מכבי תל אביב בדרך לזכייה באליפות הרביעית שלה בעשרים השנים האחרונות (חמישית אם תחליטו להיות קטנוניים בקשר לאליפות בשנת 1992) ונראה שלמרות שחלפו כעשר שנים מהאליפות האחרונה של הקבוצה, היא פחות מרגשת וניכר שמעוררת פחות עניין מאשר בשלוש האליפויות הקודמות.
אני אוהד מכבי תל אביב בכדורגל החל משנת 1995. אני עדיין זוכר את המשחק הראשון שהלכתי אליו. הוא התקיים נגד מכבי חיפה, היריבה המושבעת, באיצטדיון רמת גן. זו הפעם הראשונה בחיי שנחשפתי ל"משחק העונה" ואיזו חוויה זו הייתה. מכבי ת"א הפסידה 3:0 מוחץ וחסר פשרות ובנוסף, חיים רביבו הבקיע באותו משחק את הוולה המפורסם שעוד יזכה להיות "שער העונה". אני מזכיר את המשחק הזה כי באותה שנה הייתה הרגשה שמכבי ת"א פחות טובה ונוצצת מאשר קבוצת הכוכבים של מכבי חיפה בניצוחם של רביבו וברקוביץ', אבל הייתה אמונה גדולה ותקווה שלמרות זאת, ת"א יכולה לקחת את האליפות.
משחק האליפות בשנת 1995 התקיים בב"ש. בסיום אותו משחק שנגמר 0:1 למכבי ת"א משער של ברומר, הקהל פרץ למגרש והייתה התרגשות אדירה. אני משוכנע שאני לא היחיד שזוכר את יורם ארבל צועק באותו סיום משחק בעודו מחפש את שדר הקווים ציון נאנוס. זה היה משהו בסגנון של "מכבי ת"א אלופה.. איפה השחקנים..איפה האוהדים ואיפה ציון נאנוס?!"
בשנת 1996 הייתה דרמה גדולה כבר בתחילת השנה. המשחק נגד הפועל חיפה שאותה אימן אברהם גרנט, שלקח עם מכבי ת"א אליפות רק בשנה הקודמת, והפציעה הקשה של אלון ברומר שבעקבותיה הגיעו גם ההרחקות של גדי ברומר, אבי נמני ואיציק זוהר ובסופו של דבר תוצאה משפילה של 0:3 להפועל חיפה. מכבי ת"א התאוששה ועשתה עונה מדהימה בדרך לדאבל. זכור במיוחד המשחק שהתקיים בסיבוב השני נגד מכבי חיפה שבו מכבי ת"א ניצחה 1:3 וסוף סוף הוכיחה שהיא כבר לא השטיח של מכבי חיפה.
ב-2003 הייתה את הדרמה הגדולה סביב אבי נמני. הסמל הגדול ביותר של הקבוצה, יקיר האוהדים, נשלח לספסל דווקא באחד המשחקים החשובים ביותר של אותה עונה, כמובן שנגד מכבי חיפה. אותו משחק סימל דרך חדשה עבור הקבוצה ורצף נצחונות בדרך לאליפות ללא הכוכב הכי גדול. מה שכן, בדרמה, כמו בדרמה, זה לא היה מושלם אם במחזורים האחרונים לא היו מחזירים את אבי נמני להרכב (בעקבות הפציעה הקשה של ברוך דגו) והוא לקח חלק מרכזי באליפות, שהסתיימה לטובת מכבי ת"א רק במחזור האחרון ובזכות הפרש השערים.חלקו של נמני, שהתכבד בשער האחרון של ת"א באותה עונה, היה כל-כך גדול, עד כדי כך שהמאמן ניר קלינגר אמר לתקשורת את הציטוט הכל-כך לא מובן מאליו ש "אבי נמני הוא המלך".
והנה הגענו לשנת 2013. מכבי ת"א דוהרת לעבר האליפות. לא אליפות נוצצת, לא בדיוק מלהיבה. ההפרש עומד על 10 נקודות, כאשר נותרו עוד 5 מחזורים לסיום וזה נראה שאף אחד לא מתרגש. מבחינת התקשורת מכבי ת"א כבר זכתה באליפת לפני חודשיים. נכון, ת"א צהובה והיו שני ניצחונות בדרבי, אבל לדעתי עדיין חסר כאן משהו. אולי הבעיה היא אצלי. אולי אני מכור למתח, לתחושה של לעשות את זה כנגד כל הסיכויים, להרגשה שמתרחש כאן סיפור שנוכל לספר לנכדים ולהתרגש ממנו. מי יודע אולי זה יקרה בשנה הבאה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כמה שאנחנו אוהבים להתעלל באנשים כאן, להעלות אותם על הגל בזמן שאנחנו מחכים בפינה, אורבים להם, מחכים לרגע שייפלו או ייכשלו, כדי שנוכל לבקר אותם ולהשפיל אותם.
ככה כנראה אנחנו מרגישים טוב יותר בסוף היום, חזקים יותר וגדולים יותר מכל האנשים הטובים שם בחוץ, בזמן שאנחנו הרבה יותר קטנים.
ראובן עטר עבר השנה מסע של השפלות שלא היה מבייש את צליבתו של ישו, וכולם רק מחכים לרגע שבו נתניה תרד ליגה והצליבה תתחיל. אי אפשר לשכוח למאמן שנים טובות ולהפוך אותו בשנה אחת לאפסנאי, צריך לדעת להעריך על כל דבר שעשה ולהבין שיש רגעים קשים בקריירה, גם כשחקן וגם כמאמן.
עטר יהיו רשום על ירידת נתניה בדיוק כמו שטל בנין חתום עליה. צריך לזכור, ראובן קיבל את נתניה חצי מפורקת, בקרבות תחתית ואחרי מומנטום שלילי, יש לו רק מה להפסיד בעיר היהלומים, אבל בכל זאת הוא הגיע כדי לנסות ולחלץ את הסמל מהבלאגן. איפה ההערכה? אני לא מכיר הרבה מאמנים שאחרי פתיחת עונה כזו היו מנסים את מזלם בקרבות תחתית.
מה יקרה אם באורח פלא נתניה תיתן פייט ותישאר בליגה? אז כל הפרשנים ישתקו, וזה יהיה הזמן של האיש עם התלתלים לצלוב אותם. עטר הוא מאמן מעולה שפשוט השתבשה לו עונה שלמה, זה לא הופך אותו לאדם שלא מבין בתחומו. אחרי זה אנחנו מתפלאים למה מאמנים ושחקנים ישראלים נוסעים רחוק גם עד קזחסטן או אפילו כאן לקפריסין כדי לברוח מהעסקנות המגעילה כאן, לעבוד בראש שקט, בלי זכוכית מגדלת על כל תנועה שהם עושים.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אפשר לקרר את השמפניות ולהכין אותן לקראת החגיגות. האליפות הוכרעה שלשום בקרית אליעזר, כשמכבי חיפה לא השכילה לנצח את היריבה העירונית.
עשר נקודות הפרש, רגע לפני הפלייאוף, זה פער כמעט דמיוני לסגור. אמנם בעונת הפרמייר ליג הקודמת מנצ'סטר סיטי הייתה במינוס שמונה ולקחה בסוף אליפות, אבל קשה להשוות את וויאם עמאשה וגוסטבו בוקולי לקרלוס טבז ויאיא טורה.
למכבי תל אביב הסגל הכי טוב בליגה בהפרש ניכר, אבל שמות לא מביאים תארים. החיבור בין המערכים, עליהם אחראים אוסקר גארסיה וג'ורדי קרוייף הם הגורם העיקרי לתואר הממשמש ובא. היציבות תרמה לה מאוד ועשתה את ההבדל בינה למכבי חיפה. בלי הפתיחה החלשה להחריד של הירוקים עם עטר כמאמן, מי יודע איך הייתה נראית הצמרת היום. הרכישות של הצוות בקרית שלום היו טובות כמעט כולן.
מהראן ראדי חזר והשתלב נהדר. פריצה חזק מידי בשביל הבלמים בארץ והתאקלם במהירות. איתן טיבי ממשיך את היציבות מקרית שמונה. ערן זהבי הוא גניבת השנה. במקום השני בקטגוריה נמצא וינסנט אניימה, המנייה הבטוחה שהבריז להפועל תל אביב. אלירן עטר, שנתן עונה בינונית ב-2012\2011, חזר ובגדול. עד שפריצה הגיע, המשחק והקבוצה ממש היו תלויים בו. למזלם של השניים הוא נותן את עונת חייו. במקרה שלו, כבר אפשר לדבר על אירופה בעונה הבאה. נראה שהוא התבגר ופחות מגיב לפרובוקציות מהקהל. גיל 26 זה זמן מצוין ליציאה מהארץ בשביל האתגר שביבשת השכנה. גם הצעירים יותר קיבלו במה להמשך התפתחותם ככדורגלנים. דאבור, ייני, מרגוליס ומיכה.
לפני מוקדמות ליגת האלופות, יש לצוות המקצועי במכבי משימה לא פשוטה. הם צריכים לדאוג שהשחקנים לא ייכנסו לשאננות וישחקו כאילו האליפות כבר שלהם. גארסיה יצטרך לעשות שעות נוספות בהעברת אנרגיה ומוטיבציה לשחקנים שלו. אם מכבי תל אביב תתחיל ברצף של איבוד נקודות ומכבי חיפה תצמצם את ההפרש, המועדון כולו יכנס ללחץ.
מתח אצל מכבי תל אביב הוא אחת התופעות הפחות נעימות שיש לספורט הישראלי להציע. מתח שאולי עלה לקבוצה בנקודות ותארים לאורך השנים. מכבי הודחה מגביע המדינה. נשאר לה לשחק "רק" על האליפות. אין מקום לרוטציה. הטובים ביותר צריכים לשחק עד שהתואר יובטח.
במקרה שבאמת הצפוי יקרה, אליפות של מכבי תל אביב בלי אבי נמני בטח תהיה מוזרה לרבים מאוהדיה. הפעם האחרונה שהרימו שם את הגביע הכסוף הייתה לפני עשר שנים, לפני הקרע והמחנאות שלו ושל טל בנין. נמני הוא עדיין אליל אצל הצהובים, למרות הכישלון שלו כמאמן. הוא כבר לא חלק מהמועדון, אבל בצורה לא ישירה הוא עדיין האלוהים של האוהדים. תסמכו עליהם שהם כבר ידעו איך לשלב את השם שלו בחגיגות האליפות.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
את ברק בכר יצא לי להכיר לראשונה לפני יותר מעשר שנים, עת הצטרף לאהבתי בכחול, הפועל פתח תקווה, כמגן ימני. הוא עשה זאת אחרי קדנציה בהכח ר"ג לפני עידן האיחוד, והתקבל ע"י ניר לוין ופרדי דוד בזרועות פתוחות, היישר לקלחת ההרכב.
זוהי הייתה אחת העונות המורכבות שידענו עד אותן שנים, ובכר הצעיר התגלה כאחד מנקודות האור בקאדר המקרטע של הכחולים. ממבט ראשון הותיר עלי בכר רושם פנטסטי – לוחם בכל רמ"ח איבריו, עיקש באגף ובעל אוריינטציות נוספות מלבד הפן ההגנתי. ברור שרוברטו קרלוס הוא לא, ולראייה זימון לנבחרת הוא אף פעם לא קיבל, אבל במונחים של הליגה הישראלית ובפרספקטיבה עכשווית, לטעמי הוא אחד מהפספוסים הלא מדוברים שהכדורגל הישראלי ידע מתחילת המילניום, לפחות מזווית שחקני הקו האחורי.
בכר הוא הכדורגלן הישראלי הלא טיפוסי, משקיען ופועל שחור בשטחים הכביכול מתים על השדה. הוא האיש של המאמן על המגרש, אחד שלא מפספס כמעט אף הופעה, כזה שיודע לכוון, לדחוף, לצעוק כשצריך, להרגיע כשמתבקש. זכור במיוחד הבישול הענק שלו לטומיסלב ארצג עונה לאחר מכן, ב-0:4 הענק על מכבי נתניה באורווה עליה השלום.
בגלל התכונות שהזכרתי, לא התפלאתי בכלל מהחלטתו להמשיך בעולם הכדורגל גם אחרי פרישתו – כעוזר מאמן לרן בן שמעון. אין לי צל של ספק, שתכונותיו אלה, היוו סיוע משמעותי, באופן שלא משתמע לשתי פנים, בהשגת האליפות של קרית שמונה. בעת שחתול שחור עבר בין בן שמעון לשירצקי, הנוכחות של בכר בחדר ההלבשה, כאח גדול של השחקנים (טוב, לא אם תשאלו את סאלח חסארמה) וכדמות מייצבת ומרגיעה, הייתה אקוטית למימוש ההישג ההיסטורי. מלבד זאת, השילוב שלו עם בן שמעון היה כמעט מושלם מכל נקודת הסתכלות ועל כך יעיד האחרון גם היום.
בכר המשיך לעבוד בצוות המקצועי של הצפוניים גם אחרי עזיבתו הלא נעימה של בן שמעון, ושימש כעוזרו של לנדאו החל מהקיץ האחרון ועד לפיצוץ שהוביל לעזיבתו. לא יהיה קשה לשער כיום שלא לכולם קל להסתדר עם איזי שירצקי, לו זכויות רבות יותר מכל אחד אחר במועדון הסימפטי מאצבע הגליל, אך יחד עם זאת לא מעט ניואנסים בעייתיים שמאמן חייב להכיל עם הצטרפותו לקרית שמונה.
בכר הצליח להיכנס לנעלי הסנפיר האלה כנגד כל הסיכויים, כאשר יותר מסיבה אחת מונחת על הכף להתרחשותו של כישלון מהיר: הראשונה היא גילו הצעיר, 33 בסך הכל, וחוסר ניסיונו כמאמן ראשי (בגלל שאינו מחזיק בתעודת פרו, מונה לאחר מכן עפר מזרחי כ"מאמן" שמשמש בפועל כעוזר של בכר), בטח ובטח בבוגרים. השנייה היא הטיימינג בו קיבל בכר את הקבוצה, בתחילת אוקטובר, עם הליגה האירופית על הראש (כשגם שם, הצליחה קרית שמונה לערוך מספר הופעות מכובדות מול ליון וספרטה פארג) ושחקנים שתוהים לאן נושבת הרוח במועדון, שנודע כאחד המסודרים בישראל והפך למוקצה מחמת מיאוס, לפחות מכיוון פרשני הספורט המקומיים. שלישית ובולטת מכולן לטעמי, היא העובדה שרבים שכחו – קרית שמונה אלופת המדינה, וככזאת, המדרון התלול והחלקלק למטה מוגש לראווה – לא הרבה אנשי מקצוע ששים להוביל קבוצות אחרי השגת אורגזמה ספורטיבית כמו אליפות סנסציונית. אלא שבכר לא נבהל ולא נרתע. במסיבת העיתונאים לפני המשחק הביתי מול ליון, הוא ניצב מול המצלמות ושידר ביטחון ורוגע, כאילו אומר בפירוש: "חבר'ה, שום דבר לא קרה, אני כאן". ובכן, זה הצליח לו. בכר הלך על כל הקופה, קיבל את אמונו של שירצקי ולא התבלבל – הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, ראו ערך אריק בנאדו, והתגלה, למרות שמוקדם להכתיר מלכים בכיכר העיר, כאיש מקצוע בכל רמ"ח איבריו בדיוק כפי שהיה כשחקן.
רגע לפני הפלייאוף העליון, גם שירצקי יודע שהוא פגע בינגו וגם בכר יודע שמקומו בקרית שמונה מובטח בעונה הבאה. המרוויחה הגדולה היא עירוני קרית שמונה, שאולי לא תזכה שוב באליפות, אבל בהחלט יכולה לראות את עצמה כאחת מקבוצות הצמרת בליגה הישראלית, וכזאת שמכוונת לעוד הרפתקה אירופית. רק ימים יגידו האם הרומן של בכר עם קרית שמונה ימשיך לשחרר ניחוחות מתוקים גם בפרספקטיבה ממושכת ולקטוף מחמאות גם מחסידי הסקפטיות והציניות. בינתיים, מי אנחנו שלא נרים את הכפפה ונפרגן?
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
סדאייב וקדאייב הלכו לי-ם, קדאייב הותקף ע"י אוהד, מי נשאר? כן, ככה כנראה הספורט שלנו עובד – כמו בדיחה. גזענות, שנאה, מקרי אלימות ממחזור למחזור וכנראה שלאף אחד זה כבר לא מזיז, זה נהיה כבר עניין שבשגרה, עוד יריקה, עוד מצית נזרקת, זה לא משנה אם זה מוט ברזל או נייר טואלט, במדינה שבה הקהל מרגיש חופשי לזרוק כל חפץ שהוא לעבר כר הדשא בסוף יזרקו כאן אבנים.
אני פשוט לא מצליח להבין כמה דברים בסיסיים, איפה כוח ההרתעה שלנו? איפה הוא מתחבא? אולי הוא בחופשה בחו"ל? אולי הוא בכלל פצוע שנים? אבל מה שבטוח זה שהאוהדים לא מפחדים לא מהשוטרים ולא מהסדרנים, ואם הם רוצים לתקוף שחקן כזה או אחר הם יעשו את זה. קנסות? הרחקות? אלו לא עונשים, מה לעשות שבכדורגל שלנו האמינו שנים בעונשים קולקטיביים, ככה באמת חשבו שאפשר לפתור את הבעיה, אז מה שנוצר בסופו של דבר זה שהקבוצה הנענשת ירדה כמה מקומות (עקב הורדת נקודות) או איבדה סכום כספי נכבד בגלל אדם אחד, שלא רק שלא נענש על מעשיו, אלא גם הגיע למשחק שאחרי ועשה את אותו הדבר.
העונש המצחיק ביותר שניתן לקבוצות הוא כמובן עונש הרדיוס הדבילי, כי הרי אותו אוהד או אותה קבוצת אוהדים בעייתית תמנע מלעשות את אותו מעשה במשחק או שניים הבאים כי הרי השערים סגורים ואין קהל, אבל מה ימנע מהם לעשות את אותו הדבר כשהעונש ייגמר? זה פשוט טמטום טוטאלי, זה לא פותר את הבעיה, כי אף אחד לא הודה מראש מהי הבעיה.
הגיע הזמן למעצרים, זה הכל, ישיבה בכלא, גם אם זה לתקופה קצרה של בין חודש לכמה חודשים. גבירותי ורבותי ברוכים הבאים לשנת 2013, בואו נתעורר, תקיפה גופנית במתקני ספורט בין אם היא בידיים, ביריקה או באבן היא שוות ערך לתקיפה גופנית ברחוב, עבירה פלילית לכל דבר שתיתן לעבריין בסופו של דבר מאסר או קנס כספי כבד מאוד ובתוספת לכל זה הרחקה ארוכת טווח מהמגרשים. אני רוצה לראות את האוהדים שיסכימו לקחת על עצמם את הסיכון הזה, שבבוקר שאחרי המשחק הם יצטרכו להתקשר לבוס שלהם ולהודיע לו שהם לא יבואו בשבוע הקרוב כי הם בהארכת מעצר, אני רוצה לראות ילדים בני 18 שיתפרעו במגרש בידיעה שהם יכולים לסיים בבית כלא.
אין זמן לרחמים, אין זמן ליותר מדי עסקנות ודיבורים, חייבים לשנות את הגישה, אותם אנשים שהולכים מכות ביציעים, שזורקים דברים לכר הדשא הם אנשים אלימים מטבעם, כאלה שהחוק כנראה כבר לא מפחיד אותם, כי מה לעשות שמערכת האכיפה והשיפוט לא עושה כנגדם כלום. זה פשוט הזוי שכל הקרקס הזה נמשך, אלפים מגיעים לאצטדיונים כדי להנות מספורט בידורי ומה שהם מקבלים זו זירת התאבקות כאילו הגיעו לקרב MMA, ולא תגידו שהקרב מתנהל רק בזירה (כר הדשא), הוא קורה ממש בכיסאות שמולם, תראו לי את ההורים שהיו רוצים להביא את ילדיהם לזירת איגרוף שכזו.
חלק גדול מהבעיה כמובן תלוי במערכת האכיפה. הסיטואציה שנוצרת היא שבאותו לילה של המעצר כאשר מול השופט עומדים אנס, שודד ואוהד כדורגל, השופט מחליט להאריך את מעצרם של השניים הראשונים ולשחרר את האוהד לביתו כאילו הוא אינו מסוכן לציבור. אנשים שתקפו גופנית בין אם זה במגרש כדורגל ובין אם זה ברחוב הם מסוכנים לציבור, ואם אותו שופט החליט לשחררם ממעצר, אז לפחות שישחרר אותם למעצר בית, אני מכיר אנשים מסוכנים פחות שישבו במעצר בית חודשים על תקן של "מסוכנות לציבור".
לסיכום חברים, הגיע הזמן להודות, אסור להעלים עין מהדברים האלה, פשוט אסור. יום אחד זה שחקן, יום אחר זה מאמן, וביום שאחרי זה שופט, הגיע הזמן להוציא מהמגרשים את כל האלימים, כל אלה שחושבים שאת המרמור והעצבים שלהם הם יוציאו במתקני הספורט, וכשאני אומר את זה אני כמובן גם מתייחס לכדורסל, לכדוריד, לטניס או לכל ענף ספורט אחר, תשאירו את הספורט הזה פשוט ונקי כמו שהוא, מי שרוצה מכות שיילך לקרבות MMA וUFC.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מכבי חיפה המשיכה אמש (א') את התקופה הטובה שלה לאחר ניצחון קליל 1-4 על בית"ר ירושלים.
מכבי חיפה נראתה לא רע, הגיעה להרבה מצבים, ויכלה לנצח בהפרש גדול יותר. לעומתה, בית"ר ירושלים המשיכה את התקופה הרעה שלה מאז הגעת שני השחקנים הצ'צ'נים, אבל למרות המשחק הרע ואפשר לומר העצוב של בית"ר ירושלים, היה רגע אחד מצחיק מאוד במשחק.
אבי ריקן ניסה להציל כדור שיצא לחוץ, עשה גליץ' והצליח לתקוע את הרגל שלו מתחת לשלט הפרסום. ריקן היה תקוע מתחת לשלט, צרח וצרח, עד שאחד משחקני בית"ר נחלץ לעזרתו, הרים את השלט וחילץ את רגלו של ריקן המסכן.
צפו ברגע הקומי:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בשעה טובה, קצת נחת להפועל עכו. הקבוצה הצפונית, שלא ניצחה ב-16 המחזורים האחרונים בליגת העל, גברה 1:3 בבית על מ.ס. אשדוד ונחלצה מהמקום האחרון.
יובל נעים, שהחליף את שמעון הדרי לפני שני מחזורים, עבר השבוע ברשות לבקרת תקציבים והדריך את קבוצתו החדשה מהקווים.
דווקא אשדוד הייתה זו שמצאה את הרשת בדקה ה-37 מרגלי סטפן שצ'פוביץ'.
הקבוצה המארחת עלתה למחצית השנייה בטירוף. נבויסה מרינקוביץ' איזן (51) בבעיטה חופשית נפלאה – 1:1. בדקה ה-70 הושלם המהפך, באחד השערים היפים שנראו העונה – גיא דיין הבחין באופיר מרציאנו מחוץ לשערו ומ-45 מטרים בעט בקשת לרשת. נמניה ארסנייביץ', חלוץ הרכש החדש מסרביה, חתם את החגיגה של עכו בתוספת הזמן – 1:3.
צפו בשער האדיר של גיא דיין:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
שלום אדון לוזון היקר! אני יודע שאתה אדם עסוק: יש לך יורו לארגן פה השנה, לצפות בכמה משחקים של נבחרת ישראל במאבקי העלייה למונדיאל, לסמן הגעה לכמה הרמות כוסית חגיגיות, בקיצור אני יודע שזמנך קצר ולכן לא ארחיב במילים יתר על המידה.
מפאת הריצה סביב השעון ודאי לא שמת לב למה שקרה ועדיין קורה כאן בשבועיים האחרונים, ממש בליגה שלך. אני יודע שפספסת את אירועי הגזענות האחרונים שפוקדים את מדינתנו, אחרת ודאי כבר היית מתבטא בחריפות בנושא ויוצא חוצץ כנגד האלימות והגזענות הנוראית הזאת, לא?!
אז ככה, רציתי לספר לך שאני מאוד מודאג! לא אני לא מודאג מסיפור פרשיית ה"כדור המרכזי", נו אז כמה שופטים ושחקנים מכרו משחקים, שטויות. להפך תמיד רצינו שהכדורגל שלנו יהיה כמו הכדורגל באירופה ורק עכשיו גילינו שאצלנו מוכרים משחקים ממש כמו באנגליה ואיטליה, אנחנו בהחלט בכיוון הנכון.
לא אני גם לא מודאג ממצב הנבחרת, אחרי הגול העצמי של רונאלדו קטן עלינו נבחרת פורטוגל, בטח הם יבואו לפה ויקבלו הלם מהאצטדיון הלאומי המפותח והחדשני שלנו וייבהלו. חוץ מזה הבטחת לנו עלייה גם ליורו, אבל זה היה בכלל פלופ ואשמתו של המאמן הצרפתי שלא עלינו, אז טוב שלא לקחת אחריות. אתה נשמע לי נורא אופטימי לגבי סיכויי ההעפלה שלנו אז מי אני שאפקפק?
גם לא מדאיגה אותי רמת הכדורגל שלנו, באנגליה משחקים כדורגל כבר 200 שנים אז אין פלא שאצלם זה נראה כל כך טוב, שיתנו לנו עוד 150 שנים ובטח גם אנחנו נהיה ברמה שלהם (אופטימיות היא לא דבר רע!). אז מה אם אנחנו ממש שם דבר בכדורעף ובכדורסל האירופאי, בטניס, בשייט ובג'ודו, וואלה מוצדק כל הכסף ששופכים על הכדורגל הישראלי – יום אחד יהיה פה אירופה.
בטח חשבת שמדאיגה אותי חוויית התרבות במגרשים, אז ממש לא. חינוך זה הכל ואיפה אם לא במגרש הכדורגל בארץ יכול הילד לקבל חינוך איכותי?! הוא צריך לדעת מה עושה האמא של השופט/המאמן/השחקן היריב, כי תכלס זה לא איזה אירוע תרבותי כמו צפייה במשחק כדורגל במדינה מתקדמת יותר, פה אצלנו יותר חשוב שיש איפה לפרוק את כל הלחצים, הקללות, האיומים והתסכול.
פה ושם יוצא לנו איזה "פוקס" ואנחנו מנצחים את אוסטריה או עושים תיקו עם צרפת, אבל האמת – אנחנו פשוט לא טובים במשחק הזה והוא מוציא מאיתנו כל כך הרבה תסכול, כסף ועצבים, אבל באמת שכל זה ממש לא מדאיג אותי! אז מה אני מבזבז את זמנך היקר אתה בוודאי תוהה?!
מאוד, אבל מאוד מדאיג אותי נושא הגזענות והאלימות! איך במדינת היהודים (כן כן, אלא שסבלו עקב היותם זרים ועדיין סובלים מגילויי אנטישמיות), איך אנחנו נתנו לכדורגל שלנו, הספורט הכי משוחק והכי מתוקשר במדינת ישראל להגיע למצב הזה? וזה ממש לא התחיל לפני שבועיים. איך המשכנו לשחק אחרי שמגרש הכדורגל הפך לזירת MMA? אתה בטח זוכר את זה, זה היה הקבוצה שלך, בעיר שלך פתח תקווה רק לפני מספר חודשים. איך המשכנו לשחק כששחקן כהה עור סופג הערות גזעניות אינסוף ונזרקים לעברו חפצים (בננות אומנם זה פרי, אבל כוונת המשורר פה כנראה הייתה שהוא קוף, אז שיאכל בננה?) והחלקנו את זה, כי זה סבבה גזענות על צבע עור, זה לא מה שימנע מאיתנו לשחק כדורגל. איך אנחנו ממשיכים לשחק היום כששחקנים ממדינה זרה הגיעו לכאן לחזק קבוצה וצריכים אבטחה צמודה כאילו הם ברק אובמה (אההה איזה קטע הוא גם כהה עור, מעניין אם היינו מרשים למישהו לזרוק עליו בננה?) ואני שואל שוב, איך אנחנו ממשיכים לשחק כדורגל? האם אתה לא שם לב שזה לא כדורגל! לפעמים צריך לדעת לעצור הכל כדי להתעסק בעיקר. כמו שאומר השיר: זה לא כל כך נעים לראות מגרש סגור אבל כדורגל זה פריבילגיה ולנו לא מגיע.
אז למה דווקא זה נורא מדאיג אותי? כי כל שאר הדברים: זה שהכדורגל פה ברמה ירודה ומוכרים משחקים, זה לא פוגע פיזית באף אחד, מקסימום פוגע בכבוד העצמי שלנו כחברה ומדינה. אבל האם רחוק היום שמישהו ימצא את מותו במגרשי הכדורגל? צר לי להיות רואה שחורות, אבל ממש לא! אנשים כבר נפגעו, שחקנים מפחדים לחייהם, אחרים סופגים קללות באופן יומיומי, אבל אנחנו ממשיכים לשחק כדורגל.
אני באמת מאמין לך שלא עדכנו אותך, כי אין מצב שידעת מכל זה ולא אמרת כלום. אז עכשיו כשאתה יודע, אם תוכל ממרום תפקידך כמבוגר האחראי בענף הכדורגל לעזור לנו ולעצור את שטף האלימות והגזענות שרק מחמיר מיום ליום, אנחנו יותר מנשמח, אנחנו נזכור אותך לטובה ואפילו נסלח לך שגם הפעם לא עלינו למונדיאל.
תודה ויום טוב,
אוהד כדורגל מתוסכל
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
הפועל באר שבע השיגה ניצחון חוץ יפה באשדוד 0-1 וממשיכה בתקופה הטובה שלה בליגה. אבל מי היה זה שהבקיע את השער?
שער הניצחון של הפועל באר שבע נרשם לזכותו של דובב גבאי, אבל האם הוא נגע בכדור שמסר אופיר דוידזאדה? לא בטוח בכלל.
בהילוך החוזר אפשר לראות את דובב גבאי שולך רגל לכיוון הכדור, אבל אי אפשר לראות אם הוא אכן נוגע בו, מכיוון ששחקן הגנה של אשדוד מסתיר את המהלך.
בסיום המשחק, ראיינו את דובב גבאי ואופיר דוידזאדה שאמר שאם לגבאי יש בונוסים על שערים, הוא נותן לו את הגול. יש לי הרגשה שאלונה דווקא הייתה מעדיפה שהשער ירשם לזכותו של המגן.
אז מי הבקיע את השער? גובב גבאי או אופיר דוידזאדה?
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
