תגית: כדורגל איטלקי

השבוע שוב נפרדנו מחלוץ גדול. בזמנים שבהם רק הכסף הגדול מדבר ושחקנים נאמנים הם נחלת העבר, נשאר לנו רק לתלות תקווה שנראה כדורגל טוב ומהנה. כי את כל השאר כבר לאט לאט איבדנו

שחקן נוסף תולה את הנעליים. עוד שחקן גדול נפרד מאיתנו ומתחיל את קריירת האימון שלו. השלב הבא של כל אחד מכוכבי העבר בדרך להנחיל לדורות הבאים מה שעבד אצלם כל כך טוב. בתקווה שגם בדור העתיד יצליח להשריש את היכולות שהיו לו.

פיליפו אינזאגי האיטלקי הוא לא החלוץ שכולם רוצים להיות, הוא לא ניחן ביכולת טכנית אמיתית, כזו שתהפנט אותנו כמו מסי, הוא לא ניחן בפריצות אדירות עם בעיטת פצצה סטייל כריסטיאנו רונאלדו, והוא אפילו לא היה הנאמן שבשחקני הקבוצות, אבל פיפו בהחלט הביא איתו משהו אחר. המשהו הזה שאפשר להגיד שחסר היום לחלוצים, גם לגדולים שבהם. הגדולה של חלוץ בלי להיכנס לדקויות הוא פשוט להיות במקום הנכון, בזמן הנכון. תשאלו אפילו את האווירון שלנו, על זה לבד הוא בנה קריירה שלמה.

פיפו אינזאגי היה המשהו האחר הזה שכולם תמיד חיפשו. היה אפשר לראות בכל גול שיבקיע את ריצת האמוק והטירוף, גם אם מדובר במשחק חסר חשיבות מול קבוצת תחתית בסריה A כאילו זכה בליגת האלופות (שוב). לדעתי זה היה הסוד שהשאיר את השחקן הזה ברמות הגבוהות ביותר, גם בגיל 38. נכון בשנים האחרונות לא ראינו יותר מדי מהחלוץ המזדקן, אבל גם כשעלה לשחק תמיד נתן את הכל והבקיע לא מעט שערים. חשובים יותר או פחות. תמיד היה אפשר לסמוך עליו, בלי קשר לסוג המשחק וחשיבותו.

פיפו מסיים את הקריירה בתור הכובש השני בליגת האלופות עם 70 שערים. סך הכל שבעה פחות מכובש אגדי אחר, ראול הספרדי. אינזאגי מסיים את קריירת המשחק שלו עם 313 שערים בכל המסגרות. התקופה הטובה ביותר בקריירה של סופר פיפו הייתה כאשר הצטרף למילאן והיה שותף ללא פחות מ 8 זכיות שונות כאשר באוסף האישי היו לו: 2 סקודטו (אליפות), גביע איטלקי אחד, 2 סופר-קאפ אירופי, אליפות העולם לקבוצות ופעמיים זכייה בליגת האלופות.

לסיכום, פיפו לא היה השחקן הכי נאמן (עבר מיובה למילאן), אבל הצליח לסגור 11 שנים ברוסונרי, הוא לא היה החלוץ שכולם אהבו לראות, אבל תמיד ידע לכבוש כשצריך, הוא לא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל תמך בקבוצה גם בזמנים קשים ובעצם היום כבר אין חלוצים כאלו, במיוחד כשלאט לאט ההתמקדות בכסף מורידה את ההתעניינות בכמה חלוץ נותן, אלא בכמה חלוצים יש לך. אולי עד שהפייר-פלי של פיפ"א יכנס לתוקף. אז כבר נראה עולם כדורגל אחר.

יורו 2012 כבר נמצא מעבר לפינה. בטור הקודם שלי כבתית לכם על נבחרת העונה. קבלו הפעם את נבחרת המאכזבים. אלו שכל כך ציפינו מהם אך נפלו ברגע האמת

עונת 2011/2012 בכדורגל האירופי נגמרה, הכוכבים (האירופים) מתכוננים לאליפות אירופה שעוד רגע מתחילה וקצת לפני שמכבים את האורות בכל האצטדיונים המפוארים, הנה לכם רשימה של מאכזבי העונה ו-11 השחקנים בהרכב הבלהות לעונה זו (בהרכב של 4-5-1)

מאמן:

התלבטתי לכמה דקות. עברו לי מחשבות על קרלו אנצ'לוטי שהתיישב על הכסא של פ.ס.ז וכשל, חשבתי אפילו על ארסן ונגר קשישא החסכן ואפילו קצת על הארי רדנאפ שבסוף העונה של התרנגולים הספיק רק לליגה האירופית, אבל את כולם לקח בהליכה שפופה המאמן הגרמני של באיירן מינכן – יופ היינקס.

המאמן הוותיק שחזר לקדנציה נוספת בבאיירן כדי להביא אליפות אחרי עונה משוגעת של דורטמונד כשל ובגדול. ועקבות הכישלון דורטמונג זכתה בדאבל היסטורי. אבל מעל הכל ייזכר לו ההפסד בגמר ליגת אלופות לצ'לסי האנמית, ועוד במגרשה הביתי של באיירן – האליאנץ ארנה. עונה שלמה ללא אף תואר במינכן זה לא עניין של מה בכך. מעניין אם היינקס ישאר שם לעוד עונה.

שוער:

קצת התלבטות, קצת מחשבות, אך לבסוף נפל הפור על השוער הספרדי הצעיר של מנצ'סטר יונייטד. השוער המאכזב של העונה הוא  – דויד דה חאה.  השוער שהגיע בקול תרועה בתור היורש של ואן דר סר האגדי נכשל בהרבה מאוד משחקים (אפילו איבד את ההרכב בחלק מהמשחקים) ועלה ליונייטד בכמה נקודות חשובות במאבק האליפות שבו זכו התכולים של מנצ'סטר. דה חאה כנראה יישאר השוער הראשון של היונייטד וינסה לשפר את מעמדו בעונה הבאה.

הגנה:

מגן ימני – ציפו ממנו כל כך הרבה. חשבנו שגם השנה הוא הולך לשרוף את האגף ולהוכיח שיש שחקן שיתחרה עם אלבס, אבל הוא פשוט לא הצליח להתרומם מעל הבינוניות שלו. המגן הימיני המאכזב הוא – מייקון. זה נראה כאילו הברזילאים התלבשו על עמדות האגפים בצורה מוחלטת. מייקון גם היה אחד מאלו שהביאו משהו אחר לאגף. כוח פריצה חזק, קריאת משחק טובה ובעיטות מפציצות, אך השנה גם הוא כמו כל קבוצתו לא עמדו בלחץ וסיימו עונה בקול ענות חלושה. נראה מה יתחולל הקיץ באינטר לקראת העונה באה.

מגן שמאלי – התחרות על העמדה הזו הייתה קיימת, אבל מי שייקח אותה בקלות הוא ללא ספק המגן/קיצוני השמאלי של ריאל מדריד – פאביו קונטראו. הפורטוגלי ששיחק באופן מופלא בגביע העולם האחרון בדרום אפריקה העלה את מניותיו ורבות הקבוצות שנאבקו על שירותיו. לצערם של ריאל מדריד כנראה שהם תלו בשחקן ציפיות גבוהות שהשחקן לא יכל לעמוד בהן. ברוב המשחקים היה משנה למארסלו הברזילאי באגף. אני בטוח שבריאל ירצו לראות שיפור מהשחקן בעונה הבאה.

בלמים – למצוא 2 בלמים גרועים בעונה אחת, משימה לא קלה. פשפוש מעמיק בקבוצות האירופיות הביאו לממצאים הבאים. הראשון שנבחר הוא – פיליפ מקסס. הצרפתי הבינלאומי הוא ללא ספק בלם מוערך וראוי. הבלם שלבש במשך 4 שנים את מדי רומא עשה קפיצת מדרגה וחתם העונה במילאן, אך לצערו לא הצליח לשחזר את היכולת במדים האדומים-שחורים ואפילו איבד את המקום בהרכב לנסטה הקשיש. השני שזוכה לכבוד המפוקפק הוא בלם ארסנל הבלגי תומאס ורמלן. הבלגי שהגיע לפני שנתיים לקבוצה עדיין לא הותיר חותם ראוי. בין פציעה אחת לשנייה היכולת הטובה לא מגיעה ובהחלט אפשר לצפות מבלם בקבוצה כמו ארסנל להיות עמיד וטוב יותר במשחקים של קבוצתו.

קישור:

על ארבעה קשרים דיברה אירופה. ארבעה קשרים שיכולים לעשות את ההבדל. כנראה שזו לא הייתה השנה שלהם. בואו נראה מי הארבעה שצריכים לעשות שיעורי בית בקיץ ולחזור טובים יותר בעונה הבאה.

הראשון ברשימה הוא – לוקאס לייבה. הברזילאי המחונן של ליברפול. הקשר 50/50 של המרסיסייד לא מצליח לשמור על יציבות לאורך עונה שלמה, שחקן נבחרת ברזיל פשוט נגרר לבינוניות של קבוצתו באחת העונות הכי גרועות שלה. השני ברשימה הלא מחמיאה בעליל הוא ההולנדי – ווסלי סניידר. ההולנדי החביב שהגיע כל כך קרוב לשוקת אך לא שתה ממנה בגביע העולם, המצטיין של גביע העולם לדעת רבים פשוט קרס העונה לאור הלחץ הגדול. בחלק גדול של העונה היה פצוע, אך גם כששיחק לא ממש הזכיר את סניידר שהתרגלנו לראות על המסך.

שחקן נוסף שמקבל את הכבוד המפוקפק הוא – רוביניו. עוד ברזילאי לרשימה שזו לא הייתה השנה שלהם. הקיצוני/חלוץ של מילאן פספס בגדול השנה, תרתי משמע. החמצות מזעזעות, מסירות איומות וחוסר מזל משווע מול השער מנעו ממילאן כמה נקודות שבהחלט היו חסרות לה במירוץ אחרי הגברת הזקנה בדרך אל תואר האליפות של הסרייה א. לקראת סוף הרשימה הגיע גם הקשר היקר בתולדות הליגה הצרפתית – חאבייר פסטורה. הקשר הארגנטינאי שהובא בקול תרועה ענקית לבירה הצרפתית על מנת להחזיר את פ.ס.ז לצמרת הליגה ואירופה לא הצליח במשימה. אמנם בשנה הבאה נראה את הקבוצה בליגת האלופות אחרי היעדרות ארוכת שנים, אך אובדן האליפות השנה למונפלייה בהחלט יישב בזיכרון האוהדים והשחקן עצמו.

השחקן האחרון ובהחלט הלא חביב הוא – אריאן רובן. שותפו לקישור ההולנדי של סניידר, קשר באיירן מינכן שאפשר להגיד שכשל בכל רגעי האמת שקבוצתו הייתה צריכה אותו הביא את מושג הלוזריות לאומנות חדשה. עם החטאה ענקית (מול שער ריק) במשחק העונה מול דורטמונד, החטאת פנדל בגמר הגביע הגרמני והחטאת פנדל איומה בהארכה של גמר האלופות, ייזכר רובן להרבה מאוד שנים כשחקן בעל רגלי הזכוכית וכאחד המאכזבים העונה.

התקפה:

החלוצים ברוב הליגות הפציצו וקרעו רשתות, מצד שני יש כאלו שהמשיכו לאכזב ולא לספק את הסחורה שמצפים מהם, במיוחד לאור סכומי הכסף ששופכים עליהם. מי שנבחר וזוכה לכבוד המפוקפק שוב, אחרי שלא הצליח גם השנה להפגין את היכולת המעולה שלו ברוב שנותיו הוא החלוץ הספרדי – פרננדו טורס. השחקן שהגיע לפני שנה וחצי בקול תרועה מסיים עוד עונה בקול ענות חלושה.אמנם באמתחתו תואר אלוף אירופה אך לצערו הוא לא היה אחד מאלו שדאגו שהגביע ינחת בלונדון.

הבחירה שלי נעשתה, מי הם ה 11 המאכזבים שלכם לעונה הזו?

רומא אמנם לא נבנתה ביום אחד, אבל לפי הרושם והציפיות ההולכות וגוברות אולי תוך שנה נראה רומא אחרת לגמרי. בעלים חדשים ,שחקנים חדשים והמון ספקולציות- רומא מודל 2011/2012 יוצאת לדרך

רומא עברה תוך פחות מחצי שנה זעזוע ששנים רבות לא נראה בכדורגל האיטלקי. בעלים זרים מתוצרת ארה"ב, (הראשונים בכדורגל האיטלקי), ניסיון לשנות תפיסת עולם (ברצלונה ב'),מאמן חדש, שחקנים חדשים ובעיקר תחושה טובה המרחפת מעל המועדון.

סמלה של אסוצ'אציונה ספורטיבה רומא הוא זאבה המניקה את רמוס ורומולוס, תאומים שעל פי האגדה ניצלו ע"י טיפולה של הזאבה ואף אחראיים להיווסדה של העיר. הזאבים נחשבים לסמלה של העיר, אך האם הבעלים החדשים של הקבוצה ובראשם תומס די בנדטו יהיה למושיע החדש של העיר?  עד כה אכן זה נראה מרשים. אחרי שבתחילת 2011 רכש די בנדטו את הקבוצה מידי נשיאת רומא רוסלה סנסי, בתו של  איל הנפט, פרנקו סנסי, ששלט במועדון עד יום מותו ב-2008.
סנסי נאלצה למכור את  הקבוצה לאחר שנקלעה לחובות כבדים, ולאחר 18 שנים בבעלות משפחתה, הקבוצה עברה לידי בנדטו. הוא רכש 67% ממניות מהמועדון תמורת 70.3 מיליון יורו – 60% מתוכם יוחזקו בידיו, ועוד 40 אחוז יהיו בבעלות הבנק הגדול באיטליה, .UNICREDIT

השם די בנדטו גורם לחשד מסוים על היותו איטלקי ,ואכן יש לו שורשים כאלו, אך מדובר בעיקר במיליונר אמריקני ששייך לקבוצה שגם רכשה בשנה שעברה את ליברפול. לדי בנדטו יש תוכניות ברורות לגבי קבוצתו החדשה, ובדומה להתנהלות קבוצת הבייסבול שברשותו (בוסטון רד סוקס), עוד לפני סיום הליך הרכישה הצהיר על שתי מטרות עיקריות: האחת היא שהקבוצה תתנהל על פי חוקי הפייר פליי החדשים ותתאזן מבחינה כספית, והשנייה היא לבנות אצטדיון חדש לג'יאלורוסי, "אנחנו צריכים אצטדיון חדש ושונה, בסגנון אנגלי שידרבן את השחקנים", אמר והוסיף כי, "האולימפיקו לא עושה צדק עם התשוקה של האוהדים הרומאים, היציעים רחוקים מדי מהדשא והאווירה נאבדת".

אז קדימה לעבודה

לאחר הרכישה, רומא עברה מיד לתחילת הפרויקט החדש שכולל ניסיון לחיקוי המודל הקאטלוני: הבאת מאמן שיביא עימו את הרוח החדשה שהמועדון כל כך רוצה, ורכישת שחקנים צעירים ונחושים שיצעידו את המועדון קדימה. המטרה הראשונה הושגה עם תחילת הקיץ כאשר הגיע המנהל הספורטיבי, פרנקו באלדיני, שהוא עוזרו של פאביו קאפלו בנבחרת אנגליה. המנהל החדש של רומא יגיע רשמית לאחר שקיבל את השחרור מהאנגלים, ויצטרף רק עם סוף קמפיין המוקדמות של יורו 2012. לאחר כמה שבועות של דיבורים התממשה גם הגעתו של הספרדי לואיס אנריקה, שמונה למאמן הקבוצה.

לא במקרה אנריקה הגיע לרומא. שחקנה לשעבר של ברצלונה (וריאל מדריד), יודע בדיוק איך השיטה אמורה להתנהל. השאלה הגדולה האם אנריקה שאימן אשתקד ובהצלחה רבה את ברצלונה ב', יצליח בדומה לחברו לקבוצה לשעבר פפ  גווארדיולה?  ימים יגידו, אך בכל הקשור ברכש ובמוטיבציה, אנריקה כבר החל לעבוד ממזמן. פרנצ'סקו טוטי, סמלה הגדול ביותר של רומא, שקיבל ביקורת קשה מצד באלדיני באומרו כי , יש לטוטי עוד ארבע או חמש שנים להישאר על מגרשי הכדורגל. אם הוא יפסיק להתעצל וישים סוף לסטיגמה הלא ספורטיבית שהוא יצר לעצמו, עוד נראה ממנו דברים יפים". טוטי מצידו נעלב, אך זה בדיוק הדבר שלואיס אנריקה חיכה לו – לתמוך בכוכב ולרכוש את אמונו. בשנים האחרונות ולמרות הכיבושים והפיכתו השנה לכובש החמישי בכל הזמנים בכדורגל האיטלקי (לאחר שעבר את רוברטו באג'ו עם 207 שערים) , לא הראה טוטי את הניצוצות שאפיינו אותו, ובנוסף הרבה להסתכסך עם מאמניו, כשקלאודיו ראניירי הוא האחרון שהתעמת עם הכוכב הבלתי מעורער הזה. אנריקה בניסיון להתחבב על אוהדי רומא ועל טוטי עצמו, הסביר כי טוטי הוא ייחודי ומאוד חשוב לפילוסופיית המשחק שלו שדוגלת במשחק התקפי.

כמו כן, לאחר שהתמנה למאמנה החדש של רומא, אנריקה החל בשלב של חיזוק הקבוצה, קרי שחקנים חדשים שיתאימו לפרויקט החדש ולסגנונו. קיבצנו עבורכם את השחקנים שהגיעו ,אלה שעזבו וכל הספקולציות:

הגיעו:

בוז'אן קרקיץ, חלוצה בן ה-20 של ברצלונה אשתקד עבר תמורת 12 מיליון יורו, אריק לאמלה– קשר נבחרת ארגנטינה הצעירה וריבר פלייט עבר תמורת 12 מליון יורו, חוזה אנחל ואלדז– מגנה המוכשר של ספורטינג גיחון ונבחרת ספרד הצעירה עבר תמורת 4.5 מליון יורו והעברתו נחשבת ל"חטיפה", לאחר שרומא הצליחה לשים ידה עליו לאחר מאבק עם ברצלונה על שירותיו, וגבריאל היינצה – מגנה הארגנטינאי הוותיק בן ה-33 של מארסיי אשתקד.

עזבו:

ג'ון ארנה ריסה(פולהאם), פליפ מקסס(מילאן), ג'רמי מנז(פסז') ואלכסנדר דוני(ליברפול).

ספקולציות:

למרות רצונו של לואיס אנריקה לראות את מירקו וויצ'ניץ ממשיך בשורות רומא, עזיבתו כנראה בלתי נמנעת לאחר שסרב להארכת החוזה במועדון. כמעט כל קבוצה אפשרית כבר נקשרה אליו בין אם זו מנצ'סטר סיטי/יונייטד, בלקבורן, סנדרלנד, טוטנהאם, צ'לסי וכשהההצעה החדשה והחמה מדברת על חילופי שחקנים עם יובנטוס כאשר ווצ'יניץ' יעבור לביאנקונרי תמורת קלאודיו מרקיסיו.

דניאלה דה רוסי – רומא אינה מעוניינת לשחרר את קשרה הנהדר וסמלה השני מלבד פרנצ'סקו טוטי, אך בעקבות הפיכתו בשנה הבאה לשחקן חופשי, במועדון חוששים מעזיבתו ללא תמורה. רומא עדיין לא ישבה עם דה רוסי על הארכת חוזה, אך הצעות כבר יש מצדם של מנצ'סטר סיטי,ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד. המועדון רמז כי דה רוסי לא יעזוב תמורת פחות מ-28 מיליון יורו.

מארטן סטקלנבורג -שוערה של נבחרת הולנד ואייאקס כמעט בוודאות יעבור לעיר הנצח לאחר שהאפשרות לרכוש את שוערה הקמרוני של אספניול, קרלוס קאמני, ירדה מהפרק. סטקלבורג יעבור כל הנראה תמורת 9 מליון יורו.

סיכוי גדול שגם מארקו בוריילו, חלוץ הקבוצה, יעשה את הדרך אל הליגה הצרפתית ויחבור ביחד לג'רמי מנז בפ.ס.ז', זאת לאחר שלאונרדו מאמנה החדש של הצרפתים הביע את רצונו לראות את החלוץ משחק במועדון.

שמות רבים עולים בהקשר של רומא בימים אלה: אלברטו אקווילאני ואמיליאנו אינסואה (ליברפול), פאבלו סאבלטה (מנצ'סטר סיטי) ודוידה סאנטון (אינטר) אם כי הכול עדיין בגדר ספקולציות בלבד.

האימונים כבר החלו, והשחקנים מתחילים לעכל את שיטות האימון של לואיס אנריקה ואינם מסתירים את התלהבותם מכך. סימונה פרוטה אף הוסיף כי לאנריקה יש יכולת תקשורת נהדרת, הוא דמות חיובית  ויש לו דרך שונה של אימון ומשחק ממה שרכש עד היום.

המפכה החדשה של די בנדטו יצאה לדרך והמודל העסקי החדש שהוא מנסה להכניס לכדורגל האיטלקי ינפיק הצלחות, תלוי הרבה במאמן הספרדי החדש שינסה לקדם את הקבוצה לימי הזוהר שלה ולאליפות, התואר לו מחכים בצד האדום של בירת איטליה מאז 2001.

כיום, כל שחקן חושב קודם כל באופן אינדיבידואלי וכיצד הוא משווק את עצמו. אנו מתגעגעים לשחקנים שנותנים את הכול למען הקבוצה ובעיקר למעננו. אחד מהם הוא פיליפו אינזאגי

אקסטזה פירושה  חוויה אישית סובייקטיבית של התרכזות מוחלטת בנושא או עצם מסוים. משתמשים במילה "אקסטזה", לעתים, כדי לתאר מצב נורמלי של מצב רוח מרומם או חווית עונג עמוק. ניתן להגיע לאקסטזה באופן יזום באמצעות פעילות דתית או יצירתית, מדיטציה, מוזיקה, ריקוד או פשוט-מכדורגל. זהו פיליפו אינזאגי, השחקן, שאהבתו למשחק לא ידעה גבולות,הרצון להגיע לרחבת היריב בכל עת, התשוקה להבקיע בכל פעם מחדש ובעיקר האקסטזה לאחר כיבוש השערים היא כרטיס הביקור שלו.

אני חייב להיות גלויי איתכם. אני עוקב בדריכות ובאובססיביות במהלך השנים אחר פיליפו אינזאגי עוד בימיו ביובנטוס. בעבר בשונה מהיום, היו שחקנים בעלי תשוקה יתרה למשחק. שחקנים בעלי גישה רומנטית למשחק. שחקנים כמו פאולו מאלדיני, פרננדו היירו, ראול גונזאלס, פרנצ'סקו טוטי, אנדראה פירלו, אך יותר מכולם- פיליפו אינזאגי. כשאתה בוחר בשחקן כמושא הערצה, הנך מחפש שחקן שיאהב את המשחק בכל הזדמנות, שיהיה נאמן לקבוצה שלך, ושאתה תהיה איתו באש ובמים בדומה לאהדת הקבוצה שלך, וכשהוא יבקיע אתה תצרח עד לב השמיים יחד איתו. בגדול- שחקן שהוא ווינר. זהו פיליפו אינזאגי, שחקן שלא משנה מתי וכמה הוא יבקיע, גם אם זה יהיה שערו החמישי באותו משחק הכול כך לא חשוב, הוא עדיין ירוץ כמו משוגע אל הקהל שרק מחכה לחבק אותו מרוב אושר בשל  אהבתו למשחק.כיום כבר לא תמצאו כאלה.רבים מהשחקנים מרוכזים קודם כל בעצמם אם זה נוגע לשכר או לקבוצה בה הם שואפים לשחק. לפעמים נדמה כאילו האהבה למשחק נמחקה מהעולם הקר והכלכלי הזה.

האושר הזה שאתה חווה מהאדם ומהשחקן אותו אתה כה מעריץ מתגלה במשחק אחד ממנו לעולם לא תצליח למחוק מראשך ולא משנה כמה תשחזר שוב ושוב, החיוך הזה שאתה עכשיו מעלה על פנייך תמיד ישוב. לגביי, מדובר ברבע גמר ליגת האלופות עונת 2002/2003 מילאן נגד אייאקס משחק הגומלין בסן סירו. דקה 90, התוצאה הינה תיקו 2-2. מילאן חייבת להבקיע אחרת תודח מהמשך המפעל. התקפה אחרונה של המשחק. נסטה מוסר לרוי קוסטה שמעביר למאלדיני שמתוך ייאוש בועט כדור סתמי אל עבר אמברוסיני. באותו שלב אתה כבר חושש שזהו התקווה נגמרה, והעונה הסתיימה דווקא עם תיקו מפתיע בבית שלנו באיטליה . אמברוסיני נוגח לכיוונו של אינזאגי. הלב מתחיל לפעום בחוזקה ולפתע אינזאגי לבדו מול השוער. אינזאגי מקפיץ מעל השוער. שקט בבית ושקט באצטדיון כולו. הכדור עובר מעל ראשו של השוער והשנייה הזאת הופכת לנצח. הכדור יורד אל עבר הרשת, תומאסון דוחק פנימה.אינזאגי עשה זאת! אינזאגי רץ אל הקהל בצרחות שלמרות ש-84,000 הצופים גם הם אינם יודעים את נפשם מרוב אושר, אפשר להבין כי האקסטזה של אינזאגי מתפרצת החוצה למימדים אדירים.זהו רגע בו יחקק בזיכרונך לעד והידיעה שזהו השחקן שלך.

הקריירה בקצרה

אינזאגי נולד ב-9 באוגוסט 1973. החל את הקריירה בעיר הולדתו פיצ'אנזה בעונת 91/92 בליגה השנייה הסיירה B. "פיפו" לא מצא את מקומו,ירד לליגה הרביעית הפך לחלוץ מצטיין (13 שערים) ,וכעבור שנה חזר לליגה השנייה הפעם כמושאל במדי ורונה. פיצ'אנזה הבינה עם מי יש לה עסק ואחרי שנתיים חזר אליה,הפעם כשחקן בשל יותר ואף הפך לתגלית העונה של הקבוצה עם 15 שערים. בגיל 22 ולאחר 4 עונות בקבוצות קטנות, הגיעה תורה של פארמה מהליגה הראשונה הסיירה A להתלהב מהחלוץ הצעיר ורכשה אותו. פארמה דאז הייתה מועדון פאר בכדורגל האיטלקי. ואינזאגי לא הצליח לקבל דקות משחק (15 הופעות ו-3 שערים). אינזאגי נאלץ לעבור לאטלאנטה שם הפך במהרה לכוכב הגדול של הקבוצה, כשהבקיע באותה עונה , 24 שערים ב-33 הופעות, דבר שהוליך את הקבוצה למקום העשירי והפך אותו למלך שערי הליגה.
מאותו רגע זכה אינזאגי לכינויו -"סופר פיפו". כולם רצו אותו אחרי אותה עונה, מי ששמה את ידה על העליונה הייתה יבנטוס.
ביובנטוס הפך פיפו לאליל כשכבש באותה עונה במדי ה"ביאנקונרי" כ-25 שערים בכל המסגרות, והוביל אותה עד לגמר ליגת האלופות שם הפסידה לריאל מדריד. ב-2001 לאחר שדויד טרזגה הפך לסופר סטאר בקנה מידה עולמי, אחרי יורו 2000, נדחק אינזאגי לספסל ונאלץ לעזוב ליריבה השנואה מילאן תמורת סכום אדיר של 23 מליון ליש"ט כשהוא רק בן 27. בעונתו הראשונה במדי ה"רוסונרי" החיים היו קשיים. מילאן לא הצליחה להתרומם, אינזאגי סבל מפציעות במרבית שלבי  העונה, והמאמן פוטר( למרות הפציעות אינזאגי הצליח לכבוש 10 שערים). בעונתו השנייה הגיעה הישועה, אנדריי שבצ'נקו שהועדף על ידי המאמן אנצ'לוטי נפצע, ו"פיפו"לקח את ההזדמנות בשתי רגליו, הפך לחלוץ הבודד של מילאן וכבש באותה עונה כ-30 שערים בכל המסגרות. ב-2007 היה שותף לנקמה המתוקה בליברפול כאשר מילאן ניצחה 0-2 מצמד שכבש, ונבחר לשחקן המצטיין באותו גמר ליגת האלופות. ב-2009 כבש את שערו ה-300 בקריירה נגד סיינה (צמד שערים), וחגג עם החולצה עליה התנוסס המספר 300. אשתקד שוב נפצע והושבת מרבית העונה.

גם במדי הנבחרת זכה בשנת 2006 עם נבחרת איטליה במונדיאל, ואף כבש שער נגד צ'כיה בשלב הבתים.

ומה עכשיו?

אינזאגי לא מתכוון לפרוש. בגיל 39 למרות הפציעות במהלך השנים ובמיוחד בעונה שעברה בה כמעט ולא שיחק, "פיפו" נחוש היום יותר מתמיד להמשיך ולשחק, ולהתחרות נגד ראול על מלכות השערים באירופה (לאינזאגי כ-70 שערים, לעומת 72 של ראול), ברצונו להוכיח לכולם שהוא עדיין נחשב לאחד החלוצים הגדולים ביותר בהיסטוריה. אינזאגי נחשב לשחקן האהוב ביותר ע"י אוהדי מילאן ובואטנג אף סיפר שמעולם לא ראה אדם בגיל 39 שמתאמן בצורה כזאת. הלוואי שיהיו עוד שחקנים כאלה בעתיד, ושנמשיך לראות את אינזאגי רץ אל הקהל וה"רטה" של השדרן האיטלקי תמיד ינוגן באוזננו.

לרובכם השם אוגבונה מצלצל מוכר בגלל שחקנה לשעבר של הפועל תל אביב, זיטו. הדבר המשותף היחיד בין השניים הם השורשים הניגריים שלהם. תכירו את אנג'לו אוגבונה, בלמה של טורינו ושחקן נבחרת איטליה בעתיד הקרוב. מוסוליני היית מאמין?

אובינזה אנג'לו אוגבונה, כבר בהגיית שמו אפשר להבין כי הוא לא נצר לשושלת איטלקית גזעית. הבלם בן ה-23 של טורינו מהליגה השנייה באיטליה מסומן כאחד הכישרונות הגדולים בכדורגל האיטלקי שפורח מחדש לאחרונה.

באלוטלי לא לבד
אוגבונה בן להורים ניגרים שהיגרו לאיטליה בסוף שנות ה-80 נולד בעיירה קטנה בשם קאזינו על חופה הדרום מערבי של איטליה והחל את דרכו בכדורגל בקבוצה מעיר הולדתו. הוא נצפה על ידי סקאוטרים של טורינו שזיהו את הפוטנציאל והעבירו אותו לקבוצה מצפון איטליה שם רכש את יסודות המשחק בצורה מקצועית ואיכותית יותר. את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת של טורינו הוא ערך במשחק הליגה הבכירה נגד רג'יאנה כאשר המועדון היה חבר בה, בהיותו בן 19. לאחר עונת השאלה לקרוטונה מהליגה השלישית חזר אוגבונה משופשף יותר ולמרות זאת עדיין לא זוהה הפוטנציאל הגדול שלו והוא היה בסך הכל לבלם מחליף. לאט לאט הבלם התמיר, 1.89 מ', החל לתפוס פיקוד במרכז ההגנה של ה"שוורים" מטורינו. הזימון לנבחרת הצעירה של איטליה לא איחר להגיע ואוגבונה כבר רשם מספר הופעות דו ספרתי בנבחרת העתודה האיטלקית, "האזוריני".
שחקנים שחומי עור במדי הנבחרות הלאומיות של איטליה, מי היה מאמין שדווקא בארצו של מוסוליני יקרה דבר כזה? מאריו באלוטלי היה לאיטלקי הראשון ממוצא אפריקאי שסומן כמיועד לגדולות והקריירה שלו כבר חוותה כמה וכמה רגעי תהילה ותארים כולל העונה במדי הסיטיזנס ממנצ'סטר. גם סטפנו צ'וקה אוקאקה, בן להורים ניגרים מהגרים ותוצר מחלקת הנוער של רומא בילה תקופה בנבחרות הצעירות של איטליה וסומן ככישרון שבינתיים עצר מעט. בדומה לבאלוטלי גם אוגבונה כבר חווה אירוע לא נעים מחוץ לכר הדשא כאשר שרד תאונת דרכים לא פשוטה על יד עירו טורינו בסוף 2008. כישרון גדול יש לו לאוגבונה ואם ידע לא לאמץ מבאלוטלי את השטויות שמחוץ למגרש הוא עשוי להפוך לאחד הבלמים הטובים ביבשת בשנים הקרובות.

פראנדלי קורא לי
הקריירה של אוגבונה בעליה מתמדת, ומאמן נבחרת איטליה, צ'זארה פראנדלי לא יכול היה להתעלם מהעוצמות של הבלם הצעיר. בסוף השבוע האחרון הוא זומן לראשונה לסגל הנבחרת הבוגרת של איטליה ולא רחוק היום בוא יערוך את הופעת הבכורה במדי הכחולים. ביורו הקרוב הוא כבר צפוי להיות בלם בקבוצה מן השורה הראשונה ולככב במרכז ההגנה לצידו של אנדראה ראנוקיה. הדלתות נפתחות בפני אוגבונה וכך גם הקבוצות שבעקבותיו, נאפולי, ארסנל ולאציו כבר לוטשות עיניים, אך טורינו לא ממהרת לוותר על הנכס שגידלה ומקווה יחד עימו להבטיח עלייה חזרה לסרייה א' באמצעות משחקי הפלייאוף בליגת המשנה.

באלוטלי הוא כבר שם דבר בקנה מידה עולמי, אוגבונה בדרך לשם, ואיטליה היא נצבעת בצבעים אפריקאים. האם זה יגרום למוסוליני להתהפך בקברו?

לטור הריאזור שדבק באזור
לטור סוונ-שיא
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט