תגית: NBA

מיכאיל פרוחורוב, הבעלים הרוסי של ברוקלין נטס הולך להיכנס לעולם הראפ, מדוע? הסיבה פשוטה – פרוחורוב הוא הבעלים המשותפים של ברוקלין נטס מה – NBA ביחד עם הראפר ג'יי זי. ושלא תחשבו שפרוחורוב לא טעם מעולם את הביט הניו יורקי הנפלא. בסרטון שעלה לרשת לפני מספר חודשים, פרוחורוב ומספר רוסים נוספים הקדישו לראפר הניו יורקי קטע פריסטייל (או שלא) גרוע עד מצחיק באופן היסטרי. 

האולם החדש של הברוקלין נטס – ברקלייס סנטר שעלותו עמדה על מיליארד דולר אמור להיפתח מתישהו במהלך הסתיו הקרוב, וג'יי זי מתכנן לערוך 8 הופעות ב – 9 ימים כחלק מיחסי הציבור לפתיחה המתוכננת. אז כאשר הבעלים הוא ראפר מפורסם, והבעלים השני הוא בחור רוסי מיליארדר בעל חוש הומור נפלא, אנשים באופן טבעי רוצים לדעת אם גם הוא יקח חלק בהופעות הראפ המתוכננות. לפי העיתונאי דניאל מסי מקריינ'ס ניו יורק ביזנס, פרוחורוב בהחלט אמור לקחת חלק בהופעות הראפ.

"כן, אני בהחלט אשיר ראפ באחת ההופעות" כתב מיכאיל פרוחורוב באי מייל. "אני נמצא בחזרות 10 שעות ביום, ובהחלט אקח חלק".

אז לפי קטע הראפ בשם "מר ג'יי זי" של "הפדרציה הרוסית" כפי שהם קראו לעצמם, יותר מסביר להניח שפרוחורוב לא באמת מתאמן על שירי ראפ 10 שעות ביום, אבל אנחנו בהחלט נחזיק אצבעות ונקווה שהוא אכן יופיע באחד מהארועים המתוכננים. פרוחורוב הוא איש בעל חוש הומור מפותח, ואין ספק שהוא יתן שואו נפלא לקהל. אז תנו לו לראפרפ ! הוא יפיל את הבניין ! במובן הטוב של המילה, כמובן…

החתמתו של סטיב נאש בלוס אנג'לס הרימה כותרות לאוויר, והפכה את הלייקרס מקבוצה טובה לקבוצה שסביר להניח תתמודד על האליפות השנה ב – NBA.

מי שכבר מתרגשים הם האוהדים "המסורים" של לוס אנג'לס לייקרס, ואם בישראל האוהדים מחכים לשחקן בשדה התעופה כדי לקבל את פניו, אז בארצות הברית פשוט מגישים לשחקן בירה בזמן נסיעה על הכביש המהיר.

מספר נערים או Dudes אם תרצו, שיכורים למדי כך נראה ראו שסטיב נאש נוסע לידם בכביש המהיר, והחליטו שהם חייבים לתת לו בירה, כמו אוהדים טובים. לא ברור מדוע הם שותים בירה זולה ולא טעימה כמו KEYSTONE LIGHT, אבל אני בטוח שסטיב נאש העריך מאוד את המחווה.

צפו בחבר'ה השיכורים מגישים לסטיב נאש את הבירה:

כולנו מכירים את אלן אייברסון. אחד הרכזים הקטנים אבל הגדולים ששיחקו את המשחק. תמיד היה נראה כאילו אייברסון הוא ילד בכיתה ד' אשר משחק נגד חבר'ה גדולים ממנו בהרבה.

והנה, מצאנו את אלן אייברסון החדש, והוא באמת בכיתה ד'. תכירו את מייק מיילס, תלמיד כיתה ד' שעושה קרוס אובר'ס כאילו הוא מכדרר את הכדור כבר שנים רבות. "מייק מייק", כך מכנים אותו חבריו, משחק בקבוצת טקסס טייטנס (Texas Titans) וכבר זכה לכינוי "אלן אייברסון הקטן". אין לדעת אם מייק מייק יהיה שחקן NBA מכיוון שהוא כל כך צעיר, אבל זה בהחלט מרשים לראות אותו שולט בכדור בכזו אומנות בגילו הצעיר.

צפו בביצועים של מייק מיילס/מייק מייק/אלן אייברסון הקטן:

כולנו יודעים שלצ'ארלס בארקלי יש פה גדול, אבל זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים אותו. דמות צבעונית, משעשעת שלא מפחדת לומר את מה שיש לה לומר.

צ'ארלס בארקלי ודירק נוביצקי שיחקו יחד באותה קבוצת בייסבול באירוע צדקה, ובארקלי כמו בארקלי, כאשר יש מצלמות – הוא אוהב לדבר, והוא סיפר סיפור מעניין ביותר.

כאשר נבחרת הכדורסל של ארצות הברית שיחקה נגד גרמניה בשלהי שנות ה – 90, בארקלי סיפר איך דירק נוביצקי, כוכב הדאלאס מאבריקס, השפיל את סקוטי פיפן כאשר קלע עליו 42 נקודות. בארקלי ממשיך, ואומר שהוא דיבר עם נוביצקי לאחר המשחק, והציע לו לבוא למכללה האהובה שלו – אובורן, תמורת כל סכום כסף שהוא ירצה. כידוע לכם, גיוס שחקנים למכללות תמורת כסף זה נגד החוק, אז יתכן ובארקלי רק צחק מול המצלמות, אבל אולי הייתה בזה גם טיפת אמת…?

ובכל זאת, בארקלי מספר במשך 2 דקות את אחד הסיפורים המצחיקים, איך נוביצקי "הרג" את סקוטי פיפן, איך פיפן אמר שבמחצית השניה נוביצקי לא יקלע עליו סל, ואיך זה נגמר…צפו בוידאו הקורע מצחוק של הסיפור של צ'ארלס בארקלי:

לברון ג'יימס אמר שלא יצייץ בטוויטר עד לסיום עונת ה – NBA, ולאחר שהסתיימה העונה (בטבעת היסטורית) לברון לא מפסיק לצייץ. טוב אחרי הכל, יש לו חודשיים להשלים. 

לברון ג'יימס הוא אחד מהספורטאים שמשתמשים בטוויטר ללא הפסקה, וכאשר התחיל פלייאוף ה – NBA לברון החליט שהוא לא יצייץ עד שתסתיים העונה, ועכשיו שהיא הסתיימה הוא לא מפסיק להפגיז בציוצים. חלקם מעניינים, חלק מעניינים את כף רגלנו השמאלית.

לברון צייץ שהוא היה בהופעה של קולדפליי (ביג דיל), שהוא הופיע בתכנית של דיוויד לטרמן (סביר), ושהוא הלך לרופא השיניים (שינה לנו את החיים). לא ברור עדיין איך לברון הסתדר חודשיים ללא טוויטר.

אבל לאחר הציוצים חסרי המשמעות הללו, לברון ג'יימס סוף סוף צייץ משהו מעניין ביותר:

לברון והבן שלו כנראה שמעו את הדיווחים על כך שריי אלן עתיד להצטרף למיאמי היט בעונה הבאה. ריי אלן נמצא בדרכו האחרונה ב – NBA, לאחר שעבר החודש ניתוח בקרסול הימני שלו, אבל הוא בהחלט יתן למיאמי כוח משמעותי בקליעה מבחוץ. הסלטיקס בהחלט יקוו שאלן יחזור בעונה הבאה לבוסטון, אבל כנראה שהקלעי הנפלא בדרכו לפלורידה.

הלילה יפתח גמר ה -NBA  בין שתי הקבוצות הגדולות של המערב והמזרח, אוקלהומה סיטי ת'אנדר נגד המיאמי היט.

אני רוצה לדבר על אוקלהומה,ככל הנראה הקבוצה המוכשרת ביותר בליגה ואחת המלהיבות שבה,היא מורכבת משחקנים שכרגע נמצאים בעונותיהם הראשונות בליגה, שחקנים צעירים שעתיד גדול עוד נמצא לפניהם. הגמר הזה יכול להיות הראשון מני רבים של הקבוצה הנהדרת הזאת.
אם התהליך שקורה ב – OKC יימשך בשנים הקרובות, נוכל לחזות בקבוצה בלתי נשכחת, כזו שתזכיר לנו את שיקגו בולס הגדולה של ג'ורדן, פיפן, ופיל ג'קסון.

למה היא תזכיר לנו את שיקגו בולס? קודם כל בגלל הטריו המופלא של דוראנט, ווסטברוק וההוא עם הזקן – ג'יימס הארדן. טריו שאפשר להשוות במידה מסוימת לטריו של הבולס – ג'ורדן, פיפן ורודמן התולעת עם השיער הצבעוני. בנוסף אליהם קיים צוות מסייע איכותי מאוד הכולל בתוכו את סרג' איבאקה, סאפלושה ודרק פישר. בשיקאגו היו אלה טוני קוקוץ', הוראס גראנט וכו'.

דבר נוסף שיזכיר לנו את הקבוצה מהניינטיס הוא הסופרסטאר הראשי. זה שמתעלה מעל כולם ומגיע ברגעי האמת. קווין דוראנט הוא האיש של הת'אנדר, בדומה לג'ורדן שהיה האיש של הבולס ושל הכדורסל בכלל. שניהם קולעים מכל מקום באחוזים גבוהים,יכולת זריקה מדהימה ומה שיותר מדהים בהשוואה הזו הוא הגיל. דוראנט (23) כרגע קצת יותר מבוגר ממה שהיה ג'ורדן כשרק הגיע לליגה והוא יכול בקרוב מאוד לזכות באליפות הראשונה שלו.

להזכירכם, ג'ורדן עשה את זה רק בעונתו השביעית וקצת לפני גיל 30. תחשבו כמה אליפויות קווין דוראנט יוכל לקחת עם החבורה המעולה הזו שסביבו. חבורה שלא הייתה ליד ג'ורדן בעונותיו הראשונות בליגה, כמו למי שעשוי וצריך לאיים על אוקלהומה בדרך אל התואר, אדון לברון קינג ג'יימס.

הת'אנדר היא קבוצה צעירה, רעבה וגם די חדשה, לאחר שרק לפני ארבע שנים היא עברה מסיאטל לאוקלהומה סיטי. היא מודרכת על ידי המאמן סקוט ברוקס, שזו קבוצתו הראשונה בקריירת האימון שלו. אין ספק שהוא עושה עבודה טובה יחד עם הג'נרל מנג'ר – סם פרסטי, זה שאחראי במידה רבה על הגעתו של טוני פארקר לסן-אנטוניו.

מול אוקלהומה תתייצב קבוצה שלפני שנתיים האמינה שהיא תשלוט בליגה בלי בעיה. מה שהתברר כלא נכון בעליל. היא מגיעה לגמר כסוג של אנדרדוג אחרי שבקושי הצליחה לעבור את שני הסיבובים האחרונים (היא צריכה להודות המון ללברון ג'יימס המפלצת) מול הפייבוריטית שמעוניינת להתחיל שושלת חדשה ואמיתית בליגה הזו, בדיוק כמו השושלת של הבולס.

במידה ואכן תתפתח פה שושלת יהיה לאוקלהומה יותר קשה לשמור על הסגל המצוין שקיים כרגע. המשכורות של השחקנים יעלו והאגו יתחיל להתנפח אצל כמה מהם, והקבוצה תזדקק לשינוי. אני בטוח שהם יוכלו לטפל בכל בעיה שתתעורר בעתיד ותאיים לפגוע בקבוצה. על ידי ניהול נכון היא באמת תוכל לשלוט בליגה בניגוד ליריבתה לגמר המרתק שעומד להתחיל, המיאמי היט שהתעסקה ביותר מדי ברבורים ואוכלת הרבה חול בינתיים.

 

טוד מקולוך בילה 4 שנים כשחקן NBA, שלוש שנים עם פילדלפיה, ועונה אחת עם ניו ג'רזי נטס (ברוקלין נטס היום). כשהוא לא קלע 6.1 נקודות למשחק, והוריד 4 ריבאונדים, סביר להניח שהייתם מוצאים את מקולוך מציג את הכישרון שלו מול מכונת פינבול.

מאז שנאלץ לפרוש מכדורסל לאחר עונת 2002/2003 בשל בעיה במערכת העצבים, מקולוך מילא את החלל התחרותי בעזרת תחרויות פינבול. בשנה שעברה הוא אפילו זכה בטורניר פינבול בשיקגו, ואף השתתף בליגות פינבול (כן כן, יש דבר כזה) בסיאטל, ונקובר, ובריטיש קולומביה.

בשבוע האחרון, ועד ליום ראשון הקרוב יארח מקולוך 63 משחקני הפינבול הטובים בעולם בביתו שבבריינברידג' איילנד, וושינגטון, לאליפות העולם בפינבול (כן כן, מסתבר שיש גם דבר כזה).

הדרך היחידה לתאר זאת, היא מערת הגברים האולטימטיבית. בבית של טוד מקולוך יש 80 מכונות פינבול ומשחקי וידאו שונים מפוזרים ברחבי הבית. בנוסף יש לו שולחנות הוקי אוויר, מסלול באולינג מיניאטורי, ומשחק בייסבול עתיק (מעניין איך המשחק הזה?).

בנוסף לכל משחקי הוידאו, מקולוך מחזיק בבית 3 מכונות קרח בטעמים (Slurpee), מכיוון שאיך אפשר לשחק פינבול בלי כוס קרח ענקית טבולה בסירופ? סיבה נוספת היא שמקולוך נולד בעיר וויניפג שבקנדה, שהיא למעשה בירת ה – Slurpee העולמית.

"זה האירוע הכי גדול שאדם יכול לארח" אמר מקולוך, "אז כמובן שזה כבוד ענקי בשבילי, וגם אחריות רבה. האירוע מתקיים בבית שלי, זה מטורף לגמרי".

המנצח בטורניר יזכה ב – 1000 דולר, וכמובן, במכונת פינבול חדשה.

"כשהתחלתי להתחרות בפינבול חשבתי שיהיה לי יתרון קל על פני המתחרים שלי בגלל העבר התחרותי שלי, ובגלל שהייתי במצבי לחץ בעבר" אמר מקולוך, "הרגשתי שאני יכול להתעלות ברגעים שצריך, מכיוון שאני לא מתמוטט תחת הלחץ".

שחקנה לשעבר של מכללת וושינגטון, שמדורג כרגע במקום ה – 129 בעולם בדירוג שחקני הפינבול (כן כן, יש אפילו דירוג כזה!), יצטרך להתעלות על עצמו על מנת לזכות בטורניר שהוא עצמו מארח, מכיוון שבין כל המתמודדים בטורניר נמצא גם המדורג ראשון בעולם – קייל ג'ורג'.

תמיד כיף לחזור לאחור ולראות איך כוכבים כמו לברון ג'יימס, קובי בראיינט או קווין דוראנט שיחקו כשהם היו צעירים. הפעם נכיר לכם כוכב בהתהוות, שבימים אלו מפגין ביצועים שלא היו מביישים שחקנים מקצוענים. והוא רק בן 13 ! 

הכירו את מארק ויטל מלייק צ'ארלס, לואיזינה, תלמיד כיתה ח', בגובה 1.88 וכבר מוריד דאנקים כמו הטובים ביותר. סביר להניח שויטל בן ה – 13 נהנה ביותר על מגרש הכדורסל, וסביר להניח שאלה שמשחקים נגדו נהנים הרבה פחות. אני גם משער שהולך לו לא רע עם בנות ה – 13 כשהן רואות את הביצועים שלו על מגרש הכדורסל.

שימו לב לביצועים המטורפים שלו, ותזכרו את השם – כי בעוד מספר שנים סביר להניח שנראה אותו עושה את הביצועים הללו על מגרשי ה – NBA

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

מיאמי היא עלתה הבוקר לסדרת גמר ה – NBA, למורת רוחם של בערך 95 אחוז מאוכלוסיית אוהדי הכדורסל בארץ ובארצות הברית. השאלה האמיתית היא האם מגיע למיאמי לנצח את אוקלהומה ולקחת אליפות.

 

למה כן?

כי אולי הענשנו את לברון ג'יימס מספיק. כולנו כעסנו שהוא החליט ללכת לגלקטיקוס הכל כך לא אמריקאי של ההיט, ביחד עם הדינוזאור מטורנטו (בוש), אבל לברון ג'יימס עשה השנה קפיצת מדרגה, הוא התבגר, ויותר מהכל – הוא פשוט שחקן טוב יותר, והשחקן הטוב בליגה. אי אפשר לעצור אותו באחד על אחד, הג'אמפ שוט שלו השתפר, הוא מתעופף לגבהים לא אמיתיים, והוא סוחב את מיאמי לגמר ה – NBA על גבו בלבד. דוויין ווייד בינוני מאוד בפלייאוף, ולצד משחק גדול או שתיים בסדרה, הוא נותן עוד משחק נפל וכל השאר בגדר הבינוני. וזה לא בגלל שהוא משאיר את הבמה לקינג ג'יימס, זה בגלל שהוא מחטיא, מאבד, בוכה על כל דבר, ובעצם הפך להיות כינור שני לג'יימס.

יותר מזה, זאת כבר ממש לא קבוצה של 3 סופרסטארים, זה סופר-מגה- אול-סטאר, עוד אולסטאר בדמותו של ווייד, ושחקן משלים טוב – כריס בוש. בוש לא שיחק את רוב הפלייאוף, וגם ששיחק במשחקים האחרונים מול בוסטון – הנקודות שלו מגיעות כמעט תמיד מזריקה חופשית, תשומת הלב שנותנים ללברון ול-ווייד היא הסיבה שבוש מצליח לצבור יותר מ-10 נקודות למשחק, ולדעתי הוא לא יותר משחקן משלים.

ובואו לא נשכח שבגלל התקציב הענק שדורשים הגלקטיקוס, הספסל ושאר השחקנים של מיאמי בינוניים במקרה הטוב. צ'אלמרס לא היה רואה פרקט אם הוא היה שחקן אוקלהומה, והאסלם לא צריך להיות שחקן חמישיה / שחקן שישי בקבוצה אלופה.

והסיבה הכי גדולה שמיאמי צריכה לקחת אליפות – כי לברון מגיע גם במאני טיים הפעם. במשחק 6 מול בוסטון הוא נתן תצוגה ששמורה רק לגדול מכולם (והפעם אני לא מתכוון לויקטור מרעי). פשוט מגיע לו. ממוצעים של נקודות וריבאונדים מהטובים שנראו בפלייאוף, וכל זה מול הקבוצה הכי מנוסה ב – NBA.

 

למה לא?

הסיבה הראשונה – רענן כץ. מי באמת רוצה לראות אותו שמח? זה כמו לתת אליפות לאבי לוזון – מחדל.

כי הלקח שילמד מהאליפות הזאת יכול להרוס את כל הקסם בליגה הזאת, ובמקום שכל שחקן ינסה לקחת קבוצה על הגב שלו, לבנות קבוצה סביבו, הוא מעדיף להגיע לקבוצה של מישהו אחר וליצור מפלצת כאילו אנחנו משחקים בכדורגל האירופאי. אחת מהסיבות הגדולות לכך שלא משנה מתי, תמיד כיף לראות את הליגה הזאת זו התחרותיות, המאבקים בין הכוכבים. לברון הרס את זה לחלוטין.

בשביל הכדורסל כולו – אפשר להיות בעד קבוצה אינסטנט (מיאמי), שבנתה את עצמה על טריידים מוגזמים ושואו אוף, בזמן שהיא בוכה לכולם על כך ששורקים נגד לברון רק 25 זריקות עונשין למשחק, או שאפשר להיות בעד קבוצה עם 3 חבר'ה צעירים, שנבנו בעבודה קשה, בבחירות מעולות בדראפט, בטריידים מעולים (פרקינס), בשיפור מתמיד (איבאקה), ונראית כמו קבוצה שנבנית לאליפות בצורה מושלמת. הצדק יצא לאור שהשושלת הזאת תוכיח למיאמי איך צריך לבנות קבוצה.

כי הם עדיין לא פגשו קבוצה אמיתית. אם מיאמי היו בחלק המערבי של ה – NBA, אני לא חושב שהם היו עוברים יותר מסיבוב, וגם זה בקושי. לנצח את ניו יורק בלי לין, דיוויס, וגם סטודמייר בקושי, זאת לא חוכמה גדולה. אינדיאנה בינונית, ובוסטון היא קבוצה הרבה אחרי השיא.

והסיבה האחרונה – כי היא הקבוצה שמקבלת הכי הרבה זריקות, ולברון מקבל כבוד לפחות ברמה של קובי בראיינט, והשופטים עוזרים להם הרבה. וכל קבוצה שהשופטים עוזרים לה, והם קונים את כל השחקנים הכי טובים בליגה, ויש לה את רענן כץ – חייבת להיות קבוצת בת של מכבי תל אביב בכדורסל.

אז לסיכום – אני חייב ללכת עם הקבוצה הכי מרגשת שה – NBA ייצר בשנים האחרונות, וזאת שהיא הרבה יותר גליל עליון ממכבי.  יאלה הארדן, דוראנט ווסטברוק – תביאו את הגביע הבייתה!