נשיא חדש, מאמן צעיר, מסע רכש מטורף, כנראה שהצלחת היריבות לצמרת עשתה לספורטינג ליסבון רעב לחקות ולהדביק פערים. בינתיים היא המרענן הרשמי של הקיץ בליגה בפורטוגל, הרי הם הירוקים, אז איך זה שדווקא הדשא של השכן ירוק יותר?
הלחץ באצטדיון "ז'וזה אלבאלדה" בעקבות הירידה במעמד המועדון, הביא את הנשיא החדש, גודיניו לופז, למצב בו הוא חייב להראות נכונות להחזיר את המועדון לקדמת הבמה.
משולש הצמרת הנצחי של פורטוגל עמד בפני שינוי. ספורטינג בראגה, החליפה מקומות עם הירוקים מליסבון, ונעצרה בשולי פורטו ובנפיקה.
בקבוצה השנייה מבירת המדינה האיברית התקנאו בהצלחת השלוש, ומתכננים לאחר קיץ חם לחזור למוטב.
הכיס נפתח, ומסע רכש מרשים יוצר ציפיות גדולות עוד יותר ביציעים, וכשבפורטו נפרדים מהמאמן המצליח, מכוונים ה"אריות" מליסבון, להיות מלכי החיות, או ליתר דיוק מלכי הליגה בפורטוגל.
אצטדיון חדש, עידן חדש?
ימי הזוהר של המועדון, בין שנות ה-40 ל-70, הציגו מצב שונה בפורטוגל. ספורטינג קטפה 19 תארי אליפות במהלך ההיסטוריה, וחשפה לעולם שמות כאלבאנו, ז'סוס קוריאה, ולאחר מכן את הילאריו, והקטור יאסלדה הארגנטינאי, שחקנים שנאבקו בקבוצה האגדית של בנפיקה אוסביו והצליחו לא פעם לגבור עליהם במאבק על ההגמוניה העירונית. כאשר מסוף שנות ה-70 החל ארון הגביעים של ספורטינג לאגור בעיקר מקום לתארים שיתווספו בעתיד, כך לפחות קיוו במועדון, אך אלו לא ממש הגיעו מאז.
משב רוח חדש חל בקיץ 2003 כאשר נפתח האצטדיון החדש של המועדון, "ז'וזה אלבאלדה", על שמו של מייסד המועדון. באותה תקופה נערכה בפורטוגל מגמה של בניית אצטדיונים לקראת אירוח יורו 2004, ואחד המודרניים שבהם הוא מגרשה הביתי של ספורטינג.
במועדון קיוו כי לאחר ש
נות בצורת, יביא עימו האצטדיון המפואר בן 50 אלף המושבים, רוח חדשה שבשיתוף האקדמיה המקומית תייצר לספורטינג שנות זוהר חדשות.
האקדמיה המפורסמת של המועדון שיצרה בזמנו את לואיש פיגו, פאולו פוטרה ופאולו בנטו, קיוותה כי הדור המוכשר שגדל אצלה בשנות האלפיים יישא אותה יחד עם האצטדיון המודרני להישגים חדשים.
די להתבונן ברשימת השמות שצמחו במועדון בעשור האחרון בכדי לפנטז לא רק על הצמרת המקומית, אלא גם על הצמרת האירופית כולה.
כריסטיאנו רונאלדו, נאני, ז'ואו מוטיניו, מנואל פרננדש וריקרדו קוארסמה, יכלו לעטר את הרכבה של ספוטינג עד ימים אלו ממש, אך המועדון בחר שלא למנוע מהם התקדמות, הרוויח כספים( אם כי על רונאלדו שולמו רק 12.5 מיליון ליש"ט, סכום מגוחך בהשוואה לערכו כיום), ויצר שם של מועדון שבעיקר מייצא.
הגדיל לעשות ז'ואו מוטיניו שערק אשתקד לשורותיה של פורטו, אמנם תמורת 11 מיליון יורו, אך היה זה הסממן כי גם בזירה המקומית אין לספורטינג יותר מידי מה למכור, בטח ביחס למעצמה המתהווה של וילאש בואש בפורטו, ואפילו ביחס לבנפיקה של ז'ורז'ה ז'סוס, זו ששברה מעט את ההגמוניה של אותה פורטו כאשר זכתה באליפות לפני שנתיים.
הכאב בהתעצמות הפערים משתי היריבות הגדולות, הוליד את היו"ר החדש, גודיניו לופז, שנבחר באמצע חודש מרץ אשתקד, להבטיח כי ספורטינג תחזור למרכז הבמה, במטרה לכבוש את אמונם של יותר ממאה אלף חברי המועדון.
לטיול (בשוק העברות) יצאנו
גודיניו לופז, שהבטיח תחילה רכש בדמותו של ערן זהבי, נאלץ לראות אותו מעדיף ללבוש ורוד במדיה של פאלרמו האיטלקית, לא התייאש ופתח את הכיס במטרה לקיים משנתו.
למאמן הקבוצה הוא מינה את דומינגוס פאסיינסיה, או בקיצור דומינגוס, האיש שהוביל את בראגה לעונה היסטורית במסגרת הליגה האירופית, שהסתיימה רק במעמד הגמר ובהפסד לאותה פורטו של וילאש בואש.
דומינגוס, 42, שחקן העבר של פורטו והנבחרת הפורטוגלית, ירש בבראגה את ז'ורז'ה ז'סוס, שעבר כאמור לבנפיקה, ובספורטינג הוא מגיע כמחליפו של ז'וסה קוסיירו, שעבר לאמן את לוקומוטיב מוסקבה, ושימש בספורטינג רק כמאמן זמני לאחר כישלונו של פאולו סרג'יו. הוא נחשב מאמן בעל פוטנציאל גדול, שדוגל במשחק התקפי, מתחבב על שחקניו, ואמור להתחבב גם על יושבי ה"ז'וסה אלבאלדה".
דומינגוס נהנה משאיפותיו של לופז ורשימת הרכש בלתי נגמרת, וזאת לצד הסגל הנוכחי שכבר כולל שחקנים כשוער המוכשר, רוי פטריסיו, אנדרסון פולגה הברזילאי, מאתיאס פרננדס, הכישרון הצ'יליאני ויאניק ד'זאלו והלדר פוסטיגה המקומיים.
ההולנדי, סטין שארס, מגיע מאלקמאר, כשחקן בעל ניסיון ופוטנציאל לחזור לעצמו, לאחר דעיכה קלה. החלוץ בעל השם הארוך, ריקי ואן וולפסווינקל, מצטרף גם הוא מאוטרכט המתפרקת מכוכביה. ההולנדי בן ה-22 נחשב ככישרון גדול, והרשים מאוד בקבוצתו ההולנדית דבר שהוביל אותו לחיזורים גם מצידה של ליברפול.
אוגוצ'י אוניאו, הבלם האמריקאי העצום, מגיע לאחר שלא מצא את מקומו במדי מילאן האיטלקית. האמריקאי הוא חומר גלם מצוין לליגה כמו הפורטוגלית, ויכול לצבור בה תאוצה כאחד מהבלמים הטובים בליגה, זו שהוציאה בלמים כריקרדו קראבליו וברונו אלבש.
ואלרי בוז'ינוב הבולגרי, מסיים תקופת נדודים בין איטליה לאנגליה, כאשר את העונה האחרונה הוא בילה ב"טארדיני" של פארמה. מי שנחשב בזמנו לילד הפלא הבולגרי, ועבר גם בפיורנטינה, יובנטוס ומנצ'סטר סיטי, כבר בן 25, ולא ממש מצליח להמריא עם הקריירה שלו, כעת זו הזדמנות פז עבורו דווקא במחוזות אחרים. בוז'ינוב יכול להתאים ככפפה ליד, לשאיפותיה של ספורטינג, במטרה להוכיח כי גם היא מסוגלת להצליח בשתי הזירות, המקומית והאירופית.
דומינגוס הביא עימו גם נדוניה בדמותו של הבלם הפרואני, אלברטו רודריגס, שהצטיין אשתקד במדיה של בראגה. כשלאליו מצטרפים הקשרים הדרום אמריקאים, הארגנטינאי, פביאן רינאודו, והאורוגוואי, לואיס אגילאר, שמגיעים לליגה שמלטפת בדרך כלל את היבשת הלטינית.
רינאודו שבלט במדי הקבוצה הדועכת של חימנסיה לה פלאטה, ואגילאר שמגיע ממועדון הפאר האורוגוואי, פניארול, אמורים להוסיף מימד של עומק בעיקר, לסגל של דומינגוס.
כמועדון שרוצה לבנות את עתידו, רכשה ספורטינג גם מספר כישרונות צעירים מהיבשת הלטינית. דייגו רוביו, בן ה-18, אחד הכישרונות העולים בכדורגל הצ'יליאני, חובר לבן ארצו מאתי פרננדס, ואנדרה קאריו עוזב לראשונה את אליאנסה לימה בפרו, ויצטרף לאחר הקופה הנוכחי, בו לצערו הוא גם כבש שער אומלל בהפסד של פרו לצ'ילה 1-0 במחזור הסיום של בית ג' של הטורניר.
כשגם הקשר הצרפתי הצעיר, אטילה טוראן, בן ה-19, שנוטש את גרנובל שנשרה לליגת המשנה בצרפת ומצטרף למועדון מבירת פורטוגל.
שרשרת הרכש של דומינגוס וגודיניו לופז עדיין לא אמרה את מילתה האחרונה, וגם הכישרון מקוסטה ריקה, ג'ואל קמפבל מוזכר כמועמד, ולצידו שוערה הוותיק של צ'לסי, הילאריו.
הפוטנציאל של דומינגוס כמאמן עשוי להמשיך בתהליך המימוש כאשר משאבים רבים הוענקו לו בכדי לקדם את המועדון חזרה אל מאבק האליפות בזירה המקומית.
לצד התחזקותה של בנפיקה באקסל ויטסל הבלגי המצוין ואיסיקל גראיי, הבלם הארגנטינאי, שהיה מועמד גם לספורטינג, שמירתה של פורטו על ה"אסים" שלה פלקאו והולק, והעובדה כי בראגה שתאלץ להתמודד עם עזיבתו של דומינגוס, מנסה ספורטינג לחזור ולהוכיח כי הירוק שלה הוא גם הדשא הירוק ביותר, בפורטוגל חוזרים לליגה של שלוש גדולות.