ארסנל ופאדי פאוור חברו יחד כדי להפיק סרטון נגד הומופוביה.
הסרטון משעשע ביותר כשאוליבייה ז'ירו, אלכס אוקסלייד-צ'מברליין, סנטי קסורלה, מיקל ארטטה ות'יאו וולקוט לוקחים בו חלק.
השחקנים מציינים, כמו נטייה מינית, את כל הדברים שהם לא יכולים לשנות בעצמם.
אוליבייה ז'ירו לא יכול לשנות את זה שהוא יפה, ואוקסלייד-צ'מברליין לא יכול לשנות את זה שהוא דומה לצב נינג'ה.
צפו בפרסומת הנפלאה למטה:
אחרי הניצחון הענק של הולנד 1-5 על ספרד, אחד הנושאים שדיברו עליו רבות היא המהירות האדירה של אריאן רובן.
רובן הפעיל מבערים בשער החמישי של הולנד כשעקף את סרחיו ראמוס, ודיווחים, אשר גובו בגרפיקת טלוויזיה הראו שרובן הגיע למהירות של 37 קמ"ש.
הנתון הזה למעשה הפך את רובן לשחקן הכדורגל המהיר בעולם, אחרי שתיאו וולקוט הגיע בספטמבר 2013 למהירות של 35.7 קמ"ש בריצת 100 מטר.
מספר ימים אחר כך מתברר שהנתון של רובן לא היה נכון.
לפי סטטיסטיקת המשחק של פיפ"א אחרי המשחק מול ספרד הספרינט של רובן הגיע למהירות של 31.03 קמ"ש 'בלבד'.
הנה הסטטיסטיקה הרשמית של פיפ"א שמוכיחה שתיאו וולקוט הוא עדיין השחקן המהיר בעולם.
תיאו וולקוט מארסנל הוא כבר לא הכדורגלן המהיר בעולם.
בספטמבר 2013 פיפ"א הכריזה שתיאו וולקא מארסנל הוא שחקן הכדורגל המהיר בעולם כשמדד רץ במהירות של 35.7 קמ"ש.
השיא של וולקוט נשבר ביום שישי על ידי אריאן רובן במהלך השער החמישי של הולנד נגד ספרד.
רובן נמדד רץ במהירות של 37 קמ"ש, לעומת 30.6 קמ"ש של סרחיו ראמוס שניסה להשיג אותו במהלך.
המשחק הבא של הולנד יהיה ביום רביעי מול אוסטרליה בפורטו אלגרה.
ארסנל אומנם במקום הראשון בליגה האנגלית, ועלתה לסיבוב הרביעי בגביע האנגלי, אבל יש לה מכת פציעות איתה תצטרך להתמודד.
תיאו וולקוט הורד על אלונקה בשלב מאוחר של משחק הניצחון של התותחנים 0-2 על טוטנהאם ביום שבת.
בדרכו מחוץ למגרש, כשהוא על האלונקה, וולקוט לקח את ההזדמנות להקניט את אוהדי טוטנהאם ששרקו לו בוז, כשהוא מסמן להם 0-2 עם הידיים, כשהוא כמובן מתכוון לתוצאת המשחק.
שימו לב לחיוך שמרוח על הפנים של וולקוט. עושה רושם שלא היה מעולם שחקן כל כך שמח כשהוא פצוע.
ארסנל נכנסת לעונה השביעית שלה בלי תואר, ועם ציפיות נמוכות מתמיד. האשם הבלעדי בסיפור הוא ארסן ונגר.
יש קונצנזוס כלפי יכולותיו של ארסן ונגר כמאמן, והוא באמת ענק במה שהוא עושה – לוקח שחקני נוער טובים, והופך אותם לכוכבים. אבל עושה רושם שגם ארסן ונגר עצמו התאהב קצת יותר מדי בסגנון המשחק, ופחות מדי במהות הספורט. שבבסיסו הוא תחרותי. עושה רושם שונגר מפחד מציפיות, מפחד לבנות קבוצה שיצפו ממנה ללכת עד הסוף, אז הוא מעדיף להישאר אנדרדוג.
הנה הולכים להם שני הכוכבים הגדולים של הקבוצה, ססק פבראגס וסאמיר נאסרי, ואם מסתכלים על הקבוצה כרגע, היא לא יותר חזקה מקבוצות כמו טוטנהאם וליברפול, ואני בספק גדול לגבי היכולת של ארסנל להיות בליגת האלופות עוד שנה. ג'רביניו (חיזוק מעולה) הגיע במחיר נמוך מאוד, ועוד 4 שחקנים לא מוכרים בני פחות מ-20, וכרגע הקבוצה מתבססת על היכולת של רוזיצקי להחזיק את מרכז המגרש של קבוצת ליגת אלופות. רמז לבאות- זה כמו להסתמך על יוסי שבחון שייקח אותך לאליפות.
גם בהסתכלות על השיפור ששחקנים עשו תחת שרביטו של ונגר, מתחיל לחלחל מעט ספק לגבי המקצוענות של המועדון. תראו את ליאו מסי, השחקן הטוב בעולם, עדיין כל שנה חוזר טוב יותר, והשנה הוא חזר עם שרירים של מרים משקולות. עכשיו שימו מולו את תיאו וולקוט, נראה לכם הגיוני שאחרי 4 שנים בארסנל, בטופ של הכדורגל המודרני, הוא עדיין נשבר מכל מגע? סליחה – במועדונים הגדולים זה לא היה הולך. עושה רושם שהשחקנים של ארסנל מנצלים את הקיץ בעיקר לראות איך כל הקבוצות האחרות פותחות עליהן פער. זה נחמד להגיד שהכל עניינים של מזל ונאחס, אבל בשביל זה יש צוות אימון, ותוכנית אימונים. גם אינייסטה היה נפצע כל רבע שעה פעם, והיום הוא בקושי מפספס משחק.
איך מגיעים למצב ששחקני ההגנה שלך מותחים שריר אחרי עשר דקות של משחק? וזה אחרי שהחלפת כבר בלם אחד (ולא, מה שקרה ליונייטד הוא יוצא מהכלל, אצל ארסנל זה קורה על בסיס קבוע).
ואיפה אנדרי ארשבין? מי מאיתנו לא ציפה ליותר ממנו? או ממרוואן צ'מאח?
נכון, ונגר עשה כמה דברים יפים במהלך הקריירה הלונדונית שלו, אבל כשהיושב ראש אומר שיש לך מלא כסף לקניות, אל תשמור אותו, כי זה יכול לפגוע בשלמות של המוצר שאתה רוצה ליצור. כי גם ברצלונה, שהמחשבה אצלה יחסית דומה, הרבה שחקני בית , ושחקנים שגדלו במערכת, גם היא עושה קנייה או שתיים משמעותית בכל קיץ.
ונגר, תתעורר או שתלך הביתה.
