לדלג לתוכן
סיפור הסינדרלה של ברדפורד סיטי אמנם נגמר בתבוסה עם חמישייה ברשת מול סוואנזי, אבל ספק אם הייתה הפתעה כל כך ארוכה ולא מציאותית כמו שלה בהיסטוריה.
כדי להבין עד כמה הקבוצה שהגיע עד לגמר גביע הליגה קטנה, צריך להרחיק עד לליגה הרביעית באנגליה. שם ניגשים לטבלה, לוקחים 21 נקודות מהפסגה ורק אז הגעתם אליה. מעט קרובה יותר להשתחלות אל הפלייאוף מאשר ירידת ליגה. הקבוצה האלמונית הזאת , שיש לה בהרכב שחקן שעד לפני כמה שנים עוד עבד בסופרמרקט, הגיעה פשוט משום מקום. אתם הייתם שמים אפילו שקל על זה שהיא תעשה חצי מהדרך שעברה עד וומבלי?
המסע המופלא התחיל בסיבוב הראשון, עם ניצחון אחרי ההארכה על נוט'ס קאונטי, שנמצאת ליגה מעל ברדפורד. אגב, קאונטי היא מועדון הכדורגל הראשון בעולם והוקם בשנת 1862. כבר כאן זה מפתיע. חכו, עוד לא ראיתם כלום (תרתי משמע). השחקנים של פיל פרקינסון, שבסך הכול משחקים על כדורים ארוכים וקיוו להמשיך בטיול הנחמד כמה שיותר, יצאו למשחק חוץ אצל ווטפורד מליגת המשנה. היריבה הלא אטרקטיבית משכה בקושי 5,000 צופים מהעיר. במשחק עצמו האורחים עמדו יפה, עד שהגיע השער של הניה (לא הלהקה ולא הטרוריסט) והכניס אותם לפיגור צפוי. אלא שלמרות הזמן המועט שנשאר לה עד הסיום הצליחה ברדפורד להשוות בדקה ה-84 ולבצע מהפך מדהים, ארבע דקות בתוך תוספת הזמן. עכשיו כבר אנשים התחילו לשמוע את השם "ברדפורד".
הסיבוב השלישי זימן לה מפגש עם בורטון אלביון. אני אישית לא שמעתי אף פעם על קבוצה כזאת, אבל מבחינת ברדפורד מדובר במועדון שנמצא מעליה בליגה הרביעית. גם פה חזרה ברדפורד מפיגור לניצחון. הפעם מיתרון שני שערים של בורטון, כשהיא משווה בדקה ה-90. עמוק בתוך ההארכה המלאכה הסתיימה בשער של סטפן דרבי. החלום נמשך כמו שאמר פעם מאמן ישראלי שאימן פעם. המפגש הבא היה הקשה ביותר שלה בקמפיין הגביע הנוכחי. ברדפורד הוגרלה לשחק מול וויגאן אתלטיק, בחוץ. הסינדרלה באדום וצהוב התחילה למשוך קצת קהל, כשנכחו במשחק 11,000 צופים באצטדיון שגם ככה משאיר לרוב הרבה קרחות ביציעים. גיבורינו עמדו יפה במשימה, שמרו על שער נקי במשך מאה ועשרים דקות וניצחו בפנדלים.
אחר כך הגיעה רבע הגמר וההדחה המפורסמת של ארסנל. קבוצה עם שחקנים שמרוויחים עשרות אלפי פאונדים לשבוע, נוסעים במכוניות פאר והגיעו לגמרים של מונדיאלים ואליפויות אירופה. כל זה לא הספיק לתותחנים לנצח בחוץ את ברדפורד הצנועה. זה כמעט נגמר בכלל בתשעים דקות, כשהמקומיים בניצוחו של נאקי וולס הברמודי המרשים, מובילים עד שתי דקות לפני תוספת הזמן. בפנדלים היא ניצחה 3-2 וגרמה למבוכה שכמותה לא נראתה אצל הלונדונים מאז ההפסד 8-2 למנצ'סטר יונייטד.
בחצי הגמר, כן, חצי הגמר היא פגשה את אסטון וילה למפגש כפול בצורת בית-חוץ. אצלה בצפון, מול אצטדיון מלא, קהל נהדר ושירים שנונים, ברדפורד המשיכה להפתיע. 3-1 מרשים לטובתה. אפשר להתחיל לחלום על וומבלי. ארבעים אלף צופים בוילה פארק לא הפחידו את ה-11 שלה וברדפורד הפסידה 2-1 גומלין, מה שנתן לה כרטיס לגמר. לא יאומן כי יסופר ועוד יסופר רבות בעיר על משחקי גביע הליגה של הקבוצה בעונה הזאת.
בגמר זה נגמר. הבדלי הרמות באו לבסוף לידי ביטוי, מה שלא מנע מהאוהדים שלה לנופף בדגלים לא לבנים ולשיר לשחקנים והמועדון ולהודות להם על אגדה נפלאה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם