יום אחד אבא עשיר מאוד לקח את בנו לטיול לאזור כפרי על מנת להראות לו איך זה להיות עני. הם בילו מספר ימים ולילות בחווה של משפחה ענייה מאוד.
אחרי שחזרו מהטיול, האבא שאל את בנו האם הוא נהנה. "זה היה נפלא, אבא", ענה הבן. "האם ראית איך חיים אנשים עניים?", שאל האב. "בהחלט כן", ענה הבן.
"ראיתי שיש לנו כלב אחד ולהם יש ארבעה. לנו יש בריכה שמגיע עד אמצע הגינה, ולהם יש נחל שאין לו סוף. לנו יש אהילים מיובאים בגינה ולהם יש את אור הכוכבים בלילה. המרפסת שלנו מגיע לחצר הקדמית של הבית, ולהם יש את כל האופק".
"לנו יש פיסת קרקע קטנה לגור בה, ולהם יש שדות עד קצה האופק. לנו יש משרתים שמשרתים אותנו, והם משרתים אחרים".
"אנחנו קונים את האוכל שלנו, אבל הם מגדלים את שלהם. לנו יש קירות ששומרים עלינו, להם יש חברים ששומרים עליהם". אביו של הילד נותר ללא מילים. ואז הבן הוסיף, "זה הראה לי עד כמה אנחנו עניים".
יותר מדי פעמים אנחנו שוכחים מה יש לנו ומתרכזים במה שאין לנו. דבר חסר ערך של אדם אחד הוא זהב עבור מישהו אחר. הכל תלוי בפרספקטיבה.
אני אסיר תודה על מה שיש לי ולא מקנא במה שאין לי. ככל שאני מבין איפה אני נמצא, ומבין מה אני רוצה וצריך עבור משפחתי וילדי, כל אני יכול לעשות החלטות טובות יותר כבנאדם.
כאשר אני מודע לאיך שההחלטות שלי משפיעות על אחרים, אני מסוגל לעשות לעשות החלטות שלא טובות רק עבורי ועבור משפחתי, אלא טובות עבור הקהילה, המדינה ואפילו כדור הארץ. לפעמים כל מה שצריך זו נקודת מבט של ילד כדי להזכיר לנו מה באמת חשוב.
