כמעט שליש עונה מאחורינו ב-NBA והתופעה הבולטת היא הליגה המשוגעת. אולי זו הפגרה הארוכה שגרמה לסגלים מהרים להיבנות, לשחקנים להיכנס לכושר עם הזמן ולעניין להגיע אלינו מידי ערב.

ה-NBA השתגע. זו הטענה הראשונה שאפשר להסיק משליש המשחקים הראשון של העונה. נכון, יתכן ואפילו מאוד, כשקצב המשחקים יגבר, הוא ייצב מעט את הליגה, נראה פחות הפתעות, הגדולות יתחילו לחזור למסלול המיקום בפלייאוף, וסדר העולם לא ישתנה כל כך מהר. ועם זאת, העניין שיוצר כמעט משחק אחרי משחק הוא נהדר. ניו אורלינס שמדורגת אחרונה במערב לעת עתה, היא קבוצה עם פוטנציאל להרבה יותר וכמוה גם וושינגטון ושארלוט שבמזרח, אבל כפי שראינו עם בוסטון רק ביממות האחרונות, ניצחונות רצופים והופ הם מדלגים קדימה.

מגוון או דומיננטיות

מי שבעלות המאזן הטוב ביותר הן שיקגו במזרח ואוקלהומה במערב, קבוצות שהן ניגוד מוחלט. האחת בנויה על משחק קבוצתי וחלוקת נקודות, כשהשחקן הבולט שלה, דריק רוז, אפילו לא בעשירייה הראשונה של קלעי הנקודות בממוצע למשחק. השנייה מושתת על שלושה שחקנים שבונים לה ניצחון אחר ניצחון. דוראנט, ווסטברוק והמנייה העולה של ג'יימס הארדן. למרות הניגודים הללו, הן גם השתיים שנראות הכי יציבות עד כה, כשכל השאר ואפילו מיאמי הפייבוריטית, לא מצליחות להפגין יציבות לאורך זמן. אז מה עדיף מגוון כפי שיש בשיקגו או דומיננטיות בולטת כפי שיש באוקלהומה? בשני המקרים יש מרקם וצוות מסייע, בעיקר בתחום ההגנתי, וזה המפתח ליציבות הזו.

המערב משאיר מאחור את המזרח

הבדל בולט נוסף הוא בין אזורי החוף. המערב מציג שורה של קבוצות חזקות יותר, כשלכולן סיכויים דיי שווים להתברג בפלייאוף, כשאפילו האחרונה ניו אורלינס וזו שמעלייה, גולדן סטייט, הן קבוצות עם פוטנציאל גדול. המזרח מציג נמושות כדטרויט, כשגם וושינגטון ושארלוט (למרות מעט פוטנציאל), ולצידם גם קבוצות חסרות יציבות או אופי כמו בוסטון או ניו יורק, והכלל מעיד על חוזקו של המערב ביחס למזרח. במערב תמצאו עשר קבוצות עם מאזן חיובי ואילו במזרח רק שש. המערב פותח פער ניכר ונראה כי מרבית העניין עשוי להתמקד באזור החוף הזה.

העדר סיוע

הלייקרס ובוסטון בסכנת היעדרות מהפלייאוף? נכון לעכשיו בוסטון מדורגת רק במקום השביעי במזרח, הלייקרס בשמיני במערב. השחיקה של הסגלים שלהם וחוסר ההתאמה לעונה הנוכחית גורמות לשתיים לאי הודאות הזאת ,שכנראה תסתיים לבסוף באחד המקומות שכן יובילו לפלייאוף, אבל לא בטוח שמעבר לכך. הסלטיקס אמנם בשיפור מסוים ביומיים האחרונים, גם ללא רונדו ואלן, אך הלייקרס בקושי מגרדים את המאזן החיובי. כנראה שעזיבתו של פיל ג'קסון לא מטיבה עם אף אחד מלבד ה"בלאק ממבה", בראיינט שמוליך את הליגה בנקודות.

אלופה חד פעמית

מי שחתומה על תואר אכזבת העונה עד כה היא דאלאס, להזכירכם, האלופה. היה ידוע שהסגל מבוגר, והניצחון בסדרת הגמר נראה כרגע כמשהו מעולם אחר. אז נוביצקי בשלו, אך האחרים נראים רע. לאמאר אודום כאילו לא עבר עדיין, וינס קרטר דועך, אפילו ג'ייסון טרי לא מעמיד את אותם ממוצעים ידועים. עזיבתם של ג'יי ג'יי בראה וצ'נדלר פגמה במרקם, וגם התעלות כזו או אחרת של שון מריון לא ממש מועילה. בקצב הזה, הקבוצה של קיובן וקרלייל עשויה למצוא עצמה מחוץ לפלייאוף, אם כי עוד חזון למועד.

רוקי רוביו

הרוקיז נהנים מעונה לא רעה, למרות מחזור מעט מגמגם בפוטנציאל שלו. המגמה היא גארד רוקי שילך וישתבח עם הסרת החלודה וקשיי הקליטה.

הספקות כלפי ריקי רוביו הוסרו כאשר ילד הפלא הספרדי מצליח להרשים פעם אחר פעם, בעיקר בהשתלבות וניהול המשחק של מינסוטה. קיירי אירווינג הוא הקלע המוביל של קליבלנד, ומנסה להיות בין נקודות האור הבודדות שלה, קמבה ווקר וג'ימר פרדט מבליחים פה ושם, ומי שהפתיע בתחילה ומעט נסוג הוא נוריס קול ממיאמי. גארד רוקי זה הטרנד

המשתדרגים

וכן יש גם מנת שחקנים לא קטנה של כאלו ששידרגו את הממוצעים שלהם באופן כזה שעשוי להעניק להם בעתיד הרבה יותר קרדיט. אנדראה ברניאני, למרות היעדרות של כמה משחקים, חזר וממשיך להיות המוציא לפועל העיקרי של טורונטו החלשה, והופך להיות שם דבר באזור הצבע. ראיין אנדרסון משתדרג ממוצעים באורלנדו ומסייע ל"סופרמן" הווארד, כדי שלא יתמודד לבד עם כולם. גם קלעים כמו ברנדון ג'נינגס, קווין מרטין ומונטה אליס מוליכים את הקבוצות שלהם עם ממוצעים אדירים, כאלו שהופכים את הקבוצות שלהם למסוכנות בכל עת.

המשתדרגות

ולסיום, הקבוצות המפתיעות יחסית, נקרא להן "המשתדרגות". במזרח החלש יותר, ראויה לציון היא פילדלפיה, שלמרות סגל פחות עדיף על הנייר, מדורגת כרגע לפני בוסטון, ניו יורק ואפילו אינדיאנה המתגבשת. נכון, זהו לא סוף פסוק בעניין, אך ג'רו הולידיי, איגואדלה והחברים, עושים עונה מעבר לציפיות. גם אטלנטה נראית טוב ברוב שלבי העונה, אף שהיה זה ידוע, כי יש לה סגל מוכשר ביותר. במערב המגוון מי שראויה למחמאות היא יוטה. החבורה מסולט לייק סיטי, שאשתקד לא הייתה בתמונת הפלייאוף, נראית לפתע לגיטימית לחלוטין סי ג'יי מיילס ובעיקר פול מילסאפ הופכים את הקליטה של אנס קאנטר הצעיר לקלה. את הימים של סטוקטון ומאלון אתם זוכרים?

אז כשאנחנו כמעט בשליש הראשון של העונה, המגמה המסתמנת היא שגעון. הוא יתאזן עם הזמן כנראה, אך עד אז נמשיך להנות מהפתעות וחוסר היציבות הזו. את הדאגות נשאיר לדוד סם

פתיחת העונה ב-NBA מלאה במשחקים ובעיקר בחוסר יציבות של הרבה קבוצות. מי שנהנית מכל הספק הזה היא מיאמי שמרוויחה ביושר את היותה הפייבוריטית הברורה לאליפות. לברון תכין את האצבע לטבעת

כבר בפתיחת העונה ולמרות פגרה ארוכה למדי עושה הרושם כי המתמודדות העיקריות של הקבוצה מפלורידה לא בשיאן ובעיקר סובלות משחיקת שחקנים או מחוסר בעומק בסגל. תוסיפו לכך את הלמידה מאשתקד, החיזוק בדמות רכז רוקי שמביא ערך מוסף, ופתיחת עונה מגומגמת של יריבותיה העיקריות, והנה לכם כל הסיבות להכריז על מיאמי היט כמועמדת מספר אחת לאליפות. נכון, בקושי החל העונה, העייפות עדיין איננה ניכרת במרבית קבוצות הליגה, אך אף אחת האמת גם לא נראית כפוטנציאל לעצור את ה"ביג 3" של מיאמי בתוספת נוריס קול המפתיע.

הרוח נושבת מזרח

היריבות ממזרח נראות מבולבלות וחסרות השראה. בוסטון נשענת על רג'ון רונדו לצד שלושת הוטרנים, פירס, אלן וגארנט ונראית חסרת מעוף לגמרי, ובטח לא כזו שתדבר הרבה העונה. שיקגו עם ה-MVP רוז שנחשבת כפוטנציאלית היחידה מהמזרח שאיפשהו יכולה לדגדג את את ה"היט", גם היא לא ממש מרשימה. צירוף של ריף המילטון מוסיף קלעי אל לואל דנג המצוין, ועדיין לאיים באופן ממשי על מיאמי זה כנראה לא יספיק. הניקס כרגיל חסרי יציבות שאולי החלמת בארון דיוויס תעזור במעט לייצוב השורות, אך לא מעבר.
אורלנדו תמשיך להישען על הכתפיים הרחבות של ה"סופרמן", דוויט האוורד, שיחכה לעת הנכונה ויעזוב.

מי שמפתיעות באופן יחסי ונראות לא רע באזור החוף המזרחי הן אטלנטה ואינדיאנה. ה"הוקס" מציגים קבוצה עם עומק יחסי, כשג'ו ג'ונסון חד, ג'וש סמית' בשל, וגם ג'ף טיג משתדרג כרכז מוביל. ליריבות במערב הם יעשו חיים קשים, למיאמי? לא נראה שזה יספיק.

ה"פייסרס", שבנו סגל שזכה לחיזוק בדמותו של דיוויד ווסט, יצטרכו שנה שנתיים ועוד שחקן או שניים בכדי באמת לקרוא תיגר ולחזור לימים הגדולים של רג'י מילר. נכון, אשתקד הם הציקו לשיקגו, והגיוון הגדול בדמותם של דני גריינג'ר, טיילר הנסבורו וחבריהם הוא משהו שמתהווה להיות גורם משפיע בליגה הטובה בעולם, אך גם שם ייקח זמן.

לגבי שאר הקבוצות שדבוקות לחופי האוקיינוס האטלנטי, נו באמת אל תצחיקו את לברון?

האיום המערבי?

 גם בנציגות החוף המערבי אי אפשר למצוא נחמה שנראית כמי שתוכל לעצור את מיאמי. האלופה, דאלאס, זו שגרפה בהפתעה גמורה את הטבעת מלברון עצמו, סובלת אף היא מסגל מבוגר בראשות נוביצקי, קיד, מריון, טרי וגם וינס קרטר. לעת עתה גם צירוף של לאמאר אודום הכבוי, ודלונטה ווסט, לא מועיל לחבורה של ריק קרלייל ליותר מידי הברקות, וכרגע היא מדורגת בתחתית הבית האזורי שלה, אחרי סאן אנטוניו, שממשיכה גם היא להישען על שלד וותיק שיהיה לה לרועץ במשך העונה.

הלייקרס עברו מתיחת פנים שהחלה עם עזיבה של המאמן המהולל, פיל ג'קסון, ונמשכה עם עזיבת אודום ומפח הנפש בעניין כריס פול. בינתיים איך נאמר? זה לא זה.

אוקלהומה היא קבוצה של שלושה שחקנים. דוראנט מעל הכל, ווסטברוק וג'יימס הארדן שמפגין יכולות של השחקן השישי הטוב בליגה. אבל מלבדם? לא איבקה, שלהט אשתקד ונחלש מאוד, ובטח לא ספלושה ופרקינס העגומים הם אלו שיעזרו ל"רעמים".

הקליפרס שסומנו כפוטנציאל הגדול למאבק יחד עם בלייק גריפין, דיאנדרה ג'ורדן והצטרפותם של כריס פול וצ'ונסי בילאפס, נראים כחומר גלם טוב, אך הזמן להתחבר הוא מה שימנע מהם כרגע להיות יציבים.

לגבי השאר באותו אזור? גולדן סטייט עם מארק ג'קסון נראית נחמד, גם סקרמנטו עם אוואנס וקאזינס, וגם פורטלנד שהפכה להצגה בודדת של למרקוס אולדרידג'. אבל עוד פעם נשאל אתכם? זה לא מצחיק את לברון?

 בזמן שכולם שיחקו ברחבי אירופה, וויד וג'יימס חיפשו איך להעביר את הזמן, וכנראה שעניין הטריות משחק גם כן תפקיד מרכזי. חיזוק של חוכמה בעמדת הרכז שלא נצצה אשתקד כשמריו צ'אלמרס נאלץ להתמודד עם כל המעמסה לבדו כי מייק ביבי זה כבר לא זה, רק יוסיף לעומק והטריות. בעוד ג'ונס, האסלם ואחרים רק מספקים משענת למקרה הצורך, וטרן כמו שיין באטייה מוסיף את החוכמה ונוריס קול, ההפתעה הגדולה בעמדת הרוקי, נותנים אופציות חדשות לקבוצה של ספולסטרה, כזו שלא קיימת בשאר קבוצות הליגה.

כבר בשלב מוקדם של העונה הדחוסה הזו ניתן לומר כי טבעת האליפות קרובה מתמיד לאצבע של לברון. אפילו הסאות' ביץ' המפורסם מתמרק לכבוד המעמד.

הוא נבחר רק תשיעי בדראפט האחרון, למרות שחזו לו בחירה גבוהה יותר, אך קמבה ווקר, הוא ה"קומבו גארד" במיטבו. מוביל, קולע וחזק. מייקל ג'ורדן יתענג ביציעים?

השנים האחרונות ב-NBA רוויות רכזים מוכשרים, כאלו שהם למעשה גולת הכותרת של הליגה. דריק רוז מהתל בכולם, כריס פול היה "הדיבור" של הקיץ הנוכחי, אם ראג'ון רונדו ידע גם לקלוע הוא יהיה הרכז המושלם וקיירי אירווינג הוא הבחירה מספר אחת בדראפט. הקבוצות פשוט מבססות עצמן על שחקנים בעמדה מספר אחת במגרש, כאלו שאמורים להוליד קבוצה טובה יותר.

גבוהים לא חסרים בסגל של פול סילאס, אז כנראה שמייקל ג'ורדן, הבעלים של הבובקאטס משארלוט כיוון את הבחירה של הקבוצה מצפון קרוליינה גם כן אל העמדה הזו. אשתקד זה הסתיים בנגיעה בפלייאוף, השנה הרבה מונח על הכתפיים של ווקר ה"פרשמן" במטרה לסחוב אותם צעד אחד מעלה.

קומבו בהזמנה

קמבה ווקר, יליד רובע ברונקס בניו  יורק, נחשב למרות 185 הסנטימטרים שלו, לקומבו גארד משובח. הוא בנוי חזק, עם מוטת ידיים רחבה, יודע למסור ולקלוע, ובייחוד להפוך את ניווט המשחק לחוויה. קומבו גארד הוא מי שמשלב את מירב התכונות הללו כרכז. כוח, מנהיגות, קליעה, מסירה, וכשצריך אפילו ריבאונד.

הוא מגיע כאלוף המכללות עם קונטיקט של ג'ים קלהון, הוותיק, ולאחר שהשיג שם ממוצעים של 23.5 נק' ו-4.5 אס' בעונת האליפות של ה"האסקיס", ובעיקר מגיע רעב.

בתחזית הדראפט נבעו המומחים בארה"ב כי יהיה תואם טימי הארדווי, ועל כך חותמים לא רק בעליה של הבובקאטס, אלא גם אוהדים שאר הקבוצות בליגה. "משחק מחשמל", כך מאפיינים את סגנון משחקו של ווקר. הוא יכול להאיץ את קצב המשחק של חבריו, ומנגד גם לנווט אותו בהדרגה לקצב נמוך. רכז ששולט בקצב המשחק במלוא מובן המילה.

יתרה מכל ווקר הוא ווינר, פעלתן וכזה שלא מפחד לקחת אחרויות. אשתקד הוא עשה זאת לא פעם במשחקיה של קונטיקט, גם במסגרת טורניר "הביג איסט" עצמו, במשחק רבע הגמר נגד פיטסבורג. לקיחת אחריות? גם זה לא מרתיע אותו.

שרי החוץ

אשתקד שארלוט לא נהנתה ממשחק חוץ איכותי, אז נכון, דיג'יי אוגוסטין אמנם ימשיך להיות הרכז הפותח של הקבוצה, כשלצידו ג'ראלד הנדרסון, אך צירופם של רג'י וויליאמס המנוסה והעומק שיוסיף קמבה ווקר, עשוי לא רק להפוך את עמדות החוץ לפופולאריות יותר, אלא גם להוביל לשינוי ברוטציה, לפחות בעמדה הראשית הזו, שנקראת רכז.

הגבוהים של שארלוט, מטיירוס תומאס, דרך אדוארדו נאחרה, דסאנאה דיופ ובוריס דיאו ועד לבחירת דראפט נוספת ואלמונית בדמותו של ביסמאק ביומבו מרוויחים גארד שעם הזמן יהפוך לספק העיקרי שלהם בצבע.

משחקי האימון הראו אמנם על קשיי הסתגלות מסויימים של ווקר לתנאים החדשים בליגה של הגדולים, אך עם מעט בטחון והרבה ליטוש, קמבה ווקר עשוי להיות אחת מהפתעות העונה, ולבטח מנייה בעלייה, לפחות בעיני הבעלים המפורסם. עם שק יכולת אדיר כפוטנציאל, קמבה עוד יהפוך לקומבינה של הדראפט. קמבינה

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק