היום בבוקר קראתי בבלוג העין השביעית טור מצוין של שלמה מן על סגירת מוסף הספורט של עיתון הארץ. אני חייב להודות שאני לא מנוי לעיתון הארץ, ולא תמיד יוצא לי לקרוא את מוסף הספורט שלו, אבל נתקלתי בו יותר מפעם אחת, והידיעה על סגירתו העציבה, וגם הרגיזה אותי. העיתון היחיד שעוד מכבד את המקצוע כנראה נכנע לתרבות הזנות הספורטיבית.

לפני מספר חודשים תמונת השער של מוסף הספורט של הארץ הייתה תמונה של שחקן הוקי מה – NHL, ובעמוד השני הייתה כתבה גדולה של 2 עמודים צבעוניים על אליפות העולם ברוגבי. בעמודים 6-7 היו מספר ידיעות קטנות על ליגת העל בכדורגל. חיוך נמרח על פני. הרגשתי שסוף סוף מצאתי את העיתון שלי, עיתון שמכבד ספורט, עיתון שכותב על מי שבאמת מגיע לו שיכתבו עליו. הרי שחקן כדורגל ישראלי לא משקיע, אז למה שיכתבו עליו? (דרך אגב, זו ההצעה שלי לשיפור הכדורגל הישראלי, הכל מתחיל מעיתונות הספורט בארץ, אבל על זה בטור אחר). עיתון שכותב על פוטבול, בייסבול, גולף, רוגבי, כדורעף, NBA, כדורסל מכללות ועוד הרבה ענפים שבעיתונים אחרים תמצאו שורה פה שורה שם.

אז נכון, הרוב יטענו שאת מי זה בכלל מעניין לקרוא על רוגבי? גולף? זה יותר משעמם מצפרות. כדורסל מכללות? הרמה יותר נמוכה מבדיחות של ישראל קטורזה. אז אני אומר לכם, תפתחו את הראש, ותגלו עולם ספורט עשיר ונפלא מחוץ לגבולות הכדורגל הישראלי, שאם נשווה אותו לשוקולד, היו צריכים להפעיל אזעקות במפעל ברגע שהוא היה עולה על פס הייצור מפחד לזיהום כלל סביבתי.

ומה עם אתרי הספורט באינטרנט?

אתר ספורט 5, עד לפני מספר שנים היה אתר לא רע, ידיעות טובות, טורים מעניינים, אומנם לא סיקר יותר מידי ענפי ספורט, והתמקד בעיקר בכדורגל ישראלי, קצת כדורסל ישראלי, וליגות כדורגל מאירופה. אבל האתר היה בנוי נכון, בלי יותר מדי פרסומות, בלי תמונות של ילדות בנות 16 חצי ערומות, ובלי קשקושים מיותרים. אבל תעוות הבצע תפסה גם את קברניטי האתר, וגם הם התחילו לשים תמונות של בחורות ערומות שהקשר שלהן לספורט קרוב כמו הדעות של ליברמן ואבו מאזן, או לחלופין, הם הפכו את האתר ללוח פרסומות, כאשר נראה כאילו מוסף סוף שבוע של ידיעות אחרונות הקיא על אתר ספורט 5 את הפרסומות שהוא לא היה מעוניין לפרסם במוסף גדוש הפרסומות שלו.

אתר ONE, יכולים לעשות קורס בהפיכת אייטם ספורטיבי לזונה שיווקית. תוכן שיווקי על ימין ועל שמאל (תוכלו לקרוא על כך בטור של שלמה מן), נערות חצי ערומות על המסך (זה אתר ספורט, לא?) רכילויות מחתונות של כדורגלנים כאלה ואחרים (זה לא אמור להיות אתר ספורט?!?) ועוד ביזיונות עיתונאיות אחרות.

במקרה יצא לי לשמוע את תכנית הספורט של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' (יש לי מד אינטליגנציה מחובר למסך של הלפטופ, ברגע שהדלקתי את התכנית דרך המחשב, הוא יצא החוצה, בעט לי בראש, ושאל אותי אם גם אני אוהב מיגרנות). יובל נעים עלה לשידור, אני חושב שהוא אמר 3 מילים, אולי 5. בסוף הם העלו בחור בשם אבי עבודי (אני חושב שאני כותב את שמו נכון), עבודי אמר שהיה סוכנו של ליאור אליהו, יכול להיות, אין לי מושג. אבל על מה הם דיברו? על הפאב החדש שהוא פתח ברחוב הארבעה, ועל עסק הפלאפונים החדש שלו (זו לא אמורה להיות פאקין תכנית ספורט?!?!?)

בקיצור, אני חושב שאתם מבינים את כאבי. אין עיתונות ספורט בארץ. כותבים על מי שלא מגיע לו, מהללים שחקנים שלא עשו כלום, חוץ מאולי לעשות move חדש על רצפת הריקודים של הגלינה. מעלים לשידור כל מיני עסקנים מפוקפקים שמפרסמים עסקים עוד יותר מפוקפקים. לי נמאס, ולכם? אהה, ועוד משהו, בחורות ערומות זה כולירע ! תפסיקו לפרסם ילדות בבגדי ים…זה מביך ולא נעים

השביתה ב- NBA מתחילה לתת אותותיה. הליגה הטורקית, הספרדית, האיטלקית והרוסית מתחילות לשאוב אליהם שחקנים שבוחרים לא להמתין להחלטה של דיוויד סטרן וחבריו. אמארה מצייץ בכיוון "נוקיה", אז אולי במקום "יורוליג" המפעל יקרא בעונה הבאה "גלובאליג"?

שחקנים שבוחרים לממש את הפוטנציאל במקום אחר ברחבי הגלובוס, כאלו שלא ממש הצליחו להטביע חותם בליגה הטובה בעולם, ורוצים בכל זאת לנסות להשתבח. אלו שסומנו כפוטנציאל דראפט לא ממומש ומוצאים עצמם מתאימים לסגנון המשחק האירופי.

והנה השביתה באוויר ותותחי על כבדים כבר מכוונים לאירופה. דרון וויליאמס, אחד הגארדים הטובים בעולם, מצהיר כי הוא יגיע לבשיקטאש בטורקיה, במידה ואכן תתקיים השביתה. אמארה מצידו מנסה להתקרב עוד יותר ליהדות ומשתף את הציבור ברחשי ליבו. הרי מה אכפת להם להרוויח עוד כמה מיליוני דולרים במקום לשבת בבית?

טורקיה

הליגה הטורקית אמנם נחשבת עתירה בכסף, אך כזו שמעולם לא הוציאה קבוצה שזכתה במפעל היורוליג. הנציגה האחרונה שהגיעה מהליגה הזו למעמד הפיינל-פור האירופאי הייתה אפס פילזן, באותה עונת "סופרוליג" הזויה בה זכתה מכבי תל אביב לפני קצת יותר מעשר שנים.

הימים של אפס פילזן עם פטר נאומוסקי האגדי, כקבוצה הבכירה בכדורסל הטורקי חלפו להן. אולקר אוחדה לה עם פנרבחצ'ה העשירה, כשעזיז ילידרים, אותם הבעלים של קבוצת הכדורגל, מממן גם את מועדון הכדורסל המאוחד שנקרא פנרבחצ'ה-אולקר. נבן ספאחיה מיודענו, הוא האיש על הקווים של האלופה המכהנת זו שניצחה את היריבה הגדולה גלטאסראיי בסדרת הגמר 2-4.

הליגה המקומית לצד השבחת הכישרונות המקומיים דוגמת קארם טונצ'רי, עומאר אונאן, ועוזר סבהר, משמשת בעיקר חממה ליוצאי יוגוסלביה לשעבר. מקדונים, קרואטים, סרבים, כולם מקבלים את המוקד להובלת קבוצות הליגה המקומית.

כשהכוכבים הגדולים באמת של הטורקים, הידו טורקוגלו, עומאר אסיק, סמיח ארדן, מחמט אוקור וכנראה שבעתיד הקרוב גם אנס קאנטר, מפנים את המקום ומוצאים עצמם ברחבי אמריקה, תופסים שחקני הבלקן ומזרח אירופה את מרכז הבמה.

והנה פליטי השביתה עשויים עתה לשנות את המצב. לצד הניסיון הכושל של בשיקטאש עם אלן אייברסון שלא ממש הטביע חותם במדי "הנשרים השחורים" מאיסטנבול, ולמעשה שיחק פחות מעשרה משחקים במדי הקבוצה, מנסים קברניטי הקבוצה מגדות הבוספרוס להמריא מחדש.

משכורות העתק שמסוגל ילדירים דמירונן לשלם, עתידות להביא לקבוצה של המאמן המצוין, ארגין עתמאן, את דרון וויליאמס, שרק בעונת אשתקד היה מעורב בטרייד גדול לכסף של ניו ג'רזי ומיכאיל פרוחורוב.

וויליאמס שמציג בקריירת ה-NBA שלו ממוצעים נהדרים של 17.2 נק', יצטרף לטורקים כמובן רק במידה שהשביתה תתקיים. מי שעשויי להגיע בכל מקרה לשורות השחורים לבנים גם אם השביתה לא תתקיים,  הוא הסנטר הגאורגי, זאזה פאצ'וליה, שמשחק גם הוא שנים ארוכות בליגה הטובה בעולם, ולמעשה בשש העונות האחרונות היה לסנטר המחליף של ההוקס מאטלנטה.
בבשיקטאש לא מסתפקים בשניהם, ועתמאן כבר הצהיר על המטרה הבאה, אחד בשם קובי בראיינט, מכירים? אך ספק אם זה יגיע, ואולי יעדיף לממש את אחוזי הבעלות שלו במילאנו שבאיטליה.

גלאטסראיי, סגנית האלופה, מצרפת גם היא פליט NBA, הליטאי, דאריוס סונגליה, שבוחר לסיים את הקריירה קרוב יותר לבית. סונגליה גם הוא עם עבר של שמונה עונות ב-NBA, אך כבר בן 33, ומעדיף להיות שחקן מוביל מאשר עוד אחד משלים בפילדלפיה.

אמנם האלופה פנר-אולקר של ספאחיה עדיין לא הודיעה על צירוף שם בכיר מארצו של הדוד סם, אך היא נהנית מהכישרון של רוקו אוקיץ' ובויאן בוגדאנוביץ' המצוינים.

יהיה מעניין באיסטנבול בעונה הבאה, וכשהשוק באיסטנבול יצרף שמות מפוצצים, שאר קבוצות הליגה יחכו לפירורים שגם הם משובחים ביותר.

איטליה

בעוד ארמאני מילאנו מנסה להוות אלטרנטיבה להגמוניה של סיינה, ומצרפת שורת תותחים בקנה מידה אירופאי כעומאר קוק, דייויד הוקינס, אנטוניס פוציס וכנראה גם יואניס בורוסיס, בנטון טרביזו מתחזקת בגל מקל ובמידה ותהיה שביתה צפויה לקבל לעונה נוספת את בחירת הדראפט של יוסטון, ואחד מטובי שחקניה אשתקד, דונאטס מוטיונאס, הליטאי, השליטה מסיינה מתחזקת בפליטי NBA במטרה לשמור על סטטוס-קוו.

דחואן סאמרס, שנבחר באותו הדראפט של עומרי כספי, ב-2009, אך מעט אחריו במקום ה-35, מגיע בכדי לנסות ולהגשים את הפוטנציאל שחזו לו מימי הקולג' בגורג'טאון. סאמרס שבאירופה יוכל לתת מענה גם לעמדות הפנים, לא ממש הצליח להרשים במדי דטרויט פיסטונס המתפוררת, ודווקא במדי הירוקים הוא יוכל להתחיל ולהפציץ. הקו הקידמי של סיינה יקבל גם את דיוויד אנדרסן, הסנטר האוסטרלי ממוצא דני, שחוזר לקדנציה נוספת בקבוצה לאחר שנתיים בהם שיחק במדי ה"הורנטס" מניו אורלינס.

למילאנו קלף חזק באמתחתה, ואם וכאשר תצא השביתה לפועל, אחד מבעלי המניות שלה הוא לא אחר מאשר קובי בראיינט, וזה צפוי לבחור להצטרף לחבורה הנבנית של סקאריולו, ואולי למשוך אחריו עוד כמה חברים עם שם מפוצץ.

למרות שלעת עתה נראה כי ההגמוניה תישמר, גם במילאנו, טרביזו בעלת השאיפות עם דג'ורג'ביץ' ואבלינו, לא אמרו נואש במטרה להכניס קצת פלפל לפסטה.

ספרד

הליגה הטובה באירופה, ולימים של שביתה ב-NBA גם הטובה בעולם כנראה, מתחזקת כבכל קיץ. העונה הבאה צפויה למשוך חזרה הביתה את הספרדים שמככבים באמריקה, וליצור בהחלט ליגה איכותית ביותר.

הליגה שהביאה לעולם את האחים גאסול, רודי פרננדס, חואן קרלוס נאברו, ריקי רוביו ואחרים, והשביחה סנסציות אפריקאיות דוגמת סרג' איבקה, כריסטיאן איאנגה, ולאחרונה גם ביסמאק ביומבו האלמוני, צפויה להנות מנהירה בכיוון ההפוך.

ברצלונה צפויה לקבל לפחות את פאו גאסול שכבר הצהיר כי בארסה היא האופציה הריאלית מבחינתו בעידן של שביתה. כמובן שגם ריקי רוביו לא יממש את חוזהו במינסוטה, ויישאר לעוד עונה ב"פאלאו בלאוגרנה".

לסגל המצוין של צ'אבי פסקוואל שגם ככה מכיל את ארזם לורבק, חואן קרלוס נאברו שחזר הביתה לפני שלוש עונות, וקוסטה פרוביץ', הצטרף לאחרונה גם צ'אק איידסון, הגארד המצוין של מכבי ת"א, בחוזה של 4 מיליון דולר לשנתיים, וכשגארד אלופת ה-NBA, דאלאס מאבריקס, חואן חוסה באראה כבר מצהיר כי יבחר בברצלונה כאופציה חלופית, אפשר לסמן את בארסה כמועמדת עיקרית להשתלט גם על עולם הכדורסל האירופאי, בדומה לאחותה מהכדורגל.

במדריד מקווים כי תהיה שביתה מאחר והם צפויים להחתים את הגארד המצוין, רודי פרננדס, שלא מכבר הצטרף בטרייד לאותה דאלאס, אך יתכן כי יאלץ להמתין למימוש האתגר. פרננדס אמנם דחה את ההצעה הנדיבה על סך 4.35 מיליון דולרים שקיבל לאחרונה מה"בלאנקוס", אך אם תתקיים השביתה, הוא יצטרף לסרחיו יול בקו אחורי מרשים.

בילבאו, סגנית האלופה המפתיעה, החזירה בינתיים את ראול לופס מחימקי מוסקבה ומלאגה צירפה את הגארד סטפן מרקוביץ' מבנטון טרביזו, אך בעת שביתה גם ולנסיה וקאחה לבוראל ייכנסו לעניינים וייהנו מצירופי שחקנים מעניינים.

הליגה הספרדית, שאנו נחשפים לשידוריה בצ'רלטון, תרכז הרבה יותר חובבי כדורסל מבעבר, שיחפשו אלטרנטיבה ובשעות נוחות יותר לחסרון הצפייה ב-NBA.

רוסיה ושאר אירופה

צסק"א מוסקבה גם היא בונה מחדש אימפריה. המאמן הותיק יונאס קאזלאוסקאס, לשעבר מאמן נבחרות יוון וסין, בונה פרויקט שיחזיר את הרוסים לקדמת הבמה האירופית.

ננאד קרסטיץ' עשה את הדרך מבוסטון למוסקבה, לאחר שלא ממש הרשים במדיה, מאז הצטרף במסגרת הטרייד עם קנדריק פרקינס.
דאריוס לאברינוביץ', שזכה באליפות עם פנרבחצ'ה אולקר, מגיע בכדי לחבור לבני ארצו, המאמן קאזלאוסקאס והגארד שישקאוסקאס.
גם סאני בצ'ירוביץ' הסלובני מצטרף לאימפריה הרוסית, אך גולת הכותרת היא צירופו של הגארד הנהדר של אולימפיאקוס המתפרקת, מילוש תיאודושיץ'. הגארד בן ה-24, מצטרף בחוזה לשלוש עונות לאחר שהציג ממוצעים של 10.9 נק' ביורוליג אשתקד.

בעוד חימקי נפרדת מהמאמן סקאריולו ומראול לופס, וקאזאן שמצרפת את מרקוס וויליאמס, הגארד המצוין שעבר בממפיס וגולדן סטייט, צפויות לנסות ולצרף שחקני NBA כאלו ואחרים, מכוונת צסק"א לשליטה בלעדית בנוף הכדורסל הרוסי.

רק בחוסר הוודאות שכזה יכולה זאלגיריס קובנה מליטא, לצרף את סוני ווימס מטורנטו, הרי לא מדובר באחת מאריות היבשת.
בעוד ניקולאס באטום מפורטלנד צפוי לחזור למולדתו בצרפת לאחר שצוטט בתקשורת הצרפתית כמי שאינו רוצה לחכות שלושה חודשים בכדי לדעת מה עולה בגורלו, וכאשר הסרבי ולדימיר ראדמנוביץ' גם הוא שואף להבטיח את עתידו, צפוי הכדורסל האירופאי לקבל משב רוח מרעננן במיוחד בעונה הבאה.

דווקא ביוון, אחת מהליגות המשובחות באירופה, המשבר הכלכלי מונע מענקיות הכדורסל, אלופת היבשת, פאנתינייקוס, ויריבתה המושבעת, אולימפיאקוס, להתחזק בשחקנים פוטנציאלים, והן נאלצות לבקש משחקנים לקצץ במשכורות, ואלו שלא נענים מוצאים עצמם במחוזות אחרים.

נכון שמדובר בספקולציות, וימים יגידו אם השביתה תצא לפועל, אך לשחקני ה-NBA מתחיל להימאס מהסחבת. אמארה מצייץ בטוויטר ותוהה אם כדאי לו להגיע לתל אביב, ודווין וויד טוען כי משעמם לו והוא פנוי להצעות, הם מצפים לתשובות מהקומישנר, דיוויד סטרן, ובאם אלו לא יגיעו בקרוב, אל תופתעו לראות גם את דירק נוביצקי חוזר הביתה לאלבא ברלין. גלובאליג כבר אמרנו?

לטור המאני של ארמאני
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

דראפט 2011, שיערך מחר בלילה בניו ג'רזי, לא טומן בחובו הרבה שמות מרשימים. ערך האירופאים מקבל משנה משמעות, אבל בכל זאת ישנם כמה שמות שיכולים להפוך לרול פלייר משמעותי. הרי לא כולם התחילו כדריק רוז

הדראפט ההוא ב-2003 ממנו יצאו אחד אחרי השני אולסטארים היה כנראה יוצא דופן. לברון ג'יימס, דווין וויד, וכריס בוש מוצאים עצמם היום באותה קבוצה.
כרמלו אנתוני מנסה להעצים את החברים מה"תפוח הגדול", כריס קיימן הוא סנטר יעיל בקבוצה חלשה כמו הקליפרס, וקירק היינריך הוא פוינט גארד לגיטימי כמעט בכל קבוצת NBA.

תיקחו למשל את טיישון פרינס, בחירה מספר 23 בדראפט שנערך שנה קודם לכן, וכזה שהפך לרול פלייר מצוין במדי ה"פיסטונס" מדטרויט. גם אלו שנבחרו בדראפט של 2004 בזה אחר זה במקומות ה-24 עד ה-26 הפכו שחקנים משובחים עם השנים. דלונטה ווסט, מאפשר לריי אלן לנוח בלי לפחד שלא תהיינה נקודות לבוסטון, טוני אלן, הוא שר ההגנה של ממפיס, אחת מכוכבות הפלייאוף האחרון, וקווין מרטין, הוא אחד מצלפי השלשות של הליגה.

גם בדראפט 2011 לא מסומנים כוכבים גדולים כפי שסומן רוז ב-2008, אבל אלו שיבחרו יכולים בהחלט להיות תואמי ג'ון וול או ברנדון ג'נינגס, וזה בכלל לא רע. אז הנה כמה מהשמות שיעשו את הדראפט הקרוב

קיירי אירווינג
הפרשמן בן ה-18 של תיכון סט. פטריק צפוי להיבחר ראשון על ידי הקליבלנד קאבלירס. הוא צפוי גם להיות הרכז השלישי ברצף שזוכה לבחירה הראשונה בדראפט. בעוד רוז הפך סופרסטאר ענק, ג'ון וול שנבחר אשתקד במקום הראשון, עשה קולות מעניינים של מי שיהפך לכוכב, והמעמסה של קליבלנד תיפול עתה על אירווינג הצעיר. האם זהו המחליף של לברון? בטוח שלא, אבל כשהבחירה הרביעית צפויה להגיע גם כן לקאבס וכשלצידך מורה כבארון דיוויס, אין ספק שבאוהיו יבנו ויהנו בשנים הקרובות מחדש.

דריק וויליאמס
אם קליבלנד לא הייתה מקבלת את הבחירה הראשונה, סביר להניח שהפורוורד של אריזונה היה נבחר ראשון. עם נתוניו הפיזיים אי אפשר להתווכח, למרות שבליגה של הגדולים הוא צפוי לשחק בעמדת הסמול-פורוורד. שחקן מאוד מגוון, וגם חכם שצפוי לעזור ל"זאבים" ממינסוטה, ולהפוך אותם לקבוצה של יותר מאיש אחד. קווין לאב ממתין בציפייה

קמבה ווקר
הקומבו גארד, קמבה ווקר, שמגיע כאלוף מכללות עם קונטיקט וכשחקן עם ציפיות אדירות. ג'ים קלהון בטח הטמיע בו את היסודות בצורה הטובה ביותר. הוא נופל למקום שאמור להיות הולם עבורו. קבוצה צעירה ששואפת להיבנות נכון. דווין קייסי, מאמנה החדש של הטורונטו ראפטורס, יהיה לו בדיוק האיש הנכון במקום הנכון, וקמבה, יליד רובע ה"ברונקס" בניו יורק צפוי להיות אחת ההצלחות הגדולות של הדראפט הקרוב.

קליי תומפסון
עוד שחקן שמגיע למקום הנכון עבורו כנראה. השוטינג גארד שיכול גם לשחק כסמול-פורוורד במידת הצורך  מגיע אחרי צליפות רבות במדיה של מכללת וושינגטון. אם הכל ילך כשורה, מילווקי צפויה לחזור לעמדת הפלייאוף כאשר יהיו לה לצידו של תומפסון שחקנים מוכשרים כמו ג'נינגס, בוגוט ומייקל רד. תומפסון עצמו בהחלט יכול לפנטז על הרמות הגבוהות, ולא סתם הוא מקבל השוואות למרקו בלינלי, הקלעי האיטלקי.

ג'ימר פרדט
אחד הקלעים המרשימים בדראפט הנוכחי צפוי להיבחר קצת אחרי העשירייה הראשונה וזה רק בעקבות נחיתות פיזית. פרדט, בוגר מכללת "בריגהאם יאנג" הצנועה, יכול להיות עם השנים שם מבוקש כשחקן משלים וקלעי בחסד. לא סתם הוא מקבל מחמאות ללא הרף אילו מקווין דוראנט שצייץ בטוויטר האישי: " פרדט הוא הקלע הגדול בעולם". ימים יגידו אם דוראנט צדק, אבל ג'ימר, בן לנוצרי מורמוני ונוצריה קתולית צפוי להמשיך ולצלוף גם בליגה הטובה בעולם.

ביסמאק ביומבו
את המשחק שהביא לדאלאס את האליפות אתם בוודאי זוכרים, אז כנראה שגם את איאן מהאינמי הצרפתי שהיה אחד מהבולטים בו. ביומבו הקונגולזי, בסך הכל בן 18, וצפוי להיות גם כן ללוחם כמו אותו מהאינמי.
הוא אחת הסנסציות של הדראפט הקרוב, ומגיע כמעט ללא ניסיון, אבל אם פואנלברדה הספרדית נתנו בו אמון בגיל כה צעיר, גם בפילדלפיה, היכן שיש שיהיו לו יותר תנאים להשתבח, ביומבו עשוי להיות אחת התגליות של הדראפט הזה, ושמות כמו טרבור אריזה או טיישון פרינס הם כבר מזמן לא משהו זניח.

עוד כמה שמות מעניינים יהיו אנס קאנטר הטורקי המצוין שיבחר כנראה גבוה מאוד, כמו גם יאן וסלי הצ'כי העצום, מרקוס מוריס שיחזק את ג'ורדן ושארלוט כנראה, ומרקיף מוריס שיוסיף מחץ לאינדיאנה הנבנית, וכן כן, גם ג'רמי טיילר, שלא ממש הרשים בפסגת הכרמל, אבל לפסגות אחרות הוא כנראה יגיע.

הדראפט תמיד מושך עיניים בין אם הוא מרשים יותר או פחות. הטריידים שמגיעים בעקבותיו לא פחות מעניינים כמו גם הכישרונות שמתהווים בזכותו. ככה בונים שוויון ושומרים על איכות. איך אומרים, הלוואי עלינו.

לטור סיכום העונה ב – NBA
לטור אוקלנד רוצה אקשן
לטורים נוספים בקטגורית NBA
בחזרה לעמוד הבית – קליק אתר ספורט

עונה מפתיעה ורבת תהפוכות עברה ליגת ה-NBA בסיומה נוביצקי נכנס לספרי ההיסטוריה עם טבעת אליפות. דריק רוז הוביל את שיקגו לעונה מצוינת ומנוגדת לתחזיות, סן אנטוניו סיימה את המצבר מוקדם מידי, הלייקרס ובוסטון עברו שחיקה שהזיקה להם בפלייאוף, וגם מבט על עוד כמה נקודות לציון. זו הייתה עונת הNBA- 2011

לסיום כזה לא ציפה אף אחד. דירק נוביצקי וג'ייסון קיד קשישא, הצליחו להעניק למארק קיובן, היו"ר הצבעוני, את הטבעת הנכספת. לברון ג'יימס, דווין וויד וכריס בוש, ה"ביג 3" של מיאמי יאלצו לחכות לפחות עוד שנה, אך קבוצה שמעיפה את הלייקרס בסוויפ ראויה הרבה יותר מהם לתואר.

דריק רוז, ה-MVP של הליגה, הוליך את שיקגו לעונה נהדרת שגלשה אפילו מעבר לציפיות. לוס אנג'לס, בוסטון וסן אנטוניו קרסו דווקא ברגע האמת, ממפיס ואוקלהומה דאגו לספק נחת לאוהדיהם, והניקס יצטרכו כנראה יותר שחקנים מובילים בכדי להשתדרג קדימה.

לפעמים חלומות מתגשמים
מארק קיובן, ריק קרלייל, דירק נוביצקי, ג'ייסון קיד, ג'ייסון טרי, כל אלו הם כעת אלופי ה-NBA הגאים. בעונה הבאה הם יגיעו בראש מורם לכל מגרש בו ישחקו ויאמרו בגאווה, "אתם משחקים מול האלופה, תנו כבוד!". הבחורים של קיובן וקרלייל זכו באופן מוצדק בתואר.

הם הציגו חבורה לוחמת, מגובשת ונטולת אגו שזכתה בתואר בצדק, חלפה בסוויפ על פני הלוס אנג'לס לייקרס, האלופה היוצאת, וידעה להתחבר ברגעי ה"מאני-טיים". בקבוצה כזו גם שחקנים כמו בראיין קארדינל, איאן מהאינמי ופג'ה סטויאקוביץ' הופכים למשמעותיים ברגעי האמת.

דירק נוביצקי סוף סוף זכה בתואר שנתן חותמת על כך שמדובר באחד מגדולי הכדורסלנים אי פעם, ובטח באחד מבכירי כדורסלני אירופה בכל הזמנים. ה'"ג'רמנייטור" התעלה גם ברגעי מחלה, קלע סלים רבי משמעות, ולקח את החבורה מטקסס על הגב עד הסיום המרגש.

גם לריק קרלייל המאמן, ולבעלים מארק קיובן מגיעות מחמאות רבות על העקביות וחיבור החבורה הלוחמת הזו שגם ללא קארון באטלר ורודריג בבואה הצליחה לגעת בנחלה.

לא שבר, משבר
מה לא נאמר על לברון ג'יימס. מחד, הוא הושווה לגדול מכולם, מייקל ג'ורדן. מאידך, אחרי הכישלון של פרויקט ה"ביג 3" של מיאמי היט, נשפכו טונות של ביקורות על דרך ההתנהלות שלו, והבחירה בקיצור דרך כביכול. בסדרת הגמר לברון "נחנק" למרות שהוא לא ממש אוהב את הדבקת הסטיגמה הזו, והוכיח כי הוא עדיין בן אנוש שלא יכול להתנתק מההמולה סביב.

אריק ספולסטרה גם הוא נאבק במטען שלם של ציפיות, וידע ברגעים מביכים לחבר מחדש את שחקניו ולהביאם כמעט עד לבאר, השאלה היא אם בכל זאת פט ריילי יתן לו את היציבות הנדרשת בכדי לעשות שינויים מינוריים ולחזור מחוזקים יותר בעונה הבאה.

בעוד דווין וויד התגלה לבסוף כאיש הכי יציב באזור סאות' ביץ', גם סימן השאלה סביב כריס בוש יעסיק את ראשי מיאמי הקיץ.

להתראות, שלום – זה לא נגמר
הלייקרס הגיעו שבעים מידי לפלייאוף. עונה לא ממש יציבה עברה על החבורה מהסטייפלס סנטר וזאת כמובן ביחס לציפיות ולכישרון הטמון בה. ההתרסקות מול דאלאס בסוויפ המדהים הוציאה החוצה את כל הרפש.

פאו גאסול נהיה למוקד האש כאשר חשף אווירה לא ממש חברית בחדר ההלבשה של הקבוצה.גאסול הוא גם אחד ממאכזבי העונה, כאחד שיכל להפוך את איזור הצבע של הלייקרס לאימתני ביותר הוא הרבה לשמור דווקא על חוסר היציבות, כנראה שלשאנון בראון התשובות מדוע. קובי כרגיל נתן את התפוקה שלו, אך לא הצליח לסחוף אחריו את ארטסט, אודום וביינום שסבל מפציעות לאורך העונה. עכשיו מגיע מייק בראון בשביל לחבר את ההריסות ב"עיר המלאכים".

גם בבוסטון אוספים את השברים. דוק ריברס והחבורה בירוק חוו עונה די בינונית למרות ההגעה לחצי גמר הפלייאוף.
הטרייד בו הגיעו קרסטיץ' וג'ף גרין תמורת קנדריק פרקינס לא הוכיח עצמו, ואף גרם לדעיכה ביכולות הברומטר של הקבוצה, ראז'ון רונדו, שמאז ינואר ירד במספרים דווקא לאחר פתיחת עונה מדהימה. הסגל הוותיק עם גארנט, פירס ואלן נתן מספרים טובים, אך הגיל עושה את שלו והחומר שחוק, בשביל להוות גורם אמיתי צריך הרבה יותר מכך.

מצטיינים ונהנים…או שלא
שיקגו בעונת הבכורה של תום ת'יבודו כמאמן ראשי, הצליחה מעל ומעבר. מאמן ההגנה של הסלטיקס לשעבר, הוכיח למה הבולס בחרו בו לתפקיד ובנה חבורה צעירה, נטולת אגו שהשיגה את המאזן הטוב בליגה הסדירה. דריק רוז, ה-MVP של הליגה, נתן עונה של כוכב על, חדר, חילק, חטף וצלף ממוצעים אדירים שבצדק נתנו לו את התואר.

הצוות המסייע אמנם נתן גם הוא עונה שמעבר לציפיות, אך דריק לא יכול לבד, וכשבוזר בגדר נעלם, לא מספיקות רק הצליפות של לואל דנג כשמגיע ה"מאני טיים". בכל זאת בשיקגו יכולים לסמן "וי" ענק על העונה הזאת.

סן אנטוניו הייתה בעלת המאזן הטוב ביותר כמעט עד לסיום הליגה. הספרס לחצו על הגז כנראה מוקדם מידי והשחיקה בסגל הדליל של פופוביץ' הגיעה לשיאה בהדחה המפתיעה נגד המדורגת שמינית במערב, ממפיס. פארקר נאלץ להתמודד עם הפציעה של מאנו ג'ינובילי ולקחת עליו את הפיקוד, וכשטים דאנקן כבר לא בשיא, גם ג'ורג' היל, ריצ'ארד ג'פרסון, גארי ניל, ותיאגו ספליטר לא מספיקים.

נעים סביב הממוצע
בין הקבוצות שהיו לבסוף בחבורת הפלייאוף ראוי לציין את ממפיס, שעשתה עונה מדהימה בקנה המידה שלה. זאק רנדולף פרח וקטף, מארק גאסול נתן גוף ושאב, שיין באטייה שהגיע באמצע העונה הוסיף לשווי המשקל ואפילו או ג'יי מאיו המושמץ נתן פלייאוף לא רע שהוכיח כמה כשרון טמון בו. וכל זה בלי רודי גיי, הכוכב של הקבוצה שנותר פצוע במרבית שלבי העונה. אלביס פרסלי יכול להיות גאה ב"דובי הגריזלי" מעירו.

אוקלהומה עם ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט הגיעה עד לגמר המערב ונתנה עונה מעולה, למרות מאבק עיקש עם אותה חבורה מממפיס. את דוראנט כולם כבר סימנו כאחד מהאולסטארים של הליגה, והעונה הרכז ראסל ווסטברוק הצטרף אליו עם שדרוג יכולות ללא עוררין ותפוקה של ממוצעים נהדרים. גם סרג' איבקה, וג'יימס הארדן ראויים לציון בקבוצה של סקוט ברוקס, שעשויה להיות אחת מאריות הליגה בעתיד הקרוב.

אורלנדו נשענה יותר מידי על דוויט האוורד העצום, אך ממש לא הרשימה, פורטלנד הרוויחה את לאמרקוס אולדרידג' בעונה ענקית, אך הפציעות של ברנדון רוי הקטינו את העומק אצל החבורה מאורגון, דנבר נתנה פלייאוף סביר אחרי הטרייד עם הניקס שבעצמם חזרו לפלייאוף אחרי שנות היעדרות רבות, אך קיבלו בראש מבוסטון, והוכיחו כי גם עם אמארה סטודמאייר וכרמלו אנתוני בחיזוק בילאפס, האליפות עדיין רחוק מ"התפוח הגדול".

ניו אורלינס עם כריס פול שנתן פלייאוף אדיר, פילדלפיה עם כישרונות כג'רו הולידיי ואוון טרנר, אטלנטה עם ג'וש סמית', ג'ו ג'ונסון וג'ף טיג, ואינדיאנה שחזרה גם היא להופעה בבמה המרכזית עשו עונה טובה מאוד. הפייסרס הציגו קבוצה צעירה בראשות דני ג'ריינג'ר וטיילר הנסברו ואפשר לסמן אותם כמשהו מרענן לגמרי.

יוסטון, יוטה ופיניקס דעכו במערב, שארלוט של ג'ורדן הייתה על סף פלייאוף וראויה למחמאות, ו"הקאבס" מקליבלנד נאבקו בעידן שאחרי לברון, כל אלו גם כן שווים אזכור.

אי שם מעבר לקשת
שחקנים אחרים שראוי להזכיר את שמם העונה היו קווין לאב ממינסוטה שקבע שיא חדש במשחקים רצופים עם דאבל דאבל (נקודות וריבאונדים), בלייק גריפין שליהטט בהטבעות במדי הקליפרס שעשויים להיבנות כדבר מבטיח בשנים הקרובות, ג'ון וול, שנתן עונת רוקי טובה מאוד ויכול לקחת את הוויזארדס מבירת ארה"ב קדימה, וגם דרון וויליאמס שבחר בכסף הגדול של ניו ג'רזי והיה לאחד מהטריידים של העונה.

זה שיר פרידה
ולסיום פרידה משני ענקים. הראשון, פיל ג'קסון, המאמן המעוטר בהיסטוריה, עם 11 טבעות אליפות, האיש שבנה את שיקגו הגדולה של ג'ורדן, ואחר כך גם את שושלת הלייקרס עם קובי ושאקיל ראוי לכבוד גדול ומחליפו מייק בראון רק מייחל לרבע מההצלחה שלו.

והצלע השנייה או אולי הראשונה באותה "שושלת לייקרס" של פיל ג'קסון, שאקיל אוניל, ה"ביג מאן" שתלה את הנעליים אחרי 19 עונות. אחד מגדולי המשחק, שאב ריבאונדים, זכה באליפויות עם מיאמי והלייקרס ובתום עונה רוויות פציעות במדי ה"סלטיקס" מבוסטון החליט לומר שלום, וכיאה לשאקיל היה זה שלום מיוחד, באופן מבדר משהו.
שניהם יחסרו, שניהם היו חלק נכבד מההיסטוריה העשירה של ה-NBA, ושניהם ראויים לתודה גדולה על שזכינו לראות אותם על המרקע.

תמה לה עוד עונת NBA, עם הזיכרון הטרי של נוביצקי וטבעת האליפות נותר לנו רק טעם של עוד, רק שלא תהיה שביתה.

לטור אוקלנד רוצה אקשן
לטור סרט אמריקאי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

איך שפר מזלם של האמריקאים. איך כל פעם יוצא להם סיפור עם הפי אנד בסוף, זה פשוט בלתי נתפס. והיום היה סרט קולנוע שלם, לא איזה סרט טלוויזיה של הולמרק, אלא סרט עם נפילות, עליות, שיא, אנדרדוג, ורשע. ובסוף, כמו בכל סרט אמריקאי קלאסי וקיטשי, הטובים ניצחו.

כל ספורטאי וחובב ספורט שראה את סדרת גמר ה-NBA צריך לקחת ממנה הרבה גם להמשך…שלמרות העולם הקפיטליסטי, וספורט שריק מתוכן, אבל מלא בשיווק שלאט לאט תופס את מקומה של הרומנטיקה בספורט, לפעמים גם יש צדק. צדק בדרך, צדק בהיסטוריה.

היום עלו המאבס למשחק האחרון מול המכבי/גלקטיקוס/אולסטארס/מיאמי היט, והוכיחו לי שעוד יש סיפורים גדולים בדרך. דירק נוביצקי, השקט והסימפטי, שאי אפשר שלא לאהוב, ג'ייסון קיד, שבין 3 הגדולים בהיסטוריית המשחק בערך בכל קטגוריה שלא דורשת ממנו ללכת לסל, THE JET, ג'ייסון טרי, גמד שתמיד היה שחקן שישי, טייסון צ'נדלר הלא נחשק על ידי שום קבוצה בערך, וכמובן כוכבי הסדרה- ג'יי ג'יי בראה, ובריאן קרדינל, שני שחקנים שספק אם מ.כ הבקעה היו מחתימים, לוקחים אליפות על הראש של 3 כוכבי על, בלי רגשי נחיתות ובלי פחד.

זה היה ניצחון של בעל קבוצה מטורף, אבל שהלך עם הקבוצה שלו לאורך כל הדרך ולא שינה אחרי כישלונות באופן דרסטי, שהאמין בקבוצתיות, ובזה שאליפות צריכים לקחת עם קבוצה שאוהבת ומכירה את עצמה בצורה מושלמת, מול בעלים שמאמין שאם תיקח 3 שחקנים גדולים, ותצמיד אליהם חבורה של נגרים, בלי לעבור תהליך כקבוצה, תיקח אליפות. את הלקח הוא היה צריך ללמוד כבר מריאל מדריד , מכבי תל אביב, או מ.ס. אשדוד J

ובסופו של יום, זה הניצחון של קבוצה קטנה, אולי הכי חלשה ב-NBA, קבוצה שראתה איך ילד שהתאהבה בו עם השנים, גידלה ורוממה, ובסוף הוא זרק אותה בשביל החברה הכי כוסית בשכבה, והקבוצה הקטנה הזאת, קליבלנד שמה, מגלה שבסוף החברה הכוסית הזאת, היא סתם פיקציה, ושבסוף, אין מחיר לנאמנות בספורט, ומי שבחר לעשות את המעשה הכי לא אמריקאי שיש, וללכת עם הקבוצה המנצחת, ולא לנסות לנצח אותה, גילה שבסוף הוא מה שאמריקה הכי אוהבת לראות. רשע שמפסיד בסוף הסרט.

לטור אוקלנד רוצה אקשן
לטורים נוספים בקטגורית NBA
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מינויו של הפרשן המוערך ושחקן העבר, מארק ג'קסון, הוביל את אנשי אוקלנד ואוהדיה של גולדן סטייס ווריורס לתקוות חדשות. "אקשן" כפי שג'קסון מכונה, רוצה להוביל את המועדון חזרה לימי הפלייאוף העליזים

מארק ג'קסון, שכיכב בלא מעט קבוצות NBA, אך זכור בעיקר מימיו בניו-יורק ואינדיאנה, היה רכז עם עבר מפואר שהקנה לו מקום שלישי בחלוקת אסיסטים בכל הזמנים עם למעלה מעשרת אלפים כאלו, או בתרגום למספרים, 10,344.
ג'קסון, בן ה-46, לא יכול היה לסרב למשרה האימון שהוצעה לו לראשונה בחייו.

האיש שכיכב על המרקע בשנים האחרונות בעיקר כפרשן רשת ESPN, חוזר לנסות ולחלק אסיסטים מהקווים במטרה ששחקניו יקצרו את הפירות.
שני מיליון דולרים לעונה הוא ישלשל לכיסו בכדי להחזיר את ה"ווריורס" למעמד הפלייאוף ואפילו גבוה מכך, ולימים בהם כיכבו בקבוצה שחקנים כמו כריס וובר, כריס מאלין וטים הארדווי. ג'קסון אף הציב רף ציפיות גבוה כאשר אמר: "אני מצפה שגולדן סטייט ווריורס תגיע לפלייאוף בעונה הבאה", והוסיף כי גם אליפות הוא רואה באופק.

היו ימים
גולדן סטייט ווריורס נוסדה במקור בכלל בפילדלפיה, נדדה משם לסן-פרנסיסקו ומצאה לבסוף בית בעיר אוקלנד, קליפורניה. השם "גולדן סטייט", אמנם לא מכיל את שם העיר אוקלנד, אך כאחד מכינויה של מדינת קליפורניה וכעיר שממוקמת לה בין סן-דייגו לסן פרנסיסקו הקבוצה חייבת לשאוב רגעי תהילה.

החל מהיווסדות הקבוצה באוקלנד אי אז בשנות ה-70 הקבוצה נמנתה כחברה קבועה בפלייאוף הליגה, ואף זכתה באליפות באותם השנים כאשר הNBA- עוד חולק לפי אזורי החוף של ארה"ב. אחר כך הגיעה נסיגה מסוימת ביכולת, אך שחקני עבר מפוארים דוגמת רוברט פאריש, האגדה שהתממשה לה בבוסטון, הגארד אריק "סליפי" פלויד, ומיודענו, פרוויס שורט, לימים על הפרקט באוסישקין במדי האדומים, עזרו בבניית עתיד הקבוצה ויסודה כחברה ותיקה בליגה הטובה בעולם.

בשנות ה-80 המאוחרות ותחילת שנות ה-90 החלו באוקלנד לחוות מחדש את ניחוח התהילה. כריס מאלין, טים הארדויי, מיץ' ריצ'מונד, ולאחר מכן גם כריס וובר ולאטרל ספריוול, הובילו את דוני נלסון וחניכיו בחזרה אל הפלייאוף.

המפולת החלה עם מעבר הדירה, כלומר האולם הישן נהרס, וה"ווריורס" נאלצו לשחק את משחקי הבית בסן חוזה, דבר שהוליד עונות שחונות ממאבקים בצמרת החוף המערבי. עונות בנייה עם ג'ייסון ריצ'רדסון, טרוי מרפי ואפילו שאראס הולידו מקום בפלייאוף 2007, אך מאז לא זכו באוקלנד לראות צמרת מהי.

1,2,3 אקשן
מארק ג'קסון מקבל קבוצה מוכשרת וצמאה להצלחה. גארדים מעולים כמו מונטה אליס, לצד חומר גלם שאמור להתפרץ כמו סטפאן קארי המוכשר.
דורל רייט, שכיכב שעונה שעברה ימשיך להפגיז, אל ת'ורנטון ודייויד לי מספקים  כוח בצבע לצידם של הכוחות האירופאים בקבוצה, הלטבי, אנדריס ביידרינס, והסרבי, ולדימיר ראדמנוביץ'. אקפה אודו (בחירה מספר 6 בדראפט אשתקד), לאחר עונת רוקי בינונית, יצטרך להוכיח כי הוא אכן שחקן NBA לגיטימי.
בחירת דראפט בדמותו של ג'ורדן המילטון על פי תחזיות מוקדמות יכולה רק להוסיף עומק לסגל של ג'קסון. המילטון סמול פורוורד ממכללת טקסס, כבר מושווה לכוכב העבר, סדריק סבאלוס, ואם יצליח להגיע לרמות האלו, הקבוצה מאוקלנד תוכל לסמן וי נוסף בשורת בחירות דראפט בשנים האחרונות.
מאמן לא מנוסה, אך נלהב בדמות של ג'קסון יכול לחבר אליו ולעקרונותיו את החבורה הצעירה והמוכשרת כל כך מ"אורקייל ארנה" במטרה למלא אותו במשחקי הפלייאוף בעונה הבאה.

מארק ג'קסון שהיה גארד נפלא, ינסה להשריש בגארדים שלו ולו מעט מיכולותיו המקצועיות,  שאם אלה יאמצו אותם, הכישרון אמור לתפוס תאוצה.
הוא הוכיח את משנתו כפרשן מעולה וקיבל חבורה מוכשרת לאין שיעור, בעונה הבאה קליפורניה תבער ממאבקים בכל גזרותיה. יהיה חם תרתי משמע.

לטור והרי לתחזית…miami beat LA
לטור קובי בראיינט או לברון ג'יימס? מי הטוב מבין השניים
לטורים נוספים בקטגורית NBA
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

זהו. העונה הסדירה מאחורינו, ועכשיו למאני טיים האמיתי. שיקגו אמנם בעלת המאזן הטוב ביותר בליגה, אך אין זה אומר שבחוריו של ת'יבודו הם אלו שיזכו להגיע לפיינל'ס. זהו הזמן לאגור כוחות, לאחד ידיים, לצבור שעות שינה ולהתכונן לרגעים שבעצם כל העונה חיכינו להם.

השבועות האחרונים של העונה קבעו את הדירוגים הסופיים לפלייאוף. סן אנטוניו דעכה כי אולי נתנה גז מוקדם מידי במהלך העונה, הלייקרס איבדו קצת את הראש, ודווקא אוקלהומה ודנבר נראו כמרעננות ב – westside. לעומתם שיקגו רק נסקה עד לסיום העונה עם המאזן הטוב בליגה, מיאמי התחברה לרצף ניצחונות מרשים בעודה חולפת על פני הסלטיקס מבוסטון וזוכה במקום השני במזרח ומסדרת לעצמה יתרון ביתיות ביחס ללייקרס בסדרת גמר אופציונאלית.

לאחר שיאחדו את בחוריהם בימי המנוחה המעטים שנותרו לפני מרתון המשחקים, יצטרכו מאמנים כמו דוק ריברס, גרג פופוביץ', סטן ואן גאנדי וריק קרלייל להטמיע בהם גם קצת אמונה בכדי שבכל זאת יהוו גורם שיסכן את מובילות המזרח והמערב.

הסלטיקס אמנם המנוסים ביותר במאבקים כאלו, אך רבות דובר על הפגיעה בחיבור הקבוצתי שקרה בעקבות הטרייד של קנדריק פרקינס עם אוקלהומה. קרסטיץ', גרין, ופאבלוביץ' אולי נותנים מימד מהספסל, אך אין ספק שהאיזון והשקט שפרקינס נתן לחבורה בירוק חסרים. רונדו יצטרך להתעלות מחדש בכדי שבבוסטון יריחו לפחות סדרת גמר מזרח, ואם שאקיל וג'רמיין אוניל בכל זאת יצליחו לתפקד אולי הניסיון ישחק לטובתם.

דריק רוז יצטרך צוות סיוע שיהפוך את שיקגו ליותר מ – one man show, וזאת חרף יכולות ה – MVP שהוא מציג העונה. דנג, בוזר, נואה ושאר החברים יצטרכו הרבה יותר ממה שנתנו עד עכשיו בכדי לגבור על מיאמי שנראית כרגע כבשלה ביותר במזרח לתואר האליפות. לברון, וויד ובוש אלו סופרסטארים שביום נתון קשה לעצור, ושלושה שחקנים מתוך חמישייה איכותית כשגם ג'ואל אנתוני ומריו צ'אלמרס משלימים לאריק ספולסטרה קבוצה כמעט מושלמת. הרעב שטמון בכל החבורה הזו מפלורידה יספק טריגר נוסף בדרך, ואל תשכחו את המוח שמאחורי ספולסטרה, פט ריילי.

לגבי אורלנדו, ניו יורק, אינדיאנה, פילדלפיה ואטלנטה, הן עשו את שלהן בהגעה לפלייאוף, וכל הצלחה שמעבר תיחשב לסנסציה.

במערב העניינים מאוזנים מעט יותר, הספרס מטקסס, הגיעו כנראה מוקדם מידי לשיא, וקשה לראות אותם מצליחים חרף יתרון הביתיות מגיעים לסדרת הגמר. דאנקן אמנם ענק, היל, פארקר ומאנו יסייעו אבל להיאבק בחבורות נמרצות מאוקלהומה, דאלאס ומעל לכל הלייקרס, זה כנראה יותר מידי.

הלייקרס חרף חוסר השכנוע בתקופה האחרונה מעגנים ניסיון עתיר במאבקי אליפות, וכשקובי ב – "זון" קשה לעצור אותם. ביינום, אודום וגאסול זה יתרון עצום בקו הקדמי על גבי כל יריבה פוטנציאלית, ולא נראה שגם אם מישהו יצליח לדגדג את הבחורים מהסטייפלס סנטר תהיה להם בעיה להגיע לסדרת הגמר.

אוקלהומה נפלאה ומוכשרת עם דוראנט וווסטברוק, ויכולה להגיע לגמר המערב, תיאבק בסיבוב הראשון בסדרה מעניינת ביותר בדנבר הנמרצת. דאלאס עשויה לדלג מעל פורטלנד, אך להיעצר בחצי הגמר על ידי הלייקרס, מה שבכל מקרה מבטיח לנו סדרת חצי גמר מרתקת.

ממפיס, ניו אורלינס וגם פורטלנד לא אמורות לעבור את הסיבוב הראשון. אצל הבלייזרס בהיעדר הקריירה הדועכת של ברנדון רוי קשה לראות את לאמרקוס אולדרידג' מנצח לבד את נוביצקי וחבריו, בסדרה שאולי יכלה להיות שקולה במקרה אחר.

זהו. לכו לעצום מעט עיניים, לאחד כוחות לקראת לילות עמוסי כדורסל איכותי, דחיפות, זינוקים על הפרקט והרבה זיעה, עד לשריקה האחרונה.
וההימור שלי הוא שהאליפות תיסע לפלורידה לראשונה מאז 2006.

לטורים נוספים של גיא גלבוע
לטורים נוספים בקטגורית NBA
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הישורת האחרונה של עונת המשחקים הסדירה ב – NBA בפעולה, האם סן אנטוניו בנסיגה שמעידה על אפיסת כוחות? האם הלייקרס יעשו זאת שוב ויתחברו ברגע האמת? ומה עם מיאמי שמגלה סימנים מעודדים של חיבור לקראת המאני טיים?
ניתוח אחרון לפני שמתחיל המשחק האמיתי.

המערב
דווקא בעונה בה המזרח ריכז אליו את מירב הכוכבים, בעלת המאזן הטוב ביותר עד כה ובהפתעה מסוימת היא סן אנטוניו. הטקסנים הבכירים הציגו כדורסל סוחף ברוב העונה, בניצוחם של מאנו ג'ינובילי בעונת שיא, וטוני פארקר שלא נתן לגרושיו מאווה לונגריה לפגום במשחקו. אך לאחרונה נראו סימני דעיכה אצל סן אנטוניו, הלייקרס ומיאמי רמסו את הקבוצה של פופוביץ' והשאלה שנותרה היא, אם על אף המאזן הנהדר זה יספיק בכלל בכדי לדגדג מועמדות לאליפות, מה שלא נראה כרגע כריאלי.
דווקא הלייקרס, חרף חוסר יציבות מסוימת מראה כי לחיבור וניסיון אין תחליף. הקבוצה בשינויים קוסמטיים בודדים נשענת על חמישייה שרצה ברובה כבר כמה שנים (למעט רון ארטסט), על העליונות של קובי כבר דובר רבות, אך מי שיעשו את ההבדל הם פאו גאסול שחווה עונה בינונית עד לאחרונה, אנדרו ביינום שהיה פצוע תקופה לא מעטה, ולמאר אודום שבגובהו הוא הערך המוסף של האלופים מקליפורניה, ואם כל החבילה תתחבר בתוספת ארטסט, דרק פישר וסטיבי בלייק,  מאט בארנס כגיבוי, וכשכל הניסיון של פיל ג'קסון נותן אותותיו, אפשר לסמן אותם כמועמדת העיקרית להגיע מהמערב לסדרת הגמר.
המאבריקס מדאלאס גם הם מציגים כדורסל משובח בניצוחו של דירק נוביצקי הבלתי נלאה. בנוסף לנוביצקי הרכב השחקנים די משובח יחד עם ג'ייסון טרי ובבואה הצרפתי, אפשר יהיה לראות אותם כנציגה הבכירה ממדינת טקסס בתום הפלייאוף, לגבי אליפות זה כנראה לא יספיק.
אוקלהומה אמנם בנוייה סביב אולסטאר אדיר בדמות קווין דוראנט, כשלצידו ראסל ווסטברוק מתברג כרכז אימתני בעונה נהדרת, ופוטנציאלים כסרג' איבקה וג'יימס הארדן, ובכל זאת חוסר היציבות והעובדה כי מדובר בקבוצה צעירה יחסית עלולה למנוע מהת'אנדר להוות גורם רציני במאבקי הפלייאוף במערב.
דנבר שאחרי כרמלו אנת'וני וצ'ונסי ובילאפס יכולה להתחבר דווקא במאני טיים, כשיש לה סגל מאוד מוכשר ובהנחה שכולם יגיעו כשירים היא יכולה להגיע עד לגמר המערב.
טיי לאוסון, גלינארי, פלטון, ננה וחבריהם הם חבורה מאוד מוכשרת שעלולה להתפוצץ דווקא ברגעי ההכרעה של העונה ולהוכיח כי הטרייד הענק עם הניקס גורף הצלחה רבה.
פורטלנד, ניו אורלינס וממפיס או יוטה ישלימו כנראה את תמונת הפלייאוף באיזור החוף המערבי, אך לא אמורות לקרוא תיגר אפילו על גמר הקונפרנס.
ברנדון רוי הכוכב הבלתי מעורער של פורטלנד נאבק בפציעות, למרכוס אולדריג' לא יספיק לבדו. כריס פול כבר חושב על מעבר אפשרי לתפוח הגדול ולא צפוי להוביל את ניו אורלינס להצלחה מטורפת וממפיס היא בכלל הפתעה כאשר היא משאירה מחוץ לתמונת הפלייאוף את פיניקס, יוטה ויוסטון, קבוצות בכירות וותיקות ממנה.

המזרח
האיזור המזרחי גועש, עמוס כישרון ועתיר יכולות במגוון רחב של קבוצות, ובעוד כבערך 15 משחקים של העונה הסדירה תתברר התמונה השלמה של המיקומים במזרח, אך כבר עתה אפשר לסמנו כאחד המעניינים שחווינו.
שיקגו שמפתיעה את כולם בחיבור המהיר של הכישרון הידוע שיש בקבוצה ומדורגת בראשות המזרח כרגע, נהנית תחת הנהגתו של תום ת'יבודו מעונה נהדרת.
ת'יבודו שהגיע רק הקיץ למשרת מאמן בכיר, אך כנראה שהדיבורים סביב היותו מאמן הגנה מעולה בבוסטון נתונים כעת לתוצאות מוכחות. הוא חיבר את האולסטאר דריק רוז שפשוט מפגין כדורסל עצום העונה, ולצידו של לואל דנג, יואקים נואה הלוחם, קית' בוגנס היעיל וקרלוס בוזר המנוסה, שיקגו יכולה בהחלט להתברג בסדרת הגמר, אמנם זה לא יהיה פשוט כשיריבות איכותיות רבות מנגד.
הסלטיקס מבוסטון מגלים לאחרונה מעט סימני דעיכה. חוסר היציבות במשחקו של רונדו העונה מונע נראה מהשאר להציג יכולות שביום נתון מנצחת כל קבוצה בליגה, ומאידך יכול לפסיד לנמושות כמו גולדן סטייט.
סביר להניח כי דוק ריברס יידע להביא את שחקניו לגדולות דווקא ברגעי ההכרעה, ג'ף גרין יחד עם טרוי מרפי יוסיפו מהספסל לחמישייה המנוסה, כאשר ננאד קרסטיץ' מוכיח את עצמו בינתיים כיעיל לא פחות ואף יותר מקנדריק פרקינס המוגבל יחסית. פירס, אלן וגארנט רוצים עוד טבעת ובוסטון הוכיחה לא פעם כי היא מסוגלת להיכנס לתכונה מיוחדת ולהתחבר ולהשיג את המטרה.
מיאמי עם ה"Big Three" שלהם עושה קולות של מתחברת לקראת הפלייאוף, והצליחה לגבור על יריבות כמו הלייקרס וסן אנטוניו לאחרונה כמשהו שאולי מסמן כי די לבכי וזהו זמן לעבודה. אין ספקות בנוגע לכשרון העצום שטמון בחבר'ה מפלורידה, ואם ישמרו על קו זהה ליכולתם האחרונה קשה לראות מי מבין הקבוצות בליגה שתעצור בעדם חרף העונה הלא משכנעת וחוסר היציבות שאפיינה אותם.
אורלנדו, הקבוצה השנייה מפלורידה גם היא נוטה להפגין כדורסל משובח במאני טיים וזאת ראינו בשנתיים האחרונות. ל"סופרמן", דוויט האוורד, מצטרפים טורקוגלו, נלסון, ארינאס וג'ייסון ריצ'רדסון, אך קשה לראות אותם נאבקים העונה בבוסטון, שיקגו ומיאמי ואולי אף בניקס.
הניקס עצמם עם שלושת הכוכבים שלהם מועדים רגעים אחדים לפני הפלייאוף. אמארה נותן עונה מפוארת בהשראת הביקור בישראל בקיץ האחרון כנראה, כשמלו ובילאפס יחד לנדרי פילדס וג'ארד ג'פריס נותנים יד, אך קשה לסמן את הקבוצה ממנהטן כמועמדת לאליפות, לפחות להוות גורם בפלייאוף אוהדי הניקס יזכו אחרי שנים שחונות.
אטלנטה, פילדלפיה, ואינדיאנה או שארלוט לא צפויות לעבור את הסיבוב הראשון, זאת למרות שכרגע ההוקס מדורגים לפני הניקס, ואינדיאנה חוזרת למרכז הבמה לראשונה מאז פרישתו של רג'י מילר האגדי.

ובכן, נותרו 15 משחקים שכנראה לא ישנו בהרבה את תמונת המצב הנוכחית ואת הרכבי הקבוצות שיאבקו בפלייאוף. זה הזמן לעבודה ויש שיאמרו כי עכשיו מתחילה העונה האמיתית של ה – NBA.

לטור חוסר איזון במיאמי היט
לטור קובי בראיינט או לברון ג'יימס? מי הטוב מבין השניים?
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אין אחד שלא מכיר את טל ברודי, שחקן העבר של מכבי תל אביב. כולכם לבטח זוכרים אותו בגלל המשפט הנצחי שאמר לאחר הניצחון בגמר אליפות אירופה בשנת 1977 – "אנחנו על המפה ואנחנו נשארים על המפה, לא רק בספורט – בהכל".

בשנים האחרונות טל ברודי הפך לדמות מוערצת בכל בית בישראל בזכות החיקוי לו זכה בתכנית הבידור "ארץ נהדרת". טל ברודי החליט לעלות ארצה בשנת 1966 ולמעשה ויתר על קריירה ב –  NBA.

טל ברודי גילה חוש הומור כלפי דמותו בארץ נהדרת, והסכים להצטלם לקמפיין החדש של צומת ספרים כשהוא מתווכח עם הילדה מהקמפיין הקודם על השאלה –האם אומרים ארבע או ארבעה ב – 100 .

הצילומים נמשכו עד מאוחר בלילה כי ברודי פשוט המשיך להתבלבל בטקסט…כשנשאל מדוע בחר להצטלם לקמפיין ספרים ענה, כי חשוב שכמה שיותר ספורטאים יקדמו את נושא הקריאה בישראל, ולכן הוא התנדב לעשות זאת.

הקמפיין החדש, בשווי 3 מליון שח, יעלה בשבוע הבא.

בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט