אחד הסיפורים שיצאו אחרי גמר הקופה אמריקה היה ההתעללות שספגה משפחתו של ליאו מסי על ידי אוהדי צ'ילה.
קרובי משפחה של מסי, כולל ההורים שלו והאחים, 'הופחדו' על ידי אוהדי צ'ילה באצטדיון בסנטיאגו. יותר מכך, משפחתו 'נדחפה' בזמן שהם צפו במחצית הראשונה נהיציע.
רודריגו מסי, אח של ליאו, הוכה לכאורה בראשו על ידי חפץ שנזרק מאוהדי צ'ילה.
במהלך משחק רבע גמר הקופה אמריקה אתמול בין ארגנטינה לקולומביה ליאו מסי הראה שוב מדוע הוא הדריבליסט הכי טוב בעולם, ושלמעשה אי אפשר להוציא לו את הכדור מהרגליים.
מספר ימים לפני שהחל הקופה אמריקה, מספר מגישות טלוויזיה מוונצואלה החליטו להתפשט על מנת לתת מוטיבציה לשחקני הנבחרת שלהן.
שחקני וונצואלה חוללו הפתעה ענקית במשחק הראשון של הקופה אמריקה כשניצחו את קולומביה. וכדי לחגוג את הניצחון הגדול, מגישת טלוויזיה אחת בשם יובי פאיירס החליטה לדווח על המשחק. בלי בגדים.
הסרטון הזה מגיע מהתיקו 2-2 של ארגנטינה נגד פראגוואי בקופה אמריקה כשליאו מסי ואנחל די מריה צחקו על המאמן טאטה מרטינו כשהם יוצאים ממנהרת השחקנים למחצית השנייה.
כשהם מובילים 0-2 במחצית, מסי ודי מריה דיברו על השטויות שטאטה מרטינו דיבר בהפסקה.
ליאו מסי אמר: "מה זה השטויות האלה שהוא אמר בחדר ההלבשה?"
אנחל די מריה ענה: "שהמשחק לא יהיה קל".
באופן אירוני ארגנטינה התפרקו במחצית השנייה וספגו שני שערים.
נכון, בגדול טורניר הקופה אמריקה אכזב. מאליפות יבשת שמספקת מגוון כל כך גדול של כישרון ציפינו להרבה יותר. הזכייה של אורוגוואי אמש נתנה בכל זאת הרמה להנחתה לקראת הבאות והשאירה טעם של עוד. קבלו את מצטייני הטורניר של "ישראספורט"
הטורניר שהחל בצליעה גדולה, מיעוט שערים ומעט מאוד דרמה, השתפר לקראת סיום משחקי השלב המוקדם חל שיפור מסוים, והשערים החלו להגיע. פרגוואי שהגיע לגמר אמנם לא ניצחה משחק לאורך הטורניר, אך מיעטה לספוג, והמשחק הכי טוב שלה לאורך האליפות היה אותו תיקו 2-2 מרשים עם ברזיל שהשוותה ממש על סף הסיום משערו של פרד הוותיק.
קיבלנו דרום אמריקה בצבעים אחרים, צמצום פערים ניכר כאשר נבחרות כמו פרו וונצואלה, ובתווך גם האורחת מקוסטה ריקה תפסו מקום של כבוד בעוד ברזיל של מנזס וארגנטינה של באטיסטה נפרדו מהר מהצפוי מהטורניר.
באטיסטה כנראה ישלם את המחיר, גם מאחר והציפיות מארגנטינה כמארחת היו אחרות, אבל גם כי לא ניצל סגל נוצץ להשגת תוצאות. ברזיל של מנזס תכוון עצמה לקראת אירוח הגביע העולמי ב-2014, בתקווה ללמוד מהשגיאות.
קולומביה וצ'ילה מקוות לתפוס את הגל הכישרוני שהן חוות עם הדור הנוכחי שלהן ולדבוק לחבורה המנצחת של אוסקר טאבארס, דייגו פורלאן ולואיס סוארס.
אז הנה ההרכב המצטיין של הטורניר:
שוער – חוסטו ויז'אר, פרגוואי
השוער הוותיק עמד מאחורי הגנה שהתגלתה במערומיה בעיקר במשחק הגמר כאשר סוארס ופורלאן חתכו בה כמו חמאה. שתי תצוגות שוערות גדולות בקרבות פנדלים, שהובילו את ה"אלבירוחה" לגמר, והוכיחו כי לצ'ילאברט קם יורש, גם אם הוא כבר בן 34.
על הספסל: פרננדו מוסלרה, שוערה של נבחרת אורוגוואי, שנתן הצגה בלתי נשכחת נגד ארגנטינה ברבע הגמר, והסיר מעט מן הספקות שהוטלו לגביו גם על ידי ראשיה של לאציו קבוצתו אשתקד. אם ידע לשמר את היציבות שאפיינה אותו, בגלאטסראיי עשו עסקה משתלמת.
מגן ימני – דאריו ורון, פרגוואי העמדה הכי בעייתית באליפות שלא הבליטה אף מועמד גרמה לבחירה הזו. אמנם הוא לא מגן בדיוק, אך מכיוון שאת עמדות הבלמים תופסים צמד בלמיה של אורוגוואי באליפות, חייבים לתת קרדיט לשחקן ההגנה הוותיק של פרגוואי, שהיה ממצטייני האליפות ללא ספק.
על הספסל: עוד ראויים לאזכור הם המגן הימני של פרגוואי בגמר, איבן פיריס, כדורגלן צעיר עם המון פוטנציאל, וגם היינר מורה, המגן קשר הימני של קוסטה ריקה שהיה בין הבולטים בנבחרתו.
בלמים: דייגו לוגאנו, וסבסטיאן קואטס, אורוגוואי צמד הבלמים של הנבחרת הזוכה היו לעוגן יחד עם מוסלרה, זה שנתן את השקט לחלק ההתקפי. לוגאנו הוותיק, הנהיג והעניק בטחון להגנה הצעירה, ונתן אותותיו גם במשחק הראש המצוין בקרנות אליהן עלה למעלה.
קואטס, שזכה להיות תגלית הטורניר, בסה"כ בן 20, ונראה כי קבוצתו נאסיונל מאורוגוואי תעשה עליו קופה יפה בקרוב, הצליח להיכנס לנעליו של דייגו גודין שגם הוא בלם מצוין בלא כל בעיה.
על הספסל: אוסבאלדו ויסקארונדו, הבלם של נבחרת ונצואלה, היה אחת מנקודות האור שלה בטורניר. כבש שער אחד במשחק ההפסד לצ'ילה 2-1, אך אם קבוצות ליגת העל מחפשות בלם אנרגטי ומנהיג, כדאי שיפנו לקשרים שלהם בארצו של הוגו צ'אבס.
מגן שמאלי: פאבלו ארמרו, קולומביה המגן המצוין של אודינזה הוא מעין קשר תוקף, מרבה לעשות מה שנקרא "פתיחות באגף" ומותיר אופציות נהדרות לשחקני מרכז השדה בחיפוש אחר כתובת פנויה. מהיר ובעל פוטנציאל אדיר.
על הספסל: מרקו אסטרדה, המגן של צ'ילה ומונפלייה, הוכיח כי הוא בהחלט שחקן מצוין ואנרגטי, ותרם רבות לנבחרת שלו.
קשר אחורי: אראבלו ריוס, אורוגוואי האיש השקט, אך זה שעושה עבודת כיסוי מצוינת ומשמש כהורס התקפות מושלם. לא מפסיק לרוץ, וגם זה שבישל לפורלאן את השער הראשון שלו בגמר אמש.
על הספסל: פראי גוארין, המנוע של קולומביה. שחקן חכם, ובעל כדורי עומק מעולים, אך לעיתים מרבה לכדרר וגורם לאיבודי כדור של קבוצתו, בכל זאת כישרון ענק.
קשר אחורי: דייגו פרס, אורוגוואי לא שקט כמו חברו לקישור, שחקן קשוח ביותר שמרבה בעבירות. כבש את שער היתרון נגד ארגנטינה, אך גם הורחק בכרטיס צהוב שני ומטופש באותו המשחק. מי שמחפש בולדוזר באמצע המגרש שיסע לבולוניה באיטליה.
על הספסל: כריסטיאן ריברוס, אחד ממצטייני הנבחרת של פרגוואי, חכם, טכני ויודע להניע התקפות.
קשר: חואן וארגס, פרו
הקשר המצוין של פרו, פשוט שורף את הקו באופן מושלם. מאיים, בועט ומטווח את השער ללא רחמים, בנוסף הוא גם פיזי לאין שיעור וקשה מאוד להוציא ממנו את הכדור. מבוקש כעת ע"י מועדונים גדולים יותר מפיורנטינה האיטלקית, אך המחיר שלו צפוי לעלות בצורה ניכרת אחרי טורניר מעולה.
על הספסל: ליאונל מסי, כן כן, אמנם ארגנטינה זייפה בענק, אך בין הבודדים שאפשר לציין זהו מסי שהיה יציב ובישל שלושה שערים, למרות שאת הרשת הוא לא מצא. הכתובת לכישלון לא מונחת על גבו.
קשר: אלבארו פריירה, אורוגוואי שחקן בלתי נגמר, כשהוא מוחלף רואים עליו כמה הוא התאמץ. קשרה השמאלי המצוין של פורטו היה שם בכדי לנעוץ פעמיים את הכדור ברשת. יכול לשחק גם כמגן, ובליברפול מעוניינים בו על מנת לסתום את האגף השמאלי של ההגנה.
על הספסל: חואן אראנגו, הקשר חלוץ הוותיק של ונצואלה, הוכיח כמה כישרון יש בו, כמה חוכמת משחק, וגם יכולת הנהגה כשצריך. בין מצטייני הטורניר שרק מפאת חוסר המקום לא זכה להיכנס להרכב.
חלוץ: פאולו גררו, פרו כבש חמישה שערים בטורניר וזכה להיות מלך השערים, אם כי שלושה מהם הגיעו במשחק חסר החשיבות על המקום השלישי נגד ונצואלה, אך בהיעדר פארפאן ופיסארו, גררו בהחלט לקח על עצמו את מלכת ההבקעה בנבחרת. כיוצא מחלקת הנוער של באיירן מינכן, גררו מוכיח כי פוטנציאל גדול עדיין יש בו.
על הספסל: אלכסיס סאנצ'ס, הצ'יליאני אמנם לא בלט במיוחד, אך הצליח להפיק כמה רגעי גאונות שהוכיחו לעולם מדוע היה אחד המלפפונים הבולטים הקיץ, ומדוע דווקא פפ גוארדיולה סימן אותו כחיזוק ההולם להתקפת בארסה.
חלוץ: לואיס סוארס, אורוגוואי שחקן הטורניר ללא ספק. גרם לאוהדי נבחרת ה"סלסטה" ללא מעט רגעי אושר, הביך הגנות, נלחם על כל כדור גם כשנראה אבוד, ובעיקר חתום על משחק גמר מושלם ותיאום מופלא עם דייגו פורלאן שהחזיר את הבלונדיני לחיים. כבש ארבעה שערים שגורמים ליושבי ה"קופ" באנפילד לחכות לעונה הבאה בכיליון עיניים.
על הספסל: סרחיו אגוארו, עוד אחת מנקודות האור היחידות של ארגנטינה בטורניר. החלוץ שילבש כנראה את מדיה התכולים של מנצ'סטר סיטי בקרוב, כבש שלושה שערים, וסיפק בעיקר תקוות לארגנטינאים ביציעים. הכישרון מימי אינדפנדיינטה הוכיח את עצמו גם בנבחרת.
מאמן: אוסקר ווישנגטון טאבארס, אורוגוואי המאסטרו על הקווים, מאמנה הוותיק של אורוגוואי, המשיך את הקו המושלם של הנבחרת שלו וידע להתמודד עם כל מהלכי המשחקים, גם כאשר נפצע לו אדינסון קאבאני וגם כאשר הורחק לו דייגו פרס, נגד ארגנטינה. ראוי למלוא המחמאות.
על הספסל: חרארדו מרטינו, המאמן הארגנטינאי של פרגוואי, אמנם לא הוביל את נבחרתו לכדורגל מרשים במיוחד, אך הצליח להביא אותה למעמד הגמר כנגד כל הציפיות, ועל כן ראוי לציון לשבח. לא סתם הוא בין המועמדים הבולטים לרשת את באטיסטה בנבחרת ארגנטינה.
שמתם לב נכון, ברזיל שאיכזבה בענק אינה שולחת ולו נציג אחד לנבחרת, למרות הצמדים של פאטו וניימאר, יש ל"סלסאו" עוד הרבה דברים לעבוד עליהם בכדי לייצר כדורגל מרהיב. ניימאר לא ממש בלט, למרות כמה רגעים שהוכיח בהן במקצת מהכישרון שלו, אך בברזיל ציפו להרבה מעבר.
גם בוליביה שפתחה בהפתעה גדולה נגד ארגנטינה המשיכה לייצר הוכחה כי היא הנבחרת החלשה ביבשת הלטינית, ואקוודור לא הרבה מאחוריה, כאשר היא נמצאת בנסיגה גדולה מבחינת כישרון.
בסה"כ 54 שערים הובקעו בטורניר, מעט יותר משני שערים למשחק, אבל לא מספיק מיבשת שחרטה על דגלה את סגנונות המשחק המלהיבים.
אורוגוואי הפכה לבודדה בפסגת הזכיות כשהשלימה זכייה 15 בטורניר, ונדמה כי היא נדבקה בהצלחה שאפיינה את ספרד החל מאותה זכייה באליפות אירופה 2008, כאשר מהגביע העולמי בדרום אפריקה, היא נמצאת על הגל, והנבחרת עד גיל 17 שלה מבטיחה הרבה.
בטורניר הבא בעוד ארבע שנים יערך בברזיל, נקווה שמקסיקו תגיע בהרכבה החזק ביותר, ומעבר לזה שאולי יהיו מי שיאמצו את המודל המוצע שיקרא "קופה אמריקס" ויאחד את כלל יבשת אמריקה. מה רע בארה"ב ומקסיקו כתוספת כוח משמעותית לאליפות? להתראות בברזיל 2015, או שבעצם עם הטעם שנשאר לנו מאמש, נתראה בברזיל 2014.
עד טורניר הגביע העולמי האחרון היה נדמה כי נבחרת אורוגוואי נעלמה ממפת הבכירות בכדורגל העולמי. סוללת כוכבים מתהווה נותנת לנבחרת התכלת לגעת בשמיים מחדש. רגע לפני שמתחיל טורניר ה"קופה אמריקה" נגיעה אחרונה בנבחרת שבאמת יכולה לאיים על ההגמוניה של ארגנטינה וברזיל
בראשית דרכו של טורניר גביע העולם נחשבה אורוגוואי למעצמה. היא הייתה למדינה הקטנה ביותר שזכתה בגביע העולמי, וזה קרה פעמיים בהיסטוריה, בטורניר הראשון ב-1930, אותו אירחה, וב-1950 לא רחוק מהבית, על אדמת ברזיל.
אורוגוואי שמכילה רק שלושה וחצי מיליון אנשים מחזיקה באמתחתה שורת תארים מכובדת של שני גביעי עולם, ארבעה עשר זכיות בטורניר האליפות של דרום אמריקה, וגם שתי זכויות בטורניר האולימפי.
לצד ההיסטוריה המפוארת, החל משנות ה-70 חלה נסיגה משמעותית בהישגי הבינלאומיים של נבחרת ה"סלסטה". שחקני עבר מפוארים דגמת אנזו פרנצ'סקולי שעשו קריירה אישית נהדרת, לא הצליחו להוביל את נבחרת אורוגוואי לפסגות אליהן הייתה רגילה בתחילת עידן הגלובליזציה בכדורגל העולמי.
נכון, פה ושם היו הבלחות כמו הזכייה בטורניר ה"קופה" ב-1995, אך לרוב גם שחקנים עתירי ניסיון כמרסלו אוטרו, אלבארו רקובה ופאולו מונטרו לא הועילו לתכולים לדגדג אפילו את הצמרת של נבחרות דרום אמריקה, בעוד נבחרות עם עבר הרבה פחות עשיר כפרגוואי מצליחות הרבה יותר.
תזמורת כוכבים בניצוחו של המאסטרו האיש שמאחורי כל השינוי העכשווי בנבחרת אורוגוואי הוא המאמן, אוסקר וושינגטון טאבארס, המכונה ה"מאסטרו". טאבארס בן ה-64, חזר בשנת 2006 לכיסא המאמן של הנבחרת הלאומית, זאת לאחר שהוביל את אותה נבחרת להופעה בגביע העולמי באיטליה, 1990.
בינתיים הוא צבר ניסיון רב בשורת מועדונים מפוארים בהם מילאן האיטלקית, בוקה ג'וניורס הארגנטינאית, וגם הענקית המקומית, פניארול.
אמנם מילאן הייתה לפסגת קריירת האימון של טאבארס, אך קשיחותו, לצד היותו איש מקצוע מצוין, הובילו אותו לאחר קדנציות נוספות בארגנטינה, חזרה לנבחרת הלאומית של ארץ מוצאו.
טאבארס משמש לצד היותו מאמן כדורגל גם כמורה, וכשקיבל את הדור הנוכחי והכישרוני של נבחרת אורוגוואי, היה נדמה כי זהו האיש הנכון במקום הנכון.
המשמעת חזרה להיות חלק מהמשחק של נבחרת אורוגוואי, אך פילוסופיית המשחק הקשוחה שדווקא אפיינה את אורוגוואי נעלמה לה, וטאבארס הדביק את חניכיו במשחק התקפי ויפה לעין.
הגביע העולמי האחרון, אשתקד בדרום אפריקה, הביא עימו את הבשורה הגדולה, אורוגוואי חזרה להיות כוח משמעותי בכדורגל העולמי.
הנבחרת הציגה יכולת מצוינת וזכתה במקום הרביעי והמכובד, כשהיא מסיימת כבכירה בנבחרות דרום אמריקה. הדבק שהפך את ספרד שלאחר אליפות אירופה של 2008 לבלתי מנוצחת, הדביק כנראה את גם התכולים ומאז הכדורגל האורוגוואי בנסיקה מרשימה.
תותחן, מטאדור ושאר כוכבים
דווקא האיש שהחזיק על גבו, או במו רגליו את הכדורגל האורוגוואיי בעונות האחרונות, דייגו פורלאן, כוכבה של אתלטיקו מדריד, חווה עונה אחרונה נוראית מבחינתו. הסקורר המדופלם שכבש מעל 70 שערים במדי ה"קולצ'ונרוס" שבק העונה כמעט לחלוטין, והיה לצל של "קון" אגוארו הארגנטינאי. פורלאן יכול להחזיר אליו את הביטחון שאבד דווקא בטורניר שכזה, ולאחריו אולי יחזור חד יותר ל"ויסנטה קלדרון" או ליעד אחר.
גם אם פורלאן לא יחזור להיות אותו סקורר ידוע דווקא בטורניר הנוכחי, לא חסרים ל"סלסטה" אופציות התקפיות. לואיס סוארס, "התותחן", שעבר במהלך עונת אשתקד לליברפול מאייאקס ההולנדית, הוכיח ניצוצות של כדורגלן אדיר. כבש בטורניר הגביע העולמי בדרום אפריקה, ומאז משפר מניותיו בצורה ניכרת. סוארס יכול להתעלל ביריביו כאילו לא היו, ואוהדי ליברפול כבר מחזיקים אצבעות לתום הפגרה.
היהלום של נאפולי, אדינסון קאבני, "המטאדור", האיש שפירק כמעט כל הגנה בעונה האחרונה בליגה האיטלקית, מופיע גם הוא בחוד הכל כך איכותי של טאבארס. קאבאני בן ה-24, הוביל את נאפולי לעונת שיא ולמקום בליגת האלופות בעונה הבאה, תוך שהוא משכין 26 שערים ברשתות היריב, ומבקיע כמעט מכל הזדמנות, הן בראש והן ברגל.
כדאי לשים לב גם לאבל פרננדס, בן ה-20, שחקנה של פאלרמו ועוד שחקן מבטיח ביותר. גם סבסטיאן אבראו המוכר לאוהדי בית"ר י-ם יהיה שם.
ההגנה כוללת את הקפטן המנוסה, דייגו לוגאנו, שחקנה של פנרבחצ'ה הטורקית, ולצידו את בלמה המצוין של אתלטיקו מדריד, דייגו גודין, שהיה בין נקודות האור היחידות אצל ה"רוחי-בלנקוס" העונה, וכבר חוזר על ידי צ'לסי.
מרטין קאסרס מסביליה, ומקסי פריירה מבנפיקה מוסיפים גם הם איכויות רבות לחוליית ההגנה.
בקישור אפשר למצוא את אלבארו פריירה, שחקנה הנמרץ של פורטו, לצד עוד כישרון אורוגוואיי שמשחק באייאקס, ניקולאס לודיירו. אלבארו גונסלס מלאציו, וולטר גראגנו מנאפולי, וסבסטיאן אגורן מגיחון, מעמיקים את האפשרויות של ה"מאסטרו" בקישור.
החוליה הפחות חזקה של נבחרת ה"סלסטה" יכולה להיות עמדת השוער, זאת למרות שפרננדו מוסלרה, הוא שוערה הראשון של לאציו, רבים נוטים לפקפק ביציבותו וכישרונו, ואפילו במועדון האיטלקי היו שבחנו לשחררו בתום העונה האחרונה.
נבחרת אורוגוואי תפגוש בבית ג' של הטורניר את הנבחרת החזקה של צ'ילה שגם לה יומרות רציניות בטורניר, בהתמודדות שתהיה כנראה על ראשות הבית, זאת מכיוון שהיריבות הנוספות בבית הן פרו הנחלשת ללא פיסארו וכנראה גם פארפאן, ומקסיקו שתופיע בהרכב צעיר מלכתחילה, ואחרי פרשיית "נערות הליווי" הסגל יתקצר לה עוד יותר.
אם יש נבחרת שמסוגלת לאיים באמת על ארגנטינה בביתה, וברזיל, זוהי אורוגוואי המתחדשת של טאבארס, זו שטומנת בה טונות של כישרון, ולא מפסיקה גם עתה לייצא כישרונות לאירופה, השמיים הם כנראה הגבול עבור הכוכבים בתכלת.
לטור קפה קולומביאני
לטור צ'ילי – רוטב חמוץ? מתוק!
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט
את מסי, טבז, ניימאר, אלכסיס סאנצ'ס ופלקאו כולם מכירים, אבל האם מישהו שמע על סלומון רונדון? השם יוהאנדרי אורוסקו אומר לכם משהו? את קרלוס מוניוז כבר ראיתם מבקיע? ומה עם בראיין רואיז?מבט על השמות החדשים שיכנסו לתודעה שלכם בטורניר הקופה אמריקה
כל טורניר גדול טומן בחובו הפתעות, שחקנים ששמם לא צוין מראש, ודווקא התעלות ברגעי האמת מובילה אותם לגדולות. אז את אלו שבאים עם מטען של ציפיות כולכם מכירים, אבל הנה שמות פוטנציאלים שיכנסו לכם לתודעה.
יוהאנדרי אורוסקו הסנסציה החדשה של הכדורגל בוונצואלה. הקשר נמוך הקומה שנרכש לאחרונה על ידי וולפסבורג הגרמנית ויעבור אליה בתום הטורניר. אורוסקו נמוך הקומה, בעל שליטה אבסולוטית בכדור ודריבליסט בחסד. להבקיע ולבשל הוא יודע, והתקווה של ראשי הקבוצה הגרמנית החדשה שלו היא שבתום העונה הבאה ישאלו: דייגו מי?
סלומון רונדון עוד אחד מדור הכוכבים שנבנה דווקא במולדת של הוגו צ'אבס. רונדון, בן ה-21, הבקיע 14 שערים במדי מלאגה המתעשרת בעונת אשתקד, ועשוי להוביל את ונצואלה לטורניר רווי שערים. הוא בנוי מצוין, חזק ובעל חוש הבקעה משובח, ובמועדון הספרדי שמחים להחזיק באחד מחלוצי העתיד ומבלי להשקיע סכומי כסף כפי שעשו שם לאחרונה.
קרלוס מוניוז החלוץ בן ה-22, בן גילו של אלכסיס סאנצ'ס, עשוי להיות התחליף של הומברטו סואזו בחוד הנבחרת הצ'ילאנית. הפציץ במדי וונדררס הצ'יליאנית בעונות האחרונות, וזומן לסגל הבוגר. טורניר טוב שלו ישלח אותו מעבר למחוזות סנטיאגו, ועם נבחרת חזקה כמו צ'ילה זהו בהחלט תסריט ריאלי.
הרנאן פרז פרגוואי סובלת מירידה במעמדה כסגנית של ברזיל וארגנטינה. קשרה של ויאריאל שנרכש מהמועדון המקומי ליברטאד, צריך להתחיל ולממש את הפוטנציאל שהוביל את ה"צוללת הצהובה" לרכוש אותו. אם לא הבמה הזו, במדיה של נבחרת בנסיגה, אז מתי כן?
אדסון מונטאניו החלוץ בן ה-20 הוא חברו של שלומי ארבייטמן לחוד של גנט הבלגית. דווקא לצד פליפה קאייסדו שאולי החל לממש את הפוטנציאל שלו, זוהי ההזדמנות של מונטאניו הצעיר להיכנס לתודעה של העם האקוודורי, ולנבחרת שלא עתירה בכישרון.
מייקל ארויו הקשר בן ה-24 של נבחרת אקוודור, מגיע מסן לואיס המקסיקנית ואמור לצד כריסטיאן נובואה, חברו של ביברס נאתכו בקאזאן, לספק את אותם הכדורים לקאייסדו ומונטאניו בחוד של ה"טריקולור". ארויו יודע גם להבקיע כשצריך וכבר הבקיע פעמיים במדי הנבחרת, ולמרות שהושעה מכדורגל עקב שימוש בסמים בעברו, ארויו הוא אחת התקוות של אקוודור להצלחה.
ראול רוידיאז עוד נבחרת שלא ממש מבריקה לאחרונה היא פרו. ראול רוידיאז הצעיר ייהנה דווקא מפציעותיהם של הכוכבים פיסארו ופארפאן ומלאכת הבקעת השערים מוטלת על כתפיו של החלוץ המוכשר בן ה-20. הוא נחשב חלוץ מוכשר שסומן כבר בגילאים צעירים כמבטיח, וכעת ניתנת לו הבמה להתחיל להוכיח.
אנדרה קארייו קארייו הוא האיש שמיועד לתפוס את המקום של ג'פרסון פארפאן שנפצע במסגרת משחקי ההכנה. הקשר המחונן של אליאנסה לימה יעבור אחרי הטורניר לספורטינג ליסבון שמצאה תחליף פרואני לערן זהבי שהעדיף את ארץ המגף. גם לקארייו כמו לרוידיאז ישנה כעת הזדמנות לפרוץ, אבל קארייו הוא כשרון מלוטש הרבה יותר, ולא בכדי שילמה עליו ספורטינג 1.5 מיליון יורו.
תומאס רינקון הקשר בן ה-23 של המבורג מגיע לאחר ניסיון לא מועט בבונדסליגה. הוא אמור להניע את אמצע השדה של ונצואלה המתחזקת ואולי ביחד עם ארוסקו ורונדון להפתיע את כלל היבשת כנגד התחזיות. רינקון אנרגטי ונמרץ, ולמרות גילו הוא מנהיג הקישור לצד חואן אראנגו הוותיק.
בראיין רואיז החלוץ המצוין של נבחרת קוסטה ריקה הוא שם מוכר לחובבי הליגה ההולנדית והבלגית. מדובר בסקורר בחסד שהבקיע צרורות במדי גנט הבלגית וזכה באליפות יחד עם טוונטה ומקלארן, ושמו נקשר למועדוני צמרת באירופה. טורניר טוב שלו במדי הנבחרת האורחת באליפות יוביל אותו להגשמת החלום.
אחרי שנים של נסיגה גדולה במעמד הכדורגל הקולומביאני מגוון חדש של שחקנים מרחבי אירופה מחזירים את התקווה לעם הקולומביאני לקראת הקופה אמריקה. נבחרת "מגדלי הקפה" עשויה להיות הפתעה נעימה בטורניר
בדצמבר 1996 דורגה נבחרת קולומביה במקום הרביעי בדירוג פיפ"א העולמי. נכון, הדירוג עצמו נוטה להתייחס לתוצאות משחקי אימון, ושאר זוטות בכדי לקדם נבחרות, אך נגיעה בפסגת הדירוג היא כבר לא עניין של מה בכך.
הדור הגדול של ואלדרמה, היגיטה, אספרייה וחבריהם, הוא שהוליך את הכדורגל הקולומביאני לימי הזוהר שלו. כשהם דעכו, בסוף שנות ה-90, דעך הכדורגל הקולומביאני כולו. מאז המונדיאל בצרפת ב-1998, לא חוו הקולומביאנים הצלחות רבות במסגרת הבינלאומית, אך עתה עם דור חדש ומוכשר, ויחד עם המאמן מאותה תקופה מוצלחת, הרנן דריו גומס, אשר נקרא מחדש לדגל, מקווים חברי הנבחרת להעניק הנאה לעם הקולומביאני.
הילד, המשוגע ושאר החבורה
כולם וודאי זוכרים את רעמת השיער המפורסמת של קרלוס ואלדרמה. "הילד", היה קשר מחונן, אם כי קנה את עולמו בעיקר במדי הנבחרת הקולומביאנית, ולאו דווקא בקבוצות פאר ברחבי אירופה, זאת למרות ששיחק בצרפת וספרד.
ואלדרמה היה המנהיג באותה נבחרת קולומביאנית רוויות כוכבים, לצידו שיחקו, רנה היגיטה, ה"משוגע", שהיה שוער שזכור יותר כשחקן שדה, כזה שמחד, הרבה לטייל מחוץ לרחבת ה-16, לאבד כדורים ולספוג שערים מגוחכים (רוז'ה מילה הקמרוני במונדיאל 1990), ומאידך גם לעצור כדורים בסגנון ייחודי רק לו.
עוד היו שם, פאוסטינו אספרייה, שכיכב בפארמה וניוקאסל, והיה וירטואוז בלתי נשכח, אדולפו ולנסיה, ששיחק באתלטיקו מדריד ובאיירן מינכן, פרדי רינקון שעבר בנאפולי וריאל מדריד, אוסקר קורדובה השוער האגדי בבוקה ג'וניורס, וגם אנדרס אסקובר המנוח, שנרצח לאחר שער עצמי בגביע העולמי ב-1994, במשחק נגד המארחת ארה"ב, שנגמר בהפסד 2-1, כל אלו היו חברים בנבחרת מוכשרת שהביאה את הקולומביאנים להישגים.
גם לקהל הישראלי הדור הקולומביאני הזה זכור היטב. אותה התמודדות כפולה ב-1989, שהובילה את הקולומביאנים לגביע העולמי באיטליה, והשאירה את התקוות שלנו עמוק באדמה. הארגנטינאים גם הם ודאי זוכרים או מעדיפים לשכוח את התבוסה המשפילה 5-0 על אדמת בואנוס איירס, ב-1993.
באמתחתם של הקולומביאנים ארבע הופעות בגביע העולמי, וגם זכייה בטורניר הקופה אמריקה בשנת 2001, כאשר הייתה למדינה המארחת.
אותו הטורניר סיים למעשה את עידן ההצלחות, ומאז נתלו הקולומביאנים על הבלחות דוגמת איבן קורדובה מאינטר, ומאריו יפס, כיום קפטן הנבחרת, ושחקנה של מילאן, אך לא הרבה מעבר.
בהשראת הנמר
הטורניר הנוכחי של הקולומביאנים, בנוסף לחזרתו של המאמן הוותיק יהיה תלוי הרבה גם ביכולתו של הכוכב, רדאמל פלקאו גרסיה, שחקנה של פורטו, ואחד השמות היותר מבוקשים באירופה כיום. המפציץ הקולומביאני מגיע עם מטען רב של ציפיות, אך עם רקורד מוכח של הבקעות העונה.
דווקא בנבחרת מאזנו לא מרשים יתר על המידה והוא כבש רק שבעה שערים ב-28 הופעות, אך פלקאו יודע שטורניר טוב יסדר לו חוזה באחת מהגדולות של אירופה, וזה לא שלפורטו אין במה להתגאות.
בנוסף לפלקאו הנוסק, חווה הכדורגל הקולומביאני דור מוכשר ביותר. פרדי גוארין, חברו של פלקאו בפורטו, מגיע על תקן המנוע במרכז הקישור. גוארין סומן ככישרון כבר באנביגאדו הקטנה, ומאז צבר ניסיון בבוקה ג'וניורס וסט. אטיין הצרפתית, עד שנחת בפורטו והגיע למעמד של כוכב.
מאריו יפס, מביא עימו המון ניסיון להגנה, כשלצידו כוכבה של אודינזה, כריסטיאן ספאטה, שמבוקש על ידי ליברפול ובאיירן מינכן. גם חואן סוניגה מנאפולי ולואיס פראה מאתלטיקו מדריד הם עתירי ניסיון באירופה.
הוגו רודאייגה, צבר מניות במדי וויגאן בפרמייר ליג, ואדריאן ראמוס, הוא אחד הכוכבים של הרטה ברלין שחזרה לבונדסליגה, ויחד עם פלקאו מדובר בשלישית חלוצים מעולה שיכולה לסכן כל הגנה בעולם.
הקולומביאנים יפגשו בבית א' של הטורניר את ארגנטינה המארחת, אך מלבד התמודדות קשה עם המארחים הפייבוריטים, הם צפויים להתגבר על מכשולים בדמות קוסטה ריקה ובוליביה.
הכישרון של הדור הנוכחי, הניסיון של הרנן דריו גומס, והרצון לשחזר את ימי העבר עשויים להביא את הקולומביאנים לככב במהדורות החדשות והעיתונים, לא רק בעקבות קרטלי הסמים ברחובות מדיין, בוגוטה וקאלי, וגם לא בגלל ניחוחות הקפה הקולומביאני.