מאוד. כשהכדור אצלה, לא עובר הרבה זמן עד שהוא מוצא עצמו ברחבת היריב. ריאל לא נוהגת להניע את הכדור בשקט ובסבלנות; אם היא חוטפת אותו ברחבת ה-16 שלה, לא עוברת אלא שניות ספורות עד שהיא נמצאת עמוק ברחבה של הקבוצה השניה.
שתי קבוצות שמבצעות באופן כל-כך נפלא שיטות משחק כל-כך שונות, תמיד יוצרות התמודדות מסקרנת במיוחד.
רבים מרגישים שזו היא השנה של ריאל מדריד. אחרי שלוש שנות שלטון גווארדיולי מוחלטות, בהן ריאל השקיעה סכום חסר תקדים בשחקני רכש ובמאמן שנחשב לטוב בעולם, נראה שסוף סוף שלטון היחיד של ברצלונה עומד ליפול.
גם בשנתיים הקודמות ריאל מדריד הייתה דורסנית, וזכתה במספר נקודות שלבטח היה מעניק לה אליפות בכל עונה נורמלית, אבל ברצלונה של גווארדיולה לא הותירה לריאל שום מקום לטעויות, וגם מספר שיא של נקודות, לפני שנתיים עם פלגריני כמאמן, לא הספיק מול המכונה הקטאלונית, בטח ובטח כשהקבוצות נפגשו ראש בראש.
השנה, אי אפשר שלא לשים לב שהדברים מתחברים לריאל מדריד באופן יוצא מן הכלל.
בניגוד לשנתיים האחרונות, בהן ריאל הייתה תלויה כמעט לחלוטין ביכולת של כריסטיאנו רונאלדו, ריאל מחזיקה היום שלישיה התקפית קטלנית, כאשר גם גונזאלו היגוואין וקארים בנזמה נמצאים בכושר נהדר (על אף שכמעט תמיד אינם משחקנים ביחד), וזה בנוסף לתפוקה הרגילה של כריסטיאנו (מלך שערי הליגה ביחד עם ליאו מסי). תוסיפו לכך את השיפור המדהים שעבר די-מריה, מלך הבישולים של הליגה עד כה, ותבינו למה הקבוצה של מוריניו כל-כך קטלנית.
אבל לא רק על היכולת הנהדרת של ריאל מתבסס ההפרש שנפתח בינה לבין ברצלונה בליגה ערב המשחק ביניהן (3 נקודות, כאשר לריאל משחק אחד פחות, כלומר 6 נקודות בפוטנציה). גם לברצלונה יש חלק בכך, ואפילו חלק גדול. בארסה היא עדיין אחת הקבוצות המפחידות באירופה, אבל לעומת העונה שעברה, נראה שמשהו חורק במכונה של פפ.
דווקא מבחינת שערים, ברצלונה הבקיעה השנה יותר מאשר בשלב הנוכחי בעונה שעברה, וספגה פחות. גם כשבוחנים את היכולת במשחקי הבית, בארסה מדהימה כהרגלה. עם ממוצע של יותר מארבעה שערים למשחק, אפס שערי חובה, ושמונה נצחונות בתשעה משחקים, עושה רושם שגם השנה הקאמפ-נואו הוא אחד המגרשים המפחידים ביותר באירופה.
ההבדל נעוץ בפער העצום בין היכולת של ברצלונה במשחקי הבית לבין היכולת במשחקי החוץ. בניגוד לשנים קודמות, בארסה של השנה היא קבוצה אחרת כשהיא יוצא מהקאמפ-נואו. שני נצחונות בלבד בשישה משחקים, כשהשיא כמובן בהפסד האחרון לחטאפה, מציבים את בארסה עם פחות נקודות מאשר בשלב הנוכחי בעונה שעברה, וכמובן – עם פחות נקודות מריאל מדריד.
בניגוד לשלישיה ההתקפית הדורסת של ריאל, בארסה תלויה השנה כמעט באופן מוחלט ביכולת של ליאו מסי. דויד וייה בעונה נוראית ממעט לכבוש, וכך גם פדרו והרכש אלכסיס סנצ'ז שסבלו מפציעות מתחילת העונה וכמעט שלא תרמו למאזן הקבוצתי. בהתאם לסטטיסטיקה הנ"ל, קבוצה אשר בולמת את מסי, בעצם עוצרת את ברצלונה כמעט לחלוטין, והסטטיסטיקה לא משקרת – מתוך 17 שערי ליגה מסי כבש העונה רק אחד במשחק חוץ.
כל הנתונים הנ"ל מביאים את ריאל מדריד, לראשונה מזה שלוש עונות, לעמדת פתיחה טובה לכאורה מזו של ברצלונה במשחק ביניהן.
אין זה אומר שריאל פייבוריטית, ובוודאי שמגוחך מי שאומר את המילים 'ברצלונה' ו'אנדרדוג' באותו משפט, אך יתכן שהסיכויים של ריאל לנצח את ברצלונה בליגה לראשונה מזה שלוש שנים וחצי, גבוהים מאשר בעונות קודמות.
צריך לזכור שהרכבי הקבוצות זהים כמעט לחלוטין לאלו ששיחקו ב-5-0 המפורסם של ברצלונה לפני שנה. צריך גם לזכור שבמשחק החוץ הכי קשה שלה השנה, נגד מילאן בסן-סירו, ברצלונה יצאה כשידה על העליונה.
אי אפשר לקבוע שום דבר מראש, ואף אחד לא יכול לדעת איך המשחק עשוי להתפתח.
דבר אחד בטוח: בשבת צפוי לנו מאבק מרתק בין שניים מהמאמנים הטובים ביותר בעולם, קרב ראש בראש בין שני השחקנים הטובים בעולם, ומלחמה של תשעים דקות בין שתי קבוצות הכדורגל הטובות ביותר בעולם.
קלאסיקו.
אחריות היא לא מילה גסה!
שנים שבהם אני שומע את מושג הפליימייקר (Playmaker) עולה שפתיהם של הפרשנים בכל משחק בעולם. מונדיאל, ליגת האלופות, אליפות אפריקה, קופה אמריקה, אבל אף אחד לא עוצר ושואל על מה ולמה? הכדורגל שלנו התקדם משנות ה-70 המבלבלות אל שנות האלפיים, לא הגיע הזמן להתקדם?
בעבר, ראינו סלאלומים של שחקנים גדולים כמו פלה, מראדונה, יוהאן קרויף ועוד רבים אחרים. מדוע הם יכלו לקחת כדור ולעשות מה שעולה על רוחם…? למה אתם שואלים? כי שחקני הגנה בעבר היו יורדים לגליצ'ים מהר מדי, לא יצאו טוב למלכודות נבדל, ועוד מליון סיבות שהן, עם כל הכבוד למראדונה ולכל הגדולים האלה אני אישית מאמין שהם היו טובים לתקופה ההיא, אבל היום? עם כל אימוני הכושר ששחקני הגנה עוברים היום, כל הפיזיות והתרגילים הטקטיים היה להם הרבה יותר קשה לשבור את ההגנה במהלך סולו, והם היו צריכים להיעזר הרבה יותר בחברי קבוצתם.
לכן, אני חושב שהכדורגל העולמי צריך להיפטר משיטת הפליימייקר! זמנה של השיטה עבר, וכאן בכדורגל שלנו לא רואים את סופה. בחיפה זהו יניב קטן ש"חייב לקחת אחריות", בת"א מדוניאנין, שחקנים ששמים על כתפיהם אחריות של להוביל את המשחק. האמת שאם מגרש הכדורגל היה בגודל של מגרש כדורסל והיו משחקים 5 על 5 אולי באמת זה היה יכול לקרות, אבל עם גודל המגרש וההגנות שהשתנו כך גם הטקטיקה!
אין דבר כזה שחקן שולקח אחריות – יש קבוצה שלוקחת אחריות
התפיסה ה"ישנה" אומרת – יש שחקן אחד/שניים(לרוב זה אחד…) שסוחב עליו את האחריות למצבי כיבוש, אם סוגרים אותו, המשחק זז לאט יותר עם פחות בטחון, רוב הכדורים עוברים דרכו והוא מנהל את המשחק. רוצים דוגמא? ארגנטינה של מסי. מייעדים ל"פרעוש" תפקיד של פליימייקר, כל הנטל נופל עליו, הוא נאלץ לעשות המון מהלכי יחיד בזמן ששאר הקבוצה פחות חושבת על תנועה ויותר על התמקמקות וציפייה לכדור ממנו. משהו יצא מכל זה?
התפיסה ה"חדשה" אומרת – גם מגן יכול לעשות פס אחד שיכול לפרוץ הגנה שלמה, כך גם חלוץ וגם בלם, כולם שחקנים לאותה קבוצה, ונוטלים את אותה האחריות. כל שחקן שנותן פס לא מחכה במקומו, הוא עושה תנועה במגרש. רוצים הוכחה טובה? ברצלונה של מסי, כולם מוסרים, כולם עושים תנועה, נוצרים מצבי כיבוש גם מול הבונקרים החזקים ביותר בעולם (מוריניו…).
יניב קטן לא סוחב משחק על עצמו, וגם לא מדוניאנין. אלה הם הקבוצות שצריכות לקחת על עצמן אחריות, איך עושים זאת? בשיטת ה"תן לי ואתן לך". הצורה הפשוטה ביותר, אתה נותן פס ועושה תנועה. פפ גווארדיולה הפך את הכדורגל של ברצלונה ל"סקסי" כך טוענים הפרשנים, אבל האמת היא, שהוא לא הפך שום כדורגל, הוא לא המציא שום דבר, הוא פשוט מאוד אמר לשחקנים אל תרוצו יותר מדי עם הכדור, אתם קבוצה, וקבוצה עובדת יחד, לא לבד…
אז נכון שלצ'אבי, מסי או רונאלדו יש יכולות גבוהות מאוד עם הכדור ומסירות מדויקות למרחקים קצרים וארוכים, אבל האם הם יכולים לעשות הכל לבדם? בהתחשב בעובדה שלרוב מגיעים ועושים עליהם סגירה כפולה כשהם עם הכדור?
אם הספקתם לראות את המשחק של מכבי חיפה מול לרנקה, בלי הרבה דיבורים על היכולת החלשה של שני הצדדים, אפשר לאמר ששחקני חיפה אוהבים לגעת בכדור יותר מדי, ברגעים ששחקן אחר עשה תנועה לקבל כדור, השחקן שעם הכדור לא מסר אותו אלא ניסה לחפש אופציה אחרת, ועשה עוד צעד. עוד שחקן עושה תנועה, והשחקן שעם הכדור שוב מנסה למשוך עוד טיפה, וכאן או שהוא מאבד או שמוסר אחורה, מה בעצם קורה? ההתקפה נתקעת, ההגנה היריבה מסתדרת לעמידה ישרה, ואז אין ביטחון לפרוץ קדימה. לא צריך להיות מסי כדי לדעת למסור כדור, אני לא מדבר על כדור על 40 מטר, אני מדבר על מסירות מרגל לרגל על 5-10 מטר, הדבר הבסיסי שאותו מלמדים כל ילד בתחילת דרכו. המהלך היחיד במשחק מצידה של מכבי חיפה שהיה בו אסרטיביות של שחקן היה של יוריצה בוליאט, קיבל כדור ובלי לחשוב יותר מדי על מסירה או מחשבה על אופציה אחרת, נטל אחריות ובעט לשער, גבוה וחזק איפה שהשוער לא יגע בכדור בחיים…
משום מה, את הדבר הבסיסי של דאבל פסים, והתמסרות נכונה בסבלנות איבדנו, מכבי חיפה רואה שלרנקה עומדת מסודר הגנתית, אז איך פורצים את זה? במסירה רחוקה? יכול להיות… אבל היו כל כך הרבה ניסיונות כאלו תוך כדי משחק, של להעיף כדור סתם קדימה והוא נגמר או בנבדל או באיבוד כדור, אז למה להמשיך? למי זה טוב? הקבוצה היריבה מסתגרת טוב? תגרמו לה לצאת לכיוונכם, שתרצה ללחוץ אתכם, ברגע שכמה שחקנים יוצאים כדי לנסות לחלץ כדורגל סימן שמשהו במערך הסגור והצפוף נפתח, המוח של הכדורגלן אמור ישר לצעוק לו – אופציה להתקפה!
אחד הדברים הטובים ביותר להסביר את התאוריה הזאת היא המשחק "אחד באמצע". שחקן התקפה שיוצא ללחוץ כדור מוצא את עצמו במצב דומה מאוד למשחק, לשחקני הקבוצה שעם הכדור של יתרון מספרי שאותו הם צריכים לנצל לטובתם למען התקדמות, קדימה, בין לבין עוד שחקנים של הקבוצה היריבה יצאו לכיוונם, ומכאן השיטה של "אחד באמצע" ממשיכה…זה בערך מה שברצלונה עושה, היא הופכת את כל המגרש ל"אחד באמצע" ענק!
ועוד הערה קטנה שמתקשרת למאמר האחרון שלי כאן לגבי משחקה של חיפה האחרון. איציק כהן עשה טעות קשה, אך האם היא הופכת אותו לבלם גרוע בחיפה? צריך להיפטר ממנו בינואר? ולגבי שארנוב, מה אתם רוצים ממנו? לשחקן לרנקה "התפלקה" בעיטה במקום הרמה לרחבה, שארנוב התמקם להרמה, אין שום טעות בהתמקמות שלו, הכדור היה מהיר וחזק, והוא עוד הספיק לגעת בו. אנחנו מחפשים אשמים/גיבורים מהר מדי…
לו ראי
בתום משחקי הפלייאוף על הכרטיס ליורו הקרוב עולה המסקנה כי ארבע הבכירות יצאו כמנצחות. אז בואו נשים שנייה את נבחרת ישראל במקום כל אותן המודחות וננסה לדמיין איך זה היה ניראה איתנו.
פורטוגל רומסת את בוסניה רק בגומלין, קרואטיה ואירלנד משחקות לפרוטוקול, צ'כיה מדלגת מעל משוכה שאפתנית, ולמעשה כל הפייבוריטיות יצאו עם ידן על העליונה. מי שנראו כמאיימות בהתחלה, לפחות מצידן של בוסניה וטורקיה, התגלו לבסוף כחסרות מעוף ברגע האמת. וכשנבחרת ישראל היא המומחית בזיוף ברגעי האמת, אולי נצא מכאן מעודדים ונבין כי לא רק אנחנו כאלו. אז בשביל לחייך עוד קצת, בואו נפליג ונדמיין לרגע לו היינו שם אנחנו.
פורטוגל – בוסניה (2-6 בסיכום)
הנבחרת של כריסטיאנו רונאלדו אמנם התקשתה במשחק הראשון, אך רמסה את הבוסנים בגומלין, כשהיא מותירה את החבורה הבלקנית כלא מגובשת, ולמרות המון כישרון, גם עם הרבה חומר לעבוד עליו. אז מה היה קורה לו אנחנו היינו שם? אצטדיון ר"ג היה מתפרק כנראה בלמעלה מ-40 אלף איש, אך למכור משהו נגד החבורה האימתנית הזו של פאולו בנטו כנראה שלא יכולנו. לצערנו במקרה שלנו כבר במשחק הראשון יש סיכוי כי היינו מסיימים את הסיפור. פורטוגל? לא בשבילנו. רוצים הוכחות? תחכו לסבב המוקדמות הבא של הגביע העולמי.
קרואטיה – טורקיה (0-3 בסיכום)
כנראה שאם באמת היינו מצליחים להגיע לשם זה היה במקום הקרואטים שעלו מהבית המוקדם שלנו. וואו לדמיין מפגש בין ישראל לטורקיה בימים טרופים אלו? כמויות אבטחה אדירות בשני המפגשים, חמת זעם ולאומים שמתים להוכיח כי הם הטובים יותר. האמת? טורקיה היא לא שם מאיים כמו בתחילת המילניום, אך נבחרת עם מאמן בדמותו של הידינק ושחקנים כמו האחים אלטינטופ, ארדה טוראן וחבריהם, היא לא נבחרת שקל לחלוף על פניה בשום צורה. ועם זאת דווקא עם כמות האנרגיות שמסביב ור"ג מלא, אולי בכל זאת היינו מוצאים את עצמנו מסוגלים לעשות משהו אחרי בונקר מוקפד בטורקיה. ובכל זאת כנראה שאופ"א הייתה מסדרת איזה מפגש יחיד במגרש נייטרלי, לא ככה?
אירלנד – אסטוניה (1-5 בסיכום)
ההפתעה של הפלייאוף מגיעה מאותה מדינה צנועה בת 20 שנה. אסטוניה האלמונית אמנם העפילה לשלב העילית הזה, אך מול אירלנד לא באמת מכרה משהו והתפרקה לגמרי. כבר התמודדנו איתם, עם האירים, וזה נגמר בפעמיים תיקו, אז סביר להניח שגם הפעם לא היינו מובסים בקלות בה הובסו האסטונים. עולים ליורו? טראפטוני בכל זאת היה מניע את בחוריו להדיח את החבורה של פרננדז.
צ'כיה – מונטנגרו (0-3 בסיכום)
מונטנגרו הצנועה נסקה כמעט עד השמיים, אך ברגע האמת נעצרה. שחקנים כמו ווצ'יניץ' ויובטיץ' שווקו בין רגע אל מול הצ'כים. ואם אנחנו היינו שם? למען האמת הצ'כים הרבה פחות נוצצים מפעם. לצד כשרונות עולים כמו מיכל קאדלץ ותומאש פקהארט, כוכבם של רוסיצקי, בארוש וצ'ך כבר מזמן נמצא בירידה. אם יש נבחרת שיכולנו להוציא משהו מהמפגשים מולה זו צ'כיה הנוכחית. אסור לזלזל, אך נדבד, פובורסקי וקולר כבר אינם כאן. מצד שני, בכושר הנוכחי אולי נאתכו, שכטר ודודו ביטון היו מצליחים להביך את סיבוק ופודיל ולחורר את רשתו של צ'ך.
זהו. תמונת היורו ב-2012 הושלמה לה. לא אנחנו נהיה שם, אך גם לא בוסניה ולא טורקיה. אז עד הפעם הבאה נסתפק בלפנטז על אם היינו שם.
מחכים לחוזה של ז'וזה
מחר בערב היא שוב תתייצב לערב גורלי ולמשחק פלייאוף על העלייה ליורו 2012. מה מוביל נבחרת עתירת כוכבים כפורטוגל, כזו שאמורה לדלג הישר למעמד הטופ העולמי, להיאבק בנבחרות נחותות ממנה על הזכות להגיע לשם?
אין ספק לגבי האיכות של שחקניה, טוב לפחות כשהם במדי קבוצותיהם. משהו קורה כשהם מגיעים לנבחרת, משהו שם חורק. כריסטיאנו רונאלדו קורע רשתות במדריד, נאני מלהטט באגף של היונייטד, פפה וקואנטראו מאזנים את ההגנה של מוריניו, וכשכולם נפגשים בנבחרת, זה לא ממש מתחבר.
נכון שהיא גם ידעה ימים בטופ העולמי, כשאוסביו הגדול היה הכוכב שלה, אך דור כזה של שחקנים, כמו שגדל במדינה בשנים האחרונות, אמור לספק הרבה מעבר למאבק פלייאוף ושהייה בצל של נבחרת דנמרק הפחות נוצצת.
לא באמת סלסאו
הקדנציה של לואיס פליפה סקולארי שהוביל בזמנו, ממש לפני שנים אחדות את דור הזהב ההוא, יחד עם פיגו, מאניש, רוי קושטה ופאולטה להצלחה הגדולה ביותר מאז שנות ה-60 העליזות במחיצת אוסביו האגדי, עשויה להישכח בקרוב. הברזילאי הביא עימו רוח מאחדת לנבחרת שסוף סוף מיצתה מעט מהפוטנציאל הטמון בה.
אירוח טורניר היורו בשנת 2004 הסתיים אמנם במפח נפש מסוים לנוכח העובדה כי היריבה במשחק הגמר הייתה יוון, אך ההופעה של נבחרת ה"סלסאו" האירופאית הייתה בהחלט מעודדת עבור תושבי המדינה מחצי האי האיברי.
בשנים שלאחר מכן (ארבע שנים ליתר דיוק) המשיך סקולארי להוציא מחניכיו הרבה יותר ממש שהצליחו קודמיו בתפקיד, ונכון להיום גם הרבה יותר ממשיכי דרכו. חצי גמר הגביע העולמי בגרמניה 2006 הייתה עוד נקודת ציון דרך בקריירה המשתבחת של ריקרדו קארבליו, וזו הדועכת של לואיס פיגו ודקו. הפסד מינורי של 1-0 לצרפת הותיר את הבחורים של סקולארי עם הרבה מחמאות ובעיקר ציפייה מדור העתיד לבוא ולהשתלב במחיצת הנבחרת הבוגרת.
"ברזיל הקטנה" נוהגים לכנות את פורטוגל, אך ביחס לתוצאות על כר הדשא, הדרך עוד ארוכה, ארוכה מאוד. הפיכתם לשחקני טופ עולמי של ראול מיירלש, נאני, ז'ואו מוטיניו ובוסינגווה, כשבראש ובראשונה כריסטיאנו רונאלדו צובר מעמד של אל בכדורגל העולמי, הייתה אמורה לשאת את הפורטוגלים לפסגות אחרות לגמרי.
הסר? דאגה
קרלוס קירוש, האיש שלמד המון מלשהות במחיצתו של סר אלכס פרגוסון ביונייטד, היה זה שעליו הופקדה המשימה להעפיל לגביע העולמי 2010 בדרום אפריקה, וכמו כן להשתמש בנתוני הפתיחה המרשימים שיש לנבחרת הזו.
מצד אחד, סוף סוף מאמן מבית, דור מוכשר ביותר, ומצד שני תוצאות מאכזבות, שלמעט ניצחונות על מלטה האימתנית בהפרשים גדולים, לדנמרק היא הפסידה בבית, את שבדיה לא הצליחה לנצח וסיימה איתה פעמיים בתיקו אפס והדבר עלה לה בקרב עד לרגע האחרון עם שבדיה על זהות הנבחרת שתעלה לפלייאוף. לבסוף חניכיו של קירוש גברו על בוסניה בעימות כפול 0-1 בבית ובחוץ, אך בטורניר הגביע העולמי עצמו ולמרות שהגיע עם קאדר מפואר, סיימה את הבית המוקדם כשהיא שנייה לברזיל (האחות הגדולה) עם פעמיים תיקו אפס ופירוק של המעצמה הצפון קוריאנית. בשמינית הגמר היא לא יכלה לדויד וייה וזה שלח אותה הביתה, ואת קירוש להמשיך ולהתמודד עם גל ביקורות, ובנוסף מהשעיה בעוון התפרצות במשחק הגביע העולמי נגד אותה ספרד.
לטורניר מוקדמות היורו הנוכחי שוב הגיעה פורטוגל מלאת אנרגיה ותקווה, אך אפילו לקפריסין הצנועה היא לא יכלה וסיימה איתה בתיקו 4-4 מאתגר ומאכזב כאחד.
הרוחות סביב קירוש להטו ולא היה מנוס מלכתו הביתה. פאולו בנטו, כדורגלן העבר של ספורטינג ליסבון והנבחרת, היה האיש שהוזעק למלא את החלל ולחבר את חבורת הכוכבים הלא מאופסת הזו. הפסדים לנורבגיה ודנמרק חרצו את גורל ה"סלסאו" האירופאית והיא נאלצת שוב, למרות שהפגינה כדורגל לא רע תחת בנטו, להתמודד במאבק הפלייאוף נגד אותה בוסניה של אדין דז'קו הלוהט והאריס מדוניאנין.
האכזבה שמדור כזה של שחקני טופ יוצא רק מאבק פלייאוף נותנת אותותיה במסגרת התכנסויות הנבחרת. בנטו שהיה נדמה תחילה כי יתחבב על מרבת השחקנים הצעירים, סופג עתה ביקורות על חוסר היכולת שלו להשליט סדר ולהימנע ממאבקי אגו שהובילו לפרשיתם מן המדים הלאומיים (לעת עתה) של ריקרדו קראבליו ובוסינגווה, וללכלוכים על המאמן בכלי התקשורת.
השם ז'וזה מוריניו נזרק באוויר. כולם יודעים שביום מן הימים יגיע ה"מיוחד" גם לאמן את נבחרת ארצו. אך אולי עצם זה שכולם מחכים לרגע המיוחל, הוא זה שגורם לשחקנים שלא להתייחס ברצינות למאמן אחר מאמן?
אז גם עד שמוריניו יגיע לא הכל שחור בפורטוגל. כריסטיאנו רונאלדו החל להבריק גם במדי הנבחרת, וכבש חמישה שערים בקמפיין המוקדמות האחרון. יחד עם נאני, מיירלש, מוטיניו, קואנטראו ואלמיידה, ועם שמות חמים כמו רובן מיקאל, יכולה פורטוגל להתאפס על עצמה דווקא במבחן האמת מחר בערב.
עם רונאלדו יגיע חד ונאני יהיה מפוקס, אין הרבה נבחרות באירופה שיש להן את אותה כמות כישרון. שינוי פאזה שהתרחש במדינה השכנה מחצי האי האיברי הוביל אותה להפוך למעצמה עולמית, אז אולי זה הרגע להידבק בחיידק. טוב אם לא אז באמת יצטרכו לקרוא לו. לז'וזה. נבחרת ישראל היכוני!
תאוות בצע, שם המשחק
כסף, זו מילת המפתח בענף הכדורגל המודרני בשנים האחרונות. סכומים דמיוניים נזרקים לאוויר, ולכולם זה נראה לגיטימי. סכומים שלא נשמעו מעולם פתאום צצים על המגרש ומחוצה לו. אנשי עסקים מכל קצוות תבל מוכנים להשקיע סכומים אדירים בדבר המסוים שנקרא בן אדם.
לפני כחודש, כוכב מנצ'סטר יונייטד, וויין רוני, כמעט וחצה את הכביש למנצ'סטר סיטי בעקבות דרישה מההנהלה שתשדרג לו את השכר ל250,000 פאונד "בלבד" לשבוע! (כמיליון וחצי שקל). בסיטי הסכימו לשלם את הסכום הלא מציאותי הזה, אבל הגלייזרים לא יכלו לראות את הנכס הכי חשוב שלהם חומק להם מבין האצבעות. בסופו של דבר הם התקפלו, ונענו לדרישתו המופרזת יש לומר של וויין רוני.
כמובן שאי אפשר לשכוח את קניית המאה לפני כשנה וחצי של מר פלורנטינו פרז, בעליו של מועדון הפאר, ריאל מדריד, שבזבז לא פחות מרבע מיליארד יורו(!) כחלק מהקנייה הזכורה לנו כהעברה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל מאז ומעולם. 94 מיליון ליש"ט שולמו על כריסטיאנו רונאלדו ממנצ'סטר יונייטד, סכום עצום ביחס לשחקן בודד.
חלון העברות מתקרב, ואם תהיה קבוצה שתהיה מוכנה לקנות את ליונל מסי, השחקן הטוב בעולם היום לעיני רבים, תצטרך להיפרד מלא פחות מ300 מיליון יורו, סעיף השחרור הגבוה בעולם. שחקנים מובילים בעולם מרוויחים היום סכומי עתק, ואם הבעלים רק יעז לבשר להם שהוא צריך לקצץ מהמשכורת שלהם ולו מטבע יורו אחד, הם לא יהססו ויתחילו לחפש קבוצה אחרת. הכדורגל של היום הוא כדורגל נפלא ומהנה, אבל אין יותר סמלים, המחויבות, האהבה למשחק, היום לרוב רק המזומנים מדברים.
יודעים מה, נישאר כאן, בליגה הצנועה שלנו…
דגלאס דה סילבה, אחד מגדולי הבלמים שנחתו כאן, בלם מצוין, קיבל הצעות מליגות בכירות באירופה כגון בורוסיה מנשנגלאדבך מהבונדסליגה הגרמנית, או ההצעה מליל הצרפתית בשנה שעברה. קבוצות שבהחלט אפשר לומר שהן קפיצת מדרגה מבחינה מקצועית, האמת שגם כלכלית, אבל דה סילבה החליט שכנראה זה לא מספיק והלך כמעט כמו כולם, בעקבות הכסף כשחתם ברד בול זלצבורג האוסטרית ל – 5 עונות בתמורה ל – 5 מיליון יורו. הקבוצה ידועה בעושרה, אבל מבחינה מקצועית, לא מאיימת במיוחד בלשון המעטה.
לסיכום, בואו נקווה שהשייח'ים ואנשי העסקים הנכבדים יירגעו עם הקניות המטורפות ושחדוותו של המשחק היפה והפופולארי ביותר בעולם, תחזור להיות בדיוק כמו שהייתה עד לפני כמה שנים.
בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
מוריניו – יחיד ומיוחד
אמנם זה עוד מוקדם להכריז, מוקדם להתחיל לחגוג ולהוציא את ההמונים לרחובות מדריד, אך נראה כי סוף סוף הגיע האדם שידע מה לעשות עם כל הכסף שנשפך במועדון הזה, ריאל מדריד.
אפשר לסלוד כמו רבים אחרים מהדרך, מחוסר גידול שחקנים תוצרת בית, כשאפילו את הסמל הכי גדול, ראול גונזאלס, לא השכילו במדריד להשאיר, אבל העונה, התוצאות גורמות לחשיבה כי אין מי שיעמוד בדרך של ריאל מדריד לכל תואר נכסף. גם ברנד שוסטר, חואנדה ראמוס ובטח מנואל פלגריני בנו לעצמם סגל נוצץ, הרי סכומי עתק וגירעונות מטורפים, לא מרתיעים את בעלי המועדון השונים, החל מלורנסו סאנז ועד לפלורנטינו פרס, לשפוך מאות מיליוני דולרים, להביא שורות של שחקנים, חלקם כושלים, חלקם פחות. רוביניו, מאמדו דיארה, ג'וליו באפטיסטה, מצלדר, בנזמה, ואן דר וארט, דרנטה וסניידר, הן רק חלק מרשימת שמות שנכשלו במדי ה"בלאנקוס".
חרף עלותם הגבוהה, חלקם אף השתקם במקום אחר (ווסלי סניידר), וזאת למרות שכל מאמן קיבל לידיו שורה של שחקני טופ עולמיים, כשפלגריני אף זכה בשניים מהגדולים שבדור הנוכחי, קאקה וכריסטיאנו רונאלדו ועדיין מצא עצמו נושף בעורפה של המכונה של פפ גוארדיולה (אדריכל מפת ברצלונה בכדורגל).
כנראה שיש בו משהו במוריניו הזה, כנראה שהוא באמת מיוחד, הוא ידע בדיוק אילו שחקנים ישלימו לו את הפאזל, די מאריה נראה כפגיעה בול באגף השמאלי, קראבליו חבר אליו שוב וכנראה שמוריניו יודע למה. השקט שהוא משרה על ההגנה הוא כשלעצמו מיוחד, אוזיל וחדירה, אחרי מונדיאל נהדר, ממשיכים בקו העלייה, ולגבי כריסטיאנו רונאלדו, כנראה שמאמן מלאום כמו שלו, גורם לו לחזור לכושר האימתני משנתו האחרונה ביונייטד.
מעל הכל מוריניו יודע לנווט את המשחק, לא בוחל בשום אמצעים, ושמות לא משחקים אצלו. פעם זהו קאנלס הצעיר הכשרוני, ופעם פדרו לאון, כולם רוכשים למוריניו כבוד ונותנים עבורו את ה"תחת" במגרש, והתוצאות נשקפות לנגד עינינו.
מילאן שהתחמשה גם היא בסוללת כוכבים לא היוותה כלל יריב לריאל מדריד הנוכחית, וכמובן שגם קבוצות הליגה הספרדית אוכלות מרורים לאחרונה.
עוד מוקדם להספיד את בארסה, אבל היא נראית מקרטעת ושבעה מעט, ומוריניו מגיע רעב, מכניס רעב גם לשחקניו ולא נראים סימני דעיכה במכונה הזו, אלא רק נסיקה כלפי מעלה ביכולת.
העונה הזו הולכת להיות שנת הבלאנקוס, גם בזירה המקומית, וגם בזירה האירופית, כנראה שמה שהיה צריך זוהי יד מכוונת ומנווטת ולא סוללת כוכבים שנתית שנכשלת.
עוד ידובר רבות על כך שהבנקים בספרד מאפשרים לשתי הגדולות, בארסה וריאל, לשחק עם הכסף, להיכנס לגירעונות ולא להיפגע במסעות הרכש שלהם, בעוד לקבוצות האחרות הם רק מתאכזרים, אבל בינתיים תנו למוריניו להוכיח את היותו מיוחד.
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט