תגית: הארי רדנאפ

מה יהיה איתך ראבל?

הילד הרע של הכדורגל האנגלי, ראבל מוריסון, שמושאל לק.פ.ר מווסטהאם נתן למבקרים שלו עוד סיבה לכתוב עליו דברים, כאשר הגיב לחילוף שלו על ידי שליפת סיגריה על ספסל הקבוצה, כשהוא מלטף אותה ומכין אותה להדלקה בחדר ההלבשה.

וכל זה כאשר הארי רדנאפ המאמן מסתכל ישר עליו.

נבחרת אנגליה עלתה לעוד טורניר גדול, שכנראה יגמר רע כמו כל קודמיו. הפעם האנגלים הבטיחו את ההעפלה לשלב הבא רק במשחק האחרון, מול פולין החלשה. גם זה הלך קשה והניצחון 0-2 הובטח רק בדקות האחרונות אחרי שער ששילב טכניקה ועבודה של סטיבן ג'רארד, שתי תכונות שמאפיינות אותו יותר מכל דבר אחר.

נבחרת שלושת האריות (כמה רחוק מהמציאות) קיבלה בית קל במיוחד, שכלל את אוקראינה, מונטנגרו, פולין, מולדובה וסן מארינו. מול היריב היחידי שאפשר להחשיב כסביר, אוקראינה, היא סיימה פעמיים בתיקו, 0:0 בחוץ ובאצטדיון וומבלי בתוצאה של 1:1.

מאז מונה המאמן הנוכחי של הנבחרת האנגלית, רוי הודג'סון לפני כשנה וחצי, השחקנים שלו הציגו משחק אפור וצפוי. כדורים מהירים לאגפים ומשם הגבהות לרחבה. הגנות סבירות יודעות להתמודד בקלות עם משחק מהסוג הזה, כי הבלמים שלהן גבוהים ומנוסים בנגיחות. הם משחקים עם הפנים קדימה, בעוד שלפעמים הודג'סון שולח חלוץ גבוה קדימה שישחק עם הגב לשער ויוריד כדורים ארוכים. בהווה קשה מאוד למצוא קבוצות ונבחרות שמשחקות בסגנון כזה וזוכות בתארים, ואנגליה רוצה וחושבת שהיא ראויה לתארים. הבלון הזה מתנפח פעם בשנתיים, לפני מונדיאל או יורו ואז מתפוצץ במקרה הטוב ברבע הגמר, אחרי יכולת עלובה לאורך המשחקים.

באיירן מינכן, דורטמונד, מנצ'סטר יונייטד ואפילו מכבי תל אביב. כולן לקחו אליפות תוך כדי הצגת כדורגל אטרקטיבי ודומיננטי. הן לא התגוננו רוב המשחק ויצאו למתפרצות. הם החזיקו בכדור, הניעו אותו בחוכמה וכתוצאה מכך הגיעו להרבה מצבים, כבשו הרבה שערים וניצחו משחקים. כשאתה בקושי מגיע לשער היריב אתה צריך להגיע לאחוז ניצול מצבים גבוה מאוד כדי לנצח נבחרות בינוניות ומעלה. כאמור,הבעיה באנגליה היא סגנון המשחק המיושן של הודג'סון. יש לו סגל טוב, אבל הוא משתמש בו בצורה זהירה כמו שקבוצת תחתית משחקת, במקום לטרוף את המגרש וליזום.

זה כדורגל אנגלי שארסנל מלפני תקופת ונגר שיחקה. היא הייתה האחרונה בפריימירליג ששיחקה על כדורים ארוכים וזכתה בתארים. הגיע הזמן להתקדם, חבל שרק אחרי הכישלון הבא בהתאחדות של הממלכה יפנימו את זה. המינוי של הודג'סון היה הזוי. הוא בסך הכול הצליח להציל את ווסט ברומיץ' ממאבקי הירידה, לפני כן נכשל בגדול בליברפול ואם נלך עוד קצת אחורה נגלה קמפיין לא רע בפולהאם אבל חוץ מריצה לגמר הגביע האירופי, שום דבר לספר לנכדים. הודג'סון מונה למאמן אחרי שקאפלו פוטר ולא הגיע להישגים מאחורי הקווים בוומבלי. הניסיון הרע והזיכרון הקצר גרם למקומיים לרצות את מה שרצו בארץ אחרי הכישלון של לואיס פרננדז- מאמן בן המקום. אלא שאם פה הלכו על האופציה הטובה ביותר במסגרת המגבלות, אז אצל האנגלים זה לא היה ככה.

הארי רדנאפ הוביל את טוטנהאם לעונה טובה וסיים איתה הרבה מעל ווסט ברומיץ' של מתחרו על התפקיד הנחשק. רדנאפ הוא מאמן שהשחקנים אוהבים, בחמש עשרה השנים האחרונות הוא קטף בעיקר הצלחות והכי חשוב – הסגנון שלו בכלל לא אנגלי טיפוסי. רדנאפ הנחיל לקבוצות שאימן סגנון התקפי, שנעים לעין. זה יכול היה להיות שינוי מרענן לעומת מה שהנבחרת הזאת הראתה לאורך השנים.

היום אוהדים והתקשורת הבריטים החמיאו לנבחרת שלהם ושמחו על הניצחון אמש שהבטיח את ההעפלה למונדיאל. הם שכחו שזה נעשה בצורה רעה ביותר ושהם הולכים במעגלים, מה שלא יוביל את הנבחרת לשום מקום.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

עם כל הספקולציות לגבי עתידו של פרנק למפארד, סרטון חדש עלה ליוטיוב שמזכיר לכולם כמה ביקורות שליליות קיבל למפארד במהלך הקריירה שלו, ואיך הוא הראה לכולם מאיפה משתין הדג.

הסרטון לוקח אותנו בחזרה לשנת 1996, כשפרנק למפארד הצעיר, אז בן 18, רק החל את דרכו בפרמייר ליג תחת כנפיו של הארי רדנאפ בווסטהאם.

הסרטון צולם באירוע בו לקחו המאמן רדנאפ ולמפארד חלק בפאנל של ההנהלה, צוות האימון, והאוהדים, כאשר במהלך האירוע היה רגע אחד מדהים בו אוהד נכנס בלמפארד הצעיר ללא רחמים.

התשובה של הארי רדנאפ הייתה פשוט נפלאה:

"הוא מספיק טוב עכשיו, והוא בהחלט יהיה מספיק טוב…אני מקבל שכר על מנת לשפוט שחקנים…אני אגיד לך עכשיו, בלי שום צל של ספק – לא יהיה אפשר להשוות בין מה שפרק למפארד ישיג בקריירה לעומת מה שסקוטי קאנון ישיג בקריירה…אין לי שחקנים מועדפים…אני אומר לכם עכשיו, הוא (למפארד) יגיע ישר לפסגה".

אז מה אתם אומרים? רדנאפ צדק או לא?

צפו בהארי רדנאפ מגן על פרנק למפארד בן ה – 18 בשנת 1996:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

דווקא אחרי עונת שיא מבחינתם שהסתיימה במקום ברבע גמר ליגת האלופות והדחה כואבת בעימות הכפול עם ריאל מדריד, איבדה טוטנהאם את המקום בארבע הגדולות של אנגליה. כעת מוטלת על כתפיו של הארי רדנאפ המשימה של בניה מחדש בכדי לשחזר את ימי הקסם שהותירו טעם של עוד.

ברגעים רבים העונה ובעיקר אשתקד היה נדמה כי טוטנהאם היא הדבר הבא בכדורגל האנגלי. הארי רדנאפ הצליח לבנות תלכיד רעב ומנצח, אך מה שהיה חסר לו בכדי להימנות על רשימת המאמנים המובילים בעולם היו הישגים משמעותיים. היותו מוערך על התקשורת הבריטית וכמובן שהקולגות שלו קיבלו חיזוק כאשר הוא הוכיח כי הוא מוביל קבוצה גם לתוצאות מרשימות. הכדורגל הסוחף, החוויה בליגת האלופות, הפכו את טוטנהאם של רדנאפ לאחת הקבוצות המרתקות באירופה.

אלא שדווקא לאחר ההדחה מליגת האלופות על ידי ריאל מדריד, ובעיקר התוצאה הכואבת 5 – 0 בסיכום שני המשחקים הובילה את ה"תרנגולים" לדעיכה ביכולת ולאיבוד עשתונות מסוים שגרם לכך שהיא לא תהיה חברה בליגת האלופות בעונה הבאה.

נכון, במחזור האחרון ניצחה טוטנהאם באנפילד 2 – 0 וככל הנראה הורידה מעליה את המתחרה העיקרית על המקום בליגה האירופית, אך הארי רדנאפ יצטרך לשנס מותניים ולצאת לפרויקט בניה מחדש בעונה הבאה.

הכישלון בהשגת מקום בארבע הגדולות נבע ככל הנראה מההתקפה הרעועה של הקבוצה שהסתמכה על שעריו של הכוכב הבולט שלה, גארת' בייל.
בייל הוא בכלל מגן שמאלי שהוסב בעקבות המהירות המסחררת שלו לעמדת הקיצוני השמאלי (עוד אחת מהברקותיו של רדנאפ), ולראייה כאשר הוא נפצע וסיים את העונה כך החלה טוטנהאם לדעוך, או יותר נכון למעט בהבקעות, דבר שעלה לה ביוקר.

דפו, קראוץ' ופאבליצ'נקו לא סיפקו את הסחורה העונה ועתידים למצוא עצמם מחוץ למועדון כחלק מהסקת המסקנות של הארי רדנאפ. 16 שערים משלושת החלוצים יחד זהו סך עלוב לגמרי שבדרך כלל אמור להיות מנת חלקו של לפחות אחד מהחלוצים הללו לבדו. לא פלא שהצמד הלוהט של פורטו, האלק ופאלקאו שהוליכו את הפורטוגלים לזכייה בליגה האירופית הם השמות החמים לתפוס את החוד בוויט הארט ליין, בעסקה שתעלה ל"תרנגולים" לא מעט כסף.

לצד בייל נתן לוקה מודריץ' עונה טובה מאוד ויחד עם רפאל ואן דר וארט אמורה טוטנהאם של העונה הבאה להיבנות סביב השלישייה הזו. ניקו קראנצ'ר, ג'רמיין ג'נאס ואפילו ארון לנון מוזכרים כמי שיעזבו את הקבוצה כשגם השוער גומס עשוי להיות מוחלף בידי שיי גיבן שאיבד את מקומו בהרכב הסיטי ממנצ'סטר וחייב למצוא לעצמו מקום בהרכב של אחת מקבוצות הצמרת בפרמייר ליג.

דווקא ההגנה היא עוגן מסוים בקבוצה בתקופתו של רדנאפ, זאת למרות פציעותיו החוזרות ונשנות של לדלי קינג אשר מעמידות בספק את המשך הקריירה שלו. מייקל דוסון השתדרג, הוא תפס עמדת מפתח הן כקפטן וגם כשחקן נבחרת אנגליה ויחד עם וויליאם גאלאס הוותיק , אסו-אקוטו, ואלן האטון באגפים ותוספת חיזוק מתאים ההגנה לא אמורה להיות הבעיה של הקבוצה. שילוב צעירים דוגמת דני רוז, סנדרו הברזילאי וטום האדלסטון הם התוספת שיחד עם צעירים נוספים יבנו את טוטנהאם העתידית.

הארי רדנאפ חייב להחזיר את האטרקטיביות למשחק שאפיין את הספרס אשתקד, וחייב גם לנפק תוצאות, אם יצליח בכך, דרכו להיות היורש של קאפלו בנבחרת האנגלית ולצמרת המאמנים העולמית סלולה.

לטור מלפפונים ושאר ירקות
לטור האליפות הגדולה מכולן
לטור אברם, ברוך הבא לספרי ההיסטוריה !
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט