קבוצת בורי לא נמצאת בתקופה טובה מזה שנים, לפני שנה היא ירדה ליגה, ועכשיו היא מתקשה בליגה השלישית באנגליה.
הקבוצה ניצחה רק משחק אחד מה – 12 האחרונים ואת משחקה האחרון סיימה בתיקו 1-1 עם בריסטול רוברס.
לחלוץ הקבוצה, שון הראד הייתה הזדמנות אדירה להוליך את קבוצתו לניצחון, אבל הוא הצליח איכשהו לבעוט מעל השער כשהוא נמצא מטר אחד מול שער ריק לגמרי.
צפו בהחמצה האדירה:
ג'ואי ברטון ממשיך לעשות שטויות שרק ג'ואי ברטון יכול לעשות.
ק.פ.ר סיימו בתיקו 1-1 ברדינג במשחק ליגת הצ'מפיונשיפ, כשג'ואי ברטון מבקיע בדקה ה – 78 לזכות ק.פ.ר.
חוץ מהשער ברטון גם הספיק לדרוך על אשכיו של דני גות'רי ששיחק איתו בעבר בניוקאסל, כאשר גות'רי שוכב פצוע על השדא.
גות'רי קיבל טיפול רפואי, ואז ברטון זרק בקבוק מים על האשכים שלו, אז שם את הרגל שלו על אזוריו הפרטיים ופשוט ניענע אותה. מה נסגר ברטון?!?
בשנת 2010 התחלנו מסע ארוך לביקור מועדוני כדורגל באנגליה – אבל לא המועדונים שאתם מכירים. לא צ'לסי, ארסנל והמנצ'סטריות. אפילו לא ניוקאסל טוטנהאם או ווסטהאם. לא, אפילו לא סטוק, סאות'המפטון ולידס. אנחנו מדברים על מקלספילד, יאוביל, אקרינגטון, נורת'האמפטון, יורק, ופלימות'.
אתם בטח מכירים את הקבוצות האלה ממשחקי המנג'ר ששיחקתם או שאתם עדיין משחקים, או מהבלחות של אחת הקבוצות האלה בסיבובים המוקדמים של הגביע האנגלי. אנחנו אוהדים את הקבוצות האלה. אנחנו אוהבים את האנדרדוג – הקבוצות האלה הן סינדרלות. אנחנו אוהבים את הכדורגל העממי יותר, העשיר פחות, הנוצץ פחות, המשפחתי, הקהילתי, החם, הייצרי, בו רוב השחקנים הם שחקני בית עבורם המשחק עבור הסמל ולא הכסף היא לא קלישאה – היא הקריירה. אנחנו מונעים מכוחה של הרומנטיקה, ומיופיה המסתורי והקסום של אנגליה וההיסטוריה שלה – אנחנו אנשי הסנידרלה.
אחת לשנה אנחנו מתכננים מסע לביקור כמה קבוצות מהליגות הנמוכות (ליגה שלישית ומטה) באנגליה. בביקור הראשון היינו שני אנשים, והשנה אנחנו כבר מונים שישה חולי כדורגל כמונו. הביקור מתואם מראש, ואנשי הסגל איתם תיאמנו את הביקור, משתפים פעולה באופן מעורר הערצה. הם מכבדים אותנו בסיורים בתוך תוכי המועדונים המדהימים האלה ומספרים לנו סיפורים שלא שומעים כל יום. בזמן הביקור אנחנו מעניקים לכל המועדונים את סמל הסינדלרה, כאות הוקרה על האירוח. עמוסים בחוויות, סיפורים צילומים ומזכרות נדירות – אנחנו ממשיכים למועדון הבא בתקווה לבקר בכמה שיותר מועדונים עד שנהיה קשישים ועייפים.
עד עתה ביקרנו במועדונים: מילוול, אקרינגטון, אי.אף.סי ווימבלדון, בת' סיטי, אקזטר סיטי, פלימות' ארגייל, טורקיי יונייטד, ויאוביל טאון. השנה נבקר ב: יורק סיטי, הארטליפול, הארוגייט, קרלייל ונורת'האמפטון.
כל הסיפורים הצילומים וקטעי הוידאו, נמצאים באתר שלנו – ואתם יותר ממוזמנים לקרוא ולהשתתף בחוויה המיוחדת.
הנה כמה תמונות מטיולים של האוהדים (צילומים באדיבות אתר סינדרלה מן):
לוויין רוני היה משחק לא רע נגד פולהאם ביום שבת כאשר הוא עזר ליונייטד לנצח 1-3.
חלוצה של יונייטד הבקיע שער, ושיחק מצוין, אבל מהלך אחד מיוחד ביותר של רוני תפס את העיניים של כולם.
רוני הטעה שני שחקנים של פולהאם, אבל אז ראה את השופט בדרכו.
רוני לא התבלבל, העביר את הכדור בין רגליו של השופט, אבל לבסוף איבד את הכדור שכן השופט עצר לו את המומנטום.
צפו במהלך המשעשע:
אם זה היה קורה בישראל סביר להניח שהקהל של הקבוצה האורחת היה מפספס את הפנדל הזה, כי הוא קרה כל כך מהר.
מקלספילד ניצחו 2-3 תודות לשלושער של קונור ג'נינגס, חלוץ אנגלי בן 22, שהבקיע בפנדל בדקה הראשונה וסיים עם שער בדקה ה 94.
הפנדל בדקה הראשונה היה מיוחד במינו שכן כבר אחרי 11 שניות נעברה עבירה של שחקן רקסהאם. האם זה הפנדל המהיר בהיסטוריה? כיתבו לנו בתגובות אם אתם מכירים פנדל מהיר יותר.
צפו:
השופטים בליגת חובבנים באנגליה פספסו אירוע חמור ביותר שהתרחש במהלך משחק בין היטון סטנינגטון לבין בירטלי. השופטים לא ראו את המקרה, אבל מצלמות הטלוויזיה דווקא כן.
השופט היה עם הגב למקרה כאשר נשרק כדור חופשי. מרק בררטון שלח שמאלית אדירה ישר לפנים של פול בלייקלי מהיטון, והסאונד שהאגרוף השמיע הדהד למרחקים.
בלייקלי פונה לבית החולים עם חשש ללסת שבורה, כאשר המנג'ר של בירטלי החליף את בררטון המכה, לאחר שהשופטים אפילו לא שלפו את הכרטיס הצהוב.
צפו באגרוף המטורף:
הסיפור של ג'ו קול שונה מהעלילה המוכרת לנו מהכדורגל העולמי והישראלי, על שחקן מוכשר שהתהילה עלתה לו לראש והרסה לו את הקריירה. במקרה הזה, בדומה למייקל אוון, הכול נופל על חוסר מזל של פציעות קשות שלאט לאט גורמות לשחקן לדעוך עד שהוא בגדר של חצי נעלם.
ג'ו קול גדל בווסטהאם ובגיל 17 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת. אייל ברקוביץ', שהיה באותה תקופה שחקן "הפטישים" שיבח אותו ואמר: "באימונים רק ג'ואי קול הצליח לעבור את ריו פרדיננד". בין היתר קול גם צחצח לברקוביץ' את הנעליים, כנהוג במועדון המזרח לונדוני. עם הזמן הוא קיבל מקום בהרכב וכשהקבוצה ירדה לליגת המשנה עבר לצ'לסי של אברמוביץ' תמורת 6.6 מיליון פאונד. מאמנה אז, ראניירי, ראה בו שחקן מהיר, טכני, עם בעיטה טובה ופוטנציאל ליכולת כיבוש גבוהה. בהמשך זה גם מה שקרה. עונת 2003-2004 הייתה הראשונה של קול בצ'לסי וגם החלשה מכולן. שער בודד ב-35 משחקים לא הצדיק את הקנייה שלו וכמות הדשא ראה. אולי השיטה ההגנתית של ראניירי סרסה שחקן עם אופי התקפי כל כך מובהק כמו של הקשר.
בסיום קמפיין ללא תואר עשה אברמוביץ' את מה שהוא תמיד עשה למאמן שהביא כאלה תוצאות – פיטר אותו. מוריניו הצבעוני ומלא האגו החליף אותו. הפעם לקול שוב הדברים לא הלכו, אלא שבניגוד לתקופה עם ראיינרי אצל הפורטוגלי קול מיעט לשחק. הוא כבר שקל לעזוב לטוטנהאם בינואר, עד שהדברים התחילו להשתנות. אריאן רובן נפצע, והאנגלי הצעיר קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו באחת הקבוצות הטובות בעולם, תחת מאמן באותו סדר גודל. הפעם הוא לקח את ההזדמנות בשתי הידיים (והרגליים) וסיים את העונה עם שמונה שערי ליגה ועם חלק חשוב בזכייה באליפות הראשונה של צ'לסי מזה חמישים שנה. כצפוי, גם הזימון לנבחרת האנגלית הגיע ושם קול המשיך לתת תפוקה במשחקי מוקדמות המונדיאל. "אני חי בחלום" אמר הקשר.
שנה לאחר מכן הקשר לא הוביל את צ'לסי לאליפות, אבל זכה איתה בגביע האנגלי וסיפק יכולת טובה. הקשר הסילוני נמוך הקומה היה זן נדיר בנוף הקיצונים האנגלים שלרוב התמחו בהגבהות ולחימה. קול כידרר נהדר, עבר שחקנים, הבקיע הרבה והוסיף מימד ווירטואוזי וטכני לצ'לסי האפורה והטקטית. אלא שלכל דבר טוב יש סוף. בעונת 2006-2007 קול סבל מפציעה קשה שהשביתה אותו לתקופה ארוכה. רק שלושה עשר משחקי ליגה הוא רשם תחת השם שלו. תחילת הסוף אם תרצו.
בתחילת עונת 2007-2008 ז'וז'ה מוריניו פוטר ואברם גרנט מונה למאמן הקבוצה באופן מפתיע, או שלא. גרנט נתן לקול חופש על המגרש שמוריניו לא הרשה והקשר חזר לפרוח. לצערם של הצמד, קול מבחינת דקות המשחק וגרנט מבחינת הלוטו בו זכה, המאמן פוטר בסיום אותה עונה. הפציעות שוב נתנו את אותותיהם והפעם קול שילם מחיר לטווח הארוך. המהירות, שהייתה הנשק הגדול שלו, נפגעה בצורה נכרת. קול כבר לא יכול היה לעבור שחקנים מכל אגף במגרש וללהטט כל הדרך אל השער. צריך לזכור שמהירות היא תכונה חשובה מאין כמוה לליגה קצבית ופיזית כמו הפריימיר ליג. בצ'לסי כבר לא היה לו מקום.
למרות הכרסום ביכולתו, לקול עדיין היה מעמד של שחקן מעולה באנגליה וליברפול קיבלה אותו בחינם. במקום להיות הגניבה הגדולה של חלון ההעברות הקיצי של עונת 2010-2011 קול הפך לפלופ. אוהדי ליברפול התאכזבו קשות (והם רגילים לאכזבות) ואוהדי ארסנל שמחו שבסופו של דבר הוא בחר בקבוצה של רוי הודג'סון ולא שלהם. ההידרדרות לא נעצרה שם והקשר, פעם שחקן ברמה כמעט עולמית, מצא את עצמו בליל הצרפתית. גם שם הוא לא הצליח לחזור לעצמו וכבש ארבעה שערים בכל עונה. תקופה קצרה ונוספת בליברפול שוב העלתה חרס עד שהפטישים הרימו את הכפפה בינואר האחרון והחזירו אליהם את השחקן שגדל אצלם. אין קבוצה שפחות מתאימה לקול מאשר ווסטהאם של סם אלרדייס. כדורים ארוכים ומשחק אגרסיבי אלו לא התכונות של קבוצה שבה קול יכול להביא לידי ביטוי את היכולות שלו. מאז המעבר הוא מיעט לשחקן, מיעט לתרום ואין זכר לשחקן הנהדר שהיה. תהילת העולם לה זכה חלפה מזמן. נשאר רק קשר שאוטוטו סוגר 32 סתווים, שמעריציו איבדו בו עניין. אלא שהאשמה לו עליו.
החזרה של ז'וז'ה מוריניו לצ'לסי מתחילה להיראות מצוין עבור הבלוז לאחר שער הניצחון של פרננדו טורס בתוספת הזמן נגד מנצ'סטר סיטי.
אוהדי צ'לסי חיכו לרגע ש"המיוחד" יחזור לסטמפורד ברידג', ובקיץ התפילות שלהם נענו.
אתמול, כולנו ראינו את האהבה הענקית שיש בין מוריניו לבין אוהדי צל'סי.
צפו במוריניו חוגג עם האוהדים את הניצחון:
הסרטון הזה מגיע מהליגה השלישית באנגליה ממשחק בין וולבס לאולדהם.
וולבס ניצחו את המשחק ששוחק על מגרש ספוג במים 0-2, כשג'יימס הנרי היה הראשון להבקיע.
זו לא הייתה התרומה היחידה של הנרי במשחק, כאשר גליץ' שלו הוריד את מאמן אולדהם לי ג'ונסון.
עבירה נעברה על הנרי שלא הצליח לעצור את התנופה והחליק ישר לרגליו של המאמן ג'ונסון שנפל בצורה משעשעת למדי אל הדשא.
צפו: