למרות מסע הרכש הלא מבוטל שלה ליברפול עושה הרושם מתקשה לחזור לחבורה המובילה. האם "קינג קני" והכבוד לו הוא זוכה ביציעי אנפילד אינה חלק ניכר מהבעיה של ליברפול במסעה חזרה לארבע הגדולות? עוד עונה ללא כרטיס לליגת האלופות תהווה אכזבה עצומה לקהל העוטף של המועדון האדום מגדות המרסיסייד.
בשיר האוהדים המפורסם של אוהדי ליברפול "The Fields Of Anfield Road" זוכה קני דלגליש לאזכור המדגיש את היותו המלך הבלתי מעורער של אותה תקופה זוהרת בשנות ה-80. חלפו מאז כמעט שני עשורים וחצי וליברפול כבר מזמן לא מועדון אוגר תארים שאת המושג "קינג קני" יוכל להחליף שם אחר.
נכון, עברו שם איאן ראש, רובי פאולר, סטיב מקמנמן וגם סטיבי ג'רארד, אך אף אחד מהם לא הצליח לזכות לכבוד המלכות לו זוכה דלגליש עד היום למעשה. ליברפול ממשיכה לחפש את הדרך לפרוץ את מחסום האליפות הנאבדת ובשנים האחרונות התופעה אף החריפה מאחר ואינה נמנית על החבורה המובילה ואת משחקי ליגת האלופות היא רואה על מסכי הטלוויזיה.
הוד מלכותו
לאחר פתיחת עונת קטסטרופלית אשתקד תחת שרביטו של רוי הודג'סון, שלא החזיק זמן רב בתפקיד, חזר דלגליש לכיסא המאמן וביציעי אנפילד קיוו כי יחזיר עטרה ליושנה. פתיחת העונה החלשה הייתה לו לרועץ לבסוף, ולמרות הצטרפותם של מספר שחקנים לא מבוטל כבר אשתקד, זה לא הספיק אפילו להתברגות במקום שיוביל לאירופה, זאת למרות ניצחונות נאים ותצוגות כדורגל נחמדות מידי פעם. מעל הכל היה נדמה כי אם דלגליש יקבל את הקבוצה מתחילת העונה בנוסף לגיבוי כספי נכבד, הוא בהחלט יכול להחזיר את ליברפול הגדולה לפחות לארבע הגדולות של הפרמייר ליג.
דלגליש החליט לתת משנה תוקף לשחקנים צעירים כמו ג'ון פלאנגן, ג'י ספירינג ומרטין קלי. בעוד לגבי פלאנגן הדעות חלוקות אם הוא מתאים למועדון בדמות ליברפול, דלגליש ידע מה הוא עושה כאשר הרוויח את מרטין קלי כמגן הימני לשנים הבאות, וגם את ספירינג הקטן הוא הפיק למעיין פיטבול במרכז המגרש. גם הפקדת המפתחות של הקישור בידי לוקאס לייבה וראול מיירלש (שחקן העונה של האוהדים בעונה החולפת), חתומה על שמו של דלגליש.
לאחר תחילת דרך מבריקה יחסית איבד דלגליש מכוחו בכמה מהמהלכים הללו, כשמכל אותם שחקנים שפרחו אשתקד, היחיד שעוד שווה אזכור הוא מרטין קלי המשתבח.
מיירלש את לוקאס כמשל
חלק מהכשלון של קינג קני מתחיל עם הפיכתו של לוקאס לברומוטר בקישור של ליברפול. לייבה אמנם הפך לשחקן הרכב בנבחרת ברזיל, אך היותו השחקן שאמור להיות האיש בעמדת ה-50-50 ההכרחית בכדורגל העולמי של ימינו, לא גרמה לה לנסוק וללוקאס עצמו לשיפור המיוחל. מדובר בשחקן חלש פיזית, ללא בעיטה מרחוק ולא כזה שאמור להניע קישור שלם. את מיירלש הנפלא בחר דלגליש לאבד העונה לטובת צ'לסי זאת לאחר שהעמיס על הקישור את צ'ארלי אדם וג'ורדן הנדרסון, דבר שגם כן אינו ברור בייחוד לאור יכולתו של הפורטוגלי.
וכשדלגליש בוחר לאבד את כוחו המרכזי בקישור לטובת רכישות נחמדות, אך לא מבריקות כמו אדם והנדרסון (שעלה 14 מיליון ליש"ט) כבר אז אפשר להבין כי ראייתו כמאמן פגומה משהו. הנדרסון אולי רכש טוב לעתיד, אבל מדוע להביא את אדם כשיש לך ביד שחקן נהדר כמיירלש שרק משווע להתקדם?
אז אמנם את צד שמאל הוא חיזק סוף סוף כאשר חוסה אנריקה וסטיוארט דאונינג מופקדים עליו למספר שנים לא מבוטלות כעת, אך ללא מרכז שדה חזק ובשיטת משחק בה תפקידו של לוקאס הוא כל כך מרכזי, לא בטוח שהוא האיש להסתמך עליו כמי שיעלה את הקבוצה על דרך המלך.
מחסור במבקיעים
נקודה נוספת בה דלגליש טעה היא חוסר ההבנה כי על ליברפול לשחק בכל משחק עם שני שחקני התקפה. רבות הביקורות על רכישתו היקרה והלא מוצדקת של אנדי קארול, אך כאשר בכל משחק הוא נתון בין ספסל להרכב, לא בטוח שכך הוא יקבל את הבטחון הנדרש ויחבור ללואיס סוארס במטרה לפרוץ את הסכר במשחקים בהם מתקשה ליברפול.
הבעיה מאשתקד של מחסור בהבקעות נתנה אותותיה בייחוד נגד הקטנות, אך גם העונה הסיפור חוזר על עצמו כאשר גם במשחק התיקו נגד מנצ'סטר יונייטד, ליברפול הרבתה להחמיץ.
אם יוענק הביטחון לקארול אולי יהיה הוא האיש שיעזור לסוארס שלא להחמיץ כל כך הרבה ובכך לא יסתיימו משחקים בהפסדים מאכזבים לסטוק בחוץ או במשחקי תיקו ביתיים נגד סנדרלנד ונוריץ' הנחותות.
הכבוד לו זוכה דלגליש ביציעי אנפילד מובן, אך בעולם הכדורגל מקרים רבים של שחקני עבר שכיסא המאמן בקבוצתם האהובה גדול עליהם, ולא בטוח שבעניינו של דלגליש הסיפור שונה. התעקשות על שחקנים לא מתאימים, חוסר אמון בקארול דווקא לאחר שכבש בדרבי ב"גודיסון פארק" וחוסר הבנה מסוים של נקודות חשובות נוספות, עלולות להוביל את ליברפול למחוץ לארבע הגדולות גם בעונה בה ארסנל יורדת מנכסיה. חוסר איפוס מהיר, ועוד עונה תרד לטמיון למרות השקעה מרובה, ואז לא בטוח שדלגליש ימשיך להיות הקינג של הקופ.
