תגית: ססק פאברגס

כל מה שאני עומד לרשום כאן, הוא לא מתוך זלזול, באמת, יש לי המון כבוד לבנאדם, אבל ארסן ונגר, מאמנה הצרפתי של ארסנל, צריך לסיים את תקופתו בקבוצה.

לא, אני לא אומר את זה על סמך ה 4-0 בסן סירו, אני אומר את זה בגלל המחסור בהישגים. יש כאלה שיתרצו את זה בבעיות כספיות שקשורות לאמירויות, יש כאלה שיתרצו את זה בשחקנים המעולים כשגם שהם כבר מתחילים להתפתח, חוטפים אותם לונגר מתחת ליד (נאסרי, פאברגס…), אבל האמת שזה לא משנה כי ארסנל הוא מועדון מספיק גדול כדי שיזכירו אותו כל שנה כמועמד לתואר כלשהו.

רק שתדעו שלארסנל יש 13 אליפויות אנגליות, כשהאחרונה שבהן הייתה בשנת 2003-2004(!), וכשמדובר בגביעים, היא מחזיקה ב-10 גביעים. כשהיחידה שמעליה בטבלת הזוכות היא מנצ'סטר יונייטד עם 11 גביעים, אחד יותר. יש לארסנל 12 מגני הצדקה (סופר קאפים אנגליים) ושני גביעי ליגה אנגליים (כמו גביע הטוטו), והיא מחזיקה גם בגביע אופ"א אחד והפסד בגמר ליגת האלופות ב-2006. בקיצור, אחרי כל הסטטיסטיקות, רואים שארסנל הוא מועדון גדול, מועדון שכל שנה צריך לשאוף לקחת תואר, גם אם קשה בליגה מול הסיטי או היונייטד, אז לפחות גביע אנגלי, או משהו באירופה.

שוב זה מחזיר אותי לנקודה של ארסן ונגר, הוא מאמן ענק, אחד שלקח את ארסנל של השנים ההם, ובנה קבוצה אגדית שכללה כוכבים כמו: פטריק ויירה, רוברט פירס, דניס ברגקאמפ, תיירי הנרי, פרדי ליונברג, דיוויד סימן, ריי פארלור ועוד… מאז ועד היום הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה הזאת, ארסן ונגר נתפס כלוזר הגדול של אנגליה ושל אירופה, ומעל לכל, אין לו כוח הרתעה בתור מאמן שמוביל קבוצה גדולה מאנגליה.

אני חושב שארסן ונגר עדיין הולך בשיטות העבר, בדרך שבה הלך פעם, זה טוב, זה מעולה, זה מראה כמה אופי יש לו, אבל בעידן הכסף הגדול הוא פשוט לא יצליח להחזיק את עצמו, הוא יתמוטט, כי החוקים השתנו, המשכורות השתנו, סכומי המעבר השתנו, הכל השתנה. הוא כבר היה בגמר ליגת האלופות מול ברצלונה והפסיד, היה כל כך קרוב, כשיש לו שחקנים בהרכב כמו ססק פאברגס, תיירי הנרי ואלכסנדר חלב, להזכיר לכם לאן הם עברו אחר כך? אה כן, ברצלונה עצמה. איך אפשר למכור שחקני מפתח למועדון שניצח אותך בגמר ליגת האלופות? הרעיון הוא לשמור אותם ולהביא אולי אחרים שיביאו את התואר בשנה שאחרי.

אם ונגר היה מצליח לשמור ביד שלו על כל הכישרונות הגדולים שהוא מייצא לקבוצות הגדולות של אירופה, ולא בידם של אחרים, הוא היה הופך לדעתי למאמן הגדול ביותר (אחרי פרגוסון) באירופה, הוא היה יכול להעמיד קבוצה תחרותית שהייתה נותנת פייט לברצלונה הנוכחית והיא לא הייתה מושפלת בתוצאות כאלה גבוהות העונה. שיחקו תחתיו רבע מכישרונות היבשת, כולם התחילו אצלו, הוא האמין בהם, גידל אותם, לקח אותם תחת חסותו וכשהגיע היום שהגוזלים יתחילו לעוף מהקן הם בחרו לעוף מקן אחר, ואת ונגר? זה לא מעניין כי מי שהלך גם לא יחזור, זאת המדיניות שלו (למרות ששבר אותה כבר כמה פעמים בשנתיים האחרונות).

עמוק בפנים כבר מתחיל לכאוב לי על הצרפתי המבוגר הזה, הוא פשוט כבר לא מושך אליו שחקנים גדולים, ואיבד המון מהילת הכבוד שלו, אני מייעץ לו אישית לסיים את דרכו בארסנל, היו לו זמנים יפים, והוא בניגוד לפרגוסון לא הביא גביעי אלופות או עוד אליפויות אחרי 2004. אחת הטעויות הגדולות ביותר שלו לטעמי, היא עמדת השוער, תמיד במועדונים הגדולים שעמדו מולו היו שוערים גדולים בשער, ורק לו היה את אלמוניה ברוב השנים ולזמן די קצר את להמן (בתקופה הראשונית שלו במועדון כשהיה לו שוער ענק – דיוויד סימן, הוא לקח תארים!). עם כל הכבוד לשני אלה הם לא עומדים באותה שורה עם: בופון, קסיאס, ואלדז, אביאטי, ג'וליו סזאר… באמת שהם לא עומדים שם, ולהזכירכם, אדום מעמדת השוער (להמן, המורחק הראשון אי פעם בגמר ליגת האלופות) בגמר ליגת האלופות שיבש לארסן את התכניות ובעצם די גמר את הסיכויים מול רונאלדיניו ואטו של 2006.

בסופו של יום, ארסן ונגר יעמוד באותו הקלאס של הגדולים ביותר, למרות שהוא איננו המאמן הכי מעותר באירופה, הוא אחד הגדולים, וכדאי לו דווקא עכשיו, אחרי עונה כזאת, לתת לבא אחריו את המפתחות ולהגיד : "תודה רבה לך ארסנל על כל השנים", צריך לזכור שהצרפתי בארסנל משנת 1996, כמעט 16 שנים מחייו הוא בתותחנים, ממציא טקטיקות חדשות ושיטות אימון מהפכניות שייתנו לו הרבה כבוד בדפי ההיסטוריה. לונגר מגיע הרבה יותר מכל העונה הזאת, ואולי הוא לא יצליח לשחזר את הישגיו הגדולים מעולם, לפעמים אני מדמיין את הצרפתי הזה בתור אדם שעדיין חי בשנים עברו וחושב על הקבוצה הגדולה שהייתה לו עם ברגקאמפ הגדול (ההולנדי המעופף) ואני שואל את עצמי, ארסן אתה עדיין שם? מתגעגע? האם אתה הוא הצרפתי המעופף? הגיע הזמן שתנחת במציאות…אבל היי, מי אני שאייעץ לונגר? הוא יודע יותר טוב ממני זה בטוח…

ההחתמה של ססק פאברגס היא החותמת לקיץ מחושב של ברצלונה. כל צירוף או שחרור נעשה מתוך התבוננות לעונה הקרובה, אך בעיקר לאלו שיבואו אחריה. ברצלונה 2011-12 יוצאת לדרך, ללא רצון להביט אחורה

ברצלונה של עונת אשתקד סחפה ושברה את שיאיה, היא רמסה את יריבתה ממדריד, וגם ליונייטד לא הותירה פירורים. המכונה של גוארדיולה, זו שכלל אוהדי הכדורגל באשר הם, חייבים להודות כי היא משהו יוצא דופן, לא רוצה לדעוך, וגם אם נוצר הרושם לאחר הבכורה שנערכה בסופר-קאפ הנהדר כי ריאל מדריד אכן בשלה לסגור עליה פערים, בבארסה מתכננים גם כמה צעדים קדימה, ומבטיחים כי גם בעתיד המכונה תישאר מכונה.

ילדי שנתון 87

אחד היתרונות הגדולים של ברצלונה היא מחלקת הנוער של המועדון, כזו שלא נותנת לעתיד להיראות שחור. כשידוע כי קלרס פויול כבר מדגדג את שנות הקריירה האחרונות שלו וגם צ'אבי כבר לא ילד, בבארסה חושבים קדימה ונשענים לפחות לעת עתה על תוצרי קבוצת הנוער שנולדו ב-1987.

שניים מחברי אותה קבוצה, ג'רארד פיקה וההחתמה הטרייה, ססק פאברגס, בחרו להתפתח בכלל על אדמת אנגליה, האחד בילה ארבע עונות במנצ'סטר אצל סר אלכס, השני בילה שמונה עונות אצל ונגר בארסנל, אך לבסוף שניהם ידעו כי מקום אחד מחכה להם.

בעוד פיקה מתחיל את עונתו הרביעית במועדון נעוריו, כאשר באמתחתו מספר לא מבוטל של תארים הן ברמה הקבוצתית והן ברמה הבינלאומית, הוא גם הופך לאחד מעמודי הטווח בהגנת בארסה, ומשתייך לצמרת הבלמים בעולם. השדרוג של פיקה התמיר, מבטיח לבארסה כי מנהיג להגנה יהיה לה גם כאשר הקפטן ה"גלדיאטור" יחליט לתלות את נעליו.

גם ססק פאברגס היה חבר באותה קבוצת גיל, אם כי את שנותיו האחרונות במחלקות הנוער הוא כבר העביר במתחם האימונים של ארסנל. לאחר שהפך לקפטן ומנהיג בקבוצה מצפון לונדון, החליט גם הוא לארוז מזוודות ולחזור הביתה. למעשה כמעט בכל העונות האחרונות דובר על חזרה אפשרית שלו למדי הבלאוגרנה, אך כשגוארדיולה הבין כי צריך להוריד בנטל מצ'אבי המתבגר, החליטו במועדון לפתוח את הארנק ולשכנע את ססק לחזור הביתה, לקטאלוניה. תוסיפו לזה את המחסור בתארים, זה שהוא חווה במרבית עונותיו בארסנל, ותקבלו שחקן רעב, שמגיע להנהיג את בארסה, אך לא באופן מיידי, אלא מתוך חשיבה של שנה-שנתיים קדימה.

ילידי 1987 הם גולת הכותרת לשאיפותיה של ברצלונה של ימינו. קבוצה שהתוצר הכי בולט שלה הוא ליאו מסי כמובן, שלמרות שלל הישגים, ביצועים ולהטוטים אסור לשכוח כי הוא בסה"כ בן 24, ושגם פדרו פורץ מאוחר אמנם, אך תופס מקום של קבע גם בנבחרת ספרד, ויחד עם שני הבנים האובדים הללו, לבארסה מובטח עתיד מזהיר, לפחות לכמה שנים טובות.

שארית המחשבה

ובכן צירופו של פאברגס אמש מקבע עוד יותר את מעמדם של ילידי 1987, אך לא רק בהם יכולה בארסה להתגאות. סרחיו בוסקטס למשל, עוד תוצר מקומי, נולד רק שנה לאחר מכן, וגם לו עוד שנים ארוכות לשחק. תיאגו אלקנטרה, יליד 1991, וזו אמורה להיות העונה שלו, לאחר שהחל את הקיץ בצורה נהדרת, והמשיך אותו בהופעת בכורה בנבחרת ספרד רק בשבוע שעבר.

כשעל דלתות הבוגרים מתדפקים שחקנים כאנדרו פונטאס, הבלם שכבר זכה למספר הופעות בקבוצה הבוגרת, מרטין מונטויה, שיהיה כנראה היורש של דני אלבס כשזה ילך וידעך, מארק מונייסה, הבלם המוכשר, וסרג'י רוברטו, הקשר שגם הוא כבר זכה לבכורה בבוגרת, מנצלים בבארסה את היתרון הכי בולט שלהם על פני היריבה ממדריד, דור העתיד ומחלקת הנוער הנהדרת.

לא סתם לואיס אנריקה זכה להתקדם במהרה לקבוצת בוגרים ועוד כזו מפוארת כמו רומא. כשאתה מצליח להפיק ממחלקת הנוער כל כך הרבה כישרון, וגורם לברצלונה ב' להיראות לעיתים כקבוצה לגיטימית ב"לה ליגה", אין ספק לגבי מעמדך, ועם זאת כמובן גם אין ספק לגבי טיב פס הייצור של המועדון.

כמי שחולשת על כלל האזור ומוצאת אותם גם בכפרים שליד, בברצלונה מבטיחים לעצמם עתיד ורוד, או אולי כחול-בורדו.

לך, ואל תשכח לחזור

כחלק מאותה מגמה של השבחת התוצר המקומי, וכפי שקרה כבר עם פיקה ופאברגס, גם הקיץ הזה ראינו שניים מאותם הכישרונות עוזבים הקאמפ נואו במטרה לחזור אליו בשלים.

בויאן קרקיץ', שרבות דובר על יכולות הכיבוש שלו במחלקות הנוער, עובר יחד עם אנריקה לרומא, ואם ישתבח שם, גם הוא כנראה יבחר לחזור מתישהו הביתה. השם הנוסף שעשה מעבר הקיץ, ומעט פחות מוכר, הוא אוריול רומאו, שנרכש לאחרונה ע"י צ'לסי ב-5 מיליון פאונד, במטרה לצבור ניסיון ולחוות על בשרו את המגרשים הגדולים באמת. רומאו, קשר אחורי, לא יכול היה למצוא מקום בעמדות מרכז השדה העמוסות, אך גם כאן ומתוך חשיבה עמוקה, בארסה מכניסה לחוזהו בצ'לסי אופציה של קנייה מחדש ב-15 מיליון פאונד.

רומאו ישתבח בינתיים על מגרשי הפרמייר ליג, בארסה תמשיך להנות מצ'אבי ואיני יסטה, אך כשירצו להוריד מהם את העומס ולהישאר גם בוסקטס, פאברגס ותיאגו, הם יוכלו להחזיר גם אותו ובגירסה המשופשפת יותר.

כך פועל מועדון שלא רוצה שהמכונה תיעצר. עתודות בלתי פוסקות, שחרור שחקנים שזמנם עבר (מיליטו שעזב חזרה לארגנטינה), רכישות שגם הן מתוך מגמה של ראייה קדימה (אלכסיס סאנצ'ס גם הוא יליד 1988, קיקו פמנייה נקנה בשביל להגיע לבוגרים בסופו של דבר), ובעיקר קשרי חוץ שמבטיחים השבחה במקום אחר עם סעיף קניה במחיר מופחת.

כשמוחות נכונים בראש המערכת, ובראשם גוארדיולה עצמו, לא נראה שבבארסה מפחדים מההתחזקות הגדולה של היריבה ממדריד, וגם אם לעת עתה קיים צמצום פערים, הנשק של מחלקת הנוער עתיד לספק נחת בגזרה זו, גם בשנים הקרובות, וכנראה שגם באלו שלאחר מכן.