ערן זהבי לא אשם, אבל הוא חלק מהבעיה (טל אראיה)

אירועי הדרבי עדיין מהדהדים לכולנו בראש. האלימות בישראל נמצאת בכל פינה, וקיבלנו הוכחה חזקה לכך מחוץ לבתי המשפט עם קטטה המונית. ערן זהבי ענה היום במסיבת עיתונאים בפעם הראשונה, אך עדיין דבר אחד מהדהד לי בראש – החשדות כנגד קרלוס גארסיה ושורה אובארוב.

ראשית כל אסביר משהו לזהבי. ערן תבין, תנועת ה"פיו פיו" היא לא דבר מאיים כנגד הקהל של מכבי פ"ת או אפילו קפריסין, אך הכל עניין של הקשר. אתה מסכים איתי שאם אתה עושה את התנועה הזאת בדרבי יש לה מטען שונה? תנועת אקדחים לכיוון קהל קבוצתך לשעבר ועוד בדרבי כשאתה בצד השני שלו היא התגרות. המשמעות שמאחורי אקדחים היא התגרות בתוך המלחמה בין המועדונים. אני יכול לעשות תנועה מגונה לכיוון חברי בתור בדיחה, זה ייגמר בצחוק, אך תנועה מגונה כלפי אוייבי או יריבי תגרור למלחמה – יש הבדל! ישנם יהודים שבסך הכל מטיילים בהר הבית וכבר יש שם בלאגן, לא אקדחים ולא כלום, סך הכל סיור בהר, ההקשר לעיתים יותר חשוב מהפעולה – תלמד שיעור משלומי ארבייטמן.

אני לא מצדיק את האוהד והופך אותך לאשם חלילה, אני פונה אלייך עם קול ההגיון בלי שום קשר למעשה המטורף שלו. תנסה לחשוב על זה כך – אני יכול להרים שלט עם מגן דויד עכשיו באמצע הרחוב, מעשה די סביר ולא מעניין שאולי יפרשו אותו בכך שאני מעודד הנחת תפילין, אך אם ארים את אותו השלט בסביבת הר הבית עכשיו, האם זה יתפרש אותו הדבר? אחרי שאתה כובש גול לך תכוון אקדחים אל הקהל שלך, אל תתעסק בקהל היריבה, בטח שלא בדרבי ובטח שלא אם היית שחקן עבר שם.

ועכשיו לדבר האמיתי – אנשי מכבי ת"א. עבורי הסתה או קריאה לאלימות היא דבר חמור לא פחות מאשר תקיפה, ובמקרים מסוימים אף חמורה יותר. שמעתי באמצעי התקשורת את עורך דינם של הפועל ת"א שטען להגנתו שהפועל לא יכולה לשלוט בפעולה של כל יחיד ביציעים, טענה שאני מקבל בחלקה, אבל טענה עם הגיון כלשהו. אך חשוב להבין שיש הבדל בין פעולה של יחיד ביציע לבין פעולה של אנשי המועדון כקריאה להסתה לכיוון היציע.

אם עד עכשיו לא הבנתם אז אסביר את זה כך – אם ההאשמות כנגד אוברוב וגארסיה נכונות, מדובר במעשה לא פחות חמור מאשר המעשה של האוהד. לא הגיוני שאיש צוות ושחקן הרכב ילבו את האש, לא הגיוני בכלל! על מעשה של יחיד ביציע לעיתים אולי אין שליטה, אך על אנשי סגל כן יש שליטה! הם אנשי מערכת ואנשי ספורט, הם צריכים לכבד את החוקה ולא לקחת את החוק לידיים. אם בסופו של דבר יתברר כי שניהם או לפחות אחד מהם אכן אשם בחשדות יהיה מדובר בהסתה, ועל דברים כאלה למכבי ת"א כן יש אחריות, בכל זאת אלה אנשי המערכת שלה.

את כל מה שאני כותב כרגע אני כותב נקודתית בלי קשר כבר למה שכתבתי מקודם על מכלול האשמים, ועל העונשים הקולקטיביים והאינדיבידואליים שצריכים להנקט שם. חשוב לי להסביר – יש הבדל בין פעולת אוהדים עצמאית לבין פעולת אוהדים שמתחילה מצד המועדון. מה נשמע לכם חמור יותר – שאוהדי בית"ר יקללו שחקן מוסלמי או שמנכ"ל בית"ר יקרא לקהל לקלל שחקן מוסלמי?

על דבר אחד הסכמתי איתך ערן – דין שחקן כדין שופט. לא הגיוני שכאשר נזרק משהו כנגד כוון המשחק מופסק, אך כאשר שחקן מותקף פיזית המשחק ממשיך. יש לנהוג ביד קשה כנגד אלימות שכזאת, ובנוסף גם כנגד קריאות גזעניות במגרשים, כי הן ההתחלה לכל זה. למעוניינים שבגישה המחאתית כנגד הגזענות אפשר לראות סרטונים של סמואל אטו, כאשר קוראים קריאות גזעניות נגדו הוא מסרב לשחק, ובצדק!

ערן זהבי לא ידע מה יש לאותו אוהד בכיס ופחד שיש לו דוקרן כלשהו, אך האם גארסיה ואוברוב ידעו מה יש לאותם אוהדים בכיסים? האם הם ידעו כיצד אותם חוליגנים יפרשו את המסר שלהם? הרי הם גרמו לאיש אבטחה לאבד את ההכרה על הדרך ואם לא היו עוצרים אותם אי אפשר לדעת מה היה קורה.  אם הם היו ממשיכים ושולפים דוקרן כלשהו מי היה עומד מאחוריהם? איפה הייתה האחריות המשפטית של שורה וגארסיה אם אותם אוהדים היו רוצחים מישהו? הדיינים חייבים לתת על כך את הדעת.

אנשי מכבי ת"א לקחו את החוק לידיים(לכאורה), קראו לאנשים לרדת מהיציעים ולפוצץ את המשחק, זה חמור לא פחות, מכבי לא יכולה להתנער מהדברים האלה. ישנם רבים אשר מסיתים לאלימות שנים אך אינם מבצעים אותה פיזית, הם שותפים לפשע ואף לעיתים אלה שמנהלים אותו. אם הדבר יתברר כנכון חייבים להעניש את המעורבים בו: אוברוב, גארסיה ומכבי ת"א.  ועדיין לא הזכרתי את התנהגותו האלימה של טל בן-חיים לאורך כל המשחק ואף במשחקים קודמים.

 

'מני תעשה דאבור': הסטנדאפיסט מני עוזרי מחקה את שחקני מכבי תל אביב

הסטנדאפיסט מני עוזרי, משעשע את אוהדי מכבי תל אביב בשער 7 כשהוא מחקה שחקנים של מכבי תל אביב.

יורו דיסני: יורו עד גיל 21 הוא טורניר שלא מעניין את האוהד הממוצע (דעה)

ניסיתי, אבל זה פשוט לא הלך. יורו עד גיל 21 הוא מפעל שלא מעניין את האוהד הממוצע ואם האליפות הנוכחית לא הייתה מתקיימת בארץ הסיפור היה דומה. כל זאת בהנחה שכמעט כמו תמיד נבחרת ישראל לא תעפיל לטורניר.

את אנגליה דווקא סיקרן אותי לראות, היו שם כמה שמות שכן הכרתי בניגוד לשאר הנבחרות. בסופו של דבר, המשחק המשמים על הכדורים הארוכים וכח בהנחיית סטוארט פירס גרמו לי לשעמום טוטאלי. האיטלקים ששיחקו מולם היו יותר יצירתיים אבל עדיין לא החליפו את העייפות של יום שלם בערנות ועניין. המעט שראיתי מהולנד מול גרמניה היה טוב, מבחינת שערים אך לא מבחינת רמת המשחק. על המחצית השנייה ויתרתי. אם תשאלו אותי, אין לי מושג מי בכלל זכתה ביורו הקודם ובזה שלפניו.

אבי לוזון הגביר את הליקוקים שלו למישל פלאטיני כדי להביא את הטורניר הלא מושך הזה לארץ. מאז הוא מנסה למכור לנו בלופים על היוקרתיות שלו וכשהימים לפתיחה התקרבו התקשורת נסחפה אחריו בשקר. האצטדיונים הקטנים בבלומפילד ונתניה אפילו לא התמלאו ובאירופה לא ישבו מיליוני צופים וכססו ציפורניים מול המשחקים. רוב שחקני הסגל בנבחרות יהפכו לשחקנים בינוניים וייעלמו מהרדאר. חלק מהם נתנו עונה חלשה מאוד אבל עדיין פותחים בהרכב ביורו. זה בעצם אומר הכל. בכלל, על איזה שחקן בן 21 אפשר לומר שהוא מככב או מוביל קבוצת בוגרים? כדורגלן ממוצע מגיע לשיא בגיל 25-30. רק אז אפשר לדעת כמה הוא שווה ואם הוא מתאים לרמות הגבוהות ביותר.

ואם כבר לוזון כל כך מדושן עונג ונהנה להחמיא לעצמו על הקלוז אפ שסידר לבן משפחתו, שישים לב לפאשלות הארגוניות. בנתניה יש בלאגן עם הכניסה והיציאה מהאצטדיון מאז הוא התחיל "לפעול". התחבורה הציבורית לשם ומשם היא עלובה. גם לבלומפילד זה לא תענוג להגיע, בין אם זה ברגל או  אוטובוס\רכבת\מרכבה. בטדי משחקים, אבל יש בלאגן עם הטפסים וקצב הבנייה. בסך הכול יש ארבעה אצטדיונים שמארחים משחקים, כל כך קשה שיעבדו כמו שצריך? ברגע שתגמר האליפות אנשים ישכחו ממנה וממדינת ישראל, כמו שקרה עם אוקראינה ופולין אחרי היורו (האמיתי, לא הקייטנה).

אבי לוזון הוא כמו המאמן הממוצע בליגת העל שכשהקבוצה שלו נכשלת הוא מאשים את השחקנים, השופט, הכיס הקטן של המועדון והפרסומות בערוץ 2. כשמצד שני הכול הולך יפה אז הוא לוקח את הקרדיט על עצמו.

באמצע השבוע התראיינה שרת התרבות והספורט לימור לבנת בתוכנית בוקר בטלוויזיה. היא דברה על היורו וחוסר הביטחון וההבנה שלה בלטו לאוזן ולעין. בפוליטיקה היא כן מבינה, עובדה שהיא שורדת שם הרבה שנים. אז אולי הגיע הזמן לעשות משהו בנידון ולעשות איזה תרגיל ללוזון, כזה שירחיק אותו מעמדת ההשפעה הגדולה שהוא מחזיק בה כיום?  לאוהדי הכדורגל בארץ חשוב יותר לראות ליגה ברמה, בלי שחיתות ועם מגרשים ראויים, יותר מיורו עלאק.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם


בין שמחה לפחד

הפועל תל אביבהייתי ביום שלישי שעבר באצטדיון בלומפילד, והאמת, שהגעתי שאנן. שלושה שערי חוץ, מול קבוצה שנראית חלשה מאיתנו, נראה כאילו אנחנו רק מגיעים בשביל לשמוע את ההמנון של ליגת האלופות, לשמוח קצת, וללכת הביתה. אבל המשחק הזה מראה את כל המהות של הפועל תל אביב.

שאוהד הפועל תל אביב נכנס בשער האצטדיון בשנה האחרונה, הוא בא בתחושה של, הנה זה בא, זה ייגמר. אחרי שנה כזאת גדולה, אחרי כזה כדורגל, וכזה אושר, שהתפוצץ בשער של המלך זהבי, עכשיו אנחנו רק מחכים לנפילה. מגיעים לכל משחק, ומחכים ששכטר יפצע, ורמוט יחזור להיות לא אפקטיבי, בן סהר יבין שהוא בהפועל תל אביב, ויחתוך חזרה לאספניול, ודאגלס דה סילבה (מעתה והלאה אתייחס אליו בשמו הפרטי – אלוהים) יבין שהוא כל כך לא בליגה הזאת. וגם אם כולם לא יבינו, אז זלצבורג תבקיע גול, תכניס אותנו ללחץ, ובדקה התשעים תגמור לנו את העונה האירופית בעצב ובכי, אלה התגובות היחידות שאנחנו מכירים.

אבל לא.

במקום הגול של זלצבורג, זהבי הבקיע, ולמרות ששיחקנו רע, ולמרות שהיה חשש, גם הפעם לא הגיעה הנפילה. ועכשיו, במקום לבוא, לסיים את זה מוקדם וללכת, משכנו את זה עד הסוף, והגול של ערן, רק עשה את השמחה לאמיתית, ולהרבה יותר גדולה ממה שהיה ניתן לצפות לפני המשחק.
כי ככה זה הפועל – אם זה לא קשה, לא משחקים. אנחנו לא מתרגשים מחמישייה מול אשקלון, אנחנו מתרגשים מגול שמבטיח לנו תיקו מול הפועל רעננה בדקה ה90, מתרגשים מהמתח, מהחששות. אז למרות שאני מניח ששבוע הבא נפסיד, וליגת האלופות תהיה קטסטרופה, ונסיים מתחת למכבי ונפסיד 3 דרבים העונה, כי ככה חונכתי, ראש למטה תמיד, אני אומר תודה, על מה שהיה לי עד עכשיו, ולא רוצה יותר, בואו נחזור לאפרוריות !

לטור לא מגעיל, לא קל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט