תגית: כדורגל אירופאי

לבסקי סופיה אירחו אתמול את פרטיזן בלגרד במשחק ליגה אדריאטית כשמהומת אלוהים התפתחה ביציעים כאשר אוהדי הקבוצות הולכים מכות, כיסאות מתעופפים באוויר, ושחקנים שעולים ליציע כדי להגן על האוהדים.

צפו בתקרית החמורה:

דרך אהרל'ה וייסברג

עונת 2014/2015 בכדורגל האירופאי החלה בשעה טובה.

מרבית הליגות הבכירות כבר נמצאות להן אי שם במחזור השלישי/רביעי ואפילו ליגת האלופות יצאה לפני שבועיים לדרך. אין ספק שתחילת עונה מהווה אתגר ומבחן עבור כל שחקן באשר הוא. אך ישנם כמה שחקנים שעבורם עונה זו מסמלת נקודת מפנה משמעותית הרבה יותר. במאמר קצר זה, נתמקד בשלושה אנשים אשר עבורם עונת 2014/2015 נמצאת בבחינת להיות או לחדול:

פרננדו טורס- הילד בן 30

לאחר שבחודש מרץ האחרון החל טורס את העשור השלישי לחייו, כבר קשה לראות ב"אל ניניו" את אותו ילדון בעל פני התינוק ממדריד שקרע רשתות והעניק לספרד ב- 2008 את הזכיה ביורו . ימי הזוהר מאתלטיקו וליברפול כבר מזמן חלפו ועושה רושם ששלוש השנים הנוראיות בצ'לסי עצרו לגמרי את הקריירה של מי שהיה אמור להיות כיום אחד השמות הגדולים ביותר בכדורגל העולמי. 50 מיליון פאונד שילמו בסטמפורד ברידג' על הספרדי שהיה אמור להיות יורשו של דידייה דרוגבה ולהוביל את התקפת ה"בלוז" במשך שנים. אך כמו שאומר הפתגם הידוע: כגודל הציפיות, כך גודל האכזבה. טורס לא עמד בלחץ ובמשך 3 עונות בלונדון הציג מאזן מביך של 46 שערים בכל המסגרות (בחישוב מהיר, פרננדו עלה לצ'לסי כ-1.08 מיליון פאונד לכל שער). לאחר שבצ'לסי בוצעו ניסיונות לא מוצלחים בעונות הקודמות לייצב את ההתקפה ע"י הבאת חלוצים בדמותם של סמואל אטו דמבה בה ורומלו לוקאקו, החליטו העונה ללכת על כל הקופה והחתימו בקיץ האחרון את דייגו קוסטה. החלטה זו, יחד עם חזרתו של דידיה דרוגבה, סללה את דרכו של טורס החוצה מהקבוצה שהשאילה אותו למילאן לתקופה של שנתיים. לא ברור כיצד יתאקלם החלוץ בפרויקט החדש והמעניין שבונה "פיפו" אינזאגי בסאן סירו, אך די ברור שמדובר בעונה שבכוחה לקבוע כיצד תיראה המשך הקריירה של פרננדו טורס.

מריו באלוטלי – למה תמיד הוא?

אמנם הוא רק בן 24, אך ליברפול הולכת להיות התחנה הרביעית בקריירה הבוגרת של "סופר מריו". החלוץ שסומן בכל הנבחרות הצעירות כתקווה הגדולה של הכדורגל האיטלקי, פשוט לא מצליח להימנע מהסתבכויות ושערוריות אשר מעיבות על הכישרון העצום שלו וגורמות לו לחוסר יציבות בכל קבוצה אליה הוא מגיע. לאחר שנתיים וחצי לא מוצלחות (בלשון המעטה) בשורות הסיטי בהן שותף  ב- 54 משחקי ליגה והבקיע בסה"כ 20 שערים, האיטקלי הפרובלמטי חזר בעונה שעברה למולדתו וניסה את מזלו בשורות מילאן. על- אף שפתח בסערה את הקדנציה השנייה שלו באיטליה והבקיע בצרורות, חוסר היציבות חזר להכות בו ובאלוטלי נחלש משמעותית בהמשך העונה. העונה הזו החליטו באנפילד להמר על החלוץ ולהביאו לקדנציה שנייה באנגליה. כנראה שבמרסיסייד אוהבים את החלוצים שלהם פרובלמטיים שכן באלוטלי אמור להיכנס למשבצת של לואיס סוארס שעזב לקאמפ- נואו במה שנחשבת להעברה הגדולה של הקיץ. אך להבדיל מהאורוגוואי שבמקביל להסתבכויות שלו לא מפסיק לפרוע שטרות גם על המגרש, עושה רושם שבשנים האחרונות באלוטלי תופס כותרות בעיקר בשל רזומה השטויות שהוא מבצע מחוץ לכר הדשא. רזומה שכולל זריקת חיצי מטרה על שחקני נוער, הסתבכות בתגרה עם רוברטו מאנצ'יני – מאמנו בשורות הסיטי וספיגת קנס במדי מילאן לאחר שנתפס מעשן בשירותים של הרכבת בדרך למשחק ליגה. עושה רושם שהעונה הזו הולכת להיות אחת ההזמנויות האחרונות של מריו להראות שהוא מסוגל לשים את האופי הבעייתי בצד ולהצליח למלא את הבור האדיר שנפער בעקבות לכתו של סוארס.

איקר קסיאס – כבר לא כל-כך "קדוש"

פעמיים אלוף אירופה ופעם אחת אלוף עולם במדי נבחרת ספרד, חמש זכיות באליפות ה"לה- ליגה", שלוש זכיות בליגת האלופות ומעמד של חצי- אל בעיני אוהדי ריאל מדריד. אחרי כל אלה, מה עוד נשאר ל"איקר הקדוש" להוכיח לנו? ובכן, האמת היא שנשאר לו להוכיח לא מעט אם מסתכלים על השנתיים האחרונות. בדצמבר 2012 הדהים מוריניו את אוהדי ריאל כאשר החליט לספסל את איקר קסיאס במשחק ליגה נגד מלאגה ולהציב במקומו את שוער המשנה הצעיר אנטוניו אדאן. המשך העונה היה אפילו יותר גרוע עבור קסיאס, ששבר את את ידו כחודש לאחר מכן במשחק גביע נגד ולנסיה ונאלץ להיעדר מהמגרשים כ-6 שבועות. בריאל מיהרו להקפיץ למערכה את דייגו לופז שהגיע מסביליה לאחר שצמח במשך שנים בקבוצות המשנה של ריאל מדריד. לאחר ש"המיוחד" עזב את הברנבאו בטונים צורמים בסוף עונת 2012/13 והוחלף ע"י קרלו אנצ'לוטי, כולם ציפו שהסמל הגדול של ריאל יחזור למקומו הטבעי בין הקורות. אך בפועל, יכולתו המצויינת של לופז הביאה את אנצ'לוטי להחלטה לבצע רוטציה בין שני השוערים ולהעדיף את לופז על פני קסיאס במשחקי הליגה (קסיאס הורכב במשחקי הגביע והצ'מפיונס ליג). את ההשפעה של שתי העונות האחרונות על כושרו של השוער ניתן היה לראות במונדיאל האחרון שהיה נקודת שפל בקריירה של כל שחקני ה"לה רוחה" ושל קסיאס בפרט. השוער הציג יכולת ירודה ונדמה היה שאיבד את כל בטחונו מבחינת שליטה ברחבה ופיקוד על מערך ההגנה הספרדי. העונה, עם עזיבתו של דייגו לופז למילאן, חזר איקר לעמדת השוער הראשון. אך עושה רושם שהסדק שנפער בבטחונו של השוער פשוט עמוק מידי. קסיאס ממשיך להפגין הססנות בכדורי הגובה, סופג שערים בקלות רבה מידי ובאופן כללי, לא מצליח להפגין שליטה על ההגנה שלו. ריאל מדריד כבר עם שני הפסדי ליגה ושישה שערי חובה לאחר שלושה מחזורים וקסיאס נאלץ להתמודד בשבועיים האחרונים עם מצב לא מוכר לו: שריקות בוז מכיוון קבוצה לא מבוטלת של אוהדי ריאל שדורשים להדיחו מההרכב ולהחליפו בקלאודיו בראבו המצויין שהגיע העונה מריאל סוסיאדד לאחר שהאחרון הפגין יכולת פנומנלית במדי נבחרת צ'ילה במונדיאל האחרון. כעת, בגיל 33 (לא מאוד זקן במונחי שוער), ניצב איקר בפני האתגר הגדול בקריירה שלו- להוכיח לכולם ובעיקר לעצמו, שהוא מסוגל לשים מאחוריו את השנתיים הקשות שעבר ולחזור להיות שוב אותו שוער שהוגדר בעיני רבים לגדול השוערים בעולם בעשור האחרון.

ליגות הכדורגל באירופה נכנסות לפגרת החורף שלהן, וזה הזמן לקבוע את נבחרת השנה.

העיתון האיטקלי, הגאזטה דלו ספורט בחר את את ה-11 שלו לשנת 2013, ואפשר למצוא שם את מנואל נוייר, פיליפ לאם, נבאן סובוטיץ', תיאגו סילבה, דויד אלבה, בסטיאן שווינשטייגר, אילקאי גונדוגאן, כריסטיאנו רונאלדו, אדן הזארד, פרנק ריברי ורוברט לבנדובסקי.

ללא ספק בחירה מוזרה למדי, דורטמונד ובאיירן מינכן אומנם הגיע לגמר ליגת האלופות, אבל איפה ליאו מסי? עדיין אחד משלושת השחקנים הטובים בעולם. ואדן הזארד? הוא שחקן מצוין, אבל לואיס סוארס בהחלט היה צריך להיות לפניו בנבחרת.

מה דעתכם על ה 11 של הגאזטה דלו ספורט?

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

ליגת העל שלנו כהרגלה ממשיכה להיות מעניינת רק בהיבט של הטבלה, ולא במגרש. מכל משחקי השבת (ללא הגדולות) רק משחק אחד היה בקצב סביר (פ"ת נגד ק"ש), וכל השאר היה מרדימים יותר מהנאומים של אהוד אולמרט.

קחו למשל את חוליית ההגנה של הפועל באר שבע. במשחק מול הפועל פתח תקווה, הם נראו כאילו זוהי הפעם הראשונה שלהם על מגרש הכדורגל. וויליאם סוארז וחבריו המגוחכים סידרו לבדם לחלוצי הפועל פתח תקווה שלושה מצבים בטוחים לשער, שרק אחד מהם נוצל ע"י אפרים בוגלה. עם איך שסוארז וגארידו נראו על המגרש, בלמי ילדים ב' של הפועל באר שבע היו עושים עבודה טובה יותר.

נקודת האור

לשמחתי היכולת הבינונית של קבוצות הקטנות תשתפר עם הזמן. כי בעוד כמה שנים, שצעירים ישראליים כמו אדי גוטליב מעכו, אור פישביין מהפועל פתח תקווה, גדי קינדה מאשדוד, מרואן קבהא ממכבי פ"ת (ובלי להזכיר את תינוקות איווניר) יצברו ניסיון ובתקווה שלא יעזבו לפני כן לאירופה, אני בטוח שהליגה שלנו תגיע לרמות שעוד לא ראינו בארצנו הקטנה.

עד כה, כל צופי ליגת העל רואים עליונות ברורה של ישראלים על השחקנים הזרים. למרות שאני לא אוהד הפועל פ"ת, לראות את איבן גארידו לא מצליח להשיג את אור פישביין המהיר ממנו פי שבעתיים, זה תענוג גדול. שלא תבינו, אין אצלי אפילו טיפה אחת של שנאת זרים, אבל אחרי כל הלעג לכדורגל הישראלי, היה נחמד לראות שני חלוצים ישראלים מפ"ת עושים בית ספר לשני בלמים זרים מב"ש.

ראשל"צ- הפועל חיפה

שתי הקבוצות במצב קשה- זה ברור לכולם, אבל איך יכול להיות שהאוהדים, הבעלים והמאמנים של שתי הקבוצות לא מרוצים מהתיקו. יואב כץ אמר לאחר המשחק: "לא שיחקנו כמו קבוצה שנלחמת על חייה. האוהדים מקללים אותי ואוהדי ראשל"צ רוצים שאני אהיה הבעלים שלהם". אוהדי ראשל"צ קיללו גם הם את בעלי הקבוצה ותקפו את רכבו של ניסן יחזקאל. אז לפי תגובת שני הצדדים נראה שחלוקת נקודות בין שתי הקבוצות זהו פתרון הוגן.

לגבי האמירה של יואב כץ. נמאס שהאוהדים מקללים את בעלי הקבוצה, מה הם בכלל אשמים במצב הקבוצה. מצד שני, יואב אם אתה עושה טובה שאתה נשאר בהפועל חיפה, אז אתה יכול לעזוב, מספיק אנשים עשו "טובה" שהם חלק מהכדורגל הישראלי (מר פרננדז היקר).

לונדון אאוט, מנצ'סטר אין

בשנים האחרונות התרגלנו לפסגה לונדונית, כשרק מנצ'סטר יונייטד הנפלאה מפריעה לקבוצות מהבירה לשלוט בליגה הטובה בעולם.

השנה ספק אם נראה איזו לונדונית בשלישייה הראשונה, וכנראה שהאליפות תישאר במנצ'סטר. מישהו אמר סיטי?

בזמן שפרגי חגג 25 שנות הצלחה ביונייטד ב-0:1 דחוק על סנדרלנד, היריבה העירונית ניצחה 2:3 גדול את קווינס פארק ריינג'רס. מנצ'יני הצליח לחבר את אוסף הכישרונות לחבורה שתרוץ עד סוף השנה לכיוון האליפות, שרק אדם סקוטי אחד יוכל לעצור אותה- סיר אלכס פרגוסון.

הליגה המעניינת בעולם

על הכדורגל הטוב בעולם מתחרות ספרד ואנגליה, אבל את תואר הליגה האטרקטיבית בעולם הבונדסליגה לוקחת בהליכה.

אמנם באיירן מינכן ככל הנראה תיקח אליפות השנה (דורטמונד השנייה מחכה לה במחזור הבא), אבל הבונדסליגה מספקת לנו שערים בכמות הרצויה, אלופות מפתיעות, שחקנים צעירים, כדורגל תוסס, ואוהדים ססגוניים: זוג אוהדים שקיימו יחסי מין במגרש, הבובה של מנואל נוייר לפני המשחק מול שאלקה, אבל אתמול הגיע השיא עד כה. במשחק של באיירן מינכן נגד אוגסבורג, אוהד פרץ עירום למגרש, עשה תנועות מצחיקות לשחקנים וביצע כמה סלטות נחמדות.

מצב נייח, קרן, בעיטה חופשית, הכדורגל הישראלי מתעלם מכל אלו. הרבה שנים לא זכור לי איזה בועט בעיטות חופשיות טוב בארץ, כנראה שבאימונים מלמדים את הילדים והבוגרים רק איך למסור על מגרש שלא יהיה נבדל ולבעוט (וגם את זה ברמה סבירה ביותר).

הבעיה מתחילה מתפישת העולם, מאמנים חושבים שאם אין להם איזה דיוויד בקהאם או איזה רוברטו קרלוס בקבוצה, אז מצב נייח כלשהו לא רלוונטי כל כך, טעות בידיהם. יש כל כך הרבה תרגילים שניתן לעשות ממצב נייח, לאו דוקא הרמה, שהרי הישראלים גם לנגוח לא ממש יודעים (מאשימים את זה בגובה אבל על זה נרחיב אחר כך…). כל כך הרבה אופציות מסירה על הקרקע, שחקנים שמפרקים חומות, 3 בועטים שיוצרים מצב מתוחכם שמפתיע את הגנת היריבה, איפה היצירתיות?!?

את הפסקה הזאת אני אתחיל עם דוגמא נחמדה, וויל ביינום (אקס מכבי תל אביב בכדורסל), שימו בצד וזכרו אותו.

לרוב אנשים חושבים שרק סנטרים גבוהים מעל 2 מטר יכולים להטביע בסל מקצועי, והרי עצם ההטבעה היא לא בגובה אלא בניתור. שחקני הכדורגל שלנו הם כמובן לא בגובה של שחקני הכדורסל, ולרוב משווים אותם לאלה האירופאיים, וטוענים שהגרמנים, ההולנדים וכל שאר האירופאיים יותר גבוהים מהישראלים. נחזור לנתון המעניין שעצם ההטבעה הוא לא בגובה אלא בניתור, ונחבר את זה לכדורגל, אם וויל ביינום היה 1.58 מטר, פרופורציונלית הוא היה קופץ גבוה יותר מדדי בן דיין, מגרלשווילי או שמעון גרשון, למה? כי הוא אתלט, ובתור בנאדם בגובה 1.80 הוא מנתר לגג או להטבעה כמו בחור שהוא 2.05…וכאן טמונה הבעיה, הפחד מכדורי גובה שמרחף מעל הנבחרת כבר בערך 20 שנה, הוא פחד לא הגיוני ואפילו סלחו לי, מפגר. אז מה אם הם יותר גבוהים!? אדם בגובה 2 מטר יכול להיות מגושם מאוד, כמו קראוץ' האנגלי למשל, יש הרבה שחקנים בגובה 1.80 שיכולים להגיע לגובה הניתור שלו. אני מסתכל על נגיחות של תומר חמד מהעונה החולפת ופשוט לא מאמין, הוא הנוגח הכי טוב שהיה בליגה שלנו מזה 10 שנים בערך, איך לא עובדים על ניתורים באימונים? למה כל האפריקאים שחוגגים שערים בחו"ל יכולים לעשות סלטות באוויר והיפוכים מעצם היותם אתלטיים, והישראלים אפילו נגיחות פשוטות, ניתורים ועבודת מיקום לא מסוגלים לעשות כדי להגיע לכדור גובה?

בעיות הניתור והפחד מכדורי גובה ממשיכות לא רק לבלמים והמגנים, אלא גם לעמדת השוער, כל הכדורגל הישראלי הורגל לדעת שאנחנו לא טובים בכדורי גובה, כך מחנכים כנראה את כל הילדים, והמצב הזה נותר שנים על גבי שנים, של מחסור בניצול הזדמנויות של כדורים נייחים. איך מדינה שלמה של כדורגל ששואפת להגיע לליגת האלופות, מונדיאל, אליפות אירופה וכו'…לא מסוגלת להיפתר מפחד הגבהים הזה? איך? חיל האויר שלנו ממש טוב, מיקום, המראה, פגיעות במטרה, אבל בכדורגל לא שמעו על זה…

בשנים האחרונות המרים קרנות הכי טוב שראיתי בליגה היה דוד רביבו(אחיו של חיים מן הסתם…), כנראה שיש שם משהו במשפחה? גנים של סבסובי כדור? משהו מולד? לא…תאמינו לי שלא, עבודה, וריכוז מלא בכל הרמה, בשנתיים האחרונות אני פשוט נדהם כמה הקרנות הישראליות לא מנוצלות, ונהיות סתם עצירת משחק. כל הרמה מורמת או רחוק מדי או קרוב מדי, או מסתיימת בידי השוער, אין תכנון, אין תרגיל, אין חשיבה וראיית משחק. אין לך בקבוצה מישהו שמרים טוב קרנות? אז חוזרים ליצירתיות, לא מלמדים בקרוסי הפרו של ההתאחדות תרגיל קרן קצרה?כי הוא די פשוט ובסיסי בכדורגל…

אנחנו רוצים כדורגל טוב יותר?ז את רק אחת מהנקודות האפורות שלנו, ואנחנו לא מתמודדים איתה, לא יודעים מאיפה לאכול אותה.

יכול להיות שאנחנו לא טובים במצבים האלה ולעולם לא נהיה, כי אנחנו פשוט לא קופצים כבר ולא מנצלים את הראש, כי הרי כל משפט שני במדינה הזאת נגמר ב"קפוץ לי" וב"ראש קטן", אז שאני אדע לנגוח?

חלון העברות יצא לדרך. בספרד השוק נפתח בסערה, באנגליה הוא עדיין מנומנם, בגרמניה מחתימים מציאות תוצרת הארץ כמו שכטר וורמוט, ובאיטליה הכול בהליכי בנייה. חלק שלישי ואחרון של שחקנים שעתידים להטריף את השוק. מה שבטוח, זהו לא סוף עונת המלפפונים.

דימיטרי פאייה

הקיצוני בן ה-24 של סט. אטיין הצרפתית עשה עונת פריצה אדירה והיה למעשה לכוכב הקבוצה. בהתאם לכך פאייה זכה גם לערוך הופעות בכורה במדי הטריקולור הצרפתי. הוא טכני מאוד וגם מהיר, ובטח זכור לאוהדי הפועל ת"א מצמד המפגשים נגד סט. אטיין בגביע אופ"א לפני כשלוש שנים. בעונה הקרובה הוא כנראה יככב על מגרשי הפרמייר ליג. צ'לסי וליברפול הביעו בו עניין.

קווין גאמיירו

נולד באותו השנתון של פאייה ונתן גם כן עונה שהעלתה את מניותיו באופן ניכר. החלוץ תוצרת מחלקת הנוער של שטרסבורג פרח במדי לוריין הצנועה והוביל אותה למקום השביעי ולמיקום הכי גבוה בתולדותיה בליגה הצרפתית הראשונה. כמו קודמו גם הוא זכה להופעות בכורה אצל לורן בלאן בנבחרת. גאמיירו היה תמיד כישרוני, וכנראה שהעונה הזו חומר הגלם לוטש סופית. זה הזמן לעבור, בספרד ואיטליה קוראים לו.

אבר באנגה

קשרה האחורי של ולנסיה נתן פשוט עונה מעולה. סוף סוף מימש את הציפיות וכישרונו התפרץ וההשוואות לדמוי פרננדו רדונדו בנבחרת ארגנטינה כבר החלו להופיע. בינתיים באנגה בן ה-22, מחפש להתקדם, והוא צפוי ללבוש את מדיה של אינטר בעונות הקרובות.

מוסא סיסוקו

סיסוקו בן ה-21, הוא עוד תוצר צרפתי. הקשר המצוין של טולוז הגיע בעקבות הצטיינותו גם למדים הלאומיים של צרפת וכבר הספיק לערוך למעלה מ-120 הופעות בליגה הצרפתית הבכירה. הוא זכה אשתקד להתעניינות מהגדולות של אירופה, באיירן, אינטר וגם מנצ'סטר סיטי, בעונה הבאה, ולאחר שכנראה מיצה את עצמו בבינוניות של טולוז הוא חייב להתקדם שלב.

חואן מאטה

הספרדי הוא כנראה השם המוכר יותר מהרשימה עד כה. תוצר מחלקת הנוער של ריאל מדריד וכוכבה של ולנסיה בהווה הספיק להרשית גם במדי אלופת העולם מספרד. מאטה חווה עונה מצוינת בולנסיה כחלוץ קו שני או כקיצוני. ברצלונה, ליברפול ומנצ'סטר סיטי בעקבותיו וכנראה שהספרדי המצוין ינטוש את ה"מסטאייה" בתמורה לסכום הולם של 20 מיליון יורו שולנסיה תקבל עבורו.

אריק לאמלה

הארגנטיני הצנום בן ה-19 הוא כוכבה של ריבר פלייט. לאמלה שמאלי ברגלו, דריבליסט בחסד וטכני לאין שיעור. למרות גילו הצעיר הוא מהווה מקור משיכה לרבות מקבוצות הצמרת האיטלקיות לאחרונה. מילאן, נאפולי, יובנטוס כולן כבר סימנו אותו כיעד עתידי לרכש לקיץ הקרוב.

באלאש דז'ודז'ק

חובבי הליגה ההולנדית ודאי מכירים את ההונגרי של פ.ס.ו איינדהובן, דז'ודז'ק הוא הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה. הקשר המכונן בן ה-24, הגיע מדברצני ב-2008 וכבש עשרות שערים עבור האדומים-לבנים מה"פיליפס ארנה". בעל בעיטות תותח ומככב גם בנבחרת ההונגרית. לאחר הכישלון של איינדהובן העונה צפוי דז'ודז'ק לענות בחיוב לאחת מהקבוצות שחושקות בו. יובנטוס, אברטון, ליברפול, ארסנל ואתלטיקו מדריד הן רק חלק מהמביעות עניין.

ג'ורג'יניו ווינאלדום

למרות השם מדובר בהולנדי יליד רוטרדם. ווינאלדום בן ה-20 הוא בין נקודות האור הבודדות בעונה הנוראית שחוותה פיינורד. בגיל צעיר התגרשו הוריו והוא החליט להישאר בעיר ילדותו למרות מעבר האם לאמסטרדם. כנראה שווינאלדום צדק מאחר ואת הכסף שירוויח בשנים הבאות הוא יעניק בחום לסבתו אשר גידלה אותו. צ'לסי, ריאל מדריד, ליברפול, ארסנל ומילאן הוזכרו כבר בנוגע להולנדי הצעיר. אם נותנים לי להמר הייתי הולך דווקא על ארסנל של ונגר שיכול לטפח את ווינדאלום ולהביאו לרמות הגבוהות ביותר.

חלון העברות נפתח כאמור בקול תרועה בעיקר מכיוון חצי האי האיברי בספרד. זהו הזמן בו שולפים פנקסים ורושמים סכומים נכבדים עבור אותם הכישרונות שחלקם הוזכרו בסדרת הכתבות הזו. בינתיים אתלטיק בילבאו כבר החתימה כישרון גדול שהיה אמור להופיע באחת מאותן הכתבות, אנדר הררה, קשרה של סארגוסה בעונה החולפת ושחקן עם עתיד זוהר. עוד ראויים לציון הן אספניול עם צירוף של חואן אלבין האורוגוואי של חטאפה, וסביליה עם צירופם של פיוטר טרוכובסקי הגרמני, ומאנו דה מורל הספרדי המצוין של חטאפה. כפי הנראה לא יהיה רגע דל בתקופה הקרובה. תבלו.

 

לטור מלפפונים ושאר ירקות
לטור מלפפונים ושאר ירקות – חלק 2
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט