שינה היא חלק חיוני בחיים שלנו. שעות השינה החשובות הללו בכל לילה נותנות לגוף ולמוח שלנו את המנוחה שהם זקוקים, וזאת הסיבה שמניעת שינה יכולה להשפיע רבות על הבריאות הפיזית והמנטלית שלנו.
אז כאשר מדענים רוסים ביצעו ניסוי שניסה להחזיק אנשים ערים במשך 8 שבועות ברציפות, התוצאות היו פשוט מצמררות ומחרידות.
בסוף שנות ה 40, חמישה גברים נחשבו לאויבי המדינה על ידי הממשלה הרוסית והם נבחרו לקחת חלק בניסוי של מניעת שינה. המטרה הייתה להשתמש בכמויות קטנות של גז ניסיוני שכביכול מסוגל למנוע את הצורך לשינה אצל בני אדם.
האנשים שלקחו חלק הניסוי הוחזקו בסביבה סגורה על מנת שהחוקרים לא יחשפו לגז, ולאסירים היו רק מיקרופונים איתם יכלו לתקשר. סיפקו להם ספרים, שירותים ומים זורמים, אוכל שיספיק לכל אחד מהם לחודש, ומיטה בלי מזרן ושמיכות.
בשלושת הימים הראשונים, הכל הלך כשורה. כשלאסירים נתנו הבטחת שווא שאם הם ישתפו פעולה ולא ירדמו במשך 30 ימים הם ישוחררו. כל המעשים והדיאלוגים שלהם הוקלטו ונוטרו, והחוקרים שמו לב שהאסירים החלו לדבר בפתיחות על טראומות עבר שלהם. אחרי ארבעה ימים, השיחות הפכו לקודרות הרבה יותר.
ביום החמישי האסירים החלו לחוות פרנויה, ולהתלונן על העבר ועל ההחלטות שהביאו אותם לשם. במקום לדבר אחד עם השני, הם החלו ללחוש למיקרופונים. מסתבר שהם חשבו שהם יוכלו לזכות באמון של החוקרים על ידי בגידה והסגרת האסירים האחרים.
עד סוף היום העשירי, החלו הצרחות. במשך 3 שעות רצופות, אסיר אחד רץ הלוך חזור בתוך החדר, צורח בחוזקה. אחרי שהקול שלו נחלש, יצא לו מהפה רק כל ציוץ חלש. הרופאים מאמינים שזה נגרם בגלל קרעים במיתרי הקול שלו.
באופן מוזר למדי, האסירים האחרים כלל לא הגיבו לצרחות שלו.
מהר מאוד, החוקרים דאגו שהם לא שומעים דבר מתוך החדר הסגור. ביום ה 14, הם עשו משהו לא מתוכנן: הם השתמשו באינטרקום כדי לנסות ולהשיג תגובה כלשהי מהאסירים. הם הסבירו להם שאם ישתפו פעולה, הם ישוחררו. "אנחנו כבר לא רוצים להשתחרר", ענה להם אסיר בקול רגוע.
ביום ה 15, החוקרים הסירו את הגז מהחדר והחליפו אותו באוויר נקי. בתגובה, האסירים התחננו שיחזירו להם את הגז. חיילים הגיעו כדי לקחת את האסירים, אבל הם גילו שרק 4 מהם עדיין בחיים. הם לא נגעו באוכל במשך 5 ימים. חתיכות בשר היו חסרות מחזה והירכיים של האסיר המת, הן נמצאו מאוחר יותר סותמות את הניקוז, כשהחדר מוצף ב 10 ס"מ של מים.
אפילו לאסירים שהיו עדיין בחיים היו חסרות חתיכות בשר ועור – פצעים שהם עשו לעצמם. אפילו החייל הכי גיבור פחפד להיכנס ולהוציא את הגופה החוצה.
מעשי אלימות מזוויעים החלו כאשר החל ניסיון לשחרר את האסירים, כשאסיר נוסף נהרג תוך כדי. כאשר נשאלו מדוע הם מתנהגים כך, הם ענו במשפט אחד מצמרר: "אנחנו חייבים להישאר ערים".
החיילים החלו לירות באסירים. רק אחד מהחמישה נשאר בחיים. "מה אתה?" שאל אחד החוקרים.
"האם שכחת כל כך בקלות?" שאל האסיר בחיוך. "אנחנו אתה". החוקר ירה באסיר בלב. כשהוא גוסס האסיר מלמל מילים אחרונות: "כל כך…קרוב….לחופש".