הערב יערך הדרבי התל אביבי האחרון לעונה זו, וזה יופי של זמן להיזכר בגולים אדירים של משחקי דרבי מהעבר. חברנו היקר, דור רפפורט, אוהד הפועל תל אביב דירג לנו את שבעת השערים הכי יפים של הפועל תל אביב במשחקי הדרבי.
אז קבלו את הדירוג:
7. בן לוז – דרבי של 2002-2003, האמת שכל השערים במשחק היו מדהימים. השער של בן לוז מקבל את המקום השביעי והמכובד.
6. סלים טועמה – הדרבי התל אביבי של 2006-2007, סלים טועמה עם בעיטת טועמה ידועה מסובב את הכדור לשער של קאלה. גולאסו!
5. סלים טועמה – הדרבי התל אביבי של 2002-2003, כמו השער שמעליו, עוד בעיטה חופשית, עוד בעיטה גאונית, הפעם לצד השני.
4. אישטוון פישונט – הדרבי התל אביבי 1999-2000, ההונגרי הנפלא של הפועל תל אביב ספק רצה להגביה, ספק לבעוט לשער, בכל מקרה יצא לו שער מדהים!
3. יעקב הילל – קבלן האליפויות של הליגה הישראלית בפצצת טיל קרקע אוויר ישר לחיבורים של לירן שטראובר.
2. דימיטר טלקיסקי – הדרבי התל אביבי 2007-2008, פצצה אדירה עם הפאלש. גול שחקוק בזיכרונם של אוהדי הפועל.
1. פיני בלילי – הדרבי התל אביבי, 2002-2003, כל השערים מהדרבי הבלתי נשכח הזה (לפחות אצל אוהדי הפועל) מופיע במצעד, אבל את המקום הראשון לוקח ובענק פיני בלילי עם בעיטת היעף המטורפת שהרעידה את השער. גולאסו!
אז זה דירוג השערים הגדולים של הפועל תל אביב בדרבי. אוהדי מכבי רוצים להחזיר?שלחו לנו דירוג משלכם. אוהדי הפועל – זוכרים שערים יפים יותר? חושבים שהדירוג שלנו לא שווה כלום? ספרו לנו בתגובות.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
מכבי תל אביב בדרך לזכייה באליפות הרביעית שלה בעשרים השנים האחרונות (חמישית אם תחליטו להיות קטנוניים בקשר לאליפות בשנת 1992) ונראה שלמרות שחלפו כעשר שנים מהאליפות האחרונה של הקבוצה, היא פחות מרגשת וניכר שמעוררת פחות עניין מאשר בשלוש האליפויות הקודמות.
אני אוהד מכבי תל אביב בכדורגל החל משנת 1995. אני עדיין זוכר את המשחק הראשון שהלכתי אליו. הוא התקיים נגד מכבי חיפה, היריבה המושבעת, באיצטדיון רמת גן. זו הפעם הראשונה בחיי שנחשפתי ל"משחק העונה" ואיזו חוויה זו הייתה. מכבי ת"א הפסידה 3:0 מוחץ וחסר פשרות ובנוסף, חיים רביבו הבקיע באותו משחק את הוולה המפורסם שעוד יזכה להיות "שער העונה". אני מזכיר את המשחק הזה כי באותה שנה הייתה הרגשה שמכבי ת"א פחות טובה ונוצצת מאשר קבוצת הכוכבים של מכבי חיפה בניצוחם של רביבו וברקוביץ', אבל הייתה אמונה גדולה ותקווה שלמרות זאת, ת"א יכולה לקחת את האליפות.
משחק האליפות בשנת 1995 התקיים בב"ש. בסיום אותו משחק שנגמר 0:1 למכבי ת"א משער של ברומר, הקהל פרץ למגרש והייתה התרגשות אדירה. אני משוכנע שאני לא היחיד שזוכר את יורם ארבל צועק באותו סיום משחק בעודו מחפש את שדר הקווים ציון נאנוס. זה היה משהו בסגנון של "מכבי ת"א אלופה.. איפה השחקנים..איפה האוהדים ואיפה ציון נאנוס?!"
בשנת 1996 הייתה דרמה גדולה כבר בתחילת השנה. המשחק נגד הפועל חיפה שאותה אימן אברהם גרנט, שלקח עם מכבי ת"א אליפות רק בשנה הקודמת, והפציעה הקשה של אלון ברומר שבעקבותיה הגיעו גם ההרחקות של גדי ברומר, אבי נמני ואיציק זוהר ובסופו של דבר תוצאה משפילה של 0:3 להפועל חיפה. מכבי ת"א התאוששה ועשתה עונה מדהימה בדרך לדאבל. זכור במיוחד המשחק שהתקיים בסיבוב השני נגד מכבי חיפה שבו מכבי ת"א ניצחה 1:3 וסוף סוף הוכיחה שהיא כבר לא השטיח של מכבי חיפה.
ב-2003 הייתה את הדרמה הגדולה סביב אבי נמני. הסמל הגדול ביותר של הקבוצה, יקיר האוהדים, נשלח לספסל דווקא באחד המשחקים החשובים ביותר של אותה עונה, כמובן שנגד מכבי חיפה. אותו משחק סימל דרך חדשה עבור הקבוצה ורצף נצחונות בדרך לאליפות ללא הכוכב הכי גדול. מה שכן, בדרמה, כמו בדרמה, זה לא היה מושלם אם במחזורים האחרונים לא היו מחזירים את אבי נמני להרכב (בעקבות הפציעה הקשה של ברוך דגו) והוא לקח חלק מרכזי באליפות, שהסתיימה לטובת מכבי ת"א רק במחזור האחרון ובזכות הפרש השערים.חלקו של נמני, שהתכבד בשער האחרון של ת"א באותה עונה, היה כל-כך גדול, עד כדי כך שהמאמן ניר קלינגר אמר לתקשורת את הציטוט הכל-כך לא מובן מאליו ש "אבי נמני הוא המלך".
והנה הגענו לשנת 2013. מכבי ת"א דוהרת לעבר האליפות. לא אליפות נוצצת, לא בדיוק מלהיבה. ההפרש עומד על 10 נקודות, כאשר נותרו עוד 5 מחזורים לסיום וזה נראה שאף אחד לא מתרגש. מבחינת התקשורת מכבי ת"א כבר זכתה באליפת לפני חודשיים. נכון, ת"א צהובה והיו שני ניצחונות בדרבי, אבל לדעתי עדיין חסר כאן משהו. אולי הבעיה היא אצלי. אולי אני מכור למתח, לתחושה של לעשות את זה כנגד כל הסיכויים, להרגשה שמתרחש כאן סיפור שנוכל לספר לנכדים ולהתרגש ממנו. מי יודע אולי זה יקרה בשנה הבאה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אפשר לקרר את השמפניות ולהכין אותן לקראת החגיגות. האליפות הוכרעה שלשום בקרית אליעזר, כשמכבי חיפה לא השכילה לנצח את היריבה העירונית.
עשר נקודות הפרש, רגע לפני הפלייאוף, זה פער כמעט דמיוני לסגור. אמנם בעונת הפרמייר ליג הקודמת מנצ'סטר סיטי הייתה במינוס שמונה ולקחה בסוף אליפות, אבל קשה להשוות את וויאם עמאשה וגוסטבו בוקולי לקרלוס טבז ויאיא טורה.
למכבי תל אביב הסגל הכי טוב בליגה בהפרש ניכר, אבל שמות לא מביאים תארים. החיבור בין המערכים, עליהם אחראים אוסקר גארסיה וג'ורדי קרוייף הם הגורם העיקרי לתואר הממשמש ובא. היציבות תרמה לה מאוד ועשתה את ההבדל בינה למכבי חיפה. בלי הפתיחה החלשה להחריד של הירוקים עם עטר כמאמן, מי יודע איך הייתה נראית הצמרת היום. הרכישות של הצוות בקרית שלום היו טובות כמעט כולן.
מהראן ראדי חזר והשתלב נהדר. פריצה חזק מידי בשביל הבלמים בארץ והתאקלם במהירות. איתן טיבי ממשיך את היציבות מקרית שמונה. ערן זהבי הוא גניבת השנה. במקום השני בקטגוריה נמצא וינסנט אניימה, המנייה הבטוחה שהבריז להפועל תל אביב. אלירן עטר, שנתן עונה בינונית ב-2012\2011, חזר ובגדול. עד שפריצה הגיע, המשחק והקבוצה ממש היו תלויים בו. למזלם של השניים הוא נותן את עונת חייו. במקרה שלו, כבר אפשר לדבר על אירופה בעונה הבאה. נראה שהוא התבגר ופחות מגיב לפרובוקציות מהקהל. גיל 26 זה זמן מצוין ליציאה מהארץ בשביל האתגר שביבשת השכנה. גם הצעירים יותר קיבלו במה להמשך התפתחותם ככדורגלנים. דאבור, ייני, מרגוליס ומיכה.
לפני מוקדמות ליגת האלופות, יש לצוות המקצועי במכבי משימה לא פשוטה. הם צריכים לדאוג שהשחקנים לא ייכנסו לשאננות וישחקו כאילו האליפות כבר שלהם. גארסיה יצטרך לעשות שעות נוספות בהעברת אנרגיה ומוטיבציה לשחקנים שלו. אם מכבי תל אביב תתחיל ברצף של איבוד נקודות ומכבי חיפה תצמצם את ההפרש, המועדון כולו יכנס ללחץ.
מתח אצל מכבי תל אביב הוא אחת התופעות הפחות נעימות שיש לספורט הישראלי להציע. מתח שאולי עלה לקבוצה בנקודות ותארים לאורך השנים. מכבי הודחה מגביע המדינה. נשאר לה לשחק "רק" על האליפות. אין מקום לרוטציה. הטובים ביותר צריכים לשחק עד שהתואר יובטח.
במקרה שבאמת הצפוי יקרה, אליפות של מכבי תל אביב בלי אבי נמני בטח תהיה מוזרה לרבים מאוהדיה. הפעם האחרונה שהרימו שם את הגביע הכסוף הייתה לפני עשר שנים, לפני הקרע והמחנאות שלו ושל טל בנין. נמני הוא עדיין אליל אצל הצהובים, למרות הכישלון שלו כמאמן. הוא כבר לא חלק מהמועדון, אבל בצורה לא ישירה הוא עדיין האלוהים של האוהדים. תסמכו עליהם שהם כבר ידעו איך לשלב את השם שלו בחגיגות האליפות.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
הבוגדנות וכפיות הטובה של ערן זהבי מאז הצטרף למכבי תל אביב שוברת שיאים. לואיס פיגו, סול קמפבל, מריו באלוטולי ורובין ואן פרסי הם סמלי מופת ונאמנות לעומתו.
צילומים עם צעיף של מכבי רגע אחרי שנחת בשדה, כאילו הוא לא גדל ביריבה השנואה. הצהרות נגד האדומים שהפכו אותו מאלמוני לשחקן בסרייה A. גם אמירות כאילו הפועל לא ניסתה באמת לרכוש אותו בחזרה מפאלרמו, לא מוסיפות לו כבוד והערכה. אולי רק אצל אוהדי מכבי תל אביב, שגם שם נשמעו קולות של חוסר רצון לקבל שחקן בית של הפועל תל אביב. ספק אם מה שזהבי טוען נכון, כי לפי התקשורת כן היו ניסיונות לגייס כספים ולרכוש את הקשר במתחם וולפסון.
הרי ברור שמה שהכריע זה הכסף. איפה שמשלמים יותר, לשם זהבי הלך. בלי לכבד את העבר, את הזמן והכסף שהושקע בו ואת הרגעים היפים שחווה שם, רק את חשבון הבנק. לכיס שלו כנראה אין מה לדאוג וגם הקריירה רחוקה מלהסתיים, ככה שכנראה לא מדובר בעניין של חיים או מוות. כבוד רק לדולרים. או יורו. 300 אלף לעונה, יותר נכון. השתנה מהמקפצה, בלי טיפה של חן.
זהבי הוא כמו גבר שהיה נשוי לאישה ובלי להיפרד ממנה הלך ובגד בה עם האישה היפה, שנואת נפשה שגרה ממול. מעשה מכוער, שאין שום תירוץ שיצדיק אותו. אם אני אוהד הפועל תל אביב, ספק גדול אם הייתי נותן לו לחזור בשלב מאוחר יותר בקריירה. לאבוקסיס זה עבד, גם לנימני, אבל אין לדעת מתי הכעס יחלוף, אם בכלל. כשתפתחו את המילון, ליד הביטוי "שכיר חרב" תקבלו תמונה של השחקן האנוכי לו מוקדש הטור הפעם. אפשר לצרף לשם גם ציטוטים שלו מהעבר נגד מכבי תל אביב, בשביל לעשות קישור ל"צביעות" או "עיוור צבעים".
בדרבי האחרון היה עוד ניצחון לחוסר הצדק בחיים. זהבי הצטיין ומכבי ניצחה 0-4. אחר כך הוא גם חגג עם השחקנים והאוהדים. רק חסר שיתחיל לאכול ב- 206. שלא יתפלאו בצד השמח של העיר, שזהבי יעשה להם עוד כמה שנים את מה שעשה להפועל בחורף הזה. ברקים, רעמים וגשמים עוד עלולים ליפול עליהם. גם אז כל הכביסה המלוכלכת תצא החוצה וזהבי ימשיך לאסוף מצלצלים במועדון אחר.
לא ברור למה הוא בכלל חזר לארץ. שחקן בליגה השלישית הטובה בעולם, בן 25, מוכשר ועם בטחון עצמי. אז בשביל מה מהסאן סירו להגיע למשחקים ברמת השרון ועכו? גם אם לא היו הצעות טובות באירופה הוא היה צריך להמשיך להיאבק על המקום שלו בפאלרמו (שגם ככה מחליפה מאמנים כמו גרביים ונמצאת במקום האחרון) ובסוף העונה להחליט אם להישאר או להמשיך למקום אחרת ביבשת. מעט מאוד שחקנים ישראלים מקבלים הזדמנות לשחק בליגה כל כך איכותית. בשנים האחרונות הם מסתפקים בקבוצות בבלגיה, סקוטלנד ומקסימום במועדונים מתחתית הטבלה הצרפתית. זהבי מקל ראש בממתק שקיבל ומי יודע מתי יגיע הביקור הבא בבית השוקולד.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כולנו מכירים פרשנים ושדרים שמתחרפנים ומתלהבים באמצע שידור ומתחילים לצרוח, אבל לא בכל יום יוצא לנו לראות כרוז שמאבד את זה לגמרי.
בשבועות האחרונים החלו לצוץ סרטונים של שי סידי, כרוז קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב, שצורח בתלהבות משעשעת עד דמעות – "אלירן" והקהל עונה לו "עטר", וכך שוב ושוב, הוא מאבד את זה לגמרי, ונראה כאילו הוא מת לקפוץ ממקום מושבו למטה אל תוך הקהל.
במשחק הניצחון של מכבי תל אביב 0-4 על הפועל עכו שי סידי התעלה על עצמו, וסיפק לנו עוד רגע אדיר לצחוק ממנו.
צפו בשי סידי צורח בהתלהבות לאחר השער השלישי והרביעי של מכבי תל אביב:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
יפה לראות קבוצות ספורט בישראל מנצלות את המדיה החברתית ואת האינטרנט בשביל לקדם את הקבוצה, וליצור קשר עם האוהדים. אין ספק שזה חסר מאוד בספורט הישראלי, ואחת הקבוצות שכן עושה את זה, ועושה את זה יפה מאוד היא קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב.
שחקני מכבי תל אביב צילמו את עצמם מאחלים שנה טובה לכבוד שנת 2013, ואין ספק שהם מגלים חוש הומור מפותח מאוד.
גל אלברמן מאחל ליואב זיו שיקנה כבר אייפון כי נמאס לו שהוא גונב לו את שלו, וינסנט אניימה מאחל לכולם שיגלחו את הזקן שלהם, ואלירן עטר מאחל לגאל מרגוליס שידבר קצת פחות.
ומה אנחנו נאחל למכבי תל אביב? שימשיכו עם הסרטונים האלו, כי זה בהחלט כיף לראות שגם בישראל יודעים לנצח מדיות מתקדמות.
צפו בשחקני מכבי מברכים:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
"כדורגל הפך להיות יותר ממי כבש, ומי מסר. ישנם מאות גורמים אחרים שמשפיעים על המשחק לאורך 90 דקות…"
כך כותב יובל קליין מקים הבלוג MaccabiBall מספרים בצהוב שמרכז סטטיסטיקות מרתקות וניתוחים מעניינים ביותר ממשחקי הכדורגל של מכבי תל אביב.
עיתונות הספורט בישראל כבר מזמן לא עושה את העבודה שלה בצורה עניינית ומעניינת. כתבות צהובות, רכילות זולה, וסיקור משחקים דל ועלוב.
כשמסתכלים על אתרי הספורט ועל ערוצי הטלוויזיה בחו"ל אפשר למצוא ולשמוע עולם שלם של ניתוחים סטטיסטים. בארץ? נאדה. עוד לא פגשתי כתבה מעניינת בישראל אשר מביאה ניתוח סטטיסטי.
קראתי ביקורות (מוצדקות או שלא) באתר ערוץ הספורט בכתבה של ניצן פלד על סטטיסטיקות מפגרות של ESPN, אבל עוד לא פגשתי אתר/בלוג שמנתח את המשחקים בצורה מספרית.
מה יש לנו היום? טורי דעה של שלמה שרף, אייל ברקוביץ' ועמנואל רוזן? איפה הניתוח הענייני? היחידי שבאמת כותב כתבות ענייניות המגובות בסטטיסטיקה ומספרים הוא אוריאל דסקל באתר כלכליסט.
לכן, הבלוג החדש של יובל קליין מביא זווית ראיה חדשה לניתוח משחקים, ואפשר למצוא נתונים מאוד מעניינים שאני בספק שמאמני הכדורגל בישראל מכירים ויודעים שקיימים.
לדוגמא, הבלוג משווה בין הרכבי ההגנה השונים שהרכיב אוסקר גארסיה העונה, ומנתח מי ההרכב הטוב ביותר עבור מכבי. הבלוג מנתח איך מכבי תל אביב ספגה את השערים שלה העונה, היכן שחקני ההתקפה מקבלים את הכדור, היכן הקשרים האחוריים מקבלים את הכדור ומתי ועוד ועוד.
כל ניתוח אפשרי הבלוג מספק.
הנתונים הם אך ורק של קבוצת מכבי תל אביב מכיוון אהדתו של יובל קליין לקבוצה. כמובן שאנחנו היינו רוצים לראות בלוגים נוספים כאלו אשר מספקים מידע כל כך מעניין וגם רלוונטי. בחו"ל יש המוני אתרים כאלו, אז למה לא בישראל?
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
קריאות גזעניות הן משהו שכיח מאוד במגרשי הכדורגל. קריאות כמו מוות לערבים, טועמה מחבל, או נהמות מגעילות הפכו להיות דבר רגיל, ולמרות הנסיונות של ההתאחדות למגר את התופעה, עושה רושם ששום דבר לא קורה.
קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב יצאה בקמפיין בשם "מנצחים את הגזענים". בסרטון אפשר לראות את קפטן הקבוצה שירן ייני, אלירן עטר, רוברט ארנשואו, גל אלברמן, מהראן ראדי, מונס דאבור, ו-וינסנט אניימה מדברים אל הקהל שלהם, אומרים שהם שומעים אותו בכל רגע, שומעים כל מילה, שהוא נותן להם אדרנלין, ואז הטון מתחלף, השחקנים מרכינים את הראש, ושומעים את הקריאות הגזעניות שאנחנו רגילים לשמוע.
הפאנץ' של הסרטון הוא "האהבה שלכם היא הכוח שלנו, מנצחים את הגזענים".
כל הכבוד למועדון מכבי תל אביב על שהפיק את הסרטון, ונלחם נגד התופעה הבזויה והמגעילה כל כך. נקווה שזה אכן יחלחל לקהל שלה, ולא רק שלה, אלא לאוהדי כל קבוצות הכדורגל בישראל, כי האמת שנמאס מהקריאות הללו.
ביג ריספקט למכבי תל אביב !
צפו בסרטון:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם