מרקו קילינגסוורת' הוא אחד הזרים האיכותיים שיש בליגת העל בכדורסל.
שחקנה של ברק נתניה כבר מספר שנים בישראל, ולמרות מספר תאקלים שהיו לו, הוא נותן את כולו בכל משחק, וגם זוכה להערכה רבה בקרב מאמני הליגה.
המדהים הוא שקילינגסוורת' נמצא בארץ מספר שנים בלבד, אבל כבר עלה על הבעיה שנציגי העם שלנו לא הצליחו. יקר לחיות פה!! והמשכורות שמרוויחים בישראל לא תואמות את מחירים המוצרים.
צפו במרקו קילינגסוורת' מדבר על המצב הכלכלי בישראל:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
איך אנחנו אוהבים את הבלאגן שבתכנית יציע העיתונות. הרי בגלל זה אנחנו רואים אותה, ולא בגלל התוכן המבריק שנאמר שם, לא?
אתמול התארח איציק קורנפיין, יו"ר בית"ר ירושלים, והעניינים החלו להתחמם כאשר הוא ואייל ברקוביץ החלו להתעמת.
"מאז שתמכתי בפרננדז לנבחרת במקומך, התהפכת עליי" אמר קורנפיין לברקו. ברקו בעיקר חזר ואמר שאיציק קורנפיין לא מתפטר מבית"ר ירושלים בגלל שחשוב לו הכיס ולא הקבוצה.
צפו בעימות החם בין השניים:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כמידי שנה או יותר נכון עונה, צצים להם עיתונאים שונים השמים להם למטרה להתנגח בתוכנית "יציע העיתונות" המשודרת בערוץ הספורט, ממבט חטוף בארכיון הכתבות של אתרי האינטרנט בהם מתפרסמות אותן ביקורות התוכן כמעט ושלא משתנה. שוב פעם טוענים כי קופמן צעקני ושונא כדורגל, שוב חוזרת ההאשמה כי שלמה שרף וצביקה שרף אינם יודעים להתנסח, וכולי…
ואני אומר נמאס, נמאס מכל עיתונאים או לחלופין מבקרי טלוויזיה שיושבים בסלון ביתם וצופים באחת מתוכניות הבידור הטובות שיש על המרקע ומרשים לעצמם מבלי למצמץ אפילו לכתוב את כל דברי התוכחה אשר עולים להם בראש.
כן חברים לא התבלבלתי, היציע אמנם עוסקת בספורט אך הינה תוכנית בידור לכל דבר ועניין, מעולם חברי הפאנל שמשתתפים בה לא לקחו את עצמם ברצינות תהומית משל הגישו את מהדורת סוף השבוע של ערוץ 2. "יציע העיתונות" הינה תוכנית בידור ועל כן יש להתייחס אליה כאחת כזאת.
שלא תבינו אותי לא נכון "יציע העיתונות" אינה חפה מחסרונות, גם אותי מעצבנת לפעמים הצעקנות שלא מפסיקה לרגע, החוסר הבסיסי בעברית תקנית או ההתלהמות של קופמן.
אבל ראבאק (אם תרשו לי) לא נולדנו בשוויץ ובטוח שאף אחד מאיתנו לא נצר למלכה אליזבת (שאפילו משפחתה לא חפה בימים אלו משערוריות), אז יפי הנפש המתיפייפים שקשה להם לשמוע את קופמן מתפרץ (רחמנא לצלן) לדבריו של אוחנה או את שלמה אומר שניים במקום שתיים, שיעבירו ערוץ ויחפשו לשמוע איזו סונטה של בטהובן בשתיים עשרה בלילה. לנו תשאירו את היציע!
קופמן לא באמת שונא כדורגל, הוא פשוט התייאש ממנו, אלי אוחנה, שלמה וצביקה שרף מוסיפים כל אחד את הגוון שלו לתוכנית, וביחד התערובת הופכת למושלמת. וכמובן אי אפשר בלי מילה על התוספת החדשה והמרעננת, אייל ברקוביץ'. לא שמשהו היה חסר ביציע, אבל אם היה צריך עוד משהו זה את הפה של ברקוביץ'. עוד איזו קונטרה קטנה לרון קופמן כי נראה ששאר הפאנליסטים התעייפו ממנו בעונות האחרונות.
יציע העיתונות הינה תוכנית בעלת פורמט פשוט אפשר לומר אפילו פשוט מדי. לקחנו חבורת אנשי ספורט ועיתונאים, זרקנו להם נושא ואודרוב …ב ל א ג ן .מה יותר יפה מלראות אדם משכיל ואינטליגנט כדוגמת ניב רסקין שולט ביד רמה ב" גן החיות" הקורם עור וגידים מול עיניו משל היה נוח בכניסה לתיבה.
לסיכום "יציע העיתונות" היא תוכנית נהדרת, המשלבת בידור טהור יחד עם ספורט, ועושה זו בצורה נפלאה, ולכל אותם מבקרים אסיים במילותיו של המשורר הדגול ר. קופמן "דעה היא כמו רקטום לכל אחד יש".
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
התקשורת הישראלית כבר במשך תקופה ארוכה מאבדת מאמינותה. חוסר האובייקטיביות וההבדלים הגדולים בין העיתונים השונים גורמים לכולנו לקרוא את מה שכתוב בעין קצת ביקורתית, אך תקשורת הספורט מעלה את האשפה הקרויה התקשורת הישראלית מדרגה.
אתמול בשער של ידיעות ספורט כתבת שער + 5 עמודים בעיתון על פתיחת הליגה הספרדית והאנגלית, ההבדלים בין הליגות ואיזה ליגה יותר טובה. בראש העמוד – התייחסות לקופל VS צביקה שרף, ובתחתית העמוד על כך שאלי גוטמן הדיח את אלמוג כהן מהסגל.
תנסו להזכר מה עוד קרה אתמול ששווה אזכור? אה, נבחרת הכדורסל של ישראל פתחה את קמפיין המוקדמות לאליפות אירופה במשחק רשמי. מה היה כתוב עליה בעיתון? חצי עמוד בדף האחורי. תנו לי לנחש, מבלי לראות את העיתון של היום – 16.8, שבגלל ההפסד, זכינו להגיע לשער העיתון גם עם נבחרת הכדורסל. גם אתרי הספורט השונים, החליטו כבר שהנבחרת חסרת אופי, לכספי עלה השתן לראש ושאין גבוהים בארץ. ממש פרשנות ברמה גבוהה, דברים שלא נכתבו מעולם.
אנחנו כל כך סומכים על הנבחרת בכדורסל שתעשה את שלה, תגיע לאליפות אירופה, תיתן הופעה מכובדת ותמשיך הלאה, שאנחנו יכולים להסתכל עליה ולבחון אותה רק שהיא נכשלת. היא לא מקבלת פוקוס מהעיתונים כי אין בה לכלוך וכי היא לא מאכזבת. איפה הניתוחים המקצועיים לפני המשחק? סטטיסטיקות? להכיר את היריבה המונטונגרית, טור דעה של איש כדורסל? בגלל זה לא מפתיע שדווקא הקרב בין קופל לשרף קיבל עמוד ראשון בעיתון, אנחנו מעדיפים לכלוך וריבים על פני כדורסל ומקצוענות.
עוד נקודה קטנה, מליניאק – הבנו את שהעובדה שצביקה שרף יותר קרוב אליך מאבנר קופל, אך אין זה אומר שאתה כבעל עמוד שלם בעיתון יכול להנחיל את חוסר האובייקטיביות שלך גם לכותבים. מילה אמיתית לא נכתבה על כהונתו של אבנר קופל. שום נתונים לא ניתנו, שום מחמאה על הכספים שהוא הביא מהפיס, כלום ושום דבר. אני לא אוהד גדול של קופל, אבל מולו התחרה לא צביקה שרף – אלא שאול אייזנברג. והדבר הראשון שעיתוני הספורט היו מחוייבים לעשות אם לא היו רוצים בבחירתו של צביקה שרף, הוא להעלות כמה נקודות מהעבר על דברים ששאול אייזנברג ניהל – הפועל תל אביב בכדורסל, עירוני נהריה, הפועל תל אביב נשים בכדורסל. את כולם הוא הצליח להרוס עד הייסוד, בשפה בוטה וגסה.
אז כן, אפשר לרדת על אבנר קופל ואופן ניהולו את הספורט, אך להגיד שהאיש האחראי על הכדורסל בישראל חייב להיות כדורסלן, זה כמו להגיד שהמנכ"ל תנובה צריך להיות חלבן. סלח לי אדון מליניאק, האם דיוויד שטרן, הקומישינר, הוא שחקן עבר? התפקיד שאליו נבחר אתמול אבנר קופל הוא תפקיד ניהולי, הדורש יכולות שונות מהיכולות המקצועיות של צביקה שרף.
חבל שאנשי הספורט בישראל לא מבינים שעיתונות צריכה להראות צדדים על מנת שאנחנו נוכל לקבל את המידע בצורה הטובה והנכונה ביותר.
הדבר השני שהטריד אותי אתמול, הייתה הצביעות במדורי הספורט ובערוץ 5. כאשר הנבחרת בכדורגל מנצחת משחקי ידידות – אין אחד שלא מוציא את המשפט "טובים רק במשחקי ידידות", "זה משחק אימון סך הכל" וכדומה. עם זאת, שהנבחרת עושה ניסוי כלים, עם מאמן חדש ובמשחק ידידות , ולא מנצחת – עליהום. שלמה שרף מדבר על חוסר דרך, על שום שינוי מתקופת פרננדז, שלום תקווה כבר קבר את הנבחרת בוואלה!.
הגישה בתקשורת הספורט הישראלית טוענת שנקודת הבסיס כאשר אתה מתחיל תפקיד ציבורי היא שעוד לא נכשלת. זה רק שאלה של זמן, וכל האנטי כלפי הנבחרת, המאמן, השחקנים גורם גם לקהל להצביע ברגליים, וגם לחוסר עניין כולל בנבחרת, במקום לתת הזדמנות.
נ.ב
שלמה דיבר אתמול על כך שזה בושה ושאין דבר כזה בעולם ששחקן משחק בלי קבוצה ובלי שיהיה שחקן פותח בהרכב ויקבל דקות משחק. אז קודם כל שליימה, אביחי ידין וטיבי מתאמנים, בדיוק כמו כל שאר השחקנים – שלאף אחד חוץ מלשחקני קריית שמונה אין משחק רשמי באמתחתם. (אם לדעתכם גביע הטוטו הוא משחק רשמי, תנסו מדי פעם לראות כדורגל, אולי תהנו מזה), זאת רק תחילת העונה, ואפשר לתת הזדמנויות גם לשחקנים בלי קבוצה. וחוץ מזה, נראה לי שגם לרובין ואן פרסי אין קבוצה והוא לא עשה הכנה כמעט עם ארסנל, זה לא הפריע לו להיות בסגל של נבחרת הולנד למשחק הערב.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בחודש האחרון אנו עדים לדרמת בחירות באיגוד הכדורסל. פעם שומעים כי צביקה שרף יתמודד, ומיד שומעים כי האיגוד מסרב לאשר את מועמדתו. פעם שומעים על עתירה לבית המשפט. לאחר מכן, שומעים על החלטת בית הדין של איגוד הכדורסל לדחות את מועמדותו של שרף. כעת, בית המשפט קבע שפרק ההדחה לא יבוצע בפורמט הבחירות לאיגוד הכדורסל.
ביום 7.8.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי צביקה שרף רשאי להתמודד על ראשות האיגוד. למען הסדר הטוב, נראה כי מקורה של הדרמה המתמשכת מצויה בעובדה כי מעולם לא התמודדה יותר מרשימה אחת על הזכות לעמוד בראש איגוד הכדורסל. כלומר, בחירות קודמות נעשו מתוך רשימה אחת. פועל יוצא, הצבת המועמד, ולמעשה המנצח, הוסדרה בשיטה שאינה מתיישבת עם המושג בחירות.
כעת, לראשונה, החליטו צביקה שרף, שאול אייזנברג, צבי ליבר, אורנה אוסטפלד, גבי גולן ומעוזיה סגל לקרוא תיגר על השיטה הנהוגה ובחרו להקים את סיעת "עוז" אשר בכוונתה להתחרות על ראשות איגוד הכדורסל. המכשול המרכזי שעמד בפניהם היה הצורך להשיג תמיכה בשיעור מינימאלי של 10% מקולות בעלי זכות ההצבעה באסיפה הכללית הרגילה. סיעת עוז הצליחה להשיג תמיכה מ 48 בעלי זכות הצבעה. בכך, לשיטתה, עברה את אחוז החסימה המופיעה בתקנון איגוד הכדורסל. בית הדין של איגוד הכדורסל החליט לפסול 18 מהקולות נוכח תמיכה כפולה. כלומר תמיכה בסיעת עוז ובסיעת "חמשת המרכזים" אותה מוביל אבנר קופל. פסילת הקולות יצרה מצב בו סיעת עוז לא הצליחה לעמוד באחוז החסימה, ועל כן איגוד הכדורסל סירב לאפשר לסיעת עוז להתמודד בבחירות.
בעתירה לבית המשפט, טענה סיעת עוז כי תקנון האיגוד אינו אוסר על תמיכה כפולה. חשוב להסביר כי אין מדובר בהצבעה כפולה, אלא, במתן תמיכה לצורך הצבת מועמדות לבחירות.
כידוע, עתירה של סיעת עוז התקבלה, והוענקה לה האפשרות להתמודד בבחירות על ראשות האיגוד. הבסיס לקבלת העתירה הוא קביעת בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לקיים הליך של "בחירות" כאשר קיים מועמד אחד. בית המשפט ראה לנגד עיניו את הרצון לקיים, כאמור לראשונה, הליך בחירה דמוקרטי באיגוד הכדורסל. עוד קבע בית המשפט כי תמיכה בסיעה, בשלב הרישום לבחירות, הינה בבחינת תמיכה רעיונית בלבד. משכך, יש לאפשר תמיכה במספר סיעות, לצורך הצבת רשימת מועמדים. בית המשפט קבע כי הזכות להיבחר, וכן הזכות לבחור, הינן זכויות יסודיות במשפט ועל כן יש ליתן לסיעת עוז להתמודד על ראשות האיגוד. לשיטתו של בית המשפט, הצבת מועמד יחיד, מסכלת את כל מהות הבחירות.
למרות שקביעת בית המשפט, המחייבת את איגוד הכדורסל לקיים לראשונה בחירות דמוקרטיות, נראית עבורנו כדבר הטבעי ביותר יש בה כדי לייצר שינוי באיגודי הספורט בישראל. כעת נותר רק לקוות שהליך בחירות אף יועתק לאיגודי הספורט השונים, בין היתר, ההתאחדות לכדורגל בישראל. כך, אולי נזכה לראות מתמודדים הבאים מתחום הספורט ואשר שואפים, מלבד משכורת נאה, אף לקדם את התחום אותו הם מובילים. מנגד, חבל לפתח ציפיות כה גבוהות. הרי מה באמת סיכויה של סיעת עוז לנצח את סיעת "חמשת המרכזים", ומה באמת סיכויו של מתמודד לזכות בקולות העסקנים? הלוואי ונתבדה.
הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
