איסקו צריך לקוות שהכלב שלא לא התרגל יותר מדי לשם שלו, כי זה לא יעבור בקלות בבית של הבלנקוס.
העיתון אל מונדו דפורטיבו שממוקם בברצלונה החליט לפגוע קצת בשחקנה החדש של ריאל מדריד כשהוא מגלה שיש לו כמה שלדים בארון.
אם לשים את זה בפשטות, איסקו הוא אוהד ברצלונה, מאז ומעולם. ויותר מזה, הוא 'אנטי מדרידיסטה' בנשמה.
ראיון שהוא נתן כשעוד שיחק במדי ולנסיה ב' לאחר אליפות העולם לנבחרות מתחת לגיל 17 בשנת 2009 מוכיח את הטענה, כאשר הוא אמר:
"תמיד הייתי קצת 'אנטי מדרידיסטה', ואני עדיין כזה. יש לי הרגשה שזה מועדון שחצן, ובלי טיפה צניעות אתה לא תגיע לשום מקום".
ובאוקטובר 2012, איסקו אמר ל'אל קוארטו' כשהשחקנים שהוא הכי מעריץ הם צ'אבי, אינייסטה ורונאלדיניו.
יהיה מעניין לראות איך אוהדי ריאל מדריד יקבלו את הדברים הללו שנחשפו על איסקו, סביר להניח שאחרי הגול הראשון, או איזה בישול נפלא הם ישכחו הכל. בהחלט יהיה מעניין בברנבאו השנה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בשיטה דומה לזו המשוחקת ב – NBA ובליגות הכדורסל באירופה (אבל לא בישראל) אליפות כדורגל האולמות בספרד מוכרעת על ידי סדרה של 4 משחקים בין שתי הקבוצות שסיימו ראשונות בליגה.
העונה, ברצלונה אלוספורט ואל פוזו הלכו ראש בראש בסדרה של ארבעה משחקים כדי לקבוע את האלופה.
הסדרה הייתה צמודה ביותר, כאשר המשחק הרביעי מסתיים בתיקו 3-3, והאליפות הוכרעה בפנדלים.
לאחר ששוער בארסה, כריסטיאן עצר פנדל של חוזה רואיז, האליפות הייתה מונחת על הכתפיים של קפטן ברצלונה – ג'ורדי טורס, שהיה צריך להבקיע את הפנדל המכריע.
טורס הבקיע את הפנדל, וברצלונה זכתה באליפות כדורגל האולמות בפעם השלישית ברציפות.
צפו בתקציר המשחק, ובקרב הפנדלים המדהים:
תנו לייק לעמוד 'ברצלונה – הכל על בארסה' –
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
NMA TV, שיוצרים אנימציות חדשותיות החליטו להיכנס בבעיות של ליאו מסי בסרטון החדש שלהם.
למקרה שאתם לא יודעים, ליאו מסי ואביו חורחה מואשים בכך שהעלימו מס בסכום של 4 מליון יורו.
מסי הכחיש בעמוד הפייסבוק שלו את כל הטענות, אבל זה לא אומר שאנשים ירפו ממנו.
כשהם צוחקים על הבעיות הכלכליות של מסי על ידי ציור של הכוכב של ברצלונה בועט שקי כסף אל תוך השער, ומאוחר יותר מותקף על ידי מוצרים של החברות אותן הוא מפרסם, היוצרים של הסרטון מגיעים למסקנה שאנשים עשירים לא נכנסים לכלא, ושמסי יצא ללא פגע מכל הסיפור הזה.
צפו בסרטון הנפלא:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כשליאו מסי הצטרף לברצלונה לא הייתם חושבים שיבוא יום והוא ידגמן כמו כריסטיאנו רונאלדו ודיוויד בקהאם, אבל כמו כולם, גם ליאו מסי משתבח ומתבגר כמו יין משובח.
לכבוד שבוע האופנה הקרב ובא, דולצ'ה וגבאנה גייסו את הכוכב הארגנטינאי לסדרת צילומים מרשימה ביותר.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
קבוצת הנשים של פ.צ. ציריך הכינה פרסומת נפלאה בה היא קוראת תיגר על קבוצת הגברים של ברצלונה.
הפרסומת עלתה לאוויר באתר הרשמי של הקבוצה, ובעמוד הפייסבוק שלה, קבוצת הנשים של פ.צ. ציריך חיברה פרסומת חזקה, ומרשימה בה היא קוראת לקבוצת הגברים של ברצלונה לבוא לשחק במגרשה הביתי.
כך על פי האתר הרשמי של פ.צ. ציריך:
קבוצת הנשים של פ.צ. ציריך שולטת ביריבות שלה בכל הדרכים. הן בלתי מנוצחות כמעט 2000 דקות, ניצחו 22 פעמים מתוך 22 משחקים, מבקיעות 5.7 שערים בממוצע למשחק, ומחזיקות בהפרש שערים של 9-125.
לכן הבנות מחפשות אתגר חדש, ומזמינות את ברצלונה למשחק ב – 25 למאי בקאמפ נואו.
צפו בפרסומת הנפלאה שנקראית: "האם יש לכם ביצים" באנגלית זה נשמע יותר טוב "Do you have balls"?
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
העיתון הספרדי, אל מונדו דפורטיבו מדווח היום שההחתמה הראשונה של ברצלונה בקיץ הקרוב תהיה השוער של ליברפול, פפה ריינה.
לפי האל מונדו דפורטיבו, לאחר ששקלו לנסות ולהחתים את שוער מנצ'סטר יונייטד דויד דה חאה ואת שוער ולנסיה, ויסנטה גואיטה, הקטלונים סימנו לעצמם את השוער של ליברפול כמטרה העיקרית. הסכום שישולם על ריינה, לפי העיתון, יעמוד על 10 מליון יורו.
האל מונדו מדווח על המהלך הזה כבר זמן רב, כפי שהוא ציין בעבר שלריינה יש סיכום עם ברצלונה לפיו יעבור לקבוצה בקיץ.
עוד מדווח העיתון, שחוץ מריינה, ברצלונה מתכוונים להחתים גם את בלם רומא – מרקיניו.
הנה תמונה של שער עיתון האל מונדו דפורטיבו:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כבר שנתיים ברציפות שביום ההולדת שלי אני מוצאת סיבה להיות עצובה. כמדי שנה, בסוף חודש אפריל, אני אורזת מזוודה ונוסעת למקום בו השפה שונה, התרבות שונה, האוכל שונה ובעיקר, הפלאפון כבוי ולא יכול לקבל שיחות "מזל-טוב" מאולצות שאף פעם אין לי מושג איך מסיימים אותן.
שנה שעברה משחק חצי הגמר נפל בדיוק על תאריך היומולדת שלי, שמחתי וציפיתי ליום הולדת בלתי נשכח, ולא רק בגלל המקום אליו אני נוסעת.
שנה שעברה היה זה תורה של אמסטרדם לחגוג לי, וכשהגיע תאריך יום ההולדת פגשתי שם כמה אוהדי ברצלונה מבוליביה, שאחרי שאיחלו יום הולדת שמח והלוואי שאקבל מתנה יפה ממסי, סיפרו שיש בר נהדר בשם 'ברסה' (כן, גם שם) ושאפשר לראות שם את המשחק היום בערב.
אז אכן לשם הגעתי, לבושה בחולצת ה'דויד וייה' שלי וצעיף, מלאת ציפייה ואמונה שלמה שהשנה, שוב, אנחנו בגמר.
צ'לסי ניפצה לי את כל החלומות. במשחק מגעיל, מתבנקר ומפוחד, היא השיגה על חשבוננו ניצחון שכ"כ לא הגיע לה, ובטח שלא התואר שקטפה.
ברגעים אחדים את החיוך החליף עצב גדול, את השמחה החליף כאב שהגיע בעקבות המראות של צ'אבי יושב על הדשא, מסי עם הראש בתוך החולצה ואינייסטה בוהה עמוק באדמה ואת זר יום-ההולדת החליף צעיף ספוג דמעות שהסתיר את הפנים וגרם לעשרות הולנדים לגשת, לחבק ולהבטיח ש"לא נורא, יש את שנה הבאה".
אז שנה הבאה הגיעה, שוב יום הולדת, שוב חו"ל ושוב חצי הגמר נוחת ביום בו הגחתי לעולם. אבל השנה הייתי מעדיפה שלא.
בכל המשחקים האמנתי, בעיקר בשלבים האחרונים. אחרי משחק הבית של מילאן בסן-סירו, קיבלתי עשרות טלפונים והודעות שזהו, תם עידן ברסה, הם עפים בשמינית. לא יודעת מאיפה שאבתי את הכוחות והאמונה השלמה והאמיתית ששכנה בתוכי, כשהוצאתי את המילים האלו מפי: "תהיה רמונטדה, ברסה עולה, מוכנה להתערב על כל איבר בגוף." והיא אכן לא אכזבה, מילאן פגשה בקאמפ-נואו בברסה אחרת, ברסה שאנחנו מכירים, ברסה האמיתית. וגם כשפריז הגיעה לבקר, ההרגשה הייתה אותה הרגשה, למרות שהגומלין נגמר בתיקו והמשחק היה רווי התקפי לב וניידת שח"ל הייתה בהיכון להגיע כל רגע למטה האוהדים, ידעתי שבסוף עוד נשיר כל הדרך אל חצי הגמר.
אבל אז הגיעה ההגרלה. אני מטבעי בן-אדם שלא מאבד את האמון, בטח שלא באנשים שאני הכי אוהבת, אבל כשראיתי 'באיירן' בפתק, פתאום הריח של הסוף היה חזק מאי פעם והכנתי את עצמי גם לאופציה אחרת, אופציה בה לא ניקח חלק בגמר, אופציה שלא באה בחשבון בשום שלב בצ'מפיונס.
הפעם ארזתי לאיטליה, היה יום הולדת נפלא, אבל שוב ברצלונה תכננה לי חגיגה קצת אחרת. עם כל ההכנות והניסיונות להבין שבאיירן מינכן היא כרגע הקבוצה החזקה ביותר באירופה, וזה בכלל לא נורא להפסיד לה בחצי גמר (בטח שלא נורא כמו להפסיד לבונקרצ'לסי), לא הייתי מוכנה לאוהדים האיטלקים שארבו לי בכל פינה ושאגו בכל גול של הגרמנים, ולא הייתי מוכנה לכזו תבוסה. לתוצאה המביכה, שאני רגילה לראות רק מהצד השני של המטבע, הפעם הייתה משמעות שונה לחלוטין.
בלית ברירה חיכיתי לגומלין, ושם לא חיכתה לי בשורה משמחת יותר. ברצלונה בהרכב שני, מלאת פצועי מלחמה, יוצאת לדשא ושוב מקבלת בראש.
הפעם תגובתי הייתה שונה, למזלי הכנתי את עצמי לכוויה, אמנם לא בדרגה כזו גבוהה, אבל ידעתי שיהיה שורף. בשעה כזו נמדדים האוהדים, ואני לא יודעת מה היה לי יותר קשה – לקרוא את תגובת האוהדים שהשמיצו את טיטו ושחקניו, או לשמוע את קריאות השמחה לאיד של כל שונאי ברסה שיצאו מהחורים, שכרגיל חזרו להספיד אותה.
זה כואב, זה עוד יכאב, אבל בסוף, בחגיגות האליפות זה ישתחרר. האכזבה קיימת, אבל האהבה התחזקה. ברגעים האלה אני אוהבת את ברסה יותר, קבוצה אנושית שיודעת גם להפסיד בכבוד ולהחמיא לעומדת מולה, ויש על מה.
מגיע לבאיירן מינכן להגיע לגמר אם לא גם לקטוף את התואר, מגיע לנו לקחת לפחות אליפות ולהתחיל לעשות חושבים לקראת שנה הבאה, מגיע לי יום הולדת אחד שקט ומגיע לפפ קבוצה כזו ענקית בהמשך הקריירה שלו.
ברסה, את תמיד בלב – בכל מצב, כל תוצאה וכל רגע. ועכשיו יותר מתמיד, הלב כחול אדום.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
