פרננדו טורס הוצג אתמול בפני 45,000 אוהדי אתלטיקו מדריד.
אחרי מספר שנים בליברפול, וצ'לסי, טורס חזר לאתלטיקו מדריד בהשאלה ממילאן האיטלקית.
45,000 האוהדים היו בטירוף לראות את האליל שלהם חוזר הביתה, והמועדון שחרר סרטון מאחורי הקלעים של ההצגה של טורס.
מאז שעבר למילאן שהשאלה מצ'לסי, פרננדו טורס נותן עונה לא רעה בכלל עם שני שערים והופעות טובות בסה"כ.
אבל כנראה שהשתן קצת עלה לו לראש במשחק אתמול נגד פיורנטינה.
טורס ניסה להבקיע בעיטת מספרת א-לה זלאטן, אבל במקום שהכדור ילך לכיוון השער הוא הטיס אותו הצידה כמעט לחוץ.
צפו בבעיטה המגוחכת של פרננדו טורס:
עונת 2014/2015 בכדורגל האירופאי החלה בשעה טובה.
מרבית הליגות הבכירות כבר נמצאות להן אי שם במחזור השלישי/רביעי ואפילו ליגת האלופות יצאה לפני שבועיים לדרך. אין ספק שתחילת עונה מהווה אתגר ומבחן עבור כל שחקן באשר הוא. אך ישנם כמה שחקנים שעבורם עונה זו מסמלת נקודת מפנה משמעותית הרבה יותר. במאמר קצר זה, נתמקד בשלושה אנשים אשר עבורם עונת 2014/2015 נמצאת בבחינת להיות או לחדול:
פרננדו טורס- הילד בן 30
לאחר שבחודש מרץ האחרון החל טורס את העשור השלישי לחייו, כבר קשה לראות ב"אל ניניו" את אותו ילדון בעל פני התינוק ממדריד שקרע רשתות והעניק לספרד ב- 2008 את הזכיה ביורו . ימי הזוהר מאתלטיקו וליברפול כבר מזמן חלפו ועושה רושם ששלוש השנים הנוראיות בצ'לסי עצרו לגמרי את הקריירה של מי שהיה אמור להיות כיום אחד השמות הגדולים ביותר בכדורגל העולמי. 50 מיליון פאונד שילמו בסטמפורד ברידג' על הספרדי שהיה אמור להיות יורשו של דידייה דרוגבה ולהוביל את התקפת ה"בלוז" במשך שנים. אך כמו שאומר הפתגם הידוע: כגודל הציפיות, כך גודל האכזבה. טורס לא עמד בלחץ ובמשך 3 עונות בלונדון הציג מאזן מביך של 46 שערים בכל המסגרות (בחישוב מהיר, פרננדו עלה לצ'לסי כ-1.08 מיליון פאונד לכל שער). לאחר שבצ'לסי בוצעו ניסיונות לא מוצלחים בעונות הקודמות לייצב את ההתקפה ע"י הבאת חלוצים בדמותם של סמואל אטו דמבה בה ורומלו לוקאקו, החליטו העונה ללכת על כל הקופה והחתימו בקיץ האחרון את דייגו קוסטה. החלטה זו, יחד עם חזרתו של דידיה דרוגבה, סללה את דרכו של טורס החוצה מהקבוצה שהשאילה אותו למילאן לתקופה של שנתיים. לא ברור כיצד יתאקלם החלוץ בפרויקט החדש והמעניין שבונה "פיפו" אינזאגי בסאן סירו, אך די ברור שמדובר בעונה שבכוחה לקבוע כיצד תיראה המשך הקריירה של פרננדו טורס.
מריו באלוטלי – למה תמיד הוא?
אמנם הוא רק בן 24, אך ליברפול הולכת להיות התחנה הרביעית בקריירה הבוגרת של "סופר מריו". החלוץ שסומן בכל הנבחרות הצעירות כתקווה הגדולה של הכדורגל האיטלקי, פשוט לא מצליח להימנע מהסתבכויות ושערוריות אשר מעיבות על הכישרון העצום שלו וגורמות לו לחוסר יציבות בכל קבוצה אליה הוא מגיע. לאחר שנתיים וחצי לא מוצלחות (בלשון המעטה) בשורות הסיטי בהן שותף ב- 54 משחקי ליגה והבקיע בסה"כ 20 שערים, האיטקלי הפרובלמטי חזר בעונה שעברה למולדתו וניסה את מזלו בשורות מילאן. על- אף שפתח בסערה את הקדנציה השנייה שלו באיטליה והבקיע בצרורות, חוסר היציבות חזר להכות בו ובאלוטלי נחלש משמעותית בהמשך העונה. העונה הזו החליטו באנפילד להמר על החלוץ ולהביאו לקדנציה שנייה באנגליה. כנראה שבמרסיסייד אוהבים את החלוצים שלהם פרובלמטיים שכן באלוטלי אמור להיכנס למשבצת של לואיס סוארס שעזב לקאמפ- נואו במה שנחשבת להעברה הגדולה של הקיץ. אך להבדיל מהאורוגוואי שבמקביל להסתבכויות שלו לא מפסיק לפרוע שטרות גם על המגרש, עושה רושם שבשנים האחרונות באלוטלי תופס כותרות בעיקר בשל רזומה השטויות שהוא מבצע מחוץ לכר הדשא. רזומה שכולל זריקת חיצי מטרה על שחקני נוער, הסתבכות בתגרה עם רוברטו מאנצ'יני – מאמנו בשורות הסיטי וספיגת קנס במדי מילאן לאחר שנתפס מעשן בשירותים של הרכבת בדרך למשחק ליגה. עושה רושם שהעונה הזו הולכת להיות אחת ההזמנויות האחרונות של מריו להראות שהוא מסוגל לשים את האופי הבעייתי בצד ולהצליח למלא את הבור האדיר שנפער בעקבות לכתו של סוארס.
איקר קסיאס – כבר לא כל-כך "קדוש"
פעמיים אלוף אירופה ופעם אחת אלוף עולם במדי נבחרת ספרד, חמש זכיות באליפות ה"לה- ליגה", שלוש זכיות בליגת האלופות ומעמד של חצי- אל בעיני אוהדי ריאל מדריד. אחרי כל אלה, מה עוד נשאר ל"איקר הקדוש" להוכיח לנו? ובכן, האמת היא שנשאר לו להוכיח לא מעט אם מסתכלים על השנתיים האחרונות. בדצמבר 2012 הדהים מוריניו את אוהדי ריאל כאשר החליט לספסל את איקר קסיאס במשחק ליגה נגד מלאגה ולהציב במקומו את שוער המשנה הצעיר אנטוניו אדאן. המשך העונה היה אפילו יותר גרוע עבור קסיאס, ששבר את את ידו כחודש לאחר מכן במשחק גביע נגד ולנסיה ונאלץ להיעדר מהמגרשים כ-6 שבועות. בריאל מיהרו להקפיץ למערכה את דייגו לופז שהגיע מסביליה לאחר שצמח במשך שנים בקבוצות המשנה של ריאל מדריד. לאחר ש"המיוחד" עזב את הברנבאו בטונים צורמים בסוף עונת 2012/13 והוחלף ע"י קרלו אנצ'לוטי, כולם ציפו שהסמל הגדול של ריאל יחזור למקומו הטבעי בין הקורות. אך בפועל, יכולתו המצויינת של לופז הביאה את אנצ'לוטי להחלטה לבצע רוטציה בין שני השוערים ולהעדיף את לופז על פני קסיאס במשחקי הליגה (קסיאס הורכב במשחקי הגביע והצ'מפיונס ליג). את ההשפעה של שתי העונות האחרונות על כושרו של השוער ניתן היה לראות במונדיאל האחרון שהיה נקודת שפל בקריירה של כל שחקני ה"לה רוחה" ושל קסיאס בפרט. השוער הציג יכולת ירודה ונדמה היה שאיבד את כל בטחונו מבחינת שליטה ברחבה ופיקוד על מערך ההגנה הספרדי. העונה, עם עזיבתו של דייגו לופז למילאן, חזר איקר לעמדת השוער הראשון. אך עושה רושם שהסדק שנפער בבטחונו של השוער פשוט עמוק מידי. קסיאס ממשיך להפגין הססנות בכדורי הגובה, סופג שערים בקלות רבה מידי ובאופן כללי, לא מצליח להפגין שליטה על ההגנה שלו. ריאל מדריד כבר עם שני הפסדי ליגה ושישה שערי חובה לאחר שלושה מחזורים וקסיאס נאלץ להתמודד בשבועיים האחרונים עם מצב לא מוכר לו: שריקות בוז מכיוון קבוצה לא מבוטלת של אוהדי ריאל שדורשים להדיחו מההרכב ולהחליפו בקלאודיו בראבו המצויין שהגיע העונה מריאל סוסיאדד לאחר שהאחרון הפגין יכולת פנומנלית במדי נבחרת צ'ילה במונדיאל האחרון. כעת, בגיל 33 (לא מאוד זקן במונחי שוער), ניצב איקר בפני האתגר הגדול בקריירה שלו- להוכיח לכולם ובעיקר לעצמו, שהוא מסוגל לשים מאחוריו את השנתיים הקשות שעבר ולחזור להיות שוב אותו שוער שהוגדר בעיני רבים לגדול השוערים בעולם בעשור האחרון.
בשנת 2011 עבר טורס לצ'לסי תמורת 50 מיליון ליש"ט. סכום שהיה נראה אז הגיוני נראה עכשיו מגוחך.
הזוכה העיקרית מהמכירה הזאת היתה ליברפול. למרות שבליברפול הוא כבש שערים בלי הפסקה ואפילו היה נחשב לאחד החלוצים הטובים העולם בזמנו ליברפול בכול זאת לא יכלה להגיד לא להצעה. בצ'לסי הוא לא מימש את אותה הצלחה הוא כבש 20 שערים בלבד בכול השנים בצ'לסי. אולי זה בגלל יותר מידי ציפיות אולי בגלל חוסר האמון בצד המאמנים או שזה פשוט חוסר מזל בכול מקרה מה שבטוח: טורס לא מתאים לצ'לסי למרות הגול המפורסם נגד ברצלונה בחצי גמר לגת האלופות ששלח את צלסי לגמר (שזכתה באותה שנה).
כול פעם הגיע חלוץ אחר ולקח לטורס את המקום. בעונה הקודת זה היה אטו. מוריניו פשוט העדיף אותו על פני טורס ,מוריניו לאורך כול העונה פשוט לא שם עליו.אמרו עליו לאורך השנים שהוא מחמיצן בלתי יציב ושהוא לוזר והרבה חושבים כשחתם בצלסי הוא עשה את טעות חייו.
הוא זכה עם נבחרת ספרד פעמיים ביורו ואפילו היה למלך השערים ביורו 2012 וזכה איתם במונדיאל. טורס הוא אחד מבין שני השחקנים היחדים בהיסטוריה של הכדורגל העולמי שזכה בארבעת התארים החושבים בכדורגל: ליגת האלופות , הליגה האירופית , היורו והמנודיאל. כעת טורס בן 30 ולמרות כיניו אל נינו ("הילד") הוא כבר לא צעיר ועכשיו הוא מתחיל דרך חדשה במליאן. אז שהיה לו בהצלחה.
הנה אוהד צ'לסי שממש לא אוהב את פרננדו טורס.
האוהד קנה חולצה של צ'לסי, והשקיע כסף בהדפסת השם – Don't Scorres – כשהוא כמובן מתכוון להחמצות האיומות של פרננדו טורס.
אבל עם כל כך הרבה שחקנים טובים בקבוצה כמו דייגו קוסטה, אדן הזאר, דידייה דרוגבה – לא היית יכול למצוא שחקן לעודד אותו?
למרות שאנחנו חייבים להודות, משחק המילים בהחלט מצחיק.
צ'לסי חתמו על הסכם חסות עם אחת מהסדרות המצוירות האהובות אי פעם – משפחת סימפסון.
צ'לסי הודיעו על רשמית על הסכם החסות באתר שלהם ביום רביעי כשהם אומרים:
מועדון הכדורגל של צ'לסי שמח להודיע על שיתוף פעולה עם סדרת האנימציה האייקונית משפחת סימפסון.
בשותפות עם מוצרי Twentieth Century Fox, שיתוף הפעולה עם משפחת סימפסון יראה קו מוצרים של מועדון הכדורגל של צ'לסי יחד עם האב והבן המפורסמים מספרינגפילד, הומר ובארט סימפסון.
כדי לחגוג את את ההודעה, חמישה שחקני צ'לסי – פטר צ'ך, עדן הזאר, פרנק למפארד, ג'ון טרי ופרננדו טורס הפכו לדמויות סימפסונים.
צ'לסי של מוריניו היא עדיין קבוצה חזקה, גם בגלל שהיא שלו ,אבל יש לה בעיה רצינית בחוד.
בתחילת העונה שלח "המיוחד" או "המאושר", את השחקן הכי טוב שלו בכל מה שקשור להבקעת שערים – רומאלו לוקאקו. הבלגי רק בן 20 וכבר הספיק להוציא לו שם של אחד שיכול להסתדר ברמות הגבוהות ביותר. הכישרון הצעיר הגיע מאנדרלכט בקול תרועה רמה לצ'לסי בעונת 2011-2012 אבל מיעט לשחק. הגיל והשאיפה לראות יותר דשא הובילו אותו להשאלה בווסט ברומיץ'.
כשקצת התרחק מאור הזרקורים וקיבל במה מלאה להראות מה הוא יודע, לוקאקו הראה. שבעה עשר שערי ליגה ב-35 הופעות הציבו אותו כאחד הסקוררים הטובים באותה עונה. יותר מכל חלוץ או שחקן אחר בצ'לסי. בקיץ הוא חזר לצ'לסי אבל מוריניו התעלם מהכוכב בהתהוות ושלח אותו להשאלה נוספת, הפעם באברטון. גם שם ממשיך החלוץ השרירי לפרוח, עם חמישה שערים בשישה משחקים. למוריניו יש חוד שכולל את פרננדו טורס, דמבה בה וסמואל אטו. אף אחד מהם לא מבקיע כמעט והתקשורת חגגה על על העניין הזה.
הפורטוגלי התגונן ואמר ש"באברטון קל יותר להצליח מבצ'לסי". יש בזה גרעין של אמת, אבל שחקן שמבקיע כבר שנה וחצי בלי הפסקה ראוי לצ'אנס בצ'לסי חסרת המחץ ההתקפי. אם ננתח אחד אחד את שלושת החלוצים הבכירים בבלוז, התהייה תגדל עוד יותר. טורס לא פוגע כבר שנים. הוא חסר ביטחון מול השער, איבד את החדות והפך לבדיחה עולמית. חמישים מיליון עלאק. דמבה בה הגיע בינואר האחרון מניוקאסל אחרי קמפיינים יפים בווסטהאם ובעיר הצפונית, אבל מיעט להבקיע. מאוד. עכשיו אצל מוריניו הוא גם ממעט לשחק. אז נשאלת השאלה, מדוע האחרון לא היה מוכן לשחרר אותו לארסנל בקיץ אם הוא לא מאמין בו? נשארנו עם סמואל אטו. ארבעת המילים האחרונות, בגילו המופלג של השחקן הענק לשעבר, צריכה להדאיג את אוהדי הקבוצה. אטו מעבר לשיא, המהירות שלו ירדה והוא לא מזכיר את מה שהיה פעם. הוא כבר לא חלוץ שמסוגל ליצור לעצמו מצבים וגם להבקיע.
מוריניו רואה בו גם משהו נוסטלגי, כשאימן אותו באינטר שזכתה בתארים מקומיים ובליגת האלופות. אולי אטו נקנה מהסיבות הלא נכונות. יכול להיות שיש פה בכלל קטע של "שמור לי ואשמור לך". לא רק בלוזון ליג, גם בחלונות הגבוהים. צ'לסי כרגע במקום הרביעי בפריימירליג וראשונה בבית שלה בליגת האלופות. למרות זאת, בסגל בלי חלוץ איכותי היא לא תוכל לרוץ עד הסוף. היא לא תיקח את אליפות אנגליה ולא תזכה בליגת האלופות. שערים מהקישור, גדול ככל שיהיה עם שורלה ,אוסקר והזארד, לא יחפו תמיד על המחסור במספר 9 טוב. העובדה שמאטה, הקשר היצירתי ואחד הסקוררים הטובים ביותר במרכז השדה של צ'לסי הפך לשחקן ספסל רק מחזקת את הבעיה. ינואר זה בסך הכול עוד חודשיים. בחלון ההעברות החורפי שיגיע מוריניו צריך להוריד את המעיל, להפשיל שרוולים ולרכוש חלוץ, גם אם זה אומר לשחרר אחד מהסגל הנוכחי. הקבוצה הזאת זקוקה לשחקן שידע לעבוד עם הקישור, יוריד ממנו את הנטל ויכבוש 15-20 שערים לעונה. בטוח שמוריניו עם הניסיון והידע שלו, וצ'לסי עם המעמד והמשאבים שלה, יכולים למצוא אחד כזה.