שנים שבהם אני שומע את מושג הפליימייקר (Playmaker) עולה שפתיהם של הפרשנים בכל משחק בעולם. מונדיאל, ליגת האלופות, אליפות אפריקה, קופה אמריקה, אבל אף אחד לא עוצר ושואל על מה ולמה? הכדורגל שלנו התקדם משנות ה-70 המבלבלות אל שנות האלפיים, לא הגיע הזמן להתקדם?
בעבר, ראינו סלאלומים של שחקנים גדולים כמו פלה, מראדונה, יוהאן קרויף ועוד רבים אחרים. מדוע הם יכלו לקחת כדור ולעשות מה שעולה על רוחם…? למה אתם שואלים? כי שחקני הגנה בעבר היו יורדים לגליצ'ים מהר מדי, לא יצאו טוב למלכודות נבדל, ועוד מליון סיבות שהן, עם כל הכבוד למראדונה ולכל הגדולים האלה אני אישית מאמין שהם היו טובים לתקופה ההיא, אבל היום? עם כל אימוני הכושר ששחקני הגנה עוברים היום, כל הפיזיות והתרגילים הטקטיים היה להם הרבה יותר קשה לשבור את ההגנה במהלך סולו, והם היו צריכים להיעזר הרבה יותר בחברי קבוצתם.
לכן, אני חושב שהכדורגל העולמי צריך להיפטר משיטת הפליימייקר! זמנה של השיטה עבר, וכאן בכדורגל שלנו לא רואים את סופה. בחיפה זהו יניב קטן ש"חייב לקחת אחריות", בת"א מדוניאנין, שחקנים ששמים על כתפיהם אחריות של להוביל את המשחק. האמת שאם מגרש הכדורגל היה בגודל של מגרש כדורסל והיו משחקים 5 על 5 אולי באמת זה היה יכול לקרות, אבל עם גודל המגרש וההגנות שהשתנו כך גם הטקטיקה!
אין דבר כזה שחקן שולקח אחריות – יש קבוצה שלוקחת אחריות
התפיסה ה"ישנה" אומרת – יש שחקן אחד/שניים(לרוב זה אחד…) שסוחב עליו את האחריות למצבי כיבוש, אם סוגרים אותו, המשחק זז לאט יותר עם פחות בטחון, רוב הכדורים עוברים דרכו והוא מנהל את המשחק. רוצים דוגמא? ארגנטינה של מסי. מייעדים ל"פרעוש" תפקיד של פליימייקר, כל הנטל נופל עליו, הוא נאלץ לעשות המון מהלכי יחיד בזמן ששאר הקבוצה פחות חושבת על תנועה ויותר על התמקמקות וציפייה לכדור ממנו. משהו יצא מכל זה?
התפיסה ה"חדשה" אומרת – גם מגן יכול לעשות פס אחד שיכול לפרוץ הגנה שלמה, כך גם חלוץ וגם בלם, כולם שחקנים לאותה קבוצה, ונוטלים את אותה האחריות. כל שחקן שנותן פס לא מחכה במקומו, הוא עושה תנועה במגרש. רוצים הוכחה טובה? ברצלונה של מסי, כולם מוסרים, כולם עושים תנועה, נוצרים מצבי כיבוש גם מול הבונקרים החזקים ביותר בעולם (מוריניו…).
יניב קטן לא סוחב משחק על עצמו, וגם לא מדוניאנין. אלה הם הקבוצות שצריכות לקחת על עצמן אחריות, איך עושים זאת? בשיטת ה"תן לי ואתן לך". הצורה הפשוטה ביותר, אתה נותן פס ועושה תנועה. פפ גווארדיולה הפך את הכדורגל של ברצלונה ל"סקסי" כך טוענים הפרשנים, אבל האמת היא, שהוא לא הפך שום כדורגל, הוא לא המציא שום דבר, הוא פשוט מאוד אמר לשחקנים אל תרוצו יותר מדי עם הכדור, אתם קבוצה, וקבוצה עובדת יחד, לא לבד…
אז נכון שלצ'אבי, מסי או רונאלדו יש יכולות גבוהות מאוד עם הכדור ומסירות מדויקות למרחקים קצרים וארוכים, אבל האם הם יכולים לעשות הכל לבדם? בהתחשב בעובדה שלרוב מגיעים ועושים עליהם סגירה כפולה כשהם עם הכדור?
אם הספקתם לראות את המשחק של מכבי חיפה מול לרנקה, בלי הרבה דיבורים על היכולת החלשה של שני הצדדים, אפשר לאמר ששחקני חיפה אוהבים לגעת בכדור יותר מדי, ברגעים ששחקן אחר עשה תנועה לקבל כדור, השחקן שעם הכדור לא מסר אותו אלא ניסה לחפש אופציה אחרת, ועשה עוד צעד. עוד שחקן עושה תנועה, והשחקן שעם הכדור שוב מנסה למשוך עוד טיפה, וכאן או שהוא מאבד או שמוסר אחורה, מה בעצם קורה? ההתקפה נתקעת, ההגנה היריבה מסתדרת לעמידה ישרה, ואז אין ביטחון לפרוץ קדימה. לא צריך להיות מסי כדי לדעת למסור כדור, אני לא מדבר על כדור על 40 מטר, אני מדבר על מסירות מרגל לרגל על 5-10 מטר, הדבר הבסיסי שאותו מלמדים כל ילד בתחילת דרכו. המהלך היחיד במשחק מצידה של מכבי חיפה שהיה בו אסרטיביות של שחקן היה של יוריצה בוליאט, קיבל כדור ובלי לחשוב יותר מדי על מסירה או מחשבה על אופציה אחרת, נטל אחריות ובעט לשער, גבוה וחזק איפה שהשוער לא יגע בכדור בחיים…
משום מה, את הדבר הבסיסי של דאבל פסים, והתמסרות נכונה בסבלנות איבדנו, מכבי חיפה רואה שלרנקה עומדת מסודר הגנתית, אז איך פורצים את זה? במסירה רחוקה? יכול להיות… אבל היו כל כך הרבה ניסיונות כאלו תוך כדי משחק, של להעיף כדור סתם קדימה והוא נגמר או בנבדל או באיבוד כדור, אז למה להמשיך? למי זה טוב? הקבוצה היריבה מסתגרת טוב? תגרמו לה לצאת לכיוונכם, שתרצה ללחוץ אתכם, ברגע שכמה שחקנים יוצאים כדי לנסות לחלץ כדורגל סימן שמשהו במערך הסגור והצפוף נפתח, המוח של הכדורגלן אמור ישר לצעוק לו – אופציה להתקפה!
אחד הדברים הטובים ביותר להסביר את התאוריה הזאת היא המשחק "אחד באמצע". שחקן התקפה שיוצא ללחוץ כדור מוצא את עצמו במצב דומה מאוד למשחק, לשחקני הקבוצה שעם הכדור של יתרון מספרי שאותו הם צריכים לנצל לטובתם למען התקדמות, קדימה, בין לבין עוד שחקנים של הקבוצה היריבה יצאו לכיוונם, ומכאן השיטה של "אחד באמצע" ממשיכה…זה בערך מה שברצלונה עושה, היא הופכת את כל המגרש ל"אחד באמצע" ענק!
ועוד הערה קטנה שמתקשרת למאמר האחרון שלי כאן לגבי משחקה של חיפה האחרון. איציק כהן עשה טעות קשה, אך האם היא הופכת אותו לבלם גרוע בחיפה? צריך להיפטר ממנו בינואר? ולגבי שארנוב, מה אתם רוצים ממנו? לשחקן לרנקה "התפלקה" בעיטה במקום הרמה לרחבה, שארנוב התמקם להרמה, אין שום טעות בהתמקמות שלו, הכדור היה מהיר וחזק, והוא עוד הספיק לגעת בו. אנחנו מחפשים אשמים/גיבורים מהר מדי…