תגית: מנצ'סטר יונייטד
ליגת האלופות חזרה ! על האושר של שלישי-רביעי (דעה)
זהו. תם היורו, בנבחרת הסיפור נגמר עוד לפני שהתחיל, לנבחרת הכדורסל יש עכשיו שנה של שקט, ואפילו זוכה היסטורי באליפות ארה"ב בטניס כבר יש לנו. כל שנותר הוא לפנות את הבמה להצגה השנתית הגדולה מכולן.
כמידי שנה במהלך חודש ספטמבר נפתחת לה עונה חדשה של הליגה המדהימה הזו, שיש שיאמרו שכל מיני שינויים של אופ"א ובראשה פלטיני, רק פוגעים באיכות הליגה הזו. תכף תבינו למה זה ממש לא משנה.
לוקחים את 32 הקבוצות הטובות באירופה, מחלקים לשמונה בתים, ופשוט מקבלים כל שבועיים (לפעמים כל שלושה ומלבד פגרת החורף) מחזור של משחקים שגורם לכל מעריצי הכדורגל – סליחה על הבוטות – פשוט להרטיב. כי על הליגה הזו נאמר: אין עוד דברים כאלו. אין עוד ליגה שיכולה להתהדר במנה עיקרית של אלופות כל הליגות הבכירות באירופה, להוסיף בצד תוספת עסיסית של סגניותיהן ולזגג מלמעלה עם כל מיני סינדרלות מקפריסין, מולדובה, סלובניה ואפילו פעם בכמה שנים, גם מישראל. כדי להמחיש יותר טוב על מה אני מדבר אני אפרט קצת.
כל אוהד כדורגל ממוצע מבין שבכל עונה של ליגת האלופות חייבים את מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה, באיירן מינכן ומילאן. אלו רק מספר דוגמאות לקבוצות הפאר שמשתתפות העונה, והן "רק" סגניות האלופה בליגה המקומית שלהן. אין עוד ליגה שבה נוכל לפגוש ככה במחזור ליגה "רגיל" קבוצות כמו ריאל מדריד נגד מנצ'סטר סיטי.
אז נכון, יש שיאמרו שמנצ'סטר סיטי היא לא אותה קבוצה קטלנית של הליגה האנגלית, כי היא פשוט לא מספיק מנוסה. יש אפילו כאלה שיגידו שהזכייה של צ'לסי בשנה שעברה, היא סוג-של-מגעילה כי היא לא הציגה כדורגל מספיק טוב. אז תרשו לי רגע להתחפש לאבי מלר, ולהגיד שבעצם זו היא כל הרומנטיקה בליגה הזו. החוסר ניסיון הזה של חלק מהקבוצות, העובדה שקבוצה יכולה להפגין יכולת לא-מי-יודע-מה במהלך רוב העונה ואז במרץ-מאי להתפוצץ על הדשא ובסוף להגיע עד לגמר, ובין כל זה לראות קבוצות מתחדשות לגמרי בתוך כמה שנים (יובנטוס), או קבוצות שבמדיהן יש שחקנים שהפכו לאגדה עוד תוך כדי משחק פעיל (ראיין גיגס במנצ'סטר יונייטד), או לקבל מימוש של חלום רטוב כדוגמת מנצ'סטר נגד ברצלונה שבוע אחר שבוע, או לראות שחקנים שהתייבשו עונות שלמות על ספסל קבוצותיהם עוברים למדינה וליגה חדשות ופורחים מחדש (פודולסקי בארסנל), או אפילו 4 משחקי סופר-קלאסיקו בתוך שבועיים ורבע. אלו רק חלק מהסיבות למה הליגה הזו מרגשת כל פעם מחדש. אלו דברים שיכולים לקרות רק בליגה הזו.
אז בפעם הבאה שאתם מחפשים ליגה מעניינת, מרתקת, עם המנון שמחלחל לתוך הוורידים ועם פגרות שרק מעוררות את הרעב כל פעם מחדש, שבו מול המסך בערבי שלישי ורביעי, ותרגישו איך כל פנטזיות הכדורגל שלכם מתממשות באופן שבו אפילו מסי, רוני ורונאלדו ביחד לא יוכלו לממש לכם. פשוט כי גם הם חייבים את שאר הקבוצות סביבם כדי שהם יוכלו להיות שחקנים ראשיים בהצגה הטובה בעולם.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מנצ'סטר יונייטד – וויגאן (0:4) / תקציר המשחק
ליגת האלופות בפתח, ואלכס פרגוסון השאיר את הכוכבים – רובין ואן פרסי ושינג'י קגאווה מחוץ להרכב. אלכס בוטנג, המגן ההולנדי החדש פתח בהרכב, ואנדרס לינדגארד הדני פתח במקומו של דוד דה חאה בשער.
מהלך המשחק:
בדקה הרביעית דני וולבק חדר לרחבה, זרק את עצמו בתאטרליות, לאחר ששוער וויגאן – עלי אל חבסי היה באזור שלו, השופט קנה את הנפילה והעניק פנדל ליונייטד, אבל הבעיטה של הרננדז הייתה חלשה, ואל חבסי עצר. המחצית הראשונה הסתיימה ללא שערים.
בדקה ה – 51, נאני העביר כדור עומק אל תוך הרחבה, ופול סקולס הנפלא דחק פנימה. שער מספר 163 לג'ינג'י, בהופעה 700 מדי השדים האדומים.
בדקה ה – 63 צ'יצ'ריטו הסיט את הכדור פנימה לאחר בעיטה של בוטנר ההולנדי. המגן המשיך במשחק המצוין, ובדקה ה – 66 פרץ בצורה נפלאה אל תוך הרחבה, ומזווית קשה מאוד בעט כדור שפדע בשוער אל חבסי ונכנס פנימה. 0:3 יונייטד. ניק פאוול קבע את תוצאת המשחק בבעיטה מצוינת מחוץ לרחבה.
צפו בתקציר המלא של המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
וידאו של רובין ואן פרסי שר את You'll Never Walk Alone מעורר זעם בקרב אוהדי יונייטד (וידאו)
רובין ואן פרסי, חלוצה של מנצ'סטר יונייטד יכול אולי להבקיע מתי שהוא רוצה, אבל על כישורי השירה שלו הוא עוד צריך לעבוד. והרבה.
קטע וידאו של רובין ואן פרסי שר את You'll Never Walk Alone הועלה לרשת, והסאונד החדש של ואן פרסי מאיים לסיים לו את קריירת השירה עוד לפני שבכלל החלה.
החלוץ של יונייטד שר אומנם רק את החלק האחרון של השיר, אבל הוא עשה זאת עם תשוקה נפלאה. אפשר להבין למה RVP שר את השיר עם כל כך הרבה אמוציות. השיר הוא להיט במועדונים בעיר שבה ואן פרסי גדל, רוטרדם בהולנד. והאוהדים של פיינורד ואקסלסיור שרים את הלהיט באופן קבוע במשחקי הבית של הקבוצות.
הסרטון עושה הרבה רעש באנגליה בימים האחרונים, מכיוון שהשיר הוא ההמנון של קבוצת הכדורגל של ליברפול, היריבה הגדולה של מנצ'סטר יונייטד. אבל לשדים האדומים לא תהיה בעיה עם השירה של ההולנדי כל עוד הוא ימשיך להבקיע שערים, כמו שעשה מפתיחת העונה. הסרטון גם הועלה ביולי 2011, כאשר ואן פרסי תכנן לשבור את ליבם של אוהדי ארסנל.
צפו בראובין ואן פרסי שר את You'll Never Walk Alone:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מנצ'סטר יונייטד – סאות'המפטון (2:3) / תקציר המשחק / שלושער של רובין ואן פרסי
אלכס פרגוסון לא היה רוצה לחגוג את משחקו ה – 1000 על הקווים של מנצ'סטר יונייטד בהפסד, אז הרכש הנפלא שהגיע מארסנל – רובין ואן פרסי סידר לו ניצחון ענק. ניצחון קשה, אבל ענק.
המשחק לא התחיל טוב מבחינת יונייטד, כאשר ריקי לאמברט העלה את סאות'המפטון ליתרון בדקה ה – 16, כאשר הכניע את השוער לינדגארד. אבל רובין ואן פרסי השווה את התוצאה בדקה ה -24. הסיינטס לא ויתרו, ועלו שוב ליתרון בדקה ה – 55 לאחר שפטריס אברה אשר שניידרליין לכבוש.
בדקה ה – 68 ואן פרסי החמיץ פנדל, אבל כיפר בדקה ה – 88 כפרדיננד נגח לקורה וההולנדי איזן עם הריבאונד. ובדקה ה – 92 ואן פרסי קנה את עולמו, ואת ליבם של אוהדי מנצ'סטר יונייטד כשנגח בדקה ה – 92 כדור לרשת לאחר קרן של נאני. שלושער ענק ל – RVP, ניצחון ענק ליונייטד ופרגוסון.
צפו בתקציר המלא של המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מנצ'סטר יונייטד – פולהאם (2:3) / תקציר המשחק
אוסיין בולט קיבל כבוד של מלכים באולד טראפורד לאחר שהצהיר שהוא אוהד יונייטד, אבל הקהל רצה לראות כדורגל.
את מי שהוא לא ראה משחק היו וויין רוני, ראיין גיגס, דני וולבק, וחבייר הרננדס שפתחו על הספסל בניגוד למשחק הפתיחה. אלכס פרגוסון פתח הפעם עם הרכש הנוצץ רובין ואן פרסי, וכבר אחרי 10 דקות ההולנדי פרע את השטרות לאחר שהבקיע שער שוויון, לאחר שדמיאן דאף העלה את פולהאם ליתרון בדקה השלישית.
שינג'י קגאווה נראה משתלב מצוין במדי מנצ'סטר יונייטד, ועזר למארחת להשתלט על המשחק. בדקה ה – 30 בעט אנטוניו ולנסיה כדור שעבר סמוך לקורה, ולאחר 5 דקות יונייטד עלו ל – 1:2, לאחר שכדור שבעט טום קלברלי נעצר על ידי השוער מארק שווארצר, וקגאווה היה במקום כדי לדחוק את הכדור פנימה.
רפאל דה סילבה הברזיליאי הבקיע בדקה ה – 41, ולנסיה הגביה כדור שהגיע לאשלי יאנג, שהגביה גם הוא, והמגן נגח פנימה – 1:3. בדקה ה – 64 נמניה וידיץ' הבקיע שער עצמי, וכמעט והחזיר את פולהאם למשחק, אבל זה לא הספיק. וויין רוני עלה מהספסל, והספיק להיפצע גם לאחר שהוגו רודאייה נכנס בחוזקה בברכו של החוץ האנגלי, וגם לו לחתך רציני. ההערה היא היעדר חודש מהמגרשים.
צפו בתקציר המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מנצ'סטר יונייטד – אברטון (1:0) / תקציר המשחק, מחזור 1, פרמייר ליג
לא כך קיוו מנצ'סטר יונייטד לפתוח את העונה. אלכס פרגוסון דיבר על ההתקפה החזקה שלו, על הרכש הענק מארסנל, אבל אחרי משחק אחד בפרמייר ליג לשדים האדומים יש הפסד. מרוואן פלאיני הבקיע את שער ניצחון, ורובין ואן פרסי ששיחק 22 דקות לא הציל את היונייטד מהפסד.
ההזדמנות הראשונה במשחק הייתה של אברטון. בדקה ה – 14 מרוואן פלאיני גבר על ולנסיה לאחר פריצה מהאגף השמאלי, אבל בעיטה שלו פגשה את הקורה של דוד דה חאה. בדקה ה – 23 הגיע האיום הראשון של מנצ'סטר יונייטד – נאני בעט מ – 25 מטר, אך הכדור חלף ליד השער של טים האוורד. 2 דקות לאחר מכן נגיחה של סטיבן פינאר נעצרה על ידי דה חאה. 3 דקות אחר כך וויין רוני כמעט והבקיע את שערו הראשון העונה, אבל האוורד עצר את הבעיטה החופשית.
אברטון המשיכה לשחק מצוין, ובדקה ה – 32 שוב עצר דוד דה חאה כדור של סטיבן פינאר. בדקה ה – 39 שינג'י קגאווה, הרכש החדש שהגיע מדורטמונד מסר כדור עומק לדני וולבק, אך הוא הצליח לבעוט החוצה, בדקה – 41 אוסמן בחן את דה חאה, שהציל כדור ענק.
השער היחיד במשחק הגיע בדקה ה – 58. מרוואן פלאיני התרומם לכדור קרן ונגח בעוצמה אל תוך השער. 0:1 מוצדק לאברטון. בדקה ה – 67 טום קלברלי היה יכול לכבוש אך גאגיילקה הציל מקו השער.
רובין ואן פרסי נכנס למגרש בדקה ה – 68, אך לא הצליח להציל את מנצ'סטר יונייטד מהפסד. פעם ראשונה מאז 2004 שהשדים האדומים מפסידים במשחק פתיחת עונה.
צפו בתקציר המלא של המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ארסן ונגר – הצרפתי המעופף
כל מה שאני עומד לרשום כאן, הוא לא מתוך זלזול, באמת, יש לי המון כבוד לבנאדם, אבל ארסן ונגר, מאמנה הצרפתי של ארסנל, צריך לסיים את תקופתו בקבוצה.
לא, אני לא אומר את זה על סמך ה 4-0 בסן סירו, אני אומר את זה בגלל המחסור בהישגים. יש כאלה שיתרצו את זה בבעיות כספיות שקשורות לאמירויות, יש כאלה שיתרצו את זה בשחקנים המעולים כשגם שהם כבר מתחילים להתפתח, חוטפים אותם לונגר מתחת ליד (נאסרי, פאברגס…), אבל האמת שזה לא משנה כי ארסנל הוא מועדון מספיק גדול כדי שיזכירו אותו כל שנה כמועמד לתואר כלשהו.
רק שתדעו שלארסנל יש 13 אליפויות אנגליות, כשהאחרונה שבהן הייתה בשנת 2003-2004(!), וכשמדובר בגביעים, היא מחזיקה ב-10 גביעים. כשהיחידה שמעליה בטבלת הזוכות היא מנצ'סטר יונייטד עם 11 גביעים, אחד יותר. יש לארסנל 12 מגני הצדקה (סופר קאפים אנגליים) ושני גביעי ליגה אנגליים (כמו גביע הטוטו), והיא מחזיקה גם בגביע אופ"א אחד והפסד בגמר ליגת האלופות ב-2006. בקיצור, אחרי כל הסטטיסטיקות, רואים שארסנל הוא מועדון גדול, מועדון שכל שנה צריך לשאוף לקחת תואר, גם אם קשה בליגה מול הסיטי או היונייטד, אז לפחות גביע אנגלי, או משהו באירופה.
שוב זה מחזיר אותי לנקודה של ארסן ונגר, הוא מאמן ענק, אחד שלקח את ארסנל של השנים ההם, ובנה קבוצה אגדית שכללה כוכבים כמו: פטריק ויירה, רוברט פירס, דניס ברגקאמפ, תיירי הנרי, פרדי ליונברג, דיוויד סימן, ריי פארלור ועוד… מאז ועד היום הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה הזאת, ארסן ונגר נתפס כלוזר הגדול של אנגליה ושל אירופה, ומעל לכל, אין לו כוח הרתעה בתור מאמן שמוביל קבוצה גדולה מאנגליה.
אני חושב שארסן ונגר עדיין הולך בשיטות העבר, בדרך שבה הלך פעם, זה טוב, זה מעולה, זה מראה כמה אופי יש לו, אבל בעידן הכסף הגדול הוא פשוט לא יצליח להחזיק את עצמו, הוא יתמוטט, כי החוקים השתנו, המשכורות השתנו, סכומי המעבר השתנו, הכל השתנה. הוא כבר היה בגמר ליגת האלופות מול ברצלונה והפסיד, היה כל כך קרוב, כשיש לו שחקנים בהרכב כמו ססק פאברגס, תיירי הנרי ואלכסנדר חלב, להזכיר לכם לאן הם עברו אחר כך? אה כן, ברצלונה עצמה. איך אפשר למכור שחקני מפתח למועדון שניצח אותך בגמר ליגת האלופות? הרעיון הוא לשמור אותם ולהביא אולי אחרים שיביאו את התואר בשנה שאחרי.
אם ונגר היה מצליח לשמור ביד שלו על כל הכישרונות הגדולים שהוא מייצא לקבוצות הגדולות של אירופה, ולא בידם של אחרים, הוא היה הופך לדעתי למאמן הגדול ביותר (אחרי פרגוסון) באירופה, הוא היה יכול להעמיד קבוצה תחרותית שהייתה נותנת פייט לברצלונה הנוכחית והיא לא הייתה מושפלת בתוצאות כאלה גבוהות העונה. שיחקו תחתיו רבע מכישרונות היבשת, כולם התחילו אצלו, הוא האמין בהם, גידל אותם, לקח אותם תחת חסותו וכשהגיע היום שהגוזלים יתחילו לעוף מהקן הם בחרו לעוף מקן אחר, ואת ונגר? זה לא מעניין כי מי שהלך גם לא יחזור, זאת המדיניות שלו (למרות ששבר אותה כבר כמה פעמים בשנתיים האחרונות).
עמוק בפנים כבר מתחיל לכאוב לי על הצרפתי המבוגר הזה, הוא פשוט כבר לא מושך אליו שחקנים גדולים, ואיבד המון מהילת הכבוד שלו, אני מייעץ לו אישית לסיים את דרכו בארסנל, היו לו זמנים יפים, והוא בניגוד לפרגוסון לא הביא גביעי אלופות או עוד אליפויות אחרי 2004. אחת הטעויות הגדולות ביותר שלו לטעמי, היא עמדת השוער, תמיד במועדונים הגדולים שעמדו מולו היו שוערים גדולים בשער, ורק לו היה את אלמוניה ברוב השנים ולזמן די קצר את להמן (בתקופה הראשונית שלו במועדון כשהיה לו שוער ענק – דיוויד סימן, הוא לקח תארים!). עם כל הכבוד לשני אלה הם לא עומדים באותה שורה עם: בופון, קסיאס, ואלדז, אביאטי, ג'וליו סזאר… באמת שהם לא עומדים שם, ולהזכירכם, אדום מעמדת השוער (להמן, המורחק הראשון אי פעם בגמר ליגת האלופות) בגמר ליגת האלופות שיבש לארסן את התכניות ובעצם די גמר את הסיכויים מול רונאלדיניו ואטו של 2006.
בסופו של יום, ארסן ונגר יעמוד באותו הקלאס של הגדולים ביותר, למרות שהוא איננו המאמן הכי מעותר באירופה, הוא אחד הגדולים, וכדאי לו דווקא עכשיו, אחרי עונה כזאת, לתת לבא אחריו את המפתחות ולהגיד : "תודה רבה לך ארסנל על כל השנים", צריך לזכור שהצרפתי בארסנל משנת 1996, כמעט 16 שנים מחייו הוא בתותחנים, ממציא טקטיקות חדשות ושיטות אימון מהפכניות שייתנו לו הרבה כבוד בדפי ההיסטוריה. לונגר מגיע הרבה יותר מכל העונה הזאת, ואולי הוא לא יצליח לשחזר את הישגיו הגדולים מעולם, לפעמים אני מדמיין את הצרפתי הזה בתור אדם שעדיין חי בשנים עברו וחושב על הקבוצה הגדולה שהייתה לו עם ברגקאמפ הגדול (ההולנדי המעופף) ואני שואל את עצמי, ארסן אתה עדיין שם? מתגעגע? האם אתה הוא הצרפתי המעופף? הגיע הזמן שתנחת במציאות…אבל היי, מי אני שאייעץ לונגר? הוא יודע יותר טוב ממני זה בטוח…
לואיס סוארז – סטופ נגעתי בשחור
מאיפה נתחיל? הקיצוני/חלוץ של ליברפול אף פעם לא יושב בשקט. גם כשחושבים שהשחקן יתרכז רק בכדורגל, המחלה פורצת.
לואיס אלברטו סוארז, שחקנה האורוגוואי של ליברפול הוא ללא ספק אחד הכישרוניים שקיימים היום ברחבי אירופה. שחקן שמסוגל לבצע מספר תפקידים בחלק ההתקפי הוא מתנה לכל מאמן נחשב. אך סוארז בעל הטמפרמנט הדרום אמריקאי, כמו חלק מחבריו, לא מסוגל לשמור על הפתיל הקצר והפיוז המהיר, דבר שמדי פעם בא בעוכריו של החלוץ המחונן.
אין ספק לגבי גודל הכישרון שהשחקן המהיר מחזיק ברגליו, המספרים גם מספרים בעד עצמם. לואיס סוארז התחיל את הקריירה בנסיונל במולדתו אורוגוואי, בקבוצה הבוגרת כבש 12 שערים ב-29 משחקים. הקבוצה הראשונה של השחקן מחוץ למולדת הייתה כרוניגן בהולנד, שם כבש קצת פחות ובמאזנו היו 10 שערים ב 29 משחקים. לאחר עונה אחת עשה את המעבר המיוחל לקבוצה גדולה ונחת באמסטרדם ארינה. עלות המעבר הייתה בסך הכל כ- 7.5 מיליון יורו, סכום די נמוך במושגים של המחירים היום. באייאקס הגדולה (שבאותם שנים הייתה קבוצה בינונית) ראו בסוארז ככוכב הבא שיוכל להחזיר אותם לבמה המרכזית בהולנד ובאירופה כולה.
התוצאות כמובן לא איחרו לבוא. בהופעת הבכורה שלו בליגה במדי אייאקס, כבש סוארז שער אחד, בישל שלושה נוספים, סחט בעיטת עונשין והוביל את הקבוצה לניצחון 1-8 על דה חראפשחאפ. את אותה עונה סיים לואיס סוארז עם 17 שערים. בעונתו השניה במדי "היהודים" המשיך סוארז את הצטיינותו, כאשר כבש 22 שערים שמיקמו אותו שני בדירוג מלכי השערים של הליגה ההולנדית.
את עונת 2009/2010 סיים סוארז כמלך שערי הליגה ההולנדית עם 35 שערים ב-34 משחקים – ממוצע של למעלה משער למשחק – וזכה בתואר כדורגלן השנה בהולנד. באותה עונה הצליחו סוארז וחבריו לזכות בגביע ההולנדי. החלוץ הנהדר הוביל את הקבוצה עם צמד שערים בניצחון 1-4 על פיינורד במשחק הגמר.
זמן קצר לאחר מכן ראינו בעצם את ההתפרצות הדרום-אמריקאית האופיינית לשחקן, כאשר במשחק טעון נגד פ.ס.וו איינדהובן נשך סוארז שחקן יריב. בעקבות הנשיכה הורחק קפטן אייאקס לשבעה משחקים!! אותו המקרה בעצם סיים את דרכו של סוארז בהולנד והוא החל לארוז את חפציו. באייאקס אמנם לא רצו להיפטר מהשחקן הכי טוב שלהם, אבל הפעם לא הייתה ברירה. רוכשות פוטנציאליות לא היו חסרות לשחקן, וכך דרכו נסללה אל מחוץ למועדון ההולנדי.
התחנה הבאה – ליברפול. לאחר שהיה מועמד למספר לא קטן של קבוצות ברחבי אירופה, החליט לואיס סוארז לנסות את מזלו באנגליה ולעזור לקבוצתו החדשה לחזור לימיה הגדולים. באותו הקיץ סוכמה העברתו של החלוץ תמורת 22.8 מליון ליש"ט.
אך לפני המעבר המיוחל, קיץ 2010 טמן בחובו את גביע העולם וסוארז היה מהשחקנים הבולטים של אורוגוואי. החלוץ המחונן כבש שלושה שערים בטורניר, שניים מהם בשלב שמינית הגמר מול נבחרת דרום קוריאה. בדקות הסיום של ההארכה במשחק רבע הגמר מול נבחרת גאנה, הדף סוארז כדור בידו בעודו על קו השער על מנת למנוע שער לזכותה של גאנה. סוארז הורחק מהמשחק וגאנה זכתה לבעיטת עונשין. גאנה לא ניצלה את המתנה ושחקנה בעט את הכדור למשקוף. אורוגוואי השכילה וניצחה במשחק בדו-קרב בעיטות עונשין. בעקבות המעשה הלא ספורטיבי קראו רבים להשעותו ממספר רב של משחקים בזירה הבינלאומית.
עונת 2011/2012 התחילה טוב עבור לואיס סוארז וחבריו, אך כמובן המשיכה חלש כמו כל עונה של ליברפול בשנים האחרונות למרות חזרתו של קני דלגליש אל הקווים של המועדון אותו הוא כל כך אוהב. נכון לעכשיו ליברפול מדורגת רק במקום ה-7 בליגה עם מאזן יחסית גרוע. סוארז עצמו כבש העונה 5 שערים ב-18 משחקים. מאזן סביר אבל לא סוחף.
אך הסיפור הפעם מגיע מהמשחק נגד היריבה המושבעת מנצ'סטר יונייטד. לאחר המשחק טענו ראשי הקבוצה ממנצ'סטר להתבטאויות גזעניות מצדו של סוארז אל עבר המגן פטריס אברה. לאחר הכחשה גורפת והתנצלות הורחק השחקן הסורר ל-8 משחקים ע"י התאחדות הכדורגל האנגלית. האם סוארז למד לקח? האם בפעם הבאה ישלוט בעצמו וביצריו? כנראה שנצטרך לחכות למעידה הבאה.
סמל
"סֵמֶל – סִימְבּוֹל, מוֹפֵת, מָשָׁל" (מילון אבן שושן). בהקשר הספורטיבי הכוונה היא לאדם: מודל לחיקוי. אחד כזה שהקהל מעריץ. מישהו ששמו תמיד הולך יד ביד עם שם המועדון, ממש כמו הסמל על חולצות השחקנים. מישהו שהאוהדים יודעים שתמיד ייתן את הכל בשבילם, ולכן תמיד יתנו את הכל בשבילו. מישהו ששמו תמיד ייזכר כחלק מההיסטוריה של המועדון, גם כשכבר לא ישחק כדורגל. מישהו שלעולם לא יישכח. סמל.
רבות דובר על כך שעידן הסמלים חלף מעולם הכדורגל. בימים בהם הכסף הוא שקובע את זהות המועדון, סמלים נעלמים. שחקנים שמגלים נאמנות למועדון ולקהל שלהם, אינם דבר המובן מאליו בימינו. יתרה מכך, בעונה שבה אלסנדרו דל-פיירו מקבל הודעת פיטורין מיובנטוס, שנה אחת לאחר שראול הועזב מריאל מדריד, מתברר שגם מבחינת מרבית הקבוצות הסמלים כבר אינם מהווים פקטור בבחירת הסגל.
דווקא בגלל הסיבות הנ"ל, מרגש לראות שיש קבוצות שעדיין מעמידות את הסמלים שלהן מעל לכל. השבוע זכינו לחזות בשני קאמבקים יוצאים מן הכלל, ושניהם בממלכה הבריטית.
נתחיל במנצ'סטר יונייטד, שהחזירה לפעילות את פול סקולס, אחרי שפרש ממשחק בסוף העונה שעברה. רבים טוענים שהחזרה של סקולס לא תועיל ליונייטד, ושלא הוא הפיתרון לו היונייטד זקוקה במאבק האליפות. אחרים מכבירים וטוענים שמדובר בצעד נמהר, שלא לומר מבוהל, של אלכס פרגוסון שמחפש פיתרון מהיר ובעיקר משדר פאניקה. אני חולק על הדעות הללו.
בגיל 37, מיותר לציין שפול סקולס הוא כבר לא אותו שחקן שהכרנו בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000. לאחר שמונה חודשי פרישה, שלהם קדמה עונה דלילה עם שער אחד בלבד בכל המסגרות, אין ספק שמבחינה מקצועית התרומה של סקולס תהיה מזערית, אם בכלל. אם אנחנו יודעים את זה, תסמכו על פרגוסון שהוא יודע את זה גם. לכן אני משוכנע שאלכס פרגוסון לא התחנן בעצמו בפני סקולס שיחזור לשחק. אף אחד ביונייטד לא דרש, איים או חייב את הג'ינג'י הותיק לחזור לשורות האדומים. החזרה מפרישה נעשתה מרצונו הוא. ייתכן שהגעגועים למשחק היו קשים מנשוא, ייתכן גם שסתם השעמום גמר אותו. מה שבטוח, כשסקולס רצה לחזור למגרשים, אלכס פרגוסון קיבל אותו בזרועות פתוחות. אחרי שתרם 17 עונות למועדון, המועדון יודע להחזיר טובה, ואם סקולס רוצה לשחק כדורגל, באולד טראפורד תמיד יהיה לו מקום. ככה מתייחסים לסמל.
הקבוצה השניה באנגליה שהחזירה לשורותיה סמל ותיק היא ארסנל. במהלך הרבה יותר מתוקשר מזה של היונייטד, הצליח ארסן ונגר להחזיר לשורות התותחנים את גדול חלוצי הקבוצה בכל הזמנים, תיירי הנרי. הנרי אמנם לא גדל בארסנל ולא שיחק בה את כל שנותיו, אבל בשבע שנים בהייבורי, ועוד אחת באיצטדיון האמירויות, הוא הבקיע 226 שערים שהפכו אותו לכובש הגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון. כשנפוצו שמועות לגבי חזרה אפשרית של הנרי לארסנל, נוצרה התרגשות גדולה בקרב הקהל של התותחנים. ברור לכולם שבגיל 34 חלוץ הניו-יורק רד-בולס הוא לא אותו החלוץ המהיר ששיחק בשעתו במועדון, ובכל זאת – כשתיירי הנרי לובש את המדים של ארסנל, משהו מיוחד מתרחש באוויר של האמירויות. ככה זה כשסמל חוזר הביתה. מי שצפה במשחק של ארסנל נגד לידס מבין למה אני מתכוון. איצטדיון שלם עמד על הרגליים והריע כש"המלך" עלה לכר הדשא. עשר דקות מאוחר יותר, הנרי סיים מהלך התקפה בפשטות הטבעית, המוכרת והממכרת שלו, שהפכה אותו לחלוץ הכי אלגנטי שראיתי מימיי. שער ניצחון נוסף למלך שערי המועדון בכל הזמנים. "עכשיו אני יודע בדיוק איך זה מרגיש להבקיע שער לטובת הקבוצה שאתה אוהד" הוא אמר בסיום המשחק.
הנרי הושאל לארסנל לתקופה של חודשיים בלבד, אחריה יחזור לארה"ב, אבל עד אז אוהדי ארסנל ייהנו מכל שניה בה הוא לובש את המדים האדומים, בין אם הוא יבקיע שערים נוספים ובין לאו. ככה מתייחסים לסמל.