קודם כל, אני חייב להתוודות, אני אוהד בארסה..וזה בדיוק מה שעושה את ראול לאחד השחקנים הגדולים של כל הזמנים. אפילו בתור חובב קטלוניה, אני אוהב את ראול.
ואיך אפשר שלא? ראול מסמל את כל מה שנגמר בכדורגל עולמי. אין עוד שחקנים בעולם, שנלחמים עבור הסמל, גם שחקנים כמו סטיבן ג'רארד למשל, שנולד באנפילד, מתנה את ההשארות שלו בקבוצה, בהתקדמות שלה, ובשחקנים שישחקו לידו ובחיזוק, כמעט כל "סמל" כזה או אחר, שוחח במהלך הקריירה עם קבוצות אחרות, וחשב על עזיבה. אבל לא ראול. גם כאשר אחרי עונות מופלאות, הביאו חלוצים במיליוני דולרים, בשביל לתפוס את מקומו, הוא ישב בשקט עד שחזר למרכז הבמה, ולהרכב, תמיד. שריאל קרטעה, תמיד היה לה שחקן מעל כולם, שיתן את הגול החשוב, ויותר חשוב מזה, יסחוף את הקבוצה למחוייבות טוטאלית. גם ששחקן, מלך השערים של ריאל בכל הזמנים, מלך שערי הנבחרת, התחיל את השנה האחרונה, בתור שחקן ספסל מובהק, ועדיין, גם שקיבל 10 דקות ואף פחות, הזיע יותר מכל שחקן אחר על הדשא.
הליכתו מריאל, מבחינתי הינה מותו של הסמל האחרון בפני, וגם פה אין אשמה בראול, אלא בריאל. קבוצה שלא יכולה למצוא מקום, לסמל הכי גדול שלה ב – 40 שנים האחרונות, תמשיך להשתרך מאחור אחרי קבוצה שדובקת בצעירים שלה ובילדים שגדלו אצלה. ברצלונה מראה לכולם איך אפשר לשמור על מסורת, על לאומיות (קטלונית) ועל כוכבים שישארו רלוונטים.
הנסיון לבנות אימפריות של כוכבים, נכשלו בצורה טוטאלית במהלך העשור האחרון, גם בריאל, חוץ מהקבוצה של תחילת העשור שהייתה בנויה על שלד יציב, וכוכב אחד שמגיע כל קיץ, ואם במכבי תל אביב , מ.ס אשדוד וכדומה. בלי שחקני בית, אין לקבוצות קשר אמיתי לקהל שלהם, וישנו ניכור לסמל ולמושגים שמועדונים בסדר גודל הזה צריכים לייצג.
בחזרה לקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט