הרבה מהמתרחש לאחרונה בעולם הספורט מאופיין בשאלות על טיבה של הרמה. בין אם זו עיתונות הספורט, בין אם זה ג'רמי לין שצץ משום מקום, ובין אם זה ארסן ונגר שיקום וילך. טור שהוא בין מחאה להצדעה

עיתונאות לשמה

בשבועות האחרונים נעשה שינוי מסוים מטעמם של שני העיתונים הגדולים במדינה, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". פתאום החלו לחשוף שם את האמת שמאחורי המחאה של אוהדי הפועל תל אביב כלפי אלי טביב. לפתע הם גילו פרשיות מביכות, תביעות וחובות. כל אלו שעדיין טוענים לשד הגזעני שבוקע מפי אוהדי הקבוצה, כדאי לכם לשים לב לאותן הידיעות. מדובר בעיתונאים בכירים שחושפים בזה אחר זה, עוד מעשה לא ברור שעשה בעל הבית של המועדון. רק דרך העברת המסרים התקשורתיים הללו, יוכלו אוהדי הפועל לצאת מנצחים, וללכת עם האמת שכל כך אמיתית מבחינתם. כשמגיע אז מגיע, נדמה כי מעמד העיתונות מקבל עתה את ערכו מחדש, והכל בגבולות המותר.

שאלה של רמה

ההפתעות בסיבוב הקודם בגביע המדינה המחישו כי רמת הכדורגל בארץ הולכת לאבדון. סינדרלה אחת זה עניין שגרתי, אך כשזה קורה פעם אחר פעם, ושהבדלי הרמה בין הליגות לא ניכרים בצורה בולטת, אפשר לומר כי המצב בכי רע. עזיבתם של כל הלגיונרים פגמה ברמת הכדורגל בארץ בצורה טוטאלית, כזו שאין ממנה מרפא. הרי היום אפילו שחקנים בליגה א' יכולים למצוא עצמם תוך חצי עונה בליגה הבלגית. ועם זאת יש לכך גם פן חיובי. כישרונות רבים שמסיימים מחלקות נוער של מועדוני ליגת העל, נזרקים לחפש לעצמם קריירה, חלקם שלא בצדק ולא מטעמי חוסר בכישרון. אז הנה באמצעות צמצום הפערים הזה, הם יכולים לפתע להיות אלו שיחזרו למרכז הבמה. ליגת העל מחפשת כוכב נולד

שלום, אני נוסע

זהו. כנראה שאמש נחרץ גורלו של ארסן ונגר כמאמן ארסנל. הצרפתי בן ה-62, יארוז את עצמו בתום העונה ויחזור לאחר כמעט 16 עונות לחפש לעצמו מקום אחר. הוא האיש שבנה את המכונה שנקראת ארסנל, הוא האיש שאמון על תוצרת כמו ססק פאברגס ואפילו תיירי הנרי, אך הוא האיש שלא הביא תואר כבר שבע עונות, ולאוהדים נמאס. עולם הספורט נמדד בהישגים, וכשהם לא מגיעים, גם הגדולים ביותר, וונגר הוא אחד כזה, צריכים לשלם בכיסאם. לא נורא ארסן, הפרוייקט הבא ממתין ממתין מעבר לחלון.

Made In Taiwan

מה לא נכתב או נאמר על ג'רמי לין, הרכז החדש והסנסציוני של הניו יורק ניקס. הוא משולהב להצליח, הוא טורף, נמרץ, רץ וקולע, וגם מסוגל לחבר את הליגה של דיוויד סטרן למזרח הרחוק ולהגדיל את ההכנסות, אך האם הפיכתו תוך שבוע לאייקון כה גדול, לא רומזת כי הרמה ב-NBA נמצאת בנסיגה כלשהי. כישרון יש לבחור, אבל מכאן ועד להפוך לכוכב שיגיע לאולסטאר יש עדיין זמן רב. אתם מתארים אותו משיג את אותם ההישגים גם מול ג'ורדן, מג'יק או ג'ון סטוקטון?

טעות לחשוב שהעונה של הפועל תל אביב היא כישלון. בקיץ האחרון עזבו שני השחקנים הכי חשובים של הקבוצה – גילי ורמוט וערן זהבי. נכון – עזבו עוד שחקנים חשובים ולא פחות בכירים אבל דומה שהחסרון של שני אלה במרכז המגרש הוא הבעייתי מכולם.

אל המשבצת הזאת נכנסו שני שחקנים צעירים מאוד – אלרואי כהן ונוסא איגיבור – שכנראה לא מספיק טובים להוביל קבוצה כמו הפועל. אלרואי כהן בשורת הסטטיסטיקה בהחלט תורם בכיבושים ובבישולים אבל מי שעוקב אחרי הפועל השנה יכול לראות שמלבד משחקים נקודתיים, גדולים ככל שיהיו כמו ההצגה מול מכבי חיפה או השער היפה מול מכבי תל אביב, אלרואי כהן נעלם ברוב המשחקים ולא מורגש ולכן גם מוחלף לרוב כאופציה ראשונה. על איגיבור כמעט ואין מה לומר. ייתכן שהוא עוד יהיה שחקן גדול בניגריה אבל השנה הוא כנראה פשוט צעיר מדי ועוד לא התאקלם. תוסיפו לקישור הבעייתי של הפועל את טועמה שנמצא אחרי שיאו ואת רועי גורדנה בעונה הראשונה שלו בבמה המרכזית.

להפועל תל אביב יש היום 3 סיבות עיקריות לחוסר היציבות:

דרור קשטן – המאמן המיושן וחסר הכריזמה כנראה הרדים את שחקניו ובמשחקים קלים על הנייר הפועל לא הצליחה להבקיע. כנגד קבוצות כמו הפועל חיפה, רמת השרון ומכבי פתח תקווה הפועל תל אביב לא הבקיע שער אחד וזה לא סביר לקבוצת ההתקפה הטובה בליגה.

פרנסמן ופצ'אלקה – שני הבלמים המרכזיים של הפועל נפצעו ועד אותו רגע הפועל היתה עם ההגנה הטובה בליגה. בעקבות כך נאלץ קשטן לצוות את באדיר עם מור שושן – עוד שחקן צעיר וחסר ניסיון – וההגנה התפרקה ומאז הפועל ספגה שלישיות. מרקו שולר עושה רושם של בלם מוכשר אבל רק בשנה הבאה לדעתי נוכל לראות את יכולתו האמיתית. תוסיפו לכך את החולשה בעמדת המגן השמאלי – וכאשר גל שיש פצוע שירזי מסיט את חוטבא לעמדת המגן השמאלי וזה נראה נורא.

הקהל – הקהל היום מגיע למשחקי הקבוצה בעיקר כדי למחות ולא לעודד. פעם הקהל היה מטריף את השחקנים והיה שווה כמה נקודות בעונה. היום הקהל רוצה לקבוע מי יהיה המאמן מי יהיה הבעלים ומי ישחק בהרכב. יחלוף הרבה זמן עד שנראה בבלומפילד קהל מאושר כמו בשנים האחרונות. חלק מהקהל הזה שכח איפה היתה הפועל לפני שגוטמן הגיע.

לסיכום, אחרי כל הבעיות האלו הפועל תל אביב הגיעה לגמר גביע הטוטו (והפסידה בפנדלים) היא ממוקמת במקום השני עם ההתקפה הטובה בליגה ויש עוד סיכוי קטן לאליפות. וכמובן שהיא מועמדת שוב לזכייה בגביע ולהגיע לאירופה בשנה הבאה. זה לא כישלון. זאת עונת מעבר. ואף מילה על אלי טביב.

לפני שאתם אוכלים אותי חי, לפני שאתם מחליפים דף ויוצאים מהטור הזה, חשוב לי להבהיר שאני אוהד מכבי חיפה, אבל, מגיע לעירוני קרית שמונה כל הכבוד והמחמאות שבעונה באמת חלומית תסתיים רוב הסיכויים בתואר הנכסף של האליפות. גם לרן בן שמעון מגיע המון כבוד על הדרך שבה הוא בוחר את השחקנים ואת הטקטיקה ועל האמונה שיש לו בחומר השחקנים הקיים. בואו לא נשכח את "יענקל'ה 2"(שירצקי) שפשוט לא מוותר כבר כמה שנים טובות, כולם צחקו על כך שאמר לפני כמה שנים שבק"ש תהיה קבוצה אטרקטיבית שתאיים על אליפות והיום הוא יכול לצחוק, ובגדול.

א-ב-ל…

עירוני קרית שמונה עומדת לזכות באליפות בגלל אלפי סיבות, אלפי צירופי מקרים שפינו את הדרך לקבוצה מהצפון. אז למה באמת רב"ש וק"ש רצים עד הסוף לאליפות?

אני שומע אנשים סביבי אומרים שקרית שמונה בלתי נתנית לעצירה והיא משחקת כדורגל יפה וחזק, אני אישית חושב, שזה לא שהם בלתי ניתנים לעצירה, פשוט אין אף אחד שיעצור אותם, אף אחד! ק"ש תזכה באליפות כשאין לה מתמודדות. היא תזכה כי במכבי תל אביב היו עסוקים בדיבורים ולא בלשחק, החליפו שם מאמן בינואר, ניסו הכל וחשבו בגדול ושוב פעם עוד עונה הלכה לעזאזל. היא תזכה כי מכבי חיפה נמצאת באחת העונות היותר בינוניות שלה אם לא הגרועה מכל בעשר שנים האחרונות, כשהיא רוכשת שחקנים זרים שלא פוגעים ומגדילה את הסגל שלה ל-30 שחקנים(!) בטענת רוטציה, ובפועל אף אחד מהם לא באמת יודע מהו הסמל החיפאי. היא תזכה באליפות כי הפועל תל אביב עסוקה כבר מהקיץ בבעיות הנהלה, ועכשיו, אחרי כל הבלאגן, שחקנים פותחים פה אחד על השני גם בעיתונים, אחרי ש"דופקים" לטוטו תמוז את הדיל במונאקו או ששואבים משי אבוטבול את הרצון לשחק, ועם כל הבעיות גם הקהל החליט לעשות "מחאת אוהלים" משלו על אלי טביב. היא תזכה כי בית"ר ירושלים מפורקת לחלוטין ועסוקה בבעיות כספיות קשות שהותיר לה ארקדי גאידמק, ואחרי המשחק מול בני סכנין הם צריכים להמשיך ולהלחם כדי לשרוד, לא בליגה, אלא כדי באמת לשרוד, כי אחרי כל הפסד, כנראה שתהיה אינתיפאדה בטדי עם יידוי אבנים ואלימות.

היא תזכה כי קבוצות כמו הפועל עכו, רמה"ש, מ.ס אשדוד וראשל"צ הם לא קבוצות של חלק עליון בטבלה וספק אם יהיו. היא תזכה כי בעיר פ"ת כבר מזמן המילה תחתית היא לא משהו רחוק שנראה בלתי אפשרי. היא תזכה כי מכבי נתניה, בני סכנין ובני יהודה לא הופכות העונה לרכיב מעניין שמשנה את הליגה, כזה שמספיק כדי להפיל קבוצה גדולה ברצף נצחונות, ככה שמשחק אחד הן נותנות פייט כאילו האליפות עוברת דרכן אבל נופלות שניה לאחר מכן, כי הן פשוט לא עקביות. היא תזכה בתואר כי הפועל חיפה והפועל באר שבע חיות על ההיסטוריה שלהן עם אליפויות ביד בזמן שהן נלחמות בליגה הבינונית שלנו.

שוב פעם, אל תבינו אותי לא נכון, עירוני קרית שמונה היא קבוצה טובה, אבל צריך להבין את כל הגורמים לאליפות. הטיטאניק טבעה בגלל ש-10 דברים קרו בו זמנית, כל אסון או מאורע חיובי קרה כי כמה דברים אפשרו אותו במקביל. מעל לכל, ק"ש תזכה באליפות כי הרמה בליגה שלנו ירדה, לא בגלל המתקנים ולא בגלל העסקנים, הפעם בגלל הסוכנים שמכרו בקיץ אחד מספר לא יאומן של שחקנים ישראלים לחו"ל. קרית שמונה של עונת 2011/2012 היא לא חיפה של רוסו ואיגביני, היא גם לא ת"א של ורמוט ושכטר, היא גם לא בית"ר החזקה  מימי גאידמק, היא גם לא פ"ת של סטלמך או נתניה של מכנס, היא ק"ש שמנצלת את המצב הקיים לטובתה, קבוצה יעילה וטובה מספיק כדי לקחת אליפות בביצה הישראלית.

רן בן שמעון, כל הכבוד לך! ידעת לנצל את כל הגורמים לטובתך, שנים שאתה בונה קבוצה אטרקטיבית דרך הצלחות קטנות ומתעקש ללכת בדרך שלך כנגד כל הסיכויים עם אמונה שזה מה שיתן את התוצאה

אבל מעל לכל, הדרך היא החשובה, לא התואר, וכאן מגיע השינוי הגדול, כי שער כמו של ברק בדש מול מכבי חיפה או השער שהוא נתן מול הפועל ת"א כמעט באותה דקה, זה שער של מנטאליות קבוצתית, ולא מהלך טקטי בנוי מהיסוד באימונים, זה שער של אמונה. כמו שחיפה של שום האמינה שהיא תעבור את שטרום גראץ, כמו שהפועל של קשטן האמינה בכל מפגש מול צ'לסי או מוסקבה, ככה גם ק"ש הזאת, נכון שזה לא ליגת האלופות או הליגה האירופית, אבל זה הישג היסטורי למאמן וקבוצה שבאמת מגיע לה, פשוט מגיע לה, היא עבדה קשה וניצלה את מצב השוק הקיים שבו אין באמת מתחרים, כי בתל אביב, האדומים כבר לא ממש רעבים להצלחות, והצהובים כבר שכחו מהו רעב, ובחיפה? להם יש בעיות אכילה שחייבים לפתור אותן בטיפול נפשי, בק"ש אוכלים מסודר! בריא! וגם כשהם ב-12 נקודות הפרש על המקום השני הקהל יוכל לשיר אליפות, אבל הם ישחקו כאילו כל משחק הוא המשחק האחרון שלהם.

מדיניות הקמצנות של אלי טביב גומרת להפועל תל אביב את העונה. בליגה כל כך חלשה, גם הטענה לסגל הטוב ביותר לא תועיל עם בעלים שמחפש לחסוך שקל אחר שקל, ולהיאבק בכל הבא ליד. פתרון? לא נראה באופק. אליפות? גם לא

בקיץ כשהחליט אלי טביב כן להניף את הכפפה ולרכוש משותפו ויריבו, מוני הראל, את מועדון הפועל תל אביב, היו מעט אוהדים שחייכו באמת, וגם אלו היו ספקנים למדי. בכל זאת, טביב אמנם שופע מזומנים, אך אף פעם לא התלהב לפזר אותם ותמיד חיפש את הדרך הקלה לרווח.

המאבק המלוכלך שפגע בעונה הקודמת של הקבוצה הגיע לסיום ויחד איתו זכה טביב גם בברכת הדרך גם מאלו שלא נמנו על תומכיו. הרי לאוהד כדורגל אמיתי, חשובה טובת הקבוצה שלו.

להחזיר את האליפות הביתה

זה המשפט הזכור ממסיבת העיתונאים המפתיעה בה הודיע טביב כי רכש את המועדון. ואכן תחילת הדרך נראתה כאילו הוא בהחלט מתכוון לדרוש בדבר. המאמן דרור קשטן הוחתם, ולמרות הוא לא אהוב על מרבית אוהדי הקבוצה, גם המינוי הזה עבר בשקט יחסי. עומר דמארי נקנה יחד עם נוסא איגיבור בסכומים לא מבוטלים, והכל נראה כי נבנית קבוצה שתיאבק על התואר, זאת כמובן בידיעה כי מכבי חיפה והיריבה העירונית, מכבי תל אביב יהיו שם בכדי לנסות לכבוש בעצמם את אותה הפסגה.

משחקי קדם העונה בליגה האירופית הראו כבר אז את חוסך הברק שקיים, על אף שטביב העמיד כיביכול את ה"סגל הכי טוב בליגה". הפסדים מביכים לקבוצות נידחות נשארו מאחור לאחר שהפועל הצליחה להתברג בצמרת הטבלה, והקהל לא דרש מעבר לכך, למרות שרבים כבר הבינו כי ההתנהלות מאחורי הקלעים היא פשוט מגוחכת. שחקנים אמנם שתקו כלפי חוץ, אך מה שנראה ורוד בחוץ, שחור למדי בתוך חדר ההלבשה.

קשטן לא זוכה לאהבה גדולה מהם, ועדיין לכבוד הוא זוכה מכולם, אך טביב? רק הלך וצבר מוניטין שלילי אצל השחקנים והדבר הוליד איבוד האמונה גם בקרב גרעין האוהדים, שמעולם לא דרש יותר ממחויבות על המגרש.

הבעיות נותרו בצד לרגע, לאחר שבשני משחקים רצופים ניצחה הפועל את שתי היריבות הגדולות שלה, מכבי תל אביב ומכבי חיפה, אך הרפש שנשמר בפנים חיכה בכדי להתפרץ, וכשזה הגיע, זה הגיע בבום.

או שלא…

רצף ארבעת המשחקים ללא ניצחון הוא כאין וכאפס לעומת גודל הבעיה השוררת בהפועל כרגע. סגל השחקנים התגלה כלא מספיק איכותי, גם בעונה בה שתי הגדולות האחרות לא במיטבן. השיטה ה"קשטנית" הידועה רק הוסיפה למצב הלא מזהיר שקיים מתחילת העונה בכר הדשא ומחוצה לו.

שלושה חלוצים בסגל של קבוצה זה משהו שמעולם לא מספיק. זרים שלא נותנים תמורה, ושחקנים ממורמרים להפליא, כולם יחד יוצרים תחושת מחנק ורצון לברוח.

מתברר כי הכל נעשה מתוך מטרות רווח, ומתוך רצון לחסוך כמה שיותר. עומר דמארי נקנה בסכום מכובד, אך מתוך מטרה ברורה להשביח אותו על הבימה של הפועל תל אביב ולייצר עליו כמות כסף שתיכנס לכיסם של טביב והלוזונים. איגיבור גם הוא נקנה מאותה הסיבה. החשיבה שמאחור היא רק לחסוך, ולהותיר את הכיס של טביב נפוח, ועל חשבון הפועל.

השחקנים שמאסו באותה התנהלות לא מצליחים להתנתק מהעובדה כי הבוס שלהם רק מחפש לחסוך בכל רגע נתון. טוטו תמוז רק מבקש להגיע לעמק השווה בנוגע למחיר הכרטיס ונתקל בהליכי בבוררות קרבים. שי אבוטבול מחכה למימוש החוזה שהובטח לו, ונתקל בחוסר היענות.

המרמור מצטבר אפוא, היכולת לא יכולה להתנתק מהחשיבה הכללית, וארבעה המשחקים האחרונים אומרים דרשני, הקבוצה אכולה מבפנים, וזאת למרות קהל ש"מת" לעטוף אותה באהבה, אך לא יכול להתעלם מהנעשה.

טביב בשלו, סוכנים אומרים לו כי עלותו של רכש זר, שאולי יוכל להציל את אותה מטרה הולכת ונעלמת, היא 400 אלף דולר, והוא? מציע 50 אלף. בלם סלובני שיכול לתת מענה להגנה מרובת החורים זוכה לכרטיס שכעבור יום מבוטל. אז כדאי לו לדעת לאדון טביב, כי אליפות לוקחים כשהזרים טובים ותורמים, כשהמערכת בריאה, וכשהבעלים אהוב. קרית שמונה לא צריכה יותר מבעלים אהוב, מאמן נאהב וחדר הלבשה חזק בכדי לפתוח פער כה גדול.

אז הנה כל הרפש מתחיל לצאת החוצה, שחקנים לא רוצים להישאר ומחכים רק לברוח, והמטרה הנעלה של טביב, כדאי לו שישכח ממנה וילמד קודם לתקן את ההתנהלות שלו, או שלא.

ראשית, אפתח בווידוי. אני אוהד מכבי תל אביב, אך לפני הכל אני אוהד כדורגל ולא משנה מהיכן על הגלובוס הוא מגיע. לכן נחרדתי לגלות את העונש המזעזע וחסר הפרופורציות שספגה קבוצת בית”ר ירושלים בעקבות התפרעות האוהדים שלה במשחק מול בני יהודה.

הסיבה שהוענש הזה מקומם במיוחד הוא חוסר המידתיות בענישה של בית הדין של ההתאחדות לכדורגל (מוסד שמזמן איבד את הרלוונטיות שלו אבל על כך בטור הבא) שהרי הקבוצות ה’גדולות’ זכו רק בחודשים האחרונים לעונשים מגוחכים. מכבי תל אביב למשל נדדה עם אוהדיה למשחק מול מכבי נתניה שהתקיים בירושלים (ועל כך נאמר כל הכבוד לאדון לוזון על קירוב הכדורגל לפריפריה). מכבי חיפה למשל נענשה בקנס מגוחך על השלכת מוט ברזל לכיוונו של אלישע (ומה היא קורה אם המוט היה פוגע ביעדו?) וכמובן אלופת הענישות הבלתי הגיוניות – קבוצת הפועל תל אביב שפשוט סגרה יציע (אך שיכנה את אוהדי אותו היציע ביציע צמוד), לא מקבלת עונשים של משחקי רדיוס (מה שלא מונע מראשיה להתבכיין על קנסות רחוקים שהם מקבלים) ולא נתחיל אפילו לדבר על הרכישה ההזויה של אביחי ידין וסמואל יבואה בזמנו וכל זאת כאשר הבעלים הוא עבריין מורשע בעבירה פלילית שעל פי החוק אסור לו כלל להחזיק בקבוצת ספורט מכיוון שהוא כפוף לתקופת צינון.

כנראה שבית הדין מבצע נוהל של איפה ואיפה. וכך למשל לא צריך להרחיק עד ירושלים, גם קבוצות כמו הפועל עכו, הפועל רמת גן וקבוצות נוספות סבלו מנחת זרועו האיומה של תובע ההתאחדות.

אינני אומר שלא צריך להעניש קבוצות. כמובן שעונשים צריכים להינתן וליצור הרתעה אבל יש לנהוג במידה שווה כלפי כל הקבוצות. באנגליה למשל בחרו להעמיד לדין פלילי ולא במסגרת ההתאחדות את ג’ון טרי (להזכירכם קפטן קבוצה קטנה בשם צ’לסי), באיטליה לא פחדו להתעמת מול מילאן ויובנטוס בשעתו הקשה של הכדורגל האיטלקי ואף הורידו את הגברת הזקנה ליגה (מה שלא הוסיף לה שנים) ורק אצלנו בלבונטין הים תיכוני, ממלכת חלם של הכדורגל הישראלי ישנה חלוקה דיכוטומית לגדולות וקטנות כאשר אלו סובלות אי צדק ואלו נהנות מההפקר. הייתי מייעץ לבית”ר ירושלים ולשאר הקבוצות להחרים את הליגה, לא בטענה שהעונש אינו מגיע, אלא בטענה שיש ליצור היררכיה ברורה של עונשים לכל הקבוצות ולא משנה שמן, כי היום זו בית”ר ירושלים ומחר זו יכולה להיות נתניה או כל קבוצה אחרת.

בעצם חוץ ממכבי פתח תקווה, היא מסודרת בהתאחדות אף יותר מהקבוצות הגדולות. אולי היא בעצם הקבוצה הבכירה של הכדורגל הישראלי?

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

האחת נחשפה בנובמבר 2001, השנייה במאי 2011. כמעט 10 שנים חלפו בין לבין ונראה ששום דבר לא השתנה. שתי הפרשות עסקו בהימורים שהובילו להטיית משחקים, אולם בשתיהן היה משהו מעבר. גורמים עבריינים מתערבים בכדורגל הישראלי ועושים בו כבשלהם, אם זה בצורת תשלום שוחד לשופטים, לשחקנים או הבטחות למיניהן לבעלי קבוצות.

לפני מס' חודשים, במהלך תהליך הבמב"י בהפועל תל אביב, עלתה השאלה מהם הקריטריונים בהם נדרש אדם לעמוד על-מנת להפוך לבעלי קבוצת כדורגל. היו שאמרו כי טביב הורשע בעבר בעבירה, ולכן אסור לאשר לו להיות בעלים של קבוצה. אותן טענות הועלו כלפי בעלי הפועל אשקלון, פרוספר אזגי, שרק השבוע (ב') הושעה לחצי שנה ממגרשי הכדורגל.

מזה זמן רב טוענים אנשי מקצוע שונים שיש לבצע "חריש עמוק" בהתנהלות הכדורגל בישראל.
אני מסכים. הכדורגל הישראלי נמצא במצב רע. תתעלמו מהרמה הנמוכה, מהמגרשים הריקים, התנאים המבישים ואפילו הכישלונות במסגרות הבינלאומיות. הנושא אליו אני מעוניין להתייחס הוא מוסרי – חוסר יושרה, רמאות, תככנות, חוסר קולגיאליות והכי גרוע מעורבות בפלילים.

נתחיל במי שמכנה עצמו "ראש הממשלה של הכדורגל הישראלי", יושב ראש ההתאחדות לכדורגל, מר אבי לוזון. יו"ר ההתאחדות צוטט לא פעם תוך שהוא מתבטא בצורה מביכה – דברים שחלקם היו מגוחכים וחלקם פשוט סרי טעם. בנוסף, יש את הקשר למכבי פתח תקווה. זה היה אמור להיות שיא השיאים – יו"ר ההתאחדות לכדורגל מועמד לדין על התנהגות בלתי הולמת. אבל כל זה לא משנה. יו"ר ההתאחדות זוכה, הוא ממשיך להגיע למגרשים ומתנהג כאחרון האוהדים.

נעבור לבעלי הקבוצות. אני רוצה להתמקד במאיר יצחקי, הבעלים של עירוני ניר רמה"ש. ליתר דיוק, בהתנהלות שלו מול מאמן הקבוצה לשעבר, מומי זפרן. כזכור, במהלך אחד ממשחקי הקבוצה, חש ברע מאמן הקבוצה דאז ופונה לביה"ח מחשש שלקה בליבו. כעבור תקופת החלמה משמעותית החלו לצוץ בתקשורת התבטאויות כאלה ואחרות של בעלי הקבוצה כנגד המאמן. אם מאיר יצחקי מגדיר את עצמו כאדם אנושי הוא היה עומד לצד המאמן, מחכה שיחלים ומוודא שהקבוצה ממשיכה בדרכה החיובית בעונתה הראשונה בליגת העל. אולם, יצחקי בחר לצאת בפומבי כנגד המאמן בהשתלחויות חסרות רסן כשהשיא היה פיטוריו של המאמן שהוביל את הקבוצה להצלחה עד לאותו זמן.
לפני מס' שבועות פורסמה כתבה באחד ממדורי הספורט האינטרנטיים בדבר מעמדו (או ליתר דיוק, חוסר במעמד) של מאמן הכדורגל הישראלי. התייחסות כמו זו של בעלי רמה"ש רק מוכיחה עד כמה המאמנים הינם כלי בידיו של הבעלים ומציגים עוד דוגמה אחת לחוסר התרבות בהתנהלות עולם הספורט בכלל בישראל ועולם הכדורגל בפרט.

נמשיך למאמני הקבוצות. לא פעם התבטאו מאמנים שקיים חוסר קולגיאליות משווע בתחום. את הדוגמה האחרונה ראינו בתחילת העונה בהפועל תל אביב. כזכור, אלי גוטמן עזב את הקבוצה וכולם דיברו בתקשורת (וגם קולות בקבוצה) על כך שהמועמד הטבעי לרשת את גוטמן הוא עוזרו, יוסי אבוקסיס. אבוקסיס שגם כן ראה את עצמו כמועמד הלגיטימי לקבל את המושכות היה בטוח שבסיום המו"מ מול הנהלת הקבוצה תצא הודעה לפיה הוא קיבל את תפקיד המאמן. אולם, סחבת במו"מ והתנהלות שערורייתית של הנהלת הפועל תל אביב ודרור קשטן הביאו לכך שהאחרון מונה למאמן הקבוצה. דרור קשטן, שועל קרבות ותיק, שבקדנציה הראשונה שלו בקבוצה הוליך את המועדון להצלחה מסחררת במסגרת הבינ"ל, התנהג באופן מחפיר כלפי מי שהיה לאחד מהקרובים ביותר אליו בעולם הכדורגל ומי שחלק עימו את ההצלחה של הקבוצה ההיא באירופה.

איך אפשר גם בלי התייחסות לשחקנים. בימים האחרונים עלתה לכותרות התבטאות מעליבה למדיי (לכאורה) של אלירן עטר, שחקן מכבי תל אביב, כלפי מאמן הפועל פתח תקווה, גילי לנדאו. התנהגות כזו מצדיקה את כל מה שאומרים בארץ על חוסר התרבות , ה"שכונתיות" וכל מה שרע בכדורגל הישראלי. זוהי עוד דוגמה עד כמה המדינה שלנו התדרדרה ביחס שבין אדם לחברו. אם שחקן יכול להרשות לעצמו לגשת למאמן הקבוצה היריבה ולנבל את פיו כלפיו (לכאורה), אז מה הטעם לעלות לשחק כדורגל? לאמן כדורגל? ואיזו דוגמה שחקן זה נותן לאוהדים הצעירים שבאים לראות אותו במגרשי הכדורגל להם הוא משמש מודל לחיקוי?

ונסיים עם האוהדים. רק השבוע נתקלנו בשני מקרים בוטים של התנהגות אוהדים כלפי מאמני הקבוצות. אני כמובן מתייחס לזריקת המוט של אוהדי מכבי חיפה לעבר מאמן הקבוצה, אלישע לוי, כמו גם זריקת החפצים של אוהדי מכבי נתניה כלפי ראובן עטר, מאמן היהלומים. מדובר בהתנהגות ברברית של חוליגנים שהקשר בינם לבין אהדת הקבוצה הינו קלוש עד בלתי קיים. התנהגות כזו צריכה להיעלם מהמגרשים. אין לה מקום בשום מדינה מתוקנת בעולם.
זוהי דוגמה אחרונה לצורה בה נראית מדינת ישראל ואיך היא משתקפת דרך עולם הכדורגל.

רוצים לקבל עדכונים על טורים חדשים? סרטונים מצחיקים ועוד ועוד? בואו והצטרפו לעמוד של ישראספורט בפייסבוק

מובילת הטבלה, עירוני קריית שמונה, אמנם ראויה למחמאות, אך כתמונה הנשקפת מכל העניין היא שאין לנו באמת שחקן עונה ראוי. אם בפרמייר ליג זה דויד סילבה, באיטליה מרקיזיו ובספרד לא חסרים מועמדים, אז היכולת העלובה של ליגת העל שלנו מובילה לכך שאפילו מועמד ראוי אחד עדיין אין. על זה נאמר מוליכים שולל

לחובבי הכדורגל הישראלי ישנה עונה מרתקת בזאת אין ספק. הגדולות מדשדשות, אולי למעט הפועל תל אביב, שגם לא מציגה יכולת מבריקה, אך האם העובדה כי סינדרלה מתעוררת לחיים, לא מעידה מנגד שמא הרמה פשוט מזעזעת?

מוליכים ללא מוליך

קצרה היריעה מלהריע, לללטף ולהחמיא לחבורה של רן בן שמעון, ולמאמן עצמו. מאז אותם הימים שלפני "משחק השרוכים" לא הייתה קבוצה חביבה על אוהדי הכדורגל הישראלי כמו עירוני קריית שמונה. אז היינו נוהגים לומר כי "הקבוצה השנייה שלנו היא אותה עירוני בית שאן", היום זה כנראה מתחלף בחבורה של איזי שרצקי, לפחות בעיני מרבית הציבור, או לפחות אלו המייחלים לנפילה של הפועל תל אביב, שהינה המועמדת היחידה שעדיין בתמונת האליפות מהגדולות.

ועם כל הכבוד לאותה חבורה לא נוצצת מהצפון הרי שאי אפשר לציין ולו שחקן אחד מהכחולים הללו כמועמד בולט לתואר שחקן העונה. לא ברק בדש, לא אדריאן רוצ'ט, לא סלאח חסארמה וגם לא שמעון אבוחצירה גילו יכולת שמצדיקה את התואר המכובד. ובעצם אולי זה מה שמייחד את אותה חבורה, האחדות ואותו סטטוס קוו בין היכולות של השחקנים. העובדה הזו רק מעצימה את העבודה שעושה בן שמעון, את העובדה כי ממש אין לו חבורה נוצצת בכדי להוציא מים מן הסלע, ובכל זאת זה קורה. אז אולי בן שמעון עצמו הוא הראוי לתואר מאמן ושחקן העונה? אז אמנם אין מוליך מיוחד על המגרש, אך מוליך על הקווים ועוד איך ישנו.

שבוע שבוע

נכון, כלום עדיין לא סגור, והספקות לגבי היכולת של קבוצה קטנה לרוץ עד הסוף הפסגה הן גדולות. אז כאלטרנטיבה מבלה לה עדיין הפועל תל אביב במחיצת הצמרת הגבוהה, ועם זאת, גם אצלה אי אפשר לסמן מועמד בולט לתואר, ואנחנו כבר בתום סיבוב משחקים שלם. שבוע זהו טוטו תמוז, שבוע עומר דמארי, שבוע אלרואי כהן, מישהו מהם הוא המועמד המובהק שלכם?

בכלל עניין השבוע שבוע הזה זהו מוטיב שאפשר לאמץ העונה כראייה לחוסר היציבות, או לחוסר היכולת של הליגה להתעלות. בתחילת העונה כולם דיברו על דור מיכה, אחר כך חיפשו את הישועה במכבי חיפה, דיברו על עמאשה, אחרים מצאו את זה באחמד סבע. והיום בחלוף מספר שבועות מי נכנס לתמונה? אפה אמברוז?

אז עם כל הכבוד, וגם הכיף שבאלתור שחקן עונה, אולי בכדי לזעוק על אותה רמה מזוויעה של ליגת העל, יעשו טוב אותם כלי התקשורת ובמידה ובאמת לא יהיה שחקן ראוי בבירור, הם ימנעו ממתן התואר, ובכך יאמרו דרשני, חברים תתעוררו על הרמה שלכם.

אז מה היה לנו? הפועל תל אביב נראית טוב למרות רעידת האדמה בקיץ, מכבי תל אביב שוב לא משכנעת ושוב המאמן הוא זה שנשלח הביתה, מכבי חיפה נכנסת למשבר מנטאלי, אשדוד מפתיעה וקרית שמונה במקום הראשון. בשונה מעונות קודמות נראה כי המאבק על האליפות עדיין לא ברור, אבל קרית שמונה, הפועל תל אביב, אשדוד ואפילו עכו, לפי מצב הטבלה די חזק במאבק.

האמת היא שמגיע לנו קצת חידוש, אחרי שגאידמק פירק את בית"ר ירושלים, הליגה שלנו הייתה בנויה סביב הירוקים מחיפה והאדומים מתל אביב, ועכשיו? קבוצות כמו ק"ש, עכו ואפילו נתניה נמצאות בחלק העליון של הטבלה, מציגות כדורגל לא רע בכלל, ומגיעות גם למשחקים הגדולים. זה זמן לקצת רענון. אישית אני חושב שלראובן עטר ולרן בן שמעון מגיע להיות בפסגה. במיוחד לרן בן שמעון, שנבעט ממכבי תל אביב בזמנו כאילו הוא היה הסיבה להתפרקותה, רן – יש לי בשורה בשבילך, זוכר את מוטי איווניר? כרגע טוענים במכבי תל אביב שהוא הסיבה, בדיוק כמו שטענו על נימני, אז אתה לא לבד. אלי כהן עם עכו תפס מיקום טוב בטבלה בזמן ש"קבוצות הצמרת" הטבעיות מצאו את אמצע הטבלה, ומעל לכל אפילו העולה החדשה רמה"ש עומדת במקום החמישי בגאווה.

אז נכון שהפערים הם מאוד קטנים, במחזור או שניים הכל יכול להיראות אחרת, אבל ההסתכלות היא לא על נקודות, אלא על יכולת וכוח רצון, והשנה זה נראה כאילו הקבוצות החזקות בליגה משחקות בגלל המשכורת, והקטנות משחקות בשביל הקבוצה. הן פשוט נלחמות יותר, רוצות יותר, ולא מפחדות לתקוף, ללחוץ, ובעיקר הן לא מפחדות מהמילה ניצחון. בעבר המון קבוצות שהיו מגיעות לבלומפילד היו משחקות בשביל התיקו, המון קבוצות היו מסתגרות בבונקר בקרית אליעזר, אבל השנה הכל נראה אחרת, סוף סוף!

בואו נודה באמת, אם מסתכלים על התקציבים בלבד, הפסגה אמורה להתחלק בין התל אביביות והחיפאית, אבל פתאום קרה מצב שבו הכסף הוא לא הסיבה למיקומך בטבלה, פתאום התשוקה חזרה למגרשים. לא, אנחנו עוד לא מייצרים כדורגל איכותי שיכול לעמוד בסטנדרטים האירופאיים, אבל סוף סוף בפעם הראשונה רכש גדול ומפוצץ לא קובע אליפות. תסתכלו לדוגמא על מכבי חיפה, לרוב מכבי חיפה הייתה משאילה שחקנים לקבוצות "קטנות" ממנה כדי שיקבלו ניסיון ויחזרו למועדון, אבל תראו מה קורה השנה: ק"ש (מקום 1 כבר אמרנו?) מחזיקה בשלומי אזולאי, חלוצה לשעבר של החיפאית, מכבי נתניה (מקום 6) מחזיקה בליאוניד קרופניק (בלמה של חיפה לשעבר, לא מושאל, אך עדיין שחקן שבזמניו בחיפה תרם המון בניגוד לבלמים של היום), אמיר אדרי ומוחמד קליבאת (זוכרים אותו?) והפועל עכו? מחזיקה בסולליך (אלישע החליט שתורג'מן ודה חסוס עדיפים על שחקן המפתח של עכו). חיפה לא אמורה להשאיל שחקנים לקבוצות קטנות?

מחויבות אי אפשר לקנות בכסף, את זה אני תמיד אומר, וגם אם שילמת למישהו מספיק כדי שיהיה לצידך, אני לא קורא לזה מחויבות, בשפה המשפטית קוראים לזה שוחד. שחקנים שמשחקים בקבוצות הגדולות עסוקים בשטויות בזמן שהשחקנים המחויבים באמת נמצאים במקומות אחרים, וזה לאו דווקא קשור ליכולת, לא כל השחקנים בצמרת (נתניה, עכו, אשדוד…) הם שחקנים ברמה של נבחרת או אירופה, אבל כשמגיעים למפגש בין "משוחדים" ל"מחויבים" הכסף הופך לחסרון ובעיה לקבוצות גדולות, כי ביחד איתו מגיעים הלחץ והציפיות, ובנוסף מתווספת גם תחושה של "עושים טובה", למה? כי משלמים להם מספיק…

בנוסף לכל נושא המחויבות והיכולת, מגיעה נקודה מאוד מעניינת, עמדת המאמן. תנסו לעכל את הנתון הבא, בחלק העליון של הטבלה נמצאים מאמנים כמו: שלומי דורה, ראובן עטר, רן בן שמעון, יוסי מזרחי, אלי כהן (לא אלי כהן המפורסם) ושייע פיינגבוים. מה עם יצחק שום? אלי כהן(המפורסם)? רוני לוי? כל אלה ועוד אחרים ברחו מהביצה הישראלית כמו גם כל הכוכבים של הליגה זאת (חמד, ורמוט, מליקסון, רפאלוב…) ונותרנו עם הרבה זרים שבעיקר זרים לכדורגל, שחקני בית שחלקם מעניינים בזכות היכולת/פוטנציאל שלהם וחלקם בזכות כוח הרצון, וערימה של מאמנים חדשים/ישנים שיכולים לנצל את העונה המשוגעת הזאת לטובתם ולעשות היסטוריה עם קבוצה "קטנה".

זה הזמן לחידוש! מי ייתן והעונה תסתיים ללא אלופה צפויה, קצת עניין לא יזיק לאף אחד בליגה הגוססת שלנו…

בסופו של יום אני רוצה להגיד דבר מאוד פשוט, אנחנו לא נמצאים בעידן חדש של כדורגל ישראלי, לא, ממש לא. אני בפסק בכלל אם אשדוד, עכו או כל שאר הקבוצות הללו יישארו בפסגה עד סוף העונה, אבל לא זאת השאלה או המצב, אנחנו צריכים להבין שרכש פח כמו שעשו שלושת הגדולות של הליגה לא יספיק להן יותר, אני מקווה מאוד שגם הפחד שנעלם מכל הקבוצות הקטנות לא יחזור יותר לעולם, כי זה מה שיעיר את הליגה הזאת להתחיל לייצר שחקני בית טובים, בסופו של דבר כל קבוצות הצמרת האלה כוללות מספר לא מבוטל של שחקני בית. נמאס לראות איך כסף הופך לגורם הכי חזק בליגה. תקחו למשל את הליגה הצרפתית, מעבר ליכולת הגבוהה שיש בליגה הזאת, כבר לאורך שנים זה מוכח כי אין שם 2-3 קבוצות מובילות, אלא תקופות, והרבה שינויים.

ברכות למכבי חיפה, האלופה השיגה ניצחון שני ברציפות לראשונה העונה אחרי שגברה במשחק קשה 1:0 בקריית אליעזר על הפועל עכו העקשנית.

מכבי חיפה העלתה את מאזנה ל-22 נקודות והיא רחוקה כרגע 2 נקודות בלבד מהפועל ת"א לה משחק חסר ,למרות ההרחקה של משומר בדקה ה-28 האלופה ניצחה ואפילו שמרה על רשת נקייה ,בחמישי מחכה לה לרנקה בליגה האירופאית.

 

ביום שני ניצחה מכבי חיפה את בית"ר ירושלים בטדי, ניצחון חשוב למכבי חיפה שרק חיכתה שהשבת תגיע כדי לפגוש את הפועל עכו המפתיעה של העונה. האוהדים הירוקים חיכו בקוצר רוח למשחק כדי לראות סוף סוף ניצחון שני ברציפות העונה בליגה.

לאחר 95 דקות קשות וארוכות, מכבי חיפה יכולה לחייך. האלופה פתחה טוב, אבל בדקה ה-28 הפועל עכו קיבלה פנדל לאחר הכשלה של איל משומר שגם ראה את האדום, מה שלא יאפשר לו לשחק במשחק העונה מול הפועל תל אביב ביום שני בבלומפילד. למזלה של מכבי חיפה, סשפוביץ' בעט את הכדור למשקוף והשאיר את התוצאה על 0:0. במחצית השנייה, שיתוף פעולה מצויין בין צמד החלוצים, עמאשה ודבאלישווילי הוביל ליתרון של מכבי חיפה משערו של הגיאורגי שחוגג את שערו השלישי העונה בליגה וזהו משחק שני רצוף בו הוא כובש.
נראה כי למרות רצונו לעזוב את מכבי חיפה, דבאלישווילי ממשיך לספק את הסחורה ונותן את השערים החשובים שלו. עכו ניסתה לחזור למשחק אבל הירוקים שמרו על רשת נקייה בפעם השנייה העונה בלבד בליגה וזאת למרות שהייתה ב-10 שחקנים זמן רב.

מכבי חיפה קיבלה הרבה הזדמנויות לכבוש את השער השני אבל השחקנים לא הפסיקו להחמיץ, בהתחלה היה זה עמאשה, לאחר מכן איל גולסה, בוקולי ואז שוב גולסה שכנראה כבר איבד את הכוחות וגילגל כדור חלש לידיו של שוער הפועל עכו, דודו גורש.
מבחינת מכבי חיפה זהו ניצחון מאוד חשוב, לא רק צמצום הפערים מהמוליכה והחזרה לצמרת, אלא מדובר בניצחון מאוד חשוב מבחינה מוראלית. מה שרדף את מכבי חיפה מתחילת העונה היה העובדה שמתוך 12 משחקים היא לא הצליחה לנצח אפילו פעם אחת שני משחקים ברצף. עכשיו היא יכולה להיות כבר רגועה ואולי גם לחזור לשחק את הכדורגל שהיינו רגילים לראות ממנה.

למרות הכול, למכבי חיפה עדיין מצפה עבודה לא פשוטה, אפשר לראות שהקישור האחורי עדיין חלש וההגנה פשוט לא טובה. הפועל עכו הגיעה בקלות למצבים אבל לא השכילה לכבוש. תמיד אומרים שכדי לקחת אליפות צריך הגנה חזקה, וזה הדבר האחרון שמכבי חיפה יכול להגיד שיש לה. למזלה של האלופה ההתקפה ממשיכה לתת תפוקה ומביאה ניצחונות, עד כה כבשה מכבי חיפה 26 שערים בליגה, ההתקפה הטובה ביותר בליגה עד כה.

אלישע לוי חייב למצוא את הנוסחה כדי לייצב את ההגנה והדבר הראשון שהוא צריך לעשות בינואר זה להחתים קשר אחורי גרזן סטייל חאבייר דירסאו. שחקן פיזי שיעשה את העבודה השחורה ויחזיק את הקישור מאחור וידחף את הקבוצה קדימה. בסך הכל, תמיר כהן עשה עבודה טובה מאוד ונראה שהוא מתחיל להיכנס לעיניינים ואולי מכבי חיפה תוכל להרוויח ממנו את הניסיון ומשחק ההתקפה שלו שהיה חסר למכבי חיפה בשנים האחרונות מעמדת קשר 50:50. אבל לפני ינואר, למכבי חיפה מצפה משחק חוץ מאוד חשוב בלרנקה ביום חמישי בליגה האירופאית. האלופה תשחק ב-GSP בניקוסיה שיעלה זיכרונות רבים מעונת הצ'מפיונס ליג הגדולה ותהיה חייבת ניצחון כדי להבטיח עלייה לשלב 32 הגדולות של המפעל, כל זאת כמובן אם שאלקה תנצח את סטיוואה בוקרשט בגרמניה. אין ספק שניצחון חוץ בלרנקה יוציא הרבה מאוד לחץ מהאלופה שיכולה להגיע רגועה יותר למשחק העונה בבלומפילד ביום שני מול הפועל תל אביב. משחק חשוב מאוד למכבי חיפה מכל הבחינות.

בסך הכל, בתקופה הקרובה מצפים למכבי חיפה משחקים מאוד חשובים ומכריעים וכמו שנאמר בפעם הקודמת, אם מכבי חיפה תוכל להגיע למשחקים הללו מוכנה מבחינה מנטאלית וטקטית, היא גם תוציא את הנקודות החשובות ותוכל לרוץ חזק קדימה, לא רק בליגה אלא גם באירופה. דבר כזה יכול למחוק את פתיחת העונה הנוראית של מכבי חיפה שהייתה מהגרועות שלה בשנים האחרונות וללא ספק העפלה לשלב הבא באירופה תשכיח את ההדחה הכואבת מליגת האלופות אחרי עוד השתתפות של הירוקים במפעל שבו בדרך כלל הישראליות מביאות הצלחה.

אם הייתם שואלים אותי לפני שבועיים אם יש למכבי חיפה סיכוי לחזור למאבק האליפות, הייתי אומר שלא. מכבי חיפה נראתה רע ולא הייתה יציבה ונראה כי מלבד הבעיות על הדשא יש לה גם בעיות בחדר ההלבשה.

אבל אתמול הדברים השתנו, יניב קטן עשה סולחה עם ניר דוידוביץ', סולחה שהייתה צריכה לקרות מזמן, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם ואולי הדבר המשמעותי ביותר הוא הניצחון המשכנע בטדי 1:4 על בית"ר ירושלים.

הניצחון הגדול במגרש קשה מאוד מול קבוצה עיקשת ולוחמת יכול לתת דחיפה מוראלית גדולה למכבי חיפה שסוף סוף נראתה שמחה על המגרש. מה שאיחד את מכבי חיפה בשנים האחרונות היה חדר ההלבשה, וזה מה שאבד לה בתחילת השנה.

עכשיו נראה שחדר ההלבשה מתחבר וזה רק יעבוד לטובת האלופה. מלבד זאת, מכבי חיפה יכולה לנצל את המעידות החוזרות של התל אביביות שממשיכות לאבד נקודות ובמחזורים הקרובים מצפים להם משחקים קשים.

הפועל תל אביב כבר במחזור הקרוב תפגוש בדרבי את מכבי תל אביב למפגש טעון שיכול להיגמר בניצחון לכל אחת אבל גם יכול להיגמר בתיקו, משהו שבוודאי מכבי חיפה מאחלת ומייחלת שיקרה. לירוקים אומנם מצפה משחק בית קשה מול הפועל עכו אבל כולנו יודעים שמכבי חיפה יודעת להתעלות על עצמה במשחקים גדולים. שבוע מאוחר יותר מגיעה עוד הזדמנות גדולה עבור מכבי חיפה כשהיא תגיע לבלומפילד למשחק צמרת קשה מול הפועל תל אביב, עוד הזדמנות גדולה לצמצום הפערים. במחזור האחרון של הסיבוב הראשון מצפה להפועל תל אביב עוד מפגש קשה, הפעם מול קריית שמונה בחוץ, בעוד למכבי חיפה יש דרבי מול הפועל כשכולם בוודאי צופים לניצחון ירוק. הרי האדומים לא ניצחו בדרבי כבר 10 שנים.
מכבי חיפה צריכה לקחת את ה'צאנס הזה בשתי ידיים ולסיים את הסיבוב בקאמבק בצמרת שיכול אפילו להוביל אותה למקום הראשון. הכול תלוי עכשיו במכבי חיפה, יש לה את הסגל הכי טוב בארץ, היא רק צריכה לייצב את ההגנה ולהגיע מוכנה מנטאלית לכל משחק והדרך חזרה לצמרת בטוחה.