טרנט וג'סיקה דנקן היו זוג צעיר ויפה עם ילדה בת 3 בשם ברוקלין…ותינוק קטן בדרך לו הם תיכננו לקרוא איידן. אבל יום אחד תאונת דרכים שהייתה עלולה להיות קטלנית כמעט והרסה את החלונות שלהם. ברוקלין יצאה אומנם ללא פגע, אבל שני ההורים נפצעו קשה. ג'סיקה סבלה מפגיעה קשה מאוד בירכיים והאגן ונאלצה ללדת את איידן בטרם עת. הוא נולד בשבוע ה 24, ושקל 540 גרם בלבד. הסיכויים שלו לשרוד היו נמוכים מאוד. אבל הסיפור רק משתפר מפה…
חבר טוב של טרנט, ג'ייקוב קולגן, שמע על התאונה הקשה.
"חבר שלי שלך לי הודעת טקסט בה היה כתוב, 'תאונת דרכים קשה. בבקשה תתפללו עבור התינוק איידן', ומצורפת להודעה הייתה תמונה של התינוק הכי קטן שאי פעם ראיתי", אמר ג'ייקוב.
ג'ייקוב לא יכל לעמוד בצד ולא לעשות כלום, הוא רצה לעשות משהו מיוחד עבור החברים שלו. והוא במקרה מפיק מוזיקלי, אז הוא החליט לעשות משהו מדהים בשביל החברים הטובים שלו.
אחרי שהיה עד למסע הקשה שעברו, הוא קיבל השראה לכתוב שיר יפיפה, והוא קיווה שהוא יעזור להם בתקופה הקשה שהם עוברים. אתם יכולים להקשיב לשיר בסרטון למטה.
ואם תהיתם, התינוק איידן במצב מצוין עכשיו. ואתם יכולים לעקוב אחר החיים שלו בעמוד הפייסבוק הזה.
הנה איידן כמה חודשים לאחר הלידה.
והנה הוא גדול עוד יותר.
והנה הסרטון יחד עם השיר המרגש של ג'ייקוב – Hold On אותו הפיק כדי לתת השראה לחברים שלו להישאר חזקים בתקופה הקשה שעברו. (השיר עצמו מתחיל ב 1.56 דקה).
בבקשה שתפו את הסרטון הזה של חברות ותקווה עם החברים והמשפחה שלכם.
אין הרבה דברים גרועים יותר מאשר לראות את הילד שלכם נלחם על חייו.
זו הייתה הסיטואציה המצערת שנפלה על האמא קירסטי קלארק בת ה 28 ובעלה כריסטופר ב 4 לאפריל. ההורים החליטו לבלות יום עם הבת שלהם, מלנה בת ה 3, וביתם בת שלושה השבועות הארפר, אבל הטיול הפך לסיוט.
הייתה להם נסיעה ארוכה בגלל הפקקים, וכשהניחו את הארפר על משטח המשחקים שלה בבית, הם מיד הבינו שמשהו אינו בסדר. השפתיים של הארפר הפכו כחולות, הלסת שלה הייתה נעולה וקצף לבן יצא מהפה והאף שלה. קירסטי רוצה עכשיו להזהיר את כל ההורים האחרים…
הרביעי לאפריל היה אמור להיות יום כיף עבור ההורים קירסטי וכריסטופר. ההורים יצאו ב 14:30 ליום קניות כיפי עם הבנות שלהם.
בסביבות השעה 18:30 הם יצאו לכיוון הבית. הנסיעה ארכה שעה ו 45 דקות כשהארפר יושבת בכיסא הרכב שלה כרגיל. כשהם נכנסו הביתה, התינוקת הקטנה ישבה עוד 15 דקות בכיסא הרכב בזמן שקירסטי וכריסטופר השכיבו את מלנה לישון.
כשההורים לקחו את הארפר מכיסא הבטיחות, הם הבחינו בתסמינים מפחידים ומיד נסעו איתה לבית החולים.
"הגענו הביתה והשעה הייתה כבר אחרי שעת השינה של מלנה אז הכנסנו את הארפר הביתה כשהיא עדיין יושבת בכיסא הבטיחות והיא נשארה בתוכו 15 דקות בזמן שהשכבנו את מלנה לישון", אמרה קירסטי.
"בעלי הוציא את הארפר והושיב אותה על הברכיים שלו אבל נראה היה שלא נוח לה אז הוא השכיב אותה על המשטח והיא בעטה קצת ברגליים".
"אמרתי לו שהשפתיים שלה נראות כחולות והוא הבחין שלחיים שלה אדומות מאוד. הוא הרים אותה ומיד ראיתי לפני הפנים שלו שמשהו לא בסדר".
למרות החשש של קירסטי שהיא תאבד את התינוקת שלה, הרופאים בבית החולים הצליחו לייצב את מצבה. הם הזהירו את ההורים שתינוקות שיושבים יותר משעה בכיסא הבטיחות של המכונית נמצאים בסיכון של אי ספיקת חמצן. מסתבר שהארפר סבלה מהתקף כתוצאה מצניחה ברמת החמצן בגוף. כשהתינוקת שכבה על הרצפה, העליה הפתאומית ברמת החמצן גרמה לה להתקף.
עכשיו קירסטי עושה כמיטב יכולתה להזהיר הורים בכל מקום מפני מה שהיא מאמינה שזו סכנה נסתרת: "כשיועצת אמרה לנו שזה בגלל כיסא הבטיחות לא האמנו. חשבתי 'אין סיכוי'. לא הבנתי למה אף אחד לא סיפר לנו על זה קודם".
"כמובן ששמענו על כך שאסור לתת לתינוקות לישון הרבה שעות בכיסא הבטיחות בגלל שזה עושה נזק לעמוד השדרה, אבל שום דבר על מה שקרה לנו".
"כשהילדה הקטנה שלי הייתה תינוקת נסענו 4-5 שעות כדי לבקר משפחה, ולא היו לנו בעיות".
"הרופאים אמרו לנו שזו עלולה להיות בעיה עם פגים, אבל הארפר היא תינוקת גדולה. היא שקלה 3.77 ק"ג כשנולדה והיום היא שוקלת 3.88 ק"ג.
אחרי שהבנו את הסיבה למה שקרה, כריסטופר ואני כל כך כעסנו על עצמנו – הרגשנו שאנחנו עשינו את זה לתינוקת שלנו. זה היה נורא.
אבל דיברנו עם אנשים רבים לגבי מה שקרה להארפר בגלל שהורים צריכים לדעת. שעתיים בלבד בכיסא הבטיחות ויכולנו לאבד אותה. זה מפחיד.
אני אגיד לכל הורה להיות זהירים ולשמור על התינוקות שלהם ואם הם לא חייבים להיות בכיסא הבטיחות אז להוציא אותם בגלל שזה לא שווה את מה שעלול לקרות.
שמרו על התינוקות שלכם והכירו אותם. אם משהו לא נראה בסדר קחו אותם מיד לבית החולים".
למרבה המזל הארפר החלימה לחלוטין והיא במצב טוב היום, אבל הסיטואציה הייתה יכולה להיגמר בצורה אחרת לגמרי. למרבה המזל קירסטי וכריסטופר פעלו במהירות ברגע שהבינו שישנה בעיה עם התינוקת שלהם, והרופאים בבית החולים הצליחו להציל את חייה.
האם הכרתם את הסכנה הזו? שתפו את הסיפור כדי להזהיר הורים אחרים מפני הסכנה הלא מוכרת הזו. זה יכול להציל חיים.
זה היה אמור להיות יום שמח עבור ויקטוריה וג'ון פטרסון כאשר בנם ריילי נולד. אבל התינוק שלהם נולד בשבוע ה 28 ושקל 790 גרם בלבד.
הרופאים נתנו לו סיכוי של 20% לשרוד. הוא נולד עם שני חורים בלב, מחלת ריאות כרונית, ומחלה בדרכי העיכול.
ויקטוריה גילתה על מחלת הלב של ריילי כשהייתה בשבוע ה 20 ואז נהייתה חולה מאוד בין השבוע ה 21 ל 28. בשבוע ה 28 האבחנה לא הייתה טובה והיא נאלצה לעבור ניתוח חירום.
"הם אמרו לי שהמצב לא נראה טוב, ושהמטרה העיקרית היא להציל את החיים שלי אז הייתי משוכנעת שלא נוכל ללדת את התינוק", אמרה ויקטוריה.
אבל התינוק הקטן, הוכיח שהוא לוחם קטן ושרד, למרות הניבוי העגום של הרופאים.
כשריילי נולד ויקטוריה הורשתה להחזיק את התינוק שלה במשך 30 שניות בלבד לפני שהוא נלקח לטיפול נמרץ שם בילה בחודש הראשון של חייו, היא ובעלה חיו כל יום כאילו זה היום האחרון של התינוק שלהם.
בגיל 8 שבועות ריילי היה אמור לעבור ניתוח לב אבל היה קטן מדי. בגיל 4 חודשים הוא עבר את ניתוח הלב לו היה זקוק.
"היה שלב בו הוא הפסיק לנשום והאחיות היו צריכות להחיות אותו – זה היה הרגע הנורא והמפחיד ביותר בחיים שלי", אמרה ויקטוריה.
בגיל 6 חודשים 2.3 ק"ג והורשה ללכת הביתה אך עדיין לא יצא מכלל סכנה ובגיל 9 חודשים הרופאים חששו שהוא יסבול מאי ספיקת לב והוא נאלץ לחזור לבית החולים לניתוח נוסף.
אבל למרות כל החששות הבריאותיות ריילי הוא לוחם ולאחרונה חגג את יום הולדת שנה, והוא ממשיך לשמח ולהדהים את ההורים שלו.
"חגגנו לו יום הולדת קטנה וזה היה נפלא. מצבו טוב ובורכנו שהוא כאן איתנו", אמרה ויקטוריה. "אנחנו פשוט נהנים איתו כל יום מחדש כאילו זה יהיה היום האחרון".
ההורים שלו אסירי תודה על כל התמיכה שהם קיבלו במהלך השנה הראשונה עם בנם המתוק ריילי, שעכשיו שוקל קצת יותר מ 6 ק"ג ועדיין משתמש בצינור האכלה בגלל מחסור בנוזלים.
"אני מעודדת אמהות אחרות ליצור קהילה עם אמהות נוספות לפגים", אמרה ויקטוריה. "כדי שתהיה לכן מערכת תמיכה של אנשים שמבינים את הסיטואציה ואת מה שאתן עוברות".
אנחנו לא יכולים לחכות ולראות את התינוק הזה פורח ומשגשג וחי את החיים שלו עד תום.
בבקשה שתפו כדי לחגוג את הישרדותו של ריילי כנגד כל הסיכויים. הוא השראה ענקית.
לא קל לג'יידן פונטנוט בן ה 10 להבין את גודל המעשים שלו באותו יום שלאמא שלו היו צירים מוקדמים.
הוא פשוט עשה את מה שאמא שלו אמרה לו לעשות כאשר הרגישה צירים מוקדמים ודיממה ללא הפסקה.
העכוז של התינוק של אשלי מורו החל לצאת, בעלה יצא לעבודה וסבתא שלו שגרה בקרבת מקום בדיוק עברה ניתוח בגב ולא יכלה ללכת. היא התקשרה לפראמדיקים בזמן שג'יידן נשאר רגוע ועשה כל מה שאמא שלו אמרה לו.
הילד בן ה 10 המדהים מארצות הברית הצליח לסובב את התינוק וליילד אותו על רצפת השירותים בביתם שבסולפר, לואיזיאנה.
כשאחיו הקטן הגיח לאוויר העולם, הוא לא נשם. ג'יידן לקח משאף לאף ששייך לאחותו, וכך הציל את החיים של אח שלו.
האמא בת ה 36 אמרה לג'יידן שהוא יצטרך ליילד את אח שלו הכי מהר שהוא יכול כי התינוק לא נושם.
ג'יידן ענה: "תגידי לי מה לעשות ואני אעשה את זה".
"בכיתי, אבל ניסיתי להישאר רגועה", אמרה אשלי. "ג'יידן היה כל כך רגוע שזה הרגיע אותי עוד יותר. יכולתי לראות שהוא מפחד, אבל הוא ידע שהוא צריך לעשות את זה".
התינוק החל לנשום בדיוק שהאמבולנס הגיע והאמא והתינוק החלימו אחרי החוויה המפחידה.
"בכל פעם שאני חושבת על זה אני בוכה", אמרה אשלי. "אני לא חושבת שג'יידן מבין מה הוא עשה ואיזה עניין גדול זה".
ג'יידן קיבל אות של גבורה בבית הספר מראש העיר וצוותי החילוץ המקומיים.
איזה ילד מדהים הוא ג'יידן; תמיד יהיה לו קשר מיוחד עם אחיו הקטן אותו יילד והציל את חייו.
כשהתינוק בנס הגיח לאוויר העולם, ההורים שלו היו בשוק.
הסיבה? השיער של בנם האהוב היה לבן כשלג.
ההורים של בנס מיד הניחו שהילד שלהם לבקן.
אבל לרופא של הבן שלה היה מסר אחר בשבילם…
בכל שנה מיליוני ילדים נולדים וכל אחד מהם הוא ייחודי.
גוון העור שלהם שונה, צבע העיניים שונה, וצבע השיער והאופי שלהם שונה – כל תינוק הוא ברכה בפני עצמה.
אך כ 5 מתוך 100,000 תינוקות נולדים לבקנים. לבקנות היא מחלה תורשתית רצסיבית הגורמת לחוסר פיגמנטציה בעיניים, בעור ובשיער.
כשבנס נולד בהונגריה, הוא יצא גדול מאוד כשהוא שוקל מעל 5 ק"ג, ואורכו 55 ס"מ.
אבל עדיין, ההורים שלו לא האמינו למראה עיניהם – בגלל שבנס נולד עם ראש מלא שיער לבן כשלג.
ההורים שלו היו מודאגים, הם האמינו שמשהו אינו כשורה ושהילד שלהם חולה.
הם היו משוכנעים שהילד שלהם לבקן. ולמרות שלבקנות אינה מסוכנת, לבקנים סובלים לעתים קרובות מהצקות והתעללות כזו או אחרת.
הרופאים של בנס לקחו דגימת דם, ולאחר כמה ימים הייתה להם תשובה להורים המודאגים.
האמת הייתה שבנס היה רגיל לחלוטין. הוא לא היה לבקן – פשוט היה לו שיער בהיר בצורה קיצונית. הרופאים מאמינים שהשיער שלו יהפוך כהה יותר עם הגיל.
"זה מחסור מקומי וזמני בפיגמנטציה, השיער של הילד יהיה כהה יותר עם השנים", הרופאים הסבירו בעיתון מקומי.
סיבה אחת אפשרית לשיער הלבן של הילד היא שהוא סובל ממחסור זמני בפיגמנטציה. אנשים הסובלים מזה נולדים עם עור בהיר ושיער לבן, אבל עם הזמן העור והשיער נהיים כהים יותר.
ההורים של בנס נשמו לרווחה – האוצר הקטן שלהם בריא לחלוטין. בנוסף, היה לו שיער לבן ושופע.
התמונות של בנס הפכו ויראליות, והוא זכה לכינוי 'נסיך החלומות'. מתוק אמיתי והכינוי בהחלט מתאים.
הילד הזה כל כך מיוחד. איזה שיער מדהים. הוא בהחלט בורך!
אל תשכחו לשתף את הסיפור השמח הזה עם החברים והמשפחה שלכם.
כשיש לך תאום זה דבר נפלא, כשיש לך מישהו שתמיד נמצא שם לצידך מתחילת החיים שלך, זה קשר שנמשך לכל החיים.
סרטון אחד מדהים מדגים את הקשר העמוק והחזק הזה, שמתחיל אפילו לפני הלידה: שני תאומים שנולדו זה עתה סירבו להפסיק להתכרבל אחד עם השני בדיוק כפי שעשו ברחם.
בסרטון שנצפה יותר מ50 מיליון פעמים, התינוקות, בני פחות מחודשיים, עשו אמבטיה ולא הפסיקו להחזיק אחד את השני, עוטפים את הזרועות והרגליים הקטנטנות שלהם אחד סביב השני.
התאומים עשו אמבטיית תינוקות מיוחדת, שפותחה על ידי סוניה רושל, אחות וסבתא מצרפת.
הטכניקה באמבטיה מיועדת לתינוקות בני פחות מחודשיים מכיוון שהיא אמורה לחקות את ההרגשה שהם נמצאים בתוך הרחם.
זה אולי מסביר מדוע התאומים מחבקים אחד את השני – הם רוצים להיות קרובים אחד לשני בדיוק כפי שהיו לפני שנולדו.
צפו בסרטון למטה:
איזה סרטון מדהים! הוא מראה את האהבה והחיבור בין תאומים ישר מהרגע שהם נולדים.
פעם ראשונה של כל דבר היא מיוחדת כאשר התינוק שלכם מתפתח; מהפעם הראשונה שאתן מרגישות את הבעיטה הראשונה שלו ועד לצעד הראשון; זה רגע קסום.
אבל כאשר התינוק נולד עם בעיות בריאותיות אבני הדרך האלה הופכות לנס.
טדי נלסון נולד עם חצי לב וההורים שלו היו צריכים לחכות עד שהיה בן שישה חודשים לראות אותו מחייך לראשונה, אבל כשזה קרה זה היה רגע קסום ביותר דרכים מאחת.
התינוק המתוק הזה עבר את ניתוח הלב הפתוח השני שלו וכבר בילה 185 ימים בבית החולים כאשר הסתובב להורים שלי ונתן להם את החיוך הכי מתוק בעולם.
"קצת לפני ניתוח הלב השני הוא לקה בשבץ", אמרה אמא אלכסנדרה נלסון.
היא אמרה שהם לא היו בטוחים שטדי יוכל אי פעם לחייך.
"לא היינו בטוחים שהחיבורים במוח יאפשרו לו לחייך. זה באמת נתן לנו שביב של תקווה לעתיד שהוא מסוגל לעבור כאלו מכשולים".
"זו הייתה המשמעות של החיוך עבורנו".
טדי נולד עם פגם מולד בלב בשם תסמונת לב שמאל היפואופלסטי, אשר משפיע על זרימת דם תקינה ללב. הוא נאלץ לעבור ניתוח 15 דקות אחרי שנולד באוגוסט 2019.
כאשר טדי הגיע לאבן הדרך הנפלאה הזו ההורים שלו הצליחו לתעד זאת במצלמה. הסרטון שותף על ידי ערוצי חדשות רבים ומיליוני אנשים בכל העולם התאהבו בפרצוף המתוק שלו.
"אחותו הייתה בחדר. טדי אוהב לשמוע את הקול שלה ושל בעלי, יש לו מגע מיוחד", אמרה אלכסנדרה.
‘נחישות ולחימה’
טדי יעבור ניתוח שלישי בשבועות הקרובים אבל המשפחה מסתכלת קדימה ומחכה להביא את האושר הקטן שלהם הביתה.
"הם קוראים לו לוחם קטן ואנחנו אוהבים את זה", היא אמרה. "ברוב הזמן אנחנו לא נותנים לו מספיק קרדיט…יש לו כל כך הרבה נחישות ולחימה בתוכו".
"אני תמיד אומרת, 'טדי, חצי לב מספק כפליים אהבה'".
אי אפשר לא להתאהב בפנים היפיפיות האלה? משמעות של חיוך יכולה להיות כל כך גדולה ואנו מקווים שטדי ימשיך לפרוח בדרכו להחלמה מלאה.
שולחים את כל האיחולים לחיים חזקים, מאושרים ובריאים עבור טדי. שתפו את הכתבה אם אתם מאחלים לו זאת גם!
אין כאב גדול יותר, אין מועקה גדולה יותר, אין מכה גדולה יותר מאשר לאבד ילד.
כשאנחנו הופכים להורים, סדר העדיפויות שלנו בחיים משתנה. לפתע דברים שהיו חשובים לנו לפני מתפוגגים להם אל תוך האוויר. העולם שלנו סובב סביב הילדים שיצרנו ואמהות ואבות יעשו הכל כדי להגן על הנשמות הקטנטנות שלהם מפני כל פגע.
למרבה הצער זה לא תמיד אפשרי. לפעמים דברים קורים והם לא בשליטתנו. לפעמים החיים יכולים להיות אכזריים ולא סלחניים.
תמי אירסון היא אמא בת 39 שאיבדה את בנה בן 13 השבועות, אחרי שרצתה תינוק במשך יותר מ 20 שנה. דום לב השאיר את התינוק שלה, ווילבר, עם נזק מוחי קשה, ועכשיו היא רוצה להשתמש בתמונות הצער שלה כדי לעזור לאמהות אחרות שאיבדו את התינוקות שלהן.
לפי הדיילי מייל, אירסון שיתפה את הרגע בו הייתה צריכה ללכת עם ווילבר לפרידה האחרונה. בגיל 13 שבועות בלבד, הוא לקה בדום לב שסימן למעשה את סיום החיים הקצרים שלו. אירסון רוצה להשתמש בתמונה קורעת הלב כדי לעזור לאחרים העומדים בפני הסיטואציה הטרגית.
"בפעם הראשונה מאז שווילבר נולד יכולתי לקחת אותו לטיול", תמי אמרה על התמונה. "אבל כשהלכתי במסדרון ו-ווילבר בזרועותיי, קלטתי שזו הפעם הראשונה והאחרונה שנלך יחד ופשוט נשברתי. זה היה הרגע בו מארק תיעד את התמונה שלנו".
ההיריון
אירסון חיכתה לתינוק זמן רב מאוד. ההיריון שלה עם ווילבר היה מוכב ומסובך, אבל לא היה סיכוי שהיא תוותר עליו.
"אחרי בדיקה בשבוע ה 20 כשהרופאים ראו בפעם הראשונה שישנה בעיה, הם שאלו אותי שוב ושוב אם אני רוצה לסיים את ההיריון, אבל אמרתי לא בכל פעם", אמרה אירסון.
"אהבתי אותו כל כך והאמנתי שמגיע לו לחיות חיים קצרים. האבחנה שלו לא נראתה טוב אבל אני קיוויתי שאני אוכל להביא אותו הביתה יום אחד".
אירסון עברה ניתוח קיסרי בשבוע ה 32 אחרי שסבלה מרעלת היריון. ווילבר התקשה לנשום בלי עזרה ולא הצליח להזיז את גפיו לאחר הלידה. הוא אובחן עם מוטציה גנטית RYR1, והאבחנה שלו הדאיגה מאוד.
"לא ידענו אם הוא ישרוד את הלילה הראשון, אבל הוא נלחם. האחיות המליצו לי לא להפריע לו עם יותר מדי מגע פיזי אבל יכולתי לראות שהמגע שלי הביא לו נחמה", אמרה אירסון.
"כשהימים חלפו, הוא התחזקו, וכמו כל אמא חדשה, אני זכיתי להכיר את הבן שלי. שרתי לו, חיבקתי אותו, ופשוט אהבתי אותו".
אירסון הקימה עמוד אינסטגרם כדי לעזור למשפחות שמתמודדות עם סיטואציות דומות.
"בשבועות מאז שווילבר נולד, בנינו קשר נפלא וזכיתי להכיר את האישיות החזקה שלו. חיכיתי שנים כדי להעניק לבתי זילאן אח קטן והחיים בתוכי הרגישו כל כך יקרים. החיבור בינינו היה חזק מהתחלה".
דום לב
למרבה הצער, ווילבר לקה בדום לב שהשאיר אותו עם נזק מוחי. הרופאים עשו מה שיכלו כדי להשאיר אותו בחיים, אבל זה לקח זמן, והנזק היה בלתי הפיך.
"הוא חזר בסופו של דבר לחיים, אבל ברגע שהוא פתח את העיניים, ידעתי שהילד הקטן שלי כבר איננו".
"המבט שלו היה ריק ונראה שהוא כבר לא מזהה אותי. ווילבר לא הגיב למגע שלי יותר והחיבור בינינו נעלם. הייתי שבורה".
אחרי שבועיים, הגיעו למסקנה שאין דרך חזרה. תמי אירסון קיבלה את ההחלטה הקשה מכל – לנתק את בנה ממכשיר ההנשמה.
התמונה של תמי הולכת במסדרון עם ווילבר צולמה זמן קצר לפני שהלך לעולמו. זו התקווה שלה שישתמשו בתמונה כדי להעניק תמיכה להורים ולהראות להם שהם יכולים 'לשרוד את זה ואיכשהו למצוא דרך לעבור כל יום ביומו'.
אירסון אמרה: "אני יודעת שהתמונה שלי שמראה את המצוקה שלי בצורה כל כך אכזרית יכולה להיות קשה עבור אחרים, אבל אני גם מקווה שכל האנשים שחוו אובדן כזה ימצאו נחמה בידיעה שהם לא היחידים שהיו צריכים להרגישו את עוצמת האבל האדירה הזו".
נוח על משכבך בשלום ווילבר. אנו מקווים שאתה נמצא עכשיו במקום שמח.
החיים יכולים להיות לא צפויים ואכזריים בכל כך הרבה דרכים. המחר אינו מובטח לאף אחד, והקלפים יכולים להשתנות ברגע.
תמיד תוקירו את האנשים שאתם אוהבים ותגידו להם שאתם אוהבים אותם בכל יום. שתפו את הכתבה כדי להפיץ את המסר החשוב הזה.
קייט אוג מאוסטרליה ובעלה דיוויד ניסו להיכנס להיריון במשך שלוש שנים. ואחרי כל השנים האלה הם סוף סוף קיבלו חדשות משנות חיים – קייט הייתה בהריון עם תאומים!
אך כאשר קייט ילדה את התאומים הרבה לפני התאריך המשוער, הרופאים נתנו לה ולבעלה את החדשות הנוראיות ביותר.
אחד התאומים, ג'יימי, נולד ללא רוח חיים. ומיד מה שהיו אמורות להיות החדשות המשמחות והמרגשות ביותר הפכו לסיוט הכי גרוע שלהם.
ועדיין, קייט סירבה להאמין למילים של הרופאים והחזיקה את גופו חסר החיים של ג'יימי קרוב לשלה במשך שעות. וזה היה הרגע שהבלתי ייאמן קרה.
במרץ 2010, קייט ילדה את התאומים אמילי וג'יימי בשבוע ה 27 להיריון. ג'יימי יצא ראשון, ואמילי הגיעה שתי דקות אחריו.
המוניטורים בחדר הלידה מיד החלו לשלוח צלילי אזהרה כאשר ג'יימי שכב שקט וללא תזוזה. הרופאים ידעו שמשהו לא בסדר וכולם התאספו סביב ג'יימי הקטן. אמא קייט הרגישה שמשהו מאוד לא בסדר עם הבן שלה.
במשך 20 דקות הרופאים ניסו להציל את ג'יימי, אך הם נאלצו להשלים עם העובדה שהילד איננו. ההורים של הילד היו שבורים לחלוטין. וביקשו להחזיק אותו לרגע כדי להיפרד.
"ראיתי אותו משתנק, אך הרופא אמר שאין טעם. לקחתי את ג'יימי מהרופא וביקשתי מכולם לצאת. הוא היה קר ורציתי שהוא יהיה חם", אמרה קייט.
קייט ביקשה מבעלה להוריד חולצה ולהיכנס איתה למיטה כדי ששניהם יוכלו לחמם את ג'יימי עם העור שלהם.
קייט החזיקה את ג'יימי קרוב לחזה שלה במשך שעתיים. היא חיבקה אותו וטפחה עליו קלות. והיא אמרה לו שמצבה של אחות שלו, אמילי, מצוין, ושהם רוצים שהוא יתעורר ויבוא איתם הביתה.
ג'יימי המשיך להשתנק וניסה לנשום מדי פעם, אך הרופאים אמרו לקייט שההשתנקויות הן רק רפלקסים ושלא יפתחו ציפיות.
בני הזוג ניסו ללדת במשך שנים, והם לא יכלו לעמוד במחשבה שג'יימי לא יהיה איתם. אך הבן שלהם עדיין לא ויתר.
אחרי שהיה במגע של עור לעור עם אמא שלו במשך שעתיים, ג'יימי לפתע החל לנשום בצורה רגילה. בהתחלה קייט לא חשבה שזה יכו להיות אמיתי – והרופאים היו בשוק כאשר הבינו שג'יימי בחיים.
דיוויד, בעלה של קייט אמר: "למזלי יש לי אישה חזקה וחכמה מאוד. היא עשתה מה שעשתה באופן אינסטינקטיבי. אם לא הייתה עושה את זה, ג'יימי סביר להניח לא היה איתנו היום".
האירוע היה נס אמיתי, והודות לקייט ודיוויד, שני הילדים שלהם שרדו.
אחרי זמן מה בבית החולים, תינוק הנס יכל סוף סוף לחזור הביתה.
חלפו תשע שנים מאז שג'יימי ואמילי נולדו, ושניהם בריאים ומאושרים היום – ויש להם אפילו אח קטן.
קייט ודיוויד חששו שלג'יימי יהיה נזק מוחי כתוצאה מהלידה, אך הוא לא הראה שום סימן לזה. למעשה, הוא בדיוק כמו כל בן 9 אחר.
הסיפור המרגש הוא באמת מדהים ומזכיר לנו את החשיבות שלעולם אסור לוותר. אהבת אמת יכולה לגבור ולהשיג הכל.
להיוולד עם מום זה דבר אחד, אבל להידחות על ידי האמא בגלל המומים האלה זה כבר סיפור אחר לגמרי.
זה בדיוק מה שקרה לגייב הקטן. הוא היה בן כמה ימים בלבד כאשר הוא איבד הכל.
הוא נולד בברזיל, וכשהיה בן יומיים בלבד, אמא שלו נטשה אותו בבית יתומים.
כשהאמא ראתה אותו, היא התאכזבה והחליטה לנטוש אותו.
שם הוא היה, שכב לבדו במיטה כל היום. בגלל המצב של גייב, הסיכוי שיאמצו אותו היה קלוש.
אבל אמא אחד עמדה לשנות הכל.
לפני 19 שנים גייב נולד בברזיל, בלי ידיים ובלי רגליים.
הרופאים מהר מאוד הבינו שהוא סובל מבעיה נדירה בשם תסמונת האנהארט המאופיינת בגפיים, פה ולסת שלא התפתחו. במקרה של גייב, אף אחת מהגפיים לא גדלה.
לפי הארגון הארצי למחלות נדירות, תסמונת האנהרט היא מום מולד נדיר ביותר שהגורם אינו ידוע.
אמו הביולוגית של גייב לא רצתה אותו, אז היא השאירה אותו שם בבית החולים.
העתיד של גייב לא נראה מזהיר. ונראה היה שהגורל רוצה שיחיה חיים של בדידות מרותק למיטה. הסיכוי שמישהו יאמץ אותו היה קטן מאוד, בגלל שהוא לא נראה כמו ילדים אחרים.
אבל יום אחד בארצות הברית, ג'אנל אדמס ראתה תמונה של גייב כשהייתה בקניות בסופר מרקט והחליטה שהיא רצה לעזור לו.
אנשים רבים שראו את התמונה וודאי הרגישו אותו הדבר, אבל ג'אנל לא הצליחה להוציא את התמונה של הפעוט מהראש שלה.
באופן אינסטינקטיבי ג'אנל ידעה שהיא רוצה להעניק לילד הזה בית.
ג'אנל ובעלה, שגרים באוהיו, כבר היו הורים ל 13 ילדים, והוספת ילד נוסף למשפחה לא הייתה החלטה קלה.
"היו לנו את החששות שלנו, אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הילד המתוק והקטן הזה בלי משפחה, בלי ידיים ורגליים שנמצא כל כך רחוק מאיתנו", אמרה ג'אנל.
אבל ג'אנל הצליחה לאתר את בית היתומים בו גייב חי והחלה בתהליך האימוץ.
התהליך היה איטי מאוד, אבל כאשר הם סיימו עם כל הניירת, ג'אנל ובעלה, רון, סוף סוף יכלו לטוס ולאסוף את הבן המאומץ החדש שלהם.
זו הייתה אהבה ממבט ראשון. גייב הצטרף למשפחה כשהיה פעוט ופשוט פרח בחזקתם.
מגיל צעיר גייב החל להשתמש בכיסא גלגלים, אך ההורים היו נחושים שהבן שלהם יהיה עצמאי עד כמה שרק אפשר.
כשהיה בן 12, גייב יכל לעשות כמעט כל דבר שילדים בני גילו עושים, למרות המוגבלויות שלו.
הוא ידע להתלבש לבד, ללכת, לאכול, ולשחות. והוא אפילו ידע לעלות במדרגות בלי עזרה של אף אחד.
"אני יכול לעשות את זה, ואני עושה את זה עם חיוך", אמר גייב.
בבית הספר גייב ניסה להתקבל לקבוצת הריקוד כדרך להכיר חברים – וגילה שהוא יכול להשתמש בגוף שלו ללא הגפיים כדי לרקוד ברייקדאנס בצורה נפלאה.
אחרי שסיים את התיכון גייב המשיך להוכיח את העצמאות שלו, כשעזב את בית הוריו והחל בקריירה של נואם מוטיבציה.
ההורים של הילד רצו שיהיה עצמאי ושלא יצטרך להיות תלוי באחרים כל חייו.
"המטרה שלנו תמיד הייתה לאפשר לגייב את החופש לבחור, וידענו שזה יקרה רק אם הוא יהיה עצמאי", אמר אביו של גייב.
אבל זה לא תמיד היה קל.
בזמן שאחים שלו חוו את בית הספר בצורה רגילה יותר ר- מסיבות, קבוצות ספורט ודייטים, עבור גייב זו הייתה חוויה יומיומית קשה של הצקות ובריונות.
"הייתי בשיעור אמנות יום אחד והמורה ביקשה מאיתנו לבקר את העבודה של האדם שלידנו. אז ילד אחד אמר לי: 'נראה שאלוהים עשה טעות איתך'. חזרתי הביתה באותו היום ופשוט נשברתי. לא הצלחתי להוציא את זה מהראש שלי", אמר גייב.
כשמשפחת אדמס אימצה את גייב, הם חשבו שהם רק מצילים אותו מחיי בדידות במיטת בית החולים.
אבל מהר מאוד הבינו שזה היה גייב שהציל אותם. הוא לימד אותם על מה שבאמת חשוב בחיים. והוא לימד אותם לעבוד קשה יותר ולעולם לא לוותר.
"שנאתי את ההורים שלי שהכריחו אותי לעשות את כל העבודה הקשה הזו, אבל עכשיו אני מסתכל עליהם ומודה להם שהם דחפו אותי להיות עצמאי ולהיות שהאדם שהם ידעו שאני יכול להיות", אמר גייב.
מהתחלה, ג'אנל ורון התייחסו לגייב כאחד משלהם. וככל שהילד למד עוד ועוד על עצמו, כך הוא נהיה עצמאי יותר.
מאז שהפך לחלק מנבחרת הריקוד של בית הספר, גייב לקח חלק בתחרות ריקוד, הגיע למקום השני ואפילו התארח בתכנית טלוויזיה.
וככל שהביטחון שלו כרקדן גדל, גייב החל בקריירה של נואם מוטיבציה.
"אני נואם כבר כארבע שנים וזה די מטורף עם כל המקומות שזכיתי לראות וכל האנשים המדהימים שזכיתי להכיר ולשמוע את הסיפורים שלהם ועל איך אני יכול לעזור להם", הוא אמר.
גייב הוא לוחם אמיתי שמפיץ אהבה לכל מי שהוא פוגש. הבחור הצעיר והמדהים הזה הפך להשראה ענקית עבור כולם.
בבקשה שתפו את הסיפור של גייב עם החברים שלכם אם גם אתם קיבלתם השראה מהגישה המנצחת שלו!
