תגית: נבחרת ישראל בכדורגל

עצרו הכל, ח"כ בן ארי רוצה להציע הצעת חוק חדשה, כל שחקני הנבחרת יצטרכו לדעת לשיר את ההמנון, ויכבדו ויכירו את סמליה וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, והנה ציטוט קטן: "הצעת חוק זו נולדה בעקבות ההצטרפות של שחקנים מוכשרים בני מיעוטים וכאלה שאינם מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית לנבחרות ישראל השונות ומשתתפים בתחרויות בינלאומיות בהן מייצגים את מדינת ישראל. אין ספק כי הזכות לייצג את ישראל, היא זכות גדולה אשר מי שנפלה זכות זו בחלקו, צריך לדעת לכבד את ההמנון הלאומי, את הדגל, ואת ערכיה של מדינת ישראל שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית".

אני אומר דבר כזה, נחוקק חוק, שכל שחקני הנבחרת ידעו לשיר את ההמנון, וגם לנגן אותו, כל אקורד ואקורד בשיר, מעבר לזה הם יצטרכו לבצע אותו יחד בעיבוד והפקה מוזיקלית שהם יקבעו, הם יצטרכו לעבור מבחנים בכתב על ההיסטוריה של העם היהודי, וכן גם יחתמו על נאמנות למדינה, יקבלו נשק, כומתה, זוג מגפי אימונים ואת המסמך "רוח הנבחרת".

תגידו אתם ר-צ-י-נ-י-י-ם?!? באנו לשחק כדורגל או להכניס פוליטיקה אל תוך הספורט?! בואו נעשה השכמה למדינת ישראל, הכדורגל כאן במצב בינוני ומטה במקרה הטוב, צריך להחתים את השחקנים על כך שהם מבטיחים שהם יודעים בכלל איך לשחק את המשחק…לאן אנחנו נופלים? מה הקשר בין נאמנות למדינה לבין נבחרת? ומה הקשר בין מדינה יהודית לדמוקרטית? (דיון מעמיק אחר…)

דיברתם על נאמנות?דיברתם על המנון? לטאלב טווטחה, בירם כיאל וביברס נאתכו אתם יודע להיטפל יופי, מה הבעיה? בני מיעוטים? מה הבעיה, נקפוץ עליהם ונגיד להם שיבטיחו נאמנות, אבל המאמן? לא…זה בסדר שהוא צרפתי, זה בסדר שהוא לא יודע עברית, שהוא לא יודע חצי דבר על העם היהודי או על המדינה שלנו(חוץ מבית"ר) שלא נתחיל לדבר על יכולות האימון שלו…

תפסיקו להתעסק בשטויות… תתחילו לשחק את המשחק, באנו לגייס צבא נבחרת? יוסי בניון בבקשה ממך תישאר בחו"ל, מקווה שעוד אנשים יצטרפו אלייך, אולי בסוף נפתח ליגה ישראלית חדשה על אדמת אנגליה, וולש, סקוטלנד, אחד מהשטחים שם, כי בקצב הזה נראה שהליגה כאן לא תגיע לאינשו…

הנבחרת ספרה עוד כישלון להעפיל לטורניר גדול, כשסיימה את מוקדמות יורו 2012 בניצחון "מתוק" על מלטה המסכנה.

במדינה של 8 מיליון מאמנים, כבר התחילו לחפש את האשמים אחרי ההפסד נגד יוון. חלק טוענים שאבי לוזון אשם, חלק טוענים שהשחקנים אשמים, חלק מאשימים את התקשורת (בעיקר פרננדז), אבל הרוב הרגיל מאשים את המאמן באי ההצלחה של הנבחרת.

קודם כל, מי שהשלה את עצמו שהנבחרת שלנו יותר טובה מקרואטיה ויוון, יכול להמשיך "לחיות בסרט". עוד לפני תחילת הקמפיין, היה ברור שמבחינת סגל אנחנו שווים מקום 3 בבית. הרי ליאור רפאלוב לא מתקרב לרמה של ניניס הכישרוני, ולוקה מודריץ' היה צריך להוות בורג מרכזי בצ'לסי, בעוד שליוסי בניון אין מקום בסגל, והאחרון עבר לארסנל כדי לראות מעט דשא העונה.

אני מסכים עם ההצהרות של אבי לוזון (שלפי דעתי יו"ר לא רע בכלל), צריך להאמין בנבחרת, אחרת היא בחיים לא תצליח. אבל אחרי עוד קמפיין מאכזב, יהיה כבר קשה לקנות את תמיכת הקהל, במיוחד שפורטוגל ורוסיה המאיימות מחכות בהמשך הדרך.

ההחלטה החכמה והאמיצה להעביר את משחקי הנבחרת מרמת גן הקודר לבלומפילד הביתי והמצומצם היא לטובתו של אבי לוזון בלבד, שכמעט ולא זכה לקרדיט על כך מהתקשורת ומהקהל.

אבל בדבר משמעותי אחד אבי לוזון טעה – במינוי המאמן. זה לא שפרננדז מאמן גרוע, הוא פשוט לא מתאים, ולכך אחראית "הועדה לבחירת המאמן לנבחרת" המגוחכת, שאותה בנתה ההתאחדות לכדורגל.

נבחרת בנויה מאוסף השחקנים הכי טובים של מהמדינה, והמאמן צריך להפוך אותם מאוסף שחקנים לנבחרת. לשם כך, הוא צריך להכיר במיוחד את האופי. מי יכול לשחק עם מי, מי חבר של מי, לדעת את עבר השחקנים.

אני כמעט בטוח שפרננדז לא יודע שאיתי שכטר ישב במעצר בשבדיה, שליאור רפאלוב סובל מירידות תכופות מדי בכושר, שגילי ורמוט נעלם במעמדים גדולים ורמי גרשון עד לפני שלוש שנים היה בראשל"צ מהליגה הארצית.

לצערי, אין עדיין מאמן זר ברמה סבירה שמכיר את האופי של כל שחקני הסגל הרחב של הנבחרת, ולכן האופציה היחידה היא מאמן ישראלי.

חזרה לפרננדז, נכון שהוא לא מוריניו, הצבת השחקנים שלו מעוררת מחלוקת (אלרואי כהן מגן ימני?!?) והוא מתעקש לריב עם התקשורת בכל מסיבת עיתונאים, אבל בכל זאת ראינו כמה משחקים טובים מהנבחרת.

אם פרננדז היה מכיר את אופי השחקנים ועברם, הוא היה יכול להרכיב נבחרת שתתמודד היטב עם הלחצים והכישלונות במשחקים המכריעים נגד הנבחרות הגדולות (לא נעים כשכל המדינה יושבת על הראש שלך), ואולי הסוכריה על מקל הייתה הופכת לאייקון לאומי.

לגבי הקמפיין הבא, הייתי שמח לראות את אברם גרנט חוזר לעמוד על הקווים ברמת גן, מה שכנראה לא יקרה. גם אלי גוטמן ביחד עם אייל ברקוביץ' (צמד המפויסים), שייתן את נשמתו עבור הנבחרת, יכול להוות מתכון מצליח. כמו בעונת הדאבל של הפועל ת"א, אז גוטמן היה אחראי על הפן המקצועי ויוסי אבוקסיס על המנטלי.

ההפסד הצורב, בפעם השלישית בשנים האחרונות, לנבחרת היוונית, גרם לתהייה שאם מבית כזה לא הגיעה הישועה מהיכן יגיע האור? יש צורך בטיפול שורש עמוק, מאמן תוצרת כחול לבן, והשינוי חייב להגיע בהקדם. רק כך תקבלו את נבחרת ישראל כמו שאתם רוצים לראות.

נדמה שלהגרלה כזו הנבחרת לא תזכה בזמן הקרוב, ואי העפלה מבית שכזה, מוכיחה את מה שאנו מכחישים כבר שנים לצערי הרב, יש לנו נבחרת בינונית מינוס שמתאימה לדרג של נבחרות בדמות לטביה, קפריסין ואוסטריה. הוכחה להגרלה הנוחה שלה זכינו בקמפיין הנוכחי, קיבלנו בהשוואה לבית שאליו שובצה הנבחרת למוקדמות מונדיאל ,2014 יחד עם אריות כדורגל  כפורטוגל של רונאלדו ונאני, וגם יחד עם רוסיה החזקה שעשתה יופי של קמפיין ביורו 2008, ובה ארשבין המוכר עשה את פריצת הדרך.

נדמה כי הכל נאמר לאחר המשחק של הנבחרת בשישי האחרון מול היוונים. אין שיטה, לא ראינו את טביעת האצבע והיתרונות שיש למאמן זר, ישראלים שמרבים לצאת לחו"ל (בפרט בשנה האחרונה) אך טרם נראה לעין הניסיון האירופי והיכולות שהביאה אותם לאותן קבוצות במשחקי הנבחרת, תלו את כל התקוות בשחקני הליגה הבלגית ועוד כמה לגיונרים מליגות נחשבות אחרות,  אך אלה טרם הוכיחו את יכולתם והשתלבותם בקבוצות בהן הם משחקים, אז מדוע שבנבחרת זה יילך?

אני טוען כי כל האמירות הללו נכונות בחלקן, אך הן כקליפת השום לעומת ההד התקשורתי שנוצר פה ביממות שלפני המפגש הכל כך חשוב מול יוון. פנטזו על שיחזור ה- 0-5 מול אוסטריה ברמת גן, סגרו גם על 0-2, כן כן השאננות והיהירות חגגו. אמרו שבנבחרת היוונית יש רק מספר זעום של שחקנים שמשחקים מחוץ למדינה לעומת נבחרת הלגיונרים שלנו.
אז מה?! הרי אם לא הובהר לנו עד כה ולא השכלנו ללמוד את מוסר ההשכל בפעם הראשונה, נאלצנו ללמוד זאת במספר הפסדים לנבחרת האפורה הזו, ועם זאת אפורה ככל שתהיה על תוצאה היא יודעת לשחק ולא בכדי היא ניצחה אותנו בשלושה מתוך ארבעת המפגשים בין הנבחרות.

אז מה למדנו?

נקווה שהקשרים של לוזון עם בלאטר ושאר הקשרים באירופה יסדרו לנו אי אילו הנחות בהגרלות הבאות, וקדימה הגיע הזמן להחזיר את האימון לידי הכחול לבן. יש צורך בטיפול שורשי ומיידי בעמדת המאמן, החל במשחק הקרוב מול קרואטיה. כשידוע שכבר אין סיכוי, חשוב לקיים תרגול טקטי ומספר צורות משחק שתסגל לעצמה הנבחרת בכדי שתנסה להשיב לקהל הצופים שטרח לכבד אותה בנוכחותו בערב השבת, והחשוב מכל להחזיר את התשוקה והגאווה שהייתה בתוכה ולעם כלפיה.

בנוסף יש להמשיך גם במגמת הצערת הנבחרת, לנבחרת משימה חשובה, בנייה לטווח הארוך. על מנת שנוכל לקוות לקטיפת הפירות, כבר במוקדמות יורו 2016 יחד עם שחקני מפתח שצפויים להוביל את הנבחרת כמו איתי שכטר, ליאור רפאלוב, ביברס נאתכו בירם כיאל, יצטרכו להצטרף לחבורה גם אלרואי כהן, דור מיכה, נאאל חוטבא, ואחרים..

גם אם התוצאות לא יגיעו חד וחלק, נהיה עדים לתהליך. לא מוגזם להגיד ולומר שהחלום להעפיל לטורניר הנחשק מכולם, גביע העולם,  נראה רחוק מתמיד, ורק אם יתבצע שינוי של 180 מעלות ובשילוב מכת פציעות של הנבחרות הדומיננטיות בבית, קרי הרבה מזל, נוכל להנות מהקמפיין הבא.

ועד אז שיהיה בהצלחה, כי הרי מי שמאמין לא מפחד…

הפסד שהוציא שוב את כל ה"טוב" של התקשורת הישראלית, הוציא בעצם את מה שכולם רצו שיצא.

למען ההגינות אני חייב לספר שמאז ה 5:0 על אוסטריה (הייתי ילד) הנבחרת לא ריגשה אותי או גרמה לי להיות מרותק למסך בזמן משחק, אבל דווקא אחרי ההפסד הזה עלו לי מספר תובנות לגבי המותג הזה שנקרא נבחרת ישראל בכדורגל.

מהבחינה הניהולית, המצב ממש לא טוב, רגע לפני משחק נבחרת קריטי ואין שום שיווק למשחק, ואם לא עיתוני הספורט או ערוצי הספורט מי היה יודע שיש משחק? מי? הנהלת ההתאחדות מתנהגת כמו הממשלה, מנסים "להאכיל" את אוהדי הספורט בישראל בכל מיני אימרות חסרות בסיס ואמת ואולי בעיקר כדי לשכנע את עצמם שהמצב לא באמת רע. אחרי הכל, זאת הנבחרת של הליגה ה 6 בטיבה באירופה. ולזה עוד נחזור.

מבחינה מקצועית המצב אפילו רע יותר. כנראה שבישראל לא הבינו שלעמדת המאמן בנבחרת אין שום חשיבות מעבר למוטיבציה. כך זה עובד בכל העולם. השחקנים מגיעים לנבחרת לימים ספורים לאימונים, להתוות דרך ושיטה זה לא המקום. במועדונים שבהם יש אימונים יום יום זה נכון, בנבחרת לא. ועל כן כל מאמני הנבחרת שהגיעו כתוצאה מהישגים של קבוצות כשלו ברמה מזעזעת.

דור הנבחרת שיש לנו עכשיו לא טוב יותר משום דור אחר, גם מבחינת תוצאות וגם מבחינת כישרון. אבל הם הדור עם הסוכנים הטובים ביותר. אין לנו חלוץ כמו מזרחי או קשר כמו אייל ברקוביץ' או אלון חזן. אפילו לא חלוץ ברמה של רונן חרזי.

יוסי בניון הוא ללא ספק הישראלי המצליח ביותר באירופה אך לא הטוב ביותר שהיה לנו כשחקן אשר נותן ומוביל את הנבחרת. גם לא ערן זהבי, בירם כיאל, ביברס נאתכו או אלמוג כהן. טל בן חיים נראה בשנה האחרונה כמו בלם מתוסכל שחלם להיות סטויצ'קוב ומנסה לעשות מעבר ליכולותיו.

בסופו של יום אנחנו מקום 55 בעולם ואולי 25-30 באירופה. אם לוזון רוצה לעשות צעד חכם, הוא צריך שחקן עבר על הקווים (לא משנה אם נמני, ברקו או אוחנה) ולהביא מאמנים מחו"ל שיודעים להתעסק עם ילדים ונוער, כאלו שיקבלו את הסמכות להחליט לגבי עתיד הילדים שלנו, והם אלה שישפרו ויתקנו את כל חולות שיש באגודות ובנבחרות הנוער שלנו.

בסופו של דבר, אם הנוער שלנו לא יתאמנו כמו באירופה ולא ילמדו מאותם אנשים שהפכו את האירופאים

למה שהם היום, הם כנראה לא יגיעו לרמות הגובות של אירופה. כי בארץ שלנו אין מאמנים טובים ברמת הנוער וילדים. אם כבר משלמים סכומים חסרי שחר למאמנים אז שלפחות זה יהיה למען העתיד ולא בשביל איזו הבלחה בבוגרים.

לוזון, פרננדז, ברקוביץ' או טל בנין, זה לא משנה, אנחנו יכולים להמשיך לפתוח דיונים על מה שכן היה אמור להיות ומה שלא, בסופו של דבר, אנחנו לא שם! לא במונדיאל ולא ביורו!

אחרי שנים, באמת, הרבה שנים, שבהן הנבחרת שלנו מתדרדרת גם במצבה המוראלי וגם בדירוג שלה, הגיע הזמן לתפוס את העניינים בידיים ולהגיד די! מתחילים לבנות משהו חדש.
יש כל כך הרבה דרכים לפתור את בעיית הנבחרת, אין פתרון אחד, הכל מתחיל בדברים הקטנים. ראשית, למה מאמן זר? למה? הוא לא מכיר את המנטאליות הישראלית, לא דובר את השפה ולרוב אין לו בכלל מושג מי זה רפאלוב או מי זה בוזגלו…אם כבר אישיות זרה אז בעמדת יו"ר ההתאחדות, שהניהול הכללי יגיע ממנטאליות שונה, אדם שיבוא וייקבע כמה קבוצות יהיו בליגה, איזה סמל והמנון יהיה לה, איזה תחרויות יש, סופרקאפ? גביע הטוטו? גביע המדינה? שתהיה פה דרך קבועה ונתחיל לבנות כאן כדורגל שבנוי על מסורת וכבוד ולא על עבריינים ושחיטויות, איך אפשר לבנות כאן כדורגל כשכל שנה משתנה השיטה של הליגה? איך? באנגליה ידוע מראש כמה קבוצות יש ואיזה תחרויות יש, כמה קבוצות ישחקו ומתי, אצלנו כל שנה היא כמו ביצת הפתעה של קינדר, פלא שככה גם הקבוצות מתנהלות אחר כך?

דבר השני, החיבור בין השחקנים. היה לנו דור מאוד חזק של שחקנים שכלל את אייל ברקוביץ', חיים רביבו, וטל בנין ולמה? כי הם הכירו אחד את השני, ושיחקו ביחד, אם זה משלב הנוער ועד לבוגרים, אי אפשר לנסות כל פעם להרכיב נבחרת ששחקניה בנויה משלושה ותיקים כמה ליגיונרים באמצע הקריירה וארבע ילדים בני 16…זה פשוט לא עובד ככה, החיבור והתיאום שדורשים מהם בכל כך מעט זמן הוא פשוט לא אפשרי, כל הנבחרות הכי גדולות בהיסטוריה היו נבחרות שהתחילו מהנוער, שחקנים ששיחקו ביחד, אם זאת הולנד של דוידס ודניס ברגקאמפ או איטליה של העשור האחרון. אפשר לעשות בית נבחרות לגילאים צעירים, מקום שבו טובי הנערים בארץ ישחקו ביחד תחת חינוך לסמל של נבחרת והדגל.

עוד דבר מאוד בעייתי הוא "האצטדיון הלאומי"(רמת גן) או יותר נכון "הבזיון הלאומי", באמת, הגיע הזמן להגיד די! אצטדיון רמת גן הוא לא מתקן ספורטיבי בכלל, אין בו חווית צפייה, אין בו שירותים נורמאליים אפילו ובואו בבקשה לא נדבר על חניה, הגיע הזמן או לשפץ או להרוס, ועד אז לארח את המשחקים או בבלומפילד, או בטדי, כן טדי, שני אלה הם אצטדיונים אירופיים לכל דבר. בסופו של יום צריך לשכוח מכמות הכסף שהנבחרת תכניס אלא כמה הקהל יצליח לדחוף את הנבחרת להישגים גבוהים.

אני מסתכל על הולנד למשל, ורואה את הכדורגל ההולנדי ומתחיל להבין איך בונים כדורגל. רק לידיעתכם בהולנד יש בערך בין 16-17 מיליון תושבים, בערך כפול מאיתנו, לא כזה רחוק (סתם להשוואה בספרד יש בערך 45 מיליון תושבים!). הולנד לא מדינה כזאת גדולה, אבל היא יצואנית השחקנים מספר אחת באירופה, משחקנים כמו קרויף, חוליט וואן באסטן, ממשיכים באוברמארס וקלאייברט עד לואן דר ווארט וסניידר של היום. שכחו מהכסף ושכחו מהכל, יש שם חינוך של כדורגל! בונים דורות של שחקנים, אפילו שהולנד לא זכתה מעולם במונדיאל. תראו את חוף השנהב או קמרון, מדינות עניות לחלוטין, עולם שלישי, שמגיעות לתחרויות הגדולות ויש להם שחקנים גדולים בכל קבוצה באירופה, דרוגבה, אטו, ג'ין מקון וכו'…

אנחנו חייבים להפסיק להסתכל על כדורגל בזלזול, אם זה הספורט שאנחנו הכי אוהבים, בואו נתחיל לבנות כאן נבחרת של הישגים, ונפסיק עם כל המשחקים המטופשים של הפוליטיקה מסביב, כי בסופו של דבר, כנראה ולא נקבל בית נוח כמו שקיבלנו בשנים האחרונות, באמת, יוון, קרואטיה, גיאורגיה, נבחרות שפשוט היינו צריכים לנצח!

חלום היורו של נבחרת ישראל נגמר, ככה זה כשלא עושים שיעורי בית. גרמניה מדגימה לנו כדורגל מושלם, יוסיין בולט חוזר להתל בצלמים ואת סרינה וויליאמס לא כדאי לפגוש בלילה. מסקנות סופ"ש הגדוש ברוטב קצת אחר

סופ"ש עמוס עבר על כוחותינו. מפחי נפש, התפעמות, שמחה ועוצמה. כדורגל, אתלטיקה וגם קצת טניס, כולם נכנסו למחשבות כחומר גלם ויוצאים על הדף כתובנה.

העם דורש צדק נבחרתי

כבר בתחילת הקמפיין חששתי. מכל אותם שמות של מאמנים נחת כאן הצרפתי עם הסוכרייה בפה. ההתחלה הייתה מגומגמת להפליא, קרואטיה ויוון שוב דרכו עלינו בצורה כואבת, וככה לא בונים שינוי אמרתי. הנהירה ההמונית של הכדורגלן הישראלי למחוזות אירופה, הובילה לתקווה מסויימת, שמא אולי הם יספגו קצת יותר איכות, אז חשבתי.
גם הניצחון על לטביה, 0-1, מגול של בירם כיאל, לא הצליח לשכנע אותי שמשהו אמיתי עומד לקרות סוף סוף, אבל נכנעתי.

ליום שישי בצהריים הגעתי מלא תקוות, כמו מרבית הציבור, אך כשראיתי את ההרכב הסופי, כבר אז ידעתי, אין סיכוי. לואיס פרננדז, קצת שיעורי בית, מה ביקשתי? זה בסדר, העדפת את בירם כיאל, אבל למה יחד עם אלמוג כהן? אפילו אוהדי מכבי נתניה יודעים שמדובר בכדורגלן אנרגטי מדרגה ראשונה, אבל כזה שמיועד רק להרוס התקפות, ותו לאו. הויתור על ביברס נאתכו כאופציה לפתוח את הבונקר היווני הדוחה, היה לנו לרועץ. לא היה מי שיתן פס פורץ, מסירה חכמה או יוסיף מעט תחכום. כן וגם ההתרפסות בפני יוסי בניון, לא מובנת. אפשר לחשוב מה כבר ראינו ממנו בשנתיים האחרונות? עם מאגר כזה שמעולם לא היה כאן, הצלחנו להפסיד לנבחרת חלשה, שבושה לאופ"א שהיא מדורגת גבוה בהגרלות, נבחרת שחיה על הצלחה לפני שבע שנים, שגם היא הייתה מתסכלת לחלוטין.

בית כזה לא נקבל עוד. אם קרואטיה היא הבכירה שבבית, ועם כל הכבוד, לא מדובר באותה קרואטיה אימתנית, ועדיין לא הצלחנו לעשות משהו, מצבנו בכי רע. העם דורש צדק נבחרתי, אלי גוטמן ראוי לצ'אנס שלו, בתקווה שהפנים כי הכדורגל שהפגינה הפועל ת"א חייב לחזור על עצמו, ואם לא ילך? לוזון יש מאמן שנקרא סרקו קאטנץ', שהיה מועמד לפני פרננדז, לך אליו והוא יביא לך צדק.

ריקוד המכונה

ממפח הנפש אפשר היה להתאושש רק באמצעות כדורגל המתקרב לשלמות. נבחרת גרמניה רמסה את שכנתה אוסטריה, 2-6. ועם זאת, לא התוצאה היא העיקר, אלא האיכות שמציגים החניכים של יוגי לאב. מאגר בלתי נגמר של כשרון בראשות מסוט אוזיל, הכוכב התורן. איזה שטף, איזה שילובים, איזה הברקות, גרמניה השלימה עם השינויים שחלים בכדורגל העולמי, הליגה שם כל כך כיפית לצפייה, והנבחרת? תאווה לעיניים, ממש ריקוד המכונה.

בולט מעל כולם

אוקיי, אז הוא פסל בגמר המאה, וגם זה בחסות חוק הפסילות הלא חכם, הרי מדובר כאן באצנים שרצים במהירות של מטוס סילון, וכל מאית השנייה על אדני הזינוק, יכולה להיות קריטית, חייבת להינתן הזדמנות שווה לכולם. אבל בולט לא נשבר, הפגין את קור הרוח שלו, שלעיתים מתפרש כשחצנות, אך לא כך הדבר, פשוט מדובר באתלט בעל יכולות אחרות, שבטוח בעצמו, ובצדק. בניגוד לשאר הפעמים שראיתי אותו, אתמול הוא אכן התאמץ עד קו הסיום, וסיים עם תוצאה מדהימה של 19.40 שניות, הרביעית בטיבה בכל הזמנים, כאשר שלוש מאותן התוצאות חתומות על שמו. הברק של בולט זהר גם בקוריאה, ובתקווה לשנת הכנה אולטימטיבית, יש למה לצפות על המסלול בלונדון.

קאסטר סאמנייה לא לבד

בהשפעת האתלטיקה נתקלתי בליל אמש במשחק הטניס של סרינה וויליאמס שפגשה את המדורגת רביעית באליפות ארה"ב, ויקטוריה אזרנקה הנהדרת. העוצמות של וויליאמס פשוט התישו את הביילרוסית הצנומה, וחרצו את גורל המשחק כבר מהתחלתו. היא אולי לא המבריקה מכולם, גם לא המסודרת ביותר, אך כשהיא מפגינה את הכוח שלה, בדומה לאצנית הצעירה מדרא"פ, זה נראה לעיתים כאילו גבר חובט אל מול אישה. מוטת הידיים שלה, הפיזיות, זה ברמות אחרות לגמרי ממה שיכולות האחרות להתמודד איתו.

סופ"ש גדוש ומלא ספורט, והפעם במגוון של תחומים עבר עלינו. התחושות של התסכול שיצר ההפסד ליוון המביכה, עדיין לא הוסרו לגמרי, אך ברוח של צדק מכיוון העם כולו, נכונו לנו ימים טובים יותר.

די לניסויים ולשינויי העמדות! מר לואיס פרננדז מתבקש להפסיק להתעלל בגוויה הנקראת נבחרת ישראל. המשחק מול חוף השנהב הציב המון סימני שאלה חדשים ותהיות בנוגע לנבחרת ומאמנה. המסקנה המתבקשת ממזמן, אבל עוד יותר מתמיד, לאחר הגרלת המונדיאל, וההפסד לנבחרת הפילים היא, תפטרו את לואיס!

לואיס פרננדז היה מינוי רע מאוד עוד לפני המשחק הרשמי הראשון. אני לא ארחיב יותר מדי  בנושא מפני שדובר עליו כה רבות אבל בכל זאת אתן הקדמה קטנה, נושא שבעקבותיו רשמתי את הטור.

מבחינה מקצועית אף פעם לא הייתי חובב גדול של הבן אדם וההתנהלות שלו, מה עוד שכבר כמה שנים טובות הוא לא זכה לשום הצלחה מקצועית מהותית. אבל היו מספר בעיות הגדולות יותר שצצו מיד אחרי המינוי ועוד לפני משחק רשמי אחד.

* עד שסוף סוף החליטו למנות מאמן זר, שזה רעיון לא רע בכלל, הביאו מאמן לא מספיק טוב ודומה יותר מדי למנטאליות הישראלית. כדי שבאמת יצליח לשנות משהו, או לעזור, אבל, עדיין הוא מאמן זר וכאן טמונה הבעיה. הבעיה בזה שהוא זר היא שלצערי אחרי פיטוריו (המתבקשים) של פרננדז ייקח המון זמן עד ששוב פעם ינחת פה מאמן זר מהסיבה הפשוטה שכולם ילינו על כישלונו של פרננדז המאמן הזר. אז הבעיה שפרננדז לא מייצג מאמנים זרים וחבל לי שבגללו הרעיון הנבון הזה ייזנח לעוד כמה שנים.

* עם הגרלה כזאת קלה פעמיים ברצף יהיה חבל לבזבז צ'אנס אדיר לעלייה בגלל מאמן שבטוח לא נעלה איתו כי מי יודע מתי נזכה להגרלה כזאת שוב.

* החשש שהקמפיין יהיה כזה גרוע שיישקלו ברצינות להביא לאייל ברקוביץ' את אימון הנבחרת.

טוב, אז הקמפיין הפרננדזי יצא לדרך וכבר בתחילתו ראיתי שהתחזיות שלי מתגשמות: הביקורות (הצודקות) עליו, התוצאות וההתנהלות שלו גרמו לכך שהסיכוי שמאמן זר יינחת פה בעתיד הקרוב הוא בערך כמו הסיכוי שפרגוסון יפוטר על ידי מנצ'סטר יונייטד. בנוסף, התוצאות הפכו מזעזעות מרגע לרגע. נשבר לי מלואיס סופית, במחזור השני כשחילצנו במזל רב 0-0 מגאורגיה בבונקר כזה שהתביישתי שזו הנבחרת שלנו ובסוף לא רק שלא הייתה אף טיפה ביקרות עצמית או משהו כזה, הנבחרת, ופרננדז בראשה הציגו את הנקודה כאילו היא ההישג הכי גדול אי פעם של הנבחרת. אחר כך הגיעו גם ההפסדים, ויכולת רעה וצריך להגיד תודה שבזכות הבית החלש אנחנו עדיין בתמונת ההעפלה ליורו.

דווקא במשחק הידידות יש לציין, נגד חוף השנהב, קרו דברים נוספים שלא חשבתי שייקרו לפני הקמפיין, ובצירוף לשאר הדברים שהזכרתי, הם דורשים את פיטוריו של לואיס פרננדז באופן מיידי ומינוי מאמן חדש כבר עכשיו, כדי שיהיה לו זמן יחד עם הנבחרת עוד לפני הקמפיין הבא.
הניסויים בהרכב הם לא דבר חדש אצל לואיס פרננדז שהרבה לזמן המון שחקנים ולשנות להם את העמדות בקצב מסחרר. אבל דווקא אתמול קרוב מאוד למשחק מול יוון פרננדז החליט שאלמוג כהן, שחקן בונדסליגה לגיטימי, צריך לשחק בעמדת המגן הימני. כל זאת הגיע דווקא אחרי הצטיינותו של יובל שפונגין בעמדה הזו במשחקים האחרונים של הנבחרת. מי שמחפש עקביות או שיטה -לא אצל לואיס.

זה היה שינוי עמדה אחת יותר מדי מכיוון שאלמוג כהן מצטיין כקשר אחורי ברמות הגבוהות של אירופה אז  למה בנבחרת האדירה שלנו אין לו מקום בעמדתו הטבעית? כמו כן, המשחק הוכיח סופית שלפרננדז אין שום טקטיקה או יד מכוונת – עצם זה שאין מערך, שיטה או שחקנים קבועים בהרכב, זמן קצר כל כך לפני הסיכוי האחרון להתברג ביורו זה רע מאוד. נקודה קטנה נוספת שהציקה לי הייתה זימונו של מאור בוזגלו שעם חוסר הבהירות סביבו בתקופה הנוכחית לא היה ראוי לזימון לסגל. יש שיגידו שלואיס פרננדז גילה נאמנות לשחקן וכאלה שיגידו שבכל זאת בוזגלו הוא כישרון גדול אבל איזה מסר זה משדר לשחקנים האחרים ששחקן עם כל כך הרבה בעיות מסביבו בעיקר בתקופה הנוכחית, זוכה לזימון על חשבון שחקנים אחרים שמתאמצים באופן קבוע בקבוצות שלהם ולא עושים רעש?

דבר נוסף רע מאוד שקרה כבר בתחילת הקמפיין אבל שמתי לב אליו עוד יותר אתמול, היה שלמרות התצוגה החד צדדית (השערים שלנו הגיעו אחרי פיגור 3:0) השחקנים והמאמן לא נראו מאוכזבים יותר מדי וחלקם אמרו שיפה שחזרנו ל 4-3 וחלק נוסף אמר שמבחינתו שבמשחקי ידידות נהיה גרועים ובמשחקים הרשמיים ננצח.
אז מה הבעיה במשפט הזה? לכאורה, משפט נכון אבל כשמסתכלים לעומק צריך להבין, מאז תחילת קמפיין לואיס פרננדז לא רק שאנחנו לא משחקים טוב במשחקי ידידות, אלא שאנחנו גם לא מצליחים להגיע לתוצאות במשחקים הרשמיים. אני פוחד ששוויון הנפש הזה אחרי תצוגות גרועות, שמחה אחרי הפסד בשער אחד גם אם זה רק משחק ידידות או התקווה שאם אנחנו לא טובים בידידות אחר כך נצליח במשחקים הרשמיים, תחזיר את  הנבחרת אחורה בזמן אל עידן ההפסדים בכבוד. יחד עם התגובות אחרי משחקים רשמיים שנגמרים בהפסדים או בניצחון דחוק על נבחרות חלשות, עוד מעט יציגו לנו הפסד 1-0 ליוון כהישג גדול של הכדורגל הישראלי.

בעיה נוספת שהייתה כבר זמן מה על המפה אבל רק אחרי הגרלת המונדיאל תפסה יותר את תשומת ליבי היא שבעקבות התוצאות הגרועות חזרנו לדרג השלישי לצערי. נכון,זה כנראה המקום הטבעי שלנו אבל עם כמה תוצאות קצת יותר טובות יכולנו להישאר שם בדרג השני גם בהגרלת המונדיאל ולראייה, יוון עדיין בדרג הראשון למרות תקופה ארוכה לא מזהירה.

כל הצרות הללו צריכות להביא לסיום דרכו של פרננדז בתפקיד וכמה שיותר מוקדם. הוא אשם ברוב הבעיות גם אם לא בכולן. אבל מה שבטוח הוא לא התרופה לבעיות הללו. חבל שדווקא בתקופה שכל כך הרבה שחקנים שלנו משתלבים בקבוצות מחו"ל וקבוצות ישראליות מגיעות להישגים יפים באירופה דווקא הנבחרת חוזרת אחורה.

רבים אינם מצליחים להבין מדוע כל כך הרבה שחקנים עוזבים השנה את ליגת העל לטובת בלגיה ופולין. אנשים יקרים, הגיע הזמן לשנות גישה וטוב שהשחקנים עשו זאת קודם.

השנה יותר מתמיד השחקנים הישראליים הבינו כי עתידם בכדורגל הישראלי ישתדרג רק אם ישחקו מעבר לים. עד לשנים האחרונות, השחקנים הטובים בליגת העל העזו לחצות את הקו הטריטוריאלי של מדינת ישראל רק כשמדובר בהצעה מליגה גדולה ומקבוצה בעלת שם מכובד יחסית באירופה. השנה הכול התהפך ובצדק. יותר מ-20 שחקנים ישחקו בחו"ל ויצילו בכך את הקריירה שלהם.

ישראל של פרננדס, זאת שניצחה בקמפיין האחרון שלושה ניצחונות רצופים אומנם מדורגת בכבוד רב בדירוג פיפ"א האחרון במקום ה-30 , אך אם תבדקו טוב טוב אילו נבחרות ממוקמות מתחתינו יעלה גיחוך קל על פרצופכם. פרגוואי שעלתה לרבע גמר הקופה אמריקה מדורגת שני שלבים מתחת לישראל "האימתנית", וקולומביה שעלתה אף היא לרבע הגמר מדורגת שימו לב במקום ה-54 !. אבל למה להסתפק בדרום אמריקה? בלגיה  בה משחקים בין השאר: רפאלוב, צעירי וברדה מדורגת על פי דירוג פיפ"א במקום ה-35.

פולין, מדורגת 37 שלבים מתחת לארץ ציון, זאת למרות שדודו ביטון ומליקסון, וכנראה בסבירות גבוהה גם בוזגלו וכחלון מעטרים את הליגה המקומית שם. בקפריסין המדורגת במקום ה-80  משחק יובל שפונגין בקבוצת אומניה ניקוסיה. למגן הימני המוכשר לא היה מקום בזמנו בקבוצתו של אבי נימני במכבי תל אביב, ואם תשאלו את יובל , טוב שכך.

מהי החשיבה הנכונה?

אנחנו צריכים לחשוב מעט אחרת. ליגת העל ירדה ברמת האיכות שלה בשנים האחרונות ובצדק: אין מתקנים ברמה, רמת השחקנים לא מתקרבת לרמה האירופאית והעננה השחורה המרחפת מעל הכדורגל הישראלי בדבר עסקנות וכסף שחור שמתגלגל מתחת לשולחן ("הכדור המרכזי" ופרשת הטיית המשחקים בהפועל ב"ש ב-2006) רק מחזקת את דעת הקהל.

בכדי שנהפוך לנבחרת חזקה בעלת סיכוי סביר להגיע לטורנירים הקרובים ( ולא להמשיך לראות את השער של שפיגלר בלופים יותר מ-40 שנה), אנחנו צריכים לייצא כמה שיותר שחקנים לחו"ל. החשיבה צריכה להיות כגון מדינות מזרח אירופה אשר מייצאות שחקנים בקצב מסחרר בעשור האחרון. חברות שונות שבדקו בעשור האחרון את מספר הייצוא של שחקנים למדינות שונות בעולם, מצאו כי סרביה מייצאת 213 שחקנים, צ'כיה 108, סלובקיה 106  וקרואטיה 105, איפה הם ואיפה אנחנו?!

המטרה שנשארה לנו בכדי להפוך לנבחרת איכותית היא לא לסמוך על רמת ליגת העל, אלא לייצא כמה שיותר שחקנים לעולם וכפי שאנו רואים השנה, השחקנים הבינו , שכדי להתפתח אין להם סיכוי ממשי בישראל.

וד"ש לבירם כיאל אשר מייצג אותנו בכבוד בליגה הסקוטית (המדורגת על פי דירוג פיפ"א במקום ה-61).

מה נאמר ומה נגיד? האמת שאני לא יודע כל כך איך לסכם את המשחק מול יוון. מצד אחד התקפה טובה עם שחקנים יצירתיים בדמות איתי שכטר, וליאור רפאלוב, מצד שני הגנה חלשה ביותר, בדמות דקל קינן ורמי גרשון.

אני אפילו לא יודע אם לבקר את לואיס פרננדז על המערך שהוא הציב, כי מה אני אוכל לחדש? יתכן ורמי גרשון לא היה צריך לשחק, ובמקומו היה צריך לשחק מישהו עם יותר ניסיון בינלאומי. אולי אבי סטרול. אבל גם אם אבי סטרול היה משחק, היינו מנצחים? אולי לא נועדנו לנצח? אולי אנחנו אמורים להיות נבחרת שאומרים עליה שהיא נבחרת טובה, אבל בסוף מנצחים אותה. אולי הבינוניות מקועקעת לנו כל כך עמוק מתחת לעור ששום דבר כבר לא יעזור, וגם אם אנחנו לא אוהבים את זה, פשוט נצטרך לחיות עם זה.

אייל ברקוביץ', במשך כל המשחק, חזר וטען שאנחנו פראיירים. יוון וקרואטיה נבחרות בינוניות ברקו אמר, אבל ישראל? האם אנחנו לא בינוניים? כל קמפיין אותו הסיפור, אומרים שהפעם יש סיכוי, יוון וקרואטיה נבחרות שאפשר לעבור. אבל שוב, לא עברנו. ושוב, אנחנו מאוכזבים. אם זה הולך כמו ברווז, נשמע כמו ברווז, זו כנראה נבחרת ישראל. זה מי שאנחנו, לטוב, לרע ולבינוניות. אנחנו נבחרת בינונית, בואו נגיד זאת בגאווה ! אנחנו נבחרת בינונית ! אנחנו לא יותר טובים מיוון, בטח לא יותר טובים מקרואטיה, וגם לא בטוח שאנחנו יותר טובים מגאורגיה.

אני מבין את רצון העם, השחקנים, המאמן, כמובן את רצון יושב ראש התאחדות הכדורגל שנעלה כבר ריבונו של עולם לטורניר גדול. אבל חברים, כנראה שאין לנו את זה, אז למה שנשלה את עצמנו? אפשר וגם רצוי לנסות, זו החובה של השחקנים והצוות המקצועי. אבל תפנימו, אנחנו לא מספיק טובים. לא עכשיו, לא עוד שנתיים, אולי עוד 10 שנים. אם כמובן, יבוא השינוי.

השחקן שהכי איכזב אותי הוא דקל קינן. דקל קינן שנלחם, דקל קינן שלא מוותר, דקל קינן המקצוען. עושה רושם שמאז שעבר לשחק בפרמייר ליג באנגליה, במדי קבוצת בלאקפול, דקל קינן עשה התקדמות כלפי מטה. קינן נראה כבד, איטי, השתמש בידיים, עשה עבירות טיפשיות והיה האשם הבלעדי בשער הראשון שספגה הנבחרת. קשה לבקר את רמי גרשון, שחקן צעיר שעורך את הופעת הבכורה שלו במשחק חוץ גורלי ביוון. שחקן שלא שיחק מעולם עם המגנים איתם הוא שיתף פעולה היום, קשה להאשים אותו בחוסר תיאום. זו הייתה טעות של לואיס פרננדז.

איתי שכטר וליאור רפאלוב היו מצוינים. כאשר הם קיבלו את הכדור עם הפנים מול השער היווני הם הצליחו לאיים על השאר לא מעט פעמים, אך ההרגשה היא שהם היו היחידים שאיימו על השאר. רוברטו קולאוטי אומנם בישל את השער לאיתי שכטר, אך מעבר לבישול ועוד 8 דקות טובות הוא לא ראוי לציון. אייל גולסה לא היה קיים, פעם ב – 20 דקות נזכרתי שהוא על המגרש, ואני חושב שהיה נכון לפתוח עם גילי ורמוט בהרכב. אלמוג כהן וביבראס נאתכו היו על המגרש? אם כן אני לא זוכר, בלי קישור ובלי הגנה אי אפשר לנצח.

מה שחשוב עכשיו הוא לא להוריד את הראש, לבוא למשחק הבא ולנצח. לנצח את גאורגיה, לנצח את יוון בבית, ולבוא לנצח את קרואטיה בחוץ. קשה, אולי בלתי אפשרי, אך עובדה זו לא צריכה לשנות את קו המחשבה של השחקנים. הבינוניות היא עובדה, מנטליות היא דמיון.

לטור משחק ההזדמנות האחרונה של נבחרת ישראל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט