מאיפה נתחיל? הקיצוני/חלוץ של ליברפול אף פעם לא יושב בשקט. גם כשחושבים שהשחקן יתרכז רק בכדורגל, המחלה פורצת.
לואיס אלברטו סוארז, שחקנה האורוגוואי של ליברפול הוא ללא ספק אחד הכישרוניים שקיימים היום ברחבי אירופה. שחקן שמסוגל לבצע מספר תפקידים בחלק ההתקפי הוא מתנה לכל מאמן נחשב. אך סוארז בעל הטמפרמנט הדרום אמריקאי, כמו חלק מחבריו, לא מסוגל לשמור על הפתיל הקצר והפיוז המהיר, דבר שמדי פעם בא בעוכריו של החלוץ המחונן.
אין ספק לגבי גודל הכישרון שהשחקן המהיר מחזיק ברגליו, המספרים גם מספרים בעד עצמם. לואיס סוארז התחיל את הקריירה בנסיונל במולדתו אורוגוואי, בקבוצה הבוגרת כבש 12 שערים ב-29 משחקים. הקבוצה הראשונה של השחקן מחוץ למולדת הייתה כרוניגן בהולנד, שם כבש קצת פחות ובמאזנו היו 10 שערים ב 29 משחקים. לאחר עונה אחת עשה את המעבר המיוחל לקבוצה גדולה ונחת באמסטרדם ארינה. עלות המעבר הייתה בסך הכל כ- 7.5 מיליון יורו, סכום די נמוך במושגים של המחירים היום. באייאקס הגדולה (שבאותם שנים הייתה קבוצה בינונית) ראו בסוארז ככוכב הבא שיוכל להחזיר אותם לבמה המרכזית בהולנד ובאירופה כולה.
התוצאות כמובן לא איחרו לבוא. בהופעת הבכורה שלו בליגה במדי אייאקס, כבש סוארז שער אחד, בישל שלושה נוספים, סחט בעיטת עונשין והוביל את הקבוצה לניצחון 1-8 על דה חראפשחאפ. את אותה עונה סיים לואיס סוארז עם 17 שערים. בעונתו השניה במדי "היהודים" המשיך סוארז את הצטיינותו, כאשר כבש 22 שערים שמיקמו אותו שני בדירוג מלכי השערים של הליגה ההולנדית.
את עונת 2009/2010 סיים סוארז כמלך שערי הליגה ההולנדית עם 35 שערים ב-34 משחקים – ממוצע של למעלה משער למשחק – וזכה בתואר כדורגלן השנה בהולנד. באותה עונה הצליחו סוארז וחבריו לזכות בגביע ההולנדי. החלוץ הנהדר הוביל את הקבוצה עם צמד שערים בניצחון 1-4 על פיינורד במשחק הגמר.
זמן קצר לאחר מכן ראינו בעצם את ההתפרצות הדרום-אמריקאית האופיינית לשחקן, כאשר במשחק טעון נגד פ.ס.וו איינדהובן נשך סוארז שחקן יריב. בעקבות הנשיכה הורחק קפטן אייאקס לשבעה משחקים!! אותו המקרה בעצם סיים את דרכו של סוארז בהולנד והוא החל לארוז את חפציו. באייאקס אמנם לא רצו להיפטר מהשחקן הכי טוב שלהם, אבל הפעם לא הייתה ברירה. רוכשות פוטנציאליות לא היו חסרות לשחקן, וכך דרכו נסללה אל מחוץ למועדון ההולנדי.
התחנה הבאה – ליברפול. לאחר שהיה מועמד למספר לא קטן של קבוצות ברחבי אירופה, החליט לואיס סוארז לנסות את מזלו באנגליה ולעזור לקבוצתו החדשה לחזור לימיה הגדולים. באותו הקיץ סוכמה העברתו של החלוץ תמורת 22.8 מליון ליש"ט.
אך לפני המעבר המיוחל, קיץ 2010 טמן בחובו את גביע העולם וסוארז היה מהשחקנים הבולטים של אורוגוואי. החלוץ המחונן כבש שלושה שערים בטורניר, שניים מהם בשלב שמינית הגמר מול נבחרת דרום קוריאה. בדקות הסיום של ההארכה במשחק רבע הגמר מול נבחרת גאנה, הדף סוארז כדור בידו בעודו על קו השער על מנת למנוע שער לזכותה של גאנה. סוארז הורחק מהמשחק וגאנה זכתה לבעיטת עונשין. גאנה לא ניצלה את המתנה ושחקנה בעט את הכדור למשקוף. אורוגוואי השכילה וניצחה במשחק בדו-קרב בעיטות עונשין. בעקבות המעשה הלא ספורטיבי קראו רבים להשעותו ממספר רב של משחקים בזירה הבינלאומית.
עונת 2011/2012 התחילה טוב עבור לואיס סוארז וחבריו, אך כמובן המשיכה חלש כמו כל עונה של ליברפול בשנים האחרונות למרות חזרתו של קני דלגליש אל הקווים של המועדון אותו הוא כל כך אוהב. נכון לעכשיו ליברפול מדורגת רק במקום ה-7 בליגה עם מאזן יחסית גרוע. סוארז עצמו כבש העונה 5 שערים ב-18 משחקים. מאזן סביר אבל לא סוחף.
אך הסיפור הפעם מגיע מהמשחק נגד היריבה המושבעת מנצ'סטר יונייטד. לאחר המשחק טענו ראשי הקבוצה ממנצ'סטר להתבטאויות גזעניות מצדו של סוארז אל עבר המגן פטריס אברה. לאחר הכחשה גורפת והתנצלות הורחק השחקן הסורר ל-8 משחקים ע"י התאחדות הכדורגל האנגלית. האם סוארז למד לקח? האם בפעם הבאה ישלוט בעצמו וביצריו? כנראה שנצטרך לחכות למעידה הבאה.
נכון, בגדול טורניר הקופה אמריקה אכזב. מאליפות יבשת שמספקת מגוון כל כך גדול של כישרון ציפינו להרבה יותר. הזכייה של אורוגוואי אמש נתנה בכל זאת הרמה להנחתה לקראת הבאות והשאירה טעם של עוד. קבלו את מצטייני הטורניר של "ישראספורט"
הטורניר שהחל בצליעה גדולה, מיעוט שערים ומעט מאוד דרמה, השתפר לקראת סיום משחקי השלב המוקדם חל שיפור מסוים, והשערים החלו להגיע. פרגוואי שהגיע לגמר אמנם לא ניצחה משחק לאורך הטורניר, אך מיעטה לספוג, והמשחק הכי טוב שלה לאורך האליפות היה אותו תיקו 2-2 מרשים עם ברזיל שהשוותה ממש על סף הסיום משערו של פרד הוותיק.
קיבלנו דרום אמריקה בצבעים אחרים, צמצום פערים ניכר כאשר נבחרות כמו פרו וונצואלה, ובתווך גם האורחת מקוסטה ריקה תפסו מקום של כבוד בעוד ברזיל של מנזס וארגנטינה של באטיסטה נפרדו מהר מהצפוי מהטורניר.
באטיסטה כנראה ישלם את המחיר, גם מאחר והציפיות מארגנטינה כמארחת היו אחרות, אבל גם כי לא ניצל סגל נוצץ להשגת תוצאות. ברזיל של מנזס תכוון עצמה לקראת אירוח הגביע העולמי ב-2014, בתקווה ללמוד מהשגיאות.
קולומביה וצ'ילה מקוות לתפוס את הגל הכישרוני שהן חוות עם הדור הנוכחי שלהן ולדבוק לחבורה המנצחת של אוסקר טאבארס, דייגו פורלאן ולואיס סוארס.
אז הנה ההרכב המצטיין של הטורניר:
שוער – חוסטו ויז'אר, פרגוואי
השוער הוותיק עמד מאחורי הגנה שהתגלתה במערומיה בעיקר במשחק הגמר כאשר סוארס ופורלאן חתכו בה כמו חמאה. שתי תצוגות שוערות גדולות בקרבות פנדלים, שהובילו את ה"אלבירוחה" לגמר, והוכיחו כי לצ'ילאברט קם יורש, גם אם הוא כבר בן 34.
על הספסל: פרננדו מוסלרה, שוערה של נבחרת אורוגוואי, שנתן הצגה בלתי נשכחת נגד ארגנטינה ברבע הגמר, והסיר מעט מן הספקות שהוטלו לגביו גם על ידי ראשיה של לאציו קבוצתו אשתקד. אם ידע לשמר את היציבות שאפיינה אותו, בגלאטסראיי עשו עסקה משתלמת.
מגן ימני – דאריו ורון, פרגוואי העמדה הכי בעייתית באליפות שלא הבליטה אף מועמד גרמה לבחירה הזו. אמנם הוא לא מגן בדיוק, אך מכיוון שאת עמדות הבלמים תופסים צמד בלמיה של אורוגוואי באליפות, חייבים לתת קרדיט לשחקן ההגנה הוותיק של פרגוואי, שהיה ממצטייני האליפות ללא ספק.
על הספסל: עוד ראויים לאזכור הם המגן הימני של פרגוואי בגמר, איבן פיריס, כדורגלן צעיר עם המון פוטנציאל, וגם היינר מורה, המגן קשר הימני של קוסטה ריקה שהיה בין הבולטים בנבחרתו.
בלמים: דייגו לוגאנו, וסבסטיאן קואטס, אורוגוואי צמד הבלמים של הנבחרת הזוכה היו לעוגן יחד עם מוסלרה, זה שנתן את השקט לחלק ההתקפי. לוגאנו הוותיק, הנהיג והעניק בטחון להגנה הצעירה, ונתן אותותיו גם במשחק הראש המצוין בקרנות אליהן עלה למעלה.
קואטס, שזכה להיות תגלית הטורניר, בסה"כ בן 20, ונראה כי קבוצתו נאסיונל מאורוגוואי תעשה עליו קופה יפה בקרוב, הצליח להיכנס לנעליו של דייגו גודין שגם הוא בלם מצוין בלא כל בעיה.
על הספסל: אוסבאלדו ויסקארונדו, הבלם של נבחרת ונצואלה, היה אחת מנקודות האור שלה בטורניר. כבש שער אחד במשחק ההפסד לצ'ילה 2-1, אך אם קבוצות ליגת העל מחפשות בלם אנרגטי ומנהיג, כדאי שיפנו לקשרים שלהם בארצו של הוגו צ'אבס.
מגן שמאלי: פאבלו ארמרו, קולומביה המגן המצוין של אודינזה הוא מעין קשר תוקף, מרבה לעשות מה שנקרא "פתיחות באגף" ומותיר אופציות נהדרות לשחקני מרכז השדה בחיפוש אחר כתובת פנויה. מהיר ובעל פוטנציאל אדיר.
על הספסל: מרקו אסטרדה, המגן של צ'ילה ומונפלייה, הוכיח כי הוא בהחלט שחקן מצוין ואנרגטי, ותרם רבות לנבחרת שלו.
קשר אחורי: אראבלו ריוס, אורוגוואי האיש השקט, אך זה שעושה עבודת כיסוי מצוינת ומשמש כהורס התקפות מושלם. לא מפסיק לרוץ, וגם זה שבישל לפורלאן את השער הראשון שלו בגמר אמש.
על הספסל: פראי גוארין, המנוע של קולומביה. שחקן חכם, ובעל כדורי עומק מעולים, אך לעיתים מרבה לכדרר וגורם לאיבודי כדור של קבוצתו, בכל זאת כישרון ענק.
קשר אחורי: דייגו פרס, אורוגוואי לא שקט כמו חברו לקישור, שחקן קשוח ביותר שמרבה בעבירות. כבש את שער היתרון נגד ארגנטינה, אך גם הורחק בכרטיס צהוב שני ומטופש באותו המשחק. מי שמחפש בולדוזר באמצע המגרש שיסע לבולוניה באיטליה.
על הספסל: כריסטיאן ריברוס, אחד ממצטייני הנבחרת של פרגוואי, חכם, טכני ויודע להניע התקפות.
קשר: חואן וארגס, פרו
הקשר המצוין של פרו, פשוט שורף את הקו באופן מושלם. מאיים, בועט ומטווח את השער ללא רחמים, בנוסף הוא גם פיזי לאין שיעור וקשה מאוד להוציא ממנו את הכדור. מבוקש כעת ע"י מועדונים גדולים יותר מפיורנטינה האיטלקית, אך המחיר שלו צפוי לעלות בצורה ניכרת אחרי טורניר מעולה.
על הספסל: ליאונל מסי, כן כן, אמנם ארגנטינה זייפה בענק, אך בין הבודדים שאפשר לציין זהו מסי שהיה יציב ובישל שלושה שערים, למרות שאת הרשת הוא לא מצא. הכתובת לכישלון לא מונחת על גבו.
קשר: אלבארו פריירה, אורוגוואי שחקן בלתי נגמר, כשהוא מוחלף רואים עליו כמה הוא התאמץ. קשרה השמאלי המצוין של פורטו היה שם בכדי לנעוץ פעמיים את הכדור ברשת. יכול לשחק גם כמגן, ובליברפול מעוניינים בו על מנת לסתום את האגף השמאלי של ההגנה.
על הספסל: חואן אראנגו, הקשר חלוץ הוותיק של ונצואלה, הוכיח כמה כישרון יש בו, כמה חוכמת משחק, וגם יכולת הנהגה כשצריך. בין מצטייני הטורניר שרק מפאת חוסר המקום לא זכה להיכנס להרכב.
חלוץ: פאולו גררו, פרו כבש חמישה שערים בטורניר וזכה להיות מלך השערים, אם כי שלושה מהם הגיעו במשחק חסר החשיבות על המקום השלישי נגד ונצואלה, אך בהיעדר פארפאן ופיסארו, גררו בהחלט לקח על עצמו את מלכת ההבקעה בנבחרת. כיוצא מחלקת הנוער של באיירן מינכן, גררו מוכיח כי פוטנציאל גדול עדיין יש בו.
על הספסל: אלכסיס סאנצ'ס, הצ'יליאני אמנם לא בלט במיוחד, אך הצליח להפיק כמה רגעי גאונות שהוכיחו לעולם מדוע היה אחד המלפפונים הבולטים הקיץ, ומדוע דווקא פפ גוארדיולה סימן אותו כחיזוק ההולם להתקפת בארסה.
חלוץ: לואיס סוארס, אורוגוואי שחקן הטורניר ללא ספק. גרם לאוהדי נבחרת ה"סלסטה" ללא מעט רגעי אושר, הביך הגנות, נלחם על כל כדור גם כשנראה אבוד, ובעיקר חתום על משחק גמר מושלם ותיאום מופלא עם דייגו פורלאן שהחזיר את הבלונדיני לחיים. כבש ארבעה שערים שגורמים ליושבי ה"קופ" באנפילד לחכות לעונה הבאה בכיליון עיניים.
על הספסל: סרחיו אגוארו, עוד אחת מנקודות האור היחידות של ארגנטינה בטורניר. החלוץ שילבש כנראה את מדיה התכולים של מנצ'סטר סיטי בקרוב, כבש שלושה שערים, וסיפק בעיקר תקוות לארגנטינאים ביציעים. הכישרון מימי אינדפנדיינטה הוכיח את עצמו גם בנבחרת.
מאמן: אוסקר ווישנגטון טאבארס, אורוגוואי המאסטרו על הקווים, מאמנה הוותיק של אורוגוואי, המשיך את הקו המושלם של הנבחרת שלו וידע להתמודד עם כל מהלכי המשחקים, גם כאשר נפצע לו אדינסון קאבאני וגם כאשר הורחק לו דייגו פרס, נגד ארגנטינה. ראוי למלוא המחמאות.
על הספסל: חרארדו מרטינו, המאמן הארגנטינאי של פרגוואי, אמנם לא הוביל את נבחרתו לכדורגל מרשים במיוחד, אך הצליח להביא אותה למעמד הגמר כנגד כל הציפיות, ועל כן ראוי לציון לשבח. לא סתם הוא בין המועמדים הבולטים לרשת את באטיסטה בנבחרת ארגנטינה.
שמתם לב נכון, ברזיל שאיכזבה בענק אינה שולחת ולו נציג אחד לנבחרת, למרות הצמדים של פאטו וניימאר, יש ל"סלסאו" עוד הרבה דברים לעבוד עליהם בכדי לייצר כדורגל מרהיב. ניימאר לא ממש בלט, למרות כמה רגעים שהוכיח בהן במקצת מהכישרון שלו, אך בברזיל ציפו להרבה מעבר.
גם בוליביה שפתחה בהפתעה גדולה נגד ארגנטינה המשיכה לייצר הוכחה כי היא הנבחרת החלשה ביבשת הלטינית, ואקוודור לא הרבה מאחוריה, כאשר היא נמצאת בנסיגה גדולה מבחינת כישרון.
בסה"כ 54 שערים הובקעו בטורניר, מעט יותר משני שערים למשחק, אבל לא מספיק מיבשת שחרטה על דגלה את סגנונות המשחק המלהיבים.
אורוגוואי הפכה לבודדה בפסגת הזכיות כשהשלימה זכייה 15 בטורניר, ונדמה כי היא נדבקה בהצלחה שאפיינה את ספרד החל מאותה זכייה באליפות אירופה 2008, כאשר מהגביע העולמי בדרום אפריקה, היא נמצאת על הגל, והנבחרת עד גיל 17 שלה מבטיחה הרבה.
בטורניר הבא בעוד ארבע שנים יערך בברזיל, נקווה שמקסיקו תגיע בהרכבה החזק ביותר, ומעבר לזה שאולי יהיו מי שיאמצו את המודל המוצע שיקרא "קופה אמריקס" ויאחד את כלל יבשת אמריקה. מה רע בארה"ב ומקסיקו כתוספת כוח משמעותית לאליפות? להתראות בברזיל 2015, או שבעצם עם הטעם שנשאר לנו מאמש, נתראה בברזיל 2014.
עד טורניר הגביע העולמי האחרון היה נדמה כי נבחרת אורוגוואי נעלמה ממפת הבכירות בכדורגל העולמי. סוללת כוכבים מתהווה נותנת לנבחרת התכלת לגעת בשמיים מחדש. רגע לפני שמתחיל טורניר ה"קופה אמריקה" נגיעה אחרונה בנבחרת שבאמת יכולה לאיים על ההגמוניה של ארגנטינה וברזיל
בראשית דרכו של טורניר גביע העולם נחשבה אורוגוואי למעצמה. היא הייתה למדינה הקטנה ביותר שזכתה בגביע העולמי, וזה קרה פעמיים בהיסטוריה, בטורניר הראשון ב-1930, אותו אירחה, וב-1950 לא רחוק מהבית, על אדמת ברזיל.
אורוגוואי שמכילה רק שלושה וחצי מיליון אנשים מחזיקה באמתחתה שורת תארים מכובדת של שני גביעי עולם, ארבעה עשר זכיות בטורניר האליפות של דרום אמריקה, וגם שתי זכויות בטורניר האולימפי.
לצד ההיסטוריה המפוארת, החל משנות ה-70 חלה נסיגה משמעותית בהישגי הבינלאומיים של נבחרת ה"סלסטה". שחקני עבר מפוארים דגמת אנזו פרנצ'סקולי שעשו קריירה אישית נהדרת, לא הצליחו להוביל את נבחרת אורוגוואי לפסגות אליהן הייתה רגילה בתחילת עידן הגלובליזציה בכדורגל העולמי.
נכון, פה ושם היו הבלחות כמו הזכייה בטורניר ה"קופה" ב-1995, אך לרוב גם שחקנים עתירי ניסיון כמרסלו אוטרו, אלבארו רקובה ופאולו מונטרו לא הועילו לתכולים לדגדג אפילו את הצמרת של נבחרות דרום אמריקה, בעוד נבחרות עם עבר הרבה פחות עשיר כפרגוואי מצליחות הרבה יותר.
תזמורת כוכבים בניצוחו של המאסטרו האיש שמאחורי כל השינוי העכשווי בנבחרת אורוגוואי הוא המאמן, אוסקר וושינגטון טאבארס, המכונה ה"מאסטרו". טאבארס בן ה-64, חזר בשנת 2006 לכיסא המאמן של הנבחרת הלאומית, זאת לאחר שהוביל את אותה נבחרת להופעה בגביע העולמי באיטליה, 1990.
בינתיים הוא צבר ניסיון רב בשורת מועדונים מפוארים בהם מילאן האיטלקית, בוקה ג'וניורס הארגנטינאית, וגם הענקית המקומית, פניארול.
אמנם מילאן הייתה לפסגת קריירת האימון של טאבארס, אך קשיחותו, לצד היותו איש מקצוע מצוין, הובילו אותו לאחר קדנציות נוספות בארגנטינה, חזרה לנבחרת הלאומית של ארץ מוצאו.
טאבארס משמש לצד היותו מאמן כדורגל גם כמורה, וכשקיבל את הדור הנוכחי והכישרוני של נבחרת אורוגוואי, היה נדמה כי זהו האיש הנכון במקום הנכון.
המשמעת חזרה להיות חלק מהמשחק של נבחרת אורוגוואי, אך פילוסופיית המשחק הקשוחה שדווקא אפיינה את אורוגוואי נעלמה לה, וטאבארס הדביק את חניכיו במשחק התקפי ויפה לעין.
הגביע העולמי האחרון, אשתקד בדרום אפריקה, הביא עימו את הבשורה הגדולה, אורוגוואי חזרה להיות כוח משמעותי בכדורגל העולמי.
הנבחרת הציגה יכולת מצוינת וזכתה במקום הרביעי והמכובד, כשהיא מסיימת כבכירה בנבחרות דרום אמריקה. הדבק שהפך את ספרד שלאחר אליפות אירופה של 2008 לבלתי מנוצחת, הדביק כנראה את גם התכולים ומאז הכדורגל האורוגוואי בנסיקה מרשימה.
תותחן, מטאדור ושאר כוכבים
דווקא האיש שהחזיק על גבו, או במו רגליו את הכדורגל האורוגוואיי בעונות האחרונות, דייגו פורלאן, כוכבה של אתלטיקו מדריד, חווה עונה אחרונה נוראית מבחינתו. הסקורר המדופלם שכבש מעל 70 שערים במדי ה"קולצ'ונרוס" שבק העונה כמעט לחלוטין, והיה לצל של "קון" אגוארו הארגנטינאי. פורלאן יכול להחזיר אליו את הביטחון שאבד דווקא בטורניר שכזה, ולאחריו אולי יחזור חד יותר ל"ויסנטה קלדרון" או ליעד אחר.
גם אם פורלאן לא יחזור להיות אותו סקורר ידוע דווקא בטורניר הנוכחי, לא חסרים ל"סלסטה" אופציות התקפיות. לואיס סוארס, "התותחן", שעבר במהלך עונת אשתקד לליברפול מאייאקס ההולנדית, הוכיח ניצוצות של כדורגלן אדיר. כבש בטורניר הגביע העולמי בדרום אפריקה, ומאז משפר מניותיו בצורה ניכרת. סוארס יכול להתעלל ביריביו כאילו לא היו, ואוהדי ליברפול כבר מחזיקים אצבעות לתום הפגרה.
היהלום של נאפולי, אדינסון קאבני, "המטאדור", האיש שפירק כמעט כל הגנה בעונה האחרונה בליגה האיטלקית, מופיע גם הוא בחוד הכל כך איכותי של טאבארס. קאבאני בן ה-24, הוביל את נאפולי לעונת שיא ולמקום בליגת האלופות בעונה הבאה, תוך שהוא משכין 26 שערים ברשתות היריב, ומבקיע כמעט מכל הזדמנות, הן בראש והן ברגל.
כדאי לשים לב גם לאבל פרננדס, בן ה-20, שחקנה של פאלרמו ועוד שחקן מבטיח ביותר. גם סבסטיאן אבראו המוכר לאוהדי בית"ר י-ם יהיה שם.
ההגנה כוללת את הקפטן המנוסה, דייגו לוגאנו, שחקנה של פנרבחצ'ה הטורקית, ולצידו את בלמה המצוין של אתלטיקו מדריד, דייגו גודין, שהיה בין נקודות האור היחידות אצל ה"רוחי-בלנקוס" העונה, וכבר חוזר על ידי צ'לסי.
מרטין קאסרס מסביליה, ומקסי פריירה מבנפיקה מוסיפים גם הם איכויות רבות לחוליית ההגנה.
בקישור אפשר למצוא את אלבארו פריירה, שחקנה הנמרץ של פורטו, לצד עוד כישרון אורוגוואיי שמשחק באייאקס, ניקולאס לודיירו. אלבארו גונסלס מלאציו, וולטר גראגנו מנאפולי, וסבסטיאן אגורן מגיחון, מעמיקים את האפשרויות של ה"מאסטרו" בקישור.
החוליה הפחות חזקה של נבחרת ה"סלסטה" יכולה להיות עמדת השוער, זאת למרות שפרננדו מוסלרה, הוא שוערה הראשון של לאציו, רבים נוטים לפקפק ביציבותו וכישרונו, ואפילו במועדון האיטלקי היו שבחנו לשחררו בתום העונה האחרונה.
נבחרת אורוגוואי תפגוש בבית ג' של הטורניר את הנבחרת החזקה של צ'ילה שגם לה יומרות רציניות בטורניר, בהתמודדות שתהיה כנראה על ראשות הבית, זאת מכיוון שהיריבות הנוספות בבית הן פרו הנחלשת ללא פיסארו וכנראה גם פארפאן, ומקסיקו שתופיע בהרכב צעיר מלכתחילה, ואחרי פרשיית "נערות הליווי" הסגל יתקצר לה עוד יותר.
אם יש נבחרת שמסוגלת לאיים באמת על ארגנטינה בביתה, וברזיל, זוהי אורוגוואי המתחדשת של טאבארס, זו שטומנת בה טונות של כישרון, ולא מפסיקה גם עתה לייצא כישרונות לאירופה, השמיים הם כנראה הגבול עבור הכוכבים בתכלת.
לטור קפה קולומביאני
לטור צ'ילי – רוטב חמוץ? מתוק!
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט
