הדחה מוקדמת של אחת מהנבחרות הבולטות בטורניר בינלאומי אינה תופעה זרה. כשמדובר באליפות נטולת "האריות" של יבשת אפריקה, הדבר צריך לעורר עניין בקרב ראשי ההתאחדות האפריקאית בנוגע לעיתוי וללויאליות של הכוכבים.
אליפות אפריקה לאומות היא כבר שנים לא להיט גדול. היציעים לא מלאים, האיכות על הדשא לעיתים מחרידה, אך מעל הכל זה העיתוי המוזר שלה. נכון, קיץ כעת ביבשת השחורה, אך אם הגביע העולמי התקיים בחודשי החורף בדרום אפריקה, אין ספק שהעברת התאריכים לתקופה זו תועיל להעלת הרמה, המחויבות ותיצור באז ניכר.
טראורה לא רואה?
מסכן מאמנה של נבחרת ה"אריות מטרנגה", אמארה טראורה, שכנראה ישלם במשרתו בימים הקרובים. האליפות הנוכחית שמתארחת בגאבון וגיניאה המשוונית לא עתירה בנבחרות חזקות, כשאחת הבודדות והמרשימות, הייתה אמורה להיות סנגל. סגל איכותי של שחקנים בראשם של מאמדו ניאנג הקפטן, דמבה בה, אחת מגנבות העונה בפרמייר ליג, מי שיצטרף אליו ממש בימים הקרובים, פאפיס סיסה שחתם לאחרונה בניוקאסל אף הוא, וגם מוסא סו, מלך שערי הליגה הצרפתית בשנה החולפת במדי ליל, שסגר גם הוא במהלך האליפות מעבר לליגה הטורקית וחתם בפנרבחצ'ה, שם יתאחד עם חברו לנבחרת, איסיאר דיה. וישנם עוד שמות מנוסים וטובים, בטח ביחס לאלו של גיניאה המשוונית ולוב, שתי ה"נמושות" הללו שהצליחו לגבור על החבורה של טראורה בשלב הבתים ולשלוח אותה נטולת נקודות הביתה, או ליתר דיוק, להחזיר את אותם "לויאלים" לקבוצות שבאמת מעניינות אותם.
כבר בתחילת האליפות עם חתימתו של סיסה בניוקאסל הייתה זו נורת אזהרה שהראש של השחקנים האלו לא באמת באפריקה, והם רק מחכים לשיתוף פעולה במחוזות אנגליה. בהמשך גם מוסא סו התעסק בסגירת חוזה עתק בפנרבחצ'ה הטורקית, ואת הביצועים על כר הדשא השאיר לשמות כמו ראנדי וקילי מגינאה המשוונית.
מילא הפסד לזמביה, בעלת הפוטנציאל, אך ההפסדים ללוב וגיניאה המשוונית שלחו את הסנגלים הביתה עם מאזן של אפס נקודות והותירו את חוף השנהב, שגם היא לא בדיוק מרשימה, לזכות באליפות.
לויאליות אפריקאית
העיתוי בעקבותיו נאלצים שחקנים לנטוש את קבוצותיהם באירופה בשיא העונה נותן אותותיו על הדשא. ניגריה, קמרון ודרום אפריקה בכלל לא הגיעו ושחקניהם חופשיים לטרוף מגרשים באירופה, כשגם האלופה מצרים, זו שזכתה בשלוש האליפויות האחרונות (כשגם זכיות אלו נובעות בחלקן מסיבות של לויאליות של אחרים), לא נמצאת כאן.
לו היו מועילים ראשי ההתאחדות רוויות השחיתויות למנף את הטורניר הזה, וראשית להזיזו למועדי הקיץ, לשדרג אצטדיונים, ולבנות מסורת, אין ספק שהטורניר היה מעלה ערכו באופן ניכר.
השחקנים לא ששים לעזוב את קבוצותיהם, תשאלו את יאיא טורה אם הוא לא מעדיף לסייע עכשיו למאבקי האליפות של הסיטי באנגליה, תשאלו גם את דמבה בה אם הוא לא מדמיין איך הוא חוגג יחד עם פאפיס סיסה את השערים שלהם יחד בניוקאסל.
הלויאליות ממשיכה לאבד מערכה, השחקנים לויאלים לעצמם ולכסף, ובכדי לפתור את זה, קודם כל יש לשנות את מועד הטורניר, זה הרבה יותר פשוט מלשנות לויאליות של בני אדם. מוגש כחומר למחשבה לעיסה אאייטו וחבריו בראש התאחדות הכדורגל האפריקאית.