מכבי נתניה ירדה בעונה שעברה לליגת הלאומית, ואחרי פחות מעונה בליגת המשנה היא הבטיחה את עלייתה לליגת העל, ועשתה זאת בסטייל.
וכיאה להישג ארגון האוהדים של מכבי נתניה – Diamonds Army כתב שיר עלייה מגניב ביותר.
מרחק עצום ברמה, נסיבות אחרות לגמרי, אך משהו אחד דומה בין ליגת העל לפרמייר ליג העונה. האפשרות כי תהיה אלופה שונה לגמרי הופכת ריאלית ממחזור למחזור. לפני ההצהרות על אלטרנטיבה, נעשה קצת כבוד למכבי נתניה והרבה כבוד למנצ'סטר סיטי
נפל דבר בליגה האנגלית. העיר מנצ'סטר נצבעה בצבע תכלת, האמת הרבה בחסות הצבע הירוק שגרם לשבירת ההגמוניה העירונית הברורה. בארץ היו אלו מכבי חיפה והפועל תל אביב שממשיכות לגמגם, ותסלחו לי גם היכולת הלא משכנעת של מכבי תל אביב, שנותנות לי לחשוב כי אולי זו העונה של מכבי נתניה חרף חוסר הבהירות הכלכלית.
אנגליה תחילה
זוהי לא תוצאה שאפשר לעבור עליה לסדר היום. לא בכל יום מוצאים את היונייטד מפסידה בביתה, ובטח שלא מובסת ומובכת בידי היריבה העירונית שנראית כדבר הכי קרוב לשלמות, לפחות בגזרה המקומית, מאחר שבאירופאית היא מעט מתקשה עדיין להטביע חותם. בניית הסגל של מנצ'יני הייתה מחושבת להפליא. קולארוב נח משבוע עמוס, אך משחק הקבוצה לא נפגע וקלישי דוהר באגף. דז'קו נח, באלוטלי יתחיל במלאכה ודז'קו יסיימה.
מכל כיוון יש לה עומק שאין לאף אחת אחרת. זה נעשה צעד אחר צעד, עונה אחר עונה, והנה העונה הזו הסיטי סוף סוף עומדים בפני קצירת הפירות. סילבה ונאסרי אמונים על התחכום והאומנות, אגוארו הוא האיש לשבירת ההגנות בימים שקשה, באלוטלי הוא גאון בגלימה של אידיוט, והיתרון שלה על פני יריבתה העירונית הוכח כמעט בכל עמדה במגרש.
פרגוסון ממשיך במשחקי הרוטציה שלו, אז זה נחמד לגלות תגליות כמו ג'וני אוואנס, דני וולבק ואחרים, אך בימים שצריך את הגדולים באמת, לא משאירים את צ'יצאריטו המתעתע על הספסל. שבוע קודם לכן הוא יצא בזול מאנפילד (למרות הרכב משני), אתמול עם הרכב הרבה יותר רציני, אך עדיין לוקה בחסר, הוא כבר לא יכול היה למנצ'יני המבויש, שלא נהנה להשפיל כך את הסר. הפערים בין הקבוצות אמנם אינם כה גדולים, אך האיכות של התכולים העונה, והיכולת לרמוס כשצריך, כנראה תספק מענה בצורת צלחת. מנצ'יני מהדיר את שמו ביציעי ה"סיטי אוף מנצ'סטר" וכאחד שלמד והפנים, הוא גם מבצע את הדרישה היחידה של הבעלים הקטארים – אליפות.
אל-לי מקביל
יהיה מגוחך להקביל בין ליגת העל לליגה הנוצצת באנגליה, אך דבר האלטרנטיבה הוא הבשורה הבולטת ממחזור אמש, וגם מהעונה כולה עד כה. ראובן עטר ורן בן שמעון נעים על גלי ההצלחה מאשתקד, מנצלים ליגה רעועה וחלשה ומפיקים מחבורות צעירות של שחקנים רגעי נחת ורמה שהיא קצת מעבר לרמה הכללית החלשה.
מכבי חיפה בדרכה לעונת פרידה מאלישע אין על כך עוררין, משהו רקוב בחדר ההלבשה, משהו עגום ברמת המחויבות ואת הקהל לא מעניינת הליגה האירופית. עם מסע רכש שכזה כל הביקורות מופנות רק לאלישע שמא אלו השחקנים המתאימים. עונת הפרידה שלו דומה באופייה לעונת הפרידה של גיורא שפיגל ותבוסות כמו אמש לא בטוח שראינו בפעם האחרונה העונה.
וכשהיריבות הגדולות שלה, מכבי והפועל תל אביב גם הן נראות רע, למרות הדירוג, תחושת הפספוס של הירוקים יכולה להיות גדולה יותר.
מי שעטה על המציאה בעיקר היא מכבי נתניה עם המאמן הבא של מכבי חיפה, ראובן עטר. מישהו חושב אחרת? את נתניה כיף לראות. היא התקפית, סוחפת ומהירה, וזאת למרות היעדרו של הקפטן בתחילת העונה, אוראל דגני. עטר מצליח לחבר את החבורה השאפתנית שלו לכדורגל מרתק ביחס למוצע בארצנו, אך עליו לחשוב טוב אם המקום שלו הוא לא בנתניה, הרי הוא ניסה כבר במחוזות אחרים והבין מהר כי ה"קופסא" היא הבית שלו.
בעונה כמו שאנו חווים בה מכבי חיפה לא באמת רוצה, הפועל תל אביב לא באמת יכולה (היכולת על הדשא לא יכולה לשקר לאורך זמן) ומכבי תל אביב לא הכי יציבה, מכבי נתניה יכולה לקחת את המושכות קדימה, לנצל את חולשת האחרות, ולמרות היעדר מסוים בסגל, אולי זו העונה שלה.
הזמן שלך זו הקריאה שיודע היום כל אוהד תכול בעיר מנצ'סטר, ויכול להיות שזה גם מה שידעו תושבי עיר היהלומים העונה.
מכבי נתניה הופכת בשנים האחרונות לסניף אספקה של שחקנים. עניין שכבר חוו הפועל פ"ת וכפ"ס. מיליון דולר פה, מיליון דולר שם, אבל האם זה לא חורץ את גורל השאיפות של אחד ממועדוני הפאר של הכדורגל הישראלי?
זה הופך לעניין שבשגרה. פעם הפועל פ"ת, פעם הפועל כפ"ס ופעם מכבי נתניה, כל פעם קבוצה אחרת הופכת ליצרנית העיקרית של שוק העברות. אוהדי הפועל פ"ת יכולים לספר לכם על התסכול הרב שהצטבר אצלם בעקבות הפיכתם לסוג של קבוצת בת עבור הקבוצות הגדולות. וואליד באדיר, מיכאל זנדברג, יוסי שבחון, רפי כהן ואחרים, יכלו להוות שלד לקבוצה שתרוץ בצמרת הכדורגל הישראלי, תגרוף רווחים ולא תקלע לבעיות הכלכליות הנוכחיות, אלו שאילצו אותה לוותר על תומר אקסברד, אלון תורג'מן, רפי דהן ונאאל חוטבא רק בקיץ האחרון.
הפועל כפ"ס חוותה את אותה עזיבה משמעותית, אך זה קרה עם עזיבתו של הבעלים, אלי טביב, לימים המנצח בבמבי ובעליה של הפועל ת"א, וירידת הליגה של המועדון. בן לוז, סמואל יבואה, דאגלס דה סילבה וג'יזרמו ישראלביץ' היו אותם הנוטשים של הירוקים מהשרון, שהותירו את המועדון חסר כוכבים, וללא אמצעים כלכליים כמעט.
נתניה ועוד 15, זוכרים?
גם להפועל פ"ת מסורת ארוכת שנים, קהל נהדר ותומך, אך ניהול רעוע הוביל למצב הנוכחי. לכפ"ס לא אותה מסורת וגם לא אותה כמות אוהדים, אם כי חלקם פשוט יושבים בבית, אך כשמדובר במכבי נתניה, אפשר להצטער על הפתרון הקל שבהכנסת מזומנים, וויתור על תהילת עולם, דבר שבוודאי כואב לאוהדים שמשוועים לתארים כבר למעלה מעשרים שנה.
בתקופה דניאל יאמר חוו הנתנייתים צמרת מהי, אך אם זאת ההרגשה תמיד הייתה שמשהו חסר, יומרות, אופי וחסינות שיעזרו לה הן במעמדי חצי הגמר אליהן הגיע פעמיים בשנים האחרונות וכמובן שגם בליגה, כשעונת השיא הייתה תחת לותר מתיאוס, כשהמועדון הוביל את הליגה לארוך שלב נכבד של העונה, ועדיין לא השכיל לשמור על הפסגה.
מסורת בונים, כוח בונים, אופי בונים. כאשר משחררים בשנים האחרונות את כל התוצרים הכי טובים, זה אומר דרשני, אין שאיפות, ולאוהדים יוצרים תסכול מצטבר. מחלקת הנוער שיצר יאמר, הרבה בזכותם של איציק גניש, גיל לב ואחרים, הולידה דור מפואר, שראובן עטר רק משביח, אך כנראה כחוות גידול ולא מתוך רצון לתהליך רציני.
מכירתם של איתי שכטר ודדי בן דיין (שאמנם לא תוצרים מקומיים) להפועל ת"א החלה את עידן העזיבות בנתניה, וזה כשעוד היו מזומנים בקופה, והמשיך עם עזיבתו של אלמוג כהן, דבר בלתי נמנע. כשבקיץ עזב דלה ימפולסקי, עוד אחד מתוצרי מחלקת הנוער, עוד אפשר היה להבין כי בקיץ בו יאמר מודיע על סיום תקופתו, המועדון רוצה מזומנים, ושחרור של כדורגלן בית אחד עוד נתפס כסביר, בטח לאור התעקשות על מחירו של חן עזרא שהיה מבוקש במכבי חיפה והפועל ת"א.
מיליון הדולרים שתקבל מכבי נתניה תמורת הקפטן, אוראל דגני, אמנם יעשירו את קופת המועדון, אך ממשיכים במגמה של ויתור על יצירת פרויקט משתבח, כזה שיכול ליצור למכבי נתניה ואוהדיה עתיד ורוד והישגי. חם עזרא והמוזמן הטרי לנבחרת, עומרי בן הרוש, עדיין בסגל הקבוצה, אך מי אמר שגם הם לא יעזבו בעתיד הלא רחוק למועדוני הצמרת בארץ.
בכדי לחזור למאבק אמיתי בצמרת, מכבי נתניה צריכה להיות עיקשת הרבה יותר בוויתור על שחקני הבית שלה. זה העוגן שלה, כזה שהוכיח כמה הוא מוכשר בשנים האחרונות, וכזה שעזיבתו תהווה סוף עידן עבור המועדון ואוהדיו. ואולי בעצם ראובן עטר מכין את הקרקע במכבי חיפה?